ארכיון הקטגוריה: כללי

תכירו את המתנחלים החדשים

מאת אלעד כרמיאל

לצד השאיפה ליישב את ארץ ישראל השלמה, אזור יהודה ושומרון הפך למוקד משיכה פשוט בגלל מחירי הדיור האטרקטיביים. "במחיר של דירה בתל אביב מקבלים קוטג' עצום עם חצר ענקית וקהילה חמה"

בשנים האחרונות מתרחשת תופעה חדשה באזורי יהודה ושומרון. יותר ויותר תושבים עוברים לגור ביו"ש אבל מסיבות מפתיעות. אזרחים כבר לא מגיעים לגור בשומרון רק מסיבות של אידיאל ליישוב הארץ, הם מגיעים מטעמי נוחות ומחירים יותר אטרקטיביים. בעבר, אם היינו מנסים לדמיין מתנחל או נער גבעות היינו חושבים אדם שלובש  דובון צבאי, נועל סנדלים וגרביים ורובה עוזי, היום לעומת זאת כבר קשה הרבה יותר למצוא תושבים מהסוג הזה. אופי האנשים שעובר  לגור בשומרון משתנה יותר ויותר בעקבות  מחירי הדירות ובעקבות הנוחות. האידיאל, במובן מסוים, נזנח לטובת הכסף.

נוער גבעות

"אני בהחלט מסכים שבשנים האחרונות יש שינוי גישה מבחינת האנשים שבאים לרכוש דירה אצלנו" מספר משה מרפלד. מרפלד, בן 26, משווק דירות בישוב ברוכין שבשומרון ומכר רק בשנה האחרונה עשרות  דירות חדשות בשומרון.

"ללא ספק מרבית האנשים שבוחרים לרכוש אצלנו דירה מגיעים לא בגלל הרצון ליישב את הארץ ולהילחם על הקרקע, אלא בגלל המחירים האטרקטיביים לעומת המחירים בגוש דן. במחיר של דירת שני חדרים באזור פתח תקווה תוכל לרכוש באזור השומרון בית פרטי עם חמישה חדרים וחצר ענקית. ללא ספק אנשים מבינים את השינוי, וזאת הסיבה שהם באים לגור באזור הזה".

ברוכין

"יכול להיות שגם המצב הביטחוני משפיע על הסיבה שאנשים מגיעים לאזור השומרון. בעבר השומרון היה נחשב מקום מפחיד ומסוכן שלא היה בטוח בו לנסוע אפילו על הכבישים. כיום המצב הרבה יותר רגוע ובעקבות כך יותר אנשים מרגישים בנוח לבוא ולגור באזור הזה", ממשיך מרפלד.

"זאת איכות חיים אחרת", מספר דוד שקנה בית בישוב לשם לפני מספר חודשים. "כאן בקושי יש לנו פקקים בבוקר. האוויר שיש לנו בשעת אחר הצהריים לא דומה לשום דבר שיש באזור גוש דן. וכמובן המחיר בשומרון הרבה יותר זול לעומת מה שנקבל במרכז באותו המחיר בדיוק. מבחינתנו השיקול היה כלכלי ולא בגלל אידיאל של לגור בשטחים ולהחזיק בארץ ישראל הרחבה".

את השינוי הזה מרגישות גם חברות הבנייה והמזון. דוגמא בולטת לכך היא רשת שופרסל שהבינה שכמות המתיישבים בשומרון עצומה ולאחרונה הוסיפה את אזור השומרון לרשת המשלוחים שלה. "הם הבינו שזה כבר לא קהל מצומצם שאפשר לוותר עליו. האנשים שעברו לאחרונה לשומרון אלה אנשים שגרו עד לאחרונה באזורי המרכז, ועכשיו הם צריכים גם כן לרכוש מוצרים כמו כל משפחה אחרת, רשת שופרסל הבינה את זה ואני חושב שהם לא מצטערים על זה", אומר מרפלד.

גם חברות הבנייה רואות את השינוי הזה ויותר ויותר חברות גדולות, שפעם לא בנו בשומרון, מגיעות ומרימות פרויקטים. בין החברות אפשר למצוא את חברת אמפא ומשהב, שבעבר בנו רק באזור המרכז, אבל כיום פועלות גם ביו"ש. הסיבות? מכיוון שהבירוקרטיה יותר נוחה וגם מכיוון שכיום, בניגוד לעבר, הפרויקטים כבר גדולים.

אז מה מאפיין את המתיישבים החדשים? "האופי של האנשים הוא ממש לא כמו מה שחושבים כשאומרים מתנחלים", אומר מרפלד, "אני נפגש איתם יום יום, אלה אנשים שגרו במרכז כל החיים והחליטו שעכשיו לאחר שהם התחתנו ויש להם ילדים הם רוצים לרכוש דירה משלהם. המחירים במרכז הם פשוט בלתי שפויים. איך משפחה עם שלושה ילדים יכולה להרשות לעצמה לגור בתל אביב? הם יעדיפו לבוא לגור ביו"ש, ולקבל תמורת אותו המחיר קוטג' עצום עם חצר ענקית וקהילה חמה".

רחל מועלם, בת 32, קנתה לאחרונה דירה באזור השומרון. "הסיבה שאני באתי לפה זה בגלל הקרבה להורים. כל העניין של ישוב ארץ ישראל והאידאלים של פעם כבר פחות מדברים אל התושבים שהצטרפו לאחרונה. באנו בגלל הנוחות שלנו".

חנן פורת בסבסטיה. האידיאל של פעם כבר לא כל כך רלוונטי

 

נקודה זאת  לא כל כך מעסיקה את מועצת יש"ע וההנהגה הישנה. בשיחה שנערכה לאחרונה באוניברסיטת אריאל, סיפר יגאל דילמוני, מנכ"ל מועצת יש"ע, שהמטרה של מועצת יש"ע היא להגיע למיליון תושבים ביהודה ושומרון. פחות חשוב להם מדוע הם מגיעים.

לדבריו, "כל התפיסה לגבי איך שהמתנחלים נראים ממש לא נכונה. הם כבר לא הולכים עם דובון ופאות. רק שליש מתושבי מועצת יש"ע כיום הם ציונים דתיים. שליש חרדים, שליש חילונים, ורק שליש דתיים לאומים. כך שהתפיסה של פעם ממש לא נכונה".

שירז כהן, לעומת זאת, מזכירה שנשארו גם מתנחלים שחיים ביהודה ושומרון מתוך אידיאל. "נכון שכרגע אני גרה בשומרון בגלל ההורים שלי, אבל בלי ספק אמשיך לגור שם גם בעתיד, מתוך אידיאל ליישב את הארץ".

הציבור החדש שהגיע לגור בשומרון לא עשה עליה רושם טוב: "הם לא עוצרים לטרמפים והרבה יותר סנובים. הם לא מנסים להתחבר, אין אחוות שומרון יותר. הייתי שמחה שאנשים יבואו לגור כאן מטעמים אידאולוגיים".

החברים הבריזו אבל אחרים חגגו לבן השש

מאת בת-אל ווחניש

הם אירגנו לבנם בן השש מסיבת יום הולדת והזמינו את כל הכיתה אך למה שקרה בפועל הם לא ציפו. האב לא נשאר אדיש למקרה וריגש אלפים בפייסבוק

מקרה שקרה ביום חמישי האחרון (22.11) הוכיח שוב את הכוח של הרשת החברתית. הוריו של שליו לביא בן השש מערד ארגנו לו מסיבת יום הולדת בביתם ומבעוד מועד שלחו הזמנות לכל חבריו לכיתה דרך הוואטסאפ.

בהגיע העת לחגוג, חיכו בני המשפחה לחברים שאמורים להגיע אך למרבה הצער, אף חבר מבין 22 החברים שהוזמנו לא הגיע חוץ מאשר ילד אחד. אביו, עידן לביא, לא יכל להישאר אדיש לאכזבת בנו ביום הולדתו והחליט להעלות פוסט לרשת החברתית פייסבוק.

הפוסט הופץ לאלפי גולשים וגרר תגובות מרגשות רבות ואף הניע מספר רב מתושבי העיר והסביבה לצאת ולחגוג לשליו. המידע הגיע גם למוקד המשטרה האזורי, גם הם לא יכלו להישאר אדישים ושוטרי הסיור של אותה שעה הגיעו אף הם לחגוג לילד השמחה.

הפוסט של האב

זהו אכן מקרה מצער שצריך לעורר את ההורים באופן כללי על חשיבות ההגעה של ילדיהם לאירועים של חבריהם או אפילו לעורר את המסגרת החינוכית במיוחד על ההשלכות שיכולות להיגרם לילד בעקבות חוויה שכזו.

 

מה הישראלים רוצים מקייט מידלטון?

מאת יעל ברנר

השבוע שוב עלתה לכותרות פרשה בבית המלוכה הבריטי. והפעם: קרע במשפחה המלכותית. זוהי הזדמנות מצויינת לעסוק בשאלה: למה לעזעזאל אנחנו מתעניינים כל כך בבית המלוכה הבריטי?

מתוך עמוד האינסטגרם של ה"Kensington Palace"

הכותרות סביב משפחת המלוכה לא מרפות לרגע בישראל, השבוע בעקבות הודעה על מעברם הצפוי של הארי ומייגן מאחוזת קנזינגטון פורסמו בכל אתרי החדשות כתבות בנוגע לסיבת המעבר. הכתבות השונות הסבירו כי המעבר נעשה על רקע מתיחות גוברת כביכול בין הזוגות הגרים בסמיכות ורצונם של הארי ומייגן לעבור למרחב גדול יותר. בכל שבוע עולה כותרת אחרת המצביעה על אובססיה לא מוסברת סביב הפאדיחות של מייגן, הבחירות האופנתיות של קייט או שלום המלכה אליזבת'.

נראה כאילו לנו, הישראלים יש איזה חיבור מיוחד למלוכה הבריטית, מה שהביא אותי לאחרונה לנסות ולהבין מדוע אנו רוצים להיות חלק מההתעניינות העולמית בתרבות הבריטית הכוללת גינונים ונימוסים מוגזמים הרחוקים ממנו במיוחד? הרי כאשר אנו יושבים בבית וקוראים על סוגיות שונות בממלכה מן הסתם שאנחנו לא עושים זאת עם ספל תה וזרת למעלה, האם אנחנו עד כדי כך נואשים להחליף את הקפה טורקי שלנו בתה מהביל?

המלכה אליזבת' והנשיא ריבלין. יש פה שאלה בכלל?

ייתכן שהסיבה להתעניינות הגוברת במלוכה הבריטית היא שמדד ההתעניינות במקבילה הישראלית לארמון בקינגהאם, הלא הוא מוסד הנשיאות שואף לאפס וזאת משום שלא ניתן להשוות בין חליפה ירוקה זרחנית של המלכה לעוד חליפה משעממת של ריבלין. יכול להיות גם שלימודי התנ"ך בבית הספר על ממלכות יהודה וישראל, עשו את שלהם וגירו אותנו להתעניין במה שהיה וכבר איננו.

הדוכסית קייט

אם נדון בסיקור האופנתי הנרחב בארץ לגבי ארון הבגדים של נשות הממלכה, המקבילות היחידות שלנו לשפיטת סטיילינג ב"ממלכה" הישראלית הם נשים כמו שרה נתניהו או מירי רגב שמלבד שמלת ירושלים מרגשת הבחירות האופנתיות שלהם לא מסעירות אותנו במיוחד. המחסור בחוויות אופנתיות כאן, הוא הסבר הגיוני לרצון שלנו להיות חלק מההתלהבות העולמית סביב האאוטפיטים הטרנדיים שמייגן או קייט בוחרות ללבוש.

סיבה נוספת שיכולה להסביר את החולשה שלנו למלוכה הבריטית, היא שזו מייצגת שמרנות. הדבר מתבטא בקוד לבוש צנוע, בשמירת מסורת דתית, טקסים, חוקים, מגבלות ושושלת יציבה המועברת מדור לדור ומחזיקה כבר מאות שנים. אילו היבטים שאנו כמדינה יהודית עם מאפיינים מסורתיים ושמרניים יכולים להזדהות. בנוסף, בחירותיהן האופנתיות והצנועות של נשות המלוכה נותנות השראה לנשים מהמגזר הדתי והחרדי.

מתוך עמוד האינסטגרם של ה"Kensington Palace"

ובעצם הסיבה המרכזית לכך שאנו מתעניינים בבית המלוכה הבריטי, היא שזה פשוט משהו שאין לנו בארץ, זה דבר שונה ומסקרן. ואולי גם אנחנו רוצים להרגיש קצת אווירה מלכותית ולחזור להיות ילדים המתרגשים מעוד סיפור על מלכה חביבה, נסיך ודוכסית.

 

תהיה גבר

מאת ליטל מקוריאה

בשבוע שעבר (19.11) נחגג ברחבי העולם יום הגבר הבינלאומי, ונשאלת השאלה, האם החברה מניחה על גברים כבלים שחונקים אותם וכיצד הם מושפעים בכך? חוקרים מצאו כי כבלים אלה מסווגים כחלק מה"קופסה הגברית" והיא משפיעה עמוקות על גברים ועל סביבתם

 

"נזכרתי באבא שלי, באותה תקופה בחיי היו כמה חוויות קשות במשפחה שלנו. אחי הנרי מת באופן טרגי".  טוני פורטר עומד על הבמה ומספר בכאב על אותו יום שאחיו נקבר.

"התגוררנו בניו יורק והקבורה הייתה בערך שעתיים נסיעה מהעיר. כשהתכוננו לחזור מהלוויה, המכוניות עצרו להפסקה למי שרצה לגשת לשירותים לפני הנסיעה הארוכה הביתה והלימוזינה התרוקנה, אימא שלי, אחיותיי, דודותיי, כולן יצאו. אבל אבי ואני נשארנו בלימוזינה וברגע שהנשים עזבו הוא התפרץ בבכי.

הוא לא רצה לבכות לפניי, אבל הוא ידע שלא יצליח להחזיק מעמד כל הדרך עד העיר. והיה עדיף לו לבכות מולי מאשר להרשות לעצמו להביע את הרגשות והתחושות הללו בפני נשים.  ומדובר בגבר, שעשר דקות קודם לכן שם את בנו בן העשר בתוך האדמה. חוויה שאני אפילו לא יכול לדמיין. והדבר שהכי הכאיב לי היה שהוא התנצל בפניי על כך שהוא בכה בפניי. ובו זמנית, שיבח אותי על כך שלא בכיתי בעצמי".

פורטר מסביר בהרצאתו שרק שנים לאחר מכן הבין שהחוויה הזאת ועוד רבות, גרמו לו להבין איך גבר אמור להתנהג ואיך הוא הנחיל את התפיסה הלאה לדור הבא – בנו שלו. עד ליום שהחליט שהוא מאס בכך.

תיבת פנדורה

פורטר הוא סופר, מחנך ופעיל חברתי. הוא נודע במאמציו למנוע אלימות נגד נשים תוך קידום גבריות בריאה ומכבדת. ההרצאה שלו מתקיימת על בימת "טד" (TED), ועידה אקדמית פופולרית בה נערכות הרצאות אשר בדר"כ מופצות ברשת. היא סומנה על ידי מגזין GQ כאחת מ"10 ההרצאות המובילות שכל גבר חייב לראות".

הוא יצא לחקור את התנהגויות שבחר בהן, והבין שאפשר לסווג את כל אותן תפיסות לגבי עצמו כחלק מה"קופסה הגברית". בתוך הקופסה ישנם כמה תכתיבים קבועים שבחורים מגיל מאוד צעיר נאלצים להשתבץ לתוכם על מנת להשתלב.

"הקופסה הגברית" שעליה דיבר פורטר בהרצאתו נחקרה באופן ממחקרי מעמיק. את המחקר הובילו- ארגון "פרומונדו",ארגון עולמי ששם לעצמו מטרה לחקור באופן יישומי את הגבריות, ו"אקס" מותג מוצרי טיפוח לגברים. המחקר נערך בקרב גברים בארה"ב, בריטניה ומקסיקו.

לצורך מחקר זה, חילקו את הנחקרים לשתי קבוצות. נחקרים "בתוך הקופסה הגברית", אשר נוטים להפנים ולהסכים יותר עם מסרים נוקשים של החברה לגבי איך גברים צריכים להתנהג. לעומתם, בחורים ש"מחוץ לקופסה הגברית", אשר פרצו את גבולות הקופסה ומאמצים רעיונות מודרניים ועמדות פתוחות יותר.

בלי רגשות

החוקרים הגדירו את הנחקרים על פי רמת ההזדהות עם התפיסות הבאות, ככל שהנחקר הזדהה יותר עם הנאמר הוא תויג כ"בתוך הקופסה הגברית" ולהפך.

הראשונה היא אי תלות, שאומרת שגברים אמורים להסתמך על עצמם בלבד, במיוחד בנוגע לבריאות הגופנית והרגשית. משתתף במחקר מוושינגטון, ארה"ב. הסביר היטב את התוצאות של התפיסה, "אנחנו לומדים לא להביע את עצמנו, אתה יודע, דפרסיה זה אישיו רציני. דיכאון וחרדה הם למעשה הגורמים למוות של גברים שחורים בארץ הזאת, לא רצח או דבר אחר…אף אחד לא אמר לנו שזה בסדר לדבר על הבעיות שלך".

עוד תפיסה היא שגבר מוכרח לנהוג בצורה קשוחה. הדבר דורש מהם שני דברים- גם שימוש בכוח פיזי במידת הצורך ובאותה נשימה, הימנעות מרגשות פגיעים כלשהם.  אחד הנחקרים בארה"ב סיפר על הדרך בה הוא מביע כאב, "גדלתי ככה, אני לא יכול לשבור את זה. כשאני מגיע לסף בכי, שום דבר לא יוצא. אני פשוט יושב שם ומתרגז יותר ממה שקרה".

החוקרים תייגו גם אטרקטיביות פיזית כאחד הפרמטרים. הזכרים אמורים להיות מושכים. אך בתוך ציפייה חברתית זאת יש פרדוקס. עליהם להשיג זאת בלי להראות שעשו מאמץ כלשהו.

מגדר, מין ושליטה

לגברים בתוך הקופסה הגברית יש גם תפקידים מוגדרים במסגרת הביתית והם נעים סביב הגדרות מגדריות. התפקידים מחולקים כך שגברים גברים תורמים לרווחת המשפחה בעיקר כספקים, בעוד שהנשים תורמות באופן לא פרופורציונאלי בטיפול היומיומי בילדים ובבית. מה שיוצר לחץ אדיר על גברים לספק את כלכלת הבית, ובו בזמן, מעניק להם היתר לא לקחת חלק פעיל בתחזוקתו השוטפת.

החברה גם דוחקת בהם להיות מתוייגים כהטרוסקסואליים וגם הומופובים. "גברים יכולים לפעול רק בדרך מסוימת. אם אתה לא מתאים לקופסה, אתה לא מתויג כזכר".

בחורים גם נדרשים להיות "היפר-סקסואליים", כלומר- מוכנים תמיד למין, ותמיד משתוקקים לרכוש כיבושיים מיניים נוסף. בהרצאתו פורטר מספר על כך שבנעוריו לא רצה לקיים מגע מיני עם שילה, נערה מהשכונה, אך בעקבות הלחץ של חבריו היה עליו להעמיד פנים שכן עשה את המעשה.

בנוסף, נדרשים הגברים להביע תוקפנות ושליטה, אשר מדגישים את הצורך של   ה"גבר האמיתי" להשתמש באלימות פיזית, בעת הצורך.

תוצאות הרסניות

מנתוני המחקר נמצא כי בארה"ב, 52% מהנשאלים שבתוך הקופסה הגברית הסכימו שביצעו תקיפה פיזית של אדם בחודש האחרון, בעוד שרק 7% מהנשאלים שמחוץ לקופסה הסכימו עם קביעה זאת. בבריטניה, 28% מהגברים שזוהו כבתוך הקופסה ענו שהיו מעורבים בתאונת דרכים אחת או יותר בשנה האחרונה, זאת לעומת 7% של גברים שמחוץ לקופסה.

נמצא כי גברים שנוטים להסכים עם תפיסות קשוחות אלה, גם נוטים לחשוב יותר על התאבדות. בקרב הגברים האמריקאים ש"בתוך הקופסה הגברית" 40% סיפרו שבשלב מסוים בשבועיים האחרונים היו להם מחשבות אובדניות, בעוד שאצל אלה שמחוץ לה, רק 17% סיפרו על מחשבות שכאלה. נתונים דומים תועדו בבריטניה.

נראה כי ההדחקה המתמשכת של רגשות כמו פחד, חולשה ועצב, מבעבעת וצפה. וכתוצאה מכך מתבססות התנהגויות שפוגעות בגברים ובסובבים אותם.

אבות ובנים 

בהרצאתו סיפר פורטר על הקשר שלו עם בנו בגיל צעיר. בעוד בתו קיבלה חיבה וחיבוקים כשהגיעה אליו ממררת בבכי, בנו זכה לאטימות. הוא היה מבקש ממנו להירגע, ללכת לחדר ולצאת ממנו רק שיגמור לבכות ואז יוכלו לדבר "כמו גברים". וכל זה שבנו היה רק בן חמש(!).

נראה כי המגבלות החברתיות הניצבות בפני גברים מעיבות על הקשר שבין אב לבן, על פי נתוני המחקר במקסיקו, נמצא כי רק 4% מכלל הנשאלים יפנו לאביהם אם הם מרגישים עצובים או מדוכאים, אל מול 27% שענו שיפנו לאמם בבקשת עזרה.

הכבלים שהחברה מניחה על הגברים מגיל קטן מקשה על הקשר הקרוב והחם שיכול להיווצר בין אבות לבניהם. כך נוצר מעין "מעגל קסמים", אבות מרגישים ריחוק וחוסר יכולת להפגין קרבה ורגשות כדי שהגבריות שלהם לא תמצא בסכנה, ומנגד הבנים רוצים להוכיח לאבותיהם שהם "גברים אמיתיים" ודבקים באותה התנהגות חונקת שאבותיהם נאלצו להתחייב אליה.

"יש לחץ בכל מקום"

לחברה תפקיד מכריע בתפיסות של גברים את עצמם ואיך שהם אמורים להתנהג. במחקר מוצגים הבדלים משמעותיים בין הדעה של הגבר לבין הדעה שהוא חושב שהחברה מורה לו לדבוק בה. כשנשאלו המשתתפים בארה"ב "האם אתה מסכימה אם האמירה שבחור הומוסקסואל הוא לא 'גבר אמיתי'", 29% הסכימו עם כך. אך כשנשאלו "האם אתה חש שהחברה מצפה ממך לחשוב שבחור הומוסקסואל הוא לא 'גבר אמיתי'", 55% ענו על כך בחיוב.

נתונים דומים נצפו גם לגבי השתתפות במטלות בית ויצירת יחסי חברות עם בחור הומוסקסואל. בכל המקרים הנשאלים ענו כי דעתם האישית קרובה יותר למונחים ש"מחוץ לקופסה" ואילו החברה דוחקת בהם להיות "בתוך הקופסה". משתתף בקבוצת מיקוד של המחקר בבריטניה הסביר זאת בקצרה, "יש לחץ בכל מקום שאומר לך איזה גבר אתה צריך להיות".

אך למרות הלחץ החברתי, נראה כי מהפך מתחיל. גברים מתחילים לצאת מהגבולות הישנים שהוכתבו להם ולבחור באלטרנטיבות אחרות. החוקרים מסבירים במחקר  שלדעתם פריצה מהקופסה אינה דבר שצעירים יכולים לעשות בכוחות עצמם. במציאות הזאת, לכולנו – גברים צעירים, נשים צעירות, הורים, אנשי חינוך, תקשורת, מורים ובני זוג רומנטיים– יש תפקיד בחיזוק רעיונות חיוביים, שוויוניים ולא-נוקשים של גבריות. במילים אחרות, הגיע הזמן שכולנו נפעל כדי לפרוץ ולשבור את הקופסה המשעבדת הזאת.

לקראת סיומה של הרצאת "טד" שלו, פורטר מספר שהוא שאל ילד בן 9, איך זה יהיה בשבילו אם לא ייאלץ לדבוק ב"קופסה הגברית". הילד חשב מעט והשיב לו: "אני אהיה חופשי".

פאמפקין פאי וחלוצים אחרים

מאת ארצ'י קגן

הקהילה האמריקאית בישראל חגגה ביום חמישי האחרון את חג ההודיה בעוד שהצרכן הישראלי חגג עם המבצעים בקניונים

הצרכן הישראלי נהנה זה כבר כמה שנים ממבצעי ה-Black Friday והטבות ה -Cyber Monday. המסורת האמריקאית של מבצעים והנחות התחילה כבר במאה ה-19, כאשר חנויות שיווקו מבצעים והנחות בעיקר בכדי לחסל את מלאי המוצרים ולהגדיל את המכירות לפני תקופת החגים והשנה החדשה.

בכל שנה, ביום חמישי האחרון לחודש נובמבר חוגגים בארצות הברית את חג ההודיה.  מנהג המקום הוא לערוך סעודה מלאה בכל טוב וזאת  בהשראת היבול המוצלח של החלוצים בשנת 1621. החג הלאומי אינו קשור לדת כלשהי ועל כן יכולים לחגוג אותה כל המשפחות האמריקניות השונות. החגיגות הלאומיות מעניקות לאזרחים סוף שבוע ארוך יותר ובזה מקנה להם יותר זמן עם המשפחה וכמובן, גם לקניות.

סעודת ההודיה מגישה את אותו התפריט כמעט בכל בית בערב החג. השולחנות מתמלאים בשפע של מזון עממי בהשראת היבול הראשוני של החלוצים.  התפריט הקבוע שמוגש על כל שולחן סועד הוא, מחית תפו"א, רוטב חמוציות, פאי דלעת, הודו שלם, בטטה, תירס ושעועית. כמובן, כל בית מגיש את המנות בווריאציה אחרת.

פאי דלעת

אמנם הרוב הישראלי לא מתעסק בחג שלפני ה-Black Friday, אבל אין סיבה להיות מופתעים מהשכנים האנגלוסקסים שכן. לפי הנתונים של ארגון "נפש בנפש" והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יותר מ-50,000 אזרחים אמריקנים יהודים עלו ארצה והתיישבו בארץ באזורים שונים. הרבה מן העולים החדשים בחרו להתמקם בקהילות ושכונות עם רוב אמריקאי ברחבי הארץ. אזורים כמו חשמונאים, מודיעין, רעננה, בית- שמש וירושלים.

את החשיבות לשמירת מסורת מארץ המוצא, כל משפחה תחשיב אחרת. ישנם עולים שלא מייחסים חשיבות כלל לחג ההודיה וזאת על בסיס ערכים ציונים שונים. עם זאת, ישנם משפחות אמריקניות רבות בארץ שכן מקפידות לציין בצורה כלשהי את חג ההודיה. חלק יערכו סעודה שלימה כנהוג בארצות הברית, אחרים אולי יגישו פאי דלעת בארוחת השישי  וחלק כאמור, לא יציינו בכלל.

מאירה נולדה בארץ אך משפחתה עלתה מניו יורק לרעננה, היא מסבירה שמשפחתה חוגגת בכל שנה את חג ההודיה. "זו מסורת", היא מספרת, מפגש משפחתי ומהנה עבור המשפחה שלמענו האחים מגיעים במיוחד הביתה. במקום ביום חמישי בערב, הם חוגגים בארוחת השישי.

חיילים בודדים שנמצאים בארץ גם כן משתדלים להתאסף יחדיו ולחגוג את חג ההודיה. זאת מכיוון שהקשר עם המסורת האמריקנית היא הדוקה יותר ורלוונטית, במיוחד כי משפחתם נמצאת הרחק, בארצות הברית. רוני, שהייתה חיילת בודדה וכעת סטודנטית לתקשורת במכללה הבין תחומי, מספרת שזוהי כבר השנה החמישית בה וחברי הגרעין שלה נפגשים בחג ההודיה. לכל ארוחה כזאת הם מתכננים מראש את המנות כדי לוודא שיהיה חגיגי מספיק  "כל שנה מישהו אחר מהגרעין מארח בביתו וכל אחד מביא משהו".

רוני וחבריה לגרעין צבר

"זוהי הזדמנות מצוינת לראות את כולם, לאכול טוב ולצחוק ביחד. המפגש השנתי הזה הוא תזכורת לכך שיש לנו כל כך הרבה על מה להודות, הגרעין שלנו היא משפחה אחת גדולה". רוני מציינת את זה בהקשר אישי, אך עיקר דבריה מדגישים את הסיבה  לכך שעולים אמריקאים עדיין מציינים את חג ההודיה, גם בישראל.

עיתונאים ואזרחים כאחד: רשמים מכנס העיתונות באילת

מאת שירה קרישר

המון שעות של שיח, הקשבה ודיבורים עברו עליי בכנס העיתונות ה-12 באילת, אליו נשלחתי מטעם אגודת הסטודנטים ומועצת יש"ע. בין לבין היה לי קצת זמן לחשוב ולהגיע למסקנות, הנה מקצתן לפניכם

משלחת הכנס של אגודת הסטודנטים ומועצת יש"ע

בשבוע שעבר זכיתי לקחת חלק בכנס העיתונות ה-12 באילת. 14 סטודנטים נבחרים, ואני ביניהם, ייצגנו את אוניברסיטת אריאל מטעם אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה בשיתוף פעולה עם מועצת יש"ע. הכנס שאורכו היה כשלושה ימים כלל שלושה מושבים במהלך היום כאשר כל מושב הכיל שלושה פאנלים שבהם השתתפו אנשי תקשורת מובילים, עיתונאים, מובילי דעת קהל, מכתיבי סדר יום ופוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית. ימים אלו היו עמוסים בהקשבה, הכלה והפנמה של דיבורים ורעיונות. לפניכם כמה מאלו, נקודות אשר עלו במהלך הפאנלים או ביניהם, והיוו עבורי חומר רב למחשבה.

הפאנל הראשון עסק ב"שבטים" שמהם מורכבת המדינה, בעקבות "נאום השבטים" של הנשיא ריבלין. בהקשר זה הזכירו לא מעט פעמים את המונח "פוליטיקה של זהויות". משמעותו של המונח הוא הדגשה של ייחודיותן של קבוצות הזהות (תפיסת האדם את עצמו) השונות בחברה, ובקשה לקדם את האינטרסים של אותה קבוצה. פוליטיקה זו למעשה מנציחה את השוני שבין הקבוצות כי היא מה שמקטבת ומדגישה את ההבדלים, ולכן זו הסיבה שיש מתח בחברה הישראלית. בהקשר לפאנל, דיברו על כך שיש לבטל את השוני ולייצור חברה אחידה, ואם לא אחידה אז לפחות בעלת מכנה משותף משום שכך יהיה ניתן לקדם את החברה קדימה. המכנה המשותף, כך עלה מהפאנל, הוא דבר מופלא אך קשה להשיגו. אולם, אני חושבת ששוני הוא לאו דווקא רע. עצם העניין שאנו כולנו חיים במדינת ישראל, הוא סיבה מספקת לכך שיש מכנה משותף והוא הבסיס לרעיון שלכולנו מטרה משותפת. לכן אני לא מבינה מדוע לבטל את הדגשת השוני. השוני לא בהכרח מנגיד אלא הוא יכול גם להיות מייחד, ובעזרת ייחודיות זו החברה שלנו יכולה להפיק הרבה יותר. לא סתם מעגל הצבעים יוצר צבע לבן ויפה כשהוא מסתובב במהירות ובקלות. כך גם החברה – השוני יכול להפוך להרמוניה ועל כן אין מה לבטל אותו או להמעיט בערכו ובחשיבותו. הכל תלוי בנו.

חלק מהפאנליסטים

עניין נוסף שעלה הוא הקטע של האמת בתקשורת ותופעת הפייק ניוז. הציבור היום לא מאמין לתקשורת, לא משנה אם מקור המידע הוא עיתונאי בעל ותק ושם טוב, או דובר של הארגון הכי גדול במדינה. בפאנל זה אחד הפוליטיקאים שנכח טען כי גם אם האמירה היא אמת לאמיתה – עדיין לא יאמינו לה. זו אמירה מאוד קשה בעיניי. נכון שתם עידן התמימות, אבל גם לנבחרי הציבור אנו לא מאמינים? עיתונאית אחרת סייגה ואמרה כי זה מעט פרנואידי לחשוב ולהאמין שכולם משקרים. האמנם? לדעתי יש מעט מן הנכון בשתי האמירות. עלינו להאמין ולסמוך על נבחרי הציבור ואנשי התקשורת שהם רוצים בטובתנו ולכן יספרו לנו את כל האמת ולא דבר אחר מלבדה. עם זאת מוטלת עלינו החובה, כציבור שחושב ואוהב לעשות זאת, תמיד לשאול שאלות. אם מספרים לנו דבר אחד זה לא בהכרח שקר, אבל אולי למעשה מסיטים את תשומת ליבינו לעבר דבר אחד כשלמעשה קורה משהו דרמטי אחר בכיוון השני. זוהי חובתנו האזרחית, של כל אחד מאיתנו, עיתונאים ואזרחים כאחד, לשאול שאלות תוך אמונה כי המידע שיש בידינו הוא אמת. אלו לא דברים סותרים, אלא משלימים. ביחד נגיע לאמת השלמה.

נוסף על אלו, התקיימו שיחות רבות על עיתונאים וסובייקטיביות. כולנו אומרים שהאובייקטיביות מתה מזמן. אולי זה נכון. בכל מקרה, הדיון הוא על כך שאם כל עיתונאי ואיש תקשורת יכול להביע, ומביע, את דעתו, לפחות כדאי שתהיה מנומקת ונכונה. את דעתנו נביא עם הסברים מפורטים ומנומקים, כי לזרוק דעות חסרות בסיס לאוויר, הן יתעופפו להן הרחק. על כן, חשוב לקרוא, לחקור, להסתקרן, לשמוע, לשאול שאלות ולהקשיב. אנו יכולים ללמוד מכל דבר שסביבנו ולכן אל לנו לזלזל אלא לספוג הכל. בטוחה שזה ישמש אותנו ביום מן הימים.

לסיום רוצה להודות למועצת יש"ע ואגודת הסטודנטים על הזדמנות פז זו. לא מובן מאליו בכלל.

" אלוהים מתבייש באחד מאתנו וזה לא בי ", ראיון עם טרנסג'נדר

 

מאת: עדי באזוב

" כולם אומרים לי אתה הולך נגד אלוהים ואני עונה להם שלא, 22 שנה הלכתי נגד אלוהים, חייתי בגוף לא שלי עם מגדר שהוא לא תואם לי, לא ככה אלוהים ברא אותי." רוי אוחנה (24), פרץ לתודעה בתור טרנסג'נדר הנלחם על זכותו להיות כדורגלן, מגולל בפנינו את סיפור חייו, מאותו רגע בגיל 3 בו אמא שלו לקחה אותו לקנות חליפות בפעם הראשונה ועד היום, הוא משתף אותנו בתהליך שחולל לעצמו ולסביבה, על השירות בקרקל ועל ההרצאות שהוא מעביר ברחבי הארץ.

 

יש לך כעס שנולדת בת?
" אני ואלוהים זה סיפור. כל החיים היה לי כעס כלפיו, הייתי מבקש להרגיש מאושר מעצם היותי אישה כמו אחיות שלי שמתגאות בנשיות שלהן או שמחר אני קם ואני קם בתור גבר. לא קמתי בתור גבר אף פעם והתחפושת לא משנה כמה ניסיתי לשפשף במקלחת לא ירדה, אז הכעס גרם לי לא להפסיק להאמין אבל זה מצחיק כי אם אני לא מאמין בו אז על מה אני כועס, על מי אני כועס? רק עכשיו התחלתי להשלים איתו, אני ואלוהים בסדר אני והדת קצת פחות."

מתי התחלת להרגיש שאתה לא שלם עם המין שנולדת אליו?
" אם את שואלת את רוי אז הוא יגיד לך שתמיד, אם תשאלי את שיראל אז הכל קרה בהדרגתיות. הזיכרון הראשון והכי חזק הוא בגיל 3 נורא ניסיתי להתחקות אחרי אבא שלי ודפוסים גבריים. עד גיל 3 הייתי לובש שמלות ופפיונים, תמיד הייתי חוזר לאמא שלי עם השמלה קרועה אחרי שטיפסתי על עצים ושיחקתי עם בנים . יום אחד אמא שלי לקחה אותי לחנות בגדים ואני הולך עם ראש נפול לכיוון הצד של הבנות, אמא שלי עצרה אותי ואמרה לי "בוא ננסה בצד השני" . פתאום מצאתי את עצמי נורא נינוח, בגיל 3 לא היה לי את היכולת לבוא להגיד לאמא שלי או לסביבה "תקשיבו, משהו פה לא תקין" והיא אף פעם לא ניסתה לשנות אותי, היא פשוט הבינה וזרמה עם זה, היא קנתה לי חליפות וכל חליפה הלבישה לחיוך."

מתי הבנת שאתה מוכן לעבור את השינוי הפיזי?
" מגיע הגיל שלכולן סביבי יש חבר הרגשתי מוזר, ניסיתי להתאים את עצמי כמה שיותר. לכולן יש חבר אז צריך גם, בגיל 15 הייתה לי מערכת יחסים עם גבר והיינו ביחד 3 שנים. וכשמצאתי את עצמי מתאהב באישה אז הגיעה הפרידה ומאז יצאתי מהארון בתור לסבית. כשהשתחררתי, החלטתי להתחיל תהליך התאמה מגדרית."

לא היה בך פחד שזו תקופה חולפת?
"לא. אבא שלי חשב ככה הוא כל הזמן אמר שזה יעבור ושזה מרד נעורים."
איך ההורים הגיבו להחלטה שלך?
" אמא שלי תמיד קיבלה אותי, אבא שלי לא קיבל אותי בתור לסבית אז לספר לו שהחלטתי להתחיל תהליך התאמה מגדרית היה להפיל עליו עוד מכה. הוא ידע שיש לו בת אבל הרגיש שזה לא תואם לאופי שלי, הוא חשף בפני " הייתי מרביץ לאנשים כמוך. אני פוחד שיתייחסו אליך כמו שאני הייתי מתייחס לאנשים כמוך" ועניתי לו שהורה לא יכול לגונן על הילד שלו בפני הכל ולפני שהוא מסתכל קודם על החברה, כדאי שיגונן עליי מפניו. היו תקופות בהם הוא התנתק ממני ולא דיברנו יותר מידי, הוא ביקש שאעשה את זה בשקט ואני בכוונה שמתי את זה בפנים של כולם והחצנתי את זה. אבא שלי עשה שינוי מטורף ואני מעריך אותו אפילו יותר.

הייתי מסתכל על בנים וחושב כמה אני רוצה להיות כמוהם

 

לא הרגשת לפעמים שאתה רוצה לחזור אחורה?
" לא, לרגע לא הרגשתי שאני עושה משהו לא בסדר ואני עומד בזה עד היום. אין אצלי הנחות להורים, הורה שלא מקבל את הילד שלו לא ראוי להיות הורה. ראיתי סרט של אבי נשר השבוע בקולנוע ונאמר שם משפט שפירק אותי, כשמביאים ילד לעולם בעצם מביאים שני ילדים הראשון הוא הילד שהיה לך בראש והשני הילד שבפועל. בגיל מסוים שני הילדים האלה נפגשים , ואתה כהורה צריך להחליט אם אתה הולך עם הילד שהיה לך בראש או עם זה שקיים."

מי האנשים שתמכו בך לאורך הדרך?
" לא איבדתי אף אחד בדרך כולם תמכו בי בסופו של דבר. אני נחשף לסיפורים קשים של טרנסים וחוטף סטירה לפנים, הרבה פעמים אני מרגיש שזה לא בסדר שאני לא חווה את החוויה הטרנסית כמו שצריך, את הכאב הזה."

תאר לי את חייך בתור שיראל.
"הייתי חוזר מבית ספר נכנס לחדר ונשאר שם שעות, לא יצאתי לבלות חייתי כמו זומבי באותה תקופה. אני לא אצליח להסביר אף פעם מה זה להסתכל במראה ולראות גוף שלא תואם לך, אני מסתכל במראה ורואה את רוי אבל כולם מסתכלים עלי ורואים את שיראל. בבית ספר כשדיברתי בתור זכר קיבלתי מכות, כעסתי על אמא שלי כי לא הבנתי למה היא ציירה לי שזה בסדר בזמן שהעולם לא באמת עובד ככה. הייתי מסתכל על בנים וחושב כמה אני רוצה להיות כמוהם."

             הרצון להתגייס לקרבי הייתה הצהרת גבריות מטורפת.

 

למה בחרת להתגייס לקרבי?
" בדיעבד, הרצון להתגייס לקרבי הייתה הצהרת גבריות מטורפת."

איך היה השירות בקרקל?
" מדהים, אם מבקשים ממני לחזור אני חוזר. הגדוד הזה הוא קיבוץ גלויות של החברה הישראלית, כמו שהגדוד נראה ככה בעיני החברה צריכה להיראות, מקבלים שם הכל, יש שם שוויון אמיתי וזה כמו משפחה."

יש שם שוויון אמיתי?
"נשים עושות וסוחבות בדיוק כמו הגברים. את חושבת שמעניין את החייל שלידי מי יתן את הכדור במחבל גבר או אישה?"

לא קשה לך לחשוף את החיים שלך כל פעם מחדש?
" להפך זה לא קשה לי, אני כל פעם מחדש מתרגש שיש לי את הזכות להציף את הדברים האלה זה מטורף שואלים אותי איפה יש לך את הכוחות, אני מרגיש שליחות מטורפת הנושא הזה הוא שטח אפור, פצע מדמם שמפחדים להתקרב אליו ולגעת בו. "

הרב פנה אלי בסוף ההרצאה ואמר לי "בחור בן 24 לימד אותי שאפשר אחרת".


מה הדבר הכי מרגש שקרה לך במסגרת היותך טרנסג'נדר?
"הזמינו אותי מבני עקיבא, ישיבה שבה אחד הנערים יצא מהארון וחווה אלימות קשה, הוא היה מאושפז המון זמן. אחד הרבנים הגיע אלי וסיפר לי על מה שקרה וביקש שאגיע. הוא אמר לי "אני בן 64 אני לא מקבל את זה, אני לא מכיל ולא מבין את זה אפילו אבל אני לא שופט", ברגע שזה הגיע לאלימות הוא הבין שכנראה הוא עשה משהו לא נכון עם התלמידים שלו, והגעתי לשם."

לא חששת?
רעדתי. בסוף ההרצאה ניגש אליי אחד התלמידים, אנחנו מסתכלים אחד על השני והוא הושיט את היד ללחוץ לי את היד ונעצר, הסתכל על הרב ושאל אותו "מותר?" , הרב ענה בשנינות "תשמע אם אתה מסתכל עליו והוא מעלה בך מחשבות אסורות אז כנראה שמשהו פה לא תקין." הרב פנה אלי בסוף ההרצאה ואמר לי "בחור בן 24 לימד אותי שאפשר אחרת. "

אתה אוהב לשחק כדורגל ואפילו מאוד טוב בזה, למה אתה לא הופך את זה למקצוע?
" כל החיים שלי שיחקתי כדורגל אבל כרגע אני לא משחק עם נשים ולא עם גברים. אלה החוקים של פיפ"א, הורמונים נחשבים חומרים אסורים ולכן אם אני לוקח אותם זה יוצר פעם ביני לבין אחרים."

איך מתייחסים אליך בראיונות עבודה?
"היה לי ראיון עבודה בתור לסבית והם לא ידעו שאני מתחיל את השינוי, והם ממש עפו עלי. אחרי שסיפרתי להם על התהליך שאני הולך לעבור הם לקחו צעד אחורה."

ממה אתה פוחד?
" תמיד עובר לי בראש ליד אנשים חדשים אם להגיד שאני כזה או לא להגיד? אני מפחד לחיות בחברה שתגרום לי לא להגיד את זה."

יצאתי עם נשים שלא יביישו אף גבר

יש לך קושי למצוא אהבה?
"לא, יצאתי עם נשים שלא יביישו אף גבר."

בכל זאת, יש את העניין של החשיפה.
" כשאני מתחיל עם אישה זה לצאת מהארון כל פעם מחדש, זה משהו שחייב להעלות."

אתה בזוגיות?
"כן".

קיימת בך מבוכה להתחיל עם נשים?
" לא, מה הדבר הכי גרוע שהיא תגיד – לא? היא יכולה להגיד לא גם לחבר שלידי.."

התראיינת לאחרונה בתוכנית של אופירה וברקו, איך הרגשת?
" הכרתי את הנפשות הפועלות וידעתי מה המטרה של התוכנית הזאת. שבוע לפני סתיו סטרשקו התראיינה אצלם וברקוביץ' פשוט יבש אותה, היה לי ברור שאני לא הולך לשתוק. אופירה דיברה איתי בטלפון ואמרה "אני מקבלת את זה אני פשוט רוצה להביא את זה לאייל בפנים . אני לא מפורסם אין לי מה להסתיר, אין לי עצם בלשון כשזה מגיע לנושא הזה. במהלך הראיון הטלפוני גל אוחובסקי הרגיע אותי, אני לא עושה את זה בשביל פרסום וברקוביץ בן אדם שעושה פרובקציות . "

אלוהיים מתבייש באחד מאתנו וזה לא בי

חושב על אבהות?
" החלום הכי גדול שלי הוא להיות אבא וזה יקרה."

מה יש לך להגיד לאנשים שחושבים שאתה לא ראוי להיות אבא?
" הם אומרים שזה לטובת הילד, אם הילד גדל במשפחה להט"בית זה יכול לגרום לו עוול. ילדים שגדלים במשפחה כזאת מרגישים שזה טבעי, העוול זו החברה שגורמת לו להרגיש שזה לא טבעי. בבית הוא מקבל את כל האהבה שבעולם. אנחנו עוברים דרך ארוכה כל כך בשביל להביא ילד לעולם ואז אומרים שאנחנו לא ראויים, שזה לא מגיע לנו."

מה דעתך על הביקורות על המצעד?
"יש המון אנשים שאומרים שאין להם בעיה אם זה אבל שנעשה את זה בבית שלנו, בפינה. זה פשוט מחרפן אותי, אתם לא צועדים את זה שאתם סטרייטים אבל אתם גם לא נלחמים יום יום על הזכויות שלכם ולא טסים חצי עולם בשביל להביא ילד לעולם, אז אל תבואו במשפט מתיפייף."

והמצעד בירושלים, מה דעתך?
"מדהים, המצעד בירושלים זו מחאה אמיתית. אנחנו כאן ובכל מקום, זו אמירה."

מה הרגשת ביום שבו שירה בנקי נרצחה?
"גרתי אז ביוקנעם, הייתה לי שכנה דתיה ולאחר ששידרו את זה בחדשות צעקתי בכוונה את כל הקללות בעולם על הדת כדי שהיא תשמע. רוצחים אותנו כי אנחנו חיים את עצמנו, הרגשתי שמשהו מת בי, זה כאב בכל הגוף. חשוב שיבינו, ישי שליסל הוא מחבל שקם ורצח אדם שלא פגע בו בשום צורה ועוד בשם אלוהים, אלוהיים מתבייש באחד מאתנו וזה לא בי."

יש לך דמות להערצה?
"אני מעריץ אנשים שהולכים אחרי האמת שלהם ולא נכנעים לתכתיבי החברה. את שיראל אני מעריץ, היא חיה בתוך כלא וחוותה את כל הקושי. היום אני רועי אני חי את החיים שלי וזה הדבר הכי קל בעולם."

יש לך מסר שהיית רוצה להעביר לקוראים?
"גם אם אנשים לא מבינים לא לפחד לגעת בזה להישאר בחושך גורם לי לרחמים, אין בעיה שלא יבינו אבל שגם לא יפגעו. כשאני בוחר בדרך חיים שלי זה לא פוגע בשום צורה באף אחד אחר, כשאחרים מונעים ממני את הזכויות שלי במדינה הזאת בגלל הדרך חיים שלי זה כן פוגע. כולם אומרים שאני זה שפוגע, ובשטח אלה הם."

צואה, לא מה שחשבתם

בת-אל ווחניש

תמיד לימדו אותנו שצואה היא הפסולת שהגוף שלנו מוציא לאחר שעיכל את המזון. אצל הסינים זה קצת אחרת – כבר לפני 1,700 שנה הם הבינו כי לצואה יש סגולות רפואיות ייחודיות ומפתיעות. תשאלו את ביל גייטס

"מעולם לא תיארתי לעצמי שאדע כל כך הרבה על קקי", אמר ביל גייטס המוכר לכולנו כמייסד חברת מיקרוסופט וכאחד האנשים העשירים ביותר בעולם. גייטס השתתף החודש בפתיחתה של תערוכת טכנולוגיות חדשות של בתי שימוש וסניטציה שהתקיימה בבייג'ינג ואמר שלפני עשור, כשהוא ואשתו השקיעו יותר מ-200 מיליון דולר במחקר בתחום בתי השימוש, הוא לא דמיין שאלה הדברים שיתגלו.

גייטס ורעייתו

כבר לפני מאות שנים גילו הסינים כי הצואה יכולה להיות תרופה יעילה מאוד ובספרי הרפואה הסינית פורסמו מתכונים שונים להתססה, ייבוש ומהילה של הצואה לצורך ריפוי מספר רב של מחלות אצל בני אדם.

לפני כעשור, כשהפסיק גייטס לעבוד במשרה מלאה במיקרוסופט, החל להתעניין מאוד בתברואה. הוא הסביר ל-400 אורחי הכנס בסין כי הגילויים החדשניים הללו בנוגע לצואת האדם יכולים לחסל כחצי מיליון מקרי מוות של פעוטות ולחסוך כ-233 מיליארד דולר בשנה מההוצאות הכרוכות בטיפול במחלות במערכת העיכול.

ב-2015 פורסם כי הוקם מאגר צואה ישראלי במרכז הרפואי איכילוב לשם השתלת צואה של אנשים בריאים אצל אנשים חולים על מנת לרפא אותם. הסיבה לכך, כפי שמסביר ד"ר ניצן מרהשק (מנהל השירות באיכילוב), היא העובדה שבמערכת העיכול שלנו יש פי 100 יותר גנים חיידקיים ממספר הגנים הקיים בגופנו וזו מוכיחה את יכולתם הרבה לעומת תאי הגוף שלנו ולעומת כל אנטיביוטיקה אחרת שאנחנו לוקחים.

"צואה אנושית שמטופלת כיאות יכולה להיות אטרקטיבית מאוד מבחינה כלכלית בזכות הרווחים הבריאותיים שלה", אמר גאי הטאון, יועץ בכיר למים, סניטציה והיגיינה בקרן החירום הבינלאומית של האומות (UNICEF). אז מעבר לסגולות הבריאותיות שיש לצואה, מדובר בהשקעה שככל הנראה תניב רווחים עצומים לכלכלה העולמית.

 

עוד הסביר גייטס, כי בערים המפותחות יותר בעולם מותקנות מערכות ביוב שיכולות לטהר את המים למים נקיים לשתייה אך בערים הפחות מפותחות, מערכות אלה לא מותקנות וסביר להניח כי הן לא יותקנו אם לא יהיו התקציבים לעשות זאת. הוא הודה כי הקמת הפיתוחים הטכנולוגיים של בתי השימוש היא עניין יקר מאוד אך הביע תקווה כי אפשר יהיה לצמצם את העלויות אולם הקמתן באזורים העניים יותר תהיה רק בעוד כעשור לטענתו.

מארגון הבריאות העולמי נמסר כי ללא טיפול חדשני ויעיל במערכות הביוב והשפכים, העיור וגידול האוכלוסין יעצימו את הנטל על המערכות הקיימות. בעוד העובדה שיש ערים שלמות שהפסולת האנושית בהן נזרקת ללא כל טיפול, כל דולר שמושקע בסניטציה מוביל להחזר של 5.5 דולרים.

אם כך, זוהי אכן תגלית יוצאת דופן. אולי בעוד כמה שנים ימכרו לנו תרופות המכילות את הצואה שלנו או שאפילו נוכל למכור את הצואה שלנו במחיר גבוה ממה שאי פעם דמיינו. בפעם הבאה תחשבו פעמיים לפני שאתם רצים לשירותים.