ארכיון הקטגוריה: דעות

פרונטלי או זום: מה חושבים הסטודנטים והמרצים באריאל?

"קשה להתרכז בלמידה כשאתה בדירה שלך", מתלונן הסטודנט בר שנייברג. "הזום גרם לי ללמוד הכי טוב שלמדתי כל החיים שלי", מתעקשת יובל בר-און. מה אומרים המרצים ואולי במקום לבחור במוכר ובקיים יש אלטרנטיבה אחרת? בדקנו

כתב: אחיה יוסף לייבו \\ ערכה: הודיה וייס

עם התפרצות מגפת הקורונה במרץ 2020 כל הלימודים באוניברסיטת אריאל הועברו בזום במשך שנה. כעת, חודשיים לאחר החזרה ללימודים פרונטליים כשברקע מרחף החשש מזן הקורונה החדש "אומיקרון" בדקנו איזה צורת למידה מעודפת על המרצים והסטודנטים ומה התוכניות לעתיד של חלק מהפקולטות.

בגזרת הסטודנטים הדעות נחלקו – היו שטענו כי דווקא הלימוד בצורה פרונטלית היא האידאלית מבחינתם ולעומתם היו סטודנטים שטענו כי הלמידה בזום עזרה להם מאוד להצליח לעומת הלמידה הפרונטלית הרגילה.

אחד מהסטודנטים שתומך בלמידה פרונטלית הוא בר שנייברג, סטודנט שנה ב' מזרח תיכון ומדעי המדינה. בר אומר כי הוא מרגיש שהשיעורים הפרונטליים עוזרים לו להבין בצורה טובה יותר את החומר, אך לדעתו כל השיעורים צריכים להיות מוקלטים בשביל שתהיה אופציה לחזור על השיעורים, דבר שהוא יתרון שקיים בזום ואפשר ליישמו גם בשיעורים פרונטליים . בר מוסיף כי לדעתו "יותר קשה להתרכז בלמידה בזום כשאתה בדירה שלך לא תמיד המרצה זה הדבר שהכי מעניין אותך ובנוסף בזום יותר קשה להכיר אנשים ללמוד איתם". 

מיכאל פנחסוב, הנדסאי בניין שנה ב',  תומך גם הוא בלמידה פרונטלית בגלל שלדעתו בזום אין דינמיות של שיעור ויש תחושה שהמרצה מדבר לעצמו וזה מקשה על ההבנה. מיכאל מחדש כי בניגוד להודעה שהוציאה האוניברסיטה שציינה שהשיעורים הפרונטליים יוקלטו ברובם המוחלט השיעורים אצלם בהנדסאים אינם מוקלטים ולדעתו זה היה עוזר ללמידת החומר אם הם היו מוקלטים.

בר שנייברג (תמונה מתוך האלבום הפרטי שלו)

לעומתם ישנם סטודנטים שתומכים בלמידה בזום. אחת מהם היא רון מלינקר, סטודנטית שנה ב' קרימינולוגיה וחינוך, שאומרת שמבחינתה הלוואי שכל השיעורים היו ממשיכים להיות בזום מכיוון שהיא מצליחה להתרכז יותר בשיעור שמועבר בזום לעומת שיעור פרונטלי רגיל. רון מוסיפה כי לדעתה "צריך לתת לסטודנטים אפשרות לבחור, כמו שעכשיו מקליטים את השיעורים הפרונטליים שיהיה אפשר גם להיכנס לזום וגם לבוא לכיתה ללמוד ושכל אחד יעשה מה שנוח לו".

סטודנטית נוספת שתומכת בלמידה בזום היא יובל בר-און, שלומדת הנדסת תעשיה וניהול שמספרת כי: "הזום גרם לי ללמוד הכי טוב שלמדתי כל החיים שלי. באמת הקשבתי ולא הייתי עסוקה באנשים אחרים ומה קורה סביבי. הציונים עלו בהחלט". בדומה לרון היא אומרת כי "אני חושבת שהיום חובה לשלב אנשים שרוצים ללמוד בבית שימשיכו ואנשים שרוצים ללמוד באוניברסיטה מגיע להם. באמת יש המון סטודנטים שהם הורים או עובדים או חוסכים ולא רוצים לצאת מהבית של ההורים שהזום עשה להם את החיים הרבה יותר קלים".

רון מלינקר (מתוך האלבום הפרטי שלה)

בין שני עמדות מנוגדות אלו ישנם סטודנטים שתומכים בשילוב ביניהם. אחת מהם היא הדר דניס, סטודנטית לתקשורת שנה ב' שחזרה ללימודים משולבים כאשר יום אחד נלמד בזום. הדר מציינת שאומנם היא מרגישה שהיא מבינה יותר טוב אם היא לומדת בכיתה רגילה, אך לדעתה המצב האידאלי בעיניה הוא מה שקורה היום בבית הספר לתקשורת: "נראה לי כמו שאנחנו עכשיו נמצאים זה די סבבה. זה אומר שכל הסדנאות כן חייבות להיות פרונטליות כדי להבין יותר אבל כל הדברים העיונים שזה יותר קליל ויותר חומר שאפשר לקרוא לבד ולהבין אז את זה אפשר באמת בזום".

מחקרים רבים בדקו מהי צורת הלמידה המועדפת על הסטודנטים. מממצאי מחקר ארצי שנערך על ידי ד"ר טלי גזית מהמחלקה למדע המידע באוניברסיטת בר אילן בקרב 550 סטודנטים ממוסדות אקדמיים ברחבי הארץ עולה כי רק 30 אחוז מהסטודנטים ציינו את חווית הלמידה בזום כחיובית. לעומתם, 40 אחוז חוו את הלמידה מרחוק באופן שלילי ו-30 אחוז הביעו רגשות מעורבים כלפי החוויה – בדגש על תחושה חזקה של בדידות והיעדר חיי חברה.

בגזרת המרצים גם לא נרשמה תמימות דעים לגבי צורת הלימוד המועדפת. ד"ר מתן אהרוני, מרצה בבית הספר לתקשורת, ציין כי באופן אישי נוח לו יותר ללמד בבית אבל מבחינת איכות העברת החומר אז זה תלוי בסטודנטים המשתתפים בקורס. אם הסטודנטים פותחים מצלמות ומשתתפים יש אינטראקטיביות ואז חומר הלימוד מועבר בצורה טובה ואילו במידה והסטודנטים לא עושים כך לא נוצרת אינטראקטיביות ואז עדיפה הלמידה הפרונטלית שבה היא כן נוצרת.

לעומתו, ד"ר עו"ד אמיר לבקוביץ, מרצה לדיני תקשורת ועו"ד ידוע, אומר כי לאור הניסיון שלו בלימודים בזום ובלימודים פרונטליים הוא חושב שהלימודים הפרונטליים עדיפים. הוא מסביר כי לדעתו "אין כמו מגע אישי עם סטודנטים, ולכן אני רואה יתרון עצום בנוכחות שלי פרונטלית מול סטודנטים כי אני יכול להביע את עצמי בצורה יותר טובה לענות לשאלות בצורה יותר עניינית. השיטה של הזום יש לה הרבה מגבלות בעיקר באינטראקציה הבין אישית בין אנשים ואני חושב שההנאה של הסטודנט יותר טובה כאשר הוא רואה אותי בכיתה מאשר דרך המוניטור".

עם זאת הוא מציין כי הוא בהחלט תומך בהיברידיות של השיעור – כלומר שהשיעור יוקלט ויוכלו להצטרף מהבית אך עם כללים שיבטיחו שמי שיתחבר לשיעור מהבית הם אנשים עם סיבות מצודקות אשר מונעות מהם את ההגעה ללימודים באוניברסיטה וזאת על מנת לצמצם את הפערים החברתיים במדינה שישנם הטוענים, לדבריו, שנוצרת עקב אי נגישות.

ד"ר מתן אהרוני (צילום: עידן מזרחי)

אז לאחר שראינו מה חושבים הסטודנטים ומה חושבים המרצים, הלכנו לבדוק אצל ההנהלה ולשמוע כיצד הם רואים את צורות הלימוד השונות ומה התוכניות שלהם לעתיד.

פרופ' אילן תמיר, ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, מציין כי כחלק מהיות האוניברסיטה אוניברסיטה צעירה ומהצהרתה שהיא "רוח חדשה באקדמיה" היא פתוחה לשינויים ולכן נתנה בתחילת שנת הלימודים האקדמאית מנדט לכל פקולטה ובית ספר להחליט לגבי צורת הלימודים.

לאחר הקורונה היה ברור לו כי יש צורך בשינוי בהוראה משתי סיבות עיקריות: הסיבה הראשונה אסתטית יותר – לא ניתן להתעלם מכל מה שקרה מסביב כשחברות ענק עברו לעבוד מהבית ימים שלמים, ולשינוים הגדולים שקרו ולהתעלם. כבית ספר צעיר ששואף שהבוגרים שלו ישתלבו בתעשייה וידברו באותו תדר של העולם העסקי וידעו את המונחים שלו, אין אפשרות להתעלם מהשינוי. הסיבה השנייה היא המהותית יותר – כבר תקופה ארוכה חושבים איך לשנות את שיטת הלמידה הרגילה שהשתמרה בגלל הנוחות והקורונה זרזה את התהליך. בדיון בוועדת הוראה הוחלט כי הקורסים העיוניים עם מספר גבוה של משתתפים יערכו ביום מרוכז בזום, כאשר שאר הקורסים ובפרט הסדנאות המעשיות יחזרו לפרונטלי וזאת בניגוד לחלק נרחב מהפקולטות שחזרו ללמידה פרונטלית מלאה.

פרופ' תמיר מציין כי בעיניו יש ללמידה בזום יתרונות רבים – רמת הנוכחות הגבוהה בקורסים עיונים גדולים לעומת רמת הנוכחות בהם בלמידה הפרונטלית, הגמישות שמאפשרת אירוח מרצים אורחים שבצורה פרונטלית לא היה מתאפשר להם להגיע, עבודה בקבוצות ובפורומים ועוד.

מצד שני הוא מציין כי המרצים ציינו כי בלמידה בזום הם לא מקבלים משוב מהסטודנטים כמו בלמידה פרונטלית שבה ניתן לראות את שפת הגוף אשר תעיד על כך. כמו כן, הלמידה בזום גבתה בעיניו מחיר מהסדנאות המעשיות שניסו אומנם בשנה שעברה לעשות אותן מרחוק אך זה הלך כמו בשיר של כוורת – "למד שחייה בהתכתבות", כך שכעת כשהיה אפשר להשיבם לפרונטלי מיהרו להשיבם. 

מה החזון שלכם ? מה השאיפה שלכם מבחינת צורת הלמידה?

"אני שואף לנסות לא להיגרר מול המציאות התקשורתית שקיימת אלא להקדים אותה. זה בא לידי ביטוי בהרבה דברים גם בהוראה ששואפים ליצור יכולות עצמאיות של שיעור דיגיטלי שזה לא רק שילוב פשוט של זום ופרונטלי שזה בריחה למוכר ולקיים אלא אפשרויות נוספות: יצירת דברים אינטראקטיביים כמו סרטוני אנימציה  אינטראקטיביים – דברים  שכל מרצה מנסה לעשותו. החזון שלי הוא להגיע למקום שכל מרצה מכין סמסטר שעצם הסמסטר גמיש – שיעור אחד דיגיטלי, אחד פרונטלי , כלומר לא הכל זום".

קרדיט : צילום אוניברסיטת אריאל

מלחמת אחים – לעולם לא עוד

ראש הממשלה נפתלי בנט, טענת כי לאור הקרע בעם חובה לפעול למען אחדותו, אך האם במעשיך אתה מאחד או מפלג עוד יותר? עוד לא מאוחר לשנות את המציאות. גם אם הדבר כרוך במחירים פוליטיים. דעה

כתב: ירון משה תנעמי, ערך: אחיה לייבו

בראשונה נכווינו, בשנייה בנס ניצלנו, ובשלישית מי ישורנו. אלה שלוש הפעמים מאז הקמת מדינת ישראל שעמנו היה בסכנה לפריצת מלחמת אחים.

הפעם הראשונה היא תקופת הסכמי אוסלו ופיגועי הטרור שיצרו קרע גדול בעם. קרע שהוביל לצערנו להירצחו של ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל על ידי יגאל עמיר. הפעם השנייה היא תקופת ההתנתקות בה גורשו אלפי יהודי מגוש קטיף. אצילות הנפש של המגורשים והחלטתם למחות אך ורק במחאה פאסיבית מנעו מלחמת אחים. אינני חושב שציבור אחר בישראל היה נוהג כמותם. הפעם השלישית היא בימינו, ימי ממשלת בנט-לפיד. ממשלה זו התחילה לעשות שינויים רבים אם כי, לפחות בינתיים, לא הרי גורל כמו הפעמים הקודמות.

המחאה נגד הסכמי אוסלו

המחאה נגד ההתנתקות ב-2005

אם נבחן היטב נמצא קווי דמיון בין התקופות ונוכל ללמוד מהם כיצד לנהוג בעתיד. הראשון הוא הפרת הבטחת בחירות משמעותית. רבין הבטיח כי לא ידון עם אש"ף ולבסוף חתם אתו על הסכם אוסלו. שרון הבטיח ש"דין נצרים כדין תל אביב" ולבסוף פינה את נצרים ואת שאר יישובי גוש קטיף מתושביהם היהודים. בנט הבטיח השכם והערב שלא ישב עם לפיד כראש ממשלה גם לא ברוטציה, ושלא יקים ממשלה עם מפלגת רע"מ וחתם על כך בשידור חי. כידוע הוא הפר בבוטות שתי הבטחות אלה. הפרת הבטחות בחירות משמעותיות גורמת לאזרחים להרגיש מרומים ונבגדים על ידי הדרג הפוליטי.

רה"מ בנט לפני הבחירות: "לעולם ובשום תנאי אני לא אתן את ידי להקמת ממשלה בראשות יאיר לפיד לא בצורה רגילה ולא ברוטציה"


הפן השני הוא הסתמכות על רוב מינימלי לשנות סדרי בראשית. כך עשה רבין באישור הסכמי אוסלו ברוב של 61 כולל חברי הכנסת הערבים. וכך עשה שרון באישור תוכנית ההתנתקות ברוב של 59. דברים גדולים צריכים לעשות ברוב גדול.

ממשלת בנט הוקמה ברוב מינימלי של 61 חברי כנסת. ממשלה זו עדיין לא עשתה שינויים הרי גורל כמו קודמותיה אך היא מתקרבת לשם. בזמן קצר הקואליציה מעבירה שינויים גדולים כגון רפורמת הכשרות, רפורמת החקלאות, מיסוי כלי הפלסטיק, קיצוץ הסבסוד למעונות היום לציבור החרדי ועוד. בנוסף היא מתנהגת בדורסנות כלפי האופוזיציה בהרבה בחינות. דוגמא אחת לדורסנות היא יחס החברים בוועדות הכנסת שאינן משקפות את היחס בין הקואליציה לאופוזיציה.

דבר חמור ביותר שמקדמת ממשלה זו הוא החוק הפרסונלי למניעת נאשם בפלילים להרכיב ממשלה, או בשמו הפופולרי "חוק נתניהו". החוק הוא אנטי דמוקרטי. בבחירות האחרונות נבחרו 59 ח"כים שהצהירו שיתמכו בבנימין נתניהו לראשות הממשלה. החוק מנוגד לרצון חצי העם. מטרת החוק היא ששנוא נפשם, בנימין נתניהו, לא יחזור לשלטון. בשלטון דמוקרטי חובה היא שהאזרח יהיה בעל תקווה להחליף את השלטון בקלפי. לולא תקווה זו, אם ידחקו אותו לפינה מספיק, הוא עלול לפנות לאפיקים מסוכנים אחרים שבאמצעותם יחליף את השלטון.

"החוק מנוגד לרצון חצי העם. מטרת החוק היא ששנוא נפשם, בנימין נתניהו, לא יחזור לשלטון"

ראש הממשלה בנט מרבה להזכיר את העובדה שעם ישראל לכל אורך ההיסטוריה שלו לא שמר על עצמאות ריבונית מאוחדת מעבר לעשור השמיני. כך היה בפיצול מלכות בית דוד לשתי ממלכות, ממלכת יהודה וממלכת ישראל. פיצול שהוביל למלחמות בין שתי הממלכות ולשפיכת דם אחים רב. כך גם היה בממלכת החשמונאים שנכבשה ע"י רומא בעקבות המלחמה בין האחים הורקנוס השני ואריסטובולוס השני על ירושת המלוכה.

מדינת ישראל נכנסת כעת לעשור השמיני להקמתה. בתקופה האחרונה הקרע בעם גובר. מספר מערכות בחירות ללא הכרעה, ולבסוף הקמת הממשלה הנוכחית. מדובר בשעה גורלית וצודק ראש הממשלה בנט באומרו כי חייבים לאחד את העם. כוונתו רצויה אך מעשיו אינם רצויים. מעשיו אינם מאחדים את העם. אך עדיין לא מאוחר מדי. אפשר עוד לשנות כייוון. על הקואליציה לנהוג בהגינות כלפי האופוזיציה. לנהל דיון ער בין הצדדים ,להגיע לפשרות ולגנוז תוכניות רדיקליות. הקואליציה רוצה לעשות טוב למדינה (כפי שהיא מבינה אותו) אבל בסיטואציה שלנו הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות הוא לאחד את העם גם אם זה אומר שהקואליציה לא תממש את כל שאיפותיה.

עלינו לזכור, קואליציה ואופוזיציה, שמאלנים וימניים, חילונים ודתיים כי אין לנו ארץ אחרת, ולפני הכל ואחרי הכל "אנשים אחים אנחנו".

בחזרה לעבר: משחקי הפלטפורמה הטובים ביותר

כותב : אביב פורת | עורכת : רבקה שורק

ז'אנר משחקי הפלטפורמה איבד מהפופולריות שלו בשנים האחרונות, אך הוא טומן בחובו דמיון, רגש והרפתקנות. בחזרה למשחקים שעשו לנו את הילדות

רוב תלמידי היסודי בשנות ה-2000 כנראה זוכרים היטב, איך שבזמן שיעורי מחשבים הם שיחקו בג'אז הארנב, במקום להקשיב למורה מנסה להעביר את השיעור. באותה תקופה עדיין היה ז'אנר אחד ששולט בתחום הגיימינג והוא ז'אנר משחקי הפלטפורמה.

משחק הפלטפורמה הוא תת ז'אנר של משחקי הפעולה, שהמרכיב המאפיין אותו הוא שהדמות הנשלטת בידי השחקן צריכה לעבור את שלבי המשחק, תוך כדי קפיצה בין משטחים (שלבים) ומכשולים שונים, בדרך יש לעבור מספר בוסים כדי לסיים את המשחק. בדרך כלל, משחק הפלטפורמה לא ינסה לחקות את המציאות כפי שהיא, הוא פונה יותר לפן הדמיוני – יצורים ביזאריים וצבעוניים, עולמות מרוחקים, ארסנל נשקים עתידניים ועוד. המשחקים הראשונים שוחקו בפורמט חד ממדי ועם הזמן הז'אנר השתדרג לתלת-ממד.

 כיום הסגנון איבד מזוהר העבר, ופינה את מקומו בשרשרת המזון של עולם הגיימינג למשחקי "העולם הפתוח", אך הוא עדיין נחשב לז'אנר שהוציא מתוכו הכי הרבה קלאסיקות בלתי נשכחות, שגרמו להכי הרבה אנשים לא לקום מהספה ולהפוך לבטטות כורסא.

הנה תזכורת לחלק מהמשחקים האהובים והמומלצים ביותר :

סדרת משחקי "ג'אז הארנב"

שלושת אלפים שנים אחרי האירועים המתרחשים בסיפורו של איזופוס, המשל "הצב והארנב", ממשיכה היריבות בין צבים וארנבים. ג'אז הארנב נלחץ למשימה כדי להציל את הנסיכה אווה מהצבים המרושעים והמנהיג שלהם "דבאן".

המשחק הראשון בסדרה יצא בשנת ב-1994, למערכת ההפעלה מיקרוסופט דוס. בעקבות הפופולריות הרבה של המשחק יצא אחריו משחק המשך, ג'אז הארנב 2 ב-1998, למערכת ההפעלה Windows 95 ו-98 של מייקרוסופט.

שני המשחקים קיבלו מעמד אגדי בקרב משחקי הפלטפורמה ועד היום יש לו קהל מעריצים רחב שנזכר בנוסטלגיה שלו.

ריימן 2: הבריחה הגדולה

כנראה שאין אדם אחד שגדל בשנות ה-90 או שנות ה-2000, שלא זוכר את העכבר המכונף שחסר לו גפיים וצוואר, ואם כן כנראה לא הייתה לו ילדות מי יודע מה.

במשחק ריימן צריך להציל את העולם מצבא של רובוטים-פיראטים, בפיקודו של אדמירל ראזורברד והלשיב את השלום לעולם הלומים.

ריימן 2 הוא משחק המשך אשר זכה להצלחה רבה, והגיע למעמד של משחק פולחן. אחד הסיבות לכך, הוא המעבר מהדו מימד של המשחק הראשון לתלת מימד במשחק השני, הוא בעצם היווה משחק פורץ דרך בתחום.

קונסולות מוכרות : PlayStation 2 , Nintendo DS , Microsoft Windows ועוד

סדרת משחקי "קראש בנדיקוט"

סדרת משחקי פלטפורמה, אולי הזכורה ביותר לקונסולת סוני פלייסטיישן. לסדרה יצאו לא פחות מ-21 משחקים מגוונים, ביניהם משחקי פלטפורמה, אך גם משחקי ספין אוף של משחקי מירוצים. הסדרה מכרה מעל ל-40 מיליון משחקי ברחבי העולם ונחשבת לקלאסיקה בתחום.

קראש הוא בנדיקוט (חיית כיס באוסטרליה) עצלן ומנומנם עם כוחות מיוחדים, אשר נוצר על ידי הרשע "ד"ר קורקטס", שהכניס אותו למעיין מכונת התפתחות שהעניקה לו כוחות מיוחדים, המתקפה הזכורה במיוחד לחובבי המשחק היא מתקפת הסיבוב המהירה שלו. בהמשך קראש צריך להציל את העולם מאותו נבל מרושע שהפך אותו למי שהוא.

קונסולות מוכרות :  PlayStation, PlayStation 2, GameCube, Wii, Microsoft Windows ועוד.

ראצ'ט אנד קלאנק 3

ראצ'ט וקלאנק היא סדרת משחקי פלטפורמה תלת ממדיים שפותחה לראשונה ב-2002 לפלייסטיישן 2, המשחק זכה להצלחה רבה בקרב קהילת הגיימרים והמבקרים והפך לקלאסיקה בעיקר בקונסולות המשחקים של סוני פלייסטיישן. המשחק הזכור ביותר מהסדרה אבל הוא המשחק השלישי שנהנתה מגרפיקה חדשנית ומדהימה לתקופה בה הוא יצא, עולמות גדולים ומרשימים יותר ואפשרות גם למשחקים מרובי משתתפים בעזרת הרשת.

עלילת המשחק מתחילה בגלקסיית סולאנה, בתוך מפעל בכוכב לכת קוארטו, רובוט פגום בשם "קלאנק" בורח ומתרסק בכוכב הלכת ולדין, ביתו של המכונאי ראצ'ט (יצור אנושי דמוי חתול). אחרי שתוקן על ידי ראצ'ט השניים יוצאים למסעות ברחבי הגלקסיה ומצילים אותם מכוחות מרושעים המאימיים עליהם.

קונסולות מוכרות : PlayStation 2 ו-PlayStation 3.

ג'ו ביידן ושבע המתלוננות

כתב: אביאל ויצמן, ערכה: מוריה כהן

כשבע נשים התלוננו על נשיא ארה"ב הנבחר ג'ו ביידן במהלך כהונתו כחבר בסנאט האמריקאי. לטענתן הוא נהג כלפיהן "בצורה שאינה הולמת" ואף הוגשה נגדו תלונה ב-1993. אז מה בדיוק קרה שם ולמה בקושי שמענו על זה עד היום? התשובות לפניכם

ב-1993 כשג'ו שביידן עוד היה חבר בסנאט האמריקאי מטעם מדינת דלאוור, הוא פגש שם את טארה ריד, עובדת זוטרה כבת 29. לדברי ריד, הוא זרק הערות מיניות לא פעם ואף ביקש ממנה שרק היא תגיש את המשקאות הקלים באירועים ובלשכתו, כדי שיוכל להסתכל על גופה.

לטענת ריד, ביידן היה נוהג לשלוח אליה מסרים דרך גורמים מגוף שלישי, שהוא חושק בה ושהוא חושב שהיא יפה. אבל, השיא היה כאשר לדברי ריד, ביידן אחז בה בפתאומיות ללא שום התראה מוקדמת, כשלתדהמתה לא ראתה אף איש במסדרון גבעת הקפיטול, שם הותקפה כדי שתוכל לקרוא לעזרה כלשהי.

ריד טוענת שביידן, בלי לומר מילה, הצמיד את ידיו מתחת לבגדיה ואט אט ביצע בה את זממו תוך כדי שהוא מנשק אותה. היא מספרת שהצליחה לבסוף לחמוק מביידן, כשהוא מצידו מטיח בה הערות מלגלגות כגון "שמעתי שאת מחבבת אותי".

נשיא ארה"ב הנבחר ג'ו ביידן
"Vice President Joe Biden visit to Israel March 2016" by U.S. Embassy Jerusalem is licensed with CC BY 2.0. To view a copy of this license, visit https://creativecommons.org/licenses/by/2.0/

אז מה הניא את ריד מלהגיש תלונה נגד ביידן? ומדוע התקשורת לא מתלהבת מסיפור זה? ריד טוענת שהיא אכן פנתה לתקשורת באפריל האחרון, אך לא ציינה את שמו של ביידן (כנראה מפחד) ואף הגישה תלונה כדי להראות רצינות בפני אתר שמרני בארה"ב שפרסם את סיפורה.
עוד מוסיפה ריד, כי כבר ב-1993 היא ניסתה להגיש תלונה בתוך הקונגרס אך גורמים בסביבת ביידן נקטו בצעדים נגדה על מנת שתרד מהמהלך ובין היתר קיצצו בסמכויותיה והעבירו את משרדה לחדר נטול חלונות.

ריד היא אחת משבע נשים שהתלוננו על התנהגות לא הולמת מצדו של ג'ו ביידן. בתלונותיהן הן מתארות כי נהג ללטף בצווארן ואף לשחק להן בשיער. ביידן בתגובתו הראשונה אמר כי נהג בתום לב וללא כוונה מינית ומעתה יכבד יותר את המרחב הפרטי של הנשים שסביבו. לאחרונה, ביידן מכחיש בתוקף את הטענות נגדו. לרשת msnbc הוא אמר: "לא, זה לא נכון, אני אומר זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים. זה מעולם, מעולם לא קרה".

כנגד ריד, קמו טוקבקיסטים רבים ברשתות החברתיות שטענו כי היא מנסה להפיל את ביידן בטענות כוזבות משום שהיא תומכת נלהבת של יריבו מהפריימריז האחרונים לנשיאות מצד הדמוקרטים, ברני סנדרס. בנוסף, תחקיר בעיתון המפורסם "ניו יורק טיימס" דיווח כי ערך תחקיר מעמיק סביב סיפורה של ריד ועלה מכך שאף איש צוות מאותה העת לא צידד בריד ואישר את דבריה.

מנגד, חברה של ריד אישרה כי שמעה על המקרה כבר ב-1993 וחברה נוספת סיפרה כי שמעה על המקרה ב-2008. אחיה של ריד מצדד באחותו וטוען גם הוא שאחותו סיפרה לו על המקרה. ריד מבחינתה מודה שהיא תומכת בסנדרס, אך מכחישה בתוקף כי זה המניע שלה לטענותיה. גם את הטענות שטראמפ עומד מאחוריה, או רוסיה, היא דוחה על הסף.

היום ישנן קריאות רבות לחקור את הסיפור ואף פורסמו מאמרים בעיתונים מרכזיים בארה"ב סביב הנושא. עיתון "הטיימס" טוען כי דרשו כבר ב-2018 לחקור לעומק את התלונות על התקיפות, של השופט העליון ברט קבאנו ושל ג'ו ביידן.

לצחוק כדי לחיות

אחרי כל אירוע גדול בישראל, הרשת מוצפת בשלל סטטוסים וממים שהופכים את המקרה הרציני לבדיחה גדולה. אמיר מויאל, אושיית רשת, מסביר איך עושים את זה נכון, וד"ר רותי הרפז מדגישה שכדאי להיזהר כשמשתמשים בהומור

כתבה: מיכל עמיצור / ערכה: הודיה גרוס

החדשות בישראל רצות מאירוע לאירוע, ביו פיגוע וטילים לטונה מקולקלת בארומה. בכל יום שערוריה חדשה על הפרק, וכאשר אחת כבר מוצתה ישר תגיע אחרת להחליפה. אך מה הופך כל שערוריה קטנה, בארצנו רוית החדשות, לסערה כל פעם מחדש וכיצד הישראלים מתמודדים עם המציאות השותפת. 

שערוריה או מקרה שעולים לסדר היום הציבורי צוברים תאוצה והופכים לאירועים משמעותיים בין היתר כאשר הם הופכים לוויראליים ברשתות החברתיות. שיתופים, תגובות, לייקים על פאנצ'ים מכל הסוגים וממים מלבים את האש. את התגלגלות האירוע ראינו בשנים האחרונות בכל מיני אירועים ומקרים שקרו במדינתנו. החל מהחורף מלא המשקעים שהגיע אלינו והציף אזורי רבים בארץ, פרשת הטונה המקולקלת בארומה שהפכה לבדיחת היום, בחירות חוזרות ונשנות, המצב הביטחוני בדרום, ובעצם מה לא?! מצבי לחץ, פחד וחרדה מובילים רבים מאיתנו להתמודדות עם המצב על ידי הומור ולפעמים אף בהומור שחור. 

הומור ברשת.

אמיר מויאל, אושיית רשת, כותב וסטנדאפיסט, מסביר על אופן כתיבת הומור, השימוש בו כדרך התמודדות עם נושאים כואבים, וכן על התגובות של קהל הגולשים והקוראים. 

איך כותבים פאנץ' על אירוע חדשותי?

"כשזה מגיע לכתיבה קיימות שתי אפשרויות. לפעמים זה מגיע מיד, בהבזק. משהו חד שפשוט נשלף החוצה בבת אחת, מנוסח וטוב. האפשרות השנייה, שהיא מצויה יותר, זה שאתה באמת יושב וחושב. זה יכול להיות ברמה של יש לי מה להגיד, אני יודע מה אני רוצה להגיד, אבל אני לא יודע איך לנסח ולפעמים זה גם לשבת ברמה של 'מה אני רוצה להגיד', אם בכלל".

מתוך עמוד הפייסבוק של אמיר מויאל.

הומור לפעמים נוגע במקומות כואבים, לא מפחיד להשתמש בו?

"אני לא יודע אם הייתי מגדיר את זה פחד. לפעמים יש רגישות. לפעמים אם מדובר בנושא כואב, אתה לא רוצה לפגוע באנשים. אז בהחלט מפעילים שיקול דעת. גם אם מדובר באסון, גם אם מדובר בנושא שהוא טאבו, גם כשהקהל שלך הוא דתי ברובו, צריך להיות רגיש, אבל קרה לי גם שכתבתי דברים שידעתי שלא כולם יוכלו לקבל אותם והרגשתי שאני שלם איתם והם אכן נכתבו. האם יש פוסטים שאני מתחרט עליהם? לא באופן דרמטי. אולי פה ושם עניינים של ניסוח, אבל מכיוון שאני שקול בדרך כלל ולא ממהר להוציא דברים, לא קרה בכל שנותיי כאן (כמעט 10) שכתבתי משהו והתחרטתי ממש".

יש אנשים שכועסים? איך התגובות של הגולשים?

"בתגובות כן לפעמים יש כאלה שכועסים. זה יכול להיות אנשים מהמחנה השני, אנשים שמקפידים יותר ממך ברמה התורנית, אנשים שחושבים שאסור לצחוק על נושא מסוים וכו'. למדתי להתמודד. אם הביקורת היא עניינית ומכבדת, אז אני גם משיב ומתייחס. אם הביקורת מתלהמת, אני מתעלם או אם אני לא מסוגל להתעלם, מנסה להרגיע או להוציא קצת אוויר מהתגובה שלו. לעיתים רחוקות, אם המגיב חוצה את הגבול ומגיב אישית, אני קצת נכנס בו. אבל זה די נדיר".

הומור ברשת.

הומור הוא דבר שאני משתמשים בו בצורה חיובית, עד כמה הוא באמת עוזר להתמודדות עם מצבי לחץ, פחדים?

ד"ר רותי הרפז, מרצה לפסיכולוגיה, מסבירה: "השימוש בהומור תלוי באיזה אוכלוסייה מדובר, הומור נתפס לעיתים כדבר שלילי. לא כל אוכלוסייה תקבל את זה בצורה חיובית, לכן חשוב לזהות את קהל היעד ולוודא שאכן זה משמש את המטרה. יש אנשים שכל בעיה נתפסת בעיניהם כסוף העולם אך כשמכניסים הומור זה נותן בהם יותר קלילות ודרך התמודדות. הבנה שלא הכול שחור אלא יש גם אפור באמצע. לדוגמא חיילים מרבים להשתמש בהומור שחור שפורק להם את המתח".

לדבריה, "ילדים ומתבגרים מקבלים בצורה טובה יותר את ההומור ולכן הוא משמש ככלי ריפוי וטיפול יותר בגילאים צעירים. אנו רואים זאת למשל בתוכנית 'ארץ נהדרת' צוחקים על כולם, אז יש אנשים שישמחו מהדמות המציגה אותם, וצוחקים ממנה. ויש שיעלבו ויראו בה כפוגענית".

אז בפעם הבאה כשאתם מעבירים תמונה מצחיקה, צילום מסך של פאנץ' הומוריסטי או משתפים מעצמכם איזה בדיחה על המצב בארצנו, תזכרו – זה עוזר להתמודדות עם המצב, אך אל תשכחו להיות גם קצת רגישים למי שפחות מתחבר.

פעם שלישית גלידה: בחירות 2020, הספירה לאחור החלה

הגיע הזמן לחשבון נפש על המצב הפוליטי בישראל. הפכנו שאננים אל מול יציאה לבחירות חוזרות ונשנות. אם נמשיך במצב כפי שהיה עד כה, ייתכן שנמצא את עצמנו בעוד שנה מהיום במדינה בבחירות מתמשכות

צילום: לע"מ

כתבה: מיכל עמיצור / ערכה: הודיה גרוס

אתם לא היחידים שמרגישים בלופ חוזר, אזרחי ישראל כבר מאסו בקמפיינים של בחירות. הסתה, בושם פשיזם, גילוח שפם, רק לא ביבי, מה לא היה לנו בקמפיינים מגוונים ומתובלים שנאה והסתה כלפי כל מגזר במדינה כה קטנה. כמה שיסוע, פילוג, וממשלת אחדות אחת שתלינו בה יותר מדי תקוות שווא. 

בבחירות אפריל הריצו בדיחות על כך שניפגש עוד כמה חודשים לבחירות חוזרות, לא שיערנו שזה יקרה בתוך חודשיים. בבחירות השניות שהתקיימו, כבר הכל היה קל ומוכר יותר, ובכל זאת גם אז הייתה הרגשה שפתרון לא יהיה פה. בסיום ספירת הקולות, בתור לוועדה המרכזית כתבתי בפייסבוק על החוויה להיות מזכירת קלפי בפעם השנייה. "בבחירות הקודמות אמרתי לעצמי שאני לא עושה את זה עוד פעם. מה גרם לי לעשות זאת שוב? אולי הכסף, אולי טוהר הבחירות, אבל מה שבטוח אולי ניפגש לפעם שלישית גלידה. אז אם אתם מתכננים משהו בזמן הקרוב דברו איתי.. והגלידה עליכם". זה לא היה מופרך, רק עניין של זמן.

לקראת הודעת נשיא המדינה, ראובן ריבלין, על העברת המנדט לידי הכנסת, חילקה דוברות בית הנשיא גלידות. אמנם בדוברות לקחו את המצב בהומור, אך מדינת ישראל מצויה בפלונטר עמוק. ייתכן, כי בסיום 21 הימים הנוספים של המנדט בכנסת פנינו למערכה שלישית במספר, וכל זה בלי לקחת בחשבון את הבחירות המוניציפליות שחלו גם הן בפאתי 2019.

צילום: דוברות בית הנשיא, נעמי קנדל טולדנו

אנו נמצאים בתקדים היסטורי במדינת ישראל, כאשר בבחירות השניות שהתרחשו בספטמבר שברו שיא שלא קרה מעולם במדינה, בחירות בפעם השלישית הן שיא השיאים. דווקא בזמן זה, עלינו לעשות חשבון נפש על המצב הפוליטי בישראל. ימין, שמאל, ערבים, חרדים. כל הפסיפס היוצר את החברה הישראלית, המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. אם נמשיך במצב כפי שהיה עד כה יתכן שנמצא את עצמנו בעוד שנה מהיום במדינה בבחירות מתמשכות.

מדברים רבות על המחיר הכלכלי שעולה לנו הציבור עבור כל מערכת בחירות, אך שוכחים את המחיר החברתי הכבד היוצר ומעמיק את השסע בחברה הישראלית. הפכנו שאננים אל מול יציאה לבחירות מחודשות. במקום להבין שהסיטואציה אינה סבירה, כל צד בוחר שלא להתפשר, מוחא כנגד יריבו הפוליטי, ומסרב לקחת אחריות למציאות שבה אנו נמצאים.

צילום: ctoryblocks

זה לא עניין של ימין או שמאל, ההפך. ישיבה על הגדר לא מועילה במדינת ישראל, יש צורך לבחור צד. תהיה ימין, תהיה שמאל, אבל תבחר צד. זה בדיוק העניין שבגללו הציבור הישראלי יצא שוב לבחירות. ישנו אחד שלא בוחר צד, כולכם יודעים את שמו, בוחר שלא לבחור ומשאיר את שני הצדדים נתונים לגחמותיו. בבחירות האחרונות ניסו הקמפיינים לטשטש את הזהות של כל צד, ליברלים, מכילים, ובקיצור לא ברורים. ההצעה ליציאה לבחירות ישירות לראשות הממשלה לא תפתור את המצב. ניהול מדינה בסוף תלויה בהרכבת ממשלה, העברת תקציבים, ואישור חוקים. לכל מפלגה בת שלוש מנדטים וקצת יש כוח כל כך גדול ובר השפעה עד כדי הפלת ממשלה, אנו נמצאים בנקודת משבר. נכון, יש עניין לייצוג מיעוטים במדינה, אך עם זאת החברה הישראלית מורכבת מפסיפס אנושי מגוון אשר בחיי היומיום מצליחים להסתדר יחד. עד כה 73 שנה הצליחו במדינת ישראל להקים ממשלות, לקשור קשרים, להעביר חוקים, זה ניתן גם כיום. אין לנו את הפריבילגיה להמשיך את המצב כמו שהוא.

כיצד ישפעו אחוזי ההצבעה בבחירות בפעם השלישית, עוד לא ניתן לדעת. בין אם הבחירות יתקיימו ביום חורפי המתאים לימי מרץ ובין אם ביום קיצי המתאים לבילוי בים, בשביל לשכנע את הציבור ללכת לבחור בפעם השלישית יהיה על המועמדים להציע פתרון, כזה שלא יביא אותנו לבחירות נוספות. בבחירות האחרונות שנערכו בספטמבר אחוז ההצבעה עמד על 69.4% מצביעים, כאשר בבחירות שנערכו באפריל אחוז ההצבעה עמד על 67.9% גידול של 1.5% במספר המצביעים. ייתכן כי בחירות חוזרות יביאו להצבעת מחאה, מעין בקשה של הציבור לסיים עם הסאגה אליה הוא נכנס ללא רצונו, אך אין כל הבטחה שאחוז זה יגדל או יישמר כפי שהוא.

דמוקרטיה היא שלטון העם, בחירות בפעם בשלישית לא בהכרח ישנו את דברו. הגיע העת שמנהיגי העם יבינו זאת ויעשו הכל על מנת להימנע מבחירות חוזרות. כמו כן, השאננות וקריאה לבחירות בפעם השלישית מראה גם היא על תודעה המוטעת בקרב הציבור, אנחנו נוטים לשכוח שמעבר לדיון האידיאולוגי יש פה מדינה שצריך לנהל. ואולי השאלה שצריכה להעסיק אותנו היא באיזה טעם, שוקו או וניל? ימים יגידו.

צילום: ctoryblocks

בחירות 2019: למי יצביעו הסטודנטים באוניברסיטת אריאל?

מאת אביגיל ישועה

יום הבוחר מתקרב ואלפי סטודנטים הולכים להצביע ולהשפיע על עתיד המדינה. ממי הם הכי התאכזבו, מדוע חלקם לא יילכו להצביע השנה ועל מי נאמר המשפט "הוא צריך לחבור לגוש השמאלי". לקראת הבחירות המתקיימות ב-9 באפריל, בדקנו איך יצביעו הסטודנטים של אריאל

הבחירות בפתח, ובעוד שלושה וחצי חודשים תיבחר הממשלה ה-35 של מדינת ישראל. רגע לפניי שיתלהטו הרוחות ושלל קמפיינים מקוריים (או לא) יציפו את המדיה, הרחובות ובעצם כל חלל אפשרי. יצאנו לבדוק למי הסטודנטים שלנו הולכים לתת את קולם.

"למרות שהישראלים בטוחים שהם הכי לא פראיירים, הם בדיוק כאלה", טוען גיא, שנה ג', הנדסת בניין. "אני כנראה לא אצביע לאף אחד, זה גם ככה לא משנה, ביבי ישאר בשלטון. בבחירות הקודמות הצבעתי לליכוד. אבל אין שום סיכוי שאצביע להם שוב. התאכזבתי מהמפלגה מכל בחינה אפשרית".

גיא לא היחיד שלא מתכוון להצביע בבחירות הקרובות. תוצאות משאל הנערך ברחבי הקמפוס מראות כי אחד מכל שלושה סטודנטים מעדיף לא לתת את הקול שלו לאיש. "אין אף אחד ראוי", אמר עמית, שנה ב', מדעי המחשב. "אני מיואש מכל מה שקורה פה, ואין מצב שהקול שלי ישנה משהו". גם מורן, שנה א' מהחוג לפסיכולוגיה מצהירה כי השנה היא לא תלך להצביע: " אני אומרת את זה ממקום של כאב, אבל אני באמת לא סומכת על אף אחד מנבחרי הציבור שלנו"

בסקר שהופץ ברשת בקרב הסטודנטים, הליכוד בראשות בנימין נתניהו, זוכה ב-30 מנדטים. הבית היהודי  בראשות נפתלי בנט ב-20.9 מנדטים (הסקר נערך לפני הקמת מפלגת "הימין החדש") וחוסן ישראל בראשות הרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, ב-18.2 מנדטים. ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן במקום הרביעי עם כ-10 מנדטים. למרות שמפלגת הליכוד תפסה את המקום הראשון, 52.7% מהנשאלים סבורים כי ראש ממשלה לא יכול לכהן תחת כתב אישום. זאת לעומת 47.3% הטוענים כי בית המשפט הוא זה שצריך להכריע, ולכן לא קיימת בעיה.

עוד עולה מהסקר כי כ-46% החליטו להישאר נאמנים למפלגה אליה הצביעו בבחירות הקודמות, 45% החליטו לשנות את הצבעתם ו-9% עדיין מתלבטים.

ימין שמאל

"אנחנו מאמינים שנתניהו הוא המנהיג  הטוב ביותר שיש למדינת ישראל"-תא לביא, צעירי הליכוד

מי שממש לא מתלבט בנוגע לבחירתו, הוא הדובר של תא לביא – תנועת סטודנטים ברוח ערכי הליכוד, משה דואק.

האם הקדמת הבחירות משנה משהו בהתנהלות של התא?

"זה בעיקר מדגיש ומעלה את הצורך להיות יותר אפקטיביים ופעילים".

תוצאות הסקר שערכנו ברשת הראו שהליכוד היא המפלגה המנצחת בקרב הסטודנטים באריאל. מה הסיבה לכך לדעתך?

"בסופו של יום יש לנו שיטה פרלמנטרית נכונה ועובדת. אנחנו בתא לביא באמת מאמינים שנתניהו הוא המנהיג הכי טוב שיש במדינת ישראל. אין ספק שהוא מביא אותנו להישגים מדיניים וכלכליים שעובדים. אין כיום אף אחד במערכת הפוליטית שמתקרב ליכולת העשייה של בינימין נתניהו".

"הימין החדש"

"נבחרי הציבור שלי, פעלו בדיוק הפוך מכל מה שהצהירו עליו בקמפיין"-צחי שביט

צחי שביט, תואר שני במתמטיקה, טוען שלעולם לא יצביע שוב לליכוד: "מגיל צעיר התעניינתי בפוליטיקה ואהבתי את מפלגת הליכוד. בעקבות תוכנית ההתנתקות חווית אכזבה קשה מהמפלגה. יש לי קושי אמיתי עם העובדה שנבחרי הציבור שלי פעלו בדיוק הפוך מכל מה שהצהירו עליו בקמפיין הבחירות שלהם. החלטתי שהשנה אצביע למפלגה החדשה של בנט ושקד, אני חושב שיש כאן הרבה מעבר לדתיים וחילונים. בנוסף, אני חושב שצריך שתהיה מפלגה שתייצג בצורה אותנטית את הימין".

תא אופק

"יש כאן סוג של יציאה מהארון, אנשים מפחדים לעשות את הצעד"-תא אופק, מפלגת צעירי העבודה

מסתבר שגם לגוש השמאלי יש ייצוג הולם באוניברסיטת אריאל. אביאל קרמזיאן – שנה ב' , סוציולוגה אירגונית – יו"ר תא אופק-צעירי העבודה: "אני מצביע למחנה הציוני, בראשות אבי גבאי, מכיוון שהוא מביא אלטרנטיבה שלטונית. בנוסף, אני תומך בתוכניות שלו בתחום הבריאות, החינוך, הביטחון ובחתירה שלו להסכם שלום".

מה דעתך על הבחירה של הרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, להתמודד?

"לדעתי, בני גנץ צריך לחבור לגוש השמאל. בעיני, קיימת בעיה עם מפלגות מרכז, אחרי סיבוב אחד או שניים הן נמחקות מהמפה הפוליטית כפי שניתן לראות בשטח".

איך נראית פעילות של התא שלכם?

"לדעתי, העשייה שלנו הכרחית, ואין ספק שאנחנו מביאים משהו שונה בנוף. יש לנו כ-10 פעילים ואנחנו נפגשים פעם בחודש ודנים על המצב הכלכלי והמדיני. בסופו של דבר, אוניברסיטת אריאל על המפה, תרתי משמע, ואנחנו מאמינים שצריך להציג גם את הצדדים הטובים של המפלגה וגם את אלה שפחות. בנוסף, אנחנו פועלים לשילוב המגזר הערבי. לא מזמן גם הלכנו לסיור ברמאללה כדי לנסות לחשוב כיצד ניתן לשנות את המצב הנוכחי. לשמחתנו, הייתה הענות גדולה בקרב קהל הסטודנטים, אפילו הימינים. היה ממש מעניין, הגיעו לשם עוד פעילם של המפלגה".

"הייתה  הענות גדולה"-פעילי תא אופק ברמאללה

בסופו של דבר, למי לדעתך יצביעו הסטודנטים?

"לדעתי יש התפלגות של הליכוד והבית היהודי. אני בטוח שיש גם כמות גדולה לכחלון, יש עתיד וגם המחנה הציוני. במהלך 'יום התאים' בשנה שעבה, ראיתי שאנשים מתעניינים, ניגשים לדוכן אבל מפחדים לקחת דברים שיזהו אותם עם המפלגה. אני מרגיש שיש כאן סוג של יציאה מהארון של אנשים שחוששים לעשות את הצעד הזה"

הרשימה המשותפת

100% מהנשאלים המשתייכים למגזר הערבי השיבו כי יעניקו את קולם לרשימה המשותפת בראשות איימן עודה.

ירין, סטודנטית לפסיכולוגיה מכפר דבוריה, מעדיפה להתרחק ככל האפשר מפוליטיקה. "אני אצביע לרשימה המשותפת כמו בכל שנה. אבא שלי היה  היועץ תקשורת של איימן עודה ואני מבינה קצת כמה מורכב העולם הזה לכן אני מעדיפה להתרחק ממנו ככל האפשר. לצערי כיום המצב לא מזהיר ויש המון בלאגן, ובכל זאת, אני משתדלת להישאר אופטימית. לפעמים נראה לי שהאנשים שאמורים לתקן את המצב, רק מלבים אותו יותר וזה עצוב לי. מה שבטוח, אני מקווה ומאחלת לשלום".

 

 

 

האתגרים החדשים של מפלגת "יש עתיד"

מאת משה סלע

יאיר לפיד לא מוכן שמפלגתו תשב בקואליציה עם החרדים וכניסה נוספת לממשלה בראשות נתניהו אינה על הפרק. ממפלגתם החדשה של בנט ושקד, דרך בני גנץ ועד המחנה הציוני – הכוחות הפוליטיים שעתידים להשאיר את "יש עתיד" באופוזיציה לקדנציה נוספת

ב-9 באפריל ייערכו בישראל הבחירות לכנסת ה-21. אחת המפלגות שצפויה לאבד מכוחה בבחירות, לאור התנודות הפוליטיות האחרונות, היא יש עתיד בראשותו של יאיר לפיד.

סקר "מדגם". "יש עתיד" נחלשת

יש עתיד היא מה שמכונה בלקסיקון הפוליטי "מפלגת אווירה". גם מי שמאד אוהב אותה ומתחבר אליה, לא יתאבד עליה, לא ילך איתה באש ובמים. ביטחוניסטים? יש להם את מפלגתו ההולכת ומתגבשת של בני גנץ, "חוסן לישראל". דתיים? יש את הבית היהודי שמייצג.

"הימין החדש"

ימניים? אין בכלל על מה לדבר, לשם כך קיימות מפלגות הליכוד, הבית היהודי והמפלגה החדשה של נפתלי בנט ואיילת שקד: "הימין החדש". לפיד למעשה נלחם על אותם "קולות צפים", גם מצביעי ליכוד וגם מצביעי המחנה הציוני. אלה עם נטייה למרכז, שמאסו במפלגת האם ומחפשים שינוי בהרכב נבחרי הציבור.

יש עתיד צופה אל בחירות 2019 תוך שהיא שמה לב למפה הפוליטית הנוכחית, ומבינה שמקומה כנראה באופוזיציה. לפיד די "שרף" עצמו מול החרדים. אף מפלגה חרדית שמכבדת את עצמה כנראה לא תשב איתו. חוק הגיוס, עליו כל כך נלחם ושבגללו בסופו של דבר פוזרה הכנסת (גם אם היו טריגרים אחרים שקדמו לפיזור), הוא חוק הדגל שלו, מייצג אותו לטוב ולרע, אך באשר לישיבה בקואליציה עם חרדים – בעיקר לרע.

בני גנץ

אז אם נצא מנקודת הנחה שלפיד והחרדים לא יישבו יחדיו בקואליציה, אולי הוא יוכל לשבת בקואליציה בלעדיהם? כנראה שלא. על-פי הסקרים האחרונים, נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא. נכון, הוא ספג מכה פוליטית קלה בכנף עקב המצב בדרום, גל הפיגועים האחרון וה"מבצע" הצבאי בצפון, אך הוא עדיין מקבל סביב ה-30 מנדטים ולא נראית אלטרנטיבה באופק.

נתניהו ראש הממשלה הבא

בנימין נתניהו לא יתאמץ יותר מדי בשביל להכניס את לפיד לקואליציה איתו. אם זה יבוא בטוב לשאר השותפים הקואליציוניים הוא ישקול זאת, אבל לא יתאבד על זה.

אם כך, עם ביבי המצב צולע ועם החרדים המצב די אבוד. מה שמשאיר את לפיד דווקא בידם של הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ ושות'. טרם שמענו מגנץ מהן עמדותיו אך ניתן להעריך שירצה להיות חלק מקואליציית ימין, מה שכנראה יקרה. גנץ, על-פי הסקרים גורף מספר מנדטים דו-ספרתי  ויכול להיות שיצליח להפתיע את כולם עם עשרים מנדטים ביום מעולה שלו. כל קואליציה תשאף שמפלגתו של גנץ – עם כוחו הגובר ומתהווה כשובר השוויון – תהיה חלק ממנה. אם גנץ יחליט להיות חלק מקואליציית בנט-ביבי-חרדים סביר להניח שלפיד לא ימצא את ידיו ורגליו בקואליציית ימין-דתית שכזו ויעדיף להמשיך מספסלי האופוזיציה. מצד שני, אם גנץ יפתיע את כולם יחליט שהוא שובר שמאלה, לפיד עשוי למצוא עצמו בקואליציית שמאל. קואליציה שיהיו שותפים בה גנץ, המחנ"צ ואולי גם כחלון.

הבעיה העיקרית של לפיד היא שאין לו אג'נדה ברורה. עם כל הכבוד לחוק הגיוס, זהו חוק שהיווה עבורו כלי פוליטי בלבד.

לפיד

הניסיון לשווק פוליטיקה נקייה לציבור טפח על פניו פעם אחר פעם. לפיד גם צבר כמה מהלומות, המפורסמת כשהתגלה שח"כ יעקב פרי שיקר אודות שירותו הצבאי ונאלץ להתפטר. הערתו המיזוגינית של ח"כ אלעזר שטרן למירי רגב, אותה לא גינה לפיד, גם כן לא הוסיפה לו נקודות זכות. עושה רושם שלפיד צריך להמציא עצמו מחדש כדי להיות שווה יותר מארבע עשר מנדטים, מה שהסקרים מעניקים לו כרגע. אמנם זו כמות לא רעה, אך כזו שתשאיר  את לפיד בפאוזה שמוכרת לו היטב, באופוזיציה.

כמה פיגועים זה יותר מדי?

מאת אלישבע וייס

מערכת הביטחון נכשלה כישלון חרוץ בימים האחרונים וגם תגובתה של הממשלה אינה מספקת.  הגיע הזמן לקום ולעשות מעשה

הרמטכ"ל גדי איזנקוט הזהיר את הקבינט ב-20 בספטמבר מפני אפשרות להתפרצות אלימה ביהודה ושומרון. על פי דבריו, הסבירות להתפרצות עמדה על בין 60 ל-80 אחוז, והסיכוי הגבוה נבע ממצבו הקשה של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. "עימות בגדה יהיה משמעותי יותר מסבב בעזה", אמר הרמטכ"ל. עם זאת, השרים שנכחו בישיבה בחרו לבטל את דבריו, ואמרו כי הם "נאמרו לפרוטוקול בלבד".

מתחילת החודש, אירעו כמה פיגועי טרור משמעותיים, בהם פיגוע הירי בצומת ליד עפרה שבו נפצעו בני הזוג איש-רן שירה ועמיחי, ונרצח תינוקם עמיעד ישראל ז"ל שיולד טרם הזמן. עוד חמישה נפגעו – אחד באורח בינוני והשאר קל; פיגוע דקירה בעיר העתיקה בירושלים, שבו נפצעו קל לוחם ולוחמת מג"ב; פיגוע הירי בגבעת אסף שבו נרצחו שני לוחמים של הנח"ל החרדי – סמ"ר יובל מור יוסף ז"ל, בן 21 מאשקלון וסמל יוסף כהן ז"ל, בן 19 מירושלים. לוחם נוסף נפצע באורח קשה מאוד ותושבת בית אל נפצעה קשה.

מיקום הפיגוע בעפרה

סמ"ר יובל מור יוסף ז"ל סמ"ר יוסף כהן ז"ל

עמיחי ושירה איש-רן שתינוקם נרצח.

ניזכר אם כן באירועי האינתיפאדה השנייה, שהתחילו בספטמבר 2000 והסתיימו בפברואר 2005. הם התחילו בצורה דומה לאירועים בשבוע האחרון. הם כללו בתחילתם מהומות ספונטניות לצד הפרות סדר מאורגנות. במהלך התקהלויות אלו, ירו חמושים פלסטינים ובהם שוטרים, אש חיה על כוחות צה"ל.  באינתיפאדה ההיא נרצחו למעלה מ-1,100 ישראלים ונפצעו כ־8,000.

נשאלת השאלה אם כך, איך ייתכן שבמדינת ישראל סוף שנת 2018, מתקיימים מדי חודש עשרות ניסיונות לפיגועים ואין הרתעה? כמה פיגועים הם יותר מדי? מתי ממשלת ישראל תקום ותחליט לעשות מעשה? האם כשיהיה מאוחר מדי ונהייה באמצע אינתיפאדה נוספת? האם נשב בחיבוק ידיים, ונחכה שתינוקות יירצחו? הרי ידוע לנו כי החמאס מנסה מאז חודש מרץ ליזום פיגועים ביהודה ושומרון, אז איך ייתכן שפיגועים נערכים מתחת לאפה של הממשלה ואף אחד לא עושה דבר?

(נתוני הפיגועים מהשנה וחצי האחרונות, ממרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית)

לחמאס רצף של "הישגים" מבצעיים, וחוסר תגובה ישראלית פשוט נראה כחולשה והססנות. שירותי הביטחון הישראליים וצה"ל נכשלו כישלון חרוץ בימים האחרונים. יוסי דגן, ראש המועצה אזורית שומרון, אמר בהספד לתינוק שנרצח: "עד מתי יישפך דם יהודי? (…) נמאס מהרפיסות, אנחנו דורשים פעולות תגמול. אנחנו דורשים ממך אדוני ראש הממשלה שתכריז עכשיו על בניית ישוב חדש ליד הישוב אלון מורה לזכר עמיעד ישראל התינוק הקטן, סמוך ליישוב בו מתגוררים הוריו. אנחנו נשבעים כאן שאנחנו ננקום את מותו של עמיעד ישראל בבנייה".

נתניהו הגיב למתרחש בחשבונו בפייסבוק וציין שיינקטו מספר צעדים ביניהם הצבת מחסומים, זירוז הריסת בתי מחבלים (תוך 48 שעות), הסדרת מעמדם של אלפי בתים שמעמדם טרם הוסדר ותגבור הכוחות ביו"ש. אבל תגובתה של הממשלה אינה מספקת,  צריך לראות איך פיגועים כאלה לא יחזרו על עצמם עוד. כי הרי בעוד שבוע או חודש, כולנו כבר נשכח. וזה כמובן עד לפעם הבאה, ששוב נעזוק זעקות שבר.

כמו גם שיש לנו, עם ישראל תפקיד. ברגעים כאלו אנו צריכים להיות מאוחדים מאי-פעם, אסור לשבת בחיבוק ידיים. לכתוב פוסט בפייסבוק, לשתף או לעשות לייק אינו מספיק. אנו צריכים לצאת למחות, אנו צריכים להחיל ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון. והדרך לעשות זאת הוא לא להסתגר בבתים. אלא לנסוע בכבישים, ללכת ללימודים/לעבודה, לא לפחד אלא לחיות!

 

פרשת הרב אלון: Me Too של המגזר הדתי

מאת רינה פיש-דהן

הפרשה של הרב מוטי אלון מתפרסת על פני יותר מעשור. איך הכל התחיל ומה התחושות כיום במגזר? מבט מבפנים על השבר כלפיי מי שכונה "האדמו"ר של הציונות הדתית" 

בשבוע שעבר התפוצצה מחדש פרשייה ישנה וכואבת בתוך המגזר הדתי. יכול להיות שלא שמעתם. יכול להיות שאפילו אם שמעתם לא הבנתם את הסיפור עד הסוף. אז גילו שעוד רב פגע מינית. מה הביג דיל? אבל אנשי הציונות הדתית לא מרגישים כך ביחס לפרשייה של הרב מוטי אלון. שמסעירה את המגזר כבר מאז 2010.

החלום

אלון (58) הוא רב בכיר בציונות הדתית. הוא הקים את תנועת "מבראשית" ב-2002 וכיהן בראשה. מטרת התנועה היא למצוא את נקודות החיבור בין כלל הציבורים השונים ביהדות, דתיים וחילוניים כאחד. והיא פועלת לחזק נקודות אלה בעשייה משותפת. כשהיה רק בן 28 החל לכהן כראש הישיבה של "חורב". בהמשך גם כיהן כראש ישיבת "הכותל". אישיותו הכריזמטית סחפה אחריו בני נוער רבים. אפילו רבנים מבוגרים ומוכרים ממנו נהו אחריו. כולם נדלקו על הרב הצעיר עם החידושים המלהיבים.

אלון בשנת 2006. גם כשיצא לחופשה הביקוש לשיעוריו היה עצום

בשנת 2006 באופן מפתיע החליט אלון לצאת "לחופשה" ולהפסיק את השיעורים. שנה לאחר מכן עבר למושב מגדל בצפון. הוא פרש רשמית מראשות "ישיבת הכותל". במגדל, החל להעביר שיעורים מצומצמים בבית כנסת קטן. אך לאור הביקוש עברו השיעורים לאמפי בית הספר במושב.

ושברו

הלוגו של פורום תקנה. "ההגבלות יושמו רק באופן חלקי"

מכאן הפרטים כבר מוכרים וידועים לציבור. בשנת 2005 פורום תקנה קיבל תלונות על פגיעות והטרדות של קטינים על-ידי אלון. הפורום פנה לרב אלון ועימת אותו עם העדויות. בעקבות הודאתו הכללית הוא התבקש להפסיק כל פעילות ציבורית וחינוכית. לאחר שהפר את ההסכם שעליו התחייב, החליטו חברי הפורום לפרסם את הדברים.

בעקבות הפרסום נערים נוספים התלוננו ולבסוף הוגש כתב אישום. ב-2013 אלון הורשע בביצוע שתי עבירות של מעשה מגונה בכוח בבן 17 שפנה אליו להתייעצות בעניינים אישיים. ב-18 בדצמבר נגזרו עליו חצי שנה של עבודות שירות, 15 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ופיצוי בסך 10,000 ש"ח למתלונן.

"הרגשתי שזה עלילת דם"

בפורום תקנה יושבים רבנים ואנשי ציבור מכל הקשת המגזרית. למרות כל זאת חלק מהציבור הדתי קיבל בתדהמה ואף בהכחשה את הפרשייה. הושמעו טענות כנגד נקמנות אישית של חברי הפורום כנגד אלון. הדיונים סביב שולחן השבת פילגו בין בני המשפחה. רבים האמינו שמדובר על ניסיון להפיל איש ציבור של המגזר הדתי.

"האמנתי למה שבית המשפט קבע. פשוט בעיניים שלי היה נראה לי סיפור גדול מידי בשביל חיבוק", מעידה רכזת קהילה ביישוב דתי-קהילתי במרכז הארץ. "אני זוכרת שממש הרגשתי שזו עלילת דם. כי הוא הורשע על זה שהושיב תלמיד על הברכיים וחיבק חיבוק ארוך מידי. זה היה נראה שסתם מציקים לו".

בתור אחות של המעריץ מספר אחד של אלון נקלעתי לוויכוחים האלו בלי סוף. "המתלוננים הם אנשים שלא מבינים את הסגנון האישי של הרב", היה מסביר לי אחי, שגדול ממני בעשור, "הוא תמיד מחבק את כולם ואין בזה שום עניין של אופי מיני". ולפעמים גם הגדיל והוסיף: "הבן אדם המרכזי בסיפור הזה שהתלונן הוא בכלל חולה נפש ולא יציב. הרב עזר לו המון ועכשיו הוא התהפך עליו". לאחר ההרשעה, הדיונים התלהטו מהר מאוד. "אפילו בית המשפט קבע שהוא אשם", הטחתי בו. גם לכך היו לו הסברים: "אם הדברים היו באמת חמורים ואמיתיים בית המשפט לא היה מסתפק בזה. הוא היה מנצל את ההזדמנות להכפיש עוד דמות מהציבור הדתי. העונש הקל שהוא קיבל מראה שאין להם בסיס".

הפרשה מתפוצצת שוב

לפני כחודש פנה אדם נוסף לראש ישיבת אור עציון, הרב חיים דרוקמן ולרב העיר צפת, הרב שמואל אליהו. הוא התלונן על פגיעה מינית שחווה מצד הרב מוטי אלון. פרטים על מהות הפגיעה המינית אינם ידועים לפי שעה. גורם הבקיא בפרשה מסר למערכת "מעריב": "מדובר באירוע שהתרחש בתקופה האחרונה וחזר על עצמו מספר פעמים".

מערכת עובדה חשפה בשבוע שעבר (שלישי) כי המתלונן פנה בתחילה לפורום תקנה. הם העבירו את העיסוק בפרשה לרב דרוקמן ולרב אליהו. הם צירפו אליהם את הרב יעקב אריאל על מנת שיכריעו שלושתם יחדיו. הרבנים הציעו בתחילה למתלונן לפנות למשטרה, אך הוא ביקש שלא לעשות כן והעדיף כי הטיפול ייעשה באמצעות הרבנים.

הפעם רבים בציבור הדתי לאומי בוחרים להאמין לתלונות. פוסטים של מחאה והוקעה פורסמו, אפילו על-ידי בכירים במגזר. דוגמה אחת היא הרב עמיחי אליהו, בנו של הרב שמואל אליהו שמטפל בתלונה הנוכחית ומי שמשמש כיו"ר איגוד רבני הקהילות.

 

"לא נכון להגיד שהתבגרנו"

ויש עוד אנשים שנמצאים איפשהו באמצע. "עוד לא גיבשתי דעה בנושא", מודה הרב אוריאל פיש, מחנך בישיבת אמי"ת מעלה אדומים (גילוי נאות – אביה של הכתבת) "אבל הבנתי שהוא הודה".

גם אז הוא הודה במעורפל על המעשים.

"הפעם רבנים שבעבר התייצבו לצידו נמצאים במקום אחר".

אתה חושב שיש פה התבגרות בציבור הדתי? שמבינים עכשיו שצריך לפקוח עיניים ושהדברים האלו קורים?

"אני לא חושב. הציבור הדתי לאומי ראה את הדברים לפני כן. אנחנו חיים בחברה ורואים את מה שקורה. הוא האדם הראשון שנפל בדברים כאלו? לא. יש אפילו סכנה להגיד את זה. שהציבור התבגר. כאילו אתמול ושלשום היינו עיוורים ותינוקות. פורום תקנה הוקם במיוחד כדי לטפל בדברים האלו. זה בגלל שהציבור דווקא ער לכך ולוקח אחריות".

הרב פיש היה הולך בעבר לשיעורים באופן קבוע. סדרת הספרים "תכלת מרדכי" ובה שיחות של הרב אלון על פרשות השבוע מונחת במדף בולט בספריה שבביתו.

האם תשתמש בספרים שלו שוב?

"אולי… אולי אני אשתמש ברעיונות של הרב אלון בשיעורים עם התלמידים. אבל אני לא אזכיר את שמו. כדי לא לדרוך על יבלות ולא לפגוע באנשים".

Me Too, גרסת הדתיים

מהפכת Me Too. הגלים ממשיכים להכות בכל המגזרים

נראה שהתהליך שעובר בעולם קיים גם בציבור הדתי לאומי. גל ה-"me too" יצר שינוי בתודעה של אנשים רבים. אולי לא צריך לקרוא לכך התבגרות של מגזר כזה או אחר. אבל בהחלט רואים שיח בנושאים האלו יותר. העיניים פקוחות ומבינות שהליכה בעיוורון אחרי כל דמות כריזמטית היא מקור לצרות. רבנים קוראים להסתכל על הדברים באמצעות השכל הישר. לבחון את הדברים ולא להיסחף אחרי כל אדם. במקרה הזה הוא רב. במקרים אחרים עלו לכותרות גם אנשי תרבות ורוח.

התנ"ך מלא סיפורים שמתארים חטאים ועבירות. למה כל אדם שקורא בו צריך להיחשף לדברים המזעזעים האלו? למה לספר על מלחמות, אנסים ורוצחים? את התשובה כתב אדם חכם ממני בהרבה בספרו: "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת פרק ז' פסוק כ').