ארכיון הקטגוריה: תרבות

בחירות 2019: למי יצביעו הסטודנטים באוניברסיטת אריאל?

מאת אביגיל ישועה

יום הבוחר מתקרב ואלפי סטודנטים הולכים להצביע ולהשפיע על עתיד המדינה. ממי הם הכי התאכזבו, מדוע חלקם לא יילכו להצביע השנה ועל מי נאמר המשפט "הוא צריך לחבור לגוש השמאלי". לקראת הבחירות המתקיימות ב-9 באפריל, בדקנו איך יצביעו הסטודנטים של אריאל

הבחירות בפתח, ובעוד שלושה וחצי חודשים תיבחר הממשלה ה-35 של מדינת ישראל. רגע לפניי שיתלהטו הרוחות ושלל קמפיינים מקוריים (או לא) יציפו את המדיה, הרחובות ובעצם כל חלל אפשרי. יצאנו לבדוק למי הסטודנטים שלנו הולכים לתת את קולם.

"למרות שהישראלים בטוחים שהם הכי לא פראיירים, הם בדיוק כאלה", טוען גיא, שנה ג', הנדסת בניין. "אני כנראה לא אצביע לאף אחד, זה גם ככה לא משנה, ביבי ישאר בשלטון. בבחירות הקודמות הצבעתי לליכוד. אבל אין שום סיכוי שאצביע להם שוב. התאכזבתי מהמפלגה מכל בחינה אפשרית".

גיא לא היחיד שלא מתכוון להצביע בבחירות הקרובות. תוצאות משאל הנערך ברחבי הקמפוס מראות כי אחד מכל שלושה סטודנטים מעדיף לא לתת את הקול שלו לאיש. "אין אף אחד ראוי", אמר עמית, שנה ב', מדעי המחשב. "אני מיואש מכל מה שקורה פה, ואין מצב שהקול שלי ישנה משהו". גם מורן, שנה א' מהחוג לפסיכולוגיה מצהירה כי השנה היא לא תלך להצביע: " אני אומרת את זה ממקום של כאב, אבל אני באמת לא סומכת על אף אחד מנבחרי הציבור שלנו"

בסקר שהופץ ברשת בקרב הסטודנטים, הליכוד בראשות בנימין נתניהו, זוכה ב-30 מנדטים. הבית היהודי  בראשות נפתלי בנט ב-20.9 מנדטים (הסקר נערך לפני הקמת מפלגת "הימין החדש") וחוסן ישראל בראשות הרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, ב-18.2 מנדטים. ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן במקום הרביעי עם כ-10 מנדטים. למרות שמפלגת הליכוד תפסה את המקום הראשון, 52.7% מהנשאלים סבורים כי ראש ממשלה לא יכול לכהן תחת כתב אישום. זאת לעומת 47.3% הטוענים כי בית המשפט הוא זה שצריך להכריע, ולכן לא קיימת בעיה.

עוד עולה מהסקר כי כ-46% החליטו להישאר נאמנים למפלגה אליה הצביעו בבחירות הקודמות, 45% החליטו לשנות את הצבעתם ו-9% עדיין מתלבטים.

ימין שמאל

"אנחנו מאמינים שנתניהו הוא המנהיג  הטוב ביותר שיש למדינת ישראל"-תא לביא, צעירי הליכוד

מי שממש לא מתלבט בנוגע לבחירתו, הוא הדובר של תא לביא – תנועת סטודנטים ברוח ערכי הליכוד, משה דואק.

האם הקדמת הבחירות משנה משהו בהתנהלות של התא?

"זה בעיקר מדגיש ומעלה את הצורך להיות יותר אפקטיביים ופעילים".

תוצאות הסקר שערכנו ברשת הראו שהליכוד היא המפלגה המנצחת בקרב הסטודנטים באריאל. מה הסיבה לכך לדעתך?

"בסופו של יום יש לנו שיטה פרלמנטרית נכונה ועובדת. אנחנו בתא לביא באמת מאמינים שנתניהו הוא המנהיג הכי טוב שיש במדינת ישראל. אין ספק שהוא מביא אותנו להישגים מדיניים וכלכליים שעובדים. אין כיום אף אחד במערכת הפוליטית שמתקרב ליכולת העשייה של בינימין נתניהו".

"הימין החדש"

"נבחרי הציבור שלי, פעלו בדיוק הפוך מכל מה שהצהירו עליו בקמפיין"-צחי שביט

צחי שביט, תואר שני במתמטיקה, טוען שלעולם לא יצביע שוב לליכוד: "מגיל צעיר התעניינתי בפוליטיקה ואהבתי את מפלגת הליכוד. בעקבות תוכנית ההתנתקות חווית אכזבה קשה מהמפלגה. יש לי קושי אמיתי עם העובדה שנבחרי הציבור שלי פעלו בדיוק הפוך מכל מה שהצהירו עליו בקמפיין הבחירות שלהם. החלטתי שהשנה אצביע למפלגה החדשה של בנט ושקד, אני חושב שיש כאן הרבה מעבר לדתיים וחילונים. בנוסף, אני חושב שצריך שתהיה מפלגה שתייצג בצורה אותנטית את הימין".

תא אופק

"יש כאן סוג של יציאה מהארון, אנשים מפחדים לעשות את הצעד"-תא אופק, מפלגת צעירי העבודה

מסתבר שגם לגוש השמאלי יש ייצוג הולם באוניברסיטת אריאל. אביאל קרמזיאן – שנה ב' , סוציולוגה אירגונית – יו"ר תא אופק-צעירי העבודה: "אני מצביע למחנה הציוני, בראשות אבי גבאי, מכיוון שהוא מביא אלטרנטיבה שלטונית. בנוסף, אני תומך בתוכניות שלו בתחום הבריאות, החינוך, הביטחון ובחתירה שלו להסכם שלום".

מה דעתך על הבחירה של הרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, להתמודד?

"לדעתי, בני גנץ צריך לחבור לגוש השמאל. בעיני, קיימת בעיה עם מפלגות מרכז, אחרי סיבוב אחד או שניים הן נמחקות מהמפה הפוליטית כפי שניתן לראות בשטח".

איך נראית פעילות של התא שלכם?

"לדעתי, העשייה שלנו הכרחית, ואין ספק שאנחנו מביאים משהו שונה בנוף. יש לנו כ-10 פעילים ואנחנו נפגשים פעם בחודש ודנים על המצב הכלכלי והמדיני. בסופו של דבר, אוניברסיטת אריאל על המפה, תרתי משמע, ואנחנו מאמינים שצריך להציג גם את הצדדים הטובים של המפלגה וגם את אלה שפחות. בנוסף, אנחנו פועלים לשילוב המגזר הערבי. לא מזמן גם הלכנו לסיור ברמאללה כדי לנסות לחשוב כיצד ניתן לשנות את המצב הנוכחי. לשמחתנו, הייתה הענות גדולה בקרב קהל הסטודנטים, אפילו הימינים. היה ממש מעניין, הגיעו לשם עוד פעילם של המפלגה".

"הייתה  הענות גדולה"-פעילי תא אופק ברמאללה

בסופו של דבר, למי לדעתך יצביעו הסטודנטים?

"לדעתי יש התפלגות של הליכוד והבית היהודי. אני בטוח שיש גם כמות גדולה לכחלון, יש עתיד וגם המחנה הציוני. במהלך 'יום התאים' בשנה שעבה, ראיתי שאנשים מתעניינים, ניגשים לדוכן אבל מפחדים לקחת דברים שיזהו אותם עם המפלגה. אני מרגיש שיש כאן סוג של יציאה מהארון של אנשים שחוששים לעשות את הצעד הזה"

הרשימה המשותפת

100% מהנשאלים המשתייכים למגזר הערבי השיבו כי יעניקו את קולם לרשימה המשותפת בראשות איימן עודה.

ירין, סטודנטית לפסיכולוגיה מכפר דבוריה, מעדיפה להתרחק ככל האפשר מפוליטיקה. "אני אצביע לרשימה המשותפת כמו בכל שנה. אבא שלי היה  היועץ תקשורת של איימן עודה ואני מבינה קצת כמה מורכב העולם הזה לכן אני מעדיפה להתרחק ממנו ככל האפשר. לצערי כיום המצב לא מזהיר ויש המון בלאגן, ובכל זאת, אני משתדלת להישאר אופטימית. לפעמים נראה לי שהאנשים שאמורים לתקן את המצב, רק מלבים אותו יותר וזה עצוב לי. מה שבטוח, אני מקווה ומאחלת לשלום".

 

 

 

מנער בסיכון לקצין מוערך: "המכינה הקדם-צבאית הצילה את חיי"

מאת בת-אל ווחניש

הוא היה נער בסיכון שיכל להגיע בקלות ובמהירות למקומות השפלים ביותר, אבל ממש ברגע האחרון הוא הבין שדרוש שינוי, תפס עצמו בידיים וכיום הוא מסיים שירות צבאי כקצין מוערך מאוד. תכירו את מאיר לדרמן

"זה התחיל כמכיניסט, הייתי צריך להוכיח את עצמי לתקופה של שלושה חודשים על פי חוק, אחרי ששפטו אותי על משהו שעשיתי, אז נרשמתי למכינה קדם-צבאית. אחרי כמה חודשים יצאנו לסדרת שטח בנגב שבה היינו צריכים 'לשרוד' כמה ימים במדבר בתת תנאים. לאחר שלושה ימים נשברתי, רציתי לברוח משם ולחזור הביתה. ברחתי. כשהמדריך שם לב הוא הציב אולטימטום ואמר לכל החברה שעד שהם לא מחזירים אותי למסלול הם יורדים למצב שתיים. החברים, אחד אחרי השני, רצו אליי וביקשו שאחזור לקבוצה. שם הבנתי שאני חלק ממשהו והרגשתי שייך. הרגשתי שסוף סוף יש מישהו שתופס אותי ויכול לדחוף אותי קדימה מבלי שאפול למקומות האפלים שכבר הייתי בהם".

זהו מאיר לדרמן, מטר שמונים של כוח רצון ומוטיבציה. הוא נולד וגדל בירושלים עד גיל חמש ומשם עבר עם משפחתו לבית שמש. כיום הוא בן 24, משתחרר בקרוב משירות משמעותי מאוד בצבא עם סיפור חיים מעניין מאוד שיכול לתת הרבה מוטיבציה לכל אחד. 

השנה מסתיימת בקרוב ואיתה מגיעים הסיכומים השנתיים של אחוזי הגיוס לצה"ל. מול אחוזי הגיוס שהולכים ויורדים, לדרמן הוא דוגמה מצוינת לנער מבית דתי-חרדי שהתגייס לשירות משמעותי בצה"ל ולא ויתר למרות כל הקשיים בדרך, והיו לא מעט. כיום הוא מנסה לתת השראה ודוגמא אישית לכל הנערים שהיו או שנמצאים במקום שהוא היה לפני כמה שנים בודדות ומספר על השינוי המהותי שעבר בחייו.

מתוך פרופיל הפייסבוק של מאיר

 

מאיר, איזה ילד היית?
"האמת שעד גיל עשר הייתי ילד ממש טוב, אפילו קצת חנון. הייתי ממושמע, לא עושה יותר מידי שטויות. ההורים שלי חינכו אותי שתמיד כשיש מכות לא צריך להחזיר אז אולי הייתי 'ילד כאפות כזה', בעיקר תלמיד טוב ובערך מגיל 10 נמאס לי להיות 'פראייר' אז הפסקתי להתעניין בבית ספר ופחות להשקיע".

ואז?
"מגיל 12 התחלתי לברוח מהבית ספר ולהתחבר לחבר'ה הפחות טובים בשכונה, עדיין עם פאות קטנות מאחורי האוזן, לאט לאט התחילו להבין שאני לא מסתדר עם מסגרות ושלחו אותי לכל מיני פנימיות, שגם משם הייתי בורח אחרי יומיים וחוזר הביתה. כל פעם מחדש הייתי נפגש עם קצין נוער שהיה שולח אותי לנסות פנימייה אחרת".

שם החלה הידרדרות?
"הפעם הראשונה שעצרו אותי לחקירה הייתה בגיל 12, זה היה עדיין שלב שהיה אפשר להגדיר אותי כילד טוב. עצרו אותי בתחנת משטרה והפרידו אותי מאמא שלי לחדר נפרד שבו שמו לי אזיקים על הידיים והתחילו לתת לי סטירות. בדקות לפני שזה קרה המתנתי עם אמא שלי בתחנה וראיתי שם על הקיר את הערכים של המשטרה ופשוט מאותו רגע התחלתי לשנוא שוטרים, שם גרמו לי להרגיש עבריין באמת, בראש הייתי בטוח שאני בתחתית ושמכאן אין לי לאן לעלות".

fotolia אזיקים – אילוסטרציה

מאיזו משפחה אתה מגיע?
"אפשר להגדיר את המשפחה שלי חרדית-דתית לאומית, תשעה אחים ואחיות".

ואיך קיבלו אותך?
"ההורים תמיד תמכו בי והיו לצידי אבל מאז שהתחלתי ממש להידרדר לא היה מי שיתפוס אותי חזק ויישר אותי, זה גיל שאתה מורד. לאבא שלי גילו את מחלת הסרטן באותה תקופה אז אפשר לומר שנעלם ממני הפוקוס ובתור ילד שברח מכל מסגרת אפשרית פשוט ניסיתי לשרוד. בגיל 16 היה שלב שרציתי לעזוב את הבית לירושלים, ההורים שלי הבינו שאם זה קורה אני כנראה אגיע למקומות מאוד אפלים ומסוכנים, וזאת היתה אחת הנקודות היחידות שהם הצליחו לתפוס אותי חזק ולמנוע ממני עוד הידרדרות".

 איפה התחיל השינוי?
"בגיל 17 וחצי עצרו אותי, היתה לי אז חברה, חקרו אותי על משהו שעשיתי כשהיא הייתה איתי ובתור ילד ניסיתי ישר להכחיש אז השוטרים רצו לזמן גם אותה לחקירה. באותו רגע הבנתי שהדברים שאני עושה פוגעים לא רק בי אלא גם באנשים שהכי קרובים אליי ושאני אוהב, פשוט הודיתי על כל מה שעשיתי וגם על דברים שלא עשיתי, הייתי במעצר כמה ימים ואחר כך החלטתי שאני צריך לברוח מהשכונה שמדרדרת אותי אז נרשמתי למכינה קדם-צבאית, הגעתי לשם ערס קטן ושונה מכולם אבל במבט לאחור אפשר להגיד שמהנקודה הזאת התחיל השינוי".

במכינה הוא שהה שנה וחצי ומשם ידע שהכיוון הוא להתגייס לקרבי, אך כמו כל נער עם עבר פלילי הוא ידע שיהיו הרבה בעיות בגיוס ובתפקיד שאליו הוא רוצה להתגייס.

איך התחיל השירות הצבאי?
"הייתי מאוד החלטי בבקו"ם ואמרתי שאני רוצה להתגייס לקרבי, אמרו לי שזה יקרה וקבעו לי תאריך גיוס. לפי התאריך כבר הבנתי שזה לא הולך להיות קל, כי הוא היה שונה מכל החברים שלי שאמורים להתגייס לתפקידי לוחמה. בגיוס אמרו לי שאני לא יכול להיות לוחם כי יש לי 'קשיי הסתגלות' וגם אם אני רוצה את זה ממש הם לא יכולים לשבץ אותי ללוחמה אז שלחו אותי להיות תומך לחימה בנח"ל".

קיבלת את זה?
"ממש לא! במשך שנה שלמה כתומך לחימה נלחמתי מול המג"ד שלי לצאת לתפקיד קרבי ולא וויתרתי. הייתי צריך לעבור תהליך כדי להוכיח את עצמי אז היו כמה פגישות עם הקב"ן והייתי חייל טוב ואחרי שנה אישרו לי לצאת לגיבוש צנחנים, שאחריו הודיעו לי שהתקבלתי ואני צריך להתחיל מחדש את שרשרת החיול כלוחם".

באיזה גיל סיימת הכשרה והפכת ללוחם?
"וואו, זה היה אחרי איזה שנתיים של שירות צבאי, סביב גיל 21".

למה בכלל להתעקש על זה בגיל כזה? מאיפה המוטיבציה?
"קודם כל אני חושב שזה בא מהערכים שקיבלתי מהמכינה שלי, לתת את כל כולך לצבא ולמדינה, ובעיקר זה היה כדי להוכיח לעצמי שלא משנה מה אומרים או חושבים עליי אני יכול להוכיח להם מה אני שווה. אני חושב שבסופו של דבר הוכחתי שגם נער שבא מהמקומות הכי רדודים שיש יכול לנתב את הכוחות שלו בצורה חיובית ולהגיע הכי רחוק שהוא רוצה ולהיות אפילו טוב בזה, כי הכל תלוי בסוף לאן אתה מנתב את הכוחות שלך".

והיציאה לקצונה?
"רציתי לצאת לקורס מ"כים מוקדם אבל אישרו לי את זה רק אחרי שנה מאז שהתחיילתי כלוחם, וכבר בסוף הקורס הבנתי שאני רוצה לצאת לקצונה. שירתתי כסמל כמה חודשים ובמקביל הייתי במגעים עם המג"ד שלי בקשר ליציאה לקצונה, זה הגיע עד המח"ט ואחריי כמה חודשים הודיעו לי שאני יוצא ותמכו בי מאוד".

העריכו אותך בכל הדרך הזאת?
"בוודאי, מאוד האמינו בי, הייתי מצטיין פלוגתי בסוף הקורס מ"כים ובהמשך, עדיין כסמל, המג"ד זימן אותי לשיחה והודיע לי שנבחרתי להיות מצטיין נשיא בטקס הקרוב".

לדרמן בטקס מצטייני הנשיא

 

לדרמן שירת כמפקד מחלקה, בהמשך כסמ"פ וכיום הוא משרת כקצין מבצעים, כשבעוד חודשיים הוא משתחרר עם שאיפות גדולות לעתיד ועם הרבה מוטיבציה.

מי שמחטט לך בפרופיל יכול לראות שאתה כותב הרבה, אתה מנסה להעביר מסר מסויים?
"יש משפט ששמעתי הרבה בחיים שלי והוא 'כל מקום שאתה מגיע אליו, תשאיר אותו קצת יותר טוב ממה שהוא היה', ואני חושב שמה שאני מנסה לעשות זה בעיקר לתת השראה לחבר'ה שגדלו איתי או שנמצאים במקום שלי כדי שיבינו שהם מסוגלים אם הם קצת יסתכלו מחוץ לקופסה וישאפו".

אתה גם פורק רגשות או מחשבות?
"אני חי את התהליך שעברתי, אני שומע הרצאות מוטיבציה וקורא ספרים שמחזקים אותי, אז זה די בא לי באופן טבעי, אני חושב על משהו ומיד מתחיל לרשום וזה רץ לי".

אתה מצליח לשים לב אם יש אנשים שמושפעים ממך במציאות, מעבר לתגובות בפייסבוק?
"בטח. יש אנשים שכבר רואים בי סמכות ובאים להתייעץ איתי על כל מיני נושאים, שולחים לי הודעות ומעודדים אותי מאוד. אני מרגיש שמאוד גאים בתהליך שעברתי".

מה מוביל אותך בחיים?
"אני חושב שבעיקר הרצון לעשות טוב, זה אולי נשמע בנאלי אבל בסופו של דבר כשאתה עושה טוב לאחרים אתה עושה טוב לעצמך".

איפה אתה רואה  את עצמך עוד חמש שנים?
"אני כרגע עובד על הקמת מרכז צעירים בבית שמש, העיר שבה גדלתי, מרכז שתומך בנוער שמשתחרר מהצבא ומכווין אותם בתחום היזמות בשיתוף עם העירייה. אז אני מקווה שזה יצא לפועל ויתפתח עוד כמה שנים".

איך אתה מסכם?
"אם חשבתי שאני מגיע למכינה רק בשביל שלושה חודשים כדי לסגור את התיק, היום אני יודע שזה היה הצעד שהציל אותי ושינה לי את החיים".

טירוף האבוקדו

מאת אביגיל ישועה

מה משמעות השם אבוקדו, מתי הוא הגיע לישראל ומה אפשר לעשות איתו חוץ מלאכול? כל מה שרציתם לדעת על הפרי הטרופי

כבר שנים שהאובססיה העולמית לאבוקדו אינה דועכת וחובבי הפרי הטרופי זוכים לעדנה שאין כמוה. מסעדות, מוצרי קוסמטיקה וגלידריות אימצו בחום את הפרי הירוק והפוטוגני שהשתלט גם על הרשתות החברתיות, והפך למסחטת לייקים יקרה ובלתי מעורערת. מה הסיבה למחירו הגבוה, מתי הפך לקינוח פופולרי והאם הטירוף סביבו עתיד להימשך? יצאנו לבדוק מה סוד הקסם של הפרי הכי טרנדי של 2018 . פייר, התאהבנו.

"האופן שבו פירותיו גדלים על העץ, מזכיר שק אשכים"

אבוקדו הוא עץ פרי קדום שזקוק לאקלים טרופי כדי לגדול. שמו האקזוטי מגיע מהשפה האצטקית, בה הוא נקרא "ahuacati" או בעברית "אשך", בגלל שהאופן בו פירותיו גדלים על העץ מזכיר שק אשכים.

מוצאו של האבוקדו במרכז אמריקה ומשם הפיצו אותו הספרדים, תחילה לאמריקה הדרומית ובהמשך לאפריקה וחלקים מאסיה. לארצות הברית הגיע הפרי רק בתחילת שנות העשרים וכך גם לישראל. אם זאת, נטיעת מטעים בהיקף ניכר התחילה בארץ רק בשנות ה-50.

"קוראים לזה שגעת"
ה"זהב הירוק", "פלא טרופי", "טירוף האבוקדו" ו"פריחתו של גן העדן" הם רק חלק משמות התואר שהוענקו  למאכל הטרנדי והלוהט של 2018. בשנתיים האחרונות הפך הפרי הקדום (12,000 שנים לפחות) לכוכב אינסטגרם פוטוגני, יקיר התזונאים וסופר-פוד נחשק. אז כמה עולה לנו כל הטוב הזה? מסתבר שהרבה ולא בצדק. "הסיבה העיקרית שהאבוקדו הפך להיות כל כך יקר השנה, נובעת מכך שבעלי הסופרים מרשים לעצמם לקבוע מחירים גבוהים בעקבות הטירוף שנוצר סביבו", מספרת דקלה פוקס, חקלאית המגדלת אבוקדו בשש השנים האחרונות.

דקלה פוקס, בעלת מטעי אבוקדו

מה טווח המחירים שמרוויח החקלאי מהאבוקדו?

"החקלאים מוכרים את הפרי במחירים די נמוכים. זה נע בין 4.5 שקלים לזן אטינגר ל-12 שקלים להאס".

אז בעצם אין באמת סיבה שהצרכן ישלם כל כך הרבה?

"תשמעי, ברור שבסופו של דבר הכל זה עניין של היצע וביקוש ועם הזמן הביקוש רק עולה".

אז המחיר המופקע נובע מכך שאין מספיק אבוקדו לכולם?

"יש המון אבוקדו. ועדיין, בשנה האחרונה זה הפך למצרך בסיסי אצל כל משפחה והוא נחשב לסופר-פוד מבוקש. כמות הנטיעות גדלה מאוד, ובשנים האחרונות נוספו עשרות אלפי דונמים של מטעים בארץ ובעולם".

יש כיוון לירוק?
באקלים אידאלי יכול עץ אבוקדו לצמוח לגובה של כ-30 מטרים. בשל היותו פרי טרופי, מטעיו נפוצים בעיקר במקסיקו, פרו, צילה, ארגנטינה, ברזיל, ארצות הברית (פלורידה וקליפורניה) קניה, דרום אפריקה, אוסטרליה, ניו זילנד ספרד וישראל. "אזור קו המשווה מעולה עבור האבוקדו מכיוון שהוא לא יכול לגדול בתנאים של חום או קור קיצוני. לכן, חוץ מחלקים מסוימים בספרד, שבהם מזג האוויר הוא ים-תיכוני, אי אפשר לגדל אבוקדו באירופה כי פשוט קר לו שם", מספרת דקלה.

"באירופה החליטו שהוא הנבחר" – אבוקדו האס

איפה האבוקדו שלך נמכר?

"חלק בארץ וחלק באירופה. האס הוא הזן העיקרי שנמכר בעולם ולכן אותו אנחנו מייצאים. יש גם זנים ירוקים שהולכים שם די טוב. אבל האס, שהקליפה שלו הופכת לשחורה, הוא הנמכר ביותר באופן משמעותי. הסיבה העיקרית לכך, היא טעמי הנוחות של בעלי הסופרים בחו"ל. בשונה משאר סוגי האבוקדו שמתקמטים כשמגיעים לבשלות, האס פשוט הופך לשחור (הקליפה). בשנים האחרונות החליטו באירופה שהוא 'הנבחר' והם מוכרים אותם בזוגות, כשהם ממש מוכנים לאכילה ולא צריך לתהות מתי יבשילו. זה מאוד מתאים לאירופאים. בשונה מישראל שכאן קונים הכל בקילוגרמים, שם קונים שניים שמספיקים להם ליומיים וכשנגמר קונים שוב. תרבות האכילה שם מאוד שונה".

מתוך האינסטגרם של "The Avocado Show"

למרות הרגלי האכילה השונים, נראה ש"טירוף האבוקדו" רחוק מלפסוח גם על שאר חלקי הגלובוס. "The Avocado Show". או "מופע האבוקדו", היא מסעדת פופולרית, שנפתחה סמוך לאמסטרדם, והתפריט שלה מבוסס כולו על טהרת הפרי הטרופי. לחמניות ירוקות, שייקים ושלל ורסיות של טוסט האבוקדו המפורסם, מוגשות במסעדה בוקר, צהריים ולילה וזוכות לאהדה רבה בקרב ההולנדים והתיירים. בארצות הברית כבר פועלות מסעדות גריל של אבוקדו ובברוקלין משגשג בר האבוקדו, "אבוקדריה". עד כה נראה כי ישראל פיגרה מעט מאחור בכל הקשור לפרי הטרנדי, אך לפני כחודשיים תוקן הנזק ומסעדת "אבוקדה" בתל אביב נפתחה להרצה. המסעדה כשמה כן היא, שמה את האבוקדו במרכז והוא נוכח בה בכל מנה אפשרית. אז מה בתפריט? פנקייק אבוקדו יפני, מגוון רוטבי אבוקדו וגלידה אמריקאית על בסיס הפרי בלבד. מבולבלים? כדאי שתצאו מזה, כי מדובר במעדן.

" משגע לגמרי את שוק הקוסמטיקה"

יפה לך אבוקדו
שמן האבוקדו הוא אחד מהשמנים הצמחיים הראשונים אשר הופקו על ידי תרבויות קודמות. בניגוד לרוב השמנים הצמחיים המופקים מזרעים, שמן האבוקדו עשוי מציפית הפרי, החלק אותו אנו אוכלים. מספר רב של מחקרים שנערכו לאורך השנים הוכיחו את יתרונותיו הייחודיים של האבוקדו ואת יכולות האיחוי, ריפוי, אנטי-אייג'ינג וחידוש הרקמות שבהן הוא התברך. ניסויים קליניים מצביעים על כך שהשמן נספג בעור בקלות רבה יותר מרוב השמנים הקוסמטיים המוכרים. לפיכך ניתן למצוא תכשירים כגון מסכות, קרמים ושמני גוף המבוססים על והפרי הירוק, שמשגע לגמרי את שוק הקוסמטיקה העולמי, ומוכיח לנו (שוב) שהוא כאן כדי להישאר.

"חובבי הפרי עתידים להתמכר"-גלידת אבוקדו

משהו מתוק לסיום

רובנו משתמשים באבוקדו כממרח על לחם, תוספת לסלט או כקרם לחות לפנים. אולם, ישנן אוכלוסיות המתנהגות אל האבוקדו כפרי של ממש: בברזיל מועכים אותו, מסופים סוכר ומגישים כקינוח. האינדונזים מערבבים אותו בחלב, קפה ורום ומגישים כמשקה, בטייוואן אוכלים אותו סטייל "קורנפלקס" והפיליפינים טוחנים אותו עם חלב וסוכר. כנראה שהשימושים המתוקים בפרי הטרופי יכולים להסביר מעט את הטרנד העולמי, שמככב כעת בגלידריות – הכנת גלידה מאבוקדו. הכדורים הירוקים והקרמים מדיפים ניחוחות של הפרי הטרופי. ואיך הטעם? חובבי האבוקדו צפויים להתמכר, אנחנו כבר לגמרי שם.

 

 

קבוצת הפייסבוק שתגרום לכם לצאת מהפוך

מאת אלישבע וייס

חורף עושה לכם חשק להתחבא מתחת לפוך או לצאת ולטייל? אם אתם שייכים לקבוצה השנייה תשמחו לגלות שקיימת קבוצת פייסבוק בדיוק לאנשים כמוכם. עם המלצות למסלולים שמשולבות עם תמונות מדהימות ויוזמות לשמירה על הטבע, אין סיכוי שלא תמצאו את החוויה הבאה והמושלמת בשבילכם

בחנוכה האחרון רצינו אני והחבר לטייל קצת בארץ ישראל היפה. הרמתי את הטלפון ושאלתי כמה חברים אם יש להם המלצות לאן אנחנו יכולים לטייל. בין כמה המלצות שקיבלנו ובין כמה תגובות מופתעות בסגנון "למה לטייל בחורף?" גיליתי להפתעתי שכשמגיע הקור, האנשים שסביבי מתחלקים לשתי קבוצות לא שוות. הקבוצה המרכזית מצטיידת במטרייה, מגפיים ומעיל ובדרך כלל תחפש להיות במיטה עם שוקו חם. לעומתם הקבוצה השנייה תצטייד בג'יפ, נעלי הרים, מעיל ותחכה לחזות בנופי בוץ ושיטפונות בלתי רגילים.

אני משתדלת להשתייך יותר לזרם ההרפתקני. לכן התלהבתי מהתגלית (לא שהיא משנה עולמות, אבל אני התרגשתי). חלקתי עם חברתי הטובה את הממצאים. אפשר להגיד שלה זה לא היה חדש.

בריכת צפירה צילום: Eyal Hirshbein‏

היא ובעלה כבר תקופה "חוטפים" כל הזדמנות שיש בידיהם לטייל, בעיקר בחורף. היא עוד הוסיפה והכירה לי קבוצת פייסבוק מיוחדת: "רודפי שלום, שלווה ושיטפונות", שמיועדת למי שחושבים בדיוק כמונו שכל זמן הוא הזדמנות מדהימה לטייל. בקבוצה המיוחדת הזו נמצאים כ-37,768 חברים ומטרתה היא להיות "שוק קח-תן של חוויות מטיולים בארץ סיוע במידע חשוב שלא ניתן למצוא בחיפוש בין פוסטים קודמים". קבוצה זו בעיניי מייצגת ישראליות אמיתית- של טיול, אהבה ואחווה. בין הפוסטים הרבים תמצאו מסלולים מומלצים, מזג אוויר, המלצות למעיינות וכמובן שיטפונות. וגם תמונות מרהיבות שנראות כאילו נלקחו מכוכב אחר ועוד הרבה יותר.

בין הפרסומים, צצו להם פרסומים של אהבת הארץ ודאגה לניקיונה. ביניהם הפרסום של תמר. היא כתבה על יוזמה של שני חברי קבוצה: נינה וקונסטנטין. "הם אירגנו קבוצה קטנה וחרוצה של הורים וילדים למבצע ניקיון בחוף ים המלח באזור מעינות קדם. מזג האוויר היה סוער. למרות זאת קבוצה קטנה זו ניקתה שני קילומטר של חוף מכל מה שלא שייך לטבעו של המקום". אך מטרתו של הפרסום הוא לא פרגון אלא "פנייה לעזרה מעשית מבן אדם עם רכב שטח שאכפת לו מהנוף והטבע בארץ ישראל". כמובן שחברי הקבוצה מיד התגייסו. תוך פרק זמן קצר הפוסט קיבל כמעט 100 לייקים, 22 תגובות לעזרה ותמיכה ו-35 שיתופים במטרה "שנוכל להמשיך כולנו יחד להחזיר את הטבע למצבו הטבעי".

מנקים את ים המלח, צילום: Tamar Shulov

לטיול יצאנו

בעקבות הפרסומים הרבים, המלצות ותמונות מרהיבות החלטנו לטייל במדבר יהודה, בנחל צאלים. כמו רוב המסלולים באזור זה הוא נחשב לטיול מטיבי לכת, ויש כארבע אפשרויות לעשותו (נלקח מאתר למטייל):

  1. מסלול מעגלי ברמת קושי בינונית: המסלול יוצא מחניון הלילה של נחל צאלים והולך בתוך הנחל עד עין נמר, משם הוא חוזר בחזרה, עם אפשרות לחזור בתוך המעוק של נחל צאלים (גיא בהק וגיא סלעים). אורך המסלול כ-11 ק"מ.
  2. מסלול קווי ברמת קושי בינונית: המתחיל בבריכת צפירה ומסתיים בחניון הלילה של נחל צאלים . הטיול מתאים למיטבי לכת ואורכו 12 ק"מ.
  3. מסלול מעגלי ברמת קושי קשה: המסלול מתחיל ומסתיים בחניון הלילה של נחל צאלים. הוא עולה במעלה צאלים לרמת המדבר, עובר בעין הרדוף, יורד לעין נמר וממשיך בנחל צאלים. סך הכל 16.5 ק"מ.
  4. טיול מעגלי בן יומיים ברמה קשה: מתחילים במצדה (שם ניתן בתיאום מראש להחנות את הרכב ללילה), בטיפוס בשביל הנחש, יורדים בשביל הסוללה והולכים באחד מסימוני השבילים לחניון הלילה של בריכת צפירה (מים ועצים יש להטמין בחניון הלילה מראש). יומו השני של הטיול הוא זה שמתואר באפשרות 2.
מפת נחל צאלים: טיולי

כדאי לדעת: "שמו העברי של נחל צאלים ניתן לו בשנות החמישים, והוא נגזר משם העץ צאל. 'תחת צאלים ישכב בסתר קנה וביצה. יסכהו צאלים צללו…' (איוב מ, כא-כב). עץ הצאל במקרא הוא עץ מצל, וסבורים שהוא עץ השיטה. בערבית נקרא הנחל "ואדי א-סיאל" שבעברית הפירוש הוא נחל השיטפונות הגדולים".

כשאנחנו מצוידים בשקית אשפה והרבה מצב רוח, החלטנו לבחור באפשרות מספר 2 עם מעט שינויים לטעמנו. התחלנו את הטיול בחניון הלילה של נחל צאלים (זהירות! מוכר כחניון שפורצים בו לרכבים). הטיול היה מרהיב ומעניין. עברנו בתצפיות על העמק למטה וירדנו אל הנחל. השתכשכנו בגבים בצורות מעניינות (אחד מהגבים היה בצורת א"י) וטיפסנו למעלה אל בירכת צפירה ביתדות מאתגרות. בקיצור, ממליצה לכל מי שרגליו מעקצצות מעט ולא רוצה להישאר במיטה, לשרוך שרוכים ולצאת לטייל.

מצורפות תמונות להשראה 😊

גב בצורת ארץ ישראל, צילום עצמי

 

חיי הלילה של בני ברק

מאת אלעד כרמיאל

בכל יום חמישי בלילה העיר החרדית מתעוררת לחיים ואט אט הופכת למרכז בילוי אלטרנטיבי. בתוכנית: סיורים מודרכים, סכסוכים בין חסידים ובסטות של צ'ולנט הפתוחות עד אור הבוקר. הצצה לחיי הלילה של העיר שלא הולכת לישון

ביום חמישי בלילה, או כמו שהוא נקרא בפי המקומיים "ליל שישי" (במלעיל), ניתן למצוא בבני ברק עולם אחר. העיר מתעוררת לחיים (שוקקים) ובחורי הישיבות החרדים נוהגים להישאר ערים כל הלילה וללמוד תורה, במה שמכונה "משמר" – אבל כל אחד צריך הפסקה קטנה מהלימוד. ההפסקה המועדפת על בחורי הישיבות היא דווקא צ'ולנט, והם יוצאים לרגע מהיכל הישיבה, קופצים אל החנות שממול ויושבים לאכול קערה קטנה.

'ליל שישי' בבני ברק.

בני ברק של חמישי בלילה שונה מכל מה שחשבתם, שכן סצנת חיי הלילה של בני ברק הפכה כבר מזמן לתופעה רחבה. לא רק תלמידי ישיבה מקומיים מגיעים בלילה לבלות בעיר, גם המון מבקרים מבחוץ, דתיים ושאינם, מגיעים כדי לחוות חוויה ייחודית. הרחובות סואנים ומלאים בבליינים שמצטיידים בקניות לשבת, אוכלים ושותים, ונהנים מאווירה ייחודית.

אחת התופעות הבולטות לאחרונה בעיר היא תופעת הסיורים המודרכים שעושים קבוצות בעיר. מספר רב של מדריכים החלו בשנה האחרונה להדריך קבוצות בעיר ולהראות להם מקומות ייחודים. גם אני ומספר חברים עשינו סיבוב בעיר, אמנם בלי מדריך, אך הגענו לכל המקומות הנצרכים.

במהלך הסיבוב שלנו בבני ברק אנחנו נתקלים בקבוצה שעושה סיור עם מדריך. "זה טרנד חזק מאוד בשנה האחרונה", מספר לנו המדריך של הקבוצה. "אני התחלתי לפני כשנתיים לעשות סיורים בימי חמישי בעיר, אני לוקח את הקבוצה לראות בעצם תרבות אחרת, לחוות את החיים של החרדים בצורה שהם לא נחשפים אליה בעיתון או בטלוויזיה".

מבירור קטן עם המדריך הוא מספר לנו שכמעט בכל חמישי בערב יש לו קבוצה, לרוב מדובר בחילוניים שזאת הפעם הראשונה שלהם בבני ברק, אך לא חסרות גם קבוצות של דתיים לאומים שמגיעים לסיור ונחשפים למקומות שלא הכירו, זוכים לראות את הפינות המיוחדות ולשמוע על ההיסטוריה המיוחדת של העיר.

אנחנו החלטנו לשאול אותו על מקום ייחודי שאנחנו חייבים לבקר בו, והוא המליץ על ישיבת פוניבז'.

ישיבת פוניבז' היא ישיבת הדגל של העולם הליטאי החרדי. הישיבה הוקמה בתום מלחמת העולם הראשונה בעיר פוניבז' שבליטא בידי הרב יוסף שלמה כהנמן, שבשנת 1940 עלה לישראל והקים מחדש את הישיבה בבני ברק. אחד הסיפורים המעניינים ביותר על הישיבה הוא שכל שנה ביום העצמאות, מקפידה הישיבה לתלות את דגל ישראל בגג הבניין, למרות היותה חרדית, וזאת כהמשך להוראה של ראש הישיבה הראשון. הדגל מתנוסס מעל הבניין מהשעה 8:00 בבוקר ועד השעה 16:00 אחר הצהריים. )

סיפור נוסף אודות הישיבה הוא סיפור מאבקי השליטה הקשים שקיימים בתוכה. מאז שנת 2000 כאשר הפסיק נשיא הישיבה לכהן מתנהל וויכוח מי יהיה מנהיגה הרוחני של הישיבה. הרב אליעזר כהנמן, בנו של הנשיא, והרב מרקוביץ', חתנו, רבים ביניהם מי יהיה ממשיך הדרך ורבים על הכתר. למעשה פועלות בתוך הישיבה עצמה שתי קבוצות שונות "המחבלים", נאמני הרב מרקוביץ', "והשונאים", נאמני הרב כהנמן. המאבק מגיע בכל שנה לשיאים חדשים של אלימות וכולל מכות, זריקת ספרי קודש ואף כיסאות וסטדנרים. במקרים רבים מתערבת המשטרה והיא מבצעת מעצרים בקרב החסידים הפורעים.

בשלב זה החלטנו לקחת הפסקה קטנה מלימוד התורה בישיבת פוניבז' ומשם המשכנו למצוא חנות קטנה וצפופה כדי לאכול צ'ולנט.

הצ'ולנט הוא המאכל העיקרי בבני ברק  בליל שישי וקשה למצוא חנות פתוחה ברחבי העיר שלא מעמידה בפתח סיר ומוכרת את התבשיל לעוברים ולשבים. במבט ראשון אנו מבחינים שאין הרבה מקומות ישיבה בחנויות, ויעידו על כך התורים הארוכים ומספר כסאות ושולחנות שקטן מאוד. כאשר שאלנו את אחד המוכרים לפשר הסיבה הוא סיפר לנו שזה כך בכוונה: "אנחנו לא רוצים שיישבו פה התלמידים יותר מדי זמן, המטרה היא שהם יאכלו משהו קטן ויחזרו לישיבה ללמוד".

שירה קמחי, בת 23 שהצטרפה אלינו בסיור סיפרה: "ירדנו במדרגות שנראות מעט ישנות, לא היו נראות כאילו הן מובילות ליעד מסויים, אך בסופן הגענו לחדר וראינו שישנו עולם ומלואו מלא בניחוחות טובים. החדר היה מעט אפלולי אבל ים החולצות הלבנות האירו אותו באווירה חגיגית שתרמה לתחושת הריח של שבת. אני כבחורה עם מכנסיים נכנסתי לחדר ומיד הרגשתי תחושת הזדהות עם הבחורה היחידה שבחדר, המוכרת. הסתובבנו בחדר ליד הדוכנים וכל סיר של חמין חווה בתוכו עולם מלא של קטניות".

שיאו של הסיור מגיע בשעת לילה מאוחרת כאשר אנחנו נכנסים אל מאפיית ויזניץ'. המאפייה הקטנה והצפופה כבר קיבלה את התואר כמאפייה שמכינה את החלה הכי טעימה בעולם. מכל קצוות הארץ מגיעים אליה אנשים כדי לקנות את החלה המפורסמת. המאפייה נמצאת ברחוב צדדי וקטן, המקום צפוף נורא ומומלץ להגיע עם כפפות כדי שיהיה אפשר לקחת את החלות הרותחות שהרגע יצאו מהתנור בקלות.

מאפיית ויזניץ'.

"זאת חוויה ייחודית ושונה מאוד", מספרת הדר פופוביץ', בת 23, סטודנטית במכללת שנקר שהגיע לביקור ראשון בבני ברק. "זה מרגיש כמו להיות בחו"ל. אני רואה ממש תרבות שונה, זה מתחיל מהלבוש של האנשים, באוכל, ואפילו ברחובות אפשר להרגיש אווירה שונה".

אוכל מוכן לשבת

ברחבי העיר ניתן למצוא חנויות רבות המוכרות אוכל מוכן לשבת, קיגלים, מאפים, סלטים ומגוון רחב של דגים מלוחים ומעושנים. אל סצנת חיי הלילה בחמישי בערב בבני ברק הצטרפו גם מספר אנשים המוכרים לציבור. הזמר אביב גפן, למשל, כתב בחשבון הטוויטר שלו: "מעדנייה בבני ברק. מתקרב לדת דרך האוכל". גם חבר הכנסת איתן כבל נוהג להגיע בכל יום חמישי אל העיר ולהנות מבילוי נחמד של סוף שבוע.

אביב גפן.

לסיכום, זוהי חוויה מומלצת ביותר הן כבילוי, והן כהיחשפות לתרבות שלא נתקלים בה ביום יום. אני ממליץ לכולם להגיע בליל שישי הקרוב לבני ברק, לבקר במאפיות ובמעדניות הייחודיות, ולקבל טעם של חוויה יהודית לפני שבת. אפשר בסיור מאורגן עם מדריך, ואפשר גם להסתדר לבד.

איתן כבל, עקיבא נוביק, עמיחי אתאלי וחיים לוינסון בישיבת פוניבז'

 

הנסיך הקטן נמצא בצד הטוב של הכוכב?

מאת שירה קרישר

כך הופעה של המוזיקאים האהובים עליי גרמה לי להבין סוף סוף את "הנסיך הקטן"

את הספר "הנסיך הקטן" קניתי במהדורה המחודשת וקראתי אותו רק כי כולם קראו. באמת נהניתי ממנו ובאמת הוא נתן קצת חומר למחשבה, אך הוא לא שינה לי את החיים ואת דרך ההתבוננות שלי על דברים בצורה כזו משמעותית, כמו שהבטיחו לי שיקרה. לא כל כך הבנתי מה אנטואן דה סנט-אכזופרי רוצה ממני. אולם, המהפך קרה כמה חודשים לאחר מכן, אחרי שכבר הספקתי לשכוח שקראתי את הספר. וכך קרה המקרה.

גיא ויהל הם צמד המוזיקאים האהוב עליי. המוזיקה שהם יוצרים, מפיקים ומעבדים בעצמם, לצד הטקסטים שלראשונה בחיי נגעו בי, הם הסיבה לכך. הקול של יהל שנשמע לי כמו גיטרה ששרה וקולו של גיא שהופך את הטקסט לתלת-מימדי, הפריטות המדוייקות והדרופים הנכונים – כל אלו קנו אותי והפכו אותי לסוג של מעריצה מושבעת.

רגע אינטימי בהופעה

ביוני 2015 הצמד הופיע במועדון התיאטרון ביפו לכבוד השקת האלבום החדש והשלישי שלהם "שמיים בוערים". כמובן שהלכתי וכמובן שידעתי לזמזם את כל הסינגלים ששוחררו עד אז. במהלך כל הופעה תמיד יש את הקטעים שהזמר עומד, מנגן בשקט ומספר קצת על האלבום, על השירים החדשים והישנים, ובאחד מהרגעים הללו נאמר כי כעת הם הולכים לשיר שיר על ילדות. גם כאן לא רציתי לאכזב ולחשתי לחבריי להופעה בשמחה: "יש! הם הולכים לבצע את 'שמיים בוערים'" שהיה ללהיט בעיניי. המוזיקה מתחילה ואני לא מזהה את הקצב והתווים. אבל אם זה של גיא ויהל, נו טוב, מה יכול להיות רע?!

מסתבר שזהו שיר על הנסיך הקטן, שאת הספר קראתי בדיוק חודש לפני כן, והוא נקרא "בצד הטוב של הכוכב". מה הסיכוי? חיכיתי שהשיר יעלה ליוטיוב וזה מה שבאמת קרה כעבור חודשיים נוספים. הוא לא מבין המושמעים שם או בגלגלצ, אבל זה לא מדד בעיניי. כמה ימים שמעתי את השיר ברצף בניסיון לפענח את מילותיו ולמה יהל, חצי מהצמד, מתכוון בכתיבתו אותן. בעודי מנסה לפענח את החידה שהטלתי על עצמי, אמי ניגשה אליי ומכריזה בשמחה כי בידיה כרטיס 1+1 לסרט… "הנסיך הקטן" שבדיוק יצא לאקרנים, ועליי ללכת ולשמור על אחותי הקטנה. במקרה הזה לא מחיתי על החלטתה.

התיישבנו שמחות ומרוצות, כל אחת מסיבותיה, באולם הקולנוע שבדיוק החשיך. ככל שהתקדם הסרט הפאזל הושלם לנגד עיני, ונפלה לי ההבנה. כל כך הרבה מחשבות ותהיות הגיעו ברגע והשתקעו. התחלתי לבכות כמו שלא בכיתי הרבה זמן לפני כן, גם מעצב וגם מהתרגשות. הרבה רגשות היו מעורבים בעניין. אני נזכרת באותם רגעים שוב והעיניים קצת נרטבות.

הסרט יחד עם הספר ובשיתוף הפעולה של השיר, גרמו לי להבין באמת ובאופן הכי עמוק שיש מהי אותה תמימות שנעלמת וחולפת לה ככל שעובר הזמן וככל שאנו מתבגרים. זה חשף אותי, פתח לי את הלב. לא תיארתי לעצמי שאני האשכנזייה יכולה להיות כל כך מוצפת, לא תיארתי לעצמי שיש רמת חשיפה כזאת, לא לי.

אני באמת רוצה שנרגיש את זה, כולנו, אולי ככה נתרכך. זה גדול ממני, להסביר את זה בצורה שתהיה מספיק טובה, ולכן כל שנותר לי הוא להמליץ לכם מעומק הלב- לכו תקשיבו לשיר, לכו לצפות בסרט. אשמח לדון על זה אתכם לאחר מכן.

ציור של הנסיך הקטן על ידי

קישור לשיר "בצד הטוב של הכוכב"

מילים: וככה נשארתי אני
לבד במדבר בלילה שקט
ניסיתי בכוחו עצמי

ולא היה לי עם מי לדבר באמת

בבקשה צייר לי כבשה
ובוא נלך לראות שקיעה
בצד הטוב של הכוכב
בבקשה תהיה מי שאתה
ואל תשכח מאיפה באת
או את הדרך חזרה

וככה נשארתי לבדי
ואין לי למי לספר ולשקר
חיפשתי את המשמעות שבי
אור רחוק במדבר
בלילה שקט

בבקשה צייר לי כבשה
ובוא נלך לראות שקיעה
בצד הטוב של הכוכב
בבקשה תהיה מי שאתה
ואל תשכח מאיפה באת
או את הדרך חזרה

 

 

 

נס גדול היה פה: הצנחן שהחלים מסרטן וחזר לישראל כדי להתחתן

מאת בת-אל ווחניש

צוות צנחנים נרתם להצלת החייל הבודד מנחם מנדל גורדון שעמד להינשא, אך גילויו של גידול סרטני שינה את כל התוכניות. חבריו הלוחמים גייסו עבורו כסף לטיפולים ואחרי שהחלים – הוא צפוי להתחתן בארץ הקודש

מנחם מנדל גורדון, צעיר יהודי מניו יורק, עלה לארץ בשנת 2013 לשנת לימודים בישיבה ובגיל 18 החליט להתגייס מתוך אהבה לארץ ישראל. הוא התגייס עם מחזור אוגוסט 2015 ושירת כחייל בודד בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים. חבריו לצבא מספרים עליו שהוא היה אחד האהובים בצוות ותמיד היה כיף ומצחיק להיות במחיצתו.

מנחם הכיר את רוחמה ולאחר חודש וחצי החליטו להינשא. הם החלו בהכנות לחתונה וכחודש לפני האירוע נאלצו לבטל הכל וחייהם השתנו מקצה לקצה.

מנחם וארוסתו רוחמה

גורדון גילה על צווארו גוש שהיה נראה כסרטני, הוא החל בדיקות ואיבחונים ולאחר שבועיים וחצי קיבל את התוצאה – בעומק החזה אכן היה גידול סרטני מסוכן בשלב מתקדם שהטיפול בו עולה המון כסף. עלות הטיפולים הגיעה לכ-250,000 שקלים.

המצב הכלכלי של משפחתו של מנחם לא היה טוב מספיק כדי לעזור. אביו היה נכה כבר כ-16 שנים ולא יכל לעבוד, אימו עובדת כגננת וגם היא סבלה מהמחלה ואחיותיו מטפלות באב מידי יום. גם את ביתם הם עמדו לאבד בשל חובות.

הרופאים בארץ המליצו לו לבצע את הטיפולים בניו יורק, העיר שבה גדל, מכיוון ששם מקרים כמו שלו נפוצים יותר והסיכויים להחלמה גבוהים יותר. ללא התלבטות הוא החליט לחזור לארה"ב ביחד עם רוחמה, שלא היססה לרגע ונסעה כדי להיות לצידו בטיפולים.

חבריו מהצבא מיד התגייסו לעזרתו כצוות מאוחד למטרה אחת וברורה – לעזור למנחם חברם להחלים, להתחתן ולהקים את משפחתו בארץ כמו שתכנן. ברק חדד ואור שרון, החברים הקרובים אליו ביותר מהצוות, נרתמו מיד למאמץ והקימו מטה לגיוס כספי הטיפולים עבור מנחם. הם יזמו אירועים חברתיים שונים ואפילו מרוץ לגמרי בהתנדבות כשכל ההכנסות מועברות אך ורק לטיפולים.

משקי"ת הת"ש שלו מהגדוד יצרה, בעזרת "Giveback – מחזירים לקהילה", קמפיין שהפך מהר מאוד לוויראלי ברשתות החברתיות וקראה לו "צוות מנדל". משפט המפתח של הקמפיין היה "הוא נלחם ימים ולילות כדי לשמור עלינו – עכשיו תורנו לעזור לו". זה היה קמפיין בינלאומי שהצליח לרגש המון אנשים ולגייס סכום של 288,771 שקלים. בסך הכל הצליחו לגייס עבורו כ-300,000 שקלים.

כעת, לאחר כמעט שנה של טיפולים מוצלחים בניו יורק, התבשר מנחם כי הסרטן עזב את גופו. מנחם חזר לישראל ביחד עם ארוסתו בסוף נובמבר והתקבל באהבה רבה על-ידי חבריו מהצבא שחיכו להם בשדה התעופה והפכו את הגעתו למרגשת ביותר.

הצוות הנרגש שקיבל את פניו של גורדון.

גורדון התראיין בתוכנית הבוקר "בוקר אור" וסיפר לאחר חזרתו לארץ על חוויותיו מהתקופה של הטיפולים וכי הוא מאוד מתרגש לחזור ולתכנן את חתונתו עם רוחמה ארוסתו בארץ שתתקיים בעוד כחודשיים.

גיא פינס והסוד של ויקטוריה

מאת אביגיל ישועה

התצוגה השנתית של מותג ההלבשה התחתונה "ויקטוריה'ס סיקרט" נחשבת לאירוע הסקסי והנוצץ של השנים האחרונות. אולי זה אפקט המחאה, קמפיין "me too" או מגמת התעוררות שאפיינה את 2018, שהיו אחראיים על הצניחה המשמעותית בנתוני הרייטינג של המשדר האחרון. האם רוחות שינוי נושבות באוויר? לא בטוח. "מלאכית ישראלית עוד אין לנו, אבל נעבוד על זה" "איזה סוג תחתונים את מעדיפה" ו"תלמדי אותי ללכת כמוך בבקשה" היו חלק מזערי ממשפטי העומק בתוכנית הבידור "ערב טוב עם גיא פינס" שייבאה לישראל את משדר ההגמוניה, שנארז היטב בעטיפה מתחסדת ומעט מאוד בד

מתוך האינסטגרם של "ערב טוב עם גיא פינס"

בשבוע שעבר (יום א') התקיימה תצוגת האופנה השנתית של חברת ההלבשה התחתונה "ויקטוריה'ס סיקרט" בניו יורק. מכיוון שהתצוגה שודרה ב"יס" ולי אין כסף (סטודנטית ענייה) וטלוויזיה, נאלצתי לצפות בגרסתה המקוצרת, שהובאה בתוכנית הבידור "ערב טוב עם גיא פינס". ניגבתי את פירורי הבמבה מהמקלדת בזמן שמסך המחשב שלי קרן בן-רגע מ"גלאם" הוליוודי בניחוח סוכרזית. "מלאכית ישראלית בהלבשה תחתונה עוד אין לנו, זה כנראה עוד הישג שהאומה הציונות צריכה לעבוד עליו", אמר גיא ופתח את השידור במשפט כל כך עמוק ששקלתי לרגע להטביע את עצמי בכוס הבן אנד ג'ריס שהחזקתי. "חשוב", הסכימו פה אחד המגישות החינניות שישבו לצידו. "אין מה לדאוג", הוסיף פינס שמסתבר שחוץ מלזרוק משפטים חכמים לאוויר, מצטיין גם ביכולת הרגעה פנומנלית – "הצלחנו לשלוח נציגה משלנו לקודש הקודשים". וואו! אין ספק ש-13השניות האחרונות היו המותחות בחיי, אפשר לחזור לנשום.

תיהי יפה (ואל תנשמי)

"תשמעו זה ממש לא קל לראות כל-כך הרבה ורוד, בלונד וחיוכים בלתי פוסקים. בעיקר שכל זה ארוז במעט מאוד בד על כל-כך הרבה סנטימטרים", אמרה הכתבת הנבחרת שלמור שטורזמן ששרדה כדי לספר. רגע של רצינות נרשם בזמן שהאחרונה ציינה כי לא הכל נוצץ ושנסיעתה בעצם נועדה לבחון כיצד אירוע כל-כך לא פמיניסטי (על ראש הגנב?) שורד בימינו. שאפו, חברים. הצלחתם לצמצם משמעותית את כמות הטוקבקים הזועמים.

כתבתנו בתפוצות-מתוך האינסטגרם של שלמור שטורזמן

"תיהי יפה ואל תנשמי", היה המשפט שליווה את הכתבה. "בטח היה קשה לערוך תשדיר כל-כך שובניסטי", אמר דין שהתיישב לידי (כנראה פחד שאסיים לו את הגלידה) והצביע על הסוגריים שתחמו את המילים "אל תנשמי". התצוגה התחילה – הדוגמניות צועדות על הבמה ומפזרות חיוכים, ברקע נשמע הקול הענוג של פינס, שפוסק כי פנטזיות זה אחלה ואם אנחנו לא מסכימים איתו, נוכל לשאול כל פסיכולוג ילדים (מקסים). "אצלנו מאמינים בנס פך השמן, אחרים מאמינים בסנטה קלאוס ורגע לפני הטירוף של חג המולד – באמריקה מאמינים במלאכים. פחות אלה המבשרים על בואו של ישו, יותר אלו המבשרות על בוא התחתונים", אמר המגיש והזכיר לי סיפור שאחיינית שלי סיפרה השבוע.

זהירות ספוילר -זה נהיה גרוע יותר

"אם אלוהים לא נתן לי את הנתונים שלהן, לפחות גיא נתן לי את ההזדמנות לסקר אותן", אמרה שטורזמן בעיניים בורקות. "60 הנשים היפות בתבל, כל אחת מהן נבחרה בקפידה והביטחון העצמי שלי נמצא בשטיח הוורוד שעל הרצפה", המשיכה שלמור בפתיחות מרשימה ונראתה כמו חולה צליאק שנכנס לרולדין בחנוכה. תמונות מהיכל הקודש (אחורי הקלעים) הוצגו לפתע על גבי המסך וחשפו סשן נוצץ של כנפיים מפרווה, חיוכים צחורים ומעט מאוד בד. מכיוון שבדרך כלל חלוקי סאטן, דאק-פייס, קוקיות וגרבוני תחרה לא מספיקים כדי למכור פנטזיה, דאגו העורכים לשדך לכתבה פלייליסט חושני למדי (נראה לי), וגרמו לי לתהות אם היו תחת השפעה של משהו, או שהם סתם החליטו  להראות לצופים איך נראית מסיבת חשק של חדי-קרן.

אז ככה נראית מסיבת חשק של חדי קרן?

"לי יש שני סוגי תחתונים במקסימום, עכשיו הבנתי שיש צ'יקיז, צ'יקיניז, חוטיני וי ו..תעזרי לי פה", הפצירה כתבתנו בתפוצות בדוגמנית המבולבלת. "אני לא ממש יודעת, צ'יקיז זה חושף  עור, אבל לא יותר מדי, אני אוהבת אותם… זה נוח… כן", גמגמה הדוגמנית בהיסוס בזמן שתמונות של ישבנים הוצגו על המסך. "הדוגמניות הן כמו נרות חנוכה – ויש לראותם בלבד", קרא הרב פינס והפגין (שוב) בקיאות מרהיבה בהיסטוריה היהודית. בחזרה למסלול – הדוגמניות צועדות עם כנפי המלאכיות ומפזרות מיניות מאופקת, פינס מגולל בפני הצופים את הפרטים היבשים ושטורזמן משתנקת מגאווה, כשאחת מהמלאכיות מציעה לה לנסות להיות הנציגה הראשונה מישראל.

"אני הכי אוהבת תחתוני צ'יקיז..נראה לי"-help me!

מודעות עצמית זה חשוב

שתי הדקות האחרונות של הכתבה מעוררת ההשראה הוקדשו לריצוי שני צדי המטבע. "נראה כי אחוזי הרייטינג של משדר התצוגה צונחים וכך גם הרווחים של הרשת", אמר פינס בטון רציני והוסיף כי למרות שהשנה נבחרה דוגמנית פיליפינית (שנולדה בארצות הברית) ואחת שסובלת ממחלה הגורמת לפיגמנטציה בעור, מעדיף מפיק התצוגה הוותיק את נשות המותג שלו קלאסיות, מושלמות ולפי צווי הרזון של פעם. לכן, לא נזכה לראות מלאכית טרנסג'נדרית או בעלת מבנה גוף רגיל/מלא. לטענת המגיש תכול העיניים, הירידה ברווחים נובעת מכך שבימינו ממש לא נעים לקרוא על שגרת האימונים האינטנסיבית של הדוגמניות הדקיקות לקראת התצוגה (תזכיר לי מי משדר את זה?). מה שדי מגוחך נוכח העובדה שבזמן ש"גיא גנדי" נשא את נאומו, מילאו את מסך המחשב שלי שלל תמונות של נשים רזות למדי בלבוש מינימלי.

" בימנו זה כבר לא נראה טוב"

בשביל להבין אם חזרנו אחורה בזמן, התקשרת למיכל ישועה – בעלת תואר שני במגדר, רכזת מחלקת הכשרות לנשות ואנשי טיפול במרכז הסיוע, לנפגעות תקיפה מינית בירושלים ואמא שלי.

את חושבת שאנחנו צועדים לעבר עולם שוויוני יותר? כי התוכנית האחרונה של גיא פינס ניפצה לי מעט את התקווה.

"לדעתי יש רצון ונכונות לשינוי. אם זאת, שינוי דפוסים זה תהליך איטי ומורכב. אך כיום, שנה אחריי קמפיין Me Too, ניתן להתחיל לראות תוצאות".

על איזה תוצאות מדבר?

"נשים וגברים ששתקו שנים רבות מעזים להשמיע את קולם ולחשוף חוויות שעברו. מספר הפניות במרכזי הסיוע עלה משמעותית בזכות אותם אנשים שהחליטו לפעול בכדי להשיג שינוי. בנוסף, הציבור פעיל יותר ויוצא להפגין ולמחות. לדעתי אנחנו בדרך הנכונה לחולל שינוי אמיתי אך אני מבינה ויודעת שזה ייקח זמן".

"יש רצון לשינוי" -תחנת רכבת בירושלים השבוע

אני בטוחה שגם גיא פינס יוצא להפגין ולמחות ובכל זאת נראה שהתוכן שצפיתי בו נוצר כדי לשמר את המצב הנוכחי. האמת שאם חושבים על זה, הוא לא היחיד ולמרות המחאות וניחוח השינוי שבאוויר, רוב התוכניות המשודרות ב"פריים טיים" בעלות תוכן די דומה. זה לא תמוה בענייך?

"אתחיל בזה שלא כולם רוצים שינוי. מי שכן רוצה הם אנשים שנפגעו או שזה קרוב אליהם באיזשהו אופן. ברור שהרבה מהציבור מרוצה מהמצב הקיים וינסה לשמר אותו. בנוסף, אפילו אם גיא פינס מגדיר עצמו כפמיניסט ותומך נלהב במחאה, הוא עדיין זקוק לרייטינג והוא יודע שכיום מה שמוכר זה אותו תוכן שעליו כתבת".

ניאו-מרקסיזם גרסת 2018

קרל מרקס קרא לפועלי העולם להתאחד לפני שיהיה מאוחר מידי. אך הוגי הגישות הניאו-מרקסיסטיות הבינו שכל עוד תקשורת ההמונים משמשת כשופרו של המעמד השליט  לא יהיה סיכוי לשינוי אמיתי.  כמו רבים וטובים, גם אני רחוקה שנות-אור מלהיות שה תמים ובכל זאת הפרק בו עסקינן גרם לדמי לבעבע. "ערב-טוב עם גיא פינס" היא תוכנית הבידור המובילה בישראל. אך במקום לנצל את אחוזי הרייטינג הגבוהים לטובה ולהציג השנה סקירה (קצת) פחות נלהבת של מופע הרזון הנוצץ, בחרו שוב עורכי התוכנית במכירת אופיום להמונים. חבל שמשפטי המחאה הבודדים שנזרקו לאוויר, היו ריקים מתוכן לאור התמוססותם המהירה, בין איברי הגוף החושפים של המלאכיות.

 

 

"כישרון, רצון והזדמנות": תופעת הספוקן וורד

מאת ליטל מקוריאה

ה"ספוקן וורד" היא אחת מתופעות התרבות המעניינות בשנים האחרונות, היא מתרחשת בכ-30 מדינות וממשיכה לגדול. יצאנו לבדוק איך התחילה התופעה ומה הבשורה החדשה שהיא מביאה עימה. צביה מרגליות, אמנית "ספוקן וורד", סיפרה לנו על זווית מבטה על עולם זה

"עצם המילה 'שירה' מרתיעה אנשים. למה? בגלל מה שבתי הספר עשו לה. ה'סלאם' מחזירה אותה לאנשים", כך אומר מארק סמית', מייסד תנועת ה"פואטרי סלאם".

"אנחנו צריכים שאנשים ידברו שירה אחד לשני", אומר סמית', "כך אנו מתחברים לערכים שלנו, לליבנו, לדברים שלמדנו שהופכים אותנו למי שאנחנו".

אז מה זה בכלל "פואטרי סלאם", ו"ספוקן וורד" ואיך כל זה קשור לשינוי עולמי? ב"ספוקן וורד" אדם יחיד עומד מול קהל ומבצע קטעי שירה מדוברים. המופע מתאפיין בשפת גוף תיאטרלית, משחקי מילים, שליטה בקול וחריזה זורמת. אבל בעיקר, הוא נודע בטקסטים בועטים, עמוסי אמת ואמירה.

ישנן עדויות שאמנות השירה המדוברת החלה לפני אלפי שנים בתרבויות עתיקות, ושימשה בעיקר להעברת מסורת בעל פה ויצירת חיבור בין אנשים. בעידן המודרני, תחיית השירה התרחשה בתחילת שנות ה-20 בקרב האפרו-אמריקאים בארה"ב. השירה שימשה כאמצעי להביע מחאה כנגד עוולות וגם כביטוי לתחושות ולרגשות של אנשי התקופה, דבר אשר בא לידי ביטוי בצד התקיף והנחוש של השירה. ומנגד, השירה המדוברת צמחה מתוך הבלוז ופרצה במקביל למוזיקת הג'אז, מה מסביר את הנימה המלטפת והמוזיקלית שלה.

ישר לפנים
"פואטרי סלאם" (או בתרגום חופשי: שירה מוטחת ישר לפנים), הוא אירוע מסודר של שירה מדוברת. באירועים אלה משוררים קוראים קטעים פרי עטם והקהל שופט אותם על פי ביצועיהם.

ה"סלאם" הראשון התרחש בשיקגו בשנת 1984 ואורגן ע"י מארק סמית'. שהיה בכלל פועל בניין בצעירותו, אבל בליבו שכנה נפש משורר גדולה. סמית' ייסד את אחת מהתופעות התרבות המעניינות של השנים האחרונות. אירועים אלה מתקיימים כיום בלמעלה מ-30 מדינות והמספרים רק הולכים וגדלים.

באירוע השירה יש מנחה מוביל ובסבב הראשון עולה "מופע חימום" של משורר שאינו מתמודד בתחרות. לאחר מכן עולים המתמודדים וכל אחד מקבל ניקוד ממאזינים אקראיים שיושבים בקהל. באירועים אלה נאסר על המשוררים להשתמש באביזרים ומוזיקה, למתמודדים יש רק את עצמם ואת קולם על מנת לשכנע את הקהל בכישרונם.             

 

 

 

 

 

בישראל התופעה החלה שנים לאחר ה"סלאם" הראשון בשיקגו. האירוע הראשון התרחש רק ב-2012 ב"אינקובטור" בירושלים. בתחילה, האירועים היו מצומצמים יחסית אך כיום יש אירועים שכאלה על בסיס קבוע בערים הגדולות בארץ.

כישרון, רצון והזדמנות
ב-2012, השנה בה התפתחה תופעת אירועי השירה בישראל, גם זיכתה את צביה מרגליות באליפות הארץ בשירה מדוברת של "פואטרי סלאם ישראל".

מרגליות (35) נשואה, אמא לארבעה ילדים ומתגוררת בירושלים. חוץ מלהיות אימא, היא מתעסקת בכתיבה, כותבת מחזות וסיפורים קצרים ומנחה סדנאות כתיבה. יש לה פינה סאטירית בערוץ 10, בתוכנית "היום שהיה" עם גיא זוהר, והיא גם מחזיקה בתעודת מורת דרך מוסמכת.  אבל היא בעיקר מזוהה עם קטעי ה"ספוקן וורד" המפורסמים שלה, אשר עולים לרשת בפלטפורמות שונות וזוכים לתשומת לב רבה. קטעים אלו סימנו אותה כאחת האמניות הבולטות בתחומה. ב-2015 זכתה מרגליות בפרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם.

אז צביה, איך בכלל הגעת לעולם ה"ספוקן וורד"?
"למדתי במכינת 'ניסן נתיב' וחברה טובה שהכירה את תחומי העניין שלי, יום אחד אמרה לי 'תקשיבי, יש ערבי שירה נורא מגניבים,את חייבת לבוא!' ומאז אני שם".

מרגליות מבצעת ספוקן. ויקיפדיה

בתהליך הכתיבה, האם הטקסט נשפך על הדף מתוך השראה בלבד או שזה תהליך ארוך של עריכה חוזרת ונשנית?

"זה שניהם. זה מגיע גם מהשראה וגם מעריכה. בכל טקסט יש מינונים של זה ושל זה. לפעמים החריזה בקטע מעניקה לו את המוזיקליות, ולפעמים לא.

"בכל מקרה גם כשזה מגיע כהשראה, מה שיוצא מהשראה זה החומר הגולמי. אני עדיין עורכת הרבה".

האם את חושבת שכל אחד יכול לדקלם "ספוקן וורד" או שזה כישרון מולד?

"'לדלקם' זה מעליב אותנו, אנחנו מעדיפים את המילה 'לבצע'. אני חושבת שזה כמו רופא שיניים, האם כל אחד יכול להיות רופא שיניים? לא ממש. זה תלוי גם בכישרון, גם ברצון וגם בהזדמנות. אז זה כמו כל מקצוע.

"השאלה כן רלוונטית בעניין הזה שמה שנותן ל'ספוקן' את הקסם שלו, זה שיש לו שני מימדים. קודם כל הצד האומנותי ואז זה כמו כל אמנות,יש את אלמנט הכישרון.

"אבל יש גם את המימד של העדוּת, זאת אומרת, המופעים הם מעניינים כי אנחנו יודעים שהמשוררים הם מגוונים ומגיעים ממקומות מגוונים. הם באים ומספרים את הסיפור שלהם. נותנים איזה עדוּת על העולם מהזוית שלהם. ובמובן הזה, כל אחד יכול וזה הקסם!

"אם היה מדובר רק על מעמד ספציפי שמשתתף, כמו שקורה לפעמים באומנויות אחרות, זה לא היה עובד. מה שיפה שזה מהשטח".

הכוח בחזרה לאנשים
חוקרי התופעה מסבירים כי השירה המדוברת מאפשרת לאנשים רבים לבטא את עצמם ואת דעותיהם, בשחרור מוחלט מהפלטפורמות המסורתיות. רוב סרטוני ה"ספוקן וורד" מופצים ברשת, וכל אחד יכול להפיץ אותם או להיחשף אליהם. ומתוך כך, שירה זאת הפכה לכלי לביקורת חברתית, למחאה ולעיסוק בנושאים "אסורים" מבחינה חברתית.

נראה כי התופעה היא חלק מתופעה גדולה יותר שהופכת את העולם על פיו. הסדרים החברתיים בעולם משתנים. אנשים בקבוצות קטנות וגדולות מכל האוכלוסיות, מתקבצים באירועי שירה אלה ובוחרים לדבר על הבעיות שלהם ועל מה שמעניין אותם.

למעשה, זהו הכלי הטוב ביותר ל"מלחמה" הסמויה בידי מי שקולו לא נשמע. בעבר מי שלא היה בידו מספיק כוח, כסף או שליטה, היה נאלץ לנשוך שפתיים ולהתרגל. אבל משהו בהחלט משתנה בעולם, הכוח חוזר לאנשים.

נס פך השמן הפרטי שלי

מאת רינה פיש-דהן

מה יש בו בחנוכה הזה? מרוץ החיים עוצר לרגע. אנשים מתכנסים יחד. למשך כמה דקות האטרקציה הכי גדולה היא לצפות בשלהבת המרצדת. טוב, ואז כמובן צריך לצלם לסטורי

8:40, אני רצה למכולת. הדרך מעולם לא הייתה נראית ארוכה יותר. היום בערב כבר חנוכה ואין לי עדיין נרות שמן לחנוכייה. למה דחיתי את זה עד לרגע האחרון? אני רואה את השכן חוזר מהמכולת עם קופסה. בתוכה כוסיות שמן מוכנות. אולי יש לי סיכוי ונשאר שם קופסה אחת בשבילי? אני ממהרת את צעדיי וחוצה את הכביש. כשאני מגיעה למכולת אני מגלה שקיוויתי לשווא. הערכות כולן נמכרו. איך אני אדליק עכשיו את החנוכייה? היא מותאמת לשמן. וחוץ מזה, גדלנו. נרות שעווה זה לילדים. אני מבקשת מהמוכר פתרון. אולי הוא יכול לעזור לי.

אל תנסו את זה בבית

הוא שולח אותי לארגז בפינת החנות. כשאני פותחת אני מגלה תשע כוסיות זכוכית. אני מבינה שהשנה אני אצטרך להוציא את הצד היצירתי שלי ולהכין בעצמי את הנרות. במדף אחד אני מוצאת בקבוק שמן. במדף ליד אני מוצאת פתילות מוכנות ומחזיקים. משום מה יש בי התרגשות קלה כשאני חוזרת הביתה. לראשונה אצטרך להכין את הנרות בעצמי. להשקיע עוד שתי דקות. ולא לפתוח אריזה מוכנה עם נרות שרק מחכות שאדליק אותם בהינף גפרור.

הפתילות והמחזיקים. אולי הם יצילו אותי?

בבית מתגלה האסון. הכוסיות גדולות מידי לחנוכייה. נר ראשון, נר שני ואולי נר שלישי יצליחו לשרוד את הצפיפות. בנר הרביעי הם כולם כבר ייפלו. תחושת תסכול מרה בפי. אני מנסה להחליף ביניהם ואפילו מושכת בקני החנוכייה, בתקווה ליצור רווח. המתכת הקשה מסרבת להתגמש לפי דרישותיי ואני מתייאשת. אצטרך לקפוץ ל"רמי לוי" בהמשך היום ולקוות שגם שם הערכות לא נמכרו עד האחרונה שבהן.

טלפון בלי שיחות

בינתיים בטלפון קופצת לי התראה. הודעה אישית מחכה לי בדף העסקי של הפייסבוק. לקוח מחפש אותי בעבודה. אני תמיד שמחה לכתוב ללקוחות ולתת להם פרטים. כשאני פותחת את ההודעה אני רואה שהוא מבקש "אפשר להתקשר?" אוף. למרות שזה חלק נכבד מהעבודה אני מתחמקת מהשיחות. מעדיפה לכתוב מייל או אפילו בוואטסאפ את כל המידע. מעניין למה? כל אתר ממשלתי שעבר שדרוג ומאפשר העלאת מסמכים מכניס לי עוד קצת שמחה בלב. אני חושבת שהאפליקציה שהכי בשימוש אצלי (אחרי הרשתות החברתיות) היא של הבנק. יש משהו כל כך נוח לעשות את כל הפעולות בלי להתקשר לשום מוקד. בלי ליצור שום שיחה.

זה מוזר. כי את גיל הלקוחות שלי אני מזהה לפי הבקשה שלהם שאתקשר "דחוף" כי הם לא הסתדרו עם הקישור. כשאני מסבירה להם בנחת איך למלא את הפרטים הם מרעיפים עליי ברכות. אפילו אומרים שידברו עם הממונה על איזה בונוס. הם חוזרים ומודים על הסבלנות ועל ההסבר. משום מה שיחה אחת כזו נותנת לי תחושה שבאמת עבדתי היום. לעומת ימים עם עשרות מיילים. הם לא רואים את הפנים שלי. ולפעמים אפילו לא זוכרים את השם שלי נכון. אבל מרגיש לי שנוצר איזה חיבור.

רגע של נחת

ב-17:00 נתכנס להדלקת נרות. דווקא באמצע היום ובאמצע הטירוף נעצור ונדליק את החנוכייה. משהו באור החמים ישרה בנו שלווה וישכיח את העומס. אני לא אזכור את העבודות להגשה ובטח לא את תקופת המבחנים המתקרבת. נשיר את כל הבתים במעוז צור. אפילו לא נרפרף תוך כדי בחצי מבט על פוסטים בפייסבוק. משהו בזמן יעצור מלכת. המבט יתמגנט ללהבה שעולה ומרקדת. הסופגניות והקינוחים ישאירו טעם מתוק בפה. לא רק בגלל כמויות הסוכר שנשפכו עליהם. אלא בעיקר המפגש הזה של בני המשפחה. ככה באמצע היום. כביכול בספונטניות.

צילום עצמי

בפעם הראשונה שחגגו חנוכה, באמת עצרו. חנו בכ"ה בכסלו. עצרו את המלחמה, והתפנו לנקות את המקדש. גם אצלי אני מרגישה שיש משהו בתקופה הזאת שגורם לעצור לרגע. לעשות איזה ניקוי וחיפוש פנימי. להבין מה חשוב לך באמת. לפנות קצת זמן להתבונן. בעיקר פנימה אבל לא רק, גם החוצה. כמו הנרות שמוסיפות כל כך הרבה אור בבית, אך גם לצופה מבחוץ.

המוצר האהוב באריזה הקנויה

לפתע נמצא פתרון. האיש שלי מזכיר לי – יכול להיות שבחנות כלי בית ביישוב מוכרים את הערכות. אני שולחת הודעה בוואטסאפ ומחכה למענה. עוברות שתי דקות והווי לא הופך כחול. אני מתקשרת. בעלת החנות אפילו זוכרת מי אני. מתברר שנותרו עוד ערכות בודדות של כוסיות שמן מוכנות. אני ממהרת לשם, כמעט בריצה. קונה את הקופסה האחרונה וחוזרת הביתה. אני פותחת מיד את האריזה ומושיבה את הכוסיות על הקנים. הם מתאימות בדיוק. האסון נמנע ולי קרה נס פך שמן אישי. על השולחן עוד מונחות הפתילות וכוסיות הזכוכית. הם מביטות בי בבוז. שוב תעדיפי את הקנוי והמוכן?

אני ניגשת לאחסן אותם במדף אחורי ומשום מה יחד עם תחושת ההקלה עולה תחושת אכזבה קלה. דווקא קצת חיכיתי להכין אותן. ליצור משהו ולהשקיע בזה קצת מעצמי. אולי שנה הבאה.

הדלקת נרות ביתית. צילום עצמי