כל חיילת בצה"ל מתמודדת עם אתגרים שונים במהלך השירות, אך יש התמודדות נוספת שאחת מכל ארבע חווה – הטרדה מינית. אושרת ונטע (שמות בדויים), שתי חיילות שנכנסו לססטיסטיקה, סיפרו לנו מה עבר עליהן – וכיצד המפקדים טיפלו בתלונה שלהן

כתבה: שיר ששון \ ערכה: טליה סיני

זהו סיפורן של שתי חיילות, ואולי סיפורן של הילדות של כולנו. הילדות שאותן אנחנו שולחים בפטריוטיות אמתית למשימות מבצעיות ותמיכת לחימה, אלו שאנחנו מוכנים להקריב למען מטרה נעלה. והן, הולכות בתחושת שליחות ובלב שמח לעשות את משימתן, להגן על המדינה ועל אזרחיה, מוכנות לכל מכשול, ועוברות כל משוכה. אך ישנו דבר אחד שהן לא באות מוכנות לקראתו – ההטרדות מיניות, לעיתים גם התקיפות שקורות במסגרת הצבאית ומשום מה מתאפשרות שם בקלות ואף במתכוון.

דו"ח מבקר המדינה שיצא בנובמבר 2022 מתאר כי 1 מכל 4 חיילות מוטרדת מינית במהלך הצבא. כאן מובאים סיפורן של שתיים מהן, אלו שנכנסו לסטטיסטיקה הלא הוגנת.  

אושרת (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה) שירתה בחיל האוויר, "זה תפקיד נדיר, התגייסנו 5 חבר'ה למסלול שלי", היא מספרת. במהלך הכשרתה היא נדרשה להגיע לאחד מבסיסי המודיעין של החיל במקביל להכשרה "זו הייתה תקופה שעשיתי בעצם שני תפקידים. זה לא היה התפקיד שהוכשרתי אליו, והרגשתי שאף אחד שם לא צריך את העזרה שלי. לא הכרתי אף אחד" .

בבסיס, היא פוגשת את אחד מהמפקדים שיהיו אחראים עליה. "בשיחה הראשונה אתו הוא סיפר לי על עצמו שהוא נשוי עם 3 ילדים, דיבר על מלחמות עבר, אז אמרתי הוא לפחות בין 35-40". כבר בימים הראשונים היא מקבלת ממנו "מחמאות" על המראה שלה – "באותה שיחה ראשונה שלנו הוא אומר לי 'את מאוד יפה, אמרו לך?'" אושרת משתפת. "באותה שיחה הוא אמר לי – את ממש יפה, אני רוצה שתישארי פה, אני צריך את הנוכחות שלך פה איתי, את נראית לי בחורה אינטיליגנטית".

אושרת מספרת על ניצול הכוח שלו לרעה כשהיא מבקשת לשפר את התנאים שלה: "הוא קרא לי למשרד שלו, שיושב במקום מרוחק ומבודד בבסיס. אמרתי לו 'או שתמצא לי תפקיד שאני מועילה בו, או שתוציא אותי מוקדם הביתה' הוא התחיל לדבר על כמה שהוא אוהב את הנוכחות שלי וכמה שאני יפה בעיניו ואני אמרתי לו 'זה לא רלוונטי'. לא ידעתי מה מותר ומה אסור להגיד, אז גם לא הבנתי מה המשמעות של זה". היא מרגישה חסרת אונים ואז הוא גם נועל אותה במשרד – "באיזשהו שלב בשיחה הוא נעל את הדלת ויצא. לפני זה הוא אמר לי 'אני רוצה להגיע לפה כל בוקר ולראות אותך – את הפנים היפות שלך, את איך שאת נראית. ומעכשיו את תעשי כל מה שאני אומר ותהיי כפופה אליי' ואמרתי – 'מה הוא כבר יכול לעשות לי?' ואז הוא יצא ונעל אותי במשרד שלו. אמרתי לעצמי 'מי יאמין לי? אני תקועה במשרד של אדם זר, מבודדת ואין לי למי לספר'"

למרות הסיווג בבסיס שמחייב להשאיר את הטלפון הנייד מחוץ למשרד, הטלפון הקווי במשרדו של המפקד פתוח לשיחות יוצאות. בשעה שהיא מתקשרת לאביה, במצב חסר אונים כמו זה – היא מגלה בדיעבד שהמפקד מתקשר לאמא שלה. "הוא לקח מהמערכת את המספר של אמא שלי והוא מתקשר אליה ואומר לה שיש לי בעיות, שצריכים אותי בבסיס היום עד מאוחר אז שלא יחכו לי בבית" היא משתפת, "אמא שלי ידעה שאני צריכה לחזור ושלא צריכים אותי בבסיס, היא לא האמינה לו לכלום והיא אמרה לו 'למה היא לא מתקשרת אליי? תן לי לדבר אתה' אז הוא אמר לה 'היא מאוד עסוקה פה היא לא יכולה לדבר', והיא הבינה שמשהו לא תקין", אושרת אומרת.

רק לאחר כמה שעות, בלי אוכל ובלי מים, היא יוצאת כשהוא בא לפתוח את המשרד. "בסופו של דבר הייתי שם שעות, יום שלם", היא מספרת בזעזוע. "כשהוא הגיע ופתח את הדלת אמרתי לו: 'אתה נותן לי ללכת', והוא אמר לי: 'היום אני נותן לך ללכת, אבל ממחר את נשארת צמוד אליי חודש, תביאי תיק'". ומאותו רגע, המצב רק הולך ומחמיר: נגיעות "תמימות" ודיבורים לא-נאותים: "הוא היה בא, ליד חיילים אחרים ואומר לי 'אושרת יש לך משהו על החולצה' ונוגע לי בחזה. ליד אנשים! הולך לידי נוגע בי כאילו בטעות" היא מוסיפה לספר – "הוא היה הולך לחיילים שלו ואומר להם 'אל תדאגו, זאת תחתיי אני מ***ן אותה'. אני שמעתי את האמירה הזו ממש כי הוא היה בחדר מצולם כשאמר את זה ואני הייתי בחמ"ל. כמובן שלא שכבתי אתו. אפילו החייל שהוא דיבר אתו בא אליי אחר-כך ואמר לי 'זה לא סבבה איך שהוא מתנהג אלייך'".

כשאני מנסה להבין מה קורה בזמן אמת, מה הטיפול בהטרדה מילולית כזו של מפקד, או מה היא מנסה לעשות כנגדו היא אומרת: "לא היה לי אומץ לספר ופחדתי כי לא הבנתי מה החוקים. פחדתי שלא ישחררו אותי שבת אם אני אספר, הייתי חיילת צעירה והחוסר ודאות הזו היא פסיכית. כולם פחדו ממנו, ואני יודעת במרחק הזמן שלא הייתי החיילת היחידה שזה קרה לה. גם כשהוא סיפר והתהדר בזה, מי שהוא סיפר להם – היו החיילים שלו – אם הם היו מדברים הם היו סוגרים שבת על המקום".

הסיפור של אושרת תם ולא נשלם כשהיא עוברת בסיס. אך במקום אחר, הסיפור של נטע (שם בדוי), רק מתחיל. נטע שירתה כמדריכת סימולטור. היא באה במגע עם מילואימניקים שמגיעים לשבוע רענון בתפקיד שלהם בסדיר. "בדרך כלל זה אחד-על-אחד, אבל היה חסר כוח אדם וקראו לי, בגלל זה הייתי גם על שני חיילים ולא על אחד כרגיל", נטע אומרת. ביומיים הראשונים היא מקבלת מאחד המילואימניקים, ארז, הערות על יופייה. "'איזה שם יפה יש לך, איזה יפה את..' לא ייחסתי לזה חשיבות יותר מדי, גם לא הרגשתי חוסר נוחות חריג כי הם היו שניים". אבל ביום השלישי, כשהם נכנסים לבד לסימולטור, הגבול נחצה.

"הסימולציה קורית בחדר קטן וחשוך עם מסך", נטע מתארת, "הם צריכים לתת לי פקודות ושאני אבצע. הייתי רק עם ארז ולא עם יגאל (החייל השני), וזה המשיך – 'איזה יפה את, חבל שאשתי לא נראית ככה' דברים כאלה" היא מספרת "כחלק מהתרגיל הוא צריך להגיד לי למשל – פגז על מטרה, וכדי שזה יהיה נחמד עשינו משחקי מילים והסוונו את זה לצורך ביטחוני – למשל 'שלום-על-לחם'. וכשהוא היה צריך להגיד לי פקודה כזו הוא אמר 'נטע על ארז. חוזר שנית – נטע על ארז'" ברגע הזה היא משתתקת, ואז ממשיכה: "אמרתי לו – 'בוא ננסה שוב. מוכנה לפקודתך', ואז הוא אומר – 'יגאל על נטע, יגאל על נטע'".

ברגע הזה נטע מחליטה לעצור את התרגול."אמרתי לו 'בוא נחזור עוד חמש דקות. יצאתי והלכתי למפקד שלי, אמרתי לו – 'אני לא רוצה להדריך את ארז השבוע' והלכתי, בכיתי בהיסטריה", היא מספרת. "הרגשתי שאם אני לא יוצאת עכשיו או שאני מתחילה לבכות או שהוא מתחיל לגעת בי". לאחר מכן המפקד התקשר אלייה ושאל מה קרה והיא סיפרה לו הכל. "הוא אמר לי לחזור כשאני מתאוששת. הקטע הקשה", נטע אומרת, "הוא שבן-אדם זורק לך הערות ואז עוד משתמש במה שאת מלמדת כדי להטריד אותך".

גם נטע וגם אושרת, שחוו הטרדות מיניות, מספרות על הגנה מצד המפקדים שלהם. במקרה של נטע המילואימניק הושעה מהקורס ונאלץ לבוא להשלימו לאחר חצי שנה, ובנוסף קיבל הערה אדומה ושיחת נזיפה מראש הענף. אושרת מספרת איך הצדק יצא לאור במקרה שלה, באיחור קל: "שנתיים עברו מאז, אני לקראת השחרור, עולה במעלית בבסיס לקראת דיון מבצעי, מארגנת דברים. ואני שומעת 'טוב לראות אותך' – אני מסתכלת ורואה אותו", אושרת מספרת. "הוא אומר לי: 'אמרתי לך שניפגש, חשבת שאני אעזוב אותך?'". כשהיא יוצאת בבכי בלתי נשלט מהמעלית, רואה את הזוועה חוזרת מול עיניה, היא נכנסת למשרדם של שניים מהמפקדים שלה, "באתי למפקד שלי שהיה אל"מ ולעוד מפקד ופשוט התחלתי לבכות מהפחד שראיתי אותו. הם דחו את הדיון, הכניסו אותי לחדר, שמעו את כל מה שקרה לי. הם קראו לו למשרד ובהליך משפט מזורז הדיחו אותו לא רק מהתפקיד – הם דאגו שידיחו אותו מצה"ל", אושרת מספרת.

למרות התמיכה הבלתי רגילה מצד המפקדים במקרים הללו, נראה שהבעיה המערכתית רחוקה מלהסתיים. בין אם אלו מילואימניקים, חיילים או מפקדים – נראה כי יש שחרור רסן במערכת הצבאית, ואולי זו ההיררכיה שמאפשרת הטרדות ושכרון כוח מוחלט. אז בפעם הבאה שאתם מלווים ילדה או אחיינית לבקו"ם, תזכרו להכין אותה היטב למלחמה לא פחות מורכבת, השמירה על כבודה ועל גופה.