הודעתה הדרמטית של האוניברסיטה העברית כי תחל ללמד בשפה האנגלית במסגרת תוכניות התואר השני והדוקטורט הנלמדים אצלה העלתה על נס מאבק שמתקיים לאורך השנים אודות מיקומה וחשיבותה של השפה העברית במרחב הציבורי. מן הצד האחד עומדים תומכי הלימודים בשפה האנגלית בתואנה כי עלינו להשתלב בהליך הגלובליזציה ובמחקר העולמי המתקיים בשפה האנגלית, ומהצד השני מי שמגנים בכל תוקף את ההחלטה ואינם מוכנים לקבל החלטה כזו, בשם כבודה של השפה העברית, במדינת ישראל, והחשש שהחלטה כזו תזלוג גם ללימודים בבתי הספר ושינוי מעמד השפה העברית במרחב הציבורי. יש לציין שמאבק עקרוני זה, מתקיים על רקע חגיגות השפה העברית שיתקיימו בסוף החודש בניצוחה של האקדמיה ללשון העברית

"מה אתה רוצה? שלא תהיה פה רפואה מתקדמת? שלא יהיה פה מחקר על רמה? אין מה לעשות, אם רוצים פה מדינה מתקדמת ותוחלת חיים ארוכה, צריך ללמוד פה באנגלית, כמו שעושים בחו"ל" – כך טען בפניי בן זוגה של בת-דודתי לאחר ארוחת ערב שבת. השיח שנוצר בינינו נגע בסוגיה שעומדת במחלוקת זה שנים רבות, ושהועלה על נס לאחרונה בזכות הודעתה של האוניברסיטה העברית (כמה אירוני) כי תחל מהלך של לימודי תארים מתקדמים באנגלית בלבד. עמדה זו של הבחור מייצגת נאמנה השקפת עולם שקיימת אצל מיטב אנשי האקדמיה ואנשי הציבור. העמדה אומרת שאנו נמצאים בעיצומו של הליך גלובליזציה, וכיוון שהשפה הרלוונטית לצורך העניין הוא אנגלית, יש לשחק את המשחק לפי הכללים ולהיות חלק מהעולם הגדול. יטענו אותם אנשים כי אין חלילה כוונה להוריד מכבודה של השפה העברית, אך יש מקומות בהם היא איננה נצרכת.

תהליך שילוב השפה האנגלית במרחב הציבורי על חשבון העברית  ועד לכדי דחיקתה למקומות מסויימים בלבד לא החלה מאותה הודעה של האוניברסיטה הירושלמית. רבים הישראלים המשתמשים באנגלית כמעין שפה משנית במהלך שיחותיהם היומיומיות. המילה "אוקיי" משומשת בהזדמנויות רבות כשרוצים להגיד שהכל בסדר, תקין. המילה "נייס" נאמרת על משהו שמתואר כנחמד או יפה ואם מישהו רוצה להתנצל או להודות על משהו, סיכוי לא קטן שהוא יגיד "סורי" או "תנקס" בהתאמה. מלים אלו ועוד רבות נוספות הפכו מזמן לחלק לגיטימי בלקסיקון המילים הרחב (ראו גם כתבה של תאגיד השידור "כאן" אודות ה"אנגלוז" המתקיים בשפה העברית)

נראה כי יש איזשהו גבול עדין ודק בין הליך ה"אנגלוז" לבין דחיקתה של השפה העברית לגמרי מהמרחב האקדמי והציבורי בהמשך. את חציית גבול זו זיהה כנראה נשיא המדינה ראובן ריבלין כאשר תקף בחריפות את אותה החלטה וטען כי "המהלך מסכן את תחיית העברית" ו"רעיון אומלל שמשמעותו כריתת הענף עליה יושבת האוניברסיטה העברית".

יש לציין שהשפה האנגלית איננה היחידה מבין כלל שפות העולם שקיבלו מקום של כבוד בארצנו העברית. יש פה גם מן היידיש, הערבית, הצרפתית והאיטלקית. ההבדל הוא שהאנגלית היא השפה המשנית הדומיננטית ביותר או כפי שהדגים לי חברי לשיח מערב שבת, "הרי גם למוצרים בסופרמרקט וגם לשמות של מקומות יש מילים באנגלית, אז מה הבעיה שילמדו בשפה הזו בתארים שגם כך נלמדים רובם באנגלית?"

הסברתי לחברי שאני חושב ומאמין כי השפה העברית היא שפה חשובה מדי מכדי להידחק לפינה. שהאמירה שתואר שלם ילמד באנגלית בלבד בעייתית. אפשר ורצוי ללמד באנגלית, אך בנוסף לעברית ולא במקום. גם אם תוחלת החיים תיפגע מעט עקב מחקר פחות מתקדם ואקדמיה פחות מתפתחת, גם אם ניחשב למדינה פחות מתקדמת, אין מקום לוותר על השפה העברית לגמרי אלא להשאירה במקביל לאנגלית דומיננטית וחזקה. לא נגד גלובליזציה, כן נגד מחיקת העברית.

בסופו של דבר, הן הציבור הרחב והן אנשי האקדמיה צריכים לשאול עצמם האם יש גבול למקומה של האנגלית על חשבונה של העברית בחיינו, ואם יש גבול כזה היכן הוא עובר. האם לגיטימי ללמוד פה באנגלית בלבד, ובלבד שהאקדמיה תמשיך לפרוח והכלכלה תוסיף לשגשג – או שאנו בוחרים להמשיך ולשמור על ייחודנו ועל מקומה של העברית בחיינו, גם במחיר של הידרדרות קלה של המחקר הישראלי והאקדמיה הנהדרת.

מאת ארצ'י קגן

אוסטריה דחפה לאישור הצהרה היסטורית של האיחוד האירופי, שבמסגרתה 28 המדינות מתחייבות להיאבק באנטישמיות המתגברת ביבשת ולהעניק לקהילות היהודיות עוד ביטחון והגנה. "היהודים באוסטריה לא מפחדים", אומר מאבטח של הקהילה בווינה

28 מדינות האיחוד האירופי אישרו בתחילת החודש הצהרה הדורשת לנקוט צעדים להבטחת הביטחון של הקהילות היהודיות, המוסדות היהודיים והאזרחים היהודים באירופה על רקע האנטישמיות שמתחזקת. על פי ההצהרה, המדינות מתחייבות להיאבק בפעולות אנטישמיות. ראש הממשלה בנימין נתניהו דחף לאימוץ בהגדרת האנטישמיות החדשה גם כל ביקורת נגד ההתיישבות בישראל, אולם החלטה זו לא התקבלה בנוסח האחרון של ההצהרה.

מי שדחפה לאימוץ ההצהרה בידי האיחוד האירופי היא אוסטריה, הנשיאה התורנית של האיחוד, בעידודו של נתניהו ששוחח על הנושא עם הקנצלר סבסטיאן קורץ. שיתוף הפעולה בין ישראל לאוסטריה בתחום מתקיים למרות החרם הישראלי על שותפיו לקואליציה ממפלגת החירות, שהקהילה היהודית המקומית טוענת שלא התנערה מעברה האנטישמי, וכי חלק מחבריה עדיין משתמשים בביטויים ובסמלים אנטישמיים ונאציים.

ביקורת רבה עלתה לגבי שיתוף הפעולה של נתניהו עם ממשלת אוסטריה. אבל למרות התגברות האנטישמיות במדינות השונות באירופה, כולל אוסטריה, היהודים שם לא חוששים.

הקהילה היהודית בווינה הקימה ארגון שפועל לטובת הקהילה. "ממש כמו אוטונומיה קטנה", אומר דב בוגן, 24, מאבטח לשעבר בקהילה היהודית בווינה. רבים מהמאבטחים הם צעירים ישראלים שמגיעים לבירה האוסטרית על מנת לעבוד. הם זוכים לדיור, משכורת והכשרה על חשבון הקהילה ובתמורה כמובן, משרתים את הקהילה. בוגן מאשש שאין תחושה רווחת של עליית התבטאויות אנטישמיות מעבר להימצאות חברי פרלמנט עם שורשים נאציים.

למה היהודים בווינה רוצים אבטחה?
"לא באמת צריך, אין הרבה אנטישמיות בווינה. התקרית האחרונה שהייתה קרתה ב-1988 כשניאו נאצי אחד נשך רב והוריד לו את האצבע. יש בעיות בקהילות אחרות, כמו בהולנד, אנגליה וצרפת ששם יש מלא אנטישמיות. אז גם באוסטריה הם רוצים להתגונן, יש להם יכולת, זה לא מזיק להם שיש אותנו פה. בכל מקרה גם אם לא הייתה את האבטחה שלנו יש הרבה מאד שירות ביטחוני במדינה, הרבה שוטרים וחבלנים שעובדים מסביב לשעון בכל מקרה".

בעקבות עלייתם של הקנצלר קורץ וסגנו שטראכה ממפלגת החירות, אין חשש בקרב היהודים?
"קורץ בן אדם מאד חכם שמנהל את המדינה מאד טוב. בקואליציה שלו יש את שטראכה שמוכר כאוסטרי גאה ונאו-נאצי בולט, אבל כמובן שהוא יותר מתון בממשלה".

"היהודים שונאים את שטראכה, אבל הם לא מפחדים ממנו. אבל בכל זאת היהודים פה מאד ליברלים ובעד ריבוי דעות. אני קלטתי משטראכה שהוא מתנגד לפליטים המוסלמים. כן, אין ספק שהוא נאו-נאצי, אבל הוא לא באמת פועל נגד הקהילה היהודית שם בכלל. הוא מתנגד לאיסלאם. הוא לא יפגע במהגרים עצמם כי בכל זאת אוסטריה קיבלה אותם, אבל הוא כן מאמין בשמירת אוסטריה כאוסטריה ולא לשנות אותה. לכן כשהיו שייחים מוסלמים שהתבטאו נגד אוסטריה הורה לסגור כמה מסגדים. כמו בישראל, מישהו בוגדני לא ייכנס לארץ, אז הם פועלים נגד התבטאות בוגדנית. לשמירה על הייחוד של אוסטריה. השוטרים פה גם ממש ימנים ושמים עין על הפליטים המוסלמים. חוץ מזה יש פה לדעתי את ההתנהלות הכי טובה ומאורגנת לפליטים, לשילוב הפליטים בחברה".

איזה יד הממשלה נותנת לפליטים? 
"שיטת האינטגרציה טובה – נותנים להם דיור, עבודה, קורסים ללמידת גרמנית. באוסטריה יש הרבה פרויקטים לדיור, במיוחד לסטודנטים. יש להם שיטת גבייה שהשכירות המועטה מאוד שמשלמים הולכת בעתיד למשכנתא ככה שלא באמת משלמים שכר דירה וגם אפשר לקנות בית בקלות. יש גם עוד כל מיני תוכניות, הפליטים מקבלים דיור חינם. הם לא מגיעים לשכונות היהודיות, אין להם מה לחפש שם. גם האכיפה של המשטרה מאוד יעילה. חברים שלי במשטרה אמרו שלפני שש שנים המדינה כל כולה הייתה שקטה מאוד ואחרי שהמוסלמים הגיעו התחילו כל מיני בעיות ופשעים קטנים. מוכרי סמים אפגנים, שהם גם אלימים ואגרסיביים מאוד. הסורים די מפחדים מהשוטרים. יש פשוט מחוזות של המהגרים, זה לא גטו זה פשוט הם גרים בקהילה כמו שהיהודים גרים קרוב לשני".

אוסטריה היא מדינה גזענית?          
"הייתי אומר לגמרי שכן. בקונספט היא ממש כמו ישראל שמנסה ורוצה לשמר על הייחודיות שלה. וינה היא כמו תל אביב, שמאלנית יותר, פתוחה מאוד למהגרים, אבל השאר סגורים מאוד בדעותיהם ובקיבעון שלהם. נגיד מחוץ לווינה הם כאלה 'רד נקס', מלא נשקים בבית, קצת בוּרים. את חבר שלי העיפו מבר בגלל שיש לו עור כהה. למרות שאני נראה אירופאי עם עור לבן בהיר ועיניים כחולות, נכנסתי לפאב וכולם שם הסתובבו והסתכלו כי אני זר. פשוט אמרתי במבטא שלהם 'שלום' ולא עשו לי בעיות".

לאחר מלחמת העולם השנייה קיבלו היהודים האוסטריים חזרה את כלל רכושם של היהודים. בזכות מהלך זה, הקהילה היהודית הצליחה לצבור הון בעסקי הנדל"ן בעיקר. בראש הקהילה עומד נשיא ושותפים לו שרים לעניינים שונים, כמו שר הרב הראשי, שר חברתי, ושר ביטחון. מתקיימות בחירות הוגנות והנציגים נבחרים על ידי הקהילה. שר הביטחון אחראי על מענק ביטחון סביב המתקנים היהודיים השונים בעיר ומציב שם אבטחה. הקהילה היא זו שמממנת את התקציב הביטחוני ליהודים. אך כעת משממשלת אוסטריה הצהירה כי היא תאבטח את היהודים במדינתה התקציב עבור הקהילה יגדל ויאפשר שמירה רחבה יותר.

מדבריו של בוגן עולה כי הגזענות באוסטריה מתמקדת כיום במהגרים ובפליטים המוסלמים, אך אין לומר בבטחה שהגזענות לא עלולה לפגוע גם במיעוטים אחרים ובהם היהודים. לכן, הצהרת ההגנה על הקהילות היהודיות באירופה היא הכרחית.

מאת אביגיל ישועה

התצוגה השנתית של מותג ההלבשה התחתונה "ויקטוריה'ס סיקרט" נחשבת לאירוע הסקסי והנוצץ של השנים האחרונות. אולי זה אפקט המחאה, קמפיין "me too" או מגמת התעוררות שאפיינה את 2018, שהיו אחראיים על הצניחה המשמעותית בנתוני הרייטינג של המשדר האחרון. האם רוחות שינוי נושבות באוויר? לא בטוח. "מלאכית ישראלית עוד אין לנו, אבל נעבוד על זה" "איזה סוג תחתונים את מעדיפה" ו"תלמדי אותי ללכת כמוך בבקשה" היו חלק מזערי ממשפטי העומק בתוכנית הבידור "ערב טוב עם גיא פינס" שייבאה לישראל את משדר ההגמוניה, שנארז היטב בעטיפה מתחסדת ומעט מאוד בד

בשבוע שעבר (יום א') התקיימה תצוגת האופנה השנתית של חברת ההלבשה התחתונה "ויקטוריה'ס סיקרט" בניו יורק. מכיוון שהתצוגה שודרה ב"יס" ולי אין כסף (סטודנטית ענייה) וטלוויזיה, נאלצתי לצפות בגרסתה המקוצרת, שהובאה בתוכנית הבידור "ערב טוב עם גיא פינס". ניגבתי את פירורי הבמבה מהמקלדת בזמן שמסך המחשב שלי קרן בן-רגע מ"גלאם" הוליוודי בניחוח סוכרזית. "מלאכית ישראלית בהלבשה תחתונה עוד אין לנו, זה כנראה עוד הישג שהאומה הציונות צריכה לעבוד עליו", אמר גיא ופתח את השידור במשפט כל כך עמוק ששקלתי לרגע להטביע את עצמי בכוס הבן אנד ג'ריס שהחזקתי. "חשוב", הסכימו פה אחד המגישות החינניות שישבו לצידו. "אין מה לדאוג", הוסיף פינס שמסתבר שחוץ מלזרוק משפטים חכמים לאוויר, מצטיין גם ביכולת הרגעה פנומנלית – "הצלחנו לשלוח נציגה משלנו לקודש הקודשים". וואו! אין ספק ש-13השניות האחרונות היו המותחות בחיי, אפשר לחזור לנשום.

תיהי יפה (ואל תנשמי)

"תשמעו זה ממש לא קל לראות כל-כך הרבה ורוד, בלונד וחיוכים בלתי פוסקים. בעיקר שכל זה ארוז במעט מאוד בד על כל-כך הרבה סנטימטרים", אמרה הכתבת הנבחרת שלמור שטורזמן ששרדה כדי לספר. רגע של רצינות נרשם בזמן שהאחרונה ציינה כי לא הכל נוצץ ושנסיעתה בעצם נועדה לבחון כיצד אירוע כל-כך לא פמיניסטי (על ראש הגנב?) שורד בימינו. שאפו, חברים. הצלחתם לצמצם משמעותית את כמות הטוקבקים הזועמים.

"תיהי יפה ואל תנשמי", היה המשפט שליווה את הכתבה. "בטח היה קשה לערוך תשדיר כל-כך שובניסטי", אמר דין שהתיישב לידי (כנראה פחד שאסיים לו את הגלידה) והצביע על הסוגריים שתחמו את המילים "אל תנשמי". התצוגה התחילה – הדוגמניות צועדות על הבמה ומפזרות חיוכים, ברקע נשמע הקול הענוג של פינס, שפוסק כי פנטזיות זה אחלה ואם אנחנו לא מסכימים איתו, נוכל לשאול כל פסיכולוג ילדים (מקסים). "אצלנו מאמינים בנס פך השמן, אחרים מאמינים בסנטה קלאוס ורגע לפני הטירוף של חג המולד – באמריקה מאמינים במלאכים. פחות אלה המבשרים על בואו של ישו, יותר אלו המבשרות על בוא התחתונים", אמר המגיש והזכיר לי סיפור שאחיינית שלי סיפרה השבוע.

זהירות ספוילר -זה נהיה גרוע יותר

"אם אלוהים לא נתן לי את הנתונים שלהן, לפחות גיא נתן לי את ההזדמנות לסקר אותן", אמרה שטורזמן בעיניים בורקות. "60 הנשים היפות בתבל, כל אחת מהן נבחרה בקפידה והביטחון העצמי שלי נמצא בשטיח הוורוד שעל הרצפה", המשיכה שלמור בפתיחות מרשימה ונראתה כמו חולה צליאק שנכנס לרולדין בחנוכה. תמונות מהיכל הקודש (אחורי הקלעים) הוצגו לפתע על גבי המסך וחשפו סשן נוצץ של כנפיים מפרווה, חיוכים צחורים ומעט מאוד בד. מכיוון שבדרך כלל חלוקי סאטן, דאק-פייס, קוקיות וגרבוני תחרה לא מספיקים כדי למכור פנטזיה, דאגו העורכים לשדך לכתבה פלייליסט חושני למדי (נראה לי), וגרמו לי לתהות אם היו תחת השפעה של משהו, או שהם סתם החליטו  להראות לצופים איך נראית מסיבת חשק של חדי-קרן.

"לי יש שני סוגי תחתונים במקסימום, עכשיו הבנתי שיש צ'יקיז, צ'יקיניז, חוטיני וי ו..תעזרי לי פה", הפצירה כתבתנו בתפוצות בדוגמנית המבולבלת. "אני לא ממש יודעת, צ'יקיז זה חושף  עור, אבל לא יותר מדי, אני אוהבת אותם… זה נוח… כן", גמגמה הדוגמנית בהיסוס בזמן שתמונות של ישבנים הוצגו על המסך. "הדוגמניות הן כמו נרות חנוכה – ויש לראותם בלבד", קרא הרב פינס והפגין (שוב) בקיאות מרהיבה בהיסטוריה היהודית. בחזרה למסלול – הדוגמניות צועדות עם כנפי המלאכיות ומפזרות מיניות מאופקת, פינס מגולל בפני הצופים את הפרטים היבשים ושטורזמן משתנקת מגאווה, כשאחת מהמלאכיות מציעה לה לנסות להיות הנציגה הראשונה מישראל.

מודעות עצמית זה חשוב

שתי הדקות האחרונות של הכתבה מעוררת ההשראה הוקדשו לריצוי שני צדי המטבע. "נראה כי אחוזי הרייטינג של משדר התצוגה צונחים וכך גם הרווחים של הרשת", אמר פינס בטון רציני והוסיף כי למרות שהשנה נבחרה דוגמנית פיליפינית (שנולדה בארצות הברית) ואחת שסובלת ממחלה הגורמת לפיגמנטציה בעור, מעדיף מפיק התצוגה הוותיק את נשות המותג שלו קלאסיות, מושלמות ולפי צווי הרזון של פעם. לכן, לא נזכה לראות מלאכית טרנסג'נדרית או בעלת מבנה גוף רגיל/מלא. לטענת המגיש תכול העיניים, הירידה ברווחים נובעת מכך שבימינו ממש לא נעים לקרוא על שגרת האימונים האינטנסיבית של הדוגמניות הדקיקות לקראת התצוגה (תזכיר לי מי משדר את זה?). מה שדי מגוחך נוכח העובדה שבזמן ש"גיא גנדי" נשא את נאומו, מילאו את מסך המחשב שלי שלל תמונות של נשים רזות למדי בלבוש מינימלי.

בשביל להבין אם חזרנו אחורה בזמן, התקשרת למיכל ישועה – בעלת תואר שני במגדר, רכזת מחלקת הכשרות לנשות ואנשי טיפול במרכז הסיוע, לנפגעות תקיפה מינית בירושלים ואמא שלי.

את חושבת שאנחנו צועדים לעבר עולם שוויוני יותר? כי התוכנית האחרונה של גיא פינס ניפצה לי מעט את התקווה.

"לדעתי יש רצון ונכונות לשינוי. אם זאת, שינוי דפוסים זה תהליך איטי ומורכב. אך כיום, שנה אחריי קמפיין Me Too, ניתן להתחיל לראות תוצאות".

על איזה תוצאות מדבר?

"נשים וגברים ששתקו שנים רבות מעזים להשמיע את קולם ולחשוף חוויות שעברו. מספר הפניות במרכזי הסיוע עלה משמעותית בזכות אותם אנשים שהחליטו לפעול בכדי להשיג שינוי. בנוסף, הציבור פעיל יותר ויוצא להפגין ולמחות. לדעתי אנחנו בדרך הנכונה לחולל שינוי אמיתי אך אני מבינה ויודעת שזה ייקח זמן".

אני בטוחה שגם גיא פינס יוצא להפגין ולמחות ובכל זאת נראה שהתוכן שצפיתי בו נוצר כדי לשמר את המצב הנוכחי. האמת שאם חושבים על זה, הוא לא היחיד ולמרות המחאות וניחוח השינוי שבאוויר, רוב התוכניות המשודרות ב"פריים טיים" בעלות תוכן די דומה. זה לא תמוה בענייך?

"אתחיל בזה שלא כולם רוצים שינוי. מי שכן רוצה הם אנשים שנפגעו או שזה קרוב אליהם באיזשהו אופן. ברור שהרבה מהציבור מרוצה מהמצב הקיים וינסה לשמר אותו. בנוסף, אפילו אם גיא פינס מגדיר עצמו כפמיניסט ותומך נלהב במחאה, הוא עדיין זקוק לרייטינג והוא יודע שכיום מה שמוכר זה אותו תוכן שעליו כתבת".

ניאו-מרקסיזם גרסת 2018

קרל מרקס קרא לפועלי העולם להתאחד לפני שיהיה מאוחר מידי. אך הוגי הגישות הניאו-מרקסיסטיות הבינו שכל עוד תקשורת ההמונים משמשת כשופרו של המעמד השליט  לא יהיה סיכוי לשינוי אמיתי.  כמו רבים וטובים, גם אני רחוקה שנות-אור מלהיות שה תמים ובכל זאת הפרק בו עסקינן גרם לדמי לבעבע. "ערב-טוב עם גיא פינס" היא תוכנית הבידור המובילה בישראל. אך במקום לנצל את אחוזי הרייטינג הגבוהים לטובה ולהציג השנה סקירה (קצת) פחות נלהבת של מופע הרזון הנוצץ, בחרו שוב עורכי התוכנית במכירת אופיום להמונים. חבל שמשפטי המחאה הבודדים שנזרקו לאוויר, היו ריקים מתוכן לאור התמוססותם המהירה, בין איברי הגוף החושפים של המלאכיות.