כ-10% מהיולדות בישראל סובלות מדיכאון אחרי לידה, אך בכל זאת הנושא אינו מספיק מדובר ולא מוכר דיו. בין התסמינים: עצבות, רגשות אשם והתפרצויות בכי וזעם. חגית (שם בדוי) הסכימה לשתף אותנו בתקופה הקשה שעברה, על תגובות הסביבה והגורמים שעזרו לה לאורך הדרך: "חמותי הייתה היחידה שהבינה שמשהו לא תקין"
כתבה: הלל זארוג / ערכה: שי אמסלם
תינוק חדש הגיח לאוויר העולם, אירוע מרגש ומשמח, אך עבור חלק מהנשים האחריות והשינוי שמגיע לחייהן עם הלידה מוביל לקושי רגשי. לעיתים הקושי עשוי להחריף ולהגיע למצב המוגדר כדיכאון אחרי לידה, תופעה שלפי נתוני משרד הבריאות, סובלות ממנה כ-10% מכלל היולדות בישראל.
פרופסור לאון גרינהאוס, פסיכיאטר מטפל וחוקר מזה ארבעה עשורים בתחום הנוירוביולוגיה של הדיכאון והחרדה, מסביר באתר שלו כי לאחר הלידה משתנה מציאות חייהם של בני הזוג במידה רבה, ובפרט חייה של האם העוברת תהליך מזורז של הסתגלות נפשית, פיזיולוגית וזוגית והמעצימים את גורמי סטרס שיכולים להוביל להתפתחותו של דיכאון מסוג זה.
עם זאת, חשוב להבהיר כי שינויים במצב הרוח לאחר לידה הינם שכיחים, ואף קיימת תופעה נפרדת בשם Post Partum Blues (בלוז לאחר הלידה) המתייחסת לנטייה למצב רוח ירוד שמופיעה בשבועות הראשונים אחרי הלידה. במסגרת תופעה זו, האישה מרגישה בדרך כלל עצב מסוים, מלווה בנטייה לבכי, וקשיים תפקודיים קלים, כל זאת כי קרוב לוודאי שהתופעה קשורה לשינויים שהאישה חווה עם סיום ההיריון, חוסר בשעות השינה וכמובן גם הסתגלות למצב החדש שנוצר עם היוולדו של התינוק. לכן יש לזכור שלרוב תופעה זו חולפת מעצמה ללא צורך בטיפול נוסף.
לעומת זאת, במידה והסימפטומים של מצב הרוח הירוד מחמירים, יתכן ואנו מדברים על התסמינים הראשוניים של דיכאון אחרי הלידה, כגון: עצבות, רגשות אשם, אי-שקט, התפרצויות בכי או זעם לא מוסברים, תחושה של חוסר יכולת לטפל בתינוק ועוד.
יתר על כן, פרופ’ גרינהאוס מציין שדיכאון אחרי לידה יכול להימשך גם חודשים רבים, כך שחשוב לא להתעלם מהסימפטומים ולפנות לאנשי מקצוע במידה והם קיימים ומטרידים את האם. מעבר לכך, חשוב להבין שבתקופה כזו כל אישה זקוקה לתמיכה רבה מהסביבה ואחת על כמה וכמה אישה החווה תסמינים אלו. מכאן שאין לחשוש מלאמץ אמצעים אלו בעיקר כי הם מסוגלים לסייע רבות בהורדת רמת הסטרס ובהפרעה התפקודית אצל האישה הסובלת.
פרופ' לאון גרינהאוס: פרופ' אמירטוס בבית הספר לרפואה שבאוניברסיטה העברית. מייסד ומנהל מיינד-קליניק: מרכז לטיפולים מתקדמים
"לבעלי היו את כל הסיבות להתגרש ממני"
חגית (שם בדוי), חוותה דיכאון לאחר לידת בתה השנייה, ובשיחה שלי איתה היא מסבירה שההיריון השני היה לא מתוכנן והתחיל כאשר הבכור שלה היה עדיין תינוק קטן. בדיעבד, היא מספרת לי, "ייתכן שזו הייתה הסיבה להתפרצות הדיכאון".
הרבה
נשים חוות רגשות קשים אחרי הלידה, מתי הבנת שאת חווה משהו חריג?
"האמת שלקח לי זמן להבין שאני צריכה עזרה, ובכלל לכל הסביבה שלי לקח גם המון זמן להבין שמדובר במשהו חריג. באופן אישי גם לא היה לי בכלל חשיבה חד משמעית שזה יכול להיות דיכאון אחרי לידה, ואם כן היו לי מחשבות, הן היו יותר בגדר תהיות. אני חושבת שהרגע בו הבנתי שמדובר במשהו חריג, היה כששמעתי בחדשות על מקרה בו אמא שהייתה בדיכאון אחרי לידה, הרגה את הילדים שלה. ב"ה לא הייתי במצב של לפגוע בילדים, אבל ירד לי האסימון שכשאני בהתפרצויות אני לא חושבת על אף אחד, לא על הילדים לא על בעלי וגם לא על עצמי".
במה
התבטא אצלך הדיכאון?
"המון בכי, הרגשתי שאני לא מסוגלת לטפל בתינוקת, התפרצויות עצבים נוראיות עד שהגעתי למצב ששבת אחת פשוט הנעתי את הרכב ונסעתי". זאת, למרות שחגית דתייה ומתגוררת ביישוב דתי.
ועדיין
אף אחד לא הבין שמדובר בדיכאון?
"רק חמותי היקרה, היא היחידה שהבינה שזו לא אני, שמדובר פה במשהו לא תקין שצריך להיבדק. בעלי היה חסר אונים, הוא לא הבין לאן נעלמה חגית שהוא הכיר. היו קולות שאמרו לו 'אולי מי שהיא הייתה עד עכשיו זו הייתה הצגה וזו חגית האמיתית', ואני כל כך מודה לו שהוא סירב להאמין לקולות האלה, כי היו לו את כל הסיבות שבעולם להתגרש ממני אז".
כיצד
טיפלת בזה?
"הלכתי עם חמותי לרופא, הוא הפנה אותי לפסיכיאטרית מעולה שנתנה לי כדורים, ואני עד היום נוטלת את הכדורים הללו".
האם לדעתך המודעות לדיכאון אחרי לידה קיימת ברמה מספקת כיום?
"לדעתי ממש לא, זה נושא שבקושי מדברים עליו ודיכאון אחרי לידה זה משהו שבדרך כלל מכירים רק בשם. מעטות הנשים שידעו לקשר את מה שהן חוות לתופעה, ולכן אם הייתי מבינה שזה מה שאני חווה – כל כך הרבה צער וסבל היו נחסכים ממני. מעבר לזה, אני מרגישה באיזשהו מקום שהקב"ה הביא לי את הדיכאון כדי שאוכל לעזור בזה לנשים אחרות, ולכן גם יכול להיות שביום מן הימים אני אעסוק בזה".
* המידע המוצג בכתבה אינו נועד למטרת אבחון עצמי אלא כחומר העשרה בלבד.
איתן, ודים, יאיר וטל מפתחים מכשיר שמזהה התקף פוסט-טראומטי לפני שהוא מתחיל ומשמיע הקלטות מרגיעות. "הרעיון הגיע אלינו באופן טבעי משום שארבעתנו שירתנו כלוחמים במסגרת השירות הצבאי", הם מספרים
כתבה: שי אמסלם / ערכה: שיר ששון
איתן רוטשילד, ודים נווה, יאיר מיימוני וטל אהרון אינם רק חברים לספסל הלימודים במחלקות להנדסת חשמל ופיזיקה באוניברסיטה. בקרוב הם גם יעמדו בראש חברת סטארט-אפ משלהם, בשם Headnology.
ארבעתם נפגשו בשנה הראשונה ללימודים, ומאז התחרו בהרכבים שונים במסגרת חמש האקתונים מגוונים, אשר בשניים מהם זכו במקום הראשון. בשיחה עם איתן רוטשילד, אחד ממקימי הסטארט-אפ וסטודנט שנה ד' במחלקה להנדסת חשמל, הבנתי כי החיבור ביניהם אינו בהכרח מתבסס על "חשיבה אקדמית" המסייעת להם להגיש מטלות בקלות, אלא בעיקר עומד על כך שלארבעתם יש סקרנות טבעית המדרבנת אותם לשבת שעות נוספות כדי לפצח רעיונות ופתרונות לבעיות קיימות.
"האקדמיה היא לא הגורם שדחף אותנו להתנסות ביזמות וזה גם לא התפקיד שלה", מסביר רוטשילד, "יש לה אג'נדה מסוימת וזה עולם המחקר. באופן כללי אני מאמין שיזמות צריכה לבוא מסטודנטים; אף אחד לא ילמד אותך להיות יזם, שום קורס ושום הרצאה. מה שהאקדמיה כן יכולה לתת דחיפה ראשונית לחדשנות על ידי תחרויות והאקתונים – ממש איפה שאנחנו התחלנו".
Safehand, הפרויקט שהתניע את רעיון הקמת הסטרט-אפ, קיבל חוות דעת מעולות במסגרת ההאקתון האחרון שהאוניברסיטה ערכה בשיתוף עם חברת מיקרוסופט בנושא "יזמות חברתית". "חשבנו על מכשור טכנולוגי נייד לפוסט-טראומתיים, הנעזרים בכלבים העוברים הכשרה מיוחדת בכדי לסייע להם ביום-יום", מסביר רוטשילד, "הרעיון הגיע אלינו באופן טבעי משום שארבעתנו שירתנו כלוחמים במסגרת השירות הצבאי, כך שלצערנו, אנו אוטומטית מוקפים בחברים ובמכרים שעברו חוויה טראומטית במהלך הצבא וכיום מתמודדים עם פוסט-טראומה אשר משבשת את תפקוד חייהם התקין".
"לאחר שערכנו תחקיר בקרב אנשים החיים עם פוסט טראומה, הבנו כי עצם רכישת הכלב ותחזוקתו הינו הליך יקר שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו", מוסיף רוטשילד, "ולכן הבנו שאנו חייבים למצוא פתרון נגיש שיוכל להוות כפתרון זמני לאנשים הזקוקים לעזרה דומה, בצורה הדחופה היותר".
מכאן, הדברים התגלגלו די מהר: "נעזרנו בשירה אשכנזי, סטודנטית שנה ג' לפסיכולוגיה, אשר סיפקה לנו מידע לגבי פוסט טראומה הנגרמת מלחימה ומלחמה, על התפקיד ממלא הכלב בחייו של האדם הפוסט-טראומתי ועל התגובות הפיזיולוגיות הנגרמות בשעה שהאדם חווה התקף".
אפקט של חזרה למציאות
"להאקתון עצמו הגענו עם רעיון ודרכי פעולה", הוא מספר, "אך כיום כבר יש בידינו אב-טיפוס. המכשיר מזהה בגופו של האדם את הסימנים המקדימים בגוף להתקף פוסט טראומתי וכך לפני שההתקף מתחיל, כבר משמיע לאדם הקלטה של קולו עם אמירות העוזרות לו לחזור למציאות ולהירגע, או אפילו מפעיל שיר מסוים שעוזר לו גם כן להשיג את אותו אפקט של חזרה למציאות – בדיוק כפי שכלב עוזר לעשות במצבים דומים".
אמנם זו לא פעם ראשונה שחברים מתאגדים יחדיו למען פרויקט משותף, אך בדרך כלל זה קורה בשלב בחיים כאשר המקימים התייצבו כלכלית וצברו כמה קשרים פה ושם – אך אצלם זה כנראה זה אף פעם לא הפריע: "לא צריך לחכות שיהיה לך סכום כסף גדול כדי להתחיל לעבוד על רעיון. בייחוד לא לחכות עוד כמה שנים ולקחת סיכון שאולי משהו דומה יצא לשוק ואז כל הרעיון ילך לפח".
"מעבר לכך", הוא מוסיף, "ידענו מלכתחילה שאנחנו מתחילים בלי סכום אסטרונומי. הרי ארבעתנו סטודנטים, אשר במקביל משלבים משרות סטודנט ואת הזמן הנותר לנו אנו פשוט משקיעים ברעיון שאנחנו מאמינים בו".
יאיר מיימוני
בימים אלו, ארבעת מייסדי הסטארט-אפ נפגשים עם משקיעים פוטנציאליים ומקווים להוציא לשוק בקרוב את המוצר שפיתחו. "אני ושאר חברי הצוות עובדים בכל רגע פנוי שיש לנו כדי לקדם את הפרויקט הזה", מספר רוטשילד, "אני לגמרי מאמין בו ועצם זה שיש בו ערך מוסף שמתחבר לכל אחד מאיתנו, רק מעניק לנו יותר מוטיבציה להמשיך וליצור רעיונות דומים במסגרת הסטרט-אפ שאנו מקימים".
*המכשיר אינו מהווה תחליף לטיפול רפואי, פסיכולוגי או תרופתי – אלא משמש ככלי עזר בלבד.
סטודנטים באוניברסיטת אריאל מתלוננים על תופעה מטרידה: זרים מתפרצים לקבוצות וואטסאפ ומציפים אותן בתוכן לא הולם, לעתים במהלך השבת. לטענת המתלוננים, וואטסאפ לא חוסמת את מספרי הטלפון המטרידים. מערך הסייבר: "התופעה אינה חדשה או ייחודית לאריאל". כך תגנו על קבוצות הוואטסאפ שלכם
כתב: אחיה יוסף לייבו / עריכה: הודיה וייס
"מיד עם צאת שבת ראיתי שיש בקבוצת הטרמפים לאריאל משעריה 160 הודעות והבנתי שמשהו לא תקין כי כבר דיברו לפני שבוע שיש פריצות של ערבים ששולחים פורנו", כך מתארת י' סטודנטית באוניברסיטת אריאל. "נכנסתי ישר לקבוצה וראיתי הודעה באנגלית שכתוב בהן HI ומלא הצטרפויות אז ישר הבנתי ודיווחתי… גם שלחו לי HI לפרטי ממספר מוזר". סטודנטית נוספת מספרת כי פרצו השבת גם לקבוצה נוספת, "כשרות המזון", ושלחו בה תמונות פורנוגרפיות. בנוסף לשליחת ההודעות בקבוצה, אחד המספרים שנכנסו לקבוצה שלח בפרטי הודעות פורנו לאחת המשתתפות בקבוצה ואף ניסה להתקשר אליה בשיחת וידאו בוואטסאפ.
י' וחברתה הסטודנטית לא לבד. במהלך השבת האחרונה נפרצו קבוצות רבות של סטודנטים באריאל. בחודשים האחרונים ובמיוחד בשבוע האחרון, נכנסו לקבוצות וואטסאפ רבות של סטודנטים באריאל מספרי טלפון מחו"ל ודוברי ערבית בחלקם ושלחו הודעות ותמונות פורנוגרפיות ,שינו את תמונת ושם הקבוצה לתוכן פורנוגרפי ואף שלחו הודעות פורנוגרפיות פרטיות לחלק מחברי הקבוצות.
י', אחד ממנהלי קבוצות הוואטסאפ באריאל, מספר כי למרות שהסיר את המספרים הלא מזוהים ששלחו הודעות פורנוגרפיות בקבוצה, ולמרות שדיווחו על מספרים אלו לוואטסאפ, אותם מספרים נכנסו לקבוצות נוספות גם לאחר שעברו כחודשיים מהדיווח. י' מציין כי אופי פעולת הפורצים דומה ברוב המקרים – הפורצים נכנסים בדרך כלל בזמן שבת דרך קישורי קבוצות וואטסאפ ,בעדיפות לקבוצות של דתיים בלבד, ושולחים בהם תכנים אלו. לאחר שהבחין בדפוס התקיפה הדומה, י' חסם את הקבוצה להודעות בשבתות ובחגים.
בשבוע זה מצוין "שבוע הגנת הסייבר הישראלי" שנועד להעלות את המודעות לפריצות סייבר אפשריות ולהעלאת רמת ההגנה האישית מפריצות. אך מה עם אחריות הרשתות החברתיות שבאמצעותם גל הפריצות מתקיים? למרות שעברו מספר חודשים מאז החל גל הפריצות לקבוצות הסטודנטים באוניברסיטה, וחרף דיווחים שדיווחו הסטודנטים על מספרי הטלפון הזרים לוואטסאפ כמפיצי ספאם, החברה לא חסמה בפניהם את השימוש בשירות. על פי הבדיקה שערכנו, עולה כי ישנם מספרי טלפון אשר השתתפו לפחות בשתי פריצות לקבוצות וואטסאפ במרחק של יותר מחודש ביניהם וחרף הדיווחים כנגדם בפריצה הראשונה בה השתתפו חשבונם בוואטסאפ לא נחסם והם השתתפו בתקיפות נוספות. דבר זה הוא לכאורה כנגד מדיניות חברת וואטסאפ שלא מאפשרת הפצת תכנים בלתי הולמים בשירותיה.
שבוע הסייבר הישראלי, שלט הסברה שהוצב באוניברסיטת אריאל. צילום סלולרי :אחיה לייבו
האם גל הפריצות לקבוצות הוואטסאפ באוניברסיטה היינו ייחודי לאוניברסיטה? או שמא מדובר בגל תקיפות ארצי? מערך הסייבר הלאומי אומר כי "התופעה שאתה מתאר מוכרת על ידינו ועל ידי וואטסאפ. היא אינה חדשה או יחודית לסטודנטים של אוניברסיטת אריאל, לרוב מדובר בנסיונות אקראיים על מספרי טלפון. תחילתה בהשתלטות על חשבון WhatsApp של אחד המשתמשים. במתווה זה, מתקבלת הודעה מרשימת אנשי הקשר לכאורה, אשר מבקש לקבל את קוד האימות לפתיחת האפליקציה, בטענת שווא שהקוד נשלח בטעות במסרון. אך למעשה, מדובר בהאקר שעומד מאחורי ההודעה, וקוד האימות שייך לבעל החשבון. לאחר מסירת קוד האימות, משתלט ההאקר על החשבון ונועל אותו. ההאקר ממשיך הפצת ההודעות גם לחברים של אותו משתמש שהשתלטו לו על חשבון וכך חוזר חלילה (פירסמנו התרעה בנושא מספר פעמים, הראשונה בנושא כבר לפני שנתיים).
לעיתים, בשלב הבא, חלק מהאקרים בוחרים "להפציץ" את הקבוצות שאותו משתמש חבר בהם בתמונות המוגדרות על ידי התנאי שימוש של וואטסאפ כלא ראויות. כך, הפצת התמונה בקבוצה או החלפת צילום הקבוצה, מפריה את תנאי השימוש ומביאה לחסימה אוטומטית של וואטסאפ של כל חברי הקבוצה. במערך הסייבר מתייחסים גם לשיטה שבה נפרצו קבוצות הוואטסאפ באריאל ואומרים כי "לחלופין, בחלק מהמקרים מדובר במספרים לא מוכרים למשתמש שפותחים קבוצה מוסיפים אנשים ו'מפציצים' את הקבוצה".
כיצד תוכלו להתמודד מול גל הפריצות? מערך הסייבר הלאומי מציע לעשות את שורת הצעדים הבאים:
הפעלת אימות דו שלבי: אימות נוסף לקוד האימות שמתקבל במסרון – צעד קל לביצוע בהגדרות החשבון – אימות דו שלבי – של האפליקציה.
לא מעבירים קוד אישי לאף אחד.
צאו מהקבוצה אם זיהיתם שינוי חריג בתמונת הקבוצה, בשם הקבוצה או הופצה תמונה לא ראויה, צאו מיד מהקבוצה.
מניעת הוספה אוטומטית לקבוצות – הגדרה בהרשאות מניעת צירוף אוטומטי לקבוצות: הגדרות – חשבון – פרטיות – קבוצות – אנשי הקשר שלי חוץ מ – סימון כל אנשי הקשר שלכם באמצעות לחיצה על שלושת הקווים בצד השמאלי העליון של המסך.
חיסמו את המספרים מהם מגיעות ההודעות החריגות.
עיקבו אחר ההתרעות והאזהרות של המערך ברשתות החברתיות ובאתר. חייגו 119 לסיוע או דיווח
איגוד האינטרנט הישראלי פרסם מדריכים מפורטים המסבירים כיצד לבצע חלק מצעדי האבטחה אלו:
האיגוד מציין כי במידה וכתוצאה מגל הפריצות נחסמתם משימוש בוואטסאפ, ניתן לפנות לוואטסאפ האיגוד בטלפון 0548858911 או לכתובת האתר של האיגוד: https://block.org.il והאיגוד יסייע בהורדת החסימה , כפי שסייעו לאנשים שנחסמו מפריצות קודמות.
עטרת-גילה עזר, דוברת אגודת הסטודנטים באריאל, מסרה: "לאחר שדיברתי עם דוברים מאגודות אחרות הובהר לי כי נושא הפריצות הינו כלל ארצי וקורה במגוון אוניברסיטאות ומכללות. כמובן שאנו מתייעצים בכל נושא משפטי עם עו"ד האוגדה אסף ביטון, שלחנו הודעת אזהרה לשולחי הודעות הספאם והסרטונים ואיפסנו כמה פעמים את הקישורים לוואטסאפ. בכל קבוצה יש מנהלים שהם בדרך כך – נציגי השנתון והם הינם רשאים להוציא מהקבוצה אנשים פוגעניים ולאפס את הקישור. נכון לרגע זה אין עילה לתביעה בבית משפט".
בניגוד לדברים אלו, באתר איגוד האינטרנט הישראלי נכתב: "יצוין כי חוק הסרטונים שנחקק בינואר 2014 קובע כי הפצת תוכן בעל אופי מיני הינו עבירה מסוג הטרדה מינית שדינה עד 5 שנות מאסר. החוק מגדיר שגם אדם "שרק" העביר אותו חומר יחשב כמי שביצע עבירה". כמו כן, גורם בפרקליטות המדינה המתמחה בעבירות סייבר ציין כי הפצת חומרים פרונוגרפיים באמצעות הוואטסאפ במקרים רבים תחשב לעבירה פלילית. כך שלא ברור מדוע לא הוגשה תלונה במשטרה כנגד התוקפים.
ביקשנו פעמים רבות ובאמצעים רבים את תגובת חברת מטא (לשעבר פייסבוק) המחזיקה בבעלות על וואטסאפ לנאמר בכתבה, אך חרף פניות חוזרות ונשנות טרם נמסרה תגובה.
"קשה להתרכז בלמידה כשאתה בדירה שלך", מתלונן הסטודנט בר שנייברג. "הזום גרם לי ללמוד הכי טוב שלמדתי כל החיים שלי", מתעקשת יובל בר-און. מה אומרים המרצים ואולי במקום לבחור במוכר ובקיים יש אלטרנטיבה אחרת? בדקנו
כתב: אחיה יוסף לייבו \\ ערכה: הודיה וייס
עם התפרצות מגפת הקורונה במרץ 2020 כל הלימודים באוניברסיטת אריאל הועברו בזום במשך שנה. כעת, חודשיים לאחר החזרה ללימודים פרונטליים כשברקע מרחף החשש מזן הקורונה החדש "אומיקרון" בדקנו איזה צורת למידה מעודפת על המרצים והסטודנטים ומה התוכניות לעתיד של חלק מהפקולטות.
בגזרת הסטודנטים הדעות נחלקו – היו שטענו כי דווקא הלימוד בצורה פרונטלית היא האידאלית מבחינתם ולעומתם היו סטודנטים שטענו כי הלמידה בזום עזרה להם מאוד להצליח לעומת הלמידה הפרונטלית הרגילה.
אחד מהסטודנטים שתומך בלמידה פרונטלית הוא בר שנייברג, סטודנט שנה ב' מזרח תיכון ומדעי המדינה. בר אומר כי הוא מרגיש שהשיעורים הפרונטליים עוזרים לו להבין בצורה טובה יותר את החומר, אך לדעתו כל השיעורים צריכים להיות מוקלטים בשביל שתהיה אופציה לחזור על השיעורים, דבר שהוא יתרון שקיים בזום ואפשר ליישמו גם בשיעורים פרונטליים . בר מוסיף כי לדעתו "יותר קשה להתרכז בלמידה בזום כשאתה בדירה שלך לא תמיד המרצה זה הדבר שהכי מעניין אותך ובנוסף בזום יותר קשה להכיר אנשים ללמוד איתם".
מיכאל פנחסוב, הנדסאי בניין שנה ב', תומך גם הוא בלמידה פרונטלית בגלל שלדעתו בזום אין דינמיות של שיעור ויש תחושה שהמרצה מדבר לעצמו וזה מקשה על ההבנה. מיכאל מחדש כי בניגוד להודעה שהוציאה האוניברסיטה שציינה שהשיעורים הפרונטליים יוקלטו ברובם המוחלט השיעורים אצלם בהנדסאים אינם מוקלטים ולדעתו זה היה עוזר ללמידת החומר אם הם היו מוקלטים.
בר שנייברג (תמונה מתוך האלבום הפרטי שלו)
לעומתם ישנם סטודנטים שתומכים בלמידה בזום. אחת מהם היא רון מלינקר, סטודנטית שנה ב' קרימינולוגיה וחינוך, שאומרת שמבחינתה הלוואי שכל השיעורים היו ממשיכים להיות בזום מכיוון שהיא מצליחה להתרכז יותר בשיעור שמועבר בזום לעומת שיעור פרונטלי רגיל. רון מוסיפה כי לדעתה "צריך לתת לסטודנטים אפשרות לבחור, כמו שעכשיו מקליטים את השיעורים הפרונטליים שיהיה אפשר גם להיכנס לזום וגם לבוא לכיתה ללמוד ושכל אחד יעשה מה שנוח לו".
סטודנטית נוספת שתומכת בלמידה בזום היא יובל בר-און, שלומדת הנדסת תעשיה וניהול שמספרת כי: "הזום גרם לי ללמוד הכי טוב שלמדתי כל החיים שלי. באמת הקשבתי ולא הייתי עסוקה באנשים אחרים ומה קורה סביבי. הציונים עלו בהחלט". בדומה לרון היא אומרת כי "אני חושבת שהיום חובה לשלב אנשים שרוצים ללמוד בבית שימשיכו ואנשים שרוצים ללמוד באוניברסיטה מגיע להם. באמת יש המון סטודנטים שהם הורים או עובדים או חוסכים ולא רוצים לצאת מהבית של ההורים שהזום עשה להם את החיים הרבה יותר קלים".
רון מלינקר (מתוך האלבום הפרטי שלה)
בין שני עמדות מנוגדות אלו ישנם סטודנטים שתומכים בשילוב ביניהם. אחת מהם היא הדר דניס, סטודנטית לתקשורת שנה ב' שחזרה ללימודים משולבים כאשר יום אחד נלמד בזום. הדר מציינת שאומנם היא מרגישה שהיא מבינה יותר טוב אם היא לומדת בכיתה רגילה, אך לדעתה המצב האידאלי בעיניה הוא מה שקורה היום בבית הספר לתקשורת: "נראה לי כמו שאנחנו עכשיו נמצאים זה די סבבה. זה אומר שכל הסדנאות כן חייבות להיות פרונטליות כדי להבין יותר אבל כל הדברים העיונים שזה יותר קליל ויותר חומר שאפשר לקרוא לבד ולהבין אז את זה אפשר באמת בזום".
מחקרים רבים בדקו מהי צורת הלמידה המועדפת על הסטודנטים. מממצאי מחקר ארצי שנערך על ידי ד"ר טלי גזית מהמחלקה למדע המידע באוניברסיטת בר אילן בקרב 550 סטודנטים ממוסדות אקדמיים ברחבי הארץ עולה כי רק 30 אחוז מהסטודנטים ציינו את חווית הלמידה בזום כחיובית. לעומתם, 40 אחוז חוו את הלמידה מרחוק באופן שלילי ו-30 אחוז הביעו רגשות מעורבים כלפי החוויה – בדגש על תחושה חזקה של בדידות והיעדר חיי חברה.
בגזרת המרצים גם לא נרשמה תמימות דעים
לגבי צורת הלימוד המועדפת. ד"ר מתן אהרוני, מרצה בבית הספר לתקשורת, ציין כי
באופן אישי נוח לו יותר ללמד בבית אבל מבחינת איכות העברת החומר אז זה תלוי בסטודנטים
המשתתפים בקורס. אם הסטודנטים פותחים מצלמות ומשתתפים יש אינטראקטיביות ואז חומר
הלימוד מועבר בצורה טובה ואילו במידה והסטודנטים לא עושים כך לא נוצרת אינטראקטיביות
ואז עדיפה הלמידה הפרונטלית שבה היא כן נוצרת.
לעומתו, ד"ר עו"ד אמיר לבקוביץ, מרצה לדיני תקשורת ועו"ד ידוע, אומר כי לאור הניסיון שלו בלימודים בזום ובלימודים פרונטליים הוא חושב שהלימודים הפרונטליים עדיפים. הוא מסביר כי לדעתו "אין כמו מגע אישי עם סטודנטים, ולכן אני רואה יתרון עצום בנוכחות שלי פרונטלית מול סטודנטים כי אני יכול להביע את עצמי בצורה יותר טובה לענות לשאלות בצורה יותר עניינית. השיטה של הזום יש לה הרבה מגבלות בעיקר באינטראקציה הבין אישית בין אנשים ואני חושב שההנאה של הסטודנט יותר טובה כאשר הוא רואה אותי בכיתה מאשר דרך המוניטור".
עם זאת הוא מציין כי הוא בהחלט תומך בהיברידיות של השיעור – כלומר שהשיעור יוקלט ויוכלו להצטרף מהבית אך עם כללים שיבטיחו שמי שיתחבר לשיעור מהבית הם אנשים עם סיבות מצודקות אשר מונעות מהם את ההגעה ללימודים באוניברסיטה וזאת על מנת לצמצם את הפערים החברתיים במדינה שישנם הטוענים, לדבריו, שנוצרת עקב אי נגישות.
ד"ר מתן אהרוני (צילום: עידן מזרחי)
אז לאחר שראינו מה חושבים הסטודנטים
ומה חושבים המרצים, הלכנו לבדוק אצל ההנהלה ולשמוע כיצד הם רואים את צורות הלימוד
השונות ומה התוכניות שלהם לעתיד.
פרופ' אילן תמיר, ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, מציין כי כחלק מהיות האוניברסיטה אוניברסיטה צעירה ומהצהרתה שהיא "רוח חדשה באקדמיה" היא פתוחה לשינויים ולכן נתנה בתחילת שנת הלימודים האקדמאית מנדט לכל פקולטה ובית ספר להחליט לגבי צורת הלימודים.
לאחר הקורונה היה ברור לו כי יש צורך בשינוי בהוראה משתי סיבות עיקריות: הסיבה הראשונה אסתטית יותר – לא ניתן להתעלם מכל מה שקרה מסביב כשחברות ענק עברו לעבוד מהבית ימים שלמים, ולשינוים הגדולים שקרו ולהתעלם. כבית ספר צעיר ששואף שהבוגרים שלו ישתלבו בתעשייה וידברו באותו תדר של העולם העסקי וידעו את המונחים שלו, אין אפשרות להתעלם מהשינוי. הסיבה השנייה היא המהותית יותר – כבר תקופה ארוכה חושבים איך לשנות את שיטת הלמידה הרגילה שהשתמרה בגלל הנוחות והקורונה זרזה את התהליך. בדיון בוועדת הוראה הוחלט כי הקורסים העיוניים עם מספר גבוה של משתתפים יערכו ביום מרוכז בזום, כאשר שאר הקורסים ובפרט הסדנאות המעשיות יחזרו לפרונטלי וזאת בניגוד לחלק נרחב מהפקולטות שחזרו ללמידה פרונטלית מלאה.
פרופ' תמיר מציין כי בעיניו יש ללמידה בזום יתרונות רבים – רמת הנוכחות הגבוהה בקורסים עיונים גדולים לעומת רמת הנוכחות בהם בלמידה הפרונטלית, הגמישות שמאפשרת אירוח מרצים אורחים שבצורה פרונטלית לא היה מתאפשר להם להגיע, עבודה בקבוצות ובפורומים ועוד.
מצד שני הוא מציין כי המרצים ציינו כי בלמידה בזום הם לא מקבלים משוב מהסטודנטים כמו בלמידה פרונטלית שבה ניתן לראות את שפת הגוף אשר תעיד על כך. כמו כן, הלמידה בזום גבתה בעיניו מחיר מהסדנאות המעשיות שניסו אומנם בשנה שעברה לעשות אותן מרחוק אך זה הלך כמו בשיר של כוורת – "למד שחייה בהתכתבות", כך שכעת כשהיה אפשר להשיבם לפרונטלי מיהרו להשיבם.
מה החזון שלכם ? מה השאיפה שלכם מבחינת צורת הלמידה?
"אני שואף לנסות לא להיגרר מול המציאות התקשורתית שקיימת אלא להקדים אותה. זה בא לידי ביטוי בהרבה דברים גם בהוראה ששואפים ליצור יכולות עצמאיות של שיעור דיגיטלי שזה לא רק שילוב פשוט של זום ופרונטלי שזה בריחה למוכר ולקיים אלא אפשרויות נוספות: יצירת דברים אינטראקטיביים כמו סרטוני אנימציה אינטראקטיביים – דברים שכל מרצה מנסה לעשותו. החזון שלי הוא להגיע למקום שכל מרצה מכין סמסטר שעצם הסמסטר גמיש – שיעור אחד דיגיטלי, אחד פרונטלי , כלומר לא הכל זום".
למי אין את הדודה שבכל מפגש משפחתי שואלת אם יש משהו שמתקדם? הלכנו לבדוק דרכים למציאת אהבה באוניברסיטה
שנת הלימודים האקדמית כבר בעיצומה והשנה בעיקר בצורה פרונטלית. סטודנטים מסתובבים בכל רחבי הקמפוס, מכירים אנשים בהרצאות, מסיבות, ישיבות, בפעילויות של האגודה, בספרייה ועוד. נוצרות חברויות חדשות. יש כאלה שהצליחו למצוא כאן מעבר לחברויות ומצאו כאן ממש אהבה. אז איך עושים את זה? ואם רואים מישהו/י שמוצא חן בעיניך- מה עושים? החלטתי לדבר עם כמה זוגות שכאלה ולברר את סוד הקסם.
מושיקו ועינב נגר (25), סטודנטים לתקשורת באוניברסיטת אריאל, התחתנו לפני שלושה חודשים. "נפגשנו ממש בתחילת הלימודים בשנה א'", מספר מושיקו. "עינב נגשה אליי ושאלה אותי אם אני גר באריאל, יום אחרי עינב שלחה לי הודעה ושאלה אותי איפה אני שבת, הזמנתי אותה אליי לדירה והשאר היסטוריה". הטיפ שלו למי שרוצה לנסות לצאת באוניברסיטה וחושש להתחיל הוא: "פשוט לגשת ולתת לזמן לעשות את שלו". כשאני שואלת אותו איזה קשיים ויתרונות יש כשבת הזוג נמצאת באוניברסיטה, הוא עונה: "אינטנסיביות בקשר בגלל שכל היום היינו ביחד בלימודים ואחרי הלימודים אבל לאט לאט למדנו לאזן את זה. היינו לומדים למבחנים ביחד וזה היה מעולה וללכת ביחד לאוניברסיטה". ולקוראים הם "מאחלים אושר אהבה ושכל אחד ואחת ימצא בזמנו את הנפש שהכי מתאימה לו".
מושיקו ועינב נגר [ קרדיט צילום:- אוסף פרטי, באדיבות המרואיינים]
זוג נוסף שהכיר באוניברסיטה הם אבישי יבלינוביץ' (24) סטודנט לכלכלה וחשבונאות שנה ב' ורינת קרמר (24) סטודנטית לתקשורת, שיוצאים כבר 10 חודשים בצורה רצינית.
אז ספרו לנו את סיפור ההיכרות שלכם ומי
התחיל עם מי?
רינת: "הייתי סתם בפייסבוק וראיתי אותו ב"אנשים שאולי תכיר". ראיתי שיש לנו חברים משותפים שאחד מהם זה חבר טוב מהלימודים אז שלחתי לו הודעה וביקשתי שיכיר בינינו".
אבישי: "פתאום אני מקבל הודעה ממנו שידידה שלו מהתואר ראתה אותי ומצאתי חן בעיניה. אמרתי "יאללה למה לא".
רינת: "אז החבר המשותף שלח לי הודעה ואמר שאבישי בעניין והוא מעביר את המספר שלי. אז זרמתי ואמרתי שאחכה להודעה ממנו".
אבישי: "הייתי באמצע שיעור ולקח לי זמן לענות לחבר המשותף, הוא כבר חשב שאני אולי לא בעניין ולא לחץ עליי לשלוח לה הודעה".
רינת: "לא עברו שעתיים מהרגע שראיתי אותו בפייסבוק עד שקיבלתי ממנו הודעה".
היה חשש בהתחלה?
אבישי: "ממש לא, השיחה זרמה מהרגע הראשון".
רינת: "לא נראה לי".
תנו טיפ למי שרוצה לנסות לצאת באוניברסיטה וחושש להתחיל?
רינת: "זה נורא תלוי בחשש, אם הם מפחדים שלא יהיה זמן לשלב בין הכל הייתי אומרת שזה רק עניין של סדר עדיפויות וניצול זמן נכון".
אבישי: "לדעתי שווה את המאמץ, בסוף אם זה זה, זה שווה הכל. אין ספק שלימודים זה חשוב אבל זה זמני, זוגיות זה לכל החיים".
איזה קשיים יש שבן הזוג נמצא
באוניברסיטה?
אבישי: "וואה וואה".
רינת: "קצת מתסכל שהשיעורים שלנו לא חופפים, כשאני ביום חופש הוא לומד ולהפך".
אבישי: "או שלומדים עד מאוחר ואחר כך גם צריך לשבת על שיעורים וזה, יוצא שאנחנו נפגשים רק ב11 בלילה".
רינת קרמר ואבישי יבלינוביץ' [קרדיט צילום: אוסף פרטי באדיבות המרואיינים]
איזה יתרונות יש?
אבישי: "הכי כייף שהיא גרה קרוב".
רינת: "אנחנו יכולים לקפוץ אחד לשני מתי שבא לנו. גם סתם לראות אחד את השני בהפסקות שבין השיעורים זה כייף".
אבישי: "הקשר הרבה יותר חזק כי אנחנו מתראים באופן יותר תדיר מאשר שכל אחד היה לומד באוניברסיטה שונה מהשני".
רינת: "אנחנו לפעמים גם סתם נפגשים ללמוד ביחד. כל אחד בלימודים שלו, אבל זה עדיין סוג של זמן איכות".
ובקיצור, מה אתם מאחלים לקוראים שלנו?
אבישי: "לכו תתחילו עם בנות בספרייה".
רינת: "לא חייב בספרייה, אפשר גם בפייסבוק".
"הכרנו במעונות – אני ראיתי אותו ונדלקתי עליו אבל לא היה לי מושג אפילו איך קוראים לו ולא היה לנו כלום במשותף, אז לא עשיתי עם זה משהו", מספרת סטודנטית נוספת שבחרה להישאר אנונימית.
"אחרי כמה זמן הוא הגיע לקרוואן שלי עם חבר שלו ואחרי שהוא הלך שאלתי את חבר שלו אם הוא יכול לעזור לי להתחיל איתו החבר הגדיל ראש וגרם לו פשוט לשים עליי עין בעצמו ולהתחיל איתי, ואז יצאנו לדייט והשאר היסטוריה". היום הם נשואים כבר מעל שנה.
"לשנינו היה חשש בהתחלה – אני התביישתי לבקש מחבר שלו עזרה, והוא נורא פחד להתחיל איתי אבל עשה את זה בכל זאת" היא מספרת. ביקשתי גם ממנה טיפ למי שרוצה לצאת באוניברסיטה וחושש להתחיל: "הטיפ שלנו קצת נדוש, אבל אם מישהו מוצא חן בעינכם פשוט תנסו. במקרה הפחות טוב לא הולך וממשיכים הלאה, ובמקרה הטוב מרוויחים".
"יש בעיקר יתרונות שבן הזוג נמצא באוניברסיטה, זה מאוד נוח ונחמד. החיסרון הוא כשרק מתחילים את הקשר והוא עוד לא רציני – אבל אתם מוקפים בחברים אז אין מלא פרטיות. אנחנו מאחלים לקוראים לזרום עם החיים וליהנות כמה שאפשר".
מתוך דף הפייסבוק של ד"ר צוריאל ראשי . קרדיט צילום : צילום מסך
אצל ד"ר צוריאל ראשי המרצה בבר אילן, בצה"ל, באריאל ובעוד מוסדות, הכירו כבר כמה וכמה סטודנטים בשיעורים- והתחתנו. (אמנם רוב הזוגות הכירו במוסדות אחרים ולא אצלנו, אבל אין ייאוש.) ביקשתי ממנו טיפים למציאות זוגיות בלימודים. "הטיפ שלי מהניסיון", הוא מייעץ, "א. תהיו נחמדים לכולם- זה עשוי להשתלם לכם. ב. תשתתפו בשיעורים ויכירו אתכם. ג. אל תברחו בסוף השיעור ואל תאחרו. בדרך כלל זה קורה לפני ההרצאה או אחריה, אלא אם כן ההרצאה ממש משעממת…".
ואם לא התמזל מזלכם, ולא מצאתם את האביר על הסוס הלבן/הנסיכה מהחלומות באוניברסיטה – אסור להתייאש. הכירו את קבוצת "החצי השני", קבוצה שנועדה לעזור במציאת זוגיות לציבור הדתי על גווניו. אלישי פריד אחד ממנהלי הקבוצה מספר: "קבוצת "החצי השני" נועדה לספק מענה למחפשים זוגיות. היא קבוצת שידוכים חינמית בווצפ כבר הפכנו להיות עמותה רשומה. מטרתה לעזור לאנשים למצוא את החצי השני. אני רואה את זה גם כמעבר. לעזור בכל התהליך והדרך. אני גם חושב מאוד שיש לנו תפקיד חשוב בתהליך של האנשים במציאת הזוגיות. אני עושה עם אנשים שיחות על זוגיות, ואנשים נפרדים ומדברים איתי ומגיעים למסקנות ומשם אנחנו משתפרים ומנסים להבין לאיזה כיוון ללכת".
האם יש הצלחות משם?
"כן ב"ה עומדים על 15 זוגות נשואים, מתוכם 3 זוגות אני אישית הכרתי ביניהם".
איך אתה ממליץ לחפש זוגיות בכללי בחיים?
"כל אחד מתאים לו דרך אחרת. יש אנשים שיותר יעדיפו להכיר בפלטפורמה הזאתי כי הם מרגישים יותר בנח להכיר דרך תיווך. יש כאלה שיעדיפו דרך מתווך בדרכים היותר מסורתיות וישנות (ה.ו- שדכן/חברים משותפים וכו'), יש כאלה שיעדיפו דרך אפליקציות ויש אנשים שיעדיפו להכיר פנים מול פנים. זה אינדיבידואלי לדעתי. אני ממליץ להכיר פנים מול פנים, למרות שאני מאמין שגם בדרך של היכרות בקבוצה של החצי השני ובכל דרך אחרת אפשר למצוא".
איך אפשר למצוא אתכם?
"המספר שלי מופץ בכל מקום שאפשר. אני דוחף אותו בפייסבוק, בווצפים ולאוזניים של אנשים. אם לא- יש לנו קבוצה בפייסבוק שנקראת "החצי השני- קבוצת שידוכים לציבור הדתי" וגם שם אפשר לשלוח לנו הודעה".
אז, אחרי שאתם מצוידים בהמון טיפים והמון מידע. זה הזמן לפעול. תחפשו, תשאלו, תבררו, תלמדו גם שלפעמים זה בסדר לקבל "לא" וכמובן שתיהנו מה"כן" . ואיחול ממני הכתבת- שבעזרת ה' תמצאו את החצי השני בזמן מדויק, מתוך שמחה ובקלות.
קרה לכם פעם שהמרצה שאל אתכם על אירוע, מושג או מדינה מסוימים ולא ידעתם מה להשיב לו? חשבתם פעם שמה שלמדתם בתיכון לא העשיר את הידע הכללי שלכם במידה מספקת? אם התשובה שלכם לשתי השאלות הללו היא "כן", אז "חור בהשכלה" של עיתונאי "כלכליסט" יובל שדה, הוא הפודקאסט המושלם עבורכם בדרך חזרה הביתה מהאוניברסיטה
רפרוף קצר ברשימת ההשמעה בת 27 הפרקים של "חור בהשכלה", יחשוף בפניכם נושאים כלליים ומגוונים – מחופשות, דרך מינים פולשים ועד מפלצות. יובל שדה הבטיח לעסוק ב"חור בהשכלה" בכל דבר שהייתם אמורים לדעת אבל אף אחד לא טרח ללמד אתכם. לאור ההצלחה האדירה לה זכה הפודקאסט בשנה וחצי האחרונות, נדמה שמאזינים רבים חושבים שיובל עמד בהבטחתו.
אז איך בעצם הכל התחיל?
"במסגרת התואר למדתי, עבדתי וגם עשיתי דברים נוספים, אך הרגשתי שחסר לי איזשהו ממד יצירתי בחיים. הסיפור של הפודקאסט הוא די מצחיק. אני משרת בחטיבת החרמון במסגרת המילואים, ובזמן שאני נמצא במוצב "ישראלי", מגיע אליי חבר ואומר לי 'שמע יובל, למה שלא תתחיל להקליט פודקאסט?'. בהתחלה אמרתי לו שזה לא מעניין אותי ועל מה בכלל אדבר בפודקאסט, אבל באיזשהו שלב זה התחיל להתבשל לי בראש ואחרי כמה זמן החלטתי שאני פשוט מתחיל לעשות את זה. קניתי ציוד והקלטתי את הפרק הראשון. באותה תקופה בדיוק התחילה הקורונה, ככה שפתאום הייתי יותר בבית והיה לי יותר זמן, ומשם זה התגלגל".
יובל שדה מעיד כי הוא נכנס לעולם התקשורת רק לאחר שהתחיל להקליט את הפודקאסט. עד אז הוא למד במסלול פכ"מ (פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה) באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עבד במהלך התואר במגזר הציבורי והפודקאסט נתן לו הוכחה לדבריו, שהוא יכול "לעשות" תקשורת.
צילום: יובל שדה
מה הייתה המטרה שעמדה מאחורי הקלטת "חור בהשכלה"?
"לא הייתה לי מטרה לחנך. הפודקאסט הזה פשוט משקף את מי שאני. אני
אדם שאוהב ידע כללי, שמחפש לדעת כמה שיותר. הייתי ילד שקורא הרבה ספרים, כזה שקנו
לו ליום ההולדת אטלס היסטורי של העולם".
מה מייחד את "חור בהשכלה"?
"רוב הפודקאסטים מדברים על דברים פרקטיים, יש פודקאסטים שמלמדים אותך איפה להשקיע את הכסף שלך למשל. אני לא עשיתי משהו פרקטי, עשיתי משהו כללי. הדבר היפה ב'חור בהשכלה' זה שהוא מדבר על הבנאלי – על אש, על איסלאם, על נצרות, על אנגליה, דברים שבמבט ראשוני הם מובנים מאליהם, אבל בפועל אנחנו לא פעם מפספסים אותם ולא יודעים עליהם מספיק. הפידבקים הכי טובים שקיבלתי היו על הפרקים שעשיתי על ארצות- אנגליה וארצות הברית. הפרקים שהכי נהניתי לעשות באופן אישי היו דווקא הפרקים על הנושאים האמורפיים, כמו הפרק על אידיאולוגיה".
מתוך מאות הפודקאסטים הקיימים בישראל, הפודקאסט שלך הוא בין המוכרים והמוצלחים
ביותר. אלו המלצות יש לך עבור אותו סטודנט שרוצה להתחיל להקליט פודקאסט משלו?
"קודם כל, צריך להבין שלהצליח כרגע עם פודקאסט בישראל זה כמו להצליח כמוזיקאי, זה מאד קשה. אני חושב שהפודקאסט שלי הצליח הרבה בזכות מזל. זה קשור גם ליכולות הגשה, יש אנשים שכותבים מצוין, אבל המדיום הדבור הוא לא בשבילם. אני חושב שמי שרוצה להצליח, צריך להיות מעניין ולא לעשות את מה שאנשים אחרים עושים".
העונה השלישית של חור בהשכלה הגיעה לסיומה, מה הלאה?
"הגעתי למצב שבו קשה לי להקליט את הפודקאסט בעבודה הנוכחית שלי.
אני לא יודע מה השלב הבא, יכול להיות שאחזור להקליט את העונה הרביעית, יכול להיות
שאשנה את הפורמט. למרות הפידבקים המדהימים שקיבלתי ולמרות שממש נהניתי לאורך כל
הדרך, הקלטת הפודקאסט שאבה ממני הרבה כוחות. אבל שוב, יכול להיות שאמשיך".
בין אם תצא עונה רביעית של הפודקאסט ובין אם או לא, כל שלוש העונות של "חור בהשכלה" מחכות לכם בספוטיפיי, בגוגל פודקאסטס ובכל מקום אחר שבו אתם מאזינים למוזיקה ופודקאסטים. ככה שאם תמיד רציתם לדעת מי זו מושבת האסירים שהפכה לאחת המדינות המצליחות והעשירות ביותר בעולם, מה עומד מאחורי האגדה על חדי הקרן או מי היו הוויקינגיים, יובל שדה כבר מחכה לכם עם כל התשובות.
מעל 70% מהמשתתפים בסקר שערכנו השיבו שהלמידה המקוונת משפיעה לרעה על מצבם החברתי. לעומת זאת, רק כ-35% השיבו שהלמידה המקוונת משפיעה לרעה על מצבם הלימודי
המעבר מהכיתות אל המחשב יצר מציאות חדשה: ממגע, קרבה ושיח אנושי, שיחות חיזוק בין מורים לתלמידיהם וגם פטפוטים והשתוללויות, עברנו אל עולם של ריחוק, חוסר מגע וחום. בעולם כזה המפגש הכיתתי נעשה דרך מסך וזוג אוזניות והלמידה בו דורשת משמעת עצמית רבה יותר. ביקשנו מתלמידים ומורים לענות על שאלון בנושא המעבר ללמידה מקוונת. התשובות היו רבות ומגוונות. השאלון עסק בהשפעת הלמידה המקוונת על התחום החברתי, לעומת השפעתה על התחום הלימודי.
1- גרוע. 5-מעולה
מעל 70% מהעונים השיבו כי הלמידה המקוונת פגעה מאוד במצבם החברתי. מלמדים רבים שמילאו את השאלון ציינו כי בדרך הלמידה הזאת התלמידים פחות קשובים אחד לשני ופחות מכבדים אחד את השני, אין מפגש של פנים מול פנים וקשה לתקשר ללא שפת גוף, הבעות פנים וטון דיבור בצורה טבעית.
"ילדים מרגישים פתאום בודדים וגם הלמידה בזום יוצרת פערים לימודיים שמשפיעים מאוד על המצב החברת", ציינה אחת המורות בחינוך היסודי. מורה אחרת התייחסה לכוח ההרגל שנוצר אצל התלמידים: "התלמידים לא נפגשים כמעט. סגורים כל אחד בבית שלו מול המסך. אפילו כשכבר נגמר הסגר – אין להם כוח לצאת".
נקודה נוספת שעלתה היא של בתי ספר אשר התלמידים בהם מגיעים מכל מיני יישובים ומתקשים יותר בשמירה על קשר חברתי בין התלמידים. מורה נוספת המלמדת בחטיבת ביניים לחינוך המיוחד הוסיפה כי "בנות חנ"מ גם ככה מתקשות ליצור קשרים חברתיים קל וחומר במרחק". כמותם, מרצה במכללה ציינה את הקושי של עולים חדשים, אשר מתקשים להתנהל חברתית ללא היכרות עם חברים בארץ.
צילום: מוריה כהן
למרות זאת, ישנם מלמדים שתומכים בלמידה המקוונת וכתבו כי בעקבות המצב, הלימוד עבר לקבוצות קטנות, דבר שאפשר פתיחות ושיתוף רבה יותר בין התלמידים. מורה בתיכון כתבה כי לדעתה לא חלה פגיעה במצב החברתי, התלמידים עדיין נפגשים ועושים צחוקים בזום. "ניתן לבחון זאת ממרחק זמן", סיכמה אחת המלמדות.
1- גרוע. 5-מעולה
ההצבעה על השפעת הלמידה המקוונת בתחום הלימודי הייתה חיובית יותר, בפער גדול מהחברתי. תלמידים רבים כתבו כי דווקא הלמידה המקוונת, כאשר כל הקניונים ושאר הבילויים סגורים ואי אפשר להיפגש עם חברים, מאפשרת להם להתמקד בלימודים ולהשקיע את כל זמנם בהם. בנוסף, הם יכולים לתכנן את הזמן ולשלב את הלימוד עם מטלות נוספות ובנסיעה.
כנגדם היו שטענו כי הישיבה הממושכת מול המסך קשה מאוד, השיעורים לא מעניינים וההקשבה לא פשוטה, במיוחד כשמדובר במשמעת עצמית, שלא באה בקלות לרוב התלמידים. סטודנטית סיפרה כי היא לומדת 7 שעות ביום ואחר כך צריכה לשבת עוד 4 שעות לפחות מול מסך כדי לעשות עבודות, קשה לה והיא לא מצליחה להתרכז.
"לחלק מהתלמידים אין את האמצעים והמקום בבית ללמידה מיטבית", הוסיף אחד המלמדים בחינוך העל יסודי. סטודנט אף סיפר כי השהייה הממושכת בבית לא עושה לו טוב, לא ללימודים ובכלל. רוב העונים רואים בלמידה המקוונת תחליף זמני בלבד ומייחלים ליום של אחרי המגפה.
מתוך השאלון עולה שאלה גדולה – האם המלמדים אחראים רק להעביר לתלמידים את החומר הלימודי או שיש להם אחריות גם על מצבו החברתי של התלמיד?
היא לא מגדירה את עצמה כערביה, נולדה בלבנון ודוברת ערבית. סנוו אייט, נוצריה בת למשפחת צד"ל מדברת על הקליטה בארץ, חווית הלימודים באוניברסיטה ישראלית לצד יהודים וערבים, ושמירה על התרבות והזהות לאורך השנים
כתבה:מיכל עמיצור / ערכה: הודיה גרוס
סנוו אייט יונס (22), סטודנטית שנה א' לארכיטקטורה
באוניברסיטת אריאל בשומרון. נוצריה לבנונית, בת למשפחת צד"ל המתגוררת במעלות.
סנוו היא הדוגמה החיה לשילוב ומגוון הסטודנטים הלומדים באריאל. היא משמשת כנציגת
שנתון של המסלול שלה באוניברסיטה. בעוד שבארץ מולדתה מתקיימת מחאת אזרחים שרוצים
שינוי, היא פועלת כאן כדי לגשר בין הלאומים השונים.
"בשנת 2000 עלינו לארץ, כל מי שגר בישראל והוא לבנוני היה חלק
מצבא דרום לבנון, צד"ל, מלבד יהודים לבנונים שניצלו את ההזדמנות ועלו איתנו
לישראל". עד שנת אלפיים, ברצועת הביטחון הצפונית
של ישראל היו כשלושים וחמישה מוצבים של מיליציה צבא דרום לבנון שפעלו בשיתוף פעולה
עם ישראל. לאחר הנסיגה מלבנון, כ-6000 חיילי צד"ל, חששו מטבח שיעשה בהם על
ידי ארגון חזבאללה ותומכיהם ועברו את הגבול לישראל תוך שהשאירו את רכושם ומשפחתם
מאחוריהם. רובם התיישבו ביישובי הצפון הגדולים: נהריה, מעלות, קריית שמונה, טבריה,
כרמיאל וצפת.
"נולדתי בלבנון, אמא שלי בחרה לי שם סנוו אייט, הפירוש של זה שלג לבן. זה היה בשביעי לראשון, באותו זמן ירד שלג בלבנון, והייתי תינוקת לבנה ובהירה. כשעליתי לארץ הייתי בת 3, אבל אני זוכרת את הכל. בהתחלה כולם הגיעו לצפון הארץ, מטולה, קיבוץ שלומי, והכנרת. היה הרבה בלבול, מה יעשו איתנו איך יחלקו את הקהילה. איפה נתיישב, כמה זמן נשהה והאם נחזור או לא נחזור? היה בלאגן גם פה וגם בלבנון".
סנוו בילדותה.
רוב אנשי צד"ל שהגיעו לארץ הם נוצרים, מעט מוסלמים וקצת
דרוזים. לאנשי צד"ל ניתנה האופציה להגר גם למדינות נוצריות שרצו לקלוט אותם
ופתחו את שעריהן, היו רבים שהיגרו לחו"ל וכמו כן נותרו קהילות גדולות של אנשי
צד"ל בצפון הארץ.
"כשהגענו לארץ לערבים במדינה היה קושי לקבל אותנו, באותה
תקופה עוד לא היה כל כך אנשים ערביים ציוניים. כולם היו אנטי. זה לא כמו היום שיש
יותר מקום לדיבור ולשיח. אז הם ראו בנו גם כסוג של אוייבים ובוגדים ששיתפנו פעולה
עם צה"ל וישראל". לאחר כמה מקרים בודדים של התנקליות שונות המדינה הבינה
שיש צורך ליישב את קהילות צד"ל בין יהודים וכך משפחתה של סנוו הגיעה לעיר מעלות.
על אף ההתיישבות בקרב היהודים בבית המשיכו את המסורת. "כל הזמן מספרים לנו
למה עלינו, איך עלינו, את כל הסיפור. גם מבחינת חתונה וכאלה כשאת גודלת, ההורים
משדרים סוג של אל תתחתנו עם ערבים, עדיף עם לבנונים, אין לנו נגיד בעיה עם יהודים
וכאלה, אפילו יש צד"ל שהתגיירו. לא הרבה אבל אין בעיה".
הקליטה והשהות בארץ לא הייתה פשוטה לכולם. "כשהיינו בלבנון היה כל מיני דרגות, צה"ל גייס כל אחד לתפקיד אחר, נגיד לאבא שלי היה תפקיד מאוד בכיר לעומת אבא של מישהי אחרת. כשהגענו לארץ חלק מהלבנונים חולקו למשרד הביטחון, וחלק תחת משרד הקליטה. כל אחד קיבל כסף ותקציב מחיה בהתאם. נגיד אבא שלי היה מפקד אלוף משנה ביחידה סודית 504 בזכות זה קיבלנו בית מהמדינה, והוא על שמנו.
ההורים מקבלים פנסיות, קצבאות, הכל. כאילו הוא עדיין בצבא.
בעצם המדינה אחראית עלינו עד הדור השלישי. זאת אומרת עד הילדים שלי המדינה דואגת
לנו. הם גם נותנים כסף למי שחוזר. סכום כספי, סוג של עידוד כזה שתחזרי, אבל מצד
שני אנחנו גם עוזרים לך, את תעשי את הבחירה. את רוצה להיות ישראלית או שאת רוצה
לחזור ולהיות לבנונית?" גם חברים וחלק ממשפחתה חזרו ללבנון. "יש לי
קרובי משפחה שחזרו ללבנון, יש לי דודה שהיגרה לאוסטרליה בזכות הדבר הזה. דודה אחרת
שחזרה ללבנון ואז הגרה משם לאיטליה".
גבול ישראל ולבנון. צילום: lebnen Jnoubi Tsadal
בקרת בלבנון מאז?
"לא, אסור לנו. מי שרוצה לחזור עושה החלטה גורלית שזה לחזור
לנצח. אנחנו מצפים שיהיה שלום. חלק הולכים לחו"ל. יש מלא לבנונים בחו"ל,
בחו"ל יש לבנונים בערך פי שלוש מהאוכלוסיה בלבנון עצמה." מעבר למשפחה
שחזרה נותרו שם מאחור גם הסבים והסבתות משני הצדדים, דודים ודודות. הם מתקשרים דרך
טלפון, ונפגשים הרבה בחו"ל, באיטליה, קפריסין, ועוד מדינות אליהן הם טסים
במשך השנה.
מאז שעלו ארצה התפצלו קהילות הצד"ל בצפון, "הקהילה של הצד"לניקים מקורבים אחד לשני ועם הזמן נטמענו עם היהודים. רב הצד"ל מעדיפים לגדל את הילדים שלהם בין יהודים. מגיל קטן הייתי בגן של יהודים. למדתי באורט מעלות שזה בית ספר יהודי לכל דבר, הייתי בכותל, בקברי צדיקים. אני יודעת את הכל כמו כל תלמיד ישראלי" היא מספרת. לאחר התיכון התגייסה כמו כל אזרח ישראלי לצה"ל. היא שירתה בשח"ם ,המשטרה הכחולה, והייתה עוזרת של ראש משרד התנועה. לאחר השירות הצבאי היא החליטה שהיא רוצה ללמוד אדריכלות באוניברסיטת אריאל.
"אומרים שאנשים שחוו הרבה תרבויות יש לנו משהו אקסטרה כזה. לי יש נטייה לקלוט שפות". היא דוברת אנגלית, ערבית, ועברית כמובן, קצת צרפתית וחלק ממשפחתה יודעים איטלקית. "אחותי הבכורה למדה באיטליה. אנשים שעברו שינויים בגיל קטן קל להם להסתגל. אם נגיד תזרקי אותי עכשיו איפשהו אני ישר מסתגלת". היא דוברת את השפה הערבית אבל במבטא אחר "קוראים לזה להג אחר, להג לבנוני. נגיד אם אני ידבר עם ערבים באוניברסיטה ישר יגידו לי 'אה את לבנונית'. בערבים ישר את יכולה לזהות. נגיד אצלנו יש מבטא יותר חלקלק מתפנק כזה. אנחנו האשכנזים של הערבים". למרות שבלבנון עם הזמן יש ריבוי של המוסלמים מקורה היא בנצרות. לבנון קיבלה את העצמאות שלה מצרפת, וצרפת נתנה את הריבונות לנוצרים. משמעות הדבר היא שהנשיא יהיה נוצרי. "אצלנו זה נשיאותי לא פלמנטרי כמו בארץ, ממשלתי. הנשיא מחליט הכל והראש ממשלה הוא הדמות הנציגותית. אז המוסלמים רוצים שהם ישלטו, במיוחד כיום שהם רוצים לאסלם את כל העולם. הם מאוד רוצים להשפיע בלבנון ושהיא תהפוך להיות יותר ערביה". לדבריה בחיי היומיום של הלבנונים אין סממנים ערביים כל כך.
החלום של סנוו תמיד היה להיות אדריכלית, משהו מצליח וגדול. "הכרתי פה אנשים לפני שבאתי ללמוד כאן.
בהתחלה רציתי ללמוד באיטליה, ואז מה שהכריע זה שלא רציתי להרחיק את עצמי מהמשפחה
וההורים, כי התא המשפחתי אצלנו מאוד חשוב. אמרתי אני אצליח פה בשפה העברית ואז עם
הזמן אני יעבוד בחו"ל. כי אם אני אצליח פה אז זה לא משנה באיזה שפה אני
אעבוד. אני שמחה שבחרתי באריאל, באמת. המערכת מאוד מסודרת, נותנים לך יחס אישי. יש
מענה ואכפתיות. המרצים של אדריכלות מושלמים".
החברים מהתואר
בשנה שעברה היא החלה ללמוד במכינה לקראת התואר, בעקבות כך
ובשל ההיכרות עם האנשים, היא חוותה נחיתה רכה יותר לשנת הלימודים. בתחילת השנה
נבחרה סנוו להיות נציגת שנתון של השנה שלה באדריכלות. "התחברתי מאוד לכולם,
ואני בן אדם מאוד אחראי ומסודר, אני אוהבת לטפל בדברים, וגם אני מבינה את שני
הצדדים את הערבים ואת היהודים אז אני חושבת שהתפקיד הולם את זה. אז הייתי צריכה
לעבור ראיון אצל טל הנציג של הפקולטה. בעקבות זה היה לי יותר אכפת"
שנה שעברה במהלך היותה במכינה היא התגוררה במעונות
הסטודנטים, "עזבתי בחופש ועכשיו אני ברשימת המתנה אז אני גרה פה בדירה
באריאל. אבל לא קשה לי להסתגל זה סבבה מבחינתי". כאשר היא גרה במעונות היא
גרה עם בנות יהודיות "כתבתי שאין לי בעיה להיות עם כל אחד. באמת הסתדרתי
מעולה ואנחנו עד היום בקשר".
סנוו מאוד חברותית, לא רק בפקולטה שלה באדריכלות, "אני
יושבת בספריה וכולם יגידו לי שלום למרות שיש אנשים שאני לא מכירה". אולם, לא
כך היה מההתחלה. "כשהגעתי לאריאל חיפשתי עבודה והגעתי ליישוב איתמר, רציתי
לעבוד שם במעון. חבר שלי אמר לי בואי נבדוק רגע במפה איפה זה, כשראה שזה באזור
נובלס הוא אמר לי 'את הזויה איך את הולכת לשם'. העובדת משם אמרה לי שיש קו אוטובוס
לשם אז אמרתי לו שהוא סתם מגזים. בדרך הבנתי על מה הוא דיבר, הגעתי לשם והעובדת
שאלה אותי מי אני, מאיפה הגעתי, ואם אני רוסיה? לא ידעתי אם להגיד לה שאני
צד"לניקית, חששתי שהיא לא תדע מה זה. ורק התחלתי ולא רציתי שהיא תפטר אותי
מדי, אז אמרתי לה כן אני רוסיה. בסוף לא המשכתי לעבוד שם כי זה היה רחוק אבל הן
באמת היו מקסימות. החלטתי אחרי שבועיים שזה לא מתאים לי".
בשנה הראשונה שלה באריאל היא כמעט ולא דיברה בערבית,
"לא ידעו שאני לבנונית או שאני דוברת ערבית, עם הזמן אנשים שומעים ומגלים.
היום כולם מכירים אותי ויודעים. היום אני לא יכולה להסתיר את זה".
החשש לדבר את השפה הייתה מכך
שלא ידעה מול מי היא עומדת "אנחנו קרובים לאנשים שהם כן אוייבים בסופו של
דבר, לכן רציתי להכיר כמה שפחות ערבים במיוחד אם אני יודעת שהם אנטי ישראל".
עם זאת השילוב שלה באריאל לא היה קשה במיוחד, "בגלל
שאני לבנונית וצד"לניקית אני לא מרגישה בכלל הבדל, כי אני מגיל קטן אני חיה
בין יהודים, שכנים שלי יהודים, בשישי הם קוראים לי להדליק את הדוד או אם נקטע להם
החשמל. יש לי שכנים שהם חרדים נורא. ובכיפור אני רגילה שהעיר מושבתת ואנחנו יוצאים
ומברכים אותם. אני חיה כל הזמן בין יהודים. זה כמו יהודים שחיים בחו"ל אז
נכון שהם בין נוצרים אבל הם מכבדים. הם לא מסתכלים עליך בצורה מוזרה. גם המבטא שלי
לא מסגיר אז אנשים לא יודעים. אנשים שפוגשים אותי בהתחלה לא ידעו שאני לבנונית.
כשלא יודעים מה את אז ברושם הראשוני התייחסו אלייך כאל מי שאת, ועם הזמן שאני אגיד
לך שאני לבנונית את לא תגידי אה היא ככה וככה, אז זה מאוד עוזר לי".
מקורבי צד"ל בגדר הגבול בין ישראל לדרום לבנון. צילום: משה מילנר/לע"מ.
על אף השייכות והחיבור בין העולמות עדיין חסר לה המקום שלה. סנוו היא לא הצד"לניקית היחידה באוניברסיטה, כיום יש עוד שני סטודנטים נוספים בני משפחות צד"ל. "כל הזמן תהייתי כמה נוצרים יש באוניברסיטה. במיוחד אני כי אכפת לי". היא טוענת כי באוניברסיטה יש ייצוג לדרוזים ועושים מפגשים למגזר, לסטודנטים המוסלמים עושים משהו לחג הרמדאן. "אני לא יודעת מה כמות הנוצרים שיש ואם יש תקציב לזה. אבל נשמח שיתייחסו גם אלינו, ואני בטוחה שאני לא הנוצריה היחידה. יש גם רוסים שאנחנו לא יודעים עליהם, או כאלה שמגיעים מחו"ל. אז שיהיה ערב חגיגי כזה, של חג המולד, מסיבה, להראות סממנות לזה. ניסיתי לברר איזה חגים מותר לנו להחסיר כי אנחנו לא יודעים".
על אף ההשתלבות הטבעית לא נעשה כל צעד בעת הרישום
לאוניברסיטה כלפי היותה נוצריה. "אם הייתי מגיעה לא כלבנונית רגילה אלא
כנוצריה, אז יש פחדים וקשיים. חשוב שיושבים אחד על אחד לייעוץ באוניברסיטה יגידו
את הזכויות שהאוניברסיטה נותנת בחגים, שידברו אליך כנוצריה. שהסטודנט ידע שיש פה
מישהו שדואג לו, זה גם מקל על הלימודים. אני בן אדם שאוהב לחפש ולדעת, אבל יש
אנשים שלא יודעים בכלל לחפש, אז הם מאוד מתקשים. אם האוניברסיטה היייתה למשל נותנת
מספרים של נציגים, זה היה נותן יותר נחת".
להיותה צד"לניקית יש משמעות בזהות שלה, "בלבנון יש
חשיבות לזה שאנחנו לא ערבים. כי לבנון ביסוד שלה היא הייתה תמיד נוצריה, והנוצרים
בלבנון לא דיברו ערבית, הם דיברו לטינית, צרפתית. כשהגיע הכיבוש הערבי יש אנשים
נוצרים שלקחו על עצמם את הערביות ואת השפה הערבית, ויש לבנונים נוצרים שלקחו על
עצמם רק את השפה, את הערביות הם לא לקחו. הם נשארו לבנונים נוצרים, דוברי השפה
הערבית, אבל אנחנו לא ערבים. בחיי היומיום שלנו אין לנו מגבלות של ערבים, קשה לנו
ללכת אתם יד ביד. ככה גם באוניברסיטה אני מאוד שונה מהערבים. אנחנו מעדיפים לא
להתערבב איתם, נמנעים להיכנס לשיחות פוליטיות כי זה יגמר בריב".
כשמגיעים לוויכוחים פוליטים היא תמיד אומרת את דעתה על
דברים, אבל לא תופסת צד. "אני אומרת להם מגיע להם מדינה וגם לכם מגיעה מדינה
לא יודעת איפה היא תהיה אבל באו נחיה את המציאות. אני לא קיצונית לשום צד. אני
אומרת להם הינה אתם פה אוניברסיטה יש לכם פה חופש דת ועניינים". היא מדברת
כמו מישהי מבחוץ. "יש לי את המדינה שלי אני פה כמו בתור אורחת, נכון אני אזרחית
ישראלית 100%, אבל יש לי את הלאום שלי לבנון, אז מצידי ששניכם תגורו פה". היא
מחשיבה את עצמה ליותר ציונית אך משתדלת שלא להקצין את זה. "הערבים פה חווים
סוג של אובדן זהות, כבן אדם אני יודעת מה הזהות שלי אני לבנונית ואני יודעת להגיד
אותה. אני גם לא מתביישת בה. הערבים יותר מפחדים להגיד את זהותם. לכן אני לא
מורידה אותם, ושומרת על החברות בינינו".
איך את מגדירה את עצמך?
"אם ישאלו אותי מה אני, גם ערבים וגם יהודים וגם בחו"ל
האמת אני אגיד שאני לבנונית. כי רוב הצד"לניקים שפה, נכון שאנחנו ציוניים,
וחושבים שצריכים להיות פה יהודים, זה גם רשום לנו בברית החדשה, מגיע לכם הזכות
להיות פה והכל. אבל מצד שני אני לבנונית, נולדתי שם, אני חייה את חיי היומיום שלי
גם כלבנונית, שמרתי על השפה שלי, התרבות שלי. אפילו שנטמעתי בחברה הישראלית".
את הילדים שלה היא חולמת לגדל כלבנונים. "הייתי רוצה
שהם יהיו לבנונים, שידברו את השפה הערבית במבטא הלבנוני, שידעו מה זה לבנון, שידעו
את הסיפור שלי ואולי גם יהיו שם. מה הדת שלהם זה פחות משנה, אבל מה הלאום שלהם, כן
זה חשוב לי, בעייני זה גאווה להיות לבנונית. שירגישו שהם בבית לבנוני, וגם אם הם
יהיו בארץ זרה, אני לא אומרת שישראל זרה, היא הבית השני שלי. אני לבנונית אבל גם
מאוד ישראלית". היא רואה בישראל כמדינה שפתחה לה פתח. "אני רוצה להישאר
פה טוב לי פה כלכלית והכל ואני יכולה לאהוב את לבנון גם בלי להיות בתוכה. זה חשוב
לקחת את הדברים הטובים מכל תרבות שאנחנו נמצאים בה. ולכן אני לא רואה שוני כל כך
בין התרבות הלבנונית לישראלית, יש לנו את התא המשפחתי הדומה, הערבית והעברית שמאוד
דומות".
מפת לבנון
היא טוענת שהלבנונים מתונים, ורק רוצים שקט. "בלבנון הזרם המוסלמי מאוד מתון. פה בישראל זה הסוני שזה זרם מאוד קשה, נגיד דאעש זה סונים. אבל בלבנון גם נסראללה הוא שייעה, נכון שהם בריב עם ישראל אבל זה לא כמו דאעש שרק רוצה להרוג. המוסלמים שם הם יותר מתונים, פחות דתיים, יותר ליברלים בחיי היומיום שלהם. מבלים, ורוקדים". רק לאחרונה עלו ההפגנות בלבנון בקריאה לעורר שינוי. "הם לא רוצים הרס, האנשים שם עשירים, ושמחים. יש שם שלוחות של אוניברסיטאות מהעולם, בתי חולים ברמה גבוהה אבל אם לך כסף אתה תמות. לכן יש רצון לשינוי. אם אומרים שבארץ יש בירוקרטיה בלבנון זה הרבה יותר, סבתא שלי שרצתה לטוס לקפריסין, שבוע וחצי עד שאישרו לה. לכן הרבה מהצעירים היגרו לארצות שונות ורוצים שינוי אמיתי".
את ההבדל בין המוסלמים באוניברסיטה לעומת הצפון היא מתארת
כ"בני ברק" של האוכלוסייה הערבית מוסלמית. "יש פה אנשים שאני אומרת
להם שאני נוצריה לבנונית והם לא יודעים מה זה, סבבה את נוצריה אבל את מדברת ערבית
אז במה את שונה מאיתנו? יש להם הרבה יותר קיבעון". סנוו מספרת כי בחיים שלה
היא לא חוות גזענות, אף פעם. "אני לא יודעת אם אני נציגת שנתון הראשונה
שנוצריה, אבל לבנונית אני בטח הראשונה". דבר שכבר מראה על ההשתלבות שלה כחלק
מהכלל. "אני גם עושה לק ג'ל, יש לי המון לקוחות ערביות ויהודיות. הערביות
אמרו לי איזה כייף שיש לנו מישהי שמדברים איתה בערבית והיא מבינה אותנו".
בנוסף לכל מה שהיא עושה ופועלת, סנוו לוקחת חלק במלגת חונכות
סטודנטים. ליווי לאנשים שיש להם קשיים בשפה בייחוד מדוברי ערבית. "אני עוזרת
לסטודנטים בכתיבה מדעית, יש פה סטודנטים שאני יושבת איתם והם לא יודעים
כלום". גם כנציגה היא מכירה בקשיים של הסטודנטים מהמגזר הערבי "באה אלי
מישהי מהכיתה שלי ושאלה אותי 'אם אני רוצה להתפלל מה אני עושה?' אמרתי לה תקשיבי
אני יכולה לברר לך אם יש מקום תפילה, אם לא יש את הקומה העליונה שאף אחד לא רואה
את יכולה לשים נגיד שטיח ולהתפלל. המלצתי לה לשאול ערבים מוסלמים שפה הרבה שנים אם
יש פה מקום תפילה בכללי, ובאמת לפי מה שהבנתי אין".
היא מספרת על קבוצת פייסבוק של סטודנטים ערבים מהאוניברסיטה,
בקבוצה הסטודנטים מעלים קשיים שעולים להם במהלך הלימודים ותומכים אחד בשני, בין
הנושאים שעלו בקבוצה היא מספרת על הקושי במעבר המחסומים. "אותי אישית לא
עוצרים, ואם מציגים תעודה שהיית בצבא משחררים אותך מהר. אבל אני יודעת שיש הרבה
מוסלמים שחוזרים הביתה ועוצרים אותם לבידוק בטחונים למשך שעה. זה סטודנטים עם
אזרחות ישראלית אבל רק בגלל המראה הערבי שלהם עוצרים אותם. זה באמת עצוב, אתה בא
לפה ללמוד, יש לך קשיי התמודדות והתהקלמות, וגם כשאתה יוצא בחזרה הביתה מקשים
עליך. אני חושבת שאולי האוניברסיטה צריכה ליצור איזה שהוא הסכם או אישור לפתור את
המצב".
בקרוב יחגגו הנוצרים את חג המולד והשנה החדשה, אך לא ברור מה המשמעות לכך מבחינת האוניברסיטה. "ביררתי מול המגזר הערבי, ובנתיים מה שהשיבו לי שהם גם מבררים מול המדינה מה החוק של המל"ג. ניסיתי להסביר לה מה עדיף, כי אין להם נציג נוצרי, יש להן נציגות מוסלמיות. אני ספציפית משהו מיוחד שאני לא ערביה אני לבנונית נוצריה, ואני רוצה שיהיה לי ייצוג לאו דווקא ערבי, שמישהו ידע על החגים שלנו".
מיצג מחזור שנעשה בלבנון ומבקש שינוי במדינה.
הקושי הוא לא רק בייצוג, היא מסבירה שיש גם קשיים של מרחק.
"רוב הנוצרים שפה הם מהצפון, אם מישהו רוצה לנסוע הוא צריך להגיע לערב חג.
עזבי את המל"ג, מטעם האוניברסיטה אני צריכה את האישור. כי זה לא שאני
באוניברסיטה בחיפה שזה חצי שעה נסיעה. זה 3 שעות נסיעה". אין לה תלונות כלפי
מישהו מסויים אך היא מבקשת עזרה, "מעטים האנשים שבאמת אכפת להם מכולם. זה
משהו אנושי כזה אין מה לעשות כל אחד דואג לעצמו, אבל אם יש נציג לכל מגזר, צריך
שיהיה גם נוצרי כי לדעתי המגזר הזה היום מתפספס. גם שנה שעברה הייתי פה וזה לא
עלה, וגם השנה החג מתקרב וזה לא נראה באופק".
יום הבוחר מתקרב ואלפי סטודנטים הולכים להצביע ולהשפיע על עתיד המדינה. ממי הם הכי התאכזבו, מדוע חלקם לא יילכו להצביע השנה ועל מי נאמר המשפט "הוא צריך לחבור לגוש השמאלי". לקראת הבחירות המתקיימות ב-9 באפריל, בדקנו איך יצביעו הסטודנטים של אריאל
הבחירות בפתח, ובעוד שלושה וחצי חודשים תיבחר הממשלה ה-35 של מדינת ישראל. רגע לפניי שיתלהטו הרוחות ושלל קמפיינים מקוריים (או לא) יציפו את המדיה, הרחובות ובעצם כל חלל אפשרי. יצאנו לבדוק למי הסטודנטים שלנו הולכים לתת את קולם.
"למרות שהישראלים בטוחים שהם הכי לא פראיירים, הם בדיוק כאלה", טוען גיא, שנה ג', הנדסת בניין. "אני כנראה לא אצביע לאף אחד, זה גם ככה לא משנה, ביבי ישאר בשלטון. בבחירות הקודמות הצבעתי לליכוד. אבל אין שום סיכוי שאצביע להם שוב. התאכזבתי מהמפלגה מכל בחינה אפשרית".
גיא לא היחיד שלא מתכוון להצביע בבחירות הקרובות. תוצאות משאל הנערך ברחבי הקמפוס מראות כי אחד מכל שלושה סטודנטים מעדיף לא לתת את הקול שלו לאיש. "אין אף אחד ראוי", אמר עמית, שנה ב', מדעי המחשב. "אני מיואש מכל מה שקורה פה, ואין מצב שהקול שלי ישנה משהו". גם מורן, שנה א' מהחוג לפסיכולוגיה מצהירה כי השנה היא לא תלך להצביע: " אני אומרת את זה ממקום של כאב, אבל אני באמת לא סומכת על אף אחד מנבחרי הציבור שלנו"
בסקר שהופץ ברשת בקרב הסטודנטים, הליכוד בראשות בנימין נתניהו, זוכה ב-30 מנדטים. הבית היהודי בראשות נפתלי בנט ב-20.9 מנדטים (הסקר נערך לפני הקמת מפלגת "הימין החדש") וחוסן ישראל בראשות הרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, ב-18.2 מנדטים. ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן במקום הרביעי עם כ-10 מנדטים. למרות שמפלגת הליכוד תפסה את המקום הראשון, 52.7% מהנשאלים סבורים כי ראש ממשלה לא יכול לכהן תחת כתב אישום. זאת לעומת 47.3% הטוענים כי בית המשפט הוא זה שצריך להכריע, ולכן לא קיימת בעיה.
עוד עולה מהסקר כי כ-46% החליטו להישאר נאמנים למפלגה אליה הצביעו בבחירות הקודמות, 45% החליטו לשנות את הצבעתם ו-9% עדיין מתלבטים.
ימין שמאל
"אנחנו מאמינים שנתניהו הוא המנהיג הטוב ביותר שיש למדינת ישראל"-תא לביא, צעירי הליכוד
מי שממש לא מתלבט בנוגע לבחירתו, הוא הדובר של תא לביא – תנועת סטודנטים ברוח ערכי הליכוד, משה דואק.
האם הקדמת הבחירות משנה משהו בהתנהלות של התא?
"זה בעיקר מדגיש ומעלה את הצורך להיות יותר אפקטיביים ופעילים".
תוצאות הסקר שערכנו ברשת הראו שהליכוד היא המפלגה המנצחת בקרב הסטודנטים באריאל. מה הסיבה לכך לדעתך?
"בסופו של יום יש לנו שיטה פרלמנטרית נכונה ועובדת. אנחנו בתא לביא באמת מאמינים שנתניהו הוא המנהיג הכי טוב שיש במדינת ישראל. אין ספק שהוא מביא אותנו להישגים מדיניים וכלכליים שעובדים. אין כיום אף אחד במערכת הפוליטית שמתקרב ליכולת העשייה של בינימין נתניהו".
"הימין החדש"
"נבחרי הציבור שלי, פעלו בדיוק הפוך מכל מה שהצהירו עליו בקמפיין"-צחי שביט
צחי שביט, תואר שני במתמטיקה, טוען שלעולם לא יצביע שוב לליכוד: "מגיל צעיר התעניינתי בפוליטיקה ואהבתי את מפלגת הליכוד. בעקבות תוכנית ההתנתקות חווית אכזבה קשה מהמפלגה. יש לי קושי אמיתי עם העובדה שנבחרי הציבור שלי פעלו בדיוק הפוך מכל מה שהצהירו עליו בקמפיין הבחירות שלהם. החלטתי שהשנה אצביע למפלגה החדשה של בנט ושקד, אני חושב שיש כאן הרבה מעבר לדתיים וחילונים. בנוסף, אני חושב שצריך שתהיה מפלגה שתייצג בצורה אותנטית את הימין".
תא אופק
"יש כאן סוג של יציאה מהארון, אנשים מפחדים לעשות את הצעד"-תא אופק, מפלגת צעירי העבודה
מסתבר שגם לגוש השמאלי יש ייצוג הולם באוניברסיטת אריאל. אביאל קרמזיאן – שנה ב' , סוציולוגה אירגונית – יו"ר תא אופק-צעירי העבודה: "אני מצביע למחנה הציוני, בראשות אבי גבאי, מכיוון שהוא מביא אלטרנטיבה שלטונית. בנוסף, אני תומך בתוכניות שלו בתחום הבריאות, החינוך, הביטחון ובחתירה שלו להסכם שלום".
מה דעתך על הבחירה של הרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, להתמודד?
"לדעתי, בני גנץ צריך לחבור לגוש השמאל. בעיני, קיימת בעיה עם מפלגות מרכז, אחרי סיבוב אחד או שניים הן נמחקות מהמפה הפוליטית כפי שניתן לראות בשטח".
איך נראית פעילות של התא שלכם?
"לדעתי, העשייה שלנו הכרחית, ואין ספק שאנחנו מביאים משהו שונה בנוף. יש לנו כ-10 פעילים ואנחנו נפגשים פעם בחודש ודנים על המצב הכלכלי והמדיני. בסופו של דבר, אוניברסיטת אריאל על המפה, תרתי משמע, ואנחנו מאמינים שצריך להציג גם את הצדדים הטובים של המפלגה וגם את אלה שפחות. בנוסף, אנחנו פועלים לשילוב המגזר הערבי. לא מזמן גם הלכנו לסיור ברמאללה כדי לנסות לחשוב כיצד ניתן לשנות את המצב הנוכחי. לשמחתנו, הייתה הענות גדולה בקרב קהל הסטודנטים, אפילו הימינים. היה ממש מעניין, הגיעו לשם עוד פעילם של המפלגה".
"הייתה הענות גדולה"-פעילי תא אופק ברמאללה
בסופו של דבר, למי לדעתך יצביעו הסטודנטים?
"לדעתי יש התפלגות של הליכוד והבית היהודי. אני בטוח שיש גם כמות גדולה לכחלון, יש עתיד וגם המחנה הציוני. במהלך 'יום התאים' בשנה שעבה, ראיתי שאנשים מתעניינים, ניגשים לדוכן אבל מפחדים לקחת דברים שיזהו אותם עם המפלגה. אני מרגיש שיש כאן סוג של יציאה מהארון של אנשים שחוששים לעשות את הצעד הזה"
הרשימה המשותפת
100% מהנשאלים המשתייכים למגזר הערבי השיבו כי יעניקו את קולם לרשימה המשותפת בראשות איימן עודה.
ירין, סטודנטית לפסיכולוגיה מכפר דבוריה, מעדיפה להתרחק ככל האפשר מפוליטיקה. "אני אצביע לרשימה המשותפת כמו בכל שנה. אבא שלי היה היועץ תקשורת של איימן עודה ואני מבינה קצת כמה מורכב העולם הזה לכן אני מעדיפה להתרחק ממנו ככל האפשר. לצערי כיום המצב לא מזהיר ויש המון בלאגן, ובכל זאת, אני משתדלת להישאר אופטימית. לפעמים נראה לי שהאנשים שאמורים לתקן את המצב, רק מלבים אותו יותר וזה עצוב לי. מה שבטוח, אני מקווה ומאחלת לשלום".
מי שלא לומד באוניברסיטה אולי לא מכיר את המושג, אבל לסטודנט בישראל אגודת הסטודנטים היא דבר רציני ביותר. ארגון שכזה יכול לשפר באופן משמעותי את האתגרים הקיימים בתקופת הלימודים ולהקל על חיי הסטודנטים. באוניברסיטת אריאל התקיימו בשנה שעברה בחירות ויושב הראש הוחלף. נראה שאת התוצאות מתחילים להרגיש עכשיו בשטח
לפני כחצי שנה מצאתי את עצמי צועדת לעבר כיתה בקמפוס התחתון באוניברסיטת אריאל. בלי לדעת כמעט על מה מדובר ועם תעודת זהות ביד הלכתי להצביע בבחירות לאגודת הסטודנטים. אם להיות כנה עם עצמי ואתכם, פשוט הייתי בקמפוס התחתון וראיתי הודעה של חבר מהלימודים שמבקש שנצביע כי "זה ממש חשוב". התקשרתי אליו להתייעץ איתו במי לבחור, בגלל שהוא מתנדב באגודה וסמכתי עליו שיסביר לי מה ההבדלים בין המועמדים השונים. את שמות המתמודדים לתפקיד יושב הראש לא הכרתי, אך כמה מהשמות של המתמודדים למועצה נשמעו מוכרים. בחרתי כמובן בשמות המוכרים ויצאתי.
כך נראית מערכת הבחירות לאגודת הסטודנטים, למרות שמדובר בארגון חשוב ובעמותה שפועלת עם תקציב של למעלה משני מיליון שקלים בשנה. ב-29 באפריל יצאה הודעה לבוחר שבה הכריזו על בחירות למועצת וליו"ר אגודת הסטודנטים. הבחירות נקבעו ל-27 במאי ותעמולת בחירות מכל סוג שהיא נאסרה עד ל-22 במאי. בחמישה ימים המועמדים היו צריכים לפרסם את עצמם ולנסות ולמשוך את המצביעים לבחור בהם על סמך המצע שלהם. כך קרה שבמועד הבחירות לא אני ולא סטודנטים רבים אחרים הבינו מה ההבדלים בין המועמדים השונים ומה המשמעות של הבחירות האלו. מה הפלא שבסקר שערכתי בין 100 סטודנטים באוניברסיטת אריאל רק 19% ענו שהם השתתפו בבחירות האחרונות.
אור אזולאי, יו"ר האגודה
היום, כחצי שנה אחרי, יצאתי לבדוק את התוצאות של אותן בחירות. אמנם את תהליך הבחירות יש לשפר ולמקצע אבל נראה שהתוצאה לא רעה. היו"ר הנבחר והמכהן הוא אור אזולאי, סטודנט בן 26 לתואר ראשון במדעי המחשב ומתמטיקה. הוא התחיל בתור נציג שנתון, בלי להכיר יותר מידי את האגודה ולהבין מה זה אומר. לאחר מכן המשיך והפך להיות נציג הפקולטה, כדי לצבור יותר כוח מול ראש המחלקה והדיקן. בשנה השנייה ללימודיו הפך להיות חבר מועצה באגודה. הוא היה באופוזיציה ולא כל כך אהב את ההתנהלות שם. "חמישה חודשים לפני הבחירות התייעצתי עם אנשים ולא ראיתי לאן האגודה ממשיכה או לאן היא יכולה ללכת. אז החלטתי לרוץ ליושב ראש האגודה, אמרתי שאני יכול לתרום מעצמי ושזה משהו של פעם בחיים. שנה אחת אני אתן לסטודנטים".
מהשיחה עם אור ניכר שהוא מלא באמביציה ובתקווה לשנות את פני הדברים. "דבר ראשון רציתי לשנות את היחס באגודה לאנשים. ולשפר את המענה האקדמי לסטודנטים".
אושריאל בן עמרם, רמ"ח תקשורת
אושריאל בן עמרם, ראש מחלקת תקשורת וחבר בהנהלת האגודה כבר שנה וחצי, משתף אותנו ביעדים שהאגודה החדשה הציבה לעצמה. "הרעיון הוא יותר לתת מענה ודגש על תחום האקדמיה והרווחה, לנסות לעשות שינויים בקמפוס. אם זה היחס שהסטודנטים מקבלים במחלקות ואם זה ברמת המקצועיות. יש רצון לשים דגש על מרתונים וסיוע לסטודנטים שקשה להם. ב"ה יש עבודה טובה בנושא ויש גם מה להשתפר, אבל יש בסיס ממש טוב. ובתחום הרווחה, יש ניסיון לשפר את היחס של כל מיני עסקים פה לטובת הסטודנטים, בין אם זה במחירים, וכמה שיותר סיוע לסטודנטים עם בעלי יכולות כלכליות מוגבלות, חיילי מילואים[…]"
על מנת להכיר את התחושות בשטח, בשאלון שהופץ שאלתי את הסטודנטים על תפקוד האגודה בעיניהם. אני משתפת את אושריאל במידע ומעמתת מולו את הנתון שעולה מהסקר. 63% מהסטודנטים המשיבים אמרו שהם חושבים כי האגודה משקיעה הכי הרבה בתרבות, על אף שרק 12% הצהירו שנושא זה הוא חשוב ושעל האגודה לקדם אותו יותר. "ביחס לשנה שעברה שבה היה דגש יותר על תרבות, בין אם זה בפתיחת שנה או באירועים תוך כדי השנה, ובין אם זה ביום הסטודנט שהיה הכי גדול בארץ. זה משהו שהאגודה החדשה גם תשים עליו דגש אבל לא מרכזי".
48% מהסטודנטים שענו על השאלון חושבים שהאגודה צריכה להשקיע יותר בהוזלת עלויות לסטודנטים וביצירת מבצעים שיקלו על ההוצאות של הסטודנט הממוצע. גם כאן הוא מסכים ומבין את התחושות שעולות מהשטח. "יש דברים שיותר דחופים ורלוונטיים לסטודנט. היחס שהוא מקבל מהמרצים שלו כשהוא בא לקמפוס, כשהוא יודע שהוא בא במטרה ללמוד ולהצליח והוא מקבל יחס ראוי מהמרצים שלו ומהמחלקה. שהוא יכול להתקיים מבחינה כלכלית באוניברסיטה, בין אם זה במעונות בין אם הוא רוצה לקנות משהו בקפיטריה. תשלומים ומבצעים באוניברסיטה. וזה הדגש המרכזי שלא היה כל כך בקדנציה הקודמת".
אושריאל משתף אותנו בהישג האחרון של האגודה. "מחירים גבוהים הורדו לאחרונה בקרנף, לאחר שיתוף פעולה מחודש עם הבעלים. אנחנו שמים יותר דגש על מוצרי יסוד שיהיו במחירים מפוקחים, ויש על זה פיקוח".
פגישה של חברי האגודה עם הבעלים של "הקרנף"
הוא גם משתף אותנו בתוכניות לעתיד: "בקרוב נשים דגש מיוחד על המעונות, כדי לשים קץ לכל עניין המחירים הגבוהים ביחס לרמה שניתנת שם".
הנושא השני בחשיבותו שאותו בחרו הסטודנטים (24%) הוא מתן מענה אקדמי כדוגמת מרתונים לפני מבחנים, חוברות לתרגול ועזרה בפנייה למחלקות בנושאים שונים. גם בתחום הזה אושריאל משתף אותנו בתוכניות שיש לאגודה. "אנחנו בוחנים אפשרות לעשות מרתונים מחוץ לאוניברסיטה, שיהיו בתוך אריאל. בין אם זה בשיתוף עם 'מרכז צעירים אריאל' או בחדרים שיש בקאנטרי, או כל מיני רעיונות שעכשיו אנחנו עובדים עליהם".
אחרי כל ההבטחות וגם ההישגים שהאגודה זוקפת לזכותה, ובצדק, גם הוא לא מנסה לייפות את המציאות. "האגודה גם צריכה להתקיים כלכלית. האירועים האלו מכניסים, כמובן שהאגודה מוציאה על זה כסף אבל זה משאיר גם איזה שהוא קיום מסוים ועודף תקציבי. בסופו של דבר זה גם בא לידי ביטוי בצורה של חוברות אקדמיות שנמכרות בזול, הטבות למיניהן ואירועים ספציפיים שהם לא תרבות. אין מה לעשות, בסופו של דבר זה סוג של עסק לנהל". דבר זה מסביר את ההוצאות הגבוהות של האגודה בתחום התרבות. זאת כנראה גם הסיבה שיותר ממחצית מהסטודנטים טוענים שהאגודה מקדמת את הנושא הזה בצורה הטובה ביותר.
עוד נושא שהאגודה מבקשת לקדם בקדנציה הנוכחית הוא נושא השקיפות. הם מתחייבים להעלות את פרוטוקול הישיבות עד עשרה ימים מישיבת המועצה. גם התקציבים ומשכורותיהם של בעלי התפקידים חשופים לציבור. בעבר נשמעו ביקורות על כך שהסטודנטים לא יכולים לראות לאן הכספים הולכים ושבאופן כללי הוצאות יום הסטודנט מוגזמות.
כבר היום ניתן לראות פרוטוקולים של ישיבות המועצה, ואת התקציבים שהוקצו בכל חודש לכל מחלקה ואירוע. יש אווירה של עשייה ומוכנות לעבודה קשה, יחד עם הקשבה לדרישות העולות מהשטח. אך מוקדם מידי לדעת האם האגודה הנוכחית תענה על כל הציפיות של הסטודנטים. קל להתלהב מכל ההבטחות והיעדים שחברי האגודה מפזרים. יותר נכון יהיה לחכות בסבלנות ולראות שהם לא רק יודעים להבטיח, אלא מצליחים גם לקיים.
עוד נושא שהאגודה מבקשת לקדם בקדנציה הנוכחית הוא נושא השקיפות. הם מתחייבים להעלות את פרוטוקול הישיבות עד עשרה ימים מישיבת המועצה. גם התקציבים ומשכורותיהם של בעלי התפקידים חשופים לציבור. בעבר נשמעו ביקורות על כך שהסטודנטים לא יכולים לראות לאן הכספים הולכים ושבאופן כללי הוצאות יום הסטודנט מוגזמות.