מאת משה סלע להמשיך לקרוא מאמן ספורט – האנדרייטד הנצחי ←

מאת בת-אל ווחניש

הם אירגנו לבנם בן השש מסיבת יום הולדת והזמינו את כל הכיתה אך למה שקרה בפועל הם לא ציפו. האב לא נשאר אדיש למקרה וריגש אלפים בפייסבוק

מקרה שקרה ביום חמישי האחרון (22.11) הוכיח שוב את הכוח של הרשת החברתית. הוריו של שליו לביא בן השש מערד ארגנו לו מסיבת יום הולדת בביתם ומבעוד מועד שלחו הזמנות לכל חבריו לכיתה דרך הוואטסאפ.

בהגיע העת לחגוג, חיכו בני המשפחה לחברים שאמורים להגיע אך למרבה הצער, אף חבר מבין 22 החברים שהוזמנו לא הגיע חוץ מאשר ילד אחד. אביו, עידן לביא, לא יכל להישאר אדיש לאכזבת בנו ביום הולדתו והחליט להעלות פוסט לרשת החברתית פייסבוק.

הפוסט הופץ לאלפי גולשים וגרר תגובות מרגשות רבות ואף הניע מספר רב מתושבי העיר והסביבה לצאת ולחגוג לשליו. המידע הגיע גם למוקד המשטרה האזורי, גם הם לא יכלו להישאר אדישים ושוטרי הסיור של אותה שעה הגיעו אף הם לחגוג לילד השמחה.

זהו אכן מקרה מצער שצריך לעורר את ההורים באופן כללי על חשיבות ההגעה של ילדיהם לאירועים של חבריהם או אפילו לעורר את המסגרת החינוכית במיוחד על ההשלכות שיכולות להיגרם לילד בעקבות חוויה שכזו.

מאת יעל ברנר

השבוע שוב עלתה לכותרות פרשה בבית המלוכה הבריטי. והפעם: קרע במשפחה המלכותית. זוהי הזדמנות מצויינת לעסוק בשאלה: למה לעזעזאל אנחנו מתעניינים כל כך בבית המלוכה הבריטי?

הכותרות סביב משפחת המלוכה לא מרפות לרגע בישראל, השבוע בעקבות הודעה על מעברם הצפוי של הארי ומייגן מאחוזת קנזינגטון פורסמו בכל אתרי החדשות כתבות בנוגע לסיבת המעבר. הכתבות השונות הסבירו כי המעבר נעשה על רקע מתיחות גוברת כביכול בין הזוגות הגרים בסמיכות ורצונם של הארי ומייגן לעבור למרחב גדול יותר. בכל שבוע עולה כותרת אחרת המצביעה על אובססיה לא מוסברת סביב הפאדיחות של מייגן, הבחירות האופנתיות של קייט או שלום המלכה אליזבת'.

נראה כאילו לנו, הישראלים יש איזה חיבור מיוחד למלוכה הבריטית, מה שהביא אותי לאחרונה לנסות ולהבין מדוע אנו רוצים להיות חלק מההתעניינות העולמית בתרבות הבריטית הכוללת גינונים ונימוסים מוגזמים הרחוקים ממנו במיוחד? הרי כאשר אנו יושבים בבית וקוראים על סוגיות שונות בממלכה מן הסתם שאנחנו לא עושים זאת עם ספל תה וזרת למעלה, האם אנחנו עד כדי כך נואשים להחליף את הקפה טורקי שלנו בתה מהביל?

ייתכן שהסיבה להתעניינות הגוברת במלוכה הבריטית היא שמדד ההתעניינות במקבילה הישראלית לארמון בקינגהאם, הלא הוא מוסד הנשיאות שואף לאפס וזאת משום שלא ניתן להשוות בין חליפה ירוקה זרחנית של המלכה לעוד חליפה משעממת של ריבלין. יכול להיות גם שלימודי התנ"ך בבית הספר על ממלכות יהודה וישראל, עשו את שלהם וגירו אותנו להתעניין במה שהיה וכבר איננו.

אם נדון בסיקור האופנתי הנרחב בארץ לגבי ארון הבגדים של נשות הממלכה, המקבילות היחידות שלנו לשפיטת סטיילינג ב"ממלכה" הישראלית הם נשים כמו שרה נתניהו או מירי רגב שמלבד שמלת ירושלים מרגשת הבחירות האופנתיות שלהם לא מסעירות אותנו במיוחד. המחסור בחוויות אופנתיות כאן, הוא הסבר הגיוני לרצון שלנו להיות חלק מההתלהבות העולמית סביב האאוטפיטים הטרנדיים שמייגן או קייט בוחרות ללבוש.

סיבה נוספת שיכולה להסביר את החולשה שלנו למלוכה הבריטית, היא שזו מייצגת שמרנות. הדבר מתבטא בקוד לבוש צנוע, בשמירת מסורת דתית, טקסים, חוקים, מגבלות ושושלת יציבה המועברת מדור לדור ומחזיקה כבר מאות שנים. אילו היבטים שאנו כמדינה יהודית עם מאפיינים מסורתיים ושמרניים יכולים להזדהות. בנוסף, בחירותיהן האופנתיות והצנועות של נשות המלוכה נותנות השראה לנשים מהמגזר הדתי והחרדי.

ובעצם הסיבה המרכזית לכך שאנו מתעניינים בבית המלוכה הבריטי, היא שזה פשוט משהו שאין לנו בארץ, זה דבר שונה ומסקרן. ואולי גם אנחנו רוצים להרגיש קצת אווירה מלכותית ולחזור להיות ילדים המתרגשים מעוד סיפור על מלכה חביבה, נסיך ודוכסית.

מאת ליטל מקוריאה

בשבוע שעבר (19.11) נחגג ברחבי העולם יום הגבר הבינלאומי, ונשאלת השאלה, האם החברה מניחה על גברים כבלים שחונקים אותם וכיצד הם מושפעים בכך? חוקרים מצאו כי כבלים אלה מסווגים כחלק מה"קופסה הגברית" והיא משפיעה עמוקות על גברים ועל סביבתם

"נזכרתי באבא שלי, באותה תקופה בחיי היו כמה חוויות קשות במשפחה שלנו. אחי הנרי מת באופן טרגי".  טוני פורטר עומד על הבמה ומספר בכאב על אותו יום שאחיו נקבר.

"התגוררנו בניו יורק והקבורה הייתה בערך שעתיים נסיעה מהעיר. כשהתכוננו לחזור מהלוויה, המכוניות עצרו להפסקה למי שרצה לגשת לשירותים לפני הנסיעה הארוכה הביתה והלימוזינה התרוקנה, אימא שלי, אחיותיי, דודותיי, כולן יצאו. אבל אבי ואני נשארנו בלימוזינה וברגע שהנשים עזבו הוא התפרץ בבכי.

הוא לא רצה לבכות לפניי, אבל הוא ידע שלא יצליח להחזיק מעמד כל הדרך עד העיר. והיה עדיף לו לבכות מולי מאשר להרשות לעצמו להביע את הרגשות והתחושות הללו בפני נשים.  ומדובר בגבר, שעשר דקות קודם לכן שם את בנו בן העשר בתוך האדמה. חוויה שאני אפילו לא יכול לדמיין. והדבר שהכי הכאיב לי היה שהוא התנצל בפניי על כך שהוא בכה בפניי. ובו זמנית, שיבח אותי על כך שלא בכיתי בעצמי".

פורטר מסביר בהרצאתו שרק שנים לאחר מכן הבין שהחוויה הזאת ועוד רבות, גרמו לו להבין איך גבר אמור להתנהג ואיך הוא הנחיל את התפיסה הלאה לדור הבא – בנו שלו. עד ליום שהחליט שהוא מאס בכך.

תיבת פנדורה

פורטר הוא סופר, מחנך ופעיל חברתי. הוא נודע במאמציו למנוע אלימות נגד נשים תוך קידום גבריות בריאה ומכבדת. ההרצאה שלו מתקיימת על בימת "טד" (TED), ועידה אקדמית פופולרית בה נערכות הרצאות אשר בדר"כ מופצות ברשת. היא סומנה על ידי מגזין GQ כאחת מ"10 ההרצאות המובילות שכל גבר חייב לראות".

הוא יצא לחקור את התנהגויות שבחר בהן, והבין שאפשר לסווג את כל אותן תפיסות לגבי עצמו כחלק מה"קופסה הגברית". בתוך הקופסה ישנם כמה תכתיבים קבועים שבחורים מגיל מאוד צעיר נאלצים להשתבץ לתוכם על מנת להשתלב.

"הקופסה הגברית" שעליה דיבר פורטר בהרצאתו נחקרה באופן ממחקרי מעמיק. את המחקר הובילו- ארגון "פרומונדו",ארגון עולמי ששם לעצמו מטרה לחקור באופן יישומי את הגבריות, ו"אקס" מותג מוצרי טיפוח לגברים. המחקר נערך בקרב גברים בארה"ב, בריטניה ומקסיקו.

לצורך מחקר זה, חילקו את הנחקרים לשתי קבוצות. נחקרים "בתוך הקופסה הגברית", אשר נוטים להפנים ולהסכים יותר עם מסרים נוקשים של החברה לגבי איך גברים צריכים להתנהג. לעומתם, בחורים ש"מחוץ לקופסה הגברית", אשר פרצו את גבולות הקופסה ומאמצים רעיונות מודרניים ועמדות פתוחות יותר.

בלי רגשות

החוקרים הגדירו את הנחקרים על פי רמת ההזדהות עם התפיסות הבאות, ככל שהנחקר הזדהה יותר עם הנאמר הוא תויג כ"בתוך הקופסה הגברית" ולהפך.

הראשונה היא אי תלות, שאומרת שגברים אמורים להסתמך על עצמם בלבד, במיוחד בנוגע לבריאות הגופנית והרגשית. משתתף במחקר מוושינגטון, ארה"ב. הסביר היטב את התוצאות של התפיסה, "אנחנו לומדים לא להביע את עצמנו, אתה יודע, דפרסיה זה אישיו רציני. דיכאון וחרדה הם למעשה הגורמים למוות של גברים שחורים בארץ הזאת, לא רצח או דבר אחר…אף אחד לא אמר לנו שזה בסדר לדבר על הבעיות שלך".

עוד תפיסה היא שגבר מוכרח לנהוג בצורה קשוחה. הדבר דורש מהם שני דברים- גם שימוש בכוח פיזי במידת הצורך ובאותה נשימה, הימנעות מרגשות פגיעים כלשהם.  אחד הנחקרים בארה"ב סיפר על הדרך בה הוא מביע כאב, "גדלתי ככה, אני לא יכול לשבור את זה. כשאני מגיע לסף בכי, שום דבר לא יוצא. אני פשוט יושב שם ומתרגז יותר ממה שקרה".

החוקרים תייגו גם אטרקטיביות פיזית כאחד הפרמטרים. הזכרים אמורים להיות מושכים. אך בתוך ציפייה חברתית זאת יש פרדוקס. עליהם להשיג זאת בלי להראות שעשו מאמץ כלשהו.

מגדר, מין ושליטה

לגברים בתוך הקופסה הגברית יש גם תפקידים מוגדרים במסגרת הביתית והם נעים סביב הגדרות מגדריות. התפקידים מחולקים כך שגברים גברים תורמים לרווחת המשפחה בעיקר כספקים, בעוד שהנשים תורמות באופן לא פרופורציונאלי בטיפול היומיומי בילדים ובבית. מה שיוצר לחץ אדיר על גברים לספק את כלכלת הבית, ובו בזמן, מעניק להם היתר לא לקחת חלק פעיל בתחזוקתו השוטפת.

החברה גם דוחקת בהם להיות מתוייגים כהטרוסקסואליים וגם הומופובים. "גברים יכולים לפעול רק בדרך מסוימת. אם אתה לא מתאים לקופסה, אתה לא מתויג כזכר".

בחורים גם נדרשים להיות "היפר-סקסואליים", כלומר- מוכנים תמיד למין, ותמיד משתוקקים לרכוש כיבושיים מיניים נוסף. בהרצאתו פורטר מספר על כך שבנעוריו לא רצה לקיים מגע מיני עם שילה, נערה מהשכונה, אך בעקבות הלחץ של חבריו היה עליו להעמיד פנים שכן עשה את המעשה.

בנוסף, נדרשים הגברים להביע תוקפנות ושליטה, אשר מדגישים את הצורך של   ה"גבר האמיתי" להשתמש באלימות פיזית, בעת הצורך.

תוצאות הרסניות

מנתוני המחקר נמצא כי בארה"ב, 52% מהנשאלים שבתוך הקופסה הגברית הסכימו שביצעו תקיפה פיזית של אדם בחודש האחרון, בעוד שרק 7% מהנשאלים שמחוץ לקופסה הסכימו עם קביעה זאת. בבריטניה, 28% מהגברים שזוהו כבתוך הקופסה ענו שהיו מעורבים בתאונת דרכים אחת או יותר בשנה האחרונה, זאת לעומת 7% של גברים שמחוץ לקופסה.

נמצא כי גברים שנוטים להסכים עם תפיסות קשוחות אלה, גם נוטים לחשוב יותר על התאבדות. בקרב הגברים האמריקאים ש"בתוך הקופסה הגברית" 40% סיפרו שבשלב מסוים בשבועיים האחרונים היו להם מחשבות אובדניות, בעוד שאצל אלה שמחוץ לה, רק 17% סיפרו על מחשבות שכאלה. נתונים דומים תועדו בבריטניה.

נראה כי ההדחקה המתמשכת של רגשות כמו פחד, חולשה ועצב, מבעבעת וצפה. וכתוצאה מכך מתבססות התנהגויות שפוגעות בגברים ובסובבים אותם.

אבות ובנים 

בהרצאתו סיפר פורטר על הקשר שלו עם בנו בגיל צעיר. בעוד בתו קיבלה חיבה וחיבוקים כשהגיעה אליו ממררת בבכי, בנו זכה לאטימות. הוא היה מבקש ממנו להירגע, ללכת לחדר ולצאת ממנו רק שיגמור לבכות ואז יוכלו לדבר "כמו גברים". וכל זה שבנו היה רק בן חמש(!).

נראה כי המגבלות החברתיות הניצבות בפני גברים מעיבות על הקשר שבין אב לבן, על פי נתוני המחקר במקסיקו, נמצא כי רק 4% מכלל הנשאלים יפנו לאביהם אם הם מרגישים עצובים או מדוכאים, אל מול 27% שענו שיפנו לאמם בבקשת עזרה.

הכבלים שהחברה מניחה על הגברים מגיל קטן מקשה על הקשר הקרוב והחם שיכול להיווצר בין אבות לבניהם. כך נוצר מעין "מעגל קסמים", אבות מרגישים ריחוק וחוסר יכולת להפגין קרבה ורגשות כדי שהגבריות שלהם לא תמצא בסכנה, ומנגד הבנים רוצים להוכיח לאבותיהם שהם "גברים אמיתיים" ודבקים באותה התנהגות חונקת שאבותיהם נאלצו להתחייב אליה.

"יש לחץ בכל מקום"

לחברה תפקיד מכריע בתפיסות של גברים את עצמם ואיך שהם אמורים להתנהג. במחקר מוצגים הבדלים משמעותיים בין הדעה של הגבר לבין הדעה שהוא חושב שהחברה מורה לו לדבוק בה. כשנשאלו המשתתפים בארה"ב "האם אתה מסכימה אם האמירה שבחור הומוסקסואל הוא לא 'גבר אמיתי'", 29% הסכימו עם כך. אך כשנשאלו "האם אתה חש שהחברה מצפה ממך לחשוב שבחור הומוסקסואל הוא לא 'גבר אמיתי'", 55% ענו על כך בחיוב.

נתונים דומים נצפו גם לגבי השתתפות במטלות בית ויצירת יחסי חברות עם בחור הומוסקסואל. בכל המקרים הנשאלים ענו כי דעתם האישית קרובה יותר למונחים ש"מחוץ לקופסה" ואילו החברה דוחקת בהם להיות "בתוך הקופסה". משתתף בקבוצת מיקוד של המחקר בבריטניה הסביר זאת בקצרה, "יש לחץ בכל מקום שאומר לך איזה גבר אתה צריך להיות".

אך למרות הלחץ החברתי, נראה כי מהפך מתחיל. גברים מתחילים לצאת מהגבולות הישנים שהוכתבו להם ולבחור באלטרנטיבות אחרות. החוקרים מסבירים במחקר  שלדעתם פריצה מהקופסה אינה דבר שצעירים יכולים לעשות בכוחות עצמם. במציאות הזאת, לכולנו – גברים צעירים, נשים צעירות, הורים, אנשי חינוך, תקשורת, מורים ובני זוג רומנטיים– יש תפקיד בחיזוק רעיונות חיוביים, שוויוניים ולא-נוקשים של גבריות. במילים אחרות, הגיע הזמן שכולנו נפעל כדי לפרוץ ולשבור את הקופסה המשעבדת הזאת.

לקראת סיומה של הרצאת "טד" שלו, פורטר מספר שהוא שאל ילד בן 9, איך זה יהיה בשבילו אם לא ייאלץ לדבוק ב"קופסה הגברית". הילד חשב מעט והשיב לו: "אני אהיה חופשי".

מאת: עדי באזוב

" כולם אומרים לי אתה הולך נגד אלוהים ואני עונה להם שלא, 22 שנה הלכתי נגד אלוהים, חייתי בגוף לא שלי עם מגדר שהוא לא תואם לי, לא ככה אלוהים ברא אותי." רוי אוחנה (24), פרץ לתודעה בתור טרנסג'נדר הנלחם על זכותו להיות כדורגלן, מגולל בפנינו את סיפור חייו, מאותו רגע בגיל 3 בו אמא שלו לקחה אותו לקנות חליפות בפעם הראשונה ועד היום, הוא משתף אותנו בתהליך שחולל לעצמו ולסביבה, על השירות בקרקל ועל ההרצאות שהוא מעביר ברחבי הארץ.

יש לך כעס שנולדת בת?
" אני ואלוהים זה סיפור. כל החיים היה לי כעס כלפיו, הייתי מבקש להרגיש מאושר מעצם היותי אישה כמו אחיות שלי שמתגאות בנשיות שלהן או שמחר אני קם ואני קם בתור גבר. לא קמתי בתור גבר אף פעם והתחפושת לא משנה כמה ניסיתי לשפשף במקלחת לא ירדה, אז הכעס גרם לי לא להפסיק להאמין אבל זה מצחיק כי אם אני לא מאמין בו אז על מה אני כועס, על מי אני כועס? רק עכשיו התחלתי להשלים איתו, אני ואלוהים בסדר אני והדת קצת פחות."

מתי התחלת להרגיש שאתה לא שלם עם המין שנולדת אליו?
" אם את שואלת את רוי אז הוא יגיד לך שתמיד, אם תשאלי את שיראל אז הכל קרה בהדרגתיות. הזיכרון הראשון והכי חזק הוא בגיל 3 נורא ניסיתי להתחקות אחרי אבא שלי ודפוסים גבריים. עד גיל 3 הייתי לובש שמלות ופפיונים, תמיד הייתי חוזר לאמא שלי עם השמלה קרועה אחרי שטיפסתי על עצים ושיחקתי עם בנים . יום אחד אמא שלי לקחה אותי לחנות בגדים ואני הולך עם ראש נפול לכיוון הצד של הבנות, אמא שלי עצרה אותי ואמרה לי "בוא ננסה בצד השני" . פתאום מצאתי את עצמי נורא נינוח, בגיל 3 לא היה לי את היכולת לבוא להגיד לאמא שלי או לסביבה "תקשיבו, משהו פה לא תקין" והיא אף פעם לא ניסתה לשנות אותי, היא פשוט הבינה וזרמה עם זה, היא קנתה לי חליפות וכל חליפה הלבישה לחיוך."

מתי הבנת שאתה מוכן לעבור את השינוי הפיזי?
" מגיע הגיל שלכולן סביבי יש חבר הרגשתי מוזר, ניסיתי להתאים את עצמי כמה שיותר. לכולן יש חבר אז צריך גם, בגיל 15 הייתה לי מערכת יחסים עם גבר והיינו ביחד 3 שנים. וכשמצאתי את עצמי מתאהב באישה אז הגיעה הפרידה ומאז יצאתי מהארון בתור לסבית. כשהשתחררתי, החלטתי להתחיל תהליך התאמה מגדרית."

לא היה בך פחד שזו תקופה חולפת?
"לא. אבא שלי חשב ככה הוא כל הזמן אמר שזה יעבור ושזה מרד נעורים."
איך ההורים הגיבו להחלטה שלך?
" אמא שלי תמיד קיבלה אותי, אבא שלי לא קיבל אותי בתור לסבית אז לספר לו שהחלטתי להתחיל תהליך התאמה מגדרית היה להפיל עליו עוד מכה. הוא ידע שיש לו בת אבל הרגיש שזה לא תואם לאופי שלי, הוא חשף בפני " הייתי מרביץ לאנשים כמוך. אני פוחד שיתייחסו אליך כמו שאני הייתי מתייחס לאנשים כמוך" ועניתי לו שהורה לא יכול לגונן על הילד שלו בפני הכל ולפני שהוא מסתכל קודם על החברה, כדאי שיגונן עליי מפניו. היו תקופות בהם הוא התנתק ממני ולא דיברנו יותר מידי, הוא ביקש שאעשה את זה בשקט ואני בכוונה שמתי את זה בפנים של כולם והחצנתי את זה. אבא שלי עשה שינוי מטורף ואני מעריך אותו אפילו יותר.

הייתי מסתכל על בנים וחושב כמה אני רוצה להיות כמוהם

לא הרגשת לפעמים שאתה רוצה לחזור אחורה?
" לא, לרגע לא הרגשתי שאני עושה משהו לא בסדר ואני עומד בזה עד היום. אין אצלי הנחות להורים, הורה שלא מקבל את הילד שלו לא ראוי להיות הורה. ראיתי סרט של אבי נשר השבוע בקולנוע ונאמר שם משפט שפירק אותי, כשמביאים ילד לעולם בעצם מביאים שני ילדים הראשון הוא הילד שהיה לך בראש והשני הילד שבפועל. בגיל מסוים שני הילדים האלה נפגשים , ואתה כהורה צריך להחליט אם אתה הולך עם הילד שהיה לך בראש או עם זה שקיים."

מי האנשים שתמכו בך לאורך הדרך?
" לא איבדתי אף אחד בדרך כולם תמכו בי בסופו של דבר. אני נחשף לסיפורים קשים של טרנסים וחוטף סטירה לפנים, הרבה פעמים אני מרגיש שזה לא בסדר שאני לא חווה את החוויה הטרנסית כמו שצריך, את הכאב הזה."

תאר לי את חייך בתור שיראל.
"הייתי חוזר מבית ספר נכנס לחדר ונשאר שם שעות, לא יצאתי לבלות חייתי כמו זומבי באותה תקופה. אני לא אצליח להסביר אף פעם מה זה להסתכל במראה ולראות גוף שלא תואם לך, אני מסתכל במראה ורואה את רוי אבל כולם מסתכלים עלי ורואים את שיראל. בבית ספר כשדיברתי בתור זכר קיבלתי מכות, כעסתי על אמא שלי כי לא הבנתי למה היא ציירה לי שזה בסדר בזמן שהעולם לא באמת עובד ככה. הייתי מסתכל על בנים וחושב כמה אני רוצה להיות כמוהם."

             הרצון להתגייס לקרבי הייתה הצהרת גבריות מטורפת.

למה בחרת להתגייס לקרבי?
" בדיעבד, הרצון להתגייס לקרבי הייתה הצהרת גבריות מטורפת."

איך היה השירות בקרקל?
" מדהים, אם מבקשים ממני לחזור אני חוזר. הגדוד הזה הוא קיבוץ גלויות של החברה הישראלית, כמו שהגדוד נראה ככה בעיני החברה צריכה להיראות, מקבלים שם הכל, יש שם שוויון אמיתי וזה כמו משפחה."

יש שם שוויון אמיתי?
"נשים עושות וסוחבות בדיוק כמו הגברים. את חושבת שמעניין את החייל שלידי מי יתן את הכדור במחבל גבר או אישה?"

לא קשה לך לחשוף את החיים שלך כל פעם מחדש?
" להפך זה לא קשה לי, אני כל פעם מחדש מתרגש שיש לי את הזכות להציף את הדברים האלה זה מטורף שואלים אותי איפה יש לך את הכוחות, אני מרגיש שליחות מטורפת הנושא הזה הוא שטח אפור, פצע מדמם שמפחדים להתקרב אליו ולגעת בו. "

הרב פנה אלי בסוף ההרצאה ואמר לי "בחור בן 24 לימד אותי שאפשר אחרת".

מה הדבר הכי מרגש שקרה לך במסגרת היותך טרנסג'נדר?
"הזמינו אותי מבני עקיבא, ישיבה שבה אחד הנערים יצא מהארון וחווה אלימות קשה, הוא היה מאושפז המון זמן. אחד הרבנים הגיע אלי וסיפר לי על מה שקרה וביקש שאגיע. הוא אמר לי "אני בן 64 אני לא מקבל את זה, אני לא מכיל ולא מבין את זה אפילו אבל אני לא שופט", ברגע שזה הגיע לאלימות הוא הבין שכנראה הוא עשה משהו לא נכון עם התלמידים שלו, והגעתי לשם."

לא חששת?
רעדתי. בסוף ההרצאה ניגש אליי אחד התלמידים, אנחנו מסתכלים אחד על השני והוא הושיט את היד ללחוץ לי את היד ונעצר, הסתכל על הרב ושאל אותו "מותר?" , הרב ענה בשנינות "תשמע אם אתה מסתכל עליו והוא מעלה בך מחשבות אסורות אז כנראה שמשהו פה לא תקין." הרב פנה אלי בסוף ההרצאה ואמר לי "בחור בן 24 לימד אותי שאפשר אחרת. "

אתה אוהב לשחק כדורגל ואפילו מאוד טוב בזה, למה אתה לא הופך את זה למקצוע?
" כל החיים שלי שיחקתי כדורגל אבל כרגע אני לא משחק עם נשים ולא עם גברים. אלה החוקים של פיפ"א, הורמונים נחשבים חומרים אסורים ולכן אם אני לוקח אותם זה יוצר פעם ביני לבין אחרים."

איך מתייחסים אליך בראיונות עבודה?
"היה לי ראיון עבודה בתור לסבית והם לא ידעו שאני מתחיל את השינוי, והם ממש עפו עלי. אחרי שסיפרתי להם על התהליך שאני הולך לעבור הם לקחו צעד אחורה."

ממה אתה פוחד?
" תמיד עובר לי בראש ליד אנשים חדשים אם להגיד שאני כזה או לא להגיד? אני מפחד לחיות בחברה שתגרום לי לא להגיד את זה."

יצאתי עם נשים שלא יביישו אף גבר

יש לך קושי למצוא אהבה?
"לא, יצאתי עם נשים שלא יביישו אף גבר."

בכל זאת, יש את העניין של החשיפה.
" כשאני מתחיל עם אישה זה לצאת מהארון כל פעם מחדש, זה משהו שחייב להעלות."

אתה בזוגיות?
"כן".

קיימת בך מבוכה להתחיל עם נשים?
" לא, מה הדבר הכי גרוע שהיא תגיד – לא? היא יכולה להגיד לא גם לחבר שלידי.."

התראיינת לאחרונה בתוכנית של אופירה וברקו, איך הרגשת?
" הכרתי את הנפשות הפועלות וידעתי מה המטרה של התוכנית הזאת. שבוע לפני סתיו סטרשקו התראיינה אצלם וברקוביץ' פשוט יבש אותה, היה לי ברור שאני לא הולך לשתוק. אופירה דיברה איתי בטלפון ואמרה "אני מקבלת את זה אני פשוט רוצה להביא את זה לאייל בפנים . אני לא מפורסם אין לי מה להסתיר, אין לי עצם בלשון כשזה מגיע לנושא הזה. במהלך הראיון הטלפוני גל אוחובסקי הרגיע אותי, אני לא עושה את זה בשביל פרסום וברקוביץ בן אדם שעושה פרובקציות . "

אלוהיים מתבייש באחד מאתנו וזה לא בי

חושב על אבהות?
" החלום הכי גדול שלי הוא להיות אבא וזה יקרה."

מה יש לך להגיד לאנשים שחושבים שאתה לא ראוי להיות אבא?
" הם אומרים שזה לטובת הילד, אם הילד גדל במשפחה להט"בית זה יכול לגרום לו עוול. ילדים שגדלים במשפחה כזאת מרגישים שזה טבעי, העוול זו החברה שגורמת לו להרגיש שזה לא טבעי. בבית הוא מקבל את כל האהבה שבעולם. אנחנו עוברים דרך ארוכה כל כך בשביל להביא ילד לעולם ואז אומרים שאנחנו לא ראויים, שזה לא מגיע לנו."

מה דעתך על הביקורות על המצעד?
"יש המון אנשים שאומרים שאין להם בעיה אם זה אבל שנעשה את זה בבית שלנו, בפינה. זה פשוט מחרפן אותי, אתם לא צועדים את זה שאתם סטרייטים אבל אתם גם לא נלחמים יום יום על הזכויות שלכם ולא טסים חצי עולם בשביל להביא ילד לעולם, אז אל תבואו במשפט מתיפייף."

והמצעד בירושלים, מה דעתך?
"מדהים, המצעד בירושלים זו מחאה אמיתית. אנחנו כאן ובכל מקום, זו אמירה."

מה הרגשת ביום שבו שירה בנקי נרצחה?
"גרתי אז ביוקנעם, הייתה לי שכנה דתיה ולאחר ששידרו את זה בחדשות צעקתי בכוונה את כל הקללות בעולם על הדת כדי שהיא תשמע. רוצחים אותנו כי אנחנו חיים את עצמנו, הרגשתי שמשהו מת בי, זה כאב בכל הגוף. חשוב שיבינו, ישי שליסל הוא מחבל שקם ורצח אדם שלא פגע בו בשום צורה ועוד בשם אלוהים, אלוהיים מתבייש באחד מאתנו וזה לא בי."

יש לך דמות להערצה?
"אני מעריץ אנשים שהולכים אחרי האמת שלהם ולא נכנעים לתכתיבי החברה. את שיראל אני מעריץ, היא חיה בתוך כלא וחוותה את כל הקושי. היום אני רועי אני חי את החיים שלי וזה הדבר הכי קל בעולם."

יש לך מסר שהיית רוצה להעביר לקוראים?
"גם אם אנשים לא מבינים לא לפחד לגעת בזה להישאר בחושך גורם לי לרחמים, אין בעיה שלא יבינו אבל שגם לא יפגעו. כשאני בוחר בדרך חיים שלי זה לא פוגע בשום צורה באף אחד אחר, כשאחרים מונעים ממני את הזכויות שלי במדינה הזאת בגלל הדרך חיים שלי זה כן פוגע. כולם אומרים שאני זה שפוגע, ובשטח אלה הם."

בת-אל ווחניש

תמיד לימדו אותנו שצואה היא הפסולת שהגוף שלנו מוציא לאחר שעיכל את המזון. אצל הסינים זה קצת אחרת – כבר לפני 1,700 שנה הם הבינו כי לצואה יש סגולות רפואיות ייחודיות ומפתיעות. תשאלו את ביל גייטס

"מעולם לא תיארתי לעצמי שאדע כל כך הרבה על קקי", אמר ביל גייטס המוכר לכולנו כמייסד חברת מיקרוסופט וכאחד האנשים העשירים ביותר בעולם. גייטס השתתף החודש בפתיחתה של תערוכת טכנולוגיות חדשות של בתי שימוש וסניטציה שהתקיימה בבייג'ינג ואמר שלפני עשור, כשהוא ואשתו השקיעו יותר מ-200 מיליון דולר במחקר בתחום בתי השימוש, הוא לא דמיין שאלה הדברים שיתגלו.

כבר לפני מאות שנים גילו הסינים כי הצואה יכולה להיות תרופה יעילה מאוד ובספרי הרפואה הסינית פורסמו מתכונים שונים להתססה, ייבוש ומהילה של הצואה לצורך ריפוי מספר רב של מחלות אצל בני אדם.

לפני כעשור, כשהפסיק גייטס לעבוד במשרה מלאה במיקרוסופט, החל להתעניין מאוד בתברואה. הוא הסביר ל-400 אורחי הכנס בסין כי הגילויים החדשניים הללו בנוגע לצואת האדם יכולים לחסל כחצי מיליון מקרי מוות של פעוטות ולחסוך כ-233 מיליארד דולר בשנה מההוצאות הכרוכות בטיפול במחלות במערכת העיכול.

ב-2015 פורסם כי הוקם מאגר צואה ישראלי במרכז הרפואי איכילוב לשם השתלת צואה של אנשים בריאים אצל אנשים חולים על מנת לרפא אותם. הסיבה לכך, כפי שמסביר ד"ר ניצן מרהשק (מנהל השירות באיכילוב), היא העובדה שבמערכת העיכול שלנו יש פי 100 יותר גנים חיידקיים ממספר הגנים הקיים בגופנו וזו מוכיחה את יכולתם הרבה לעומת תאי הגוף שלנו ולעומת כל אנטיביוטיקה אחרת שאנחנו לוקחים.

"צואה אנושית שמטופלת כיאות יכולה להיות אטרקטיבית מאוד מבחינה כלכלית בזכות הרווחים הבריאותיים שלה", אמר גאי הטאון, יועץ בכיר למים, סניטציה והיגיינה בקרן החירום הבינלאומית של האומות (UNICEF). אז מעבר לסגולות הבריאותיות שיש לצואה, מדובר בהשקעה שככל הנראה תניב רווחים עצומים לכלכלה העולמית.

עוד הסביר גייטס, כי בערים המפותחות יותר בעולם מותקנות מערכות ביוב שיכולות לטהר את המים למים נקיים לשתייה אך בערים הפחות מפותחות, מערכות אלה לא מותקנות וסביר להניח כי הן לא יותקנו אם לא יהיו התקציבים לעשות זאת. הוא הודה כי הקמת הפיתוחים הטכנולוגיים של בתי השימוש היא עניין יקר מאוד אך הביע תקווה כי אפשר יהיה לצמצם את העלויות אולם הקמתן באזורים העניים יותר תהיה רק בעוד כעשור לטענתו.

מארגון הבריאות העולמי נמסר כי ללא טיפול חדשני ויעיל במערכות הביוב והשפכים, העיור וגידול האוכלוסין יעצימו את הנטל על המערכות הקיימות. בעוד העובדה שיש ערים שלמות שהפסולת האנושית בהן נזרקת ללא כל טיפול, כל דולר שמושקע בסניטציה מוביל להחזר של 5.5 דולרים.

אם כך, זוהי אכן תגלית יוצאת דופן. אולי בעוד כמה שנים ימכרו לנו תרופות המכילות את הצואה שלנו או שאפילו נוכל למכור את הצואה שלנו במחיר גבוה ממה שאי פעם דמיינו. בפעם הבאה תחשבו פעמיים לפני שאתם רצים לשירותים.