ארכיון תגיות: אלימות

"האלימות של נערי הגבעות – כמעט תמיד בתגובה לאלימות כלפיהם"

שנתיים אחרי מותו של נער הגבעות אהוביה סנדק ז"ל, ושנה אחרי סגירת תיק החקירה נגד השוטרים המעורבים בפרשה, נריה זארוג (23) מספר בראיון על האלימות בין הצדדים, התנהלות הרשויות במקרים של בריונות משטרתית והחברות עם אהוביה. "במציאות הם עושים מה שבא להם כי הם יודעים שאין מי שיעמיד אותם לדין"

כתבה: הלל זארוג / ערכה: שי אמסלם

מאבקם של נערי הגבעות במדיניות כלפי בנייה בשטחי יהודה ושומרון אינו חדש לנו, החיכוך ביניהם לבין השוטרים גבוה, הן במקרים של פינויים והן בהפגנות. נערים רבים מעידים על אלימות קשה בעת המעצרים הכוללת אגרופים ובעיטות, משיכה בפאות ובזקנים ואף הגעה למצב של חנק. מעבר לכך, הם מספרים איך המצלמות איתן הם מתעדים את האירועים מוחרמות מידיהם ואילו מצלמותיהם של השוטרים פונות בדיוק לכיוון השני כשמתבצעת אלימות כלפיהם.

נריה זארוג (23), נשוי למרים ואב לארבעה, אשר חי בגבעות מזה שש שנים ומכיר היטב את היחסים המורכבים שבין השוטרים לנערים, הסכים לחשוף בפנינו את סיפורו האישי ואת הכאב הרב שנגרם כתוצאה ממערכת היחסים הקלוקלת הזו. 

האם חווית מקרה אלימות של כוחות האכיפה כלפייך?

"כן, הרבה מאוד פעמים. מקרה שחרוט אצלי בראש היה כאשר מפקד בצוות מג"ב הכניס אותי לג'יפ צבאי, השכיב אותי על הרצפה אזוק וחבט בי בפנים באגרופים, ומקביל גם היכה אותי עם הנשק שלו. אני זוכר שניסיתי לגונן על עצמי אבל לא ממש הצלחתי, כל זאת תוך כדי שהוא אומר לי 'פה אף אחד לא רואה'. לאחר המקרה הזה אפילו נזקקתי לטיפול רפואי, וזו לא הייתה הפעם היחידה".

כיצד המקרה טופל?

"הגשתי תלונה במח"ש (מחלקה לחקירות שוטרים) ולאחר מספר ימים הודיעו לי שהתלונה נסגרה. זה קורה בהרבה מקרים לצערי. נדירים המקרים שחוקרים בצורה רצינית ומעמידים לדין".

האם לדעתך הציבור מודע לאלימות הזו?

"לא מספיק".

למה אתה חושב שהם מרשים זאת לעצמם?

"כי פשוט אין מי שיעניש אותם ויעמיד אותם במקומם. הם בעצמם אומרים לנו 'תפנו למח"ש' ומה זה מח"ש בעצם? שוטרים אחרים שהם חברים שלהם. ברגע ששוטר מבין שאין מי שיעניש אותו, הוא מרשה לעצמו לעשות מה שבא לו".

מה דעתך על אלימות של נערי גבעות כנגד שוטרים?

"כמעט כל מקרה אלימות ששומעים עליו בתקשורת לא באמת שומעים את הסיפור המלא, כמעט תמיד האלימות של נערי הגבעות הייתה בתגובה לאלימות שהופעלה כלפיהם, אלימות שהייתה מופעלת בעוצמה וללא ריסון, כלפי נשים בהריון, כלפי נערות, כלפי נערים שקיבלו מכות קשות. אני מוכן שתעמידי בפניי מקרים שדיווחו עליהם, מיצהר, מגבעות כאלה ואחרות ואני אספר לך מה קדם לאלימות מצד הנערים. אם אנשים מהצד השני של המפה הפוליטית היו במקום שלנו מזמן הם היו הופכים לגיבורי האומה על המאבק שלהם והשוטרים היו הולכים הביתה".

מרדף קטלני

לפני כשנתיים, ב-21 בדצמבר 2020, האלימות חוותה עליית מדרגה רצינית ואף הגיעה למותו של הנער אהוביה סנדק ז"ל כשהוא בן 16 בלבד.     

כל זה קרה בעיצומו של מרדף משטרתי, כאשר רכב משטרה התנגח ברכב בורח, דבר שפצע את כל נוסעי הרכב והרג את אחד מהם, אהוביה ז"ל. המרדף עצמו נפתח בעקבות חשד כי יושבי הרכב יידו אבנים לעבר רכבי ערבים.

פרט חשוב, אשר מעלה לא מעט סימני שאלה כלפי התנהלות גורמי האכיפה, הוא שהם מנעו גישה במשך שעות רבות של אנשי זק"א, חברי כנסת ועיתונאים, למקום האירוע – בניגוד לחוק.  

האירוע הוביל להלם וזעזוע רב. המונים יצאו להפגין במוקדים רבים ברחבי הארץ בקריאה לפתוח ועדת חקירה חיצונית למשטרה שתבדוק מה באמת קרה שם. בפועל, ארבעת השוטרים שניהלו את המרדף, נחקרו תחת אזהרה רק שלושה ימים לאחר האירוע ושוחררו לביתם. ב-27 בינואר 2022 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, על סגירת תיק החקירה נגד השוטרים המעורבים בפרשה בזמן שהחקירה כנגד חבריו של אהוביה עדיין מתנהלת.

נריה, תוכל לספר על ההיכרות האישית שלך עם אהוביה סנדק ז"ל?

"אהוביה היה בחור צדיק. בחור מיוחד, בחור של נתינה, עזרה ואהבה לכל אחד. כל בחור חדש שהגיע הוא התייחס אליו כאילו הם חברים טובים כבר תקופה. בעל מידות טובות ותלמיד חכם".

מה הרגשת כששמעת על המקרה?

"הרגשתי שחרב עליי עולמי. לקח לי הרבה זמן לעכל עד שבאמת הבנתי שזה אמיתי".

האם היחס כלפי נערי הגבעות מצד הציבור השתנה מאז?

"כן, יש יותר אהדה. אנשים פתחו את העיניים פתאום. הרגשתי את זה בעיקר תוך כדי ההפגנות שהיו לאחר המקרה של אהוביה, הם הבינו שיש ציבור שלם שצועק מדם ליבו".

האם אתה חושב שמקרה מסוג זה יכול לחזור על עצמו יותר? 

"חד משמעית כן.היו עוד מקרים כאלה ששוטרים רדפו אחרי נערים וכמעט הרגו אותם, למשל היה בחור על אופנוע שהם ניסו לעצור וכשהם ראו שהם לא מצליחים – הם ניסו להוריד אותו בעצמם. אני יכול לספר על עוד מלא מקרים כאלה, מעבר לכך שלי זה כבר קרה באופן אישי. השוטרים פשוט מעלימים את התיעוד. במציאות הם עושים מה שבא להם כי הם יודעים שאין מי שיעמיד אותם לדין. עובדה שמח"ש סגרו את התיק כלפי השוטרים שהרגו את אהוביה".

ממשטרת ישראל לא נמסרה תגובה נכון לשעת הפרסום.

"המחאה הגדולה נתנה לי את האומץ ללכת להתלונן"

מאת מור פניג'ל

ח' עברה התעללות נפשית ופיזית על ידי בעלה קרוב לארבע שנים. בזכות מחאת הנשים הגדולה בשבוע שעבר היא החליטה לשים סוף לטרור ולהגיש עליו תלונה במשטרה. כעת, במעון לנשים מוכות, היא סוף סוף אופטימית לגבי העתיד
בשבוע שעבר התקיימה מחאת הנשים הגדולה בתולדות המדינה, שנועדה למחות על כל סוגי האלימות כלפי נשים ולדרוש מענה כלכלי ומעשי מהממשלה לאלפי נשים פגועות. בעקבות המחאה הלכתי לבקר באחד המקלטים המוכרים בארץ ולהושיט יד. שום דבר לא הכין אותי לשיחה הבאה שנקלעתי אליה. ח', אישה שהגיעה למקלט בימים האחרונים, תפסה אותי עם סיפורה ואף שכנעה אותי שגם אם לא השתנה דבר מהותי בחוק, התודעה החברתית למקרי אלימות כלפי נשים גדלה ואף הצילה רבבות מלהיות הקורבן הבא.

"הכרנו דרך חברים משותפים", היא מספרת על בעלה, "ההתחלה הייתה יפה וטובה. הייתי ממש מאוהבת וחשבתי שמצאתי את אהבת חיי. אחרי חצי שנה החלטנו להתחתן. בהתחלה הכל היה טוב, מדי פעם כשרבנו הוא קילל אותי וצעק. אני מההלם ומהבושה שהשכנים ישמעו שתקתי. זה נמשך ככה תקופה יחסית ארוכה אבל פשוט לא ייחסתי לזה חשיבות. די מהר נכנסתי להיריון, הוא התלהב כל כך מהתינוקת, חשבתי שעכשיו הכל יהיה שונה, אבל לא חלף הרבה זמן עד שחזרו הקללות, ההשפלה הנפשית והמכות שהגיעו לאחר זמן קצר".

"זה היה כשבתנו הייתה בת 7 חודשים. הוא חזר מיציאה עם חברים והסריח מאלכוהול", היא נזכרת, "הוא התחיל לצעוק ולהשתולל בבית. אני בדיוק הרדמתי את הילדה, שמעתי צעקות והעדפתי בכל מקרה לסגור את הדלת כדי שלא תתעורר. ירדתי למטה בזריזות לראות על מה המהומה. הדבר הבא שאני זוכרת זה שהתעוררתי על הצפה כשאני מדממת בלי הפסקה מהאף. הוא נרדם על הספה. רצתי מידית לילדה שלי לראות שהיא בסדר. שמחתי לראות את הדלת סגורה ולשמוע שקט מהצד השני. כשפתחתי את הדלת ראיתי את הנסיכה שלי ישנה ונרגעתי. חשבתי שזו הייתה תוצאה של השפעה מהאלכוהול, לכן העדפתי לא לספר לאמא, לא לעשות מזה הרבה עניין ופשוט להמשיך הלאה".

"ככה חלפו להם ארבע שנים. כל פעם שהוא קיבל עצבים זה התחיל בהשפלה נפשית אבל תמיד נגמר באותה צורה. עליי הוא פרק עצבים, תסכול, הייתי השק אגרוף שלו. הוא לא נתן לי לצאת מהבית והגביל אותי כלכלית. הייתי צריכה לבקש ממנו כסף לקנות לילדה חיתולים, הרגשתי כל כך מושפלת ולא הבנתי איך הגעתי למצב הזה. לא העזתי להוציא את זה אל מחוץ לכותלי הבית וכל כך התביישתי. היה יום אחד אותו לעולם לא אשכח. קמתי עם חום נורא גבוה ולא הלכתי לעבודה, הקטנה נשארה איתי בבית ושיחקה במשחקים שלה. אני שכבתי במיטה, ניסיתי לנוח, כשהוא חזר מהעבודה הבית היה מבולגן ולא היה אוכל מוכן, הוא כמובן היה רעב נורא, את התוצאה את כבר יכולה לנחש".

ח' מראה לי על גופה צלקות ומציינת איך קיבלה כל אחת. היא מנגבת את הדמעות אבל ממשיכה לחייך. "אבל זהו, זה מאחוריי, עכשיו אני עם הפנים קדימה. המחאה הזאת גרמה לי להבין שאין שום סיבה בעולם שאני אצטרך לחיות עם זה לנצח. אני עוד צעירה והחיים לפניי. פתאום הבנתי שמותר לי לדרוש יותר, שהיחס כלפי לא צריך להיות מבזה ואני ראויה לכבוד ככל אדם.
שני לילות אחרי המחאה, כבר לא ישנתי בבית ולפני כן הגשתי תלונה עליו במשטרה. ארזתי את הדברים שלי בבוקר חמישי ומאז אני לא בבית. זה לא קרה ביום, זה דבר שהתבשל אצלי בראש כבר המון זמן, אבל את האומץ לקום וללכת לא היה לי. פתאום הבנתי שיש עוד הרבה נשים כמוני ושאני לא לבד וזה הוליד בי את הכוח לעשות מעשה. המחאה עוררה בי את האומץ ללכת סוף סוף להתלונן וזה היה נס החנוכה שלי".

אני אישה, אני שובתת

מאת מור פניג'ל

נשים רבות צפויות לשבות ולהפגין מחר – מחאה המונית בסיומה של שנה עקובה מדם שבה נרצחו 24 נשים. "הזדמנות להראות כוח נשי ולמנוע את הרצח הבא"

שבוע הפריד בין רצח הילדה סילבנה בת ה-13 לרצח הנערה יארא בת ה-16 בחודש האחרון של שנה עקובה מדם שבה נרצחו 24 נשים. בעקבות זאת, מחר (יום שלישי) ישבתו מאות נשים וארגונים כמפגן תמיכה במחאת הענק הקוראת לממשלה לטפל במצב חירום באלימות כלפי נשים. לכבוד המאורע נצבעו מזרקות שונות בצבע אדום המצטרפות לאמירה כי דם נשי אינו הפקר.

נתוני האלימות כלפי נשים בישראל מדאיגים במיוחד. כ-200 אלף נשים במדינת ישראל מדווחות כי הם סובלות מאלימות יום יומית, כאשר 13 אלף מהן ידועות לרווחה ולמשטרה ודבר לא נעשה. 33% מהנשים שנרצחו עד כה בשנה החולפת היו במגע עם המשטרה או עם הרווחה. עם השנים עולים אחוזי הנשים הנרצחות על ידי בני זוגן.

בשבוע שעבר חברה קבוצת נשים אל קבוצה קיימת בשם "קואליציית דגל אדום" הכוללת בתוכה ארגונים הנאבקים למען נשים מכל חלקי החברה בישראל – יהודיות וערביות כאחד .יחד הן מפעילות עמוד פייסבוק – "מצב חירום حالة طوارئ" המלווה על ידי אירוע מרכזי חשוב הקורא לשינוי, המכונה בשם: "אני אישה אני שובתת".

קבוצת הנשים החריפה את המאבק כאשר הוחלט על ידי חברי הכנסת בשבוע שעבר לדחות את הקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית לבחינת הטיפול בנושא על רקע המאבקים הקואליציוניים. כעת הן יוצאות להפגנות במאות מוקדים בכל רחבי הארץ. "זוהי הכרזה על מצב חירום!" פרסמו בדף הפייסבוק. "האלימות המגדרית מגיעה לשיאים בלתי נתפסים בישראל – נשים בכל הארץ משלמות בדמן, ונדחקות בין החלטות כושלות של השלטון למשחקים פוליטיים קטנוניים. לא משנה איפה אנחנו נמצאות – ברחוב, בעבודה, בבית – אנחנו נמצאות במלחמה על חיינו. אנחנו תובעות מכל הגורמים את הביטחון שלנו בכל מקום. דם נשים אינו הפקר".

המטרה הבסיסית ביותר של השביתה היא יצירת לחץ ציבורי להעלאת מודעות כדי לקדם מהלכים אמיתיים למניעת אלימות במשפחה ולא רק הבטחות. "האצבע המאשימה שלנו מופנית לכל מיני גורמים", מספרת רותי קליין, מיוזמות השביתה.

"ב-2017 כבר אושרה תוכנית למניעת אלימות במשפחה בסכום של כ-250 מיליון שקלים שהייתה אמורה לעבור בתקציב לאורך חמש שנים. מאז עבר פחות 10% מהתקציב. צריך להבין, התוכנית הזאת היא מצויינת, היא מדברת על כל המחלוקות שצריך לטפל בהם", אומרת קליין, "היא מדברת על חינוך והסברה, היא מדברת על שיקום הנשים, שיקום הגברים ועל שינוי מדיניות בצורה שבה המשטרה ניגשת ומטפלת במקרי אלימות במשפחה. אלו כל החזיתות, זוהי תוכנית נהדרת שקיימת וזוהי הזדמנות אדירה לומר לממשלה שאנחנו דורשות פתרונות".

מחר, לאורך כל היום יתקיימו הפגנות ומחאות ענק בכל הארץ הקוראות לממשלה כי דם הנשים אינו הפקר. רשויות מקומיות, ארגונים, חברות, תנועות ועסקים קטנים כבר אישרו לעובדותיהן לשבות ולצאת לרחובות. בין השובתים – עיריות תל אביב, חיפה, אוניברסיטאות ומכללות, ארגון המורים, גוגל, הכנסת, חברת יס, רמי לוי ועוד רבים.

"יש לנו פה הזדמנות להראות כוח נשי ראשון מסוגו בישראל ובכך למנוע את הרצח הבא", אומרות המארגנות.