הכדורגלן נאור סבג הבקיע בשבת האחרונה את השער הראשון שלו במדי הפועל באר שבע – וכולם יודעים שזו רק ההתחלה. סיפורו של השחקן הלוחם שאחרי שנים בליגות הנמוכות הופך סוף סוף לכוכב אמיתי

כתב: רועי גרינולד / ערכה: סתיו מלמד

נאור סבג הפך משחקן אלמוני בליגות הנמוכות, דרך ארה"ב ועד להפיכתו לכוכב הקבוצה האדומה מהדרום. סבג הוא סיפור סינדרלה לכל עניין. צריך להיות מוכן פסיכולוגית, נפשית ורוחנית עשרים וארבע שעות ביממה כדי להפוך לכדורגלן ברמה גבוהה, ונאור הוא הדוגמה לכל ספורטאי שחולם להיות מקצוען. עכשיו כשחובת ההוכחה וההמשכיות עליו, הוא לא מפחד לדבר על כל מה שעבר.

"הבנתי הוא אחלה שחקן. ישב לי בול בתקציב, ו-וואלה! עשה את העבודה". את המשפט הזה שמעתי אתמול מחבר, שהסתבך כשעשה את החילופים שלו במשחק ליגת החלומות בשבוע שעבר. הוא דיבר על הלוחם סבג. אחד כזה שאף פעם לא בדיוק נחשב לכישרון, אך סיפור ההצלחה שלו עולה מעל לכל דימיון, שבכל משחק נראה שנלחם עם השיניים כדי לשחק כדורגל. לפני כחמש שנים, שיחק בקטמון שבליגה הלאומית הנחשבת בישראל לליגה המשנית. סבג שיחק ב-85% מהמשחקים והרגיש שמיצה, אז ירד השלישית דרום וחתם בבקעת הירדן, שם כמעט ולא ירד מהדשא. הוא עשה סיבוב קטן והיה גם בדימונה, ולמרות זאת לא הגיעה הצעה נוצצת.

לפני כשלוש שנים, כשהוא כבר בן 23 ומבין שהוא לא נמצא בתוכניות המקצועיות של שום קבוצה אליה הגיע, חשש מהקריירה שלו שלא מתקדמת ומתפתחת. כמו כל נער צעיר שחולם להגיע לאירופה. הוא צעד ביחד עם אביו שמלווה אותו מגיל 14 לכל אימון ומשחק, והחליטו שהגיע הזמן לחשב מסלול מחדש. סבג המחזיק בדרכון אמריקאי, החליט שהוא נרשם ללימודים באוניברסיטת "מסה" שבקולורדו, והרגיש שזה הכיוון הנכון בשבילו. אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד. לצערו, ומסתבר בדיעבד שלמזלו, ארגון הספורטאים האמריקני החליט שהוא אינו רשאי מבחינה חוקית להירשם לליגה, כי הוא בעל קריירה כמקצוען בישראל. דבר שמנוגד לחוקים בליגת המכללות בארה"ב.

סבג לא אמר נואש. הוא עבר לסקציה נס ציונה בלי לחשוב פעמיים, קבוצתו של המאמן הוותיק עופר טסלפפה, שידוע ככזה שאוהב לשלב שחקנים צעירים. סבג שיחק שם שנתיים, כבש, בישל ועלה ליגה פעמיים. תוך כדי העבודה על המגרש בנס ציונה, נאור עבד קשה גם בחוץ. כיאה לבחור פשוט וצנוע, הוא לא התבייש להשלים הכנסה בסניף "קופיקס", ועבד שעות נוספות מהבוקר עד אחר הצהריים. במהלך השבוע מזג אייס-קפה לעוברי אורח ובסוף שבוע עשה הכל על המגרש.

סבג, כיום בן 26, גדל במחלקת הנוער של באר שבע, אך כפי ששמתם לב נדד רבות עד שחזר לבירת הנגב ביולי האחרון. אמנם הוא לא מוביל את הסטטיסטיקה בשערים, בישולים או דריבלים אבל מחפה על אלו בעבודה "שחורה". הוא מתאפיין בקשיחות, מנהיגות, שבירת התקפות וחילוץ כדורים. אוהדי באר שבע כבר רואים בו את תגלית העונה, אולי אפילו גניבת השנה. כזה שמשחק עם הלב ובכל שנייה נותן את הנשמה. ביציע האולטראס, רואים בו הברומטר של הקבוצה. בשבת האחרונה מספר 55 הבקיע את שערו הראשון בליגה במדי האדומה הבכירה, ויש הרגשה שזו רק המנה הראשונה. אחרי שנים רבות של עבודה ואוכל בליגות הדרום והצפון – סוף סוף בא התיאבון. אז אחרי החזרה לקבוצת נעוריו והפיכתו לגורם משמעותי, סבג מכוון לנבחרת הלאומית כי הוא יודע שמשם המקפצה היא בצורה המיטבית.

הגיע הזמן לחשבון נפש על המצב הפוליטי בישראל. הפכנו שאננים אל מול יציאה לבחירות חוזרות ונשנות. אם נמשיך במצב כפי שהיה עד כה, ייתכן שנמצא את עצמנו בעוד שנה מהיום במדינה בבחירות מתמשכות

כתבה: מיכל עמיצור / ערכה: הודיה גרוס

אתם לא היחידים שמרגישים בלופ חוזר, אזרחי ישראל כבר מאסו בקמפיינים של בחירות. הסתה, בושם פשיזם, גילוח שפם, רק לא ביבי, מה לא היה לנו בקמפיינים מגוונים ומתובלים שנאה והסתה כלפי כל מגזר במדינה כה קטנה. כמה שיסוע, פילוג, וממשלת אחדות אחת שתלינו בה יותר מדי תקוות שווא. 

בבחירות אפריל הריצו בדיחות על כך שניפגש עוד כמה חודשים לבחירות חוזרות, לא שיערנו שזה יקרה בתוך חודשיים. בבחירות השניות שהתקיימו, כבר הכל היה קל ומוכר יותר, ובכל זאת גם אז הייתה הרגשה שפתרון לא יהיה פה. בסיום ספירת הקולות, בתור לוועדה המרכזית כתבתי בפייסבוק על החוויה להיות מזכירת קלפי בפעם השנייה. "בבחירות הקודמות אמרתי לעצמי שאני לא עושה את זה עוד פעם. מה גרם לי לעשות זאת שוב? אולי הכסף, אולי טוהר הבחירות, אבל מה שבטוח אולי ניפגש לפעם שלישית גלידה. אז אם אתם מתכננים משהו בזמן הקרוב דברו איתי.. והגלידה עליכם". זה לא היה מופרך, רק עניין של זמן.

לקראת הודעת נשיא המדינה, ראובן ריבלין, על העברת המנדט לידי הכנסת, חילקה דוברות בית הנשיא גלידות. אמנם בדוברות לקחו את המצב בהומור, אך מדינת ישראל מצויה בפלונטר עמוק. ייתכן, כי בסיום 21 הימים הנוספים של המנדט בכנסת פנינו למערכה שלישית במספר, וכל זה בלי לקחת בחשבון את הבחירות המוניציפליות שחלו גם הן בפאתי 2019.

אנו נמצאים בתקדים היסטורי במדינת ישראל, כאשר בבחירות השניות שהתרחשו בספטמבר שברו שיא שלא קרה מעולם במדינה, בחירות בפעם השלישית הן שיא השיאים. דווקא בזמן זה, עלינו לעשות חשבון נפש על המצב הפוליטי בישראל. ימין, שמאל, ערבים, חרדים. כל הפסיפס היוצר את החברה הישראלית, המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. אם נמשיך במצב כפי שהיה עד כה יתכן שנמצא את עצמנו בעוד שנה מהיום במדינה בבחירות מתמשכות.

מדברים רבות על המחיר הכלכלי שעולה לנו הציבור עבור כל מערכת בחירות, אך שוכחים את המחיר החברתי הכבד היוצר ומעמיק את השסע בחברה הישראלית. הפכנו שאננים אל מול יציאה לבחירות מחודשות. במקום להבין שהסיטואציה אינה סבירה, כל צד בוחר שלא להתפשר, מוחא כנגד יריבו הפוליטי, ומסרב לקחת אחריות למציאות שבה אנו נמצאים.

זה לא עניין של ימין או שמאל, ההפך. ישיבה על הגדר לא מועילה במדינת ישראל, יש צורך לבחור צד. תהיה ימין, תהיה שמאל, אבל תבחר צד. זה בדיוק העניין שבגללו הציבור הישראלי יצא שוב לבחירות. ישנו אחד שלא בוחר צד, כולכם יודעים את שמו, בוחר שלא לבחור ומשאיר את שני הצדדים נתונים לגחמותיו. בבחירות האחרונות ניסו הקמפיינים לטשטש את הזהות של כל צד, ליברלים, מכילים, ובקיצור לא ברורים. ההצעה ליציאה לבחירות ישירות לראשות הממשלה לא תפתור את המצב. ניהול מדינה בסוף תלויה בהרכבת ממשלה, העברת תקציבים, ואישור חוקים. לכל מפלגה בת שלוש מנדטים וקצת יש כוח כל כך גדול ובר השפעה עד כדי הפלת ממשלה, אנו נמצאים בנקודת משבר. נכון, יש עניין לייצוג מיעוטים במדינה, אך עם זאת החברה הישראלית מורכבת מפסיפס אנושי מגוון אשר בחיי היומיום מצליחים להסתדר יחד. עד כה 73 שנה הצליחו במדינת ישראל להקים ממשלות, לקשור קשרים, להעביר חוקים, זה ניתן גם כיום. אין לנו את הפריבילגיה להמשיך את המצב כמו שהוא.

כיצד ישפעו אחוזי ההצבעה בבחירות בפעם השלישית, עוד לא ניתן לדעת. בין אם הבחירות יתקיימו ביום חורפי המתאים לימי מרץ ובין אם ביום קיצי המתאים לבילוי בים, בשביל לשכנע את הציבור ללכת לבחור בפעם השלישית יהיה על המועמדים להציע פתרון, כזה שלא יביא אותנו לבחירות נוספות. בבחירות האחרונות שנערכו בספטמבר אחוז ההצבעה עמד על 69.4% מצביעים, כאשר בבחירות שנערכו באפריל אחוז ההצבעה עמד על 67.9% גידול של 1.5% במספר המצביעים. ייתכן כי בחירות חוזרות יביאו להצבעת מחאה, מעין בקשה של הציבור לסיים עם הסאגה אליה הוא נכנס ללא רצונו, אך אין כל הבטחה שאחוז זה יגדל או יישמר כפי שהוא.

דמוקרטיה היא שלטון העם, בחירות בפעם בשלישית לא בהכרח ישנו את דברו. הגיע העת שמנהיגי העם יבינו זאת ויעשו הכל על מנת להימנע מבחירות חוזרות. כמו כן, השאננות וקריאה לבחירות בפעם השלישית מראה גם היא על תודעה המוטעת בקרב הציבור, אנחנו נוטים לשכוח שמעבר לדיון האידיאולוגי יש פה מדינה שצריך לנהל. ואולי השאלה שצריכה להעסיק אותנו היא באיזה טעם, שוקו או וניל? ימים יגידו.

עצרתם פעם לחשוב איך גוף שמחדש מילים בעברית מרשה לעצמו להיקרא בשם לועזי? תפסנו את ד"ר אבשלום קור לשיחה קצרצרה בנושא. "סירבתי להצטרף לאקדמיה", חשף קור – וסיפר איך לדעתו צריך לקרוא למוסד הוותיק

כתבה: נועה בן-עזרא / ערכה: ליאור תושיה

ודאי שאלתם את עצמכם אי פעם אם אומרים מזרן או מזרון, אם צריך לומר ישן או יושן ומי בדיוק המציא את המילה יישומון לאפליקציה. האקדמיה ללשון העברית היא הגוף האחראי על המצאת והטמעת מילים חדשות בשפה העברית. על פי הערך בוויקיפדיה, המילה אקדמיה היא "מוסד לפיתוח, שימור והפצת הידע האנושי, בכל תחומי המדעים לסוגיהם. כיום מתייחס המונח בעיקר למוסדות להשכלה גבוהה".

מקור המילה אקדמיה הוא ביוון העתיקה. הראשון שעשה שימוש במילה זו למוסד לימודים היה אפלטון, שקרא כך לבית הספר שהקים לפילוסופיה. דוגמה מובהקת לשימוש במילה זו בעברית היא בשמו של המוסד "האקדמיה ללשון העברית" שנכנס לתודעתנו לאחרונה כשהחל להיות פעיל בפייסבוק. בעמוד חושפת האקדמיה את הציבור למקורות ופירושים של מילים נפוצות ואף משתפת אותם בתהליך בחירת שמות חדשים למילים לועזיות.

עוד מימי אליעזר בן יהודה הבנו שלהחיות את השפה זה לא פשוט, אך חשוב. אז איך גוף כה הכרחי לאומה עם חזון ושאיפות, מרשה לעצמו להשתמש בשם לועזי? אקדמיה היא איננה מילה בעברית. איך מתיישב האבסורד הזה ולמה כל כך קשה למצוא שם חלופי למילה זו?

"האקדמיה ללשון העברית לא יכולה להיאבק למען העברית באופן מלא אם היא בעצמה אין לה שם עברי", טוען ד"ר אבשלום קור, מומחה לשפה העברית, שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה. אבשלום מסביר כי אחת הסיבות העיקריות לאי רצונו להשתייך לאקדמיה ללשון העברית היא העובדה כי בחרה לעצמה שם לועזי: "אני משום כך סירבתי להצטרף כשהפרופסור משה בר אשר, נשיא האקדמיה, הציע לי להצטרף".

אז איך מוסד כה נעלה עם שליחות גדולה שכזו מקל על עצמו ולא מוצא שם חדש ותקין? מישהו כבר חשב על השאלה הזו. זאב בן חיים מתייחס לכך במאמרו "מלחמות של לשון – לקראת הקמת האקדמיה ללשון העברית". על פי המחקר שלו, ראש הוועד ללשון נפתלי הרץ טור-סיני נלחם לשמר את המונח הלועזי "אקדמיה" בטענה שהוא נושא עמו משמעות תרבותית. דוד בן גוריון, שכיהן כראש הממשלה באותה תקופה, התנגד לדעתו של נפתלי הרץ. הוא טען שכחברה אנו מושפעים מתרבות אירופאית המאמינה בסיפורי יוון העתיקה, לדבריו ביפן או הודו בוודאי לא משתמשים במילה הזו משום שהם לא מושפעים מתרבות המערב. ואין זה הגיוני שגוף עם אחריות כזו ימשיך להטמיע את יוון ורומי בשפתנו הקדושה.

יוסף קלוזנר בא לעזרת חברו נפתלי הרץ טור-סיני, ופנה לבן גוריון בניסיון לשכנע אותו בצדקתם. "לאומני אני בכל ליבי ונפשי", כותב קלוזנר, "אבל אין אני פוסל מילות מקובלות בכל לשונות תרבות". ניסיונותיו לא ריגשו את בן גוריון, שהמשיך בשלו והתנגד להבאת החוק אל הצבעת הממשלה.

עם הזמן בן גוריון פרש מתפקידו ומשה שרת תפס את מקומו. תפישתו של משה שרת דמתה לתפישת בן גוריון. הוא דגל בכך שמוסד מסוג זה צריך להיות "זך כגביש" וכי יש בזה "בחינת טומאה בהיכל קדושה" כדבריו. במרוצת השנים משה שרת איפשר את הקמת מוסד האקדמיה ובסעיפו הראשון נקבע כי על המוסד עצמו לבחור את שמו, בציפייה שאנשיו יבחרו לו שם עברי. אך לא כך קרה הדבר. אנשי האקדמיה הצביעו פה אחד לשמר את השם.

ד"ר קור מוסיף כי לדעתו יש לחזור לשם הראשוני של המוסד: "במסכת אבות כתוב 'יהי ביתך בית ועד לחכמים' אין דבר יפה יותר מהשם 'הועד ללשון העברי' שהיה נהוג עוד בימי אליעזר בן יהודה". ד"ר קור ממשיך ואומר כי "רע מאוד שבפרסומות עדין שומעים טעויות עברית והרבה לועזית מיותרת". לדעתו, "גוף שלא ייקרא 'אקדמיה' יוכל להיאבק עליהם ביתר קלות".

אך יחד עם כל זאת, מדגיש אבשלום: "חשוב לי לציין שאתר האקדמיה ללשון עברית הוא אתר משובח שנותן שירות רחב, עמוק, עצום, מרענן ומשמח לעם ישראל! ויש צוות גדול של עובדים מסורים ידענים וחרוצים ואחרי כל זה – השם מונע אפשרות למאבק על דברים רבים בחוצותינו, בשידורינו".

חזרתם הביתה, בא לכם משהו חם וטעים שלא ידרוש מכם המון זמן הכנה, אבל יעשה לכם טוב בקיבה. בדיוק בשביל זה הכנתי לכם שני מתכונים קלילים לארוחת ערב חורפית וטעימה!

כתבה: יעל קאפח ורשאואר / ערכה: אודיה רובין

שעון החורף, הקור והשמש שיורדת מוקדם גורמים לכולנו להיות רעבים למשהו חם ומזמין, משהו שיושיב אותנו על הספה מול סרט או ספר טוב. קערת מרק כתום, כן הפשוט ההוא שאמא מכינה עם טוויסט ייחודי, יכולה להיות הארוחה האולטימטיבית לערב מפנק שכזה בבית. מה צריך? הדברים הרגילים שיש בבית.

מצרכים:
– בצל
– 4 תפוחי אדמה קטנים
– 2 גזרים
– 2 בטטות
– חתיכת דלעת בינונית
– צרור שמיר

אופן ההכנה:
חותכים את הבצל לקוביות ומטגנים אותו עד להשחמה. במקביל, מקלפים את הירקות וחותכים אותם לגודל שרוצים (ככל שתחתכו יותר קטן, זמן הבישול יהיה קצר יותר. קוביות קטנות- ארבעים דקות והמרק מוכן), כשהבצל זהוב, מוסיפים את הירקות, מים רותחים שיהיו קצת מעל לקו הירקות, וצרור השמיר. מתבלים במלח, כמון, פלפל וקצת אגוז מוסקט. מרתיחים את המרק, וכשהמים מבעבעים, מנמיכים את האש.

לאחר שהירקות רכים (חשוב לבדוק את הגזר) טוחנים את המרק בבלנדר מוט וכמובן נזהרים שלא לקבל כוויות! כדי לשדרג את המנה עוד יותר, מומלץ לפזר קרוטונים או גבינה צהובה מגוררת מעל והכי טעים קצת שמנת לבישול שתסמיך את המרק.

המתכון השני מיועד למיטיבי לסת הרוצים "להשקיע" רבע שעה יותר ולהכין פיתות זעתר ביתיות שאפשר גם לקחת מחר לעבודה.

מצרכים:
– 3.5 כוסות קמח
– כף שמרים יבשים
– כפית סוכר
– כוס ורבע מים חמימים
– 4 כפות שמן קנולה
– חצי כפית מלח

אופן ההכנה:
מחממים את התנור מראש ל-30 מעלות. מערבבים במיקסר את כל החומרים יחד עד שיוצא בצק רך ונעים לעבודה. מעבירים לקערת נירוסטה, עוטפים בניילון נצמד ומכניסים לתנור ל-30 עד 40 דקות להתפחה מהירה עד שהבצק יכפיל את נפחו. מחלקים את הבצק לעיגולים קטנים ומרדדים פיתות בעובי הרצוי.

בקערה נפרדת מערבבים שמן זית, המון זעתר ומעט מלח ומורחים את התערובת על הפיתות גם בשוליים ומכניסים לתנור שחומם ל-180 מעלות. הפיתות צריכות להיות עשר דקות בתנור ולא יותר. אוכלים חם יחד עם המרק ונהנים מכל רגע.

בתאבון !

תחושת ניצחון בקרב תושבים וראשי רשויות ביהודה ושומרון אחרי הצהרת ארה"ב על כך שההתנחלויות ביהודה ושומרון לא מפרות את החוק הבינלאומי. אבל יש מי שמצנן את ההתלהבות: "על מה כל המהומה? מדובר בקמפיין בחירות של טראמפ ותו לא"

כתב: לירם מורדכי לוי / ערך: שמואל מוהיני

ביום שני, 18.11, הודיע שר החוץ האמריקני, מייק פומפאו, כי ממשל טראמפ משנה את מדיניותו בנוגע להתנחלויות ביהודה ושומרון וקובע כי הן אינן מנוגדות לחוק הבינלאומי.

החלטת ארה"ב לרכך את עמדתה בנושא התקבלה בביקורת במדינות שונות. הושמעה הערכה כי העמדה האמריקנית החדשה, לפיה קיום ההתנחלויות לא סותר את החוק הבינלאומי, מחסלת את הסיכוי לפתרון שתי מדינות. כל זאת לאחר שהבהיר שר החוץ האמריקאי פומפאו, כי אין שינוי במעמד השטחים, עליו יצטרכו לדון ישראל והפלסטינים. מהלך זה מצטרף לשלל מהלכים של ממשל טראמפ לטובת ישראל.

"ראש הממשלה המנוח, מנחם בגין, אמר 'גם המובן מאליו צריך שיאמר לפעמים'. ההתיישבות היא עובדה חיה בשטח וזוהי העת להמשיך ולפתח אותה'", אמר לנו ראש עיריית אריאל, אליהו שבירו. "אני מברך את הנשיא טראמפ על ההכרה הנכונה וההיסטורית בהתיישבות, זו התשובה המוחלטת להחלטה המופרכת של האיחוד האירופאי לסימון מוצרים מיהודה ושומרון".

רק לפני שבועיים קבע בית הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי בלוקסמבורג שכל המדינות החברות באיחוד חייבות לסמן מוצרים שמקורם בהתנחלויות או ברמת הגולן בצורה ברורה ולציין את מקור המוצרים מההתנחלויות. משרד החוץ הישראלי דחה בתוקף את ההחלטה וטען כי "בית המשפט נגרר לקמפיין פוליטי".

ניכר כי האווירה לא מאוד שונה ברחובות אך כן מורגש בקרב תושבי האזור כי יש שינוי. "אני מרגישה יותר שייכת מתמיד", אמרה לנו תושבת מטה בנימין, "הנשיא טראמפ אוהב את ישראל, רואים זאת במעשים שלו עבורנו. זו החלטה משנת גורל, אני רק מקווה שראשי המועצות יידעו לנהוג בתבונה בכדי למנף את ההחלטה הזו".

"אולי ההחלטה של הממשל האמריקני תשנה את ההחלטה הבזויה של האיחוד האירופי ולתת יד לחרם הנוראי הגובר על ישראל", הגיב בעל מפעל מקומי המייצא את מוצריו לחו"ל. "אין מה לומר, ההחלטה הזו פשוט שינתה את העסקים, הפגיעה מתחילה להיות מורגשת, אנחנו צופים ירידה דרמטית יותר במכירות אבל מקווים שזה ייבלם בזכות הצהרת טראמפ".

"זוהי החלטה דרמטית ואנו מברכים את כל העוסקים במלאכה", הגיב ראש מועצת יש"ע, דוד אלחייני, שנבחר לתפקיד בתחילת החודש. "עכשיו זה ברור לכולם – יהודה, שומרון ובקעת הירדן הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל".

ישראל גנץ, יו"ר מטה בנימין הגיב גם הוא: "זה הוא צעד גדול לריבונות, עכשיו הגיע הזמן שממשלת ישראל תכריז על החלת הריבונות והחוק הישראלי ביהודה ושומרון. מדובר במציאות שלא תיאמן, ברשות הפלסטינית פורצים כבישים, מפתחים תשתיות, בונים בתי ספר ואף אחד לא עוצר בעדם. אני מקווה שהחלטת הממשל האמריקאי תביא לשינוי מהותי גם במדיניות הפנימית".

בתוך כל התשובות שמענו גם קולות שטוענים כי מדובר בהצהרה דקלרטיבית ואף מתנגדים אליה בכל תוקף. "חוץ מקצת הצגה לטלוויזיה אני לא רואה איך זה בדיוק יתרום לנו", אמר לנו תושב ותיק מאריאל. "אני באופן אישי לא הבנתי על מה כל המהומה. איך לא ראיתם שמדובר בקמפיין בחירות של טראמפ ותו לא".