מאת אלעד כרמיאל

הפרשן הפוליטי של חברת החדשות, עמית סגל, התארח באוניברסיטת אריאל וסיפק הצצה לחייו של אחד מבכירי העיתונאים בישראל. בין היתר התייחס לתקשורת בישראל ("לא מייצגת את האוכלוסייה"), לחקירות נתניהו ("המשטרה אובססיבית לגבי כל ראש ממשלה בדור האחרון") וגם הימר מי יהיה ראש הממשלה בעוד שבע שנים

ביום שני האחרון הגיע להתארח בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל העיתונאי עמית סגל. סגל הגיע לדבר עם הסטודנטים ועובדי בית הספר במסגרת "מפגשים עם התעשייה" המפגישה את בכירי עולם התקשורת עם הסטודנטים מבית הספר לתקשורת. במסגרת השיחה התייחס סגל לנושאים הבוערים שעל סדר היום התקשורתי ובנוסף דיבר גם על חוויותיו כימני ומתנחל לשעבר בעולם התקשורת.

"התקשורת לא מייצגת את האוכלוסייה כמו שהיא, זה כואב אבל פחות", השיב סגל לשאלה איך הוא רואה את התקשורת כיום. "למשל בידיעות אחרונות כתבו במהלך השנים הרבה עיתונאים ימניים, אבל הם תמיד כתבו את טורי הדעה, כלומר תמיד אמרו – זהירות, ימני לפנייך. אורי אליצור, אורי אורבך, אבא שלי (חגי סגל – א"כ) המוסד הזה של כתב/פרשן שמדבר על כל הנושאים אבל יש לו גם דעות ימניות, זה דבר שהוא מובן מאליו בעיניי, אבל זה עדיין דבר שנתפס כמשהו אוונגדרי. למעשה אני חושב, וזה לגנותה של התקשורת הישראלית, שעד 2013 כשמנכ"ל חברת החדשות אבי וייס החליט למנות אותי לכתב הפוליטי, בפאנל, בשולחן הוותיקים, לא היה אף אדם שהוא אובייקטיבי וימני. כולם היו או לא מזוהים בכלל, או מזוהים שמאלה, וזה דבר שצריך להשתנות".

שאלה נוספת שנשאל סגל, היא האם הוא רואה את עצמו כנציג של המגזר הדתי לאומי או שהוא פשוט עיתונאי? "התשובה היא גם וגם. לא הגעתי לעיתונות כי רציתי להיות צייר..  אני אוהב את זה. לכל אדם שמופיע על המסך, ברדיו או בעיתון יש יצר נרקיסיסטי, לא כולנו צנועים וענווים.. כל מי שעל המסך אוהב את זה".

סגל, 36, נחשב לאחד העיתונאים הבכירים בישראל. כיום משמש סגל כפרשן הפוליטי של חברת החדשות, מגיש תוכנית בגלי צה"ל ובעל טור פוליטי בידיעות אחרונות. סגל נולד וגדל בעפרה ולמד בעברו בישיבת נתיב מאיר ובתיכון הימלפרב בירושלים. במהלך הפאנל נשאל סגל האם הוא מפרסם גם ידיעות שעלולות לפגוע במחנה הימין. בתשובה לשאלה זו הזכיר סגל את הפרסום שלו בשבוע שעבר, במהדורת "החדשות",  על כך שראש המועצה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת, נשלח למשימה פוליטית על ידי ראש הממשלה בניסיון למנוע את נפילת הממשלה. "בעיניי זה בעייתי מאוד, הוא אפילו לא הכחיש את זה".

בהמשך לשאלה זאת המשיך סגל ואמר שכיום ההשפעה של הכתבים היא כבר פחות גדולה ממה שחושבים. "אם לא אני הייתי מביא את הסיפור הזה הוא היה דולף למישהו אחר, בעולם של היום אין כמעט סיפור שאם לא אתה תביא אותו אף אחד אחר לא יביא אותו והוא ייגנז לעד".

לדעת סגל ההשפעה הגדולה באמת היא להביע עמדות, לנהל סדר יום ולהעלות נושאים שלא נמצאים בתקשורת הכללית. כדוגמא לדבר הזה ציין סגל את אוסלו וההתנתקות: "אם הייתם מסתובבים בתקשורת בשנות אוסלו, לא היה עיתונאי בכיר אחד שחשב שהרעיון של להביא חבר רוצחים מתוניס, את רוצחי היהודים הגדולים ביותר מאז היטלר, ולצייד אותם בנשק ושיריוניות ולקוות שהדבר הזה יביא שלום, לא היה עיתונאי אחד בשנת 1993 שחשב שהדבר הזה הוא מופקר. ב-2005, בהתנתקות, 99 אחוז מהעיתונאים הבכירים בישראל הביעו עמדות בעד ההתנתקות. היה אחד שלא, ינון מגל, והתנכלו לו בערוץ עשר בעקבות העמדה הזאת. אני חושב שיש שירות לאומי ואזרחי חשוב מאוד בלהביא עמדות אחרות. התקשורת לא נפגעת מעוד עמדות, היא רק מרוויחה מהן".

לשאלה מה הוא חושב על האופי הדמוקרטי של מדינת ישראל השיב סגל: "אני חושב שהדמוקרטיה בישראל נמצאת בפריחה, אני חושב שאין שום סכנה לדמוקרטיה במדינת ישראל. כל הטענות על מדרון חלקלק לא נכונות. אני חושב שהתקשורת הישראלית היום חופשית לאין שיעור. הכישלון של התקשורת הוא שכולם מדברים בטון אחד, שם הכישלון הדמוקרטי שלה, טוב שיהיו כלי תקשורת נוספים".

סגל התייחס גם לחוק הנאמנות בתרבות שעלה בשבוע שעבר בכנסת: "לא הצלחתי להבין עדיין למה אם מדינת ישראל לא נותנת מימון למישהו שמעלה הצגה בעד רוצחים, איך הדבר הזה פוגע בדמוקרטיה?" בשלב זה מנחה הפאנל, פרופסור רפי מן, ענה לסגל ואמר שזה פוגע בדמוקרטיה כי תפקיד הממשלה לממן תרבות. "יש כאן סימנים של צנזורה תרבותית שלא הייתה בעבר".אמר מן.

סגל השיב שצריך קודם כל לבדוק האם מדינה צריכה לממן בכלל תרבות. לאחר מכן המשיך ואמר: "אני חושב שיש גבול שמדינה יכולה לשים, במקרים מאוד חריגים, שבהם מדינה לא צריכה לממן יצירות שחותרות תחת עצם קיומה. לדוגמא הסרט ג'נין ג'נין של בכרי, לפי ההיגיון של מתנגדי חוק הנאמנות בתרבות, קצר מאוד הקו בין עמדתם לבין הצורך שישראל תממן את אוסף בשקרים המתועב הזה".

לסיום בנושא חוק הנאמנות בתרבות אמר סגל כי "יש מרחק אדיר בין מקרי הקיצון האלה לבין צנזורה, הלוואי שנגיע למצב שבו האומנות תגיע לייצוג שתתקרב לעשירית מהמשקל של הדתיים, הדרוזים, הימניים והחרדים. כרגע המצב הוא שהאומנות מדברת בקול אחד, אבל זהו איננו קולה של ההמשלה, האומנות היא זאת שנפגעת מכך".

ביחד עם פרופסור מן הנחתה את הפאנל גם נוי גדו, סטודנטית משנה ג', ששאלה את סגל: "מי לדעתך  פוטנציאל להיות ראש ממשלה אחרי נתניהו?" בשלב זה סגל הפתיע וענה "בישראל לא מנצחים בחירות, בישראל מפסידים בחירות. בישראל ראש הממשלה יכול לסיים את תפקידו מתי שרק ירצה, כי ראש הממשלה יכול לקבוע מתי יהיו הבחירות, הוא שולט בסדר היום ואין עליו הגבלת כהונה, הוא יכול לפזר את הכנסת בכל זמן נתון. מתי ראש הממשלה מפסיד בחירות? כשמסת הכישלונות שלך, או החקירות במקרה הזה, עולה על מסת ההישגים. ברגע שהמסה הזאת תעלה, מי שיהיה שם ירים את ראשות הממשלה מהרצפה. זה מה שקרה לביבי ב-2006, עם 12 מנדטים לא הוא ניצח, זה אולמרט שהפסיד עם מלחמת לבנון השנייה. אולמרט בוודאי לא נהיה ראש ממשלה, זה שרון שקיבל שבץ לצערנו. שרון לא נהיה ראש ממשלה כי הציבור התאהב בו, אלא כי ברק נכשל".

סגל נשאל מי הדמויות הפוטנציאליות לדעתו והשיב: "הסטטיסטיקה אומרת שכל ראשי הליכוד מאז קום המדינה נהיו ראשי ממשלה, לכן ראש הליכוד הבא סיכוייו להיות ראש ממשלה הם מאוד טובים. ושם בסוף יש את גדעון סער, ישראל כץ וניר ברקת שגם אותו כדאי לזכור, ואולי מירי רגב".

לדברי סגל, "יותר סביר שזה יהיה או מהימין או מהמרכז-ימין, יאיר לפיד הוא דוגמה, ורמטכ"לים בדימוס. אם הייתי צריך להמר לעוד שבע שנים הייתי אומר שראש הממשלה יהיה ראש המוסד יוסי כהן". לסיום בנושא זה אמר סגל: "לי אין כוונה ללכת לפוליטיקה".

לסיום נשאל סגל על חקירות נתניהו והתיקים נגדו. "אני לא חושב שהמשטרה רודפת את נתניהו. המשטרה היא אובססיבית כלפי כל ראשי הממשלה בדור האחרון. כשבוחנים את 22 השנים האחרונות רואים שנפתחה חקירה פלילית נגד כל ראש ממשלה מכהן. אני אגיד לכם משהו על חקירות נתניהו, אני חושב שבנימין נתניהו הוא אחד מראשי הממשלה הפחות מושחתים שהיו פה. הוא לא קיבל כסף כמו אהוד אולמרט, בניו לא קיבלו מאות אלפי דולרים כמו אריאל שרון, הוא לא הניע פרשת עמותות כמו אהוד ברק. המלצות המשטרה הן על שוחד בתיק נוני מוזס ואתר 'וואלה', הציבור בישראל לא אוהב מושחתים, אם היו תופסים את נתניהו עם מעטפה אחת של דולרים, או בפרשת הצוללות, הוא היה טס מתפקידו באותו יום. זאת תהיה הפעם הראשונה בתולדות המדינה או העולם שהועמד לדין בן אדם על עסקה של שוחד כשהתמורה היא לא מעטפות, אלא סיקור חיובי".

בעניין הסיגרים והשמפניות אמר סגל: "אני חושב שיש משהו מכוער ודוחה בלחיות על חשבונו של טייקון, בלמלא את חלל משרד ראש הממשלה בעשן מתוצרת מיליארדר או לשתות שמפניה על חשבונו".

בהתייחסות לתיקי 2000 ו-4000 אמר סגל: "לדעתי זאת הפרשה היותר בעייתית מכל השלוש (הסיגרים והשמפניות – א"כ), תיקי 2000 ו4000 הם חמורים, הם חמורים אבל לדיון ציבורי".

לסיום אמר סגל: "אני מחזיק מעצמי צרכן תקשורת אובססיבי. עד שנפתחה החקירה לא שמתי לב ש'וואלה' הוא אתר שבעד ביבי, אפילו הוא היה ממש נגד נתניהו. לכן לגבי תיק 4000 בוא נחכה ונראה מה ההוכחות שיש לרשויות אכיפת החוק".