מאת מור פניג'ל

לפני כשבוע הודחה ציפי לבני, בשידור חי, מביתה הפוליטי בארבע השנים האחרונות. היא לא ויתרה ויצאה בהצהרה נגדית לגבאי, שהדיח אותה. מאז היא מעלה הילוך ביחד עם מפלגת התנועה שבראשותה, והם יעשו הכל כדי להבטיח את מקומם בכנסת הבאה

בשבוע שעבר הדיח אבי גבאי את חברתו לסיעה ציפי לבני בנאום מפתיע, וזאת רק שלושה חודשים לפני הבחירות לכנסת הבאה. לבני, שהופתעה מן המהלך והדרך, הסתגרה בחדרה כשעה לאחר נאומו של גבאי, עיכלה את שעברה ובנתה נאום תגובה שאמור היה להראות לכולנו שהמהלך בו נקט גבאי אינו פגע בה. לפני שעזבה את חדרה לשאת את נאומה צייצה לבני בחשבון הטוויטר שלה, "טוב שהותרו הספקות" היא כותבת, "כעת אפשר להתמקד באתגר הלאומי החשוב שעומד לפנינו, כל המאמינים באמת הדרך – מהפך בבחירות הקרובות".

בישיבה סגורה שהתנהלה לאחר ההדחה תקף גבאי את לבני ואמר: "רק חרא אכלתי ממנה, היא עמדה בסיעה ודיברה נגדי, שלא ידברו איתי על נימוסים". לבני, לא נשארה חייבת והגיבה מנגד בעוקצניות: "אף פעם לא הסתכלתי לו בצלחת, אני לא יודעת מה הוא אכל" ועוררה קולות התבדחות בקהל. במסיבת העיתונאים שכינסה כשעה לאחר הזובור שעברה בשידור חי, טענה לבני כי חברי סיעה רבים פנו אליה בבקשה לפרק את המחנה הציוני ולהפריד כוחות כולל חברים ממפלגת העבודה עצמה ואף ביקשו לחבור אליה אל מפלגתה שלה. היא מאשימה את גבאי בהיעדר שותפות ומטיחה כלפיו האשמות כי כל עניינו מתרכזים בטובתו שלו ולא בצדקת וטובת העם כמותה. "אני, אני ואני" כך מתארת לבני את גבאי בשירות הציבורי. למרות טענותיה החריפות של לבני, חברי כנסת רבים כמו שלי יחימוביץ ואיציק שמולי בירכו את גבאי על המהלך יוצא הדופן והמפתיע שנקט בו. "העובדות מדברות בעד עצמן" הם טוענים, "ולאור ההתנהגות מול יו"ר המפלגה ומול המפלגה עצמה זה מהלך שהתבקש".

לבני הציגה על רגל אחת את כל שיתוף הפעולה הצולע עם גבאי ומסירה צנזורה משיחות שהתנהלו ביניהם בחדרי חדרים. היא מזכירה את מטרות האיחוד לכתחילה ויצירת המחנה הציוני בשיתוף מפלגת העבודה בראשות הרצוג בכדי לגבור על מחנה הימין או במילים אחרות על בנימין נתניהו. לבני מתארת שותפות אמת עם הרצוג ותוצאות בשטח של 24 מנדטים, במקביל היא שוללת את צמד המילים שיתוף פעולה בהקשרו של גבאי וטוענת כי בכלל לא רצה שותפות והדרך בה זרק אותה רק מעידה על כך.

מאז, הספיקה לבני להתראיין לתוכניות בוקר רבות עם עמדה אחת ברורה: "כל הפתעה לטובה". כן, כך היא מתארת את הדחתה ממפלגת האיחוד הציוני שכללה את מפלגתה שלה, מפלגת התנועה, ומפלגת העבודה בראשותו של גבאי. לבני, מתעקשת להוכיח את גרסתה לסיפור בתקשורת ומדגישה: "הכל החל כי אני מאוד מאמינה בחיבורים כדי לעשות מהפך". היא ממשיכה ואומרת: "זו אחריות של כל אחד מאתנו, זה לא שייך אלי. אם יש לנו אפשרות לשלב זרועות ולעשות מהפך, זו אחריות של כל אחד ואחד מאתנו. אני רוצה לדעת מול עצמי שאני עשיתי הכל כדי לקדם את מה שאני מאמינה בו".

למרות הראיונות השונים בתקשורת על הדחתה ממפלגת המחנה הציוני, מתעקשת לבני לא להתעסק בבושה שנכפתה עליה בשידור חי ובוחרת להציג ולנמק את עמדותיה הפוליטיות בביטחון רב. "יש לי מה להציע, יש לי את הניסיון ויש לי את החזון והאג'נדה שאני מוכנה להלחם עליו" אומרת לבני, אף על פי שחלק מהותי מן הסקרים מראים כי מפלגת "התנועה" שבראשותה אינה עוברת את אחוז החסימה. למרות כל זאת, החלה לבני מתעסקת במצע הבחירות שלה, כאשר בראש הקמפיין מתנוסס המאבק שבא לידי ביטוי בסלוגן החדש: "מול נתניהו, בנט ושקד, לבני נלחמת על ביטחון והיפרדות לשלום". שלום והיפרדות מהפלסטינים, מבהירה לבני כאשר בוחרת להשתמש במילים חדות שסביר להניח שלא יבואו לידי שימוש ביתר מפלגות השמאל.

לבני תוקפת את הימין ולא מרפה מנתניהו. היא תומכת תמיכה מלאה ביועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט ורוצה לשלוח את נתניהו הביתה. לטענתה, נתניהו הוא הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה ושלטונו מוביל את ישראל להרס וצריך להציל את ישראל מידיו. על טענותיו של נתניהו לתפירת תיק ואי קבלת עימות אף על פי שביקש זאת אומרת לבני: "ראש הממשלה, בכל הכבוד, ההשוואה שלך למי שנקטעה ידו משונה. הכיסא, גם אם נדמה לך, אינו מחובר איננו מחובר לך לגוף והעם הוא זה שיקבע בבחירות האם ראוי שתמשיך לשבת עליו". לבסוף בסיכום על הודעתו המיוחדת של נתניהו הוסיפה לבני: "לסיכום- קבלת מסך במרמה בנסיבות מחמירות (ערב הבחירות)".

מאת יעל ברנר

נראה כי מפלגת הליכוד החזקה ניצבת בפני מערכה מורכבת במיוחד, עם כניסתו של גנץ, עזיבתם של שקד ובנט את הבית היהודי וכתב האישום שמרחף מעל הכל והוביל להקדמת הבחירות. האם לנתניהו יש סיכוי לזכות בבחירות בפעם החמישית?

מפלגת הליכוד סופגת מהלומות קשות ואתגרים חדשים ניצבים בפניה לקראת הבחירות. בראש ובראשונה נמצאת הסיבה לפיזור הכנסת מלכתחילה: הקדמת הבחירות בהכרח משפיע על תהליך העבודה מול תיקי נתניהו.

מנדלבליט יודע זאת, הציבור יודע זאת, ונתניהו יודע זאת טוב מכולם. זאת הסיבה האמיתית שהובילה להקדמת הבחירות. השאלה העיקרית היא האם מנדלבליט ימליץ על הגשת כתב אישום. בחירות שנערכות תחת המלצה של היועץ המשפטי לממשלה לאישום נגד ראש הממשלה נתניהו שונות בתכלית מבחירות שבהן ההליכים הפליליים נמצאים בהקפאה.

אם כתב האישום לא היה מרחף מעל ראשו של נתניהו, הייתה יכולה להיות לו את קואליציית החלומות. אך  לפי ההצהרות של אלה שאמרו שלא ישבו איתו בממשלה אם יוגש כתב אישום ניתן לראות שלנתניהו לא תהיה קואליציה. כחלון כבר התחייב שמפלגתו לא תשב בקואליציה תחת נתניהו אם יוגש נגדו כתב אישום. השר הבהיר כי מפלגתו לא תיענה לתכתיבים מראש הממשלה בעניין החקירות כתנאי לכניסתה לקואליציה הבאה, ושב על דבריו כי נתניהו לא יוכל להמשיך בתפקידו אם יועמד לדין. יו"ר יש עתיד ח"כ יאיר לפיד, השואף לכהן כשר החוץ, הכריז באחרונה שלא ייכנס לממשלת נתניהו הבאה אם יוגש כתב אישום. ח"כ אורלי לוי אבקסיס, שלפי הסקרים מקבלת 5־8 מנדטים, הודיעה שהיא אינה פוסלת ישיבה בממשלת נתניהו אם תהיה חברתית, אבל ציינה באחרונה כי "נתניהו לא יוכל להמשיך לכהן תחת כתב אישום". במצב כזה נתניהו אוסף 55 מנדטים בלבד – זו לא סכנה מיידית אבל זו סכנה ברורה.

עם זאת, דוד לרנר יו"ר תא הסטודנטים של הליכוד באוניברסיטת אריאל בשומרון אומר כי כתב אישום דווקא יחזק את הליכוד: "העם מבין שאין פה כלום וירצה לחזק אותו מול כל השמאל שלחץ על הפרקליטים והיועצים המשפטיים להגיש נגדו כתב אישום על סיגרים ושמפניות, זה מעולם לא קרה. החקירות עלו לנו מיליוני שקלים, חוקרים אותה עשרים שנה ומה שבסוף יוצא זה אייטם ב"וואלה" שנתנו לאשתו של ביבי ועוד שמפניות וסיגרים. זה השיא של כל מה שמצאו פה". לרנר מוסיף אף כי: "אם יהיה משפט ונתניהו יואשם זה כבר סיפור אחר. אבל מפלגת הליכוד זה מפלגה הרבה יותר גדולה מרק בנימין נתניהו, הוא מנהיג גדול ומוביל את המפלגה בשנים האחרונות בצורה מיטבית אבל גם כשהוא ילך יש הרבה אנשים בליכוד שיכולים להחליף אותו".

שאלה נוספת היא: האם בני גנץ יהווה איום למפלגת הליכוד? סקרים שפורסמו לאחרונה במהדורות החדשות מנבאים למפלגה "חוסן לישראל" בראשותו בין עשרה ל-16 מנדטים.

נראה כי נתניהו מנסה לגרום לציבור לחשוב שגנץ מייצג שמאל כדי שלא ייקח לו קולות, על הקמת מפלגתו החדשה של גנץ הגיב נתניהו: "אני לא מתערב כיצד השמאל מחלק את הקולות שלו". זאת על אף שגנץ צפוי למתג את מפלגתו כמרכז אחראי ומתון, ללא זיקה לשמאל. כידוע, גנץ עוד לא דיבר, כך שלא ניתן לדעת עוד כלום. ייתכן כי אם יציג עצמו כ"מרכז" הדבר יפגע בקולות גם של השמאל וגם של הימין כיוון שרבים ירצו לבחור באדם חדש ויכול להיות שגם יזדהו עם חלק מהערכים אותם ייצג.

בנט ושקד פותחים במלחמה

כמו כן, ההודעה בשבת על עזיבתם של בנט ושקד את מפלגת הבית היהודי והקמת מפלגה חדשה, "הימין החדש", חוללה סערה בקרב מפלגת הליכוד. ראש הממשלה בנימין נתניהו, הליכוד ושותפים נוספים מודאגים מאוד מהעובדה שלא פחות משבע מפלגות מתמודדות על קולותיהם של מצביעי הימין. הם מבקשים להוריד את אחוז החסימה באופן שיאפשר לכל הפלגים להיכנס בוודאות לכנסת.

על פי ההשתלחויות האחרונות של השרה מירי רגב בבנט ושקד על כך שהם "הפקירו את הבית ועשו סיבוב על הציונות הדתית" ניתן לראות כי בליכוד אכן חוששים מהמהלך אותו ביצעו השרים, בהתייחסותה להכרזתם אף הוסיפה: "אני קוראת לאנשי הציונות הדתית – בואו למפלגת הימין האמיתית. הצביעו רק למפלגת הליכוד שבה יש מקום לדתיים וחילוניים, מזרח ומערב, פריפריה ומרכז, יהודה ושומרון. היזהרו מחיקויים". כל זאת מצביע על דאגה גוברת בליכוד בעקבות האירועים האחרונים.

כזכור לפני כחודש בנט ושקד התקפלו בדרישה לתיק הביטחון, ונראה כי לאור התרגיל שנעשה להם, ינסו כעת לקחת קולות הנמצאים מסביב לליכוד (כמו "כולנו" של כחלון) וגם מהליכוד עצמו באמצעות המפלגה החדשה אותה הם מקימים.

השאלה שנותרה כעת היא מה יעשו בליכוד נוכח האתגרים החדשים הניצבים בפניהם במערכת הבחירות הקרובה. מאז השפל של הליכוד בכנסת ה-17 המפלגה נמצאת בעלייה. האם ייתכן כי נראה שוב את כוחה של המפלגה יורד?

רוני לוי מנסה להבין למה הימין מדיר את עצמו מהכיכר, אביחי מולדובן חושב שמאחורי ההפגנות יש מניע שבוחרים להסתיר מאיתנו

לצדק יש רק צד אחד // רוני לוי

במוצאי שבת האחרון נמשכה לה הפגנת השחיתות בתל אביב, אליה כרגיל התאספו המונים וקראו נגד השחיתות שלכאורה הולכת וגוברת בממשלה. מה שצובט בלב הוא שאל ההפגנה מגיעים רק אנשים אשר מזוהים עם הצד המרכז-שמאל של המפה הפוליטית. הצד הימני של המפה, ניסה לארגן הפגנה משל עצמו בירושלים, שם הם ניסו להיות בעד ניקיון הכפיים, אך הניסיון נכשל בגדול והשאיר צביטה קטנה בלב ושאלה אחת גדולה, מדוע הימין לא מתנגד לשחיתות?

התשובה לשאלה הגדולה היא החשש בימין לאבד את השלטון. נכון, אחד ממנהיגי ההפגנה, אלדד יניב, כבר אמר כי יש בהפגנה משהו פרסונלי כנגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אך בסיסה של ההפגנה עומד על ניקיון כפיים והפסקת השחיתות בדרגים הגבוהים, שכן אמורים להוות דוגמה ומופת לכל אזרח במדינה. לכן, במידה ואכן יוגש כתב אישום נגד נתניהו והוא ילך הביתה כפי שאנו מצפים מאיש במעמדו לעשות, אז העם ילך לבחירות וכשנתניהו כבר לא בראשות הליכוד, הקלפים נפתחים ומזה בדיוק חוששים בימין.

דבר נוסף שמרתיע את אנשי הימין מהפגנת השחיתות הוא העובדה שההפגנה פוליטית. ברור שהיא פוליטית, איך עושים שינוי חברתי בלי זה? גם הפגנת האוהלים המפורסמת הייתה פוליטית ועדיין המונים יצאו החוצה לרחובות ועזבו את בתיהם. הגיע זמנם של הימנים להבין שפוליטיקה מעורבת בכל דבר וכדי לתקן צריך לצאת ולעשות. בינתיים הם בוחרים רק לשבת בצד וזה נראה ממש לא טוב. בנוסף, חשוב לציין שההפגנה לא הגדירה את עצמה בצד פוליטי מסוים ואף היה ניתן למצוא בין נואמים שהגיעו את הרב יובל שרלו שאמר: "הימין ייפול אם לא יילחם בשחיתות". הרב שרלו היה מהבודדים שמשתייך בדעותיו לצד הימני והגיע, אך גם הוא ספג ביקורות קשות ואף "זכה" לשיימינג ברשתות החברתיות.

המונים בהפגנת השחתיות, רק איפה הימים? (visual hunt)

דבר נוסף אשר מתקשר ישירות אל הנושא הקודם, הוא החשיבה בימין כי אל ההפגנות האלו מגיעים ומובילים אותם אנשים קיצוניים, אשר כל מטרתם היא הטיית הכף הפוליטי לחלוטין ואף המילה הסטה נכנסה בין השורות. דברים אלו לא נכונים, בהפגנה בכיכר הבימה אכן הגיעו אנשים קיצונים, אם הנתון הזה אי אפשר להתווכח ואף ראינו לראשונה את מיצג הגיליוטינה שגרר שלל תגובות שליליות, אלא שזו מטרתם של אותם קיצונים, הם כן רק כדי להרוס ולהזיק, החוכמה היא לראות את התמונה הגדולה דרך עיניים אובייקטיביות ולהבין דבר ברור, האנשים שיוצאים בכל מוצאי שבת לכיכר, הם אזרחים שמאסו בשחיתות הפוליטית.

הדבר האחרון שעולה מכישלון הפגנת הימין בירושלים, היא ההתייחסות אליה זוכות ההפגנות בפני הממשלה. ראש הממשלה נתניהו יצא כבר בהפגנה הראשונה ואמר לכולם שהכל במטרה לפגוע בו ובאשתו. מיד לאחר מכן החלה סדרת ניסיונות להביא לחוקים פרסונליים שאמורים להגן על נתניהו ורעייתו, מה שהוביל להעברת המחאה מפתח תקווה לתל אביב. אנשי הציבור הימנים לא מעודדים את קול העם ומנסים להשתיק אותו ובכך יוצרים מן תחושה שיש להם מה להסתיר מאיתנו, מה שהופך את המחאה לרלוונטית יותר מהכול.

בשורה התחתונה ההפגנות יימשכו ואנשים רבים ימשיכו להגיע מידי מוצ"ש אל כיכר הבימה כדי לזעוק את זעקתו של העם כנגד השחיתות. הצד הימני במפה הפוליטית יצטרך לקבל החלטה חשובה, האם להצטרף להפגנות כמו הרב שרלו ולהבין שמדובר בניסיון צודק להפסיק עם השחיתות שהולכת וגוברת בממשלה מיום ליום, או להמשיך לעצום את העיניים ולהיגרר אחרי נבחרי הציבור המאכזבים.

שלטון הנרטיב // אביחי מולדובן

לפני מספר שבועות, שאלה אותי אישה שהשתתפה בהפגנות כנגד השחיתות בתל אביב, "מדוע אתה לא בא להפגנה במוצאי שבת? מדוע אתם הציבור הדתי-לאומי לא מוחה נגד השחיתות במדינה ולוקח חלק בהפגנות?". היא סיימה במשפט הקנוני הבא – "הרי זה לא משנה למי אנחנו מצביעים בבחירות, לכולנו צריך להיות אכפת שיש שחיתות שלטונית, זה מזיק". האמת לא ידעתי אם לחייך מפער התפיסות או מחוסר המודעות המשווע.

באופן הכי ברור, אין לי או לציבור שאני בא ממנו מה לחפש בהפגנות מהסוג הזה. ולא כי כולנו עסוקים עד מעל הראש בשטיפת כלים מסעודות השבת, בשביל זה יש מדיח. הצועדים לקול שאגות "מושחתים נמאסתם", "די לציונות" או סתם מרימים מייצגי גיליוטינות לכיף בשדרות רוטשילד, דואגים להשתיק ולהתעלם מהנרטיב הברור שהם מנסים שבוע שבוע לקדש במקדש המוסר הכפול.

לא טהרנות השלטון מעסיקה אותם ולא הרצון ליישם את שלטון החוק בדמות תמיכה במערכת המשפטית. זה מה שהם דואגים למכור לכולנו באולפנים הנוצצים ובכותרות האדומות. השבועות האחרונים התאפיינו ברצון אובססיבי, דורסני ויש שיאמרו אף משיחי כפרפרזה לאמירתו של משה יעלון בשעתו כשר הביטחון כנגד מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, לקבוע עובדות בשטח גם אם הן רחוקות מהאמת. אותה אמת שמחנה המפגינים מעדיף לשכוח או להדחיק.

ראש הממשלה בינימין נתניהו (visual hunt)

המחאות שמתארגנות בשדרה ולאחרונה מתמעטות ומתרכזות בעיקר בכיכר הבימה מבטאות נרטיב פוליטי ברור. צריך לקרוא לתינוק בשמו. הן לא מחאות אקראיות שרוח המוסר הטהור עוטף אותן, אלא ניסיון ברור וסיסטמטי של מחנה השמאל לשנות את המאזן הפוליטי במדינה ולחולל מהפכה שקטה בדמות ניקיון אורוות או החלפת שלטון. לאותה הגמוניית שמאל שהייתה רגילה לנצח שנים על כל מוקדי הכוח במדינה, קשה לקבל את הכרעת הבוחר שקבע באופן דמוקרטי כי הוא מעוניין בשלטון בעל עמדות שונות ממנה ולכן הוא בוחר לשנות את הכללים שהוא בעצמו קידם כל השנים.

הוא ייסע בו-זמנית בכביש דו-סטרי. מצד אחד ימחה על "השחיתות המוסרית" וידמע על "מות הדמוקרטיה", אך מצד שני ישכח סלקטיבית מקרי שחיתות שהיו בעבר כשאותו מחנה לא זעק על עצם קיומם או השתדל להעלים עין באופן מכוון כדי לקדם את ענייניו ואת תפיסת עולמו. מצד אחד הוא הוא יטען שיש חשיבות למחאה וחופש ביטוי אבל מהצד השני רק כלפי מה שהוא חושב ש"נכון" ו"צודק". מוסר כפול כבר אמרתי? שחיתות שלטון מפא"י, הסכם המיצובישי שהעביר את הסכם אוסלו, אתרוג פוליטי ותקשורתי לשרון בפרשת האי- היווני ותוכנית ההתנתקות. הדוגמאות הנ"ל הן רק טיפה בים. למה אז לא זכור לי שמישהו זעק ומחה בכזאת הפגנתיות כמו שנראה במחוזותינו כעת?!

יותר מעצם קיומו של שלטון ימין, דעתו של השמאל הישראלי נטרפת מעצם קיומו של ראש הממשלה נתניהו ומשפחתו ולכן הוא פותח בקמפיין מתוזמן ומגמתי כנגדו. כל החוקים נשברים כדי לקדש את המטרה העליונה. משטרת מחשבות בתקשורת ודורסנות משפטית יהיו מנת חלקם. הם ירתמו את העגלה לפני הסוסים. האיש, כ"מייצג השחיתות" כביכול, יהיה אשם תחילה עד שתוכח חפותו.

נתניהו הוא איש ערכי ועתיר זכויות, אך גם נתון לביקורת לגיטימית ואף חריפה כנגד התנהלותו הפרטית כאיש ציבור וכנגד עמדותיו בנושאים שונים שעל סדר היום. אך לא להתבלבל. נתניהו הוא לא לשון המאזניים ואבן הבוחן בשיח הפוליטי הישראלי. נוח לקחת את כל הדיון לתוך שבלונה פרסונלית ולחשוב שנתניהו הוא מרכז הבעיה, אלא שבפועל הוא רק סימפטום להלך הרוח. שחיתות היא דבר מסואב ופסול שיש לדחות על הסף, אבל לא שכופים אותה על מחנה מסוים, בטוח עוד לפני שהתפרסמה המלצה כלשהי או כתב אישום על אדם או פרשה מסוימת. השיח הפוליטי במדינה יהיה לגיטימי כאשר המחנה שזועק "מוסר" בקרן הרחוב, יעשה עם עצמו בדק בית תחילה למידת יושרו והגינותו.

עם מי אתם מסכימים? כתבו לנו בתגובות