לא רק בן גביר: בשנים האחרונות יש גידול במספר העולים להר הבית, ויותר התעניינות והתעסקות בנושא. לנושא העלייה יש מתנגדים משני הצדדים, הפלשתינים והיהודים. ארנון סגל שתומך בעלייה להר הבית מספר על המאבק ועל בעייתיות השליטה במקום ומה ניתן לעשות כדי לתקן זאת: "יצרנו שם איזה מדינה פלסטינית בקטן וזה יוצר אי-יציבות, כשנכריע שם תהיה יציבות בארץ כולה"

כתבה: שיר ששון \ ערכה: טליה סיני

"הר הבית בידינו. אני חוזר: הר הבית בידינו" צעק בקשר המח"ט מוטה גור ב-1967, עת נכנסו הצנחנים בשערי ההר הקדוש, ואיתם נכנסה האומה כולה, מאזינה בקשב רב במשך דורות שלמים לקולו של גור רועם בהתרגשות באותם רגעים מכוננים. כמה דקות לאחר הרגע הזה רעד בחרדת קודש בקשר שוב קולו, כשבישר על בואם של חיילי החטיבה לרחבת הכותל המערבי, שהייתה כנראה גם אז, ונשארה עד היום – לב הקונצנזוס הישראלי.

אם כן לא פלא, שכמה שבועות לאחר מכן הר הבית כבר לא היה בידינו, ולמעשה בימינו אנו, על שטח ההר אחוז היהודים בשגרה כמעט אפסי. איתמר בן-גביר, השר החדש לביטחון לאומי עשה רעש תקשורתי, פוליטי ומדיני אדיר כשהכריז בשבוע שעבר שבכוונתו לעלות להר הבית כשר.

"היה מאוד עצוב אם הוא היה נכנע ולא עולה. זה היה ממש כניעה לאויב, וגם לאלה שמדבררים את האויב מבית", אומר ארנון סגל, סופר, איש חינוך וחבר בעמותת "בידינו" המעודדת עלייה להר הבית, "אני שמח שהוא עלה להר ולא נכנע לזה אבל זה כמובן לא מספיק, לעלות לפי כללי העלייה הנוכחיים – שצריך לעלות בשקט, שלא ישימו לב, ומהר-מהר, עם שכפ"צ".

לפי סגל, הדיון על הר הבית איננו פרקטי בלבד: "הר הבית זה בעצם מיקרו קוסמוס של מה שקורה לנו פה במדינה כולה. בגלל ששם לא הכרענו – יצרנו שם איזה מדינה פלסטינית בקטן. נתנו לאויב הכי מר שלנו, תחושה ששם הוא בעל הבית, וזה יוצר אי-יציבות בכל הארץ כולה. כשנכריע שם תהיה יציבות בארץ כולה".

נראה שהעלייה של השר החדש, שאגב אינו השר הראשון שעולה להר הבית תוך כדי כהונתו, רק מבטאת תופעה אחרת, גדולה יותר. לפי נתונים של עמותת "בידינו" ב-2010 מספר העולים היהודים להר הבית היה כ-5,000. בשנת 2022 הכפילו את עצמם העולים פי עשרה כמעט – קרוב ל-50,000 עולים בשנה.

התופעה הזו, לטענת סגל, "לא קרתה בזכות הממשלה, היא קרתה למרות הממשלה – כל ממשלה שהיא", ולכן דווקא ההתעוררות הזו לנושא מעוררת תמיהה.

עמותת "בידינו" מתנהלת מאבק לא רק על עצם העלייה, גם על האופן שבו עולים. מה הבעיה במצב הקיים?

"יש חמישה דברים שצריך לשנות: א. להכיר בהר הבית כמקום קדוש לעם ישראל בחוק המקומות הקדושים, ואז ממילא גם אפשר יהיה להתקין תקנות שמסדירות תפילה שם, כמו בכותל ובקבר הרשב"י.

"ב. חופש גישה. לא יכול להיות שלהר הבית יש 10 שערים, 9 למוסלמים, אחד לכל היתר וגם הוא ברוחב מטר. זה לא שונה מלהפריד ספסלים לשחורים ולבנים וברזיות לשחורים ולבנים – זו אפליה גזענית. ואת זה אפשר להפסיק מהיום למחר.

"ג. להעיף את הוואקף. זה גוף ירדני, זר, מנוגד לחוק יסוד ירושלים בירת ישראל, שאומר שאסור לתת שליטה לגוף זר בירושלים, ולהחליף אותו בוואקף ישראלי, יש דבר כזה – וואקף שכפוף למשרד הדתות. והוא לא ישלוט בכל ההר כמו שקורה עכשיו, אלא במסגד אל-אקצא עצמו ולא תהיה לו שליטה על יהודים שמגיעים להר הבית.

"ד. חופש פולחן. שהמדינה לא תפריע. היום עומד שוטר שמשגיח שיהודים לא ישתחוו, לא יתנועעו יותר מדי, לא יזוז למקומות שאסור להם. ולהפסיק את זה – שהמדינה לא תפריע ליהודים לממש את הפולחן שלהם.

"ה. משטר הקבוצות – חלק מאמצעי הדיכוי זה שיהודי חובש כיפה מקבל יחס אחר. כל מה שבג"צ אסר לעשות לערבים בנתב"ג – שאי-אפשר לבדוק ערבי יותר מאשר יהודי, עושים בהר הבית. המדינה מפרידה את כל חובשי הכיפה, מכניסה אותם בקבוצות נפרדות שהם הרבה יותר מפוקחות, אסור להם ללכת לאט מדיי, מהר מדיי, הם כמו טירונים, כמו פקודים של השוטרים. זה פשוט משטר אימים. והסיפור הוא שזה כביכול נעשה להגנת היהודים אבל כולם יודעים שזה בעצם נעשה כדי להגן מפניהם – שלא יתפללו, שלא יבנו בטעות את בית המקדש או משהו כזה. בעיניי זה חייב להיפסק, זה הדבר הראשון שצריך להיפסק".

אז למה זה קורה? מי לא רוצה את העלייה להר הבית?

"היה שיתוף פעולה לא-קדוש בין הרשויות של המדינה בכלל לרשויות הדתיות של המדינה להוציא את הר הבית מהלגיטימיות. שאף אחד לא יעז להתעסק בהר הבית, שאף אחד לא יעז לעלות להר הבית. המדינה הוציאה תווית של 'אדם מסוכן לחברה' לכל מי שהתעסק עם הר הבית. הרבנות מצידה מילאה את תפקידה בזה שתלתה שלט בכניסה שאסור לאף אדם להיכנס להר הבית מפאת קדושתו מדין תורה, שזה ממש שקר – אין מקום כזה בהלכה שכתוב איסור כזה. כתוב איך צריך לעלות להר הבית – אחרי טבילה במקווה, ללא נעלי עור, סביב מקום המקדש ולא במקום המקדש עצמו". 

ולמרות כל זה – אנשים לאחרונה מתעניינים בזה יותר, למה?

"בשנים האחרונות לשמחתי קשר השתיקה נשבר ואנשים מעזים לעסוק בזה יותר ויותר. וככל שאנשים מעזים לעסוק בזה, זה מושך גם אחרים שהיו רחוקים מזה, שישבו על הגדר עד עכשיו, להתעסק בנושא.

"וזה גם בזכות הערבים – ככל שהם מעלים את הנושא הזה על הפרק, והם מעלים אותו כל הזמן, זה גורם לאנשים שישבו על הגדר מהבחינה הזו, לרדת מהגדר ולהצטרף לצד הנכון, לצד שבעד העלייה, ולעלות בפועל גם".

הסוגייה ההלכתית סביב העלייה להר הבית מחלקת את הציבור הדתי והחרדי לתומכים ומתנגדים. למשל, המפלגות החרדיות בכנסת מתקשות לשתף פעולה עם איתמר בן-גביר משום מנהגו לעלות להר הבית, בעוד ששותפם הטבעי, בנימין נתניהו, לא שומר כלל תורה ומצוות ובכל זאת עולה בקנה אחד עם עקרונותיהם.

את ההיתר לעלות להר סגל תולה בגדולי דור ורבנים אחרים שעודדו עלייה ועלו גם הם: "הרב דרוקמן, זקן רבני הציונות הדתית שנפטר בשבוע שעבר, אמר לי במפורש שחשוב שיהודים יעלו להר הבית. והרמב"ם, שהוא בוודאי גדול הדורות היהודיים, עלה להר הבית בעצמו, הוא אמר 'נכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו' והוא הפך את זה ליום טוב לו ולזרעו לדורות. אז איסור גדול זה לא".

על ההתנגדות החריפה של הרבנות לעלייה להר הבית אומר סגל: "זה קצת מזכיר את המרגלים שסירבו להיכנס לארץ, במדבר, שהם גם היו גדולי הדור ההוא והתנגדו לכניסה לארץ. כי בארץ – מה יהיה מעמד רב הכותל ביום שהר הבית יהיה נגיש ליהודים? ברור שהוא לא ישמור על מעמדו. אז ברור שהם מתנגדים לזה, אבל זה לא כל כך מסיבות קדושות. אני חושב שגם המשיח הגיע כבר להר הבית, ראה את השלט של הרבנות ועשה 'אחורה פנה'".

אריאל אזואלוס, בן 29, משתף במסע שהביא אותו לעסוק בתחום הפיננסים ומסביר שלא מספיק רק להרוויח כסף, צריך גם ללמוד על ריביות, השקעות ועוד: "לא לימדו אתכם, לא בבית ספר, בבית או באוניברסיטה"

כתבה: עדן שקורי / ערכה: רעות פינצ'וק

אריאל אזואלוס, בן 29, במקור מהפריפריה וכיום מתגורר ברמת גן, נשוי טרי, הוא מתכנן פיננסי CFP, מרצה כלכלי בארגון "חברי כסף" ובעל חברה בע"מ בתחום הפיננסים.

אז מה זה בכלל מתכנן פיננסי?

"מתכנן פיננסי הוא כמו רופא משפחה, מישהו שמלווה אותך משאת ילדה קטנה, ומכיר אותך ואת הבעיות שלך וכנראה גם לא תחליפי אותו כי הוא המומחה לאותה הבעיה.

"בדיוק ככה עובד המתכנן הפיננסי. הוא בעצם צריך להיות איש מקצוע שמבין בכל הנושאים הפיננסים, ניהול סיכונים, השקעות, קריפטו ועוד".

הוא מוסיף שמתכנן פיננסי לא אמור להיות מומחה לכל הנושאים, אך כן להבין אותם ובמקביל להחזיק כוורת שבה לכל איש צוות יש מומחיות לנושא מסוים.

לדבריו, מקצוע מתכנן פיננסי CFP קיים בעולם כבר 70-80 שנה, אך הגיע לישראל רק לפני כעשור, למרות שמדובר במקצוע מאוד חשוב לישראלים.

אזואלוס הוא יו"ר לימודי ההמשך של הלשכה למתכננים פיננסיים. "אני אחראי לכל הלימודים שהמתכננים עושים מהיום שהם קיבלו את ההסמכה והלאה. מתכננים פיננסיים צריכים פעם בשנה לחדש את הרישיון שלהם ואנחנו עושים את זה על ידי נקודות זכות, הניתנות מקורסים שאנחנו עושים".

הוא מספר שאחרי הצבא, הוא טס כחייל משוחרר לעבוד בעגלות חוקיות באירופה. הוא הרוויח שם 300 אלף שקל, אך חזר לארץ בלי כלום. החוויה הזאת גרמה לו להבין שהוא חייב ללמוד על כסף וככה הוא הגיע למקצוע. הוא התחיל ללמוד לבד בבית, כל אתר אינטרנט כל מאמר, בעברית, באנגלית, אך הוא הבין שזה רק חומר תיאורטי.

אזואלוס רצה ידע מעשי וכך הוא הגיע לעבוד בבית ההשקעות מיטב ד"ש. "הם פתחו סניף באשדות יעקב והתקבלתי לתפקיד מכירות. שם נחשפתי באמת לעולם הפרקטי – מה זה פנסיה, מה זה קרן השתלמות, מניות ועוד. אחרי שנה וחצי קידמו אותי לתפקיד של נציג אחראי של כל הנושא על פנסיה ברירת מחדל, מכרז שהם קיבלו ממשרד האוצר".

למרות היותו איש מכירות, הוא לא רצה "לעבוד" על הלקוח ובמקום להיות סוכן ביטוח הוא הלך על לימודי התכנון הפיננסי. "זה מה שאני רוצה לעשות", הוא ענה לאחר שמישהו סיפר לו על מקצוע התכנון הפיננסי.

"בתחילת 2020 סיימתי את הלימודים ובמקביל התחלתי לפרסם את העסק. פתחתי פייסבוק, אינסטגרם ולינקדאין כדי שאנשים יכירו אותי ויבינו שאני מתעסק בפיננסים, ואז הקורונה התחילה אך בזכות הפרסום הקורונה לא ממש עצרה אותי והתחילו להגיע לקוחות".

איך אתה מגיע ללקוחות שלך?

"בעיקר מהדיגיטל. אני נמצא בכל מקום, אני עושה הרבה שיווק ברשת, תוכן כתוב או באתר אינטרנט שיש לי באמת כל דבר שאני יכול להגיע לאנשים".

מה הייתה ממליץ לסטודנטים היום בנושא הפיננסי?

"אני הייתי ממליץ לך לצבור קצת ידע כי לא לימדו אתכם, לא בבית ספר, בבית או באוניברסיטה.
אז דבר ראשון זה לדעת מה זה כסף, מה זה ריבית, מה זה השקעות ועוד בנושאים אלו".

הוא מוסיף שלהיות במינוס זה משהו שהוא בר שליטה בעזרת ידע נכון ואיש מקצוע.

"אני נשוי טרי. התחתנתי השנה, ואני רואה את העתיד וחזון מטורף גם לעצמי וגם לעסק שממש עכשיו אנחנו הופכים לחברה ושמה יהיה 'Future תכנון פיננסי בע״מ'. אני רואה את החברה כאיזושהי חברת אם שמתחתיה יהיו חברות עם התמחות. במקביל אני רואה את החזון שלי להוביל 10,000 צעירים בזכות זה שהחברה תגדל".

לשיחה הצטרף שרון איפראימוב, סמנכ"ל החברה. הוא מספר שמה שהם עושים הוא ייחודי ומשמעותי לחברה הישראלית. "בסוף אנחנו רוצים להשיג מטרה חשובה ולעזור לצעירים בכל תחומי הפיננסים והכסף ולשמש בית לצעירים ולהשיג את העתיד שהצעירים רוצים".

מה אתם מאחלים לעצמכם לשנה החדשה?

אזואלוס מאחל "שהחברה הזו באמת תקום ותרקום עור וגידים, ושקהל הלקוחות יגדל".

שרון מסכם: "שנצליח להגיע לכמה שיותר אנשים דרך הרצאות וסדנאות או דרך הרשתות החברתיות".

"לא הבנתי כמה בגדים וסטיילינג זה משהו שהוא יותר פנימי מאשר חיצוני", אומרת שובל מור, שהגיעה לתחום כמעט בטעות. בשיחה פתוחה היא מוחה על מחירי הבגדים ברשתות האופנה, על הסטייל הקולקטיבי, ועל השיח הפוגעני שחוותה סביב הרצון להיות רזה יותר

כתבה: טליה סיני / ערכה: שיר ששון

מאז ומתמיד כלי המדיה השונים לימדו את נשות העולם כיצד הן אמורות להיראות, מהו הגוף האידיאלי שהן צריכות לשאוף אליו, איזה איפור לשים כדי להיות יפות יותר ומה ללבוש כדי להחמיא לחלקים הטובים ולהסתיר את החלקים הלא טובים. "המגף הזה מקצר אותך" או "השמלה הזאת מרחיבה אותך" הם משפטים שכנראה כל אישה מכירה.

"יש סטייליסטים באינסטגרם שמדברים – זה לא, וזה אסור, וזה מותר, ואסור סקיני אם את שמנה וכאלה. על פניו, העקרונות שהם מדברים עליהם, נכונים. אבל אם את אוהבת את זה, תלבשי", אומרת שובל מור, משפיענית אופנה באינסטגרם.

מור בת ה-29, במקור מנהריה וכיום מרמת גן, עומדת לקראת סיום לימודי סטיילינג בבית הספר שנקר. אל המקצוע הזה היא הגיעה די במקרה – לאחר שירדה במשקל והייתה צריכה להחליף את כל המלתחה שלה, היא גילתה את עולם האינטרנט. היא נכנסה לאתרים כמו shein ו – aliexpress והחלה להיחשף לעולם הבגדים והטיפוח בקצב מהיר. "קלטתי שהרבה חברות שואלות אותי 'ואיי מאיפה זה? ומאיפה זה? ואז הבנתי שאני טובה במציאת פריטים שווים, במחירים טובים", היא מספרת. באותו זמן היא גם הרגישה שהתואר שעשתה במנהל עסקים לא באמת מתאים לה ולא הצליחה להחזיק בשום עבודה שהייתה בה. כיום מור היא סטייליסטית מוכרת, עם 34,000 עוקבים באינסטגרם.  

"לא חשבתי שאלמד סטיילינג", אומרת מור, "אני הייתי מסתלבטת על האנשים האלה, הייתי חושבת שזה משהו שטחי. לא הבנתי את העומק של הדברים, כמה שזה משפיע וכמה בגדים וסטיילינג זה משהו שהוא יותר פנימי מאשר חיצוני. אבל כשהבנתי את העומק של הדברים, התחלתי לצלול לתוך זה".

למה את מתכוונת בעומק?

"בגדים מדברים. יש סיבה שלא כולם מתלבשים אותו הדבר. כמו שאמנים מבטאים את עצמם תוך כדי האומנות שלהם, בין אם זה עבודות חרסינה, ריקודים, שירה או מוזיקה. אותו דבר זה סטיילינג. הרבה לא מתייחסים לזה בצורה הנכונה, אבל בגדים מבטאים את האישיות ומשפיעים על מצב הרוח. יש מחקרים מדעיים שהוכיחו את זה שאם אתה לבוש בצורה שאתה אוהב, התפוקה שלך בעבודה שלך תהיה טובה יותר, כי את מרגישה טוב עם עצמך. זה קשור לאנרגיות.

"תחשבי על הימים שבהם השיער שלך נראה טוב, פתאום הפנים שלך באיזה ווייבים טובים, זה פאן ואת עפה על עצמך. לעומת זאת בימים שאת עם טרנינג, וחורף, וקר לך, ואת מרגישה כמו דובון אכפת לי, ואז נשפך עלייך הקפה בבוקר, לא נעים. זה עד כדי כך עמוק".

מה לגבי בגדים צבעוניים? באינסטגרם ממש אפשר לראות שבשונה מבלוגריות אחרות, את מתלבשת עם צבע.

"הרבה בלוגריות לא הולכות על צבעוני כי זה מאוד שנוי במחלוקת. אני מקבלת לפעמים תגובות נאצה בטיקטוק על הלוקים הצבעוניים – 'מה את עושה? ומה נראה לך?' מתייגות סטייליסטים אחרים שיסתלבטו עליי. פעם אחת לבשתי כחול וירוק ומישהי רשמה לי: 'את לבושה מזעזע, הלוק מחריד בעיניי', למרות שזה לוק בסיסי, לא לוק עם הדפס מטורף. בסוף, צבעים מדברים. אחד הצבעים האהובים עלי זה כחול, וכחול זה צבע שמדבר על אינטליגנציה, רוך, נעים יותר. זה צבע שכיף לראות. למשל לבוא לראיון עבודה עם צבע כחול, לא רויאל, אבל תכלת. צבעים שהם מאוד רגועים. ירוק זה צבע שהוא נעים, מתקשר לרפואה, עצים, רוך, נעימות. אוטמטית הצבעים האלו משדרים לאנשים משהו כזה.

"הרבה לא יכולים לעכל את זה, אבל אלה שכן מאוהבים בזה. אני עפה על הצבעוניות. יש כאלה שאומרות עליי שאני שוק, בגלל הצבעים. אבל זה בסדר, יש מלא דעות, זה שלהן. הצבעוניות – או שזה גורף מחמאות או שזה מזעזע נשים. אין מישהי באמצע".

האם בשביל להתלבש יפה צריך לשלם הרבה?

"אני מנסה לחנך לעבוד עם הקיים ולתת כמה דרכים להשתמש באותו פריט לבוש. דיברתי על מלתחת קפסולה למשל, שזה אומר מתלחה בסיסית שעליה בונים. פשוט לא נראה לי סבבה המחירים שגובים מאיתנו. זה לא נראה לי תקין שמעיל שאני יכולה למצוא בעלי אקספרס ב-140 שקל יעלה לי בזארה 500 שקל. על מה? זה אותו מעיל. אותה איכות. למה? גם אם יש לך את הכסף ואת יכולה להרשות לעצמך לשים 500 שקל על מעיל. אבל למה? מרגיש לי שעושים מאיתנו פראייריות, שתופרים אותנו. לא תראי אצלי מותגים. לא איב סאב לורן ולא סבתא שלה. כלום. אין לי מותגים. SHIEN, PRAIMARK, כאלה ווייבים. אם מישהי תגיד לי על איכות וכאלה, שתבוא ותוציא את הארון שלה, אני אוציא את הארון שלי, שתוציא את הפרטים הכי איכותיים, אני אוציא את הפרטים הכי איכותיים ואני אוכלת אותה. והארון שלי חצי מהשווי שלה. זה סתם, זה חרטא. עשו לנו הנדסת תודעה כדי לעשות עלינו כסף".

"אני אוהבת את הגוף שלי ולא אוהבת שיצאה לי כרס, למה זה בודי שיימינג?"

מור מספרת על כך שכשאר היא מנסה לקדם אג'נדה ומודעות שמידות הן לא דבר שצריך להתייחס אליו היא מתחילה להיות מקוטלגת כבלוגרית של השמנות. "כשהחלטתי שאני מדברת על מחטבים או על תהליך ירידה במשקל קיבלתי תגובות נורא פוגעניות. 'איך את מעודדת לאהבה עצמית אבל את מנסה לרדת במשקל?', 'איך את מעודדת לאהבה עצמית ומעודדת לשים מחטב?', נכנסתי למשבצת. קוטלגתי", היא משתפת.

איך את מגיבה לזה?

"כמו במערכת יחסים הזוגית שלי. אני מאוד אוהבת את עומר (הבן זוג. ט"ס), מאוד. אני חולה עליו, מאוהבת בו קשות. האם יש דברים בעומר שאני לא אוהבת? כן. יש דברים בעומר שאני לא אוהבת. האם אני מחליקה את זה וחיה עם זה בשלום? גם. כן, זה בסדר. הפלוסים עולים על המינוסים ואני אני אוהבת אותו על אף הדברים שאני לא אוהבת בו. אותו דבר המערכת יחסים שלי עם הגוף שלי. אני אוהבת את הגוף שלי. אני אוהבת אותי. האם אני אוהבת את זה שיצאה לי הכרס? לא. למה זה כזה בושה? למה זה בודי שיימינג? אני אוהבת את עצמי, אני אוהבת את הגוף שלי, אבל אני רוצה לרדת במשקל כי אני לא אוהבת את זה שהשמנתי, ואני לא אוהבת את זה שהבטן נשפכת לי עכשיו, לא אוהבת את זה. כאילו זה הפך להיות לא פוליטקלי קורקט להגיד את זה, למרות שאני בטוחה שמיליון נשים חושבות כמוני ומרגישות כמוני".

ולמרות זאת, את תמיד אומרת ללבוש מה שרוצים ולא דווקא מה שהוא סטייל.

"אם את אוהבת את זה, תלבשי. גם אם אני עשיתי מדריך ואמרתי לך ג'ינס מתרחב במקום סקיני, אבל את אוהבת סקיני, אז שימי. אני לא מעניינת. תעשי מה שטוב לך. זה הווייב שלי. כל מדריך, כל הסבר: ככה אני חושבת, אבל  תעשו מה שטוב לכם. אל תלכו אחריי על עיוור. תפתחו אופי ואישיות משלכן, כי בסופו של דבר אתן צריכות ללכת בזה ולהרגיש טוב, ואם מישהי הולכת ולא מרגישה טוב בבגדים שלה כי הלכה לפי החוקים והעצות שלי, אז נכשלתי, נכשלתי כסטייליטסית. אני מחפשת להעצים.

"למשל, הייתי עם מישהי בסטיילינג ויש לה אגן מאוד רחב, אבל על הגי'נסים שלה, היא עפה, עפה, עפה. אז בכלל לא העזתי להגיד מילה. אני בניתי את עצמי סביב הג'ינסים שלה כי אני קלטתי, בלי שהיא תגיד לי בכלל, כמה היא עפה על הג'ינסים שלה. 'את לא מבינה, קניתי באמריקן איגל וזה וזה'. אז אמרתי 'פצצה, בואי נתאים לזה דברים'. את רואה על הבן אדם כמה הוא מבסוט על זה ולא משנה מה אחרים חושבים".

מה הכי חשוב לך להעביר לבנות?

"יותר חשוב לי שתרגישי טוב מבפנים מאשר שהאאוטפיט שלך יהיה נכון. כי אם האאוטפיט בול אבל בפנים את לא מרגישה את זה, אז הוא לא בול. הוא כלום, הוא גרוע. גם אם הוא יפה בעיניי".

רפאל בגוונוב, בן 28, מעיד על עצמו שהיה נער ביישן. זה לא הפריע לו להפוך לקצין בצה"ל ולסגן יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת אריאל, שם הוא אחראי על עשרות עובדים. "פעם הניחו שההתנהלות מול העובדים היא כמו מתכון. היום מבינים שיש כל מיני סוגי מנהלים, החוכמה היא להתאים את עצמך", הוא אומר בריאיון ומשתף חמישה טיפים לניהול

כתבה: רעות פינצ'וק / ערכה: עדן שקורי

כמו תחומים רבים כיום, עולם הניהול עובר שינוי ויש צורך להבין מה נדרש ממנהלים טובים כדי להפוך אותם לכאלה. נפגשנו עם רפאל בגוונוב, סגן יושב ראש אגודת הסטודנטים באריאל, שהוא סטודנט בעצמו, לשמוע על החוויה שלו כמנהל צעיר ולהבין ממנו מה נדרש ממנו כיום.  

בגוונוב, בן 28, מתגורר בגבעת כח שבשומרון עם בת זוגו. בשנים האחרונות הוא היה סטודנט בתואר להנדסת מכונות באוניברסיטת אריאל, שם בעצם אנחנו פוגשים אותו לצורך הכתבה.

תפקידו הנוסף של רפאל הוא סגן יו"ר אגודת הסטודנטים, במסגרת תפקידו הוא אחראי על ניהול צוות אגודת הסטודנטים המונה עשרות עובדים ואחראי על פעילויות רבות באוניברסיטה והתנהלות שוטפת תוך אחריות על סכומים גדולים במיוחד.

"תמיד הייתה לי את התשוקה להיות יזם ולהסתדר ולייצג את עצמי. אני סולל את הדרך לעצמי. מגיל קטן בער בי לפעול ולשנות", מספר בגוונוב.

עוד הוא מספר שבתור נער וחייל צעיר הוא דווקא היה ביישן, עם חששות לדבר מול קהל ולהוביל. למרות החששות, נראה כי הוא תמיד היה מוקף באנשים שהעריכו אותו כי מתחילת השירות שלו עודדו אותו ללא הרף לצאת לקורס קצינים, להיות במסלול כוכבים ייעודי, אבל החשש שלו עצר אותו, עד שהוא הפך למפקד ומשם הכל היסטוריה. "ברגע שנהייתי מפקד הבנתי שאני טוב בזה".

מה באמת גרם לך להבין שאתה טוב בתפקיד שאתה עושה?

"ברגע שאתה בגדוד קל ליפול לתכנים שטחיים ולהוביל את החיילים בשגרה. תמיד השקעתי בהדרכות ווידאתי שמועבר ערך מוסף לחיילים כדי להוסיף השראה ושלא ניתן לשגרה לשחוק אותם. בסופו של דבר, ככל שאתה עולה ברמות הניהול אתה קולט שזה לא כזה קשה אבל כמובן כל דבר חדש הוא מפחיד בהתחלה".

לאגודת הסטודנטים הגיע בגוונוב בדרך מעניינת. לאחר שלא התקבל לתפקיד ראש חטיבת הרווחה, הוא החל כחבר מועצה באמצע התואר אך לא היה מרוצה מהתפקיד ונשאר כדי לסיים כמו שצריך. עם תחושות אלו, הוא הקים ליין מסיבות ואירועים משל עצמו וכמובן שראשי האגודה בזמנו לא נותרו אדישים. עם תום הסגרים שהיו בתקופת הקורונה פנו אליו שיצטרף לאגודה בתפקיד ראש חטיבת התרבות, מה שהרגיש לו בהתחלה כמאוד אירוני ומיד סירב להצעה. הוא מספר כי לאחר שכנוע מצד בת זוגו ועוד מחשבה הוא קיבל את ההצעה וניהל את חטיבת התרבות. "עפו עליי, אחרי שהרמתי בזמן קצר כמה אירועים מוצליחם התחילו הבחירות וכולם רצו שאתמודד איתם כסגן או כמנכ"ל".

אגודת הסטודנטים מתנהלת על ידי סטודנטים, כמוך. האם הרגשת את המורכבות? ספר לנו על החוויה.

"קודם כל, אני פועל לקידום אג'נדה וזה יכול לקרות רק על ידי ניהול נכון. ברור שתפקיד ניהולי עם סטודנטים שהם חברים שלי זה מורכב מאוד".

"אני פועל בשיטה של הפרדה", מוסיף בגוונוב, "לא לערב רגש בעניין. אני מאפשר לעצמי להוסיף רגש רק אם אני רואה בהתנהלות העובדים מחוץ למשרד שזה אפשרי. אני כל הזמן בבקרה ובדיקה להבין למי טוב להתחבר יותר בפן האישי ומול מי להשאר בדיסטאנס כדי למנוע טישטוש גבולות שרק יפגעו בהתנהלות".

הוא מוסיף כי בעבודה עם חברים שמכירים לפני הכניסה לתפקיד חשוב לעשות סוג של תיאום ציפיות – מה הוא מצפה ומה אתה מצפה ממנו כחבר וכעובד. תיאום חשוב להוספת גבולות. "ברור שאין ציפייה לריצוי אבל יש כאן עבודה עם פריצת  גבולות של חברים – אני מצפה מחבר שלי שלא ייצחק איתי כמו שהוא עושה בבית או שלא יעלה מקרים מביכים שהיו לי".

בהתנהלות עם חברויות שנוצרות תוך כדי – הוא אומר שנבון יותר להתחיל עם צד מקצועי, לא להכניס יותר מדי רגש במשרד כדי שלא תהיה "התפזרות". "אם אדם שלא היה חבר שלי מלפני כן, אני מעדיף קודם צמיחה מקצועית ורק אחרי זה חברית. ואז אתה מבין שזה אדם שאפשר לסמוך עליו".

"בסופו של דבר", הוא מציין, "גם אני כעובד – אני נותן את הכבוד למנהל שלי, רציני מולו ומכבד אותו, להיות שם כמו שאני מצפה שהוא יהיה".

למרות ההפרדה שרפאל מדבר עליה, הוא מוסיף כי ההתנהלות בסופו של דבר מלאה באמביוולנטיות – רגשות מעורבים. מצד אחד הוא משמש כסטודנט ומבין את הצרכים ומצד שני מייצג גוף שהסטודנט בקצה שלו ולא תמיד מבין את התמונה השלמה בהחלטות שנעשות. "לדוגמה, בשנה שעברה בתקופת מבחנים סמסטר א' – המאבק מול האוניברסיטה במבחנים בזום כי הקורונה חזרה בגדול. נלחמנו והצלחנו להשיג הקלה מסויימת, הצלחנו לשכנע ראשי מחלקות אבל מבחינת הסטודנטים המבחנים לא היו מאה אחוז בזום אז האגודה לא פועלת בשבילם".

בגוונוב הוא חלק משמעותי מהנהלת האגודה ומשתף כי אחת הנקודות החשובות בהתנהלות כמנהל היא להיפטר מהחשיבה הרעה – אם משהו לא מצליח, אז לנסות שוב בעוד דרך עד שהוא מצליח, לא לתת לאכזבות לעצור את החלום. עוד הוא מוסיף כי קל לשכוח בהתנהלות השוטפת שאף עובד אינו מושלם, לא אתה ולא הסובבים אותך; מה שהוא טוען שמביא אותך תמיד לשאוף לצאת מאיזור הנוחות שלך "ולקדם את האג'נדה שלך", דבריו.

מדהים. להגיע לעמדה כזאת באמת מעלה איתה התמודדויות חבריות רבות ובוודאי עוד התמודדויות בתחומים רבים. מה לדעתך חמשת הנקודות הקריטיות שמנהל צריך לדעת היום?

"אתה לא יכול לצפות להיות יעיל לחטיבה אם אתה לא מנהל את עצמך. בעיני מנהל טוב זה מנהל שמנהל את עצמו בצורה טובה".

1. הצבת מטרות: אדם שלא יודע לנהל את עצמו לא יכול לנהל אף אחד. סדר יום, הצבת יעדים, שנתיים, יומיים ושנתיים. אני מצפה מעצמי X בשנה הקרובה – החכמה זה לבקר את עצמי לאורך הדרך ובסוף ולהבין למה ואיך לא הגעתי לזה.
2. סדר וארגון: לוח זמנים, יצירת סדר יום מוסדר. להוסיף את האירועים החשובים גם ביומן פיזית וגם ביומן האינטרנט, מה שמביא אותך לקביעת יעדים. כחלק מסדר היום, בסוף כל יום אתה עובר על הלוז של היום הבא. אתה רואה איך ומה מצפה לך, אתה מציב לך יעדים להמשך.
   לסדר את המיטה והחדר בכל יום – זה משפיע על המחשבות שלך. אם המחשבות שלך מבולגנות, הפתקים והמשרד שלך לא במקום, רואים על האדם. הוא מאחר, פחות יעיל.
3. בקרה על משימות: משהו שלמדתי על בשרי. אם אני כמנהל נותן משימה לעובדים שלי – אני לא יכול פשוט להביא ולהגיד "שאו ברכה" – זה כמו אדם שלומד למבחן רק לפני המבחן ולא לפני. אם אתה רוצה שהמשימות יתבצעו אתה נותן דד-ליין לקשורים בדבר, לעצמך ומתוך כך נוצר הלחץ החיובי מה יקרה במידה ולא נספיק בזמן. בעיניי זה יכול להיות רק כשיש בקרה כל הזמן.
4.  אינטלגנציה רגשית: תכונה שצריך לעבוד עליה. חד משמעית זאת תכונה מולדת אבל גם ממש אפשר לפתח על ידי אינטרקציות עם אנשים, שיחות מאתגרות וכן הלאה. בניהול של פעם הניחו שההתנהלות היא כמו מתכון- עושים משהו יקרה משהו. היום מבינים שיש כל מיני סוגי מנהלים – אחד אגרסיבי, אחד עדין ואחד המתנהל בגובה העיניים וכו' – החכמה זה להתאים את עצמך אליהם ולא אותם אליך. אם מתחילים עם פחד ולא הערכה וכבוד ולאט לאט הפחד יורד. וצריך להתאים, להיות שם בשביל העובדים, לשבת יחד כדי לדייק ולהבהיר נושאים מסוימים וככה אתה יודע להתאים את ההתנהלות הכללית לאדם שעומד מולך.
5. ליהנות מהדרך. לא שווה כלום אם אתה פועל ומשיג מטרות ואתה בכלל לא נהנה מהדרך. זה מעל הכל. כמובן צריך לראות איך משיגים מוטיבציה – על ידי השקעה בספורט, זוגיות, חברים. אם אין לך הנאה ממה שאתה עושה אתה לא תהיה יעיל יותר, לא תהנה ובסוף גם תרד התפוקה שלך כעובד.

לסיכום, רפאל משתף כי הוא מאוד נהנה, חד-משמעית רואה שימשיך בניהול וממליץ לכל אחד שרוצה לפרוץ – לא בהכרח להמשיך רק בניהול אם יש לו חלום ואג'נדה לקדם.

"אתה כמנהל מקדם אג'נדה ואם אתה רוצה להיות בעלים של חברה, להמשיך בניהול לא בהכרח יביא אותך למקום שלך כי אתה כפוף לחלומות של הבעלים", הוא אומר, "אם אתה רוצה להיות בעלים, תמצא בעיה וצורך. להבין מלמטה איזה בעיה עולה ומכך לפתוח כעצמאי את החברה שלך כדי לענות על הבעיה. ניהול לוח זמנים נכון כדי שאתה תהיה מדהים עם תחביבים – ובכך רק נותר לעוף על החלום שלך".

טלי ווגליין, סטודנטית לחינוך באוניברסיטת אריאל, מספרת על ההכשרה והרצון לשנות: "משהו בהתנהלות של בתי הספר לא פועל כמו שצריך. נחשפתי למקרים שבהם מחנכת יצאה לחופשת לידה ובת שירות החליפה אותה, זה לא בסדר"

כתבה: רעות פינצ'וק / ערכה: עדן שקורי

טלי ווגליין, סטודנטית לחינוך באוניברסיטת אריאל, משתפת כי ממש לא חשבה שהיא תתעסק בתחום החינוך ובמקרה הגיעה לתחום ומשתפת: "כשהשתחררתי הבנתי שבוער בי לעשות משהו משמעותי, חינוך בעיניי זה תחום חשוב מאוד לעתיד המדינה".

טלי התחילה את דרכה לאחר שירותה בצבא, כמדריכה במכינה קדם צבאית "קול עמי", תקופה משמעותית שהביאה אותה להבנה שעבודה בתחום הבלתי פורמלי זהו תחום חשוב עבורה ושם היא תוכל להתקדם ולהתפתח.

"תמיד ידעתי שאעשה משהו במדעי החברה אבל לא היו מחשבות על חינוך, חשבתי בעיקר בתחום הפסיכולוגיה ולא באמת חינוך".

למרות הרצון הטוב, ישנה סטיגמה על תחום החינוך שהוא אינו מתגמל מספיק. את לא חוששת מכך?

"מפחיד אותי השכר, כמובן. למרות זאת אני הולכת ללמוד חינוך כי אני מאמינה בחינוך הדור הבא, כי בסופו של יום זה הדבר הכי  חשוב, מי אנחנו בלי חינוך טוב? אני בן אדם מציאותי וברור לי שצריך עבודה מכבדת ופרנסה טובה כדי להתקדם אבל מתעודדת עם הידיעה שלאחרונה יש הרבה יותר דיונים ועליה הדרגתית אך משמעותית בשכר וזה מרגיע אותי, יהיה בסדר".

מערכת החינוך בישראל עברה בשנים האחרונות שינויים רבים בניסיון להתאים לצרכי הדור הצעיר. האם את מרגישה שסטודנטים לחינוך בישראל מקבלים את ההכשרה הטובה ביותר?

"במסגרת התואר בחינוך אנחנו מקבלים הכשרה ממש טובה לדעתי. לאורך הלימודים מדברים ודנים איתנו על בעיות רבות וסוגיות מורכבות שעולות היום בין אם זה שילוב טכנולוגיה, התנהלות רגישה מספיק וכן הלאה".

עוד היא מספרת כי במסגרת התואר ישנה אפשרות להרחיב ולהוסיף לימודי תעודת הוראה, בהם הם נחשפים לכלים רבים שישנם היום במסגרת ההתאמה הטכנולוגית למערכת החינוך. בין הלימודים עליהם לתרגל שימוש באפליקציות, והתוכנות הרלוונטיות ואף להעביר מערכי שיעור כדי להתאמן ולהעמיק את הידע והניסיון שלהם לפני השתלבותם בשוק העבודה. במקביל יש גם תעודת הוראה שבה לומדים ומתנסים, מכינים ומעבירים שיעורים כדי להגדיל את ההתנסות שלהם עוד לפני הכניסה ממש לשטח.

את מרגישה שהשילוב עם טכנולוגיה נכון?

"זה מורכב מאוד כי מצד אחד כשמכניסים לשיעור ואומרים לתיכוניסטים שניה להוציא את הטלפון לבדוק משו- זה אף פעם לא באמת שניה ומצד שני קשה להתעלם מההתקדמות של העולם והטכנולוגיה, אנחנו לא איפה שהיינו לפני עשר שנים, אז אין לי עדיין תשובה או מחשבה חד משמעית". עוד היא מוסיפה כי למרות שבארץ יש עוד זמן עד שזה יהפוך לנורמה, בבתי ספר במדינות אחרות כגון אוסטרליה, אמריקה ועוד כבר כמעט לא כותבים ביד, לכל תלמיד ישנו טאבלט ומחשב נייד.

היתרונות, לדבריה – השילוב מאפשר לתלמיד להתעניין יותר בחומר, יותר אינטראקטיבי, יותר פעיל. יוצר עניין יותר גדול, משהו שצריך היום במיוחד כי לפני כמה שנים לא היה את הצורך הזה. אך לא ניתן להתעלם מהחסרונות שבדבר.

כשנשאלה מה לדעתה התמודדות המשמעותית של הדור המתפתח ענתה שזה דווקא ההתמודדות עם התמודדויות הנפש שעולות היום. "היום ממש מדברים עם כולם על קשיים נפשיים ובגלל שזה כל כך מדובר – שזה מעולה וחשוב – אבל אנשים מתחילים לאבחן את עצמם, פתאום בכיתה ילד מתחיל להגיד על עצמו שיש לו ככה וככה ואתה חייב להקשיב לו אבל אין דרך וודאית לדעת כמה זה אמיתי. זה מוזיל את ההתמודדות, אנשים פשוט זורקים את המושגים האלו כיום ואתה לא יודע כמה תשומת לב לתת לזה".

האם השינויים נכונים? האם לדעתך זה מקל על ההתמודדויות של החינוך?

"זה תלוי באיזה שינוים מדובר. שינויים דרסטיים ומשמעותיים לא בהכרח טוב לילדים כי שינויים זה אף פעם לא קל".

שינוי שלדעתך יהיה משמעותי?

"משהו בהתנהלות של בתי הספר, מרגיש שזה לא פועל כמו שצריך. נחשפתי למקרים בהם מחנכת יצאה לחופשת לידה והמחליפה שלה לא מגיעה אז הבת שירות משמשת כמחנכת מן המניין. זה לא בסדר. כיתה א זה אחד מהמעברים הקשים והמשמעותיים וזה בעיניי ממש מחדל שעוברים בשקט על דבר כזה".

בסך הכל, היא משתפת כאשת חינוך לעתיד שדווקא ההתנהלות הכללית של מערכת החינוך טובה, יש תחושה כללית שהמערכת מנסה להתאים את עצמה כל הזמן לקשיים שעולים אך מצד שני יש להוסיף בירוקרטיה להתנהלות המערכתית של מערכת החינוך כדי למנוע מחדלים.

עם כל השינויים שעכשיו קורים ועתידים לקרות עם כניסת הממשלה, מה היית רוצה להגיד?

"אולי לשים יותר דגש על התלמיד ולא דגש על הנלמד והמורה – שזה חשוב אבל לשים יותר דגש עליהם, אם הם מבינים איך הם מרגישים אך עם זאת לתת לתלמיד לעשות את הלמידה, לתת יותר זמן ללמידה עצמאית או בקבוצות כי מאוד קל לשבת בכיתה ולהבין מה שהמורה אומר וזה עובד, אבל בלמידה טובה משמעותית יותר לתלמיד כשזה שלו, בלמידה העצמאית. למידה בקבוצות תלמד המון על שיתוף פעולה וחשוב מאוד לסגל כלים כאלה כבר מגיל קטן".

מה הציפיות והתקוות שלך?

"אני מרגישה שיש הרבה כעס ושנאה כלפי משרד החינוך וזה חבל בעיניי כי בסוף זה חשוב, כולנו כמעט שולחים את הילדים שלנו לשם. הלוואי ואני אוכל לעזור לאנשים לשנות את היחס והגישה שלהם כלפי משרד החינוך, אני מקווה שאוכל להשפיע על התלמידים וילדים ולהביא לדור חזק ומוביל במדינת ישראל".