ארכיון תגיות: התעללות

"המחאה הגדולה נתנה לי את האומץ ללכת להתלונן"

מאת מור פניג'ל

ח' עברה התעללות נפשית ופיזית על ידי בעלה קרוב לארבע שנים. בזכות מחאת הנשים הגדולה בשבוע שעבר היא החליטה לשים סוף לטרור ולהגיש עליו תלונה במשטרה. כעת, במעון לנשים מוכות, היא סוף סוף אופטימית לגבי העתיד
בשבוע שעבר התקיימה מחאת הנשים הגדולה בתולדות המדינה, שנועדה למחות על כל סוגי האלימות כלפי נשים ולדרוש מענה כלכלי ומעשי מהממשלה לאלפי נשים פגועות. בעקבות המחאה הלכתי לבקר באחד המקלטים המוכרים בארץ ולהושיט יד. שום דבר לא הכין אותי לשיחה הבאה שנקלעתי אליה. ח', אישה שהגיעה למקלט בימים האחרונים, תפסה אותי עם סיפורה ואף שכנעה אותי שגם אם לא השתנה דבר מהותי בחוק, התודעה החברתית למקרי אלימות כלפי נשים גדלה ואף הצילה רבבות מלהיות הקורבן הבא.

"הכרנו דרך חברים משותפים", היא מספרת על בעלה, "ההתחלה הייתה יפה וטובה. הייתי ממש מאוהבת וחשבתי שמצאתי את אהבת חיי. אחרי חצי שנה החלטנו להתחתן. בהתחלה הכל היה טוב, מדי פעם כשרבנו הוא קילל אותי וצעק. אני מההלם ומהבושה שהשכנים ישמעו שתקתי. זה נמשך ככה תקופה יחסית ארוכה אבל פשוט לא ייחסתי לזה חשיבות. די מהר נכנסתי להיריון, הוא התלהב כל כך מהתינוקת, חשבתי שעכשיו הכל יהיה שונה, אבל לא חלף הרבה זמן עד שחזרו הקללות, ההשפלה הנפשית והמכות שהגיעו לאחר זמן קצר".

"זה היה כשבתנו הייתה בת 7 חודשים. הוא חזר מיציאה עם חברים והסריח מאלכוהול", היא נזכרת, "הוא התחיל לצעוק ולהשתולל בבית. אני בדיוק הרדמתי את הילדה, שמעתי צעקות והעדפתי בכל מקרה לסגור את הדלת כדי שלא תתעורר. ירדתי למטה בזריזות לראות על מה המהומה. הדבר הבא שאני זוכרת זה שהתעוררתי על הצפה כשאני מדממת בלי הפסקה מהאף. הוא נרדם על הספה. רצתי מידית לילדה שלי לראות שהיא בסדר. שמחתי לראות את הדלת סגורה ולשמוע שקט מהצד השני. כשפתחתי את הדלת ראיתי את הנסיכה שלי ישנה ונרגעתי. חשבתי שזו הייתה תוצאה של השפעה מהאלכוהול, לכן העדפתי לא לספר לאמא, לא לעשות מזה הרבה עניין ופשוט להמשיך הלאה".

"ככה חלפו להם ארבע שנים. כל פעם שהוא קיבל עצבים זה התחיל בהשפלה נפשית אבל תמיד נגמר באותה צורה. עליי הוא פרק עצבים, תסכול, הייתי השק אגרוף שלו. הוא לא נתן לי לצאת מהבית והגביל אותי כלכלית. הייתי צריכה לבקש ממנו כסף לקנות לילדה חיתולים, הרגשתי כל כך מושפלת ולא הבנתי איך הגעתי למצב הזה. לא העזתי להוציא את זה אל מחוץ לכותלי הבית וכל כך התביישתי. היה יום אחד אותו לעולם לא אשכח. קמתי עם חום נורא גבוה ולא הלכתי לעבודה, הקטנה נשארה איתי בבית ושיחקה במשחקים שלה. אני שכבתי במיטה, ניסיתי לנוח, כשהוא חזר מהעבודה הבית היה מבולגן ולא היה אוכל מוכן, הוא כמובן היה רעב נורא, את התוצאה את כבר יכולה לנחש".

ח' מראה לי על גופה צלקות ומציינת איך קיבלה כל אחת. היא מנגבת את הדמעות אבל ממשיכה לחייך. "אבל זהו, זה מאחוריי, עכשיו אני עם הפנים קדימה. המחאה הזאת גרמה לי להבין שאין שום סיבה בעולם שאני אצטרך לחיות עם זה לנצח. אני עוד צעירה והחיים לפניי. פתאום הבנתי שמותר לי לדרוש יותר, שהיחס כלפי לא צריך להיות מבזה ואני ראויה לכבוד ככל אדם.
שני לילות אחרי המחאה, כבר לא ישנתי בבית ולפני כן הגשתי תלונה עליו במשטרה. ארזתי את הדברים שלי בבוקר חמישי ומאז אני לא בבית. זה לא קרה ביום, זה דבר שהתבשל אצלי בראש כבר המון זמן, אבל את האומץ לקום וללכת לא היה לי. פתאום הבנתי שיש עוד הרבה נשים כמוני ושאני לא לבד וזה הוליד בי את הכוח לעשות מעשה. המחאה עוררה בי את האומץ ללכת סוף סוף להתלונן וזה היה נס החנוכה שלי".