מאת חיים גולדיטש
בני נוער שהתמכרו לסמים, נפלו קורבן לפגיעה מינית או שפשוט אין להם מקום לישון בו יכולים למצוא מיטה, אוכל ואוזן קשבת ב"אתנחתא" – מרכז סיוע ודיור זמני בירושלים. יואב הרטל, רכז במוסד: "אני גאה להיות עבורם דמות קשוחה ששמה להם גבולות – אבל לא פוגעת או מרביצה". ריאיון
באוקטובר האחרון בשעת לילה מאוחרת, בעיצומה של מערכת הבחירות למועצות המקומיות, אני נוסע ברכבי במסגרת עבודתי אצל אחד המועמדים במועצה האזורית מטה בנימין לתלות שלטים. עם יציאתי מאחד היישובים אני עוצר לטרמפיסטית שמבקשת לנסוע לירושלים. אני שקוע בשיחה עמוקה בטלפון עם חברה טובה, כך שאיני מבחין שלרכבי עולה נערה צעירה בת 13 עם סיפור קורע לב. במהלך הנסיעה אני מדבר איתה ומבין שברחה ממוסד ביישוב שממנו יצאתי והיא מספרת לי את תלאותיה הרבות בגיל כה צעיר. התלבטות קשה עומדת לפניי. האם להחזיר אותה למוסד ממנו היא ברחה או להסיעה למחוז חפצה – רחובות ירושלים? אני מתקשר מיד לשותף שלי יואב שעובד ב"אתנחתא", מרכז סיוע ודיור זמני לבני נוער, כי הוא ודאי יידע מה עליי לעשות. זהו בעצם המפגש הראשון שלי עם עבודתו של יואב.
יואב הר-טל, בן 29 ממי-עמי, הוא רכז במשרה מלאה ב"אתנחתא" וסטודנט להיסטוריה בתוכנית אמירים למצוינות במדעי הרוח באוניברסיטה העברית. יואב למד בבית הספר הדמוקרטי בחדרה עד סוף התיכון, ולאחר מכן המשיך במכינת רבין בטבעון. שירת כלוחם בחיל השריון ועם חזרתו מהטיול הגדול עבר עם בת זוגו דאז לגור בירושלים, בשל לימודיו במכינה הקדם אקדמית של האוניברסיטה העברית. שם השלים בגרויות ונלחם כדי להתקבל לתוכנית אמירים והחל בשילובה עם לימודי המשפטים.
בשבועות האחרונים, עם מחאתם הנמשכת של העובדים הסוציאליים על שכרם הנמוך והאלימות אשר הם סובלים ממנה, מצאתי לנכון לראיין את יואב שאינו עו"ס בהכשרתו, אך בפועל, ניצב בלב ליבה של העשייה החברתית עם נוער נושר בירושלים.
איך הגעת לעסוק במשהו כזה? הייתה לך אוריינטציה טיפולית עוד קודם לכן?
"לא. בפועל, האוריינטציה הטיפולית שלי היחידה בעצם היא רק מאתנחתא. אנשים זה החיים שלי הרבה לפני שזו הייתה העבודה שלי. אחת הסיטואציות היותר חקוקות לי בזיכרון כמשהו שגרם לי להימשך דווקא לתחום הזה היא כשהדרכתי בתנועת נוער בני המושבים. הייתי מדריך צעיר בבני המושבים בסביבות גיל 16. יצאנו לטיול ואחד החניכים שבמקרה היה אח של חבר טוב שלי התעצבן מאוד והלך הצידה ולא רצה להצטרף לקבוצה. אף אחד לא הצליח לשכנע אותו לחזור ולהיות עם כולם. הלכתי בעצמי והתיישבתי לידו על הרצפה ואיכשהו הצלחתי לשכנע אותו לחזור איתי לקבוצה. שם הרגשתי בעצם שהצלחתי להשפיע עליו ושיש לי איזו יכולת לעזור ולהשפיע על אנשים. אני ממש זוכר את הרגע הזה שהרגשתי שממש הצלחתי לגעת בו בשונה מהשאר כשהתיישבתי לידו. הרגשתי שממש מצאתי את הדרך להגיע אליו".
למה בחרת דווקא בלימודי המשפטים?
"רציתי לשנות את העולם. אני רוצה מאוד להשפיע על הסביבה שאני חי. אני עדיין בשאיפה הזו גם היום. אני בדיוק כמו יואב של פעם שרצה ללמוד משפטים, אז אני רוצה להשפיע. רק שאז חשבתי שהכלי שיעזור לי הוא ללמוד משפטים. לאחר סמסטר א' עזבתי את לימודי המשפטים, מכיוון שהיה עמוס לי מידי והתוכנית דרשה ממני יותר ממה שרציתי ויכולתי לתת. נשארתי בתוכנית אמירים, רק בשילוב לימודי היסטוריה, וזהו התואר שאני לומד עד היום".
אז לאחר סמסטר אחד אתה מתחיל לעבוד ב"אתנחתא". איך התגלגלת לשם?
"אחד הדברים שהבנתי כשעזבתי את לימודי המשפטים זה שאני חייב לעשות משהו שימלא אותי ושאני ארגיש שאני עושה משהו לא רק בשבילי. באותה התקופה חברתי דאז עבדה בהוסטל בית 'על"ם' שמתעסק עם נוער בסיכון, והיא סיפרה לי על החוויות מהעבודה, מה שגרם לי לחשוב על התחום הזה כשחיפשתי עבודה. היא קישרה אותי לבחור שהיה רכז ב'אתנחתא', שהיום הוא המנהל שלי וכך הגעתי לשם".
אז מה הייחודיות שלך בתחום? איך אתה מצליח לגעת באנשים?
"אני לא מרגיש עילוי בתחום. אני מרגיש שהאוריינטציה שלי מתאימה לתחום הזה. אני טוב עם אנשים. מגיל צעיר מאוד, כששאלו אותי במה אני רוצה לעבוד – עניתי: 'שר החינוך'. היום אני רוצה להיות מנכ"ל 'חסות הנוער'. המכנה המשותף בין שתי העבודות האלו הוא שמדובר בהתעסקות עם אנשים. כשהתבגרתי הבנתי שפוליטיקה זה לא התחום שלי ואני מעדיף את הצד המקצועי".
שר החינוך היה אז בעיניך תפקיד כל כך משפיע?
"ככה חשבתי אז. גם היום אני חושב שזה תפקיד מאוד משמעותי, רק שיש לי חשש מאוד גדול מתפקידים שמצריכים ללכלך את הידיים בדרך ולגרור אותך למקומות לא טובים".
יואב מספר לי על יום שגרתי ב'אתנחתא' ככונן ומביא כדוגמא את היום הנוכחי הוא מספר על נער שנכנס למגורי בנות, למרות האיסור, והוא נאלץ להרחיק אותו על אף הגשם השוטף בחוץ; על נערה שגילתה שהעלו בשמה לחשבון האינסטגרם שלה תכנים מיניים. היא חוותה משבר מאוד קשה והתקשרה למשטרה כשהיא מאיימת לפגוע בעצמה; על נער שטופל בעבר במרכז וכיום סוחר סמים בסביבה ונמצא יושב בתוך המתחם; על שתי נערות שיצאו לזמן חופשי בקניון וחזרו עם שקיות עמוסות בגדים שנגנבו מאחת החנויות.
הר-טל מציין שבכל רגע נתון יכול להיכנס למרכז נער מכל סוג שהוא, ממלאך קטן ומסכן שאביו נכנס לניתוח לב ואין לו שום קרוב שיטפל בו. ומהצד השני, גדול סוחרי הסמים של ירושלים שבא להכיר את החבר'ה של 'אתנחתא' ולטפל בעצמו. יכול להגיע ערבי, חרדי, מהקהילה הלהט"בית, חוזר בתשובה או יוצא בשאלה.
אז ספר לי קצת על אתנחתא. כמה שנים אתה שם?
"התחלתי ב'אתנחתא' לפני כארבע שנים כמדריך. 'אתנחתא' פתוחה 24 שעות ביממה כשתפקיד המדריכים הוא בעצם להחזיק את המקום. התחלתי כעובד במשרה חלקית פעמיים בשבוע, בשילוב עם היותי סטודנט, ולאט לאט התקדמתי. 'אתנחתא' היא בעצם קורת גג במקרה חירום לנערים ונערות שאין להם מקום אחר להיות בו. כל נער ונערה מגילאי 13-18, מכל מין ומגדר שהוא, יכולים להגיע לכאן, בין אם הם באים בעצם כי הם שמעו מחבר על המקום ואין להם איפה להיות, או שהופנו על ידי הרווחה, או ארגונים כלשהם בעיר".
מה בפועל מקבל נער שמגיע לאתנחתא?
"קודם כל, נער מקבל מיטה חמה, אוכל, ביגוד ואת כל הצרכים הבסיסיים. מעבר לזה, שבעיניי זה הדבר היותר חשוב, הם מקבלים אנשי צוות שרואים אותם, שמגיבים להתנהגויות שלהם ואכפת להם מהם והם דואגים לכל בעיותיהם. למנהל הקודם של אתנחתא היה משפט שהוא היה רץ אתו – 'השייכות קודמת לקיום', שזה בעצם אומר שהדבר הכי חשוב שהנערים מקבלים, יותר מאוכל, זו השייכות שלהם למקום, כי חסרה להם השייכות לבית".
איך זה עובד? כל נער שרוצה יכול להגיע?
"נער או נערה בגילאים המתאימים שאין להם מקום אחר לישון בו, בכפוף לאישור הורים – מתקבלים. אנו חייבים את אישור ההורים, כי האפוטרופוס של הנערים הוא עדיין ההורים. הנערים לא נמצאים אצלנו תחת צו של בית משפט".
כאשר נער מגיע באמצע הלילה וההורים לא עונים? משאירים אותו בחוץ?
"זו סיטואציה מאוד מורכבת. ככלל, אם אנו מבינים שהאלטרנטיבה שלו היא לישון ברחוב – אנו נקבל אותו ונאשר עם הוריו מיד בבוקר את קליטתו אצלנו. הרבה פעמים אנו נעזרים בגורמי הרווחה ומעדכנים אותם לגבי הימצאותו של הנער אצלנו, למקרה שהמשטרה או מוסד אחר מחפשים אותו".
נער או נערה שמגיעים אליכם למרכז הם בעצם בגילאי בית ספר. איך אתם מעסיקים אותם?
"יש לנו בבקרים מרכז למידה בשיתוף עם פרויקט הילה המופעל על ידי משרד החינוך והרווחה. מדובר בעצם בלימודים קצרי טווח בנושאים שונים, שנער יכול ללמוד במשך שבוע או יותר, לעבור מבחן קצר ולהמשיך את הנושא בהוסטל הבא שאליו הוא ייקלט. הנערים לרוב נדרשים להיכנס אל תוכניות הבוקר, אך יש מקרים מיוחדים שבהם הם משוחררים ממסגרת זו. בהמשך היום הנערים משתתפים בחוגים: חוג אומנות, קריוקי, טיפול על ידי כלבים ועוד פעילויות חברתיות, כך שיומם עמוס וגדוש".
פעמים רבות אתה נתקל בסיטואציות קשות שעליך להציב לנערים גבולות ולהיות האיש הרע בסיפור. איך אתה עם זה?
"אנשי הצוות נפגשים עם סיטואציות מאוד קשות – נערים או נערות שפוגעים בעצמם או בחבריהם, או נערה שיכולה לחזור ב-3 בלילה לאחר שנאנסה. אני לא תופס את עצמי בשום שלב כאיש הרע. אני חושב שמתפקידי כרכז לשים את הגבולות. אבל גם כשעבדתי כמדריך במסגרות אחרות וזו לא הייתה הגדרת תפקידי, הייתי מהקשוחים ששמים גבול. כשאני מאפשר לנער להיות הדמות שהוא שונא. בראייה של עולם טיפולי, אני מאפשר לו לזרוק עליי המון דברים והנערים האלו צריכים לכעוס על מישהו. אז אם יש דמות שהם יכולים לכעוס עליה, שהיא לא פוגעת ולא מרביצה, לא מתעללת ולא נוגעת, אני רואה בזה המון חיוב ואני גאה להיות הדמות הזאת".
אתה יכול לספר לי סיפור משמעותי שמייצג בעיניך את אתנחתא?
"אני זוכר מאוד נער בן 16 שקיבלתי ספוג במים באמצע החום של יולי. אט אט הוא מספר לי את שמו ואני שואל אותו למה הוא רטוב כל כך? הוא מספר לי שהוא נרדם על הדשא בגן העצמאות במרכז העיר, במטרה להעביר שם את הלילה, עד שבאמצע הלילה נדלקו הממטרות והוא נאלץ הסתובב ברחוב עד שהגיע אלינו. לימים התמודדנו עם הנער הזה כנגד התמכרות קשה לסמים וסירוב מאוד קשה מצידו לפתרונות המוכרים לגמילה, כך שמצאנו את עצמנו מלווים אותו כשאנו מבינים שהטיפול בו לא ייגמר בהצלחה. כי אתנחתא נותנת מענה גם אם אין לנו ידיעה כיצד הטיפול יסתיים, אם בהשמה למוסד אחר, או בשינוי בדפוסי ההתנהגות של הנער".
אתנחתא משמשת כקורת גג זמנית לנערים עד לקליטתם במקום קבוע. עקב כך, עם הגעתו של נער לטיפול במרכז, מיידית מתחילים במקביל לטיפול לחשוב על כיוון למקום קבוע עבורו. ב-2015 חשף אמנון לוי בתוכנית "פנים אמיתיות" בערוץ 10 את המחסור החמור, כדבריו, במקומות עבור נוער הרחוב במדינה ובדגש על ירושלים. לוי מדבר על ילדים שהרווחה מפקירה ומזניחה ולא נמצא עבורם שום פתרון, ילדים הגרים במבנים נטושים וזולות, ומעלה ביקורת קשה ונוקבת כלפי גורמי הרווחה והעירייה בעיר האמונים על כך.
האם לדעתך קיים מחסור במקומות טיפוליים לנערים? או שלדעתך צריך לפתוח מקומות נוספים?
"מטבע הדברים אתנחתא וקורות הגג עובדים עם נוער בנקודת התורפה, נוער שמסיבות כאלה ואחרות לא נקלט בגורמי הרווחה ובמסגרות הקיימות. לעיתים, זה כי המקרה של הנער הוא טרי ועוד לא פגש בגורמי רווחה ולעיתים אלו נערים שהקשר עמם ושיקומם עלה על שרטון. קיימות מסגרות בשפע אך לא תמיד מתאימות לכולם. התסכול הגדול של נערים שלא מוצאים מסגרת מתאימה הוא משהו שאנו נפגשים אתו ביומיום".
לאיזה סוגי מקומות טיפול נשלחים נערים המסיימים תקופה ב'אתנחתא'?
"יש מקומות שנועדים לגמילה כמו 'רטורנו' וכדומה. קיימות מסגרות סמי-משפחתיות עם הפרדה מגדרית בין בנים לבנות. יש מסגרות שמתאימות יותר לנערים המגיעים מהעולם הפסיכיאטרי, וכמובן, לנפגעות תקיפה מינית ממליצים על מקום שיהיה כמה שיותר מוגן ובטוח לבנות. ישנם בארץ מעונות נעולים – לא רבים – גם לבנים וגם לבנות".
במעונות הנעולים המקומות ספורים. מה הוא זמן ההמתנה המירבי שנער יכול לחכות לקבלה למוסד נעול?
"המתנה למוסד נעול יכולה לקחת תקופה ארוכה, עד כמה חודשים, תלוי ברמת הדחיפות. אנו עובדים עם נערים עד תקופה של שלושה חודשים ולרוב תוך תקופה זו הם נקלטים. אך זה בהחלט משתנה בין מקרה למקרה, ובמידת הצורך אנו מפעילים לחץ לזירוז הקבלה".
האם יש מרכז שאם לך הייתה את היכולת לפתוח היית פותח בעצמך?
"אני רואה מהעבודה באתנחתא ומהמפגש עם אנשי מקצוע בתחום שלתחזק מסגרת כזו ולהחזיק בתוכה את הנערים זה אתגר מאוד מורכב. מדובר בנערים ונערות שסוחבים טראומות קשות מאוד, ובהתנהגות ובהתנהלות שלהם מייצרים כל הזמן מחדש ממש כאוס. נהוג לומר שהנערים מגיבים בצורה נורמלית למצב הלא נורמלי שהם עוברים ועברו. אני שומע המון כתבות וביקורות על הגופים המטפלים על חסות הנוער ועל הרווחה. אני חושב שחלק מהביקורות הן במקום".
מה לדעתך שורש הבעיה? מחסור בכוח אדם איכותי? חוסר תגמול הוגן שמדלל את איכות וכמות אנשי המקצוע? אתה לא חושב שאולי דווקא בגלל שהשכר נמוך ואינו מושך אנשים רבים, יבואו רק האיכותיים?
"אני לא בטוח שהבעיה קשורה למיטות או לאנשים. אני חושב שהתגמול המאוד נמוך לאנשי צוות בתחום יוצר צוותים פחות מקצועיים משהייתי רוצה לראות. להגיד שמשלמים פחות בשביל להביא אנשים יותר ערכיים, בעיניי זה להכשיר את השרץ. זה מביא אנשים שציפיית השכר שלהם נמוכה ועם אופק תעסוקתי יותר קצר. אני, אגב, נמצא בצומת ההחלטות הזאת, כי כשאני חושב על בית ומשפחה – קשה לי לראות איך זה הולך ביחד עם עבודה במקום כזה. לדעתי, אם יעזבו אנשי צוות טובים את התחום הזה רק מסיבות טכניות – וזה קורה – זה גרוע מאוד. הרי מדובר בעבודה שהשחיקה בה היא גבוהה מאוד. המחיר האישי שמשלם עובד במקומות כאלו הוא אדיר. שכר נמוך ומיעוט באנשי צוות איכותיים משפיעים ישירות על איכות הטיפול בנערים. במהלך עבודתי עם הנערים והנערות, פעמים רבות עולה לי התחושה שהם נפלטו מהיכן שהם נפלטו, לא בהכרח בגלל שבלתי אפשרי להחזיק אותם במסגרת פתוחה. נדרשת הרבה יכולת והתחום הזה הוא מאוד מתסכל. תמיד היו, יש ויהיו נערים שלא מוצאים את מקומם, וחלק מהעבודה במערכת הזו היא לחיות עם העובדה שלא לכולם יש פתרון".
אז בטח אתם שואלים את עצמכם לאן התגלגלה הנערה מהטרמפ. לאחר דין ודברים עם יואב, הובן שבגלל שהנערה תחת צו שופט למוסד אחר היא לא תוכל להיקלט אצלו במרכז ואת אותו הלילה היא בילתה למרבה הצער ברחוב. אבל לאחר כמה שבועות של מסע ארוך ומייגע, באישור בית המשפט, הנערה נקלטה בהצלחה באתנחתא. היום הנערה היא מטופלת שם בליוויו של יואב ואנשי הצוות בתקווה שיימצא עבורה מוסד טיפולי קבוע שיתאים לצרכיה.