הקולות נספרו, התקשורת הכריזה: ג'ו ביידן הוא הנשיא ה-46 של ארה"ב. עם השבעתו יעמדו בפניו נושאים בוערים בהם יצטרך לפעול. הקורונה כמובן מככבת, אבל מה עוד על הפרק?
כתבה: כנרת גואטה / ערכה: שלם אריאלי
ספירת הקולות הסתיימה, אך כמו שחתונה היא רק ערב אחד שלאחריו באים חיים שלמים, כך גם הבחירות בארה"ב. אולי לא בדיוק ערב אחד של ספירת קולות ובטח שלא באים לאחריו חיים שלמים, אבל גם זה אירוע משמעותי בחיי ג'ו ביידן, נשיא ארה"ב הנבחר (הוא אמנם עדיין לא הושבע, אך התקשורת כבר הכריזה עליו כנשיא הנבחר) וכמובן שבחיי אזרחי ארה"ב.
לנשיא החדש נכונו לא מעט אתגרים, אחד מהם, הוא האתגר שכל העולם מתמודד אתו, מגפת הקורונה. CNN מדווחים על עליה קיצונית בנדבקים ביום שישי האחרון. מעל 125,000 נדבקים ב-24 שעות, ועד שישי בערב נספרו לפחות 1,137 מתים. התצפיות להמשך קודרות לא פחות. מארק ליפסיטץ', אפידמולוג מאוניברסיטת הרווארד הזהיר בשישי, "כמות הנדבקים בקורונה עלולה להכפיל את עצמה במשך החודש הבא".
אתגר נוסף, שברובו נובע ממגפת הקורונה, הוא הכלכלה בארה"ב. הכלכלה ספגה מכה קשה, עם 7.9 אחוזי אבטלה שהם כמעט פי שניים מלפני המגפה. נתון זה לא כולל את אלה שנאלצו לעזוב את מקום עבודתם ואינם מקבלים משכורת. הערכה של ג'רום פאוול, יו"ר הפדרל ריזרב (הבנק המרכזי של ארה"ב), אומרת שבפועל יש כנראה 11 אחוזי אבטלה, שיא שלא היה כמותו בארה"ב מאז 1940. זהו רק פן אחד מהמכה שספגה הכלכלה של ארה"ב. גם בארה"ב המסעדות והברים נסגרו. חלקם אולי שבו ונפתחו אך במקביל מערכת הבריאות בארה"ב מעודדת את האזרחים להישאר בבתים כדי להימנע מהידבקות בווירוס הקורונה, דבר הפוגע בענף המסעדנות ובמקביל גם בענף התחבורה הציבורית וכמובן גם בענף התעופה.
נוסף על כך, ישנו נושא הגזענות ששב בכל הכוח לארה"ב, או שאולי מעולם לא עזב אלא רק הושתק או מותן במקצת. מחאות Black Lives Matter הן רק דוגמא למה שקורה עכשיו בארה"ב בכל הנוגע לגזענות. מקרה ג'ורג' פלויד (גבר שחור שנעצר באופן ברוטלי, מעצר שנגמר במותו) והמחאות הנ"ל שהתעוררו בעקבות המקרה, הם נושא בוער בארה"ב. ארה"ב הידועה ככר פורה למהגרים מכל העולם, נראית כעת גם כמקום בו הגזענות פורחת. האפרו-אמריקאים המוחים נתקלים באלימות קשה מידי אנשים לבנים, חלקם אף שכנים ומכרים של אותם מוחים. הגזענות מכה גלים בעוצמה חדשה, וזורקת את אזרחי ארה"ב אל שנות ה-50 וה-60 בהם להיות אפרו-אמריקאי היה קשה, רע ומסוכן.
שינויי האקלים הם אתגר לא פחות חשוב שיהיה על הנשיא להתמודד איתו. המערכת האקולוגית קורסת, ההתחממות הגלובלית בשיאה. על הנשיא יהיה להשקיע כספים כדי לתקן את הנזק הנוצר משימוש בדלק מאובנים – דלק הנוצר מתהליכים טבעיים אך שריפתו גורמת נזק לאטמוספירה, תורמת להתחממות ומזהמת את האוויר – ולהחליף את השימוש בו לטובת אנרגיה מתחדשת כמו אנרגיית השמש, רוח, גשם ועוד מקורות טבעיים המתחדשים באופן טבעי ובאופן מתמשך והשימוש באנרגיה הנוצרת מהם לא גורע מהם.
אלו רק חלק מהאתגרים המצפים לנשיא הנבחר, כנראה שיש עוד אחרים שלא הזכרנו כאן, קשים וחשובים יותר או פחות. הבחירות וספירת הקולות כבר מאחוריו, מה שנותר לו כעת זה להתחיל להתמודד ולעשות ככל האפשר כדי לפתור את האתגרים הללו.
החתונה כבר מאחוריו, מה שנותר לו כעת זה החיים השלמים שלפניו.
מה ציונות יכולה לגרום לאדם? דניס החליטה לעזוב את אורוגוואי ולעלות לארץ לחיים חדשים. בגילוי לב היא משתפת במבט לאחור על החיים החדשים בארץ הקודש וגם על החיים הקודמים
דניס הודורובסקי, בת 23, עזבה לפני כשנתיים את הכול ועלתה לישראל. היא הותירה מאחוריה משפחה, חברים, ואפילו פרשה מהלימודים לתואר, והלכה אחרי הלב.
גילוי נאות: דניס היא חברה טובה מאוד. אני מכירה אותה כבר מעל שנתיים. את "דנו" זכיתי להכיר בביְת שלה, שם, ביבשת הרחוקה, בדרום אמריקה.
בסוף שנת 2016 טסתי לשירות לאומי באורוגוואי, ארזתי בשתי מזוודות את כל חיי ועליתי על מטוס ליעד לא מוכר – אבל זה כבר סיפור אחר.
בליבי חשבתי שאני הולכת ללמד ציונות, ומהו הערך של ארץ ישראל, ולהכיר להם את הארץ שלנו-שלהם מה היא. ולא הבנתי שהגעתי לקהילה היהודית הכי ציונית בעולם (אבל לא דתית) והדבר בא לידי ביטוי בשיעור עלייה גבוה והשתתפות בכשמונה תנועות נוער שונות כמו: ביתר, הבונים דרור, בני עקיבא ועוד.
ובחזרה לדנו: היא נולדה וגדלה באורוגוואי, במשפחה הם סך הכל שתי אחיות בבית – דניס ודניאלה. דנו גדלה והתחנכה בבית הספר היהודי אינטגרל, הלכה לתנועת הנוער ביתר, הייתה בישראל שנה שלמה- "שנת" עם חברים, ואף התחילה תואר בתקשורת באורוגוואי. במהלך הלימודי שלה לתואר, הלב שלה התחיל לדבר, המחשבות התחילו לרוץ ואחרי תקופה לא קלה של התלבטויות ומחשבות היא החליטה לעזוב הכול ולעלות לארץ. לבד.
כיום דנו היא סטודנטית לתואר ראשון בתקשורת באוניברסיטת אריאל בשומרון. היא יושבת לידי ומספרת לי באריכות על החוויה שלה בכל תהליך העלייה והקליטה בארץ.
שאלתי אותה למה היא בחרה לעלות לארץ? לעלות לבד. והיא ענתה לי ככה בפשטות: "עליתי בגלל ציונות! כל חיי הלכתי לבית ספר יהודי ולתנועת הנוער ביתר והמטרה של כל תנועות הנוער באורוגוואי. באופן כללי זה לכוון לעליה לארץ ישראל. מהשכבה שלי בתיכון עלו לארץ 45 אנשים מתוך 100 – מספר מכובד מאוד של עולים".
"עליתי לבד", היא משתפת, "פחדתי מאוד, אבל הבנתי שאם אני רוצה להקים משפחה יהודית דתית, ולהיות שמחה עם החיים שלי אני צריכה לעלות כי זה קשה לשמור על אורח חיים דתי באורוגוואי. אני אוהבת את המשפחה שלי מאוד אבל יש חלומות שצריך להגשים – וזה מה שעשיתי".
למה את מתגעגעת? "למשפחה, להורים שלי, סבתא וסבא שלי. והכי הכי חסרה לי ה-siesta ,שנ"צ בשפה שלנו. אולי לנו הישראלים זה ישמע מוזר אבל באורוגוואי, כל יום, לא רק בשבתות בקיץ אנשים עושים שנ"צ".
איך עברת את תקופת הקורונה בישראל? "בהתחלה היה לי ממש קשה. הבנתי שכנראה בזמן הקרוב לא אוכל לחזור למשפחה שלי באורוגוואי. הייתי לבד בדירה שלי בירושלים שבוע וזה עשה לי קצת לא טוב, וגם אנשים פחדו להזמין אותי לבית שלהם בגלל המצב. יש לי חברה שהיא עולה חדשה והיא עשתה שירות לאומי בירושלים אז הלכתי לדירת שירות שלה וגרנו ביחד חודשיים וחצי כמה עולות חדשות ביחד. עשינו שבתות, חגים ביחד וזה היה טוב".
מה התהליך שעולה חדש צריך לעשות על מנת להתקבל לאוניברסיטה בארץ? "זה לא קל. בגלל שאני התחלתי ללמוד כבר באורוגוואי שנתיים לימודי תקשורת אז זה היה לי יותר קל. אבל צריך לעשות פסיכומטרי בארץ ואין בספרדית. יש באנגלית או עברית. ואז צריך לעשות מבחן יעל – מבחן לעולים חדשים".
מה את אוהבת בתרבות הישראלית? "אני אוהבת את האחדות שיש בארץ. כשמישהו צריך עזרה כולם מושיטים יד, וזה לא משנה אם אני דתייה או לא". ואת זה דנו חוותה בעצמה בהתחלה של העלייה שלה לארץ – כולם רצו לעזור לה, לדאוג לה לדברים, אוכל, מקום להתארח בו בשבתות ובחגים.
ולמה לא התחברת באורך חיים הישראלי? "לחץ. יש לחץ כל הזמן בכל מקום אנשים לחוצים, ממהרים ממקום למקום. ואני גם לא אוהבת את הבירוקרטיה שיש במדינה. לעולה חדש זה לא פשוט. ואם אני לבד לא אדאג לעצמי לטפסים, וזכויות אני לא אצליח להתקדם".
כשדנו אמרה את זה נחמץ לי קצת הלב, כי
בתקופה הזו של הקורונה והפילוג האחדות לא מורגשת, העם שלנו חווה טלטלה, משבר פנימי. ואז בלי
שהספקתי להגיב דנו מיד אמרה: "רק שהישראלים לא רואים את זה".
"העיר נראתה שונה ממה שאני מכירה", מספרת אילנה על יום הבחירות לנשיאות שאותו בילתה בפילדלפיה. אסתר מאילינוי: "בספירת הקולות אני וחבריי פשוט עצרנו את הנשימה". צעירים מארה"ב מספרים על הרגעים מורטי העצבים בבחירות 2020 – ועל ההקלה שאחרי ההכרעה
בחירות 2020 בארה"ב ייזכרו כקרב מותח בין המועמדים ג'ו ביידן והנשיא המכהן דונלד טראמפ. האווירה לפני יום הבוחר, כפי שתיארו בתקשורת האמריקאית, הייתה כמו הר געש בוער שמאיים להתפרץ בכל רגע ולהלהיט את הרוחות.
איך נראו הרחובות בבחירות? מה היה השיח ברשתות החברתיות? בכתבה נציג כמה נקודות מבט שונות על השאלות הללו מכמה מדינות שונות בארצות הברית.
אילנה (26), תושבת רוקוויל, מרילנד, סיפרה על ההתרחשויות באזור: "נסעתי לפילדלפיה כמה שעות לפני פתיחת הקלפיות. העיר נראתה שונה ממה שאני מכירה, היו המון כוחות משטרה בכל מטר בעיר, והיה חשש כבד למהומות והתפרעויות. החנויות חסמו את חלונות הראווה במשטחי עץ כדי להימנע מבזיזה".
"בדרכי לפילדלפיה נהג האובר שיתף אותי שכמה אנשים הרסו את חנות הוולמרט באזור", היא מספרת, "ברוקוויל המון אנשים הלכו להצביע בדואר לפני בגלל החשש מהקורונה". אילנה מספרת על אווירה טובה ותחושת שמחה על האפשרות להשפיע. ברשתות החברתיות, לעומת זאת, המצב שונה והרבה אנשים שיתפו שהם לחוצים ומודאגים. לצד זה מבינים שזה זמן חשוב מאוד בהיסטוריה להשפיע על עתידה של האומה.
נעומי (19) מניו יורק מספרת על אווירה לחוצה ועל פחד מלהסתובב ברחובות לפני הבחירות וגם בימים לאחר מכן: "יום אחרי הבחירות נשמעו רעשי אקדחים ברחובות מה שהגביר את סף החרדה והפניקה". בצד השני של העיר, בברוקלין, סאם (24) מדווח שאצלו בסביבה רגוע מאוד וממתינים בסבלנות לתוצאות הבחירות מהמדינות המתנדנדות. לדבריו, אנשים דוחים את הרעיון של מלחמת אזרחים, שאולי תבוא, מפני שרבים מבינים שיש לארה"ב מוסדות חזקים שיבלמו את האירועים. סאם מסכם שבחוץ הוא שומע אנשים אופטימיים המאמינים שהכול היה טוב.
הבית הלבן
מקליפורניה שלושה קולות שונים מספרים על האווירה ברחובות. סופיה (29), שגרה בלוס אנג'לס, מספרת על הציפייה שהייתה ליום הבוחר לצד לחץ מפני התוצאות. "אנשים מאוד שמחו כאן שזה נגמר, והימים לאחר מכן היו בציפייה לתוצאות. בסך הכול שקט כאן".
איתן (23) מסן פרנסיסקו משתף שההמתנה לתוצאות יצרה מתח רב והמון חרדה. לפני הבחירות הייתה אווירת של כעס על הנשיא טראמפ. אדם (18) מדווח מעיר הבירה של מדינת קליפורניה, סקרמנטו: "בעיר יש המון שמרנים התומכים בטראמפ אבל לצד זה יש גם לביידן תומכים, ולכן יש מתח באוויר". הוא מספר שאנשים דיברו על כך שאם ביידן לא ייבחר, יהיו כנראה מהומות בעיר, אך לצד זה יש עדיין תחושת ביטחון ברחובות כאילו לא היה בחירות. ברשתות החברתיות המצב שונה: "כולם מפרסמים את הדעות שלהם. אי אפשר להתעלם מזה. אני מכיר חבר שפרסם בסטורי באינסטגרם שאם משהו תומך במועמד מסוים הוא לא היה יותר בקשר איתו".
אסתר (25) משיקגו שבמדינת אילינוי אומרת שכל מכריה היו בחרדה ביום הבחירות. לדבריה, מדובר במדינה ליברלית והיא הולכת בקלות לדמוקרטים: "בערב הבחירות היה מטורף בשיקגו. כולם צפו במשדרי הבחירות והייתה תחושה שהכול הפוך להיות אדום. אני וגם חבריי פשוט עצרנו את הנשימה. למוחרת התחלנו לאבד תקווה שהתוצאות יהיו כמו ב-2016".
ביום שישי, היא מספרת, הדברים כבר נראו אחרת: "ראינו שמדינה אחר מדינה הופכת להיות כחולה – כלומר עוד אלקטורים לדמוקרטים. זה מאוד רומם אותנו מאווירת הייאוש". בשבת כבר הכריזה רשת CNN שביידן ניצח והוא הנשיא הבא של אמריקה. אסתר מספרת בקול חנוק מהתרגשות: "זה מאוד משחרר ומקל לדעת שביידן הנשיא, הרבה אנשים שמחים ומאוד מתרגשים. ברמה האישית אמא שלי תמיד אומרת שהיא זוכרת איפה היא הייתה כאשר ג'ון לנון נרצח. בשביל הדור שלי זה איפה היית ששמעת שג'ו ביידן נבחר".
האם הנשיא הבא של ארה"ב תומך בכלכלה חופשית ובמדיניות קפיטליסטית? מה דעתו על ההסכם הגרעיני עם איראן? מהי תפישתו בנוגע למהגרים בארה"ב? איך הוא מתכנן להתנהל במהלך משבר קורונה? וכמובן, מה גישתו של הנשיא העתידי ביחס למדינת ישראל? כל התשובות בפנים
"Vice President Joe Biden visit to Israel March 2016" by U.S. Embassy Jerusalem is licensed with CC BY 2.0. To view a copy of this license, visit https://creativecommons.org/licenses/by/2.0/
ישראל ביידן ידוע כתומך ישראל ותיק ונלהב. ניתן לומר שברוב האספקטים הוא מגלה אמפתיה ותמיכה בישראל. הוא מאמין בזכות של ישראל להגן על עצמה, בסיוע כלכלי וביטחוני ואף בהשארת השגרירות האמריקאית בירושלים. מאידך, ידוע כי הוא מתנגד להרחבת הבנייה בהתנחלויות. בשנים האחרונות ראינו במפלגה הדמוקרטית זרמים שהביעו התנגדות למדיניות הישראלית. ביידן יהיה מסוגל להשיב למסלול את תמיכת הקונגרס במדיניות הישראלית.
איראן והסכם הגרעין לעומת דונלד טראמפ, ביידן ידוע בגישה רכה ופייסנית יותר כלפי הרפובליקה האיסלאמית. לא פעם התבטא ביידן בנושא וטען כי אם איראן תתחייב להסכם הגרעין ותעמוד בו, ארה"ב תבטל את הסנקציות הנוכחיות ותקיים משא מתן ישיר עם טהרן. בנושא זה, החשש הישראלי הוא מהתרפסות שתוביל לערעור המצב במזרח התיכון ופיתוח נשק גרעיני שתאיים על ישראל.
מגפת הקורונה בניגוד לטראמפ, ביידן ידוע בגישה אקטיבית ומחמירה יותר כלפיי נגיף הקורונה. ביידן הצהיר כי יתמוך בבדיקות קורונה בחינם, ובנוסף יעודד העסקת מאה אלף איש שיעבדו באיתור שרשראות ההדבקה ויחזקו את מערכת הבדיקות האפידמיולוגיות של ארה"ב. עוד רפורמה שביידן ינסה להעביר היא הקמת עשרה מרכזי בדיקה בכל מדינה בארה"ב.
כלכלה
ביידן אומנם ידוע בקו כלכלי ימני, אך הוא נוטה להיות יותר סוציאליסטי לעומת טראמפ. הוא תומך בשוק החופשי ובהסכמי סחר הבינלאומיים, אך מאידך ציין שיקדם העלאה של שכר המינימום. כך למשל קידם ב-2015 את העלאת שכר המינימום ל-15 דולרים ויזם לימודים אקדמיים במכללות ציבוריות בחינם וזאת על מנת לחזק את מעמד הביניים. בנוסף, החליט על נתינת הלוואת גדולות יותר למשפחות קטנות וקשות יום ותמיכה בהחזרת יוזמת "אובמה-קר", תוכנית שהתחיל הנשיא ברק אובמה בנוגע לביטוח בריאות ציבורי נגיש.
גישה חברתית ביידן ידוע כתומך בגישה יותר סוציאליסטית גם בפן החברתי. הוא תומך במתן זכויות לקהילה הלהט"בית, מתן זכות חופשית לנשים להפלות למרות היותו נוצרי קתולי אדוק, קידום פרויקטים חברתיים ותוכניות שילוב מהגרים בחברה האמריקאית בהשקעה של 30 מיליארד דולר, תוכניות שיקום רחבות לאסירים, לגליזציה של סמים קלים, ביטול עונש המוות במדינות הרלוונטיות ועוד.
נשיאת נשק ביידן רוצה להוביל לחקיקה נגד נשיאת נשק חם בארה"ב. הוא מתכוון להעלות את מספר בדיקות הרקע לרישיון לנשק, לסיים את מכירת כלי הנשק, תחמושת ואביזרים קשורים בצורה מקוונת באינטרנט, לאסור ייבוא, ייצור והגבלת מכירת מגזינים העוסקים בכלי נשק בעלי השפעה ויכולת יצור גבוהה, ולגביל את כמות כלי הנשק שאפשר לרכוש בחודש.
כשבע נשים התלוננו על נשיא ארה"ב הנבחר ג'ו ביידן במהלך כהונתו כחבר בסנאט האמריקאי. לטענתן הוא נהג כלפיהן "בצורה שאינה הולמת" ואף הוגשה נגדו תלונה ב-1993. אז מה בדיוק קרה שם ולמה בקושי שמענו על זה עד היום? התשובות לפניכם
ב-1993 כשג'ו שביידן עוד היה חבר בסנאט האמריקאי מטעם מדינת דלאוור, הוא פגש שם את טארה ריד, עובדת זוטרה כבת 29. לדברי ריד, הוא זרק הערות מיניות לא פעם ואף ביקש ממנה שרק היא תגיש את המשקאות הקלים באירועים ובלשכתו, כדי שיוכל להסתכל על גופה.
לטענת ריד, ביידן היה נוהג לשלוח אליה מסרים דרך גורמים מגוף שלישי, שהוא חושק בה ושהוא חושב שהיא יפה. אבל, השיא היה כאשר לדברי ריד, ביידן אחז בה בפתאומיות ללא שום התראה מוקדמת, כשלתדהמתה לא ראתה אף איש במסדרון גבעת הקפיטול, שם הותקפה כדי שתוכל לקרוא לעזרה כלשהי.
ריד טוענת שביידן, בלי לומר מילה, הצמיד את ידיו מתחת לבגדיה ואט אט ביצע בה את זממו תוך כדי שהוא מנשק אותה. היא מספרת שהצליחה לבסוף לחמוק מביידן, כשהוא מצידו מטיח בה הערות מלגלגות כגון "שמעתי שאת מחבבת אותי".
"Vice President Joe Biden visit to Israel March 2016" by U.S. Embassy Jerusalem is licensed with CC BY 2.0. To view a copy of this license, visit https://creativecommons.org/licenses/by/2.0/
אז מה הניא את ריד מלהגיש תלונה נגד ביידן? ומדוע התקשורת לא מתלהבת מסיפור זה? ריד טוענת שהיא אכן פנתה לתקשורת באפריל האחרון, אך לא ציינה את שמו של ביידן (כנראה מפחד) ואף הגישה תלונה כדי להראות רצינות בפני אתר שמרני בארה"ב שפרסם את סיפורה. עוד מוסיפה ריד, כי כבר ב-1993 היא ניסתה להגיש תלונה בתוך הקונגרס אך גורמים בסביבת ביידן נקטו בצעדים נגדה על מנת שתרד מהמהלך ובין היתר קיצצו בסמכויותיה והעבירו את משרדה לחדר נטול חלונות.
ריד היא אחת משבע נשים שהתלוננו על התנהגות לא הולמת מצדו של ג'ו ביידן. בתלונותיהן הן מתארות כי נהג ללטף בצווארן ואף לשחק להן בשיער. ביידן בתגובתו הראשונה אמר כי נהג בתום לב וללא כוונה מינית ומעתה יכבד יותר את המרחב הפרטי של הנשים שסביבו. לאחרונה, ביידן מכחיש בתוקף את הטענות נגדו. לרשת msnbc הוא אמר: "לא, זה לא נכון, אני אומר זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים. זה מעולם, מעולם לא קרה".
כנגד ריד, קמו טוקבקיסטים רבים ברשתות החברתיות שטענו כי היא מנסה להפיל את ביידן בטענות כוזבות משום שהיא תומכת נלהבת של יריבו מהפריימריז האחרונים לנשיאות מצד הדמוקרטים, ברני סנדרס. בנוסף, תחקיר בעיתון המפורסם "ניו יורק טיימס" דיווח כי ערך תחקיר מעמיק סביב סיפורה של ריד ועלה מכך שאף איש צוות מאותה העת לא צידד בריד ואישר את דבריה.
מנגד, חברה של ריד אישרה כי שמעה על המקרה כבר ב-1993 וחברה נוספת סיפרה כי שמעה על המקרה ב-2008. אחיה של ריד מצדד באחותו וטוען גם הוא שאחותו סיפרה לו על המקרה. ריד מבחינתה מודה שהיא תומכת בסנדרס, אך מכחישה בתוקף כי זה המניע שלה לטענותיה. גם את הטענות שטראמפ עומד מאחוריה, או רוסיה, היא דוחה על הסף.
היום ישנן קריאות רבות לחקור את הסיפור ואף פורסמו מאמרים בעיתונים מרכזיים בארה"ב סביב הנושא. עיתון "הטיימס" טוען כי דרשו כבר ב-2018 לחקור לעומק את התלונות על התקיפות, של השופט העליון ברט קבאנו ושל ג'ו ביידן.
מהנמל הקלאסי של בודפשט ועד האיים האקזוטים בפוקט – עופר פרימט ממליץ לכם על שלושה יעדים שיפיקו מהחופשה הבאה שלכם את המיטב
כתב: עופר פרימט / עורך: אריאל כהן.
אם יש באפשרותכם את
היכולת הכלכלית והפיזית לעבור מסע חוצה יבשות ולגלות מקומות חדשים, הנה כמה מקומות
מומלצים על פי הניסיון האישי שלי והחוויות שעברתי אשר יסייעו לכם בטיול הבא שלכם, את
כל התמונות המובאות כאן צילמתי בעצמי.
כאן תוכלו למצוא
המלצות, מידע חיוני והרחבות על אטרקציות מוכרות שונות וטיפים קטנים על מקומות שקצת
פחות זוכים לחשיפה אבל יכולים להפוך את הטיול הבא שלכם למיוחד ומגוון.
אדיס אבבה – אתיופיה
כאשר תגידו לחברים שלכם שאתם טסים לאדיס אבבה הם בטח יתהו מדוע, המשובחים שבהם ישאלו "מה חיפשתם שם?" ובני המשפחה שלכם ירימו גבה ויתחילו להרצות לכם על כל המחלות שאפשר לחטוף שם וינסו לשכנע אתכם להחליף יעד יותר נוח. אבל, העובדה שבירת אתיופיה לא ידועה כיעד תיירותי לציבור הרחב אומרת מבחינתנו דבר אחד – אתם חייבים לבקר בה. עיר אפריקאית מרכזית שאינה עמוסה בתיירים ומאוד משתלמת בעניין הכלכלי.
מנסיוני, בית המלון "Emmad Apartment hotel" (כ-97 שקלים ללילה כולל ארוחת בוקר) מומלץ מאוד. קרוב למרכז, מחירו הזול מתאים לסטודנטים באופן יחסי והוא גם מאוד נקי .כבר בהגעה למלון התקבלתי באופן חם על ידי הבעלים של המלון ,הוא הסביר לי על ההיסטוריה ארוכת השנים בין אתיופיה לישראל ועל כמה שהוא אוהב את ישראל.
והכי חשוב, נוף מדהים
מרכס אשר משתרע לגובה של כ-3200 מטר מעל פני המים שנקרא אנטוטו, עם אוויר צלול
כיין.
כשאתם שם, מומלץ לבקר במסעדה "Yod Abyssinia Traditional Food" (טווח מחירים 34-102 ש"ח) מומלץ מאוד לנסות את הבירה המקומית (אבשה) וכן את היין המקומי (יין מדבש), אכלתי אוכל אתיופי מסורתי אינגרה והתמכרתי לטעמים, מומלץ בחום.
בודפשט – הונגריה
בודפשט, בירת הונגריה, נחשבת בעיני רבים כאחת הערים היפות באירופה.
העיר הענקית הזו כוללת שני חלקים – בודה ופשט, כאשר נהר הדנובה מפריד ביניהם. באזור פשט נמצאים
רוב מחוזות העיר, אפשרי לעשות טיול יום בווינה השכנה כ-3 שעות מתחנת הרכבת המרכזית
של בודפשט.
אני ממליץ על בית המלון "Danubius Hotel Gellert" למרות שהוא נחשב די יקר (195 ש"ח ללילה) ,יש נוף מטורף לנהר היפה, כקילומטר וחצי מהמרכז
Tel Aviv Cafe, (טווח המחירים: 20-120 ש"ח), מקום נחמד אשר מתאים גם לציבור המסורתי, לא לשכוח להזמין את הקיורטיוש המסורתי.
מי שלא שומר כשרות ,יחסוך לעצמו לא מעט כסף ,ויזכה באוכל איכותי וטעים.
לא לפספס ביקור בביתו
של הרצל חוזה המדינה, שם גר לפני שעבר לוינה.
המקומיים התייחסו אלי
מאוד יפה, אפילו סייעו לי בהמלצה חמה איך לחסוך לנסיעה לשדה התעופה שהייתה מאוד
יקרה, לכם אני אומר – תזמינו מאובר, זה משתלם.
מומלץ לעשות סיבוב בנמל וכן לעצור כמה דקות באתר הנצחה של נעלי של יהודי הונגריה אשר נרצחו, וכן יש עדויות אשר מעידות על הדנובה (הנהר של הונגריה) אשר נהפך לדם בגלל היהודים שנרצחו.
פוקט – תאילנד
תאילנד היא אחת המדינות הפופולאריות על מטייל הישראלי ואחת המדינות
הכי מבוקשות באסיה. קל להבין את הפופולריות שלה: יש בה חופים טרופיים קסומים,
ג'ונגלים ושווקים אותנטיים ובשונה בשונה ממדינות אחרות באסיה אפשר לטייל בה בתנאים
מערביים, ולמרות שתאילנד יקרה משכנותיה, עדיין משתלם יותר להגיע אליה.
בית מלון מומלץ: "Baan Karonburi Resort" (מחיר של 65 ש"ח ללילה). לא רק שהוא זול, גם ההיגיינה הייתה מצוינת ,בניגוד למלונות שהיו בהם פשפשי מיטה. חששתי מאוד בגלל המחיר הזול אבל הופתעתי לטובה.
האטרקציה הכי שווה בפוקט הינה טיול של 10 האיים (עלות הטיול כ-90 ש"ח, מומלץ מאוד לבוא עם מצב רוח וכן מעיל רוח חד פעמי, לפרקי פרקים עלול לרדת גשם).
מסעדה מומלצת: "Crepes Factory Phuke" (טווח מחירים של 2-44 ש"ח), מומלץ מאוד לבקש בבנה לוטי וגלידה תאילנדית.
המלצה מצוינת למטיילים סוכנות הטיולים סגול מומלצת מאוד הם חסכו לי המון כסף, אין צורך להזמין טיולים מהארץ, מספיק במקום.
פודקאסטים היא מעין תוכנית רדיו המופצת באינטרנט בחינם או בתשלום, וניתן להאזין לה בכל זמן ומקום. בכתבה נסקור את הפודקאסטים שאתם חייבים להכיר.
פודקאסטים
זו אפשרות מעולה להרחבת ידע במגוון תחומים כמו: היסטוריה, פסיכולוגיה, עצמה אישית,
כלכלה ועוד. שוק ההסכתים העולמי והמקומי מציע
מגוון רחב של תוכן שיוסיף המון משמעות ועניין לחייכם. בכתבה הבאה אנו נמליץ על
חמישה פודקאסטים שכדאי להכיר. הפודקסטאים מוסיפים ערך מוסף, שבסוף האזנה אתה יוצא
אחרת. נפעם כאילו דיברו על חייך או מאושר על היכרות עם ידע לא מוכר.
פסיכולוגיה הפודקאסט הראשון הוא: חושבים טוב של יהודית כץ המנגישה את עולמות הפסיכולוגיה החיובית עם מיטב המומחים. בפודקאסט תשמעו על: איך לבנות חוסן נפשי, איך להתמודד עם הפרעת קשב ואפילו עצות איך לשפר את הזיכרון. יהודית שמגיע מתחום הפסיכולוגיה, ובהמשך התמקדה בפסיכולוגיה החיובית, יצרה פודקאסט שמדבר על היכרות והבנה של הרגשות הבסיסים בחיינו כמו עצב, שמחה, אהבה.. וכיצד ניתן לעבוד על הרגשות הללו או לקבל את הרגשות הללו.
קשה
לבחור פרק מומלץ במיוחד מבין האושר המצוי בפרקים של יהודית כיוון שכל פרק מיוחד
בפני עצמו. הפרק האחרון, שיצא בכתיבת שורות אלו, פורט על מייתרים שנוגעים לכולנו.
בפרק התארחה הילה קורח שבגיל 35 הספיקה לסמן וי על: הגשת חדשות, מגישת פודקאסט,
מנחה בחינוכית, רופאה, תואר ראשון בפסיכולוגיה ומדע המדינה, תואר שני בדיפלומטיה
ואמא לשלושה ילדים. הפרק כל כך מיוחד ונוגע בצדדים של הגשמה עצמית, מסוגלות,
האמונה והקשיים שבדרך. המיוחד בשיחה שהיא נוגעת בהרבה תחומים בחיינו והם משאלתו של
כל אחד. ההקשבה להסכת מפעימה את הרצון לקום ולעשות מעשה כמו ד"ר קורח.
מלחמת העולם השנייה הפודקאסט השני ברשימה הוא מלחמת העולם השנייה מבית הטלוויזיה החינוכית בקולו של יובל מלחי. מלחי ב-30 הפרקים, באורך חמישים דקות, נותן למאזינים הרגשה שהם עימו בתוך שדה הקרב בסיפור שנקרא מלחמת העולם השנייה. התיאור הוויזואלי, הסאונד המרשים והקול הנעים של מלחי גורמים להישאב לפודקאסט. הידעתם שלשורות המלחמה לקחו חלק: קוסם צבאי, שחקני הוליווד ואפילו מרגלים כפולים. זאת ועוד פרטים מפתיעים על המלחמה תוכלו למצוא ב30 הפרקים המרתקים.
סוד ההצלחה הפודקאסט (התוכנית) השלישי, מארצות הברית, SCHOOL OF GTRETNEES של לואיס האווס, המגיע מעולמות היזמות ובעברו היה שחקן פוטבול שהקרירה שלו הסתיימה בפציעה. האווס בכל תוכנית מארח מגוון אנשים כמו: שחקנים, פסיכולוגים, תרפיסטים ועוד. המפגש עם האורחים נועד לפצח מה זה "ההצלחה" כל אורח מסביר זאת בתחומו. המגיש גם מקדיש בימי שישי פודקאסטים לליבם של המאזינים. מדבר על דברים שכולם חווים במיוחד במציאות של קורנה: בדידות, עייפות וחרדה מהמצב. לואיס בדרכו הייחודית, ועם האורחים המופלאים, מגישים מבחר של נושאים שנוגעים לכולנו ושכיף להאזין להם.
כסף כסף והשקעות של יובל עשת הוא הפודקאסט הרביעי שאנו ממליצים עליו. עשת, בעל רזומה עשיר בתחום הפיננסי, נפגש עם אנשים שונים מהעולמות הכסף ומנגיש כל מה שקשור לנשוא. איך להשקיע? למה להשקיע? ואפיקים שונים של אופציות להשקעה מקבלים מענה בתוכניתו. התעסקות עם כסף והבנה בעולם הכלכלי לרובנו נשמעים כמו סינית לכן הפודדקסט הנ"ל חשוב בנושא שנוגע לכיס של כולנו.
פרק
מומלץ למתחילים: פרק מס' 5 שיחה עם הגר
ועמית ששאפו לצאת ממרוץ העכברים כלומר מעולם העבודה, והבינו שהם לא יודעים כלום על
כלכלה ועל כסף. בפרק תשמעו את התהליך והגעה לעבר חופש כלכלי. תבינו איך אפשר
להתחיל ולמה רצוי לעשות את זה כבר היום.
הציטוט היומי הפודקאסט DAILY QUOTE בעברית: הציטוט היומי, סוגר את הרשימה של "רצוי להכיר". התוכנית שונה משאר חבריה לא מפני שהיא לא עוצמתית, מעניינת ומעוררת עניין, להפך. הייחודי הוא משך התוכנית. אם כל פודקאסט נמשך בממוצע חמישים דקות ההסכת הנ"ל נמשך שתי דקות והוא חד וסופר מעניין. בכל פרק לוקחת קייט לאנרד ציטוט מהוגה דעות, שחקן, פילוסוף ועוד, במטרה להשפיע על היום והחיים שלנו. הציטוט ביחד עם הפרשנות של לאנרד נותנים לפודקאסט טעם מתוק להסתכלות על החיים.
האזנה לקולם של אחרים בפודקאסטים מקבלת משמעות חדה אצל בייל ניי, איש הטלוויזיה שאמר: "אנשים שאתה תפגוש יודעים משהו שאתה לא יודע"
מעל 70% מהמשתתפים בסקר שערכנו השיבו שהלמידה המקוונת משפיעה לרעה על מצבם החברתי. לעומת זאת, רק כ-35% השיבו שהלמידה המקוונת משפיעה לרעה על מצבם הלימודי
המעבר מהכיתות אל המחשב יצר מציאות חדשה: ממגע, קרבה ושיח אנושי, שיחות חיזוק בין מורים לתלמידיהם וגם פטפוטים והשתוללויות, עברנו אל עולם של ריחוק, חוסר מגע וחום. בעולם כזה המפגש הכיתתי נעשה דרך מסך וזוג אוזניות והלמידה בו דורשת משמעת עצמית רבה יותר. ביקשנו מתלמידים ומורים לענות על שאלון בנושא המעבר ללמידה מקוונת. התשובות היו רבות ומגוונות. השאלון עסק בהשפעת הלמידה המקוונת על התחום החברתי, לעומת השפעתה על התחום הלימודי.
1- גרוע. 5-מעולה
מעל 70% מהעונים השיבו כי הלמידה המקוונת פגעה מאוד במצבם החברתי. מלמדים רבים שמילאו את השאלון ציינו כי בדרך הלמידה הזאת התלמידים פחות קשובים אחד לשני ופחות מכבדים אחד את השני, אין מפגש של פנים מול פנים וקשה לתקשר ללא שפת גוף, הבעות פנים וטון דיבור בצורה טבעית.
"ילדים מרגישים פתאום בודדים וגם הלמידה בזום יוצרת פערים לימודיים שמשפיעים מאוד על המצב החברת", ציינה אחת המורות בחינוך היסודי. מורה אחרת התייחסה לכוח ההרגל שנוצר אצל התלמידים: "התלמידים לא נפגשים כמעט. סגורים כל אחד בבית שלו מול המסך. אפילו כשכבר נגמר הסגר – אין להם כוח לצאת".
נקודה נוספת שעלתה היא של בתי ספר אשר התלמידים בהם מגיעים מכל מיני יישובים ומתקשים יותר בשמירה על קשר חברתי בין התלמידים. מורה נוספת המלמדת בחטיבת ביניים לחינוך המיוחד הוסיפה כי "בנות חנ"מ גם ככה מתקשות ליצור קשרים חברתיים קל וחומר במרחק". כמותם, מרצה במכללה ציינה את הקושי של עולים חדשים, אשר מתקשים להתנהל חברתית ללא היכרות עם חברים בארץ.
צילום: מוריה כהן
למרות זאת, ישנם מלמדים שתומכים בלמידה המקוונת וכתבו כי בעקבות המצב, הלימוד עבר לקבוצות קטנות, דבר שאפשר פתיחות ושיתוף רבה יותר בין התלמידים. מורה בתיכון כתבה כי לדעתה לא חלה פגיעה במצב החברתי, התלמידים עדיין נפגשים ועושים צחוקים בזום. "ניתן לבחון זאת ממרחק זמן", סיכמה אחת המלמדות.
1- גרוע. 5-מעולה
ההצבעה על השפעת הלמידה המקוונת בתחום הלימודי הייתה חיובית יותר, בפער גדול מהחברתי. תלמידים רבים כתבו כי דווקא הלמידה המקוונת, כאשר כל הקניונים ושאר הבילויים סגורים ואי אפשר להיפגש עם חברים, מאפשרת להם להתמקד בלימודים ולהשקיע את כל זמנם בהם. בנוסף, הם יכולים לתכנן את הזמן ולשלב את הלימוד עם מטלות נוספות ובנסיעה.
כנגדם היו שטענו כי הישיבה הממושכת מול המסך קשה מאוד, השיעורים לא מעניינים וההקשבה לא פשוטה, במיוחד כשמדובר במשמעת עצמית, שלא באה בקלות לרוב התלמידים. סטודנטית סיפרה כי היא לומדת 7 שעות ביום ואחר כך צריכה לשבת עוד 4 שעות לפחות מול מסך כדי לעשות עבודות, קשה לה והיא לא מצליחה להתרכז.
"לחלק מהתלמידים אין את האמצעים והמקום בבית ללמידה מיטבית", הוסיף אחד המלמדים בחינוך העל יסודי. סטודנט אף סיפר כי השהייה הממושכת בבית לא עושה לו טוב, לא ללימודים ובכלל. רוב העונים רואים בלמידה המקוונת תחליף זמני בלבד ומייחלים ליום של אחרי המגפה.
מתוך השאלון עולה שאלה גדולה – האם המלמדים אחראים רק להעביר לתלמידים את החומר הלימודי או שיש להם אחריות גם על מצבו החברתי של התלמיד?
מי לא נמלט ממחויבויות ומטלות מדי פעם אל תוך סדרה, סרט או ספר? מי לא מוצא את עצמו אבוד וכורע תחת הלחץ של ניהול הזמן? המשיכו לקרוא ותגלו מספר אפליקציות לניהול זמן ואף פתרון למי מאיתנו שאפליקציות זה פחות הקטע שלהם
כותבת: שלם אריאלי | עורכת: כנרת גואטה
מכירים
את זה שיש לכם כל כך הרבה דברים לעשות, אבל אתם מוצאים את עצמכם צופים בעוד פרק
בסדרה? דוחים ודוחים משימות או פשוט מאבדים את עצמכם תוך כדי ניסיון להשתלט על לוח
הזמנים שלכם? "אל תדחה למחר את מה שאתה יכול לדחות למחרתיים", אמר מארק
טוויין. כמה זה קל ונוח.
גם
כותבת שורות אלו ידועה בדחיינות לא קטנה, או לפחות בחוסר יכולת להתמקד במשימה אחת
ולעבור ממנה הלאה למשימה הבאה. ככזאת, גייסתי לעזרה את מכשיר הפלאפון שלי. הרי הוא
נמצא איתנו כל הזמן וכבר התרגלנו שהוא הפתרון לכל דבר. ניסיתי כמה אפליקציות
שעוזרות לנהל את הזמן, ואני אמליץ על ארבע מתוכן. מקווה שאולי אחת מהן תעזור גם
למי מהקוראים.
יומן
Google– הפשוט והמוכר. יומן הבית של גוגל מאפשר לכם
להכניס אליו את כל המשימות שלכם ולהתנהל ברמת יום, שבוע או אפילו חודש. אפשר
להגדיר בו תזכורות קבועות, להכניס משימות שיופיעו לך כל עוד לא תבצע אותם, להכניס
אירועים או לקבוע יעדים. היתרון של היומן הוא שהוא מסתנכרן לנו עם תיבת המייל
שלנו, ואם יש לנו אירוע במייל הוא יופיע גם ביומן.
טיקטיק – גם כאן תמצאו יומן אליו תכניסו את המשימות שלכם והאפליקציה תדאג
לתזכר אתכם, אבל הפיצ'ר הנחמד שיש בטיקטיק הוא Pomo Focus
– טיימר שאתה מגדיר לביצוע משימה. לפעמים כשאנחנו מגדירים זמן מראש למשימה ויודעים
שבסופו אנחנו חופשיים, אז אנחנו פרודוקטיביים יותר. אפשר גם להגדיר לעצמך את
ה'נודניק' אם לא תבצע את המשימה. בנוסף, האפליקציה עוזרת לך לעקוב אחרי הרגלים
שאתה רוצה לפתח ומטרות שאתה מגדיר.
Any.do– העניין המיוחד באפליקציה הזו הוא שהיא מתחברת לואטסאפ ויש מעין בוט
שמטפל בך. אתה יכול להתכתב איתו בואטסאפ ולהגדיר לו מתי לתזכר אותך על משימות או
לבקש שידחה את התזכורת אם נכנס בלת"מ. בבוקר האפליקציה מבקשת ממך לעבור על
היום שלך, ולבדוק שהכל מעודכן או שיש משימות שכדאי לדחות לשעה אחרת או ליום אחר.
גם פה יש פיצ'ר שעוזר לשמור על ריכוז, וכשמתחילים משימה אפשר להגדיר זמן ויופיע
לנו עץ שהולך וגודל ככל שהזמן עובר. בנוסף, יש אפשרות להפעיל "רעש לבן"
שעוזר לריכוז.
Time
Planner – האפליקציה שתעזור לכם להבין כמה זמן אתם
מקדישים לכל תחום בחייכם. בנוסף לתכנון הרגיל של הלו"ז היומי, תוכלו להגדיר
לאיזה תחום שייכת כל משימה ובסופו של דבר תנתח האפליקציה כמה נפח מהזמן שלכם תופס
כל אחד מהם. באפליקציה אפשר גם לעשות רשימת קניות. חשוב לומר שזו אפליקציה מעט
יותר מסורבלת מהאחרות, ומתאימה למי שיש לו יותר סבלנות להשקיע בתכנון הזה.
למי מאיתנו שאינו אדם של אפליקציות, אבל יומן קלאסי שלא יורד לרזולוציות לא מספיק לו, יש גם פיתרון. אז אם אתם כאלה שעדיין אוהבים לרשום הכל ביד, שאוהבים את היומן שלהם מוחשי ולא וירטואלי, דעו שהשוק מלא היום בלוחות תכנון שונים שנקראים בדרך כלל פלאנרים. יש כאלה שעובדים לפי יום, יש לוחות תכנון לשבוע ויש גם חודשיים. אפשר למצוא גם כאלה בצורת מחברת שמשלבים את שלושת הדברים. בניגוד ליומן, בפלאנר אפשר ממש לקבוע לו"ז לכל יום ולמלא רשימות To do list. יש שאפילו יורדים לרמת תכנון ארוחות וכמה כוסות מים שתיתם היום. אני ממליצה על הפלאנרים של im.on.it, חפשו בגוגל.
היא לא מגדירה את עצמה כערביה, נולדה בלבנון ודוברת ערבית. סנוו אייט, נוצריה בת למשפחת צד"ל מדברת על הקליטה בארץ, חווית הלימודים באוניברסיטה ישראלית לצד יהודים וערבים, ושמירה על התרבות והזהות לאורך השנים
כתבה:מיכל עמיצור / ערכה: הודיה גרוס
סנוו אייט יונס (22), סטודנטית שנה א' לארכיטקטורה
באוניברסיטת אריאל בשומרון. נוצריה לבנונית, בת למשפחת צד"ל המתגוררת במעלות.
סנוו היא הדוגמה החיה לשילוב ומגוון הסטודנטים הלומדים באריאל. היא משמשת כנציגת
שנתון של המסלול שלה באוניברסיטה. בעוד שבארץ מולדתה מתקיימת מחאת אזרחים שרוצים
שינוי, היא פועלת כאן כדי לגשר בין הלאומים השונים.
"בשנת 2000 עלינו לארץ, כל מי שגר בישראל והוא לבנוני היה חלק
מצבא דרום לבנון, צד"ל, מלבד יהודים לבנונים שניצלו את ההזדמנות ועלו איתנו
לישראל". עד שנת אלפיים, ברצועת הביטחון הצפונית
של ישראל היו כשלושים וחמישה מוצבים של מיליציה צבא דרום לבנון שפעלו בשיתוף פעולה
עם ישראל. לאחר הנסיגה מלבנון, כ-6000 חיילי צד"ל, חששו מטבח שיעשה בהם על
ידי ארגון חזבאללה ותומכיהם ועברו את הגבול לישראל תוך שהשאירו את רכושם ומשפחתם
מאחוריהם. רובם התיישבו ביישובי הצפון הגדולים: נהריה, מעלות, קריית שמונה, טבריה,
כרמיאל וצפת.
"נולדתי בלבנון, אמא שלי בחרה לי שם סנוו אייט, הפירוש של זה שלג לבן. זה היה בשביעי לראשון, באותו זמן ירד שלג בלבנון, והייתי תינוקת לבנה ובהירה. כשעליתי לארץ הייתי בת 3, אבל אני זוכרת את הכל. בהתחלה כולם הגיעו לצפון הארץ, מטולה, קיבוץ שלומי, והכנרת. היה הרבה בלבול, מה יעשו איתנו איך יחלקו את הקהילה. איפה נתיישב, כמה זמן נשהה והאם נחזור או לא נחזור? היה בלאגן גם פה וגם בלבנון".
סנוו בילדותה.
רוב אנשי צד"ל שהגיעו לארץ הם נוצרים, מעט מוסלמים וקצת
דרוזים. לאנשי צד"ל ניתנה האופציה להגר גם למדינות נוצריות שרצו לקלוט אותם
ופתחו את שעריהן, היו רבים שהיגרו לחו"ל וכמו כן נותרו קהילות גדולות של אנשי
צד"ל בצפון הארץ.
"כשהגענו לארץ לערבים במדינה היה קושי לקבל אותנו, באותה
תקופה עוד לא היה כל כך אנשים ערביים ציוניים. כולם היו אנטי. זה לא כמו היום שיש
יותר מקום לדיבור ולשיח. אז הם ראו בנו גם כסוג של אוייבים ובוגדים ששיתפנו פעולה
עם צה"ל וישראל". לאחר כמה מקרים בודדים של התנקליות שונות המדינה הבינה
שיש צורך ליישב את קהילות צד"ל בין יהודים וכך משפחתה של סנוו הגיעה לעיר מעלות.
על אף ההתיישבות בקרב היהודים בבית המשיכו את המסורת. "כל הזמן מספרים לנו
למה עלינו, איך עלינו, את כל הסיפור. גם מבחינת חתונה וכאלה כשאת גודלת, ההורים
משדרים סוג של אל תתחתנו עם ערבים, עדיף עם לבנונים, אין לנו נגיד בעיה עם יהודים
וכאלה, אפילו יש צד"ל שהתגיירו. לא הרבה אבל אין בעיה".
הקליטה והשהות בארץ לא הייתה פשוטה לכולם. "כשהיינו בלבנון היה כל מיני דרגות, צה"ל גייס כל אחד לתפקיד אחר, נגיד לאבא שלי היה תפקיד מאוד בכיר לעומת אבא של מישהי אחרת. כשהגענו לארץ חלק מהלבנונים חולקו למשרד הביטחון, וחלק תחת משרד הקליטה. כל אחד קיבל כסף ותקציב מחיה בהתאם. נגיד אבא שלי היה מפקד אלוף משנה ביחידה סודית 504 בזכות זה קיבלנו בית מהמדינה, והוא על שמנו.
ההורים מקבלים פנסיות, קצבאות, הכל. כאילו הוא עדיין בצבא.
בעצם המדינה אחראית עלינו עד הדור השלישי. זאת אומרת עד הילדים שלי המדינה דואגת
לנו. הם גם נותנים כסף למי שחוזר. סכום כספי, סוג של עידוד כזה שתחזרי, אבל מצד
שני אנחנו גם עוזרים לך, את תעשי את הבחירה. את רוצה להיות ישראלית או שאת רוצה
לחזור ולהיות לבנונית?" גם חברים וחלק ממשפחתה חזרו ללבנון. "יש לי
קרובי משפחה שחזרו ללבנון, יש לי דודה שהיגרה לאוסטרליה בזכות הדבר הזה. דודה אחרת
שחזרה ללבנון ואז הגרה משם לאיטליה".
גבול ישראל ולבנון. צילום: lebnen Jnoubi Tsadal
בקרת בלבנון מאז?
"לא, אסור לנו. מי שרוצה לחזור עושה החלטה גורלית שזה לחזור
לנצח. אנחנו מצפים שיהיה שלום. חלק הולכים לחו"ל. יש מלא לבנונים בחו"ל,
בחו"ל יש לבנונים בערך פי שלוש מהאוכלוסיה בלבנון עצמה." מעבר למשפחה
שחזרה נותרו שם מאחור גם הסבים והסבתות משני הצדדים, דודים ודודות. הם מתקשרים דרך
טלפון, ונפגשים הרבה בחו"ל, באיטליה, קפריסין, ועוד מדינות אליהן הם טסים
במשך השנה.
מאז שעלו ארצה התפצלו קהילות הצד"ל בצפון, "הקהילה של הצד"לניקים מקורבים אחד לשני ועם הזמן נטמענו עם היהודים. רב הצד"ל מעדיפים לגדל את הילדים שלהם בין יהודים. מגיל קטן הייתי בגן של יהודים. למדתי באורט מעלות שזה בית ספר יהודי לכל דבר, הייתי בכותל, בקברי צדיקים. אני יודעת את הכל כמו כל תלמיד ישראלי" היא מספרת. לאחר התיכון התגייסה כמו כל אזרח ישראלי לצה"ל. היא שירתה בשח"ם ,המשטרה הכחולה, והייתה עוזרת של ראש משרד התנועה. לאחר השירות הצבאי היא החליטה שהיא רוצה ללמוד אדריכלות באוניברסיטת אריאל.
"אומרים שאנשים שחוו הרבה תרבויות יש לנו משהו אקסטרה כזה. לי יש נטייה לקלוט שפות". היא דוברת אנגלית, ערבית, ועברית כמובן, קצת צרפתית וחלק ממשפחתה יודעים איטלקית. "אחותי הבכורה למדה באיטליה. אנשים שעברו שינויים בגיל קטן קל להם להסתגל. אם נגיד תזרקי אותי עכשיו איפשהו אני ישר מסתגלת". היא דוברת את השפה הערבית אבל במבטא אחר "קוראים לזה להג אחר, להג לבנוני. נגיד אם אני ידבר עם ערבים באוניברסיטה ישר יגידו לי 'אה את לבנונית'. בערבים ישר את יכולה לזהות. נגיד אצלנו יש מבטא יותר חלקלק מתפנק כזה. אנחנו האשכנזים של הערבים". למרות שבלבנון עם הזמן יש ריבוי של המוסלמים מקורה היא בנצרות. לבנון קיבלה את העצמאות שלה מצרפת, וצרפת נתנה את הריבונות לנוצרים. משמעות הדבר היא שהנשיא יהיה נוצרי. "אצלנו זה נשיאותי לא פלמנטרי כמו בארץ, ממשלתי. הנשיא מחליט הכל והראש ממשלה הוא הדמות הנציגותית. אז המוסלמים רוצים שהם ישלטו, במיוחד כיום שהם רוצים לאסלם את כל העולם. הם מאוד רוצים להשפיע בלבנון ושהיא תהפוך להיות יותר ערביה". לדבריה בחיי היומיום של הלבנונים אין סממנים ערביים כל כך.
החלום של סנוו תמיד היה להיות אדריכלית, משהו מצליח וגדול. "הכרתי פה אנשים לפני שבאתי ללמוד כאן.
בהתחלה רציתי ללמוד באיטליה, ואז מה שהכריע זה שלא רציתי להרחיק את עצמי מהמשפחה
וההורים, כי התא המשפחתי אצלנו מאוד חשוב. אמרתי אני אצליח פה בשפה העברית ואז עם
הזמן אני יעבוד בחו"ל. כי אם אני אצליח פה אז זה לא משנה באיזה שפה אני
אעבוד. אני שמחה שבחרתי באריאל, באמת. המערכת מאוד מסודרת, נותנים לך יחס אישי. יש
מענה ואכפתיות. המרצים של אדריכלות מושלמים".
החברים מהתואר
בשנה שעברה היא החלה ללמוד במכינה לקראת התואר, בעקבות כך
ובשל ההיכרות עם האנשים, היא חוותה נחיתה רכה יותר לשנת הלימודים. בתחילת השנה
נבחרה סנוו להיות נציגת שנתון של השנה שלה באדריכלות. "התחברתי מאוד לכולם,
ואני בן אדם מאוד אחראי ומסודר, אני אוהבת לטפל בדברים, וגם אני מבינה את שני
הצדדים את הערבים ואת היהודים אז אני חושבת שהתפקיד הולם את זה. אז הייתי צריכה
לעבור ראיון אצל טל הנציג של הפקולטה. בעקבות זה היה לי יותר אכפת"
שנה שעברה במהלך היותה במכינה היא התגוררה במעונות
הסטודנטים, "עזבתי בחופש ועכשיו אני ברשימת המתנה אז אני גרה פה בדירה
באריאל. אבל לא קשה לי להסתגל זה סבבה מבחינתי". כאשר היא גרה במעונות היא
גרה עם בנות יהודיות "כתבתי שאין לי בעיה להיות עם כל אחד. באמת הסתדרתי
מעולה ואנחנו עד היום בקשר".
סנוו מאוד חברותית, לא רק בפקולטה שלה באדריכלות, "אני
יושבת בספריה וכולם יגידו לי שלום למרות שיש אנשים שאני לא מכירה". אולם, לא
כך היה מההתחלה. "כשהגעתי לאריאל חיפשתי עבודה והגעתי ליישוב איתמר, רציתי
לעבוד שם במעון. חבר שלי אמר לי בואי נבדוק רגע במפה איפה זה, כשראה שזה באזור
נובלס הוא אמר לי 'את הזויה איך את הולכת לשם'. העובדת משם אמרה לי שיש קו אוטובוס
לשם אז אמרתי לו שהוא סתם מגזים. בדרך הבנתי על מה הוא דיבר, הגעתי לשם והעובדת
שאלה אותי מי אני, מאיפה הגעתי, ואם אני רוסיה? לא ידעתי אם להגיד לה שאני
צד"לניקית, חששתי שהיא לא תדע מה זה. ורק התחלתי ולא רציתי שהיא תפטר אותי
מדי, אז אמרתי לה כן אני רוסיה. בסוף לא המשכתי לעבוד שם כי זה היה רחוק אבל הן
באמת היו מקסימות. החלטתי אחרי שבועיים שזה לא מתאים לי".
בשנה הראשונה שלה באריאל היא כמעט ולא דיברה בערבית,
"לא ידעו שאני לבנונית או שאני דוברת ערבית, עם הזמן אנשים שומעים ומגלים.
היום כולם מכירים אותי ויודעים. היום אני לא יכולה להסתיר את זה".
החשש לדבר את השפה הייתה מכך
שלא ידעה מול מי היא עומדת "אנחנו קרובים לאנשים שהם כן אוייבים בסופו של
דבר, לכן רציתי להכיר כמה שפחות ערבים במיוחד אם אני יודעת שהם אנטי ישראל".
עם זאת השילוב שלה באריאל לא היה קשה במיוחד, "בגלל
שאני לבנונית וצד"לניקית אני לא מרגישה בכלל הבדל, כי אני מגיל קטן אני חיה
בין יהודים, שכנים שלי יהודים, בשישי הם קוראים לי להדליק את הדוד או אם נקטע להם
החשמל. יש לי שכנים שהם חרדים נורא. ובכיפור אני רגילה שהעיר מושבתת ואנחנו יוצאים
ומברכים אותם. אני חיה כל הזמן בין יהודים. זה כמו יהודים שחיים בחו"ל אז
נכון שהם בין נוצרים אבל הם מכבדים. הם לא מסתכלים עליך בצורה מוזרה. גם המבטא שלי
לא מסגיר אז אנשים לא יודעים. אנשים שפוגשים אותי בהתחלה לא ידעו שאני לבנונית.
כשלא יודעים מה את אז ברושם הראשוני התייחסו אלייך כאל מי שאת, ועם הזמן שאני אגיד
לך שאני לבנונית את לא תגידי אה היא ככה וככה, אז זה מאוד עוזר לי".
מקורבי צד"ל בגדר הגבול בין ישראל לדרום לבנון. צילום: משה מילנר/לע"מ.
על אף השייכות והחיבור בין העולמות עדיין חסר לה המקום שלה. סנוו היא לא הצד"לניקית היחידה באוניברסיטה, כיום יש עוד שני סטודנטים נוספים בני משפחות צד"ל. "כל הזמן תהייתי כמה נוצרים יש באוניברסיטה. במיוחד אני כי אכפת לי". היא טוענת כי באוניברסיטה יש ייצוג לדרוזים ועושים מפגשים למגזר, לסטודנטים המוסלמים עושים משהו לחג הרמדאן. "אני לא יודעת מה כמות הנוצרים שיש ואם יש תקציב לזה. אבל נשמח שיתייחסו גם אלינו, ואני בטוחה שאני לא הנוצריה היחידה. יש גם רוסים שאנחנו לא יודעים עליהם, או כאלה שמגיעים מחו"ל. אז שיהיה ערב חגיגי כזה, של חג המולד, מסיבה, להראות סממנות לזה. ניסיתי לברר איזה חגים מותר לנו להחסיר כי אנחנו לא יודעים".
על אף ההשתלבות הטבעית לא נעשה כל צעד בעת הרישום
לאוניברסיטה כלפי היותה נוצריה. "אם הייתי מגיעה לא כלבנונית רגילה אלא
כנוצריה, אז יש פחדים וקשיים. חשוב שיושבים אחד על אחד לייעוץ באוניברסיטה יגידו
את הזכויות שהאוניברסיטה נותנת בחגים, שידברו אליך כנוצריה. שהסטודנט ידע שיש פה
מישהו שדואג לו, זה גם מקל על הלימודים. אני בן אדם שאוהב לחפש ולדעת, אבל יש
אנשים שלא יודעים בכלל לחפש, אז הם מאוד מתקשים. אם האוניברסיטה היייתה למשל נותנת
מספרים של נציגים, זה היה נותן יותר נחת".
להיותה צד"לניקית יש משמעות בזהות שלה, "בלבנון יש
חשיבות לזה שאנחנו לא ערבים. כי לבנון ביסוד שלה היא הייתה תמיד נוצריה, והנוצרים
בלבנון לא דיברו ערבית, הם דיברו לטינית, צרפתית. כשהגיע הכיבוש הערבי יש אנשים
נוצרים שלקחו על עצמם את הערביות ואת השפה הערבית, ויש לבנונים נוצרים שלקחו על
עצמם רק את השפה, את הערביות הם לא לקחו. הם נשארו לבנונים נוצרים, דוברי השפה
הערבית, אבל אנחנו לא ערבים. בחיי היומיום שלנו אין לנו מגבלות של ערבים, קשה לנו
ללכת אתם יד ביד. ככה גם באוניברסיטה אני מאוד שונה מהערבים. אנחנו מעדיפים לא
להתערבב איתם, נמנעים להיכנס לשיחות פוליטיות כי זה יגמר בריב".
כשמגיעים לוויכוחים פוליטים היא תמיד אומרת את דעתה על
דברים, אבל לא תופסת צד. "אני אומרת להם מגיע להם מדינה וגם לכם מגיעה מדינה
לא יודעת איפה היא תהיה אבל באו נחיה את המציאות. אני לא קיצונית לשום צד. אני
אומרת להם הינה אתם פה אוניברסיטה יש לכם פה חופש דת ועניינים". היא מדברת
כמו מישהי מבחוץ. "יש לי את המדינה שלי אני פה כמו בתור אורחת, נכון אני אזרחית
ישראלית 100%, אבל יש לי את הלאום שלי לבנון, אז מצידי ששניכם תגורו פה". היא
מחשיבה את עצמה ליותר ציונית אך משתדלת שלא להקצין את זה. "הערבים פה חווים
סוג של אובדן זהות, כבן אדם אני יודעת מה הזהות שלי אני לבנונית ואני יודעת להגיד
אותה. אני גם לא מתביישת בה. הערבים יותר מפחדים להגיד את זהותם. לכן אני לא
מורידה אותם, ושומרת על החברות בינינו".
איך את מגדירה את עצמך?
"אם ישאלו אותי מה אני, גם ערבים וגם יהודים וגם בחו"ל
האמת אני אגיד שאני לבנונית. כי רוב הצד"לניקים שפה, נכון שאנחנו ציוניים,
וחושבים שצריכים להיות פה יהודים, זה גם רשום לנו בברית החדשה, מגיע לכם הזכות
להיות פה והכל. אבל מצד שני אני לבנונית, נולדתי שם, אני חייה את חיי היומיום שלי
גם כלבנונית, שמרתי על השפה שלי, התרבות שלי. אפילו שנטמעתי בחברה הישראלית".
את הילדים שלה היא חולמת לגדל כלבנונים. "הייתי רוצה
שהם יהיו לבנונים, שידברו את השפה הערבית במבטא הלבנוני, שידעו מה זה לבנון, שידעו
את הסיפור שלי ואולי גם יהיו שם. מה הדת שלהם זה פחות משנה, אבל מה הלאום שלהם, כן
זה חשוב לי, בעייני זה גאווה להיות לבנונית. שירגישו שהם בבית לבנוני, וגם אם הם
יהיו בארץ זרה, אני לא אומרת שישראל זרה, היא הבית השני שלי. אני לבנונית אבל גם
מאוד ישראלית". היא רואה בישראל כמדינה שפתחה לה פתח. "אני רוצה להישאר
פה טוב לי פה כלכלית והכל ואני יכולה לאהוב את לבנון גם בלי להיות בתוכה. זה חשוב
לקחת את הדברים הטובים מכל תרבות שאנחנו נמצאים בה. ולכן אני לא רואה שוני כל כך
בין התרבות הלבנונית לישראלית, יש לנו את התא המשפחתי הדומה, הערבית והעברית שמאוד
דומות".
מפת לבנון
היא טוענת שהלבנונים מתונים, ורק רוצים שקט. "בלבנון הזרם המוסלמי מאוד מתון. פה בישראל זה הסוני שזה זרם מאוד קשה, נגיד דאעש זה סונים. אבל בלבנון גם נסראללה הוא שייעה, נכון שהם בריב עם ישראל אבל זה לא כמו דאעש שרק רוצה להרוג. המוסלמים שם הם יותר מתונים, פחות דתיים, יותר ליברלים בחיי היומיום שלהם. מבלים, ורוקדים". רק לאחרונה עלו ההפגנות בלבנון בקריאה לעורר שינוי. "הם לא רוצים הרס, האנשים שם עשירים, ושמחים. יש שם שלוחות של אוניברסיטאות מהעולם, בתי חולים ברמה גבוהה אבל אם לך כסף אתה תמות. לכן יש רצון לשינוי. אם אומרים שבארץ יש בירוקרטיה בלבנון זה הרבה יותר, סבתא שלי שרצתה לטוס לקפריסין, שבוע וחצי עד שאישרו לה. לכן הרבה מהצעירים היגרו לארצות שונות ורוצים שינוי אמיתי".
את ההבדל בין המוסלמים באוניברסיטה לעומת הצפון היא מתארת
כ"בני ברק" של האוכלוסייה הערבית מוסלמית. "יש פה אנשים שאני אומרת
להם שאני נוצריה לבנונית והם לא יודעים מה זה, סבבה את נוצריה אבל את מדברת ערבית
אז במה את שונה מאיתנו? יש להם הרבה יותר קיבעון". סנוו מספרת כי בחיים שלה
היא לא חוות גזענות, אף פעם. "אני לא יודעת אם אני נציגת שנתון הראשונה
שנוצריה, אבל לבנונית אני בטח הראשונה". דבר שכבר מראה על ההשתלבות שלה כחלק
מהכלל. "אני גם עושה לק ג'ל, יש לי המון לקוחות ערביות ויהודיות. הערביות
אמרו לי איזה כייף שיש לנו מישהי שמדברים איתה בערבית והיא מבינה אותנו".
בנוסף לכל מה שהיא עושה ופועלת, סנוו לוקחת חלק במלגת חונכות
סטודנטים. ליווי לאנשים שיש להם קשיים בשפה בייחוד מדוברי ערבית. "אני עוזרת
לסטודנטים בכתיבה מדעית, יש פה סטודנטים שאני יושבת איתם והם לא יודעים
כלום". גם כנציגה היא מכירה בקשיים של הסטודנטים מהמגזר הערבי "באה אלי
מישהי מהכיתה שלי ושאלה אותי 'אם אני רוצה להתפלל מה אני עושה?' אמרתי לה תקשיבי
אני יכולה לברר לך אם יש מקום תפילה, אם לא יש את הקומה העליונה שאף אחד לא רואה
את יכולה לשים נגיד שטיח ולהתפלל. המלצתי לה לשאול ערבים מוסלמים שפה הרבה שנים אם
יש פה מקום תפילה בכללי, ובאמת לפי מה שהבנתי אין".
היא מספרת על קבוצת פייסבוק של סטודנטים ערבים מהאוניברסיטה,
בקבוצה הסטודנטים מעלים קשיים שעולים להם במהלך הלימודים ותומכים אחד בשני, בין
הנושאים שעלו בקבוצה היא מספרת על הקושי במעבר המחסומים. "אותי אישית לא
עוצרים, ואם מציגים תעודה שהיית בצבא משחררים אותך מהר. אבל אני יודעת שיש הרבה
מוסלמים שחוזרים הביתה ועוצרים אותם לבידוק בטחונים למשך שעה. זה סטודנטים עם
אזרחות ישראלית אבל רק בגלל המראה הערבי שלהם עוצרים אותם. זה באמת עצוב, אתה בא
לפה ללמוד, יש לך קשיי התמודדות והתהקלמות, וגם כשאתה יוצא בחזרה הביתה מקשים
עליך. אני חושבת שאולי האוניברסיטה צריכה ליצור איזה שהוא הסכם או אישור לפתור את
המצב".
בקרוב יחגגו הנוצרים את חג המולד והשנה החדשה, אך לא ברור מה המשמעות לכך מבחינת האוניברסיטה. "ביררתי מול המגזר הערבי, ובנתיים מה שהשיבו לי שהם גם מבררים מול המדינה מה החוק של המל"ג. ניסיתי להסביר לה מה עדיף, כי אין להם נציג נוצרי, יש להן נציגות מוסלמיות. אני ספציפית משהו מיוחד שאני לא ערביה אני לבנונית נוצריה, ואני רוצה שיהיה לי ייצוג לאו דווקא ערבי, שמישהו ידע על החגים שלנו".
מיצג מחזור שנעשה בלבנון ומבקש שינוי במדינה.
הקושי הוא לא רק בייצוג, היא מסבירה שיש גם קשיים של מרחק.
"רוב הנוצרים שפה הם מהצפון, אם מישהו רוצה לנסוע הוא צריך להגיע לערב חג.
עזבי את המל"ג, מטעם האוניברסיטה אני צריכה את האישור. כי זה לא שאני
באוניברסיטה בחיפה שזה חצי שעה נסיעה. זה 3 שעות נסיעה". אין לה תלונות כלפי
מישהו מסויים אך היא מבקשת עזרה, "מעטים האנשים שבאמת אכפת להם מכולם. זה
משהו אנושי כזה אין מה לעשות כל אחד דואג לעצמו, אבל אם יש נציג לכל מגזר, צריך
שיהיה גם נוצרי כי לדעתי המגזר הזה היום מתפספס. גם שנה שעברה הייתי פה וזה לא
עלה, וגם השנה החג מתקרב וזה לא נראה באופק".