ארכיון הקטגוריה: פוליטיקה

מלחמת אחים – לעולם לא עוד

ראש הממשלה נפתלי בנט, טענת כי לאור הקרע בעם חובה לפעול למען אחדותו, אך האם במעשיך אתה מאחד או מפלג עוד יותר? עוד לא מאוחר לשנות את המציאות. גם אם הדבר כרוך במחירים פוליטיים. דעה

כתב: ירון משה תנעמי, ערך: אחיה לייבו

בראשונה נכווינו, בשנייה בנס ניצלנו, ובשלישית מי ישורנו. אלה שלוש הפעמים מאז הקמת מדינת ישראל שעמנו היה בסכנה לפריצת מלחמת אחים.

הפעם הראשונה היא תקופת הסכמי אוסלו ופיגועי הטרור שיצרו קרע גדול בעם. קרע שהוביל לצערנו להירצחו של ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל על ידי יגאל עמיר. הפעם השנייה היא תקופת ההתנתקות בה גורשו אלפי יהודי מגוש קטיף. אצילות הנפש של המגורשים והחלטתם למחות אך ורק במחאה פאסיבית מנעו מלחמת אחים. אינני חושב שציבור אחר בישראל היה נוהג כמותם. הפעם השלישית היא בימינו, ימי ממשלת בנט-לפיד. ממשלה זו התחילה לעשות שינויים רבים אם כי, לפחות בינתיים, לא הרי גורל כמו הפעמים הקודמות.

המחאה נגד הסכמי אוסלו

המחאה נגד ההתנתקות ב-2005

אם נבחן היטב נמצא קווי דמיון בין התקופות ונוכל ללמוד מהם כיצד לנהוג בעתיד. הראשון הוא הפרת הבטחת בחירות משמעותית. רבין הבטיח כי לא ידון עם אש"ף ולבסוף חתם אתו על הסכם אוסלו. שרון הבטיח ש"דין נצרים כדין תל אביב" ולבסוף פינה את נצרים ואת שאר יישובי גוש קטיף מתושביהם היהודים. בנט הבטיח השכם והערב שלא ישב עם לפיד כראש ממשלה גם לא ברוטציה, ושלא יקים ממשלה עם מפלגת רע"מ וחתם על כך בשידור חי. כידוע הוא הפר בבוטות שתי הבטחות אלה. הפרת הבטחות בחירות משמעותיות גורמת לאזרחים להרגיש מרומים ונבגדים על ידי הדרג הפוליטי.

רה"מ בנט לפני הבחירות: "לעולם ובשום תנאי אני לא אתן את ידי להקמת ממשלה בראשות יאיר לפיד לא בצורה רגילה ולא ברוטציה"


הפן השני הוא הסתמכות על רוב מינימלי לשנות סדרי בראשית. כך עשה רבין באישור הסכמי אוסלו ברוב של 61 כולל חברי הכנסת הערבים. וכך עשה שרון באישור תוכנית ההתנתקות ברוב של 59. דברים גדולים צריכים לעשות ברוב גדול.

ממשלת בנט הוקמה ברוב מינימלי של 61 חברי כנסת. ממשלה זו עדיין לא עשתה שינויים הרי גורל כמו קודמותיה אך היא מתקרבת לשם. בזמן קצר הקואליציה מעבירה שינויים גדולים כגון רפורמת הכשרות, רפורמת החקלאות, מיסוי כלי הפלסטיק, קיצוץ הסבסוד למעונות היום לציבור החרדי ועוד. בנוסף היא מתנהגת בדורסנות כלפי האופוזיציה בהרבה בחינות. דוגמא אחת לדורסנות היא יחס החברים בוועדות הכנסת שאינן משקפות את היחס בין הקואליציה לאופוזיציה.

דבר חמור ביותר שמקדמת ממשלה זו הוא החוק הפרסונלי למניעת נאשם בפלילים להרכיב ממשלה, או בשמו הפופולרי "חוק נתניהו". החוק הוא אנטי דמוקרטי. בבחירות האחרונות נבחרו 59 ח"כים שהצהירו שיתמכו בבנימין נתניהו לראשות הממשלה. החוק מנוגד לרצון חצי העם. מטרת החוק היא ששנוא נפשם, בנימין נתניהו, לא יחזור לשלטון. בשלטון דמוקרטי חובה היא שהאזרח יהיה בעל תקווה להחליף את השלטון בקלפי. לולא תקווה זו, אם ידחקו אותו לפינה מספיק, הוא עלול לפנות לאפיקים מסוכנים אחרים שבאמצעותם יחליף את השלטון.

"החוק מנוגד לרצון חצי העם. מטרת החוק היא ששנוא נפשם, בנימין נתניהו, לא יחזור לשלטון"

ראש הממשלה בנט מרבה להזכיר את העובדה שעם ישראל לכל אורך ההיסטוריה שלו לא שמר על עצמאות ריבונית מאוחדת מעבר לעשור השמיני. כך היה בפיצול מלכות בית דוד לשתי ממלכות, ממלכת יהודה וממלכת ישראל. פיצול שהוביל למלחמות בין שתי הממלכות ולשפיכת דם אחים רב. כך גם היה בממלכת החשמונאים שנכבשה ע"י רומא בעקבות המלחמה בין האחים הורקנוס השני ואריסטובולוס השני על ירושת המלוכה.

מדינת ישראל נכנסת כעת לעשור השמיני להקמתה. בתקופה האחרונה הקרע בעם גובר. מספר מערכות בחירות ללא הכרעה, ולבסוף הקמת הממשלה הנוכחית. מדובר בשעה גורלית וצודק ראש הממשלה בנט באומרו כי חייבים לאחד את העם. כוונתו רצויה אך מעשיו אינם רצויים. מעשיו אינם מאחדים את העם. אך עדיין לא מאוחר מדי. אפשר עוד לשנות כייוון. על הקואליציה לנהוג בהגינות כלפי האופוזיציה. לנהל דיון ער בין הצדדים ,להגיע לפשרות ולגנוז תוכניות רדיקליות. הקואליציה רוצה לעשות טוב למדינה (כפי שהיא מבינה אותו) אבל בסיטואציה שלנו הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות הוא לאחד את העם גם אם זה אומר שהקואליציה לא תממש את כל שאיפותיה.

עלינו לזכור, קואליציה ואופוזיציה, שמאלנים וימניים, חילונים ודתיים כי אין לנו ארץ אחרת, ולפני הכל ואחרי הכל "אנשים אחים אנחנו".

הברקזיט שלא היה

לוגו קמפיין ה"כן"

הברקזיט, או עזיבת הממלכה המאוחדת את האיחוד האירופי, טלטל את אירופה כולה במשך שלוש השנים האחרונות, וכנראה היה ממשיך להעסיק את העולם אלמלא פרצה הקורונה בסערה זמן לא רב לאחר שבריטניה יצאה באופן רשמי מהאיחוד. אבל מעטים זוכרים משאל עם נוסף שהתקיים ארבעים ואחת שנה לפני המשאל האחרון, שנתיים בלבד לאחר שבריטניה הצטרפה לשוק האירופי. ואת הסיפור הצבעוני הזה נביא כאן:

בשנת 1973 הצטרפה בריטניה לאיחוד האירופי, או בשמו אז "השוק המשותף", לאחר שנים של ניסיונות שנבלמו על ידי צרפת. שנה בלבד לאחר שראש הממשלה השמרני אדוארד "טד" הית' הכניס את הממלכה לשוק, הוא הודח בבחירות לטובת מנהיג מפלגת הלייבור, הרולד וילסון. וילסון רץ על מצע שקרא למשאל עם בשאלת היציאה מהשוק, וסקרי דעת הקהל מהתקופה הראו ששני שלישים מהציבור תומכים ביציאה מהשוק, וגם מפלגתו של וילסון, הלייבור הסוציאליסטית, התנגדה ברובה לנוכחות בשוק. אבל היה גם מחנה נגדי, "אירופילי" בראשות סגנו של וילסון, שר הפנים רוי ג'נקינס, שהוביל רוב בקרב שרי הממשלה שתמכו בהישארות בשוק. על מנת למנוע את הקרע המתהווה במפלגה, החליט וילסון להיענות לשר התעשייה שלו, טוני בן, מראשי המתנגדים לשוק, ולקיים משאל עם, בן שאלה פשוטה: האם תתמכו בהישארות בשוק המשות? עם תשובות כן ולא פשוטות.

ביום שבו החליטה הממשלה על תאריך המשאל, יצא בן בראש שבעת שרי השמאל בממשלה ביניהם שר העבודה מייקל פוט ושרת הבריאות ברברה קאסל, והשיקו את "קמפיין הלא". וילסון בעצם התיר לשריו להתמודד זה נגד זה ללא אחריות מיניסטריאלית. אבל ללא ידיעתם של וילסון ובן, האירופילים בקבינט התכוננו לתרחיש הזה במשך חודשים ועמלו בשקט על קמפיין ה'כן' שאורגן בחשאי במלון הדורצ'סטר היוקרתי בלונדון, שבעליו מונה לא מזמן לגזבר המפלגה השמרנית. אליסטר מקלפיין, שמשפחתו החזיקה בדורצ'סטר, מונה לגזבר הקמפיין, זמן לא רב לאחר שמונה לגזבר המפלגה השמרנית על ידי מנהיגת המפלגה החדשה, שנבחרה זמן קצר קודם לכן במקום "טד" הית', מרגרט תאצ'ר.

בדורצ'סטר פונה אולם גדול ומפואר והוכן בו בופה, ואל הבופה הוזמנו בחשאי פוליטיקאים בכירים מהלייבור, המפלגה הליברלית והמפלגה השמרנית, לארוחות בוקר ואסטרטגיה. מטרת הבופה הייתה למנוע מהמלצרים במקום להדליף את דבר המפגשים, אך השפעה חיובית בלתי מתוכננת שלו הייתה דווקא על חלק מאנשי הלייבור, כמו שר התחבורה ביל רוג'רס, שהורגל בפוליטיקה של הלייבור ול"חדרים קרים וביסקוויט רך" ועכשיו סעד את לבו בטרקלין מפואר עם נקניקים ומיני מטעמים.

באולם המרכזי של הדורצ'סטר כינס קמפיין ה"כן" את הצהרת ההשקה החגיגית שלו, תחת הסיסמא "תשאירו את בריטניה באירופה". את האירוע הוביל גדול האירופילים, שר הפנים רוי ג'נקינס, שחלק את הבמה עם בכירים נוספים מהמפלגות השמרנית והליברלית, תוך שהוא מתחייב להתפטר מהקבינט אם בריטניה תפרוש מהשוק המשותף. הקמפיין האירופילי ניצב במרכז הפוליטי, עם שלוש המפלגות הגדולות, ובמימון העסקים הגדולים והנציבות האירופית, הממשלה של השוק המשותף.

לעומתם, היה קמפיין ה"לא" מפולג, מבולגן, מסוכסך, ומורכב מגופי השוליים, שהתפרשו מהקומוניסטים בשמאל הרדיקלי ועד החזית הלאומית הנאו-נאצית מימין. קמפיין ה"לא" של הלייבור בראשות טוני בן, סירב לחלוק את הבמה עם מתנגדי שוק אחרים כמו איש הימין הקיצוני אינוך פאוול, שבן כינה גזען, ודוקטור איאן פייזלי, מנהיגה של אולסטר הפרוטסטנטית בצפון אירלנד. הגיוון הזה שיחק לידי קמפיין ה"כן" שהצליח בקלות להציג את מתנגדי החברות בשוק כמטורללים וקיצוניים.

בעוד שקמפיין ה"לא" המרכזי של הלייבור נוהל מעליית גג ושני חדרים, קמפיין ה"כן" היה יקר ומתוחכם, במימון עצום של הבנקים הגדולים, ונוהל מהדורצ'סטר, בבעלותו של גזבר המפלגה השמרנית, אליסטר מקלפיין, שמונה לתפקיד על ידי מרגרט תאצ'ר, שנבחרה זמן לא רב קודם לכן. באותו הזמן, עמדתה של תאצ'ר כלפי אירופה הסתכמה בשלוש מילים: "כן! כן! כן!". זמן לא רב לאחר בחירתה, היא השיקה את קמפיין "השמרנים למען אירופה" והופיע בו לראשונה מאז בחירתה ביחד עם קודמה, "טד" הית', האיש שהכניס את בריטניה לשוק האירופי.

כשהסקרים שהחלו עם תמיכה של שני שלישים ביציאה, החלו להתהפך, החליט טוני בן לנצל את סמכותו כשר התעשייה, וטען באופן פומבי כי החברות בשוק המשותף גבתה מבריטניה 700 אלף מקומות עבודה וגרמה לעלייה חדה במחירי המזון. טענתו של בן גונתה על ידי קמפיין "כן" אך בראש ובראשונה על ידי שר האוצר, דניס הילי, שהחזיק באחד משלושת "משרדי המדינה הגדולים" בממשלה. בן הפך באופן אישי, לפנים השליליות של קמפיין ה"לא", ו"רחוב פליט", שם הקוד לעיתונות, שבעבר רוב המערכות שלה שכנו ברחוב פליט בלונדון, התגייס כולו נגד בן אישית, והציגו אותו כמי שמבקש לרשת את ראש הממשלה הרולד וילסון בעודו בחייו. העיתונות כולה התגייסה למען אירופה, ורק שני עיתונים תמכו ביציאה: "הפועל היומי" הקומוניסטי, ומגזין הספקטייטור הימני-שמרני. עיתונאי הימין והשמאל, מהדיילי טלגרף והטיימס השמרניים, ועד הגרארדיאן והדיילי מירור משמאל, כולם התגייסו למען הצלחת קמפיין "כן".

כשמועד המשאל התקרב, התקיים אחד העימותים המרכזיים, העימות המסורתי ב"אוקספורד יוניון" בין שני האירופילים הגדולים ביותר, ראש הממשלה "טד" הית' שהכניס את בריטניה לשוק המשותף, ומנהיג המפלגה הליברלית, ג'רמי ת'ורפ, שהתייצבו שניהם מול שרת הבריאות ברברה קאסל, שבמשך שנים הוזכרה כמי שאולי תהיה האישה הראשונה בתפקיד ראש הממשלה. קאסל טבעה את המושג "הם השלו אותנו לשוק באשליית השוק הניסי", כשנשאלה על ידי ת'ורפ אם תתפטר במידה ותפסיד, שלחה קאסל רמז עבה והודיעה שלא תתפטר כי "ארצי תזדקק לי עוד יותר". לאחר העימות ביוניון, התקיים עימות בין ג'נקינס לבן בתכנית "פנורמה" של הבי.בי.סי. השניים קטעו זה את זה ולא חדלו להתקוטט.

בערב שלפני המשאל, ערכו השמרנים ליל שימורים מתחת לפסלו של וינסטון צ'רצ'יל בכיכר הפרלמנט, תחת הכותרת שרק אירופה חזקה, עם בריטניה כחברה בה, תוכל למנוע מלחמת עולם שלישית. קמפיין ה"כן" חזר פעם אחר פעם על הסיסמא "עדיף לאבד מעט ריבונות מאשר לאבד בן ובת", סיסמא שדיברה בחוזקה לרבים שאיבדו בימי המלחמה את יקיריהם.

תוצאות המשאל, שהיה הראשון מסוגו בתולדות הממלכה, נספרו בשישים אזורי ספירה, שפעלו מתוך אולמות ענק. ההיענות הציבורית הייתה עצומה: 64% מאזרחי הממלכה נתנו את קולם במשאל, וביחס של שניים מול אחד, החליטה בריטניה להישאר באיחוד. רק אזור יחיד, איי צפון סקוטלנד, הצביע ברוב למען עזיבת השוק. המשאל החל כששני שלישים מהציבור תומכים ביציאה, והסתיים כששני שלישים בוחרים להישאר. רוי ג'נקינס העליז אמר לאחר המשאל שכה נהנה לעבוד עם שמרנים וליברלים בעלי עמדות זהות, ולכן החליט לפרוש מהלייבור ולהקים מפלגה סוציאל-דמוקרטית שתשבור את התיקו הפוליטי. הוא אכן עשה זאת ומפלגתו החדשה פיצלה את קולות השמאל-מרכז וסייעה לשמרנים ותאצ'ר בראשם להישאר בשלטון למשך 18 שנים רצופות. בן וחבריו הודחו מהקבינט, ואף שהשתלטו על הלייבור לאחר תבוסתה ב-1979, הם רק ריסקו את המפלגה, וניגפו מול תאצ'ר. תאצ'ר מצדה שינתה את דעותיה לגבי אירופה, ובשלהי ימי שלטונה, הפכה למתנגדת נחרצת לאירופה, והסוגיה האירופאית כמו המטבע המשותף, היו בין הגורמים לנפילתה. 41 שנים אחרי שבחרה להישאר, בריטניה ניגשה לשאלה בשנית, ובחרה לצאת.

"אני מעדיפה למות מאשר להיות אישה לא חופשיה" – הפגנות נגד חוק איסור ההפלות בפולין

כתב : אביב פורת | עורכת רבקה שורק

פולין מתמודדת כיום עם הגל השני של הקורונה, עם שיאים ברמת התחלואה ובמספר המתים. אך למרות המצב הקשה כתוצאה מהנגיף, הנושא הכי בוער בסדר היום של פולין הוא חוק ההפלות השנוי במחלוקת, נשות פולין יצאו למאבק על אופי המדינה הקתולית והשמרנית ביותר באירופה

היום ברחבי מוקדים בפולין, עשרות אלפי מפגינים מחו על החלטת בית המשפט החוקתי הפולני לאסור על הפלות. חוק זה מבטא את המגמה המתמשכת בפולין בשנים האחרונות, שבה ערכים קתולים רדיקלים נכנסו לחיים ולשיח הפולני. האוכלוסייה המרכזית שהפגינה היו תנועות הנשים.

המפגינות נשאו שלטים שעליהם נכתב בין השאר: "מספיק", "אני לא אהיה הקדושה המעונה שלכם" ו"אני רוצה בחירה, לא טרור". ההפגנות התקיימו בעשרות ערים ויישובים, בהתאם להגבלות הקורונה.   

"אני מעדיפה למות מאשר להיות אישה לא חופשיה שאינה יכולה להחליט על גופה" אמרה פטרושקה פופלבסקי מפגינה שהפגינה בורשה. "אני לא אשן ולא אנוח עד שההחלטה תבוטל" אמר מרקין דובגלבסקי.

החלטת בית המשפט הפולני ביום חמישי, גרמה להתנגדות מאסיבית לכנסייה הקתולית בפולין שקשורה לממשלה השמרנית של מפלגת "המחוק והצדק". החלטת בית המשפט היא אבסולוטית ובית המשפט דחה את האפשרות לערעור בנושא. צעד זה גרם לביקורת חריפה נגד מפלגת הימין הקיצוני " החוק והצדק". המפלגה מושתת על ערכים מסורתיים וזה מה שהבטיחה לקדם לבוחרים שלה.

חוקי ההפלות בעקבות ההחלטה ניהיו נוקשים בהרבה מבעבר, פולין אף תאסור מקרים שבהם מתגלים מומים בעוברים, הפלות יקבלו אישור רק במקרים של אונס, גילוי עריות או סכנה לשלום האישה. מתנגדי ההחלטה, אומרים שבית המשפט פועל בשם מפלגת השלטון, שבעבר ניסתה לקדם הגבלות על הפלות, אך חזרה בה לאור הזעם הציבורי, מפלגת "החוק והצדק" מכחישה את הטענה הזאת.

המתנגדים לפסיקה טוענים שהיא תסכן חיי נשים הרות, התומכים מנגד שהיא תתן חיים והזדמנות שווה לעוברים שאובחנו עם תסמונת דאון. בפולין הסטטיסטיקה אומרת שתופעת ההפלות אינה נפוצה בכלל בפולין. פחות מאלפיים הפלות לפי החוק קורות, רובן קשורות לאבחון של מומים בעוברים. בגלל מדיניות נוקשה ממילא של נושא ההפלות, התפתחה מחתרת לביצוע הפלות. לפי ארגוני נשים במדינה מספר ההפלות של הפולניות שמתבצע בניגוד לחוק – או בחו"ל – מגיע ל-200,000.

פולין חברה באיחוד האירופי, ולממשלה השמרנית שלה יש מחלוקות קשות עם האיחוד. פעילות בית המשפט החוקתי היא חלק מהרפורמה שמבצעת הממשלה הפולנית במערכת המשפט – רפורמה שלטענת האיחוד האירופי חותרת תחת שלטון החוק באמצעות בתי משפט בעלי נטייה פוליטית.

ההפגנות בפולין קורות בזמן הגל השני של הקורונה. פולין דיווחה היום על 10,241 נדבקים חדשים בנגיף. ביום שישי נרשם שיא יומי – 13,632 נדבקים. הממשלה ניסתה לעצור את ההפגנות לאור מצב התחלואה במדינה.

רוב ההפגנות היום לא היו אלימות, ובמדינה דיווחו רק על עימותים בודדים עם שוטרים. כמה כלי תקשורת דיווחו שהשוטרים הביעו תמיכה במפגינות. ראש הסגל של ראש הממשלה מטאוש מורבייצקי אמר כי "מה שקורה בימים האחרונים לא מקובל לחלוטין. מפרים את חוקי המגפה". הפגנות על החלטת בית המשפט מתקיימות בימים האחרונים גם בסמוך לביתו של מנהיג מפלגת השלטון, ירוסלב קצ'ינסקי, שגר בשכונת יוקרה בוורשה.

הפרלמנט הפולני אמור לדון מחר בהשפעה של פסיקת המשפט החוקתי על תוכנית הסיוע של הממשלה למשפחות עם ילדים בעלי מוגבלויות.

ג'ו ביידן ושבע המתלוננות

כתב: אביאל ויצמן, ערכה: מוריה כהן

כשבע נשים התלוננו על נשיא ארה"ב הנבחר ג'ו ביידן במהלך כהונתו כחבר בסנאט האמריקאי. לטענתן הוא נהג כלפיהן "בצורה שאינה הולמת" ואף הוגשה נגדו תלונה ב-1993. אז מה בדיוק קרה שם ולמה בקושי שמענו על זה עד היום? התשובות לפניכם

ב-1993 כשג'ו שביידן עוד היה חבר בסנאט האמריקאי מטעם מדינת דלאוור, הוא פגש שם את טארה ריד, עובדת זוטרה כבת 29. לדברי ריד, הוא זרק הערות מיניות לא פעם ואף ביקש ממנה שרק היא תגיש את המשקאות הקלים באירועים ובלשכתו, כדי שיוכל להסתכל על גופה.

לטענת ריד, ביידן היה נוהג לשלוח אליה מסרים דרך גורמים מגוף שלישי, שהוא חושק בה ושהוא חושב שהיא יפה. אבל, השיא היה כאשר לדברי ריד, ביידן אחז בה בפתאומיות ללא שום התראה מוקדמת, כשלתדהמתה לא ראתה אף איש במסדרון גבעת הקפיטול, שם הותקפה כדי שתוכל לקרוא לעזרה כלשהי.

ריד טוענת שביידן, בלי לומר מילה, הצמיד את ידיו מתחת לבגדיה ואט אט ביצע בה את זממו תוך כדי שהוא מנשק אותה. היא מספרת שהצליחה לבסוף לחמוק מביידן, כשהוא מצידו מטיח בה הערות מלגלגות כגון "שמעתי שאת מחבבת אותי".

נשיא ארה"ב הנבחר ג'ו ביידן
"Vice President Joe Biden visit to Israel March 2016" by U.S. Embassy Jerusalem is licensed with CC BY 2.0. To view a copy of this license, visit https://creativecommons.org/licenses/by/2.0/

אז מה הניא את ריד מלהגיש תלונה נגד ביידן? ומדוע התקשורת לא מתלהבת מסיפור זה? ריד טוענת שהיא אכן פנתה לתקשורת באפריל האחרון, אך לא ציינה את שמו של ביידן (כנראה מפחד) ואף הגישה תלונה כדי להראות רצינות בפני אתר שמרני בארה"ב שפרסם את סיפורה.
עוד מוסיפה ריד, כי כבר ב-1993 היא ניסתה להגיש תלונה בתוך הקונגרס אך גורמים בסביבת ביידן נקטו בצעדים נגדה על מנת שתרד מהמהלך ובין היתר קיצצו בסמכויותיה והעבירו את משרדה לחדר נטול חלונות.

ריד היא אחת משבע נשים שהתלוננו על התנהגות לא הולמת מצדו של ג'ו ביידן. בתלונותיהן הן מתארות כי נהג ללטף בצווארן ואף לשחק להן בשיער. ביידן בתגובתו הראשונה אמר כי נהג בתום לב וללא כוונה מינית ומעתה יכבד יותר את המרחב הפרטי של הנשים שסביבו. לאחרונה, ביידן מכחיש בתוקף את הטענות נגדו. לרשת msnbc הוא אמר: "לא, זה לא נכון, אני אומר זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים. זה מעולם, מעולם לא קרה".

כנגד ריד, קמו טוקבקיסטים רבים ברשתות החברתיות שטענו כי היא מנסה להפיל את ביידן בטענות כוזבות משום שהיא תומכת נלהבת של יריבו מהפריימריז האחרונים לנשיאות מצד הדמוקרטים, ברני סנדרס. בנוסף, תחקיר בעיתון המפורסם "ניו יורק טיימס" דיווח כי ערך תחקיר מעמיק סביב סיפורה של ריד ועלה מכך שאף איש צוות מאותה העת לא צידד בריד ואישר את דבריה.

מנגד, חברה של ריד אישרה כי שמעה על המקרה כבר ב-1993 וחברה נוספת סיפרה כי שמעה על המקרה ב-2008. אחיה של ריד מצדד באחותו וטוען גם הוא שאחותו סיפרה לו על המקרה. ריד מבחינתה מודה שהיא תומכת בסנדרס, אך מכחישה בתוקף כי זה המניע שלה לטענותיה. גם את הטענות שטראמפ עומד מאחוריה, או רוסיה, היא דוחה על הסף.

היום ישנן קריאות רבות לחקור את הסיפור ואף פורסמו מאמרים בעיתונים מרכזיים בארה"ב סביב הנושא. עיתון "הטיימס" טוען כי דרשו כבר ב-2018 לחקור לעומק את התלונות על התקיפות, של השופט העליון ברט קבאנו ושל ג'ו ביידן.

מחאת הרבש"צים: "אם יקרה משהו זה ישב לנו על המצפון"

המציאות הבלתי אפשרית של רבשצים: בין השעות העבודה הארוכות והסיכונים שבתפקיד, מחאת הרבשצים היא אמנם על תנאים אבל בבסיסה עומד משהו הרבה יותר עמוק

בשנה האחרונה עם שינויי ההעסקה של הרבש"צים (רכז ביטחון שוטף), הלנת שכר, התמודדות עם תביעות אזרחיות לבד וחוסר כיסוי בטחוני הם רק חלק מהמורכבות שנוספה להם לתפקיד. הוא האדם האחראי על האבטחת היישובים בשגרה ובחירום עד להגעת כוחות צה"ל או משטרה, האמון על הקשר בין גורמי הביטחון ליישוב והוא זה שנותר חשוף. על רקע מאבקי הכוחות בין משרד הביטחון לבין המועצות המקומיות, נראה כי אין גוף שמוכן לקחת אחריות משפטית וביטוחית סביב פעילותם החשובה.

"התפקיד שלנו הוא 24/7, כל שעה ביממה אנחנו צריכים להיות זמינים ודרוכים לכל תרחיש אפשרי. אנחנו חיים את השטח. כל טלפון שאנחנו מקבלים מקפיץ לנו את הלב, אולי קרה עכשיו משו. אנחנו חווים הרבה אירועים קשים ונמצאים ביום יום בסיטואציות מסכנות חיים. אנחנו הראשונים שחותרים למגע באירוע כדי לסיים אותו ולנטרל את האיום ואנחנו אלה שמגנים בגופנו על התושבים." מספר אהרן מלטר, רבש"צ היישוב נריה וחבר בוועד הארצי של הרבש"צים.

משרד הביטחון שרואה את חשיבות התפקיד, מעביר כספים למימון המשכורת של הרבש"צים דרך המועצות האזוריות, לוועד היישובי ומשם לרבש"צ. אך הם מבקשים מהמועצות לחתום על הסכם שמצהיר שאין יחסי עובד-מעביד בין המשרד לרבש"צ. ומי שלא יחתום לא יקבל כסף. "אנחנו מכירים את השטח, יש אירועים יום יומיים בכל שעות היממה ולפעמים רק מהדיווח אנחנו יודעים לאן הרוח נושבת, מהנסיון שיש לנו. ברגע אנחנו מבינים אם לסגור את הפינה או להפעיל מערכת שלמה עם כל הכוחות. הצבא צריך את העזרה שלנו באבחנה הדקה הזאת ורואה בנו כנחוצים מאוד."

קרדיט: כיתת כוננות אבני חפץ

אז מה בעצם הבעייה?
"אחד הדברים שהם בעייתיים זה העניין שאנחנו מועסקים דרך היישובים עצמם, אבל המנחה המקצועי שלנו זה הצבא. הציוד, הנהלים וההסמכה מגיעה מהם, אנחנו חתומים על הביטחון של התושבים ביישוב. הדבר היחיד שקושר אותנו ליישוב זה המשכורת. משרד הביטחון מעביר את המשכורת ליישוב ואז היישוב מעביר לנו, וכל יישוב עושה מה שהוא רוצה. אין משהו אחיד לכולם והנגזרת מזה, זה שאת היישוב מעניין דברים אחרים שלפעמים מכניס את הרבש"צ לכל מיני פינות, אפילו פליליות, וגורם לו להיקרע. הוא לא רוצה להיכנס עם המעסיק שלו לתקל, מצד שני הוא חתום על הנהלים ואם קורה משהו מגיעים אל הרבש"צ בטענות." מוסיף מלטר.

נכון שהמחאה היא על תנאים, אבל בבסיסה עומד משהו הרבה יותר עמוק. אדם שעובד בכל שעות היממה ובכל שעות השבוע בעבודה שמסכנת את חייו, זכאי לתגמול בהתאם. אם חס וחלילה אחד מהם נפצע במהלך תפקידו, חשוב שיהיה לו ביטוח מסודר כמו כל חייל או אדם שעובד במשרד הביטחון.

קרדיט צילום: אהרן מלטר

גם בזמני שגרה, הרבש"צ לא נח לרגע. צריך לפקח על מערך האבטחה בשגרה, על השער בכניסה ליישוב, למידת השטח ותפעול ותרגול כיתת הכוננות לאירועי קיצון. בקרב הרבש"צים התחושות קשות, כיוון שהם יודעים שאם מורידים את הרגל מהגז בנושא האבטחה, בעיות יתחילו לצוץ. אך משרד הביטחון לא מוכן לדבר איתם והם נותרו בין הפטיש לסדן.

הצעד הבא במחאה הוא להזדכות על הנשקים שקיבלו מהצבא ואפילו להתחיל בהשבתה כוללת. מלטר מספר שנכון לכרגע, הצעדים הללו נדחו. "אנחנו מאוד חוששים להגיע למצבים שיסכנו את התושבים שלנו, אפילו אם נצא מזה בצורה לא כל כך טובה, כאילו שאנחנו מתקפלים. אנחנו לא באמת יכולים לעשות צעדים דרסטיים ולנטוש את התושבים שלנו. ביקשנו עזרה גם מהתושבים וגם מהצבא שילחצו. אנחנו כרגע מנסים למצוא פתרונות אחרים, ללכת לכיוונים אחרים. יש לנו עוד שבועיים דיון בבית משפט לענייני עבודה שתדון בשאלת המעסיק. נקווה ששם יתקדם משהו ולא נצטרך להגיע למה עושים בשטח. אם יקרה משהו, זה ישב לנו על המצפון."

פעם שלישית גלידה: בחירות 2020, הספירה לאחור החלה

הגיע הזמן לחשבון נפש על המצב הפוליטי בישראל. הפכנו שאננים אל מול יציאה לבחירות חוזרות ונשנות. אם נמשיך במצב כפי שהיה עד כה, ייתכן שנמצא את עצמנו בעוד שנה מהיום במדינה בבחירות מתמשכות

צילום: לע"מ

כתבה: מיכל עמיצור / ערכה: הודיה גרוס

אתם לא היחידים שמרגישים בלופ חוזר, אזרחי ישראל כבר מאסו בקמפיינים של בחירות. הסתה, בושם פשיזם, גילוח שפם, רק לא ביבי, מה לא היה לנו בקמפיינים מגוונים ומתובלים שנאה והסתה כלפי כל מגזר במדינה כה קטנה. כמה שיסוע, פילוג, וממשלת אחדות אחת שתלינו בה יותר מדי תקוות שווא. 

בבחירות אפריל הריצו בדיחות על כך שניפגש עוד כמה חודשים לבחירות חוזרות, לא שיערנו שזה יקרה בתוך חודשיים. בבחירות השניות שהתקיימו, כבר הכל היה קל ומוכר יותר, ובכל זאת גם אז הייתה הרגשה שפתרון לא יהיה פה. בסיום ספירת הקולות, בתור לוועדה המרכזית כתבתי בפייסבוק על החוויה להיות מזכירת קלפי בפעם השנייה. "בבחירות הקודמות אמרתי לעצמי שאני לא עושה את זה עוד פעם. מה גרם לי לעשות זאת שוב? אולי הכסף, אולי טוהר הבחירות, אבל מה שבטוח אולי ניפגש לפעם שלישית גלידה. אז אם אתם מתכננים משהו בזמן הקרוב דברו איתי.. והגלידה עליכם". זה לא היה מופרך, רק עניין של זמן.

לקראת הודעת נשיא המדינה, ראובן ריבלין, על העברת המנדט לידי הכנסת, חילקה דוברות בית הנשיא גלידות. אמנם בדוברות לקחו את המצב בהומור, אך מדינת ישראל מצויה בפלונטר עמוק. ייתכן, כי בסיום 21 הימים הנוספים של המנדט בכנסת פנינו למערכה שלישית במספר, וכל זה בלי לקחת בחשבון את הבחירות המוניציפליות שחלו גם הן בפאתי 2019.

צילום: דוברות בית הנשיא, נעמי קנדל טולדנו

אנו נמצאים בתקדים היסטורי במדינת ישראל, כאשר בבחירות השניות שהתרחשו בספטמבר שברו שיא שלא קרה מעולם במדינה, בחירות בפעם השלישית הן שיא השיאים. דווקא בזמן זה, עלינו לעשות חשבון נפש על המצב הפוליטי בישראל. ימין, שמאל, ערבים, חרדים. כל הפסיפס היוצר את החברה הישראלית, המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. אם נמשיך במצב כפי שהיה עד כה יתכן שנמצא את עצמנו בעוד שנה מהיום במדינה בבחירות מתמשכות.

מדברים רבות על המחיר הכלכלי שעולה לנו הציבור עבור כל מערכת בחירות, אך שוכחים את המחיר החברתי הכבד היוצר ומעמיק את השסע בחברה הישראלית. הפכנו שאננים אל מול יציאה לבחירות מחודשות. במקום להבין שהסיטואציה אינה סבירה, כל צד בוחר שלא להתפשר, מוחא כנגד יריבו הפוליטי, ומסרב לקחת אחריות למציאות שבה אנו נמצאים.

צילום: ctoryblocks

זה לא עניין של ימין או שמאל, ההפך. ישיבה על הגדר לא מועילה במדינת ישראל, יש צורך לבחור צד. תהיה ימין, תהיה שמאל, אבל תבחר צד. זה בדיוק העניין שבגללו הציבור הישראלי יצא שוב לבחירות. ישנו אחד שלא בוחר צד, כולכם יודעים את שמו, בוחר שלא לבחור ומשאיר את שני הצדדים נתונים לגחמותיו. בבחירות האחרונות ניסו הקמפיינים לטשטש את הזהות של כל צד, ליברלים, מכילים, ובקיצור לא ברורים. ההצעה ליציאה לבחירות ישירות לראשות הממשלה לא תפתור את המצב. ניהול מדינה בסוף תלויה בהרכבת ממשלה, העברת תקציבים, ואישור חוקים. לכל מפלגה בת שלוש מנדטים וקצת יש כוח כל כך גדול ובר השפעה עד כדי הפלת ממשלה, אנו נמצאים בנקודת משבר. נכון, יש עניין לייצוג מיעוטים במדינה, אך עם זאת החברה הישראלית מורכבת מפסיפס אנושי מגוון אשר בחיי היומיום מצליחים להסתדר יחד. עד כה 73 שנה הצליחו במדינת ישראל להקים ממשלות, לקשור קשרים, להעביר חוקים, זה ניתן גם כיום. אין לנו את הפריבילגיה להמשיך את המצב כמו שהוא.

כיצד ישפעו אחוזי ההצבעה בבחירות בפעם השלישית, עוד לא ניתן לדעת. בין אם הבחירות יתקיימו ביום חורפי המתאים לימי מרץ ובין אם ביום קיצי המתאים לבילוי בים, בשביל לשכנע את הציבור ללכת לבחור בפעם השלישית יהיה על המועמדים להציע פתרון, כזה שלא יביא אותנו לבחירות נוספות. בבחירות האחרונות שנערכו בספטמבר אחוז ההצבעה עמד על 69.4% מצביעים, כאשר בבחירות שנערכו באפריל אחוז ההצבעה עמד על 67.9% גידול של 1.5% במספר המצביעים. ייתכן כי בחירות חוזרות יביאו להצבעת מחאה, מעין בקשה של הציבור לסיים עם הסאגה אליה הוא נכנס ללא רצונו, אך אין כל הבטחה שאחוז זה יגדל או יישמר כפי שהוא.

דמוקרטיה היא שלטון העם, בחירות בפעם בשלישית לא בהכרח ישנו את דברו. הגיע העת שמנהיגי העם יבינו זאת ויעשו הכל על מנת להימנע מבחירות חוזרות. כמו כן, השאננות וקריאה לבחירות בפעם השלישית מראה גם היא על תודעה המוטעת בקרב הציבור, אנחנו נוטים לשכוח שמעבר לדיון האידיאולוגי יש פה מדינה שצריך לנהל. ואולי השאלה שצריכה להעסיק אותנו היא באיזה טעם, שוקו או וניל? ימים יגידו.

צילום: ctoryblocks

הטיות בבחירות: "אומרים להם מה לעשות ובמי לבחור"

מאת: אלישבע וייס

הבחירות מתקרבות ובעלי מוגבלויות, קשישים ואוכלוסיות מוחלשות אחרות עלולות להיות מנוצלים על-ידי המפלגות השונות. "הולכים לבתי אבות, איפה שיש אנשים דמנטיים, וממש מנצלים אותם"

תעמולת הבחירות החלה. מרבית האוכלוסייה מוצפת במידע לגבי המפלגות השונות והמתמודדים השונים, אם בתשדירים ברדיו וטלוויזיה, אם בפליירים או בכלל לדואר האישי. האדם הממוצע יודע לסווג את המידע שהוא מקבל בהתאם ומגיע להחלטה שקולה ביום הבחירות. עם זאת, ישנו ציבור בוחרים, בני ה65+  שמהווים כ- 11.3% באוכלוסייה (כך עולה משנתון הזקנה של מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל), שאינו כה בעניינים. הם נחשבים לאוכלוסייה מוחלשת, לצד אוכלוסיות נוספות כגון בעלי מוגבלויות, ומהווים קולות משמעותיים בבחירות שאותם אפשר להטות ביתר קלות. כלומר, למפלגות השונות יש כוח רב שלעיתים עלול להיות מנוצל לרעה.

אביגיל ישועה, דה-גרוט

מצב זה, שמפלגות מסייעות בתחבורה למען הבוחרים שאין באפשרותם להגיע לבד יכול ליצור הטיות. אביגיל ישועה דה-גרוט, שעבדה בארגון "קרן-אור"- מערך דיור בית ספר לעיוורים עם פיגור ובעלי מוגבלויות, מספרת: "ביום הבחירות לרשויות המקומיות בירושלים, הלכתי ברחוב לכיוון הקלפי כדי לבחור. לצידי עצר אוטובוס שהיה מלא באנשים חרדים, בעלי מוגבלות שכלית מובהקת שנראית לעין. כשהורידו את האנשים מהאוטובוס ראיתי איך ממש אומרים להם למי להצביע, כיוונו אותם. ראיתי כמה כל העניין הזה של הבחירות הוא משחק מכור, היה לי כל-כך קשה לראות את זה, אנשים עם מוגבלויות כמו חניכים שלי, או אפילו אנשים מבוגרים כמו סבתא שלי. אין להם באמת איך להגיע אל הקלפי, אנשים פשוט הולכים להביא אותם במיוחד ולפעמים גם אומרים להם מה לעשות ובמי לבחור… זה הרגיש לי נורא, זה שיש מוגבלות שכלית לא אומר שהם לא בני אדם".

דובר ועדת הבחירות, גיורא פורדס, מסר ל-ynet כי החוק לא מחייב את המדינה לממן את נסיעתם של הנכים. לדבריו, הוועדה מודעת לקושי של ציבור הנכים להגיע לקלפי ולכן כאלף קלפיות מיוחדות ונגישות הוקמו בכל רחבי הארץ כדי לאפשר לנכים להצביע קרוב לביתם. אך הבעייתיות בכך היא שאין לציבור הבוחרים איך להגיע לאותן קלפיות מונגשות.

ועדת הבחירות המרכזית מממנת הסעות בוחרים לפי הוראות סעיף 18 לחוק מימון מפלגות מ-1973. סעיף זה מחייב את הוועדה להסיע בוחרים מתחום של יישוב אחד למשנהו, וזאת בקווי תחבורה ציבורית מוכרים. עם זאת, ידוע שקווי התחבורה הציבורית אינם מתאימים לכל אחד, במיוחד לאנשים בעלי מוגבלויות. לכן החליט ארגון יד-שרה כבר בשנת 2006 לפנות אל ועדת הבחירות בבקשה לסבסד את עלויות כלי הרכב המיוחדים לאלו עם הצרכים המיוחדים, אך הוועדה סירבה. הארגון החליט לפנות למפלגות מרצ, ש"ס, יהדות התורה והאיחוד הלאומי-מפד"ל בבקשה שהן יממנו את ההסעות לאלו שאינם מסוגלים לתפוס אוטובוס בדרכם לקלפי וזאת בשביל שכל אחד מהאוכלוסייה יוכל לממש את זכותו הדמוקרטית לבחור.

ח"כ איציק שמולי

ח"כ איציק שמולי ממפלגת העבודה מסר בתגובה: "סיוע והסעות לקלפי הנן דבר לגיטימי מאחר והמטרה היא לסייע ולהנגיש את זכות הבחירה לאוכלוסייה שמתקשה להתנייד עצמאית ביום הבחירות, אך כל ניצול של אוכלוסייה מוחלשת הוא עבירה לכל דבר ולכן לא מדובר בעמדה אישית אלא בהשגת גבול ממשית. אם זאת לצערי אין לנו כל נתונים על התופעה אך כמובן שיש להוקיע כל ניצול ואיום".

 

מפלגת יש עתיד, בראשות יאיר לפיד.

נזכיר כי לא פעם, מפלגות מנסות להשתמש באוכלוסיות מוחלשות למען מטרתם. בשנת 2017 מפלגת "יש עתיד" קיבלה לידיה מידע אישי, רגיש ומזוהה על ניצולי שואה לשם ביצוע דיוור ישיר של מכתבי תעמולה כמו גם שיחות טלפון. כל זאת כמובן ללא הסכמת הניצולים ולצורכי תעמולה לקראת בחירות כנסת ה- 20. אומנם הוטל על המפלגה קנס, בסכום כולל של 55 אלף שקלים. אך דבר זה אינו שורש הבעיה. בבחירות ישנה בעיה שמפלגות משתמשות באוכלוסיות מוחלשות כרצונן, ורק לעיתים רחוקות הן נתפסות.

פמלה אלון ששימשה כרכזת בנות-שירות וקשישים בעמותת "והדרת" מספרת: "אנשים הולכים לבתי אבות איפה שיש אנשים דמנטיים ושפחות מסוגלים. וממש מנצלים אותם, לדעתי צריך לעשות דברים בכדי להתמודד עם התופעה הזאת, היא ממש בעיה שיכולה להוביל לדברים לא רצויים".

 

הקרבות בליכוד לפני הבחירות

מאת: עדי באזוב. עריכה: ארצ'י קגן

בבחירות הקרובות חברי הליכוד ייאלצו להתמודד לא רק עם השחקנים החדשים שהצטרפו, אלא גם מול בני ביתם. "הליכודניקים החדשים" שואפים לייצור מהפכה מבפנים והם כבר צברו כוחות. כיצד נתניהו יתמודד עם המהלכים שלהם בבחירות הקרובות?

השבוע הוציא רה"מ בנימין נתניהו הודעה שהגדיר "דרמטית" בשידור חי לתושבי המדינה. נתניהו פנה אל הציבור בטענה שהמשטרה והפרקליטות סירבו לבקשתו להתעמת עם עדי המדינה, טוען שהסירוב הזה מעיד שלחוקרים "יש מה להסתיר" ושהעימות "הכרחי לבירור האמת". צעד זה של נתניהו יכול לרמוז על חשש כלשהו שיש לו לקראת הבחירות. על פי הסקרים, הליכוד זוכה ל-30 מנדטים גם אם יוחלט על שימוע לנתניהו, אך למרות הודעתו הדרמטית עדיין חצי מהציבור סבור – ההליך נגדו הוגן.

למפלגת הליכוד יהיה קשה בבחירות האלה לא רק בגלל השחקנים החדשים כמו "הימין החדש", שהצטרפו למשחק מבלי להוציא הגה וכבר גורפים 18 מנדטים, אלא גם בגלל הניסיון של "הליכודניקים החדשים" לשנות את מערך הליכוד מבפנים.

מתוך אתר הליכודניקים החדשים

"הליכודניקים החדשים" היא סיעה ששורשיה היא הליכוד. קבוצה שמאמינה באותה האג'נדה וערכים של הליכוד אך לא מרוצה מהתנהלות היושבים בראשה. מטרתם היא לגייס כמה שיותר אנשים להתפקד למפלגה, על מנת שיחזיקו במספיק כוח בפריימריז כדי לפעול כקבוצה ולבחור למי להצביע, בנוסף הם מקווים שהנוכחות שלהם כגוף ליברלי גדול במפלגה תמריץ מתמודדים חדשים לרשימה.

כל פעילותם של "הליכודניקים החדשים" היא להחליף את אותם הרשומים כעת במפלגה. "הליכוד של היום זה ביטן וזוהר שצועקים על הורים שכולים, חזן שקורא לנכה 'חצי בן אדם', נתניהו שצועק בכנסת ש'מותר לקבל מתנות', כך אומר ליאור מאירי, ממייסדי הליכודניקים החדשים ומתמודד בבחירות המקדימות. "אני לא יודע מה יכתבו נגדנו במהלך מסע הבחירות המקדימות, במפלגה מפחדים ובצדק, שאנחנו באים לקחת את הכיסאות שהם ביזו".

האתגר של "הליכודניקים החדשים" יהיה להגיע לכמות מתפקדים גדולה מספיק כדי להוביל להכרעה, אך יהיה זה הזמן שיכריע. וזאת מהסיבה שיש 16 חודשי אכשרה מרגע ההתפקדות ועד ליכולת להצביע בפריימריז. בנוסף, הם יהיו חייבים להצביע כגוש אחד כשיגיע רגע האמת ולא, הם יכשלו.

רק בשנה האחרונה הקבוצה הצליחה לצבור מספר רב מאוד של מתפקדים חדשים, עם זאת הם נתקלו בקשיים. "הליכודניקים החדשים" נתפסו בעיני חלק מהציבור כסיעה שרוצה למרכז את הליכוד, וחוששים שאולי, אפילו להכוונה לשמאל. ישנם כאלה שלא תומכים ברעיון וקיימים אנשים שמנסים למנוע את המהלך של "הליכודניקים החדשים". עופר בינשטוק, סופר ידוע, פרסם עצומה שבה הוא קורא לחברי בית הדין של תנועת הליכוד להניח את המפתחות ולהתפטר: " אני קורא לחברי בית הדין של תנועת הליכוד שעסקו באופן אסור ובניגוד למנדט שלהם, בנושא כנופיית השמאל הליכודניקים החדשים, להניח את המפתחות ולהתפטר – כשלתם בגדול".

"הליכודניקים החדשים" מתמודדים לא רק עם צעדים קשים שנוקטים חברי הליכוד בתמיכת נתניהו כנגדם, אלא גם עם חסימת אתר האינטרנט להתפקדות, הקמת ועדות קבלה, ניסיון לשנות את סעיף האכשרה בחוקה מ-16 חודשים ל-24 עד להצבעתו בפריימריז, וגיוס נוסף של מתפקדים חדשים.

 

לאחר הנאום של נתניהו השבוע, שבו השתלח ביועץ המשפטי, 'הליכודניקים החדשים' זעמו ויצאו נגדו: "ראש הממשלה אינו יכול לעשות קמפיין נגד יועץ משפטי, הוא אינו יכול להשתלח בשומרי הסף. אתה לא הליכוד, והליכוד זה לא אתה. ביום שאחרי שתפסיק להיות פה ראש ממשלה, אנחנו עוד נצטרך לחיות פה יחד, ולסמוך על מוסדות המדינה, אחרת נידרדר לאנרכיה".

מתוך אתר הליברלים בליכוד

חוץ מ"הליכודניקים החדשים", הליכוד מתמודד גם עם "הליברלים בליכוד". אמנם פעילותם מזערית לעומת זו של "הליכודניקים החדשים", אבל אין ספק שגם פה נפתחה חזית מעניינת לקראת הבחירות. "הליברלים בליכוד" מעוניינים לקדם את הערכים הליברליים, חופש הפרט והשוק החופשי בליכוד בפרט ובמדינה בכלל. מתוך הצהרתם: "אנחנו מאמינים כי הפרט הוא ריבון לעצמו ואבן היסוד של המדינה. אנחנו מאמינים כי תפקיד המדינה הוא להרחיב את חירויות הפרט, לרבות החירויות האישיות והקנייניות, ולדאוג לביטחון ולמשפט צדק הנדרשים להבטחת זכויות אלה".

אותם עוינים ל"ליכודניקים החדשים" כמובן יתנגדו לפעילותם של הליברלים, מה שגם לא יעביר אליהם מתפקדים חברי "הליכוד" המקורי. הקושי לגייס מתפקדים ולעשות שינוי של ממש כנראה ימשיך עבור "הליברלים בליכוד" בעיקר מהסיבה כי אלו המחפשים פן ליברלי ביותר בממשלת הימין יוכלו לקבל זו באחת מן המפלגות החדשות שכבר עומדת עצמאית.

הפריימריז של הליכוד אמור להתרחש בתחילת פברואר, מלחמות הפנים של הליכוד לא פוסקות ולציבור הבוחר נותר אלא רק לראות אם יתרחש מהפכה באמת, או שמא עוד ניסיון שווא לקטרג את נתניהו.

השריונים ברשימה לכנסת כבר אושרו על ידי ועדת החוקה. לפי ההצעה של נתניהו, מספר המקומות ברשימה הארצית יגדל ואילו מקומם של מתמודדי המחוזות החדשים שמעוניינים להיכנס לכנסת נדחק אחורה: עד המקום ה-18 הרשימה תהיה כולה ארצית, ואילו שריוני המחוזות יתחילו רק במקום ה-19, כשעד המקום ה-30 יישמרו חמישה מקומות למועמדי המחוזות. ההצעה מיטיבה עם הח"כים המכהנים של הליכוד שמתמודדים בפריימריז ותאפשר לרבים מהם להשתלב בקלות ברשימת הליכוד הבאה אך מצמצמת את האפשרויות עבור מועמדים חדשים המתמודדים במסגרת מחוזות, הצבעה שמתקיימת במרכז הליכוד. כמו כן, ארבעה מקומות יישמרו בהבטחת ייצוג לנשים (10, 20, 25, 31 כששני המקומות האחרונים שמורים לנשים חדשות. מקום נוסף יישמר לעולה חדש (28), ולפי הצעת נתניהו גם ח"כ מכהן יוכל להתמודד על משבצת זו כך שישנה עדיפות למועמדות של ח"כ אברהם נגוסה. במשבצת השמורה לנציג המיעוטים הלא יהודי, שמוקמה במקום ה-30, נתניהו לא ביקש להחיל את אותה הקלה על השר איוב קרא.

לימים נפוצו שמועות בליכוד שהשריונים של נתניהו נועדו לייצר אפשרות לחיבור עם מפלגת "כולנו" של שר האוצר משה כחלון בהמשך. בעיני ראש הממשלה נתניהו היריב המרכזי שלו הוא לא המרכז והשמאל, לא גנץ או לפיד, אלא אחוז החסימה. לכן החל נתניהו לבדוק אפשרויות איחוד.

הכירו את אנשי הליכוד שעשויים להתמודד בפריימריז:
טל גלבוע, זוכת תכנית ריאליטי "האח הגדול", מובילת המאבק למען בעלי החיים ומקורבת ליאיר נתניהו, מסתמנת כמי שתצטרף למפלגת הליכוד ותרוץ לכנסת בבחירות הקרובות.

ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים לשעבר הצטרף לליכוד ויתמודד לרשימה בבחירות הקרובות. "כפי שנהגתי כראש העיר ירושלים, אמשיך לשרת אתכם גם ברמה הלאומית", אמר. רה"מ בנימין נתניהו בירך בחום את ברקת על החלטתו.Image result for ‫ניר ברקת‬‎

נועם סלע, לשעבר דוברו של השר לביטחון פנים גלעד ארדן, יו"ר מטה משרד החוץ – אצל סגנית השר ציפי חוטובלי. נועם, בן היישוב עופרה, יתמודד על משבצת הצעירים בפריימריז הקרובים בליכוד.

דימה תאיה, ערבייה מוסלמית המגדירה עצמה כציונית ופעילה למען ההסברה הישראלית, הודיעה גם כן כי תתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת הבאה: "הגיע הזמן לייצוג ערבי שאוהב את המדינה ולא מסית נגדה", היא אומרת. משפחתה של דימה לא מקבלת את הצטרפותה למפלגה ואף תוקפת אותה בהודעה שנמסרה לתקשורת: "אנחנו בני משפחת תאיה מקלנסווה, מכריזים בזאת לבני עמנו שאנו מוקיעים את דימה טאיה זידאן, אנחנו מגנים ומסרבים לקבל באופן נחרץ כל הצהרה או ראיון שהעניקה לתקשורת. בעקבות דבריה, לא ניצור איתה קשר, לא נגיש לה עזרה עד שתחזור בה מדבריה ותכריז על לויאליות לעמה ולדתה".

Image result for ‫דימה תאיה‬‎

יואב גלנט, שר העלייה והקליטה וחבר קבינט, הצטרף לשורות המפלגה וזאת לאחר שעזב את מפלגת "כולנו" בראשות כחלון. הצטרפותו למפלגה נערכה באירוח חגיגי שהתקיים בחדר סיעת הליכוד בכנסת, בנאומו עקץ את כחלון: "הליכוד היא התנועה הכי חברתית".

גלעד שרון חזר לליכוד לפני שנתיים ו-9 חודשים וחסרים לו 3 חודשים כדי להתמודד. כדי שיוכל בכל זאת להתמודד הוא זקוק לאישור של רה"מ שהודיע כי לא יאשר זאת. גורמים בליכוד מסבירים שההיגיון הוא להעניק לפעילים ותיקים הזדמנות הוגנת לרוץ במחוזות, אך ייתכן שיש עוד סיבה, לנוכח היחסים העכורים בין השניים.

לנתניהו ומפלגתו הולך להיות מסע בחירות ארוך ומייגע, ראש מפלגה ששקוע בחקירות, ניסיון להדיח ח"כים מכהנים של הליכוד, שחקנים חדשים. נותר רק להמתין לאפריל לראות עם יתרחש מהפך או שמא עוד ניסיון כושל להפיל או להחליש את נתניהו. בליכוד מאמינים שהסיכוי שלהם לנצח בבחירות הבאות נותר גבוה כפי שהיה, אך יחד עם השחקנים החדשים והסיעה שחותרת תחתם, נראה שיש כמה חזיתות להתמודד מולם.

 

 

 

ציפי לבני לא מוותרת: "יש לי את הניסיון, החזון והאג'נדה"

מאת מור פניג'ל

לפני כשבוע הודחה ציפי לבני, בשידור חי, מביתה הפוליטי בארבע השנים האחרונות. היא לא ויתרה ויצאה בהצהרה נגדית לגבאי, שהדיח אותה. מאז היא מעלה הילוך ביחד עם מפלגת התנועה שבראשותה, והם יעשו הכל כדי להבטיח את מקומם בכנסת הבאה

בשבוע שעבר הדיח אבי גבאי את חברתו לסיעה ציפי לבני בנאום מפתיע, וזאת רק שלושה חודשים לפני הבחירות לכנסת הבאה. לבני, שהופתעה מן המהלך והדרך, הסתגרה בחדרה כשעה לאחר נאומו של גבאי, עיכלה את שעברה ובנתה נאום תגובה שאמור היה להראות לכולנו שהמהלך בו נקט גבאי אינו פגע בה. לפני שעזבה את חדרה לשאת את נאומה צייצה לבני בחשבון הטוויטר שלה, "טוב שהותרו הספקות" היא כותבת, "כעת אפשר להתמקד באתגר הלאומי החשוב שעומד לפנינו, כל המאמינים באמת הדרך – מהפך בבחירות הקרובות".

בישיבה סגורה שהתנהלה לאחר ההדחה תקף גבאי את לבני ואמר: "רק חרא אכלתי ממנה, היא עמדה בסיעה ודיברה נגדי, שלא ידברו איתי על נימוסים". לבני, לא נשארה חייבת והגיבה מנגד בעוקצניות: "אף פעם לא הסתכלתי לו בצלחת, אני לא יודעת מה הוא אכל" ועוררה קולות התבדחות בקהל. במסיבת העיתונאים שכינסה כשעה לאחר הזובור שעברה בשידור חי, טענה לבני כי חברי סיעה רבים פנו אליה בבקשה לפרק את המחנה הציוני ולהפריד כוחות כולל חברים ממפלגת העבודה עצמה ואף ביקשו לחבור אליה אל מפלגתה שלה. היא מאשימה את גבאי בהיעדר שותפות ומטיחה כלפיו האשמות כי כל עניינו מתרכזים בטובתו שלו ולא בצדקת וטובת העם כמותה. "אני, אני ואני" כך מתארת לבני את גבאי בשירות הציבורי. למרות טענותיה החריפות של לבני, חברי כנסת רבים כמו שלי יחימוביץ ואיציק שמולי בירכו את גבאי על המהלך יוצא הדופן והמפתיע שנקט בו. "העובדות מדברות בעד עצמן" הם טוענים, "ולאור ההתנהגות מול יו"ר המפלגה ומול המפלגה עצמה זה מהלך שהתבקש".

לבני הציגה על רגל אחת את כל שיתוף הפעולה הצולע עם גבאי ומסירה צנזורה משיחות שהתנהלו ביניהם בחדרי חדרים. היא מזכירה את מטרות האיחוד לכתחילה ויצירת המחנה הציוני בשיתוף מפלגת העבודה בראשות הרצוג בכדי לגבור על מחנה הימין או במילים אחרות על בנימין נתניהו. לבני מתארת שותפות אמת עם הרצוג ותוצאות בשטח של 24 מנדטים, במקביל היא שוללת את צמד המילים שיתוף פעולה בהקשרו של גבאי וטוענת כי בכלל לא רצה שותפות והדרך בה זרק אותה רק מעידה על כך.

מאז, הספיקה לבני להתראיין לתוכניות בוקר רבות עם עמדה אחת ברורה: "כל הפתעה לטובה". כן, כך היא מתארת את הדחתה ממפלגת האיחוד הציוני שכללה את מפלגתה שלה, מפלגת התנועה, ומפלגת העבודה בראשותו של גבאי. לבני, מתעקשת להוכיח את גרסתה לסיפור בתקשורת ומדגישה: "הכל החל כי אני מאוד מאמינה בחיבורים כדי לעשות מהפך". היא ממשיכה ואומרת: "זו אחריות של כל אחד מאתנו, זה לא שייך אלי. אם יש לנו אפשרות לשלב זרועות ולעשות מהפך, זו אחריות של כל אחד ואחד מאתנו. אני רוצה לדעת מול עצמי שאני עשיתי הכל כדי לקדם את מה שאני מאמינה בו".

למרות הראיונות השונים בתקשורת על הדחתה ממפלגת המחנה הציוני, מתעקשת לבני לא להתעסק בבושה שנכפתה עליה בשידור חי ובוחרת להציג ולנמק את עמדותיה הפוליטיות בביטחון רב. "יש לי מה להציע, יש לי את הניסיון ויש לי את החזון והאג'נדה שאני מוכנה להלחם עליו" אומרת לבני, אף על פי שחלק מהותי מן הסקרים מראים כי מפלגת "התנועה" שבראשותה אינה עוברת את אחוז החסימה. למרות כל זאת, החלה לבני מתעסקת במצע הבחירות שלה, כאשר בראש הקמפיין מתנוסס המאבק שבא לידי ביטוי בסלוגן החדש: "מול נתניהו, בנט ושקד, לבני נלחמת על ביטחון והיפרדות לשלום". שלום והיפרדות מהפלסטינים, מבהירה לבני כאשר בוחרת להשתמש במילים חדות שסביר להניח שלא יבואו לידי שימוש ביתר מפלגות השמאל.

לבני תוקפת את הימין ולא מרפה מנתניהו. היא תומכת תמיכה מלאה ביועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט ורוצה לשלוח את נתניהו הביתה. לטענתה, נתניהו הוא הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה ושלטונו מוביל את ישראל להרס וצריך להציל את ישראל מידיו. על טענותיו של נתניהו לתפירת תיק ואי קבלת עימות אף על פי שביקש זאת אומרת לבני: "ראש הממשלה, בכל הכבוד, ההשוואה שלך למי שנקטעה ידו משונה. הכיסא, גם אם נדמה לך, אינו מחובר איננו מחובר לך לגוף והעם הוא זה שיקבע בבחירות האם ראוי שתמשיך לשבת עליו". לבסוף בסיכום על הודעתו המיוחדת של נתניהו הוסיפה לבני: "לסיכום- קבלת מסך במרמה בנסיבות מחמירות (ערב הבחירות)".

חרשת, מפקד טייסת ועיתונאית אמריקאית – הרכב רשימת ה"ימין החדש" המסתמן

מאת ליטל מקוריאה

רשימת הימין החדש ממשיכה לספק שריונים מפתיעים. לאחר שייצוג נשי הוביל את הרכב הרשימה, הצטרפה השבוע אורלי פינטו, פעילה חברתית חרשת לצד אל"מ מתן כהנא, מפקד טייסת F16 עד לפני מספר שבועות

לאחר ההודעה על הקמת מפלגה חדשה במסיבת העיתונאים שכינסו יו"ר הבית היהודי לשעבר, נפתלי בנט ושרת המשפטים איילת שקד, המרוץ להרכבת הרשימה למפלגת "הימין החדש" מתחיל. המפלגה, שזה לא מזמן יצאה מהרחם, צירפה לשורותיה את חברת הכנסת שולי מועלם שפרשה אף היא מ"הבית היהודי". סימני שאלה רבים הועלו לגבי הרכב הרשימה המתגבשת ואיזה כוכבים יוחתמו. נתון מפתיע הוא שבסקר של "וואלה!" ו"Panels Politics" עולה כי אם הבחירות היו נערכות כיום -מפלגת "הימין החדש" בראשות נפתלי בנט ואיילת שקד הייתה זוכה לעשרה מנדטים. בסקרים נוספים שנערכו על ידי הערוצים השונים קיבלה המפלגה בין 6 ל- 14 מנדטים.

אל"מ מתן כהנא, מתמודד לכנסת ברשימת "הימין החדש"

בשישי האחרון נרשמה עוד הצטרפות רעננה ומפתיעה בצורת אלוף-משנה מתן כהנא, מפקד טייסת F-16 עד לפני כמה שבועות. את תחילת דרכו עשה בסיירת מטכ"ל יחד עם נפתלי בנט אך לאחר כמה שנים ביחידה החל קורס טיס מחדש. כהנא דתי לאומי ואיש צבא מעוטר מבית גמליאל, פרצוף חדש לגמרי בפוליטיקה הישראלית, הוא למעשה הגבר השני בלבד ברשימת הימין החדש. עד כה הרשימה מורכבת מארבע נשים ורק שני גברים, תקדים פורץ דרך לגמרי שאין עוד כמותו באף אחת מהפלגות השונות.

תוספת מפתיעה לרשימת המפלגה היא שירלי פינטו, שעל הצטרפותה הודיעו ב- 9 בינואר. פינטו היא פעילה חברתית בעלת רזומה עמוס בפעילות ציבורית, בייחוד בנושא המאבק למען קידום נגישות בישראל. היא סיימה שירות בחיל האוויר כמצטיינת נשיא, בעלת תואר ראשון במשפטים בתוכנית הצטיינות ונבחרה לייצג את ישראל בוועידה של הפדרציה העולמית לחירשים. כמו כן, היא לקחה חלק בהקמת המרכז ללימודי חירשות. בבחירות לעיריית רמת גן בשנת 2018 התמודדה פינטו אולם לא נכנסה למועצת העיר.

שירלי פינטו מצטרפת למפלגת הימין החדש

היסטוריה בכנסת הבאה: שירלי פינטו, תהיה חברת הכנסת החירשת הראשונה בישראל.ציונות 2019!🇮🇱❤️הצטרפו לימין החדש עכשיו:newyamin.org

Posted by ‎נפתלי בנט – Naftali Bennett‎ on Tuesday, January 8, 2019

בסרטון שפורסם ברשתות החברתיות ביטאה פינטו את השקפותיה בשפת הסימנים, "אני מאמינה במדינה יהודית ואוהבת את הארץ שלנו. היום אני שמחה לבשר לכם שאני מצטרפת לרשימת הימין החדש בראשות איילת שקד ונפתלי בנט. אני כאן לייצג אנשים עם מוגבלויות, ושמחה להיות בבית פוליטי ואידיאולוגי 'הימין החדש' ". בנט כתב בהתרגשות בדף הפייסבוק שלו, "שירלי פינטו, ימנית, מסורתית, לוחמת חברתית שנולדה חירשת ולא ויתרה בשום שלב. יחד איתה נעשה היסטוריה והיא תהיה החירשת הראשונה בכנסת." הוא סיים במילים, "שירלי, ברוכה הבאה הביתה".

העיתונאית קרוליין גליק ונפלי בנט בעת הודעתה על הצטרפותה לרשימה.

בשני בינואר הודיעו ב"ימין החדש" על הצטרפותה של העיתונאית קרוליין גליק לרשימת המפלגה. גליק אשר עלתה מארה"ב בשנת 1991, היא עורכת בכירה ב"ג'רוזלם פוסט" ובעלת עבר עיתונאי ב"מקור ראשון" ו"ברייטברט" האמריקאי. לאחר שחרורה מהצבא, אליו התנדבה, שימשה כעוזרת היועץ המדיני לראש הממשלה. גליק דיברה במשך השנים על במות ברחבי העולם ויצאה כנגד "השקרים הפלסטיניים" והמסגור השלילי, בייחוד התקשורתי, לו זוכה ישראל ברחבי העולם, לדבריה. בספרה "סיפוח עכשיו" שיצא לאור ב-2015, הסבירה את כישלון פתרון שתי המדינות וטיעונים בעד פתרון מדינה אחת בסכסוך, טיעונים אשר עוררו סערה בקונגרס האמריקאי. בפרופיל "הימין החדש" בטוויטר צייצו, "ברוכה הבאה לוחמת ציונית אמיצה שלנו".

בנט ושקד הסבירו במסיבת העיתונאים, שנערכה בסוף חודש דצמבר האחרון בתל אביב, כי המפלגה תכלול בתוכה שותפות בין חילוניים לדתיים ותדגול בציונות ושמירת ארץ ישראל לעם ישראל. כפי שאמרה שקד, "היום אנחנו מקימים ימין חדשה של חילונים ודתיים ביחד. חברים באופן שווה. מפלגה שמייצרת חברות אמת". שקד הודתה לציונות הדתית על ההתקדמות שעשתה בתוכה אך מנגד נרמז כי רצונם של השניים ליצור מפלגה ימנית מובהקת שלא תחנק תחת ההשקפות הדתיות של הבית היהודי ואליה יחברו גם חילונים בעלי השקפה ציונית-ימנית.

בנט ושקד בהכרזה על הקמת "הימין החדש"

ביקורת רבה נשמעה בקרב תומכי מפלגת הבית היהודי על נטישת המפלגה בזמן כה קצר לפני הבחירות והסיכון שלא תעבור את אחוז החסימה. בנוסף נטען שבנט ושקד השאירו את הבית היהודי עם חובותיה הגדולים של המפלגה מאחוריהם, ואף לקחו בתרגל מלוכלך תקציב מימון מפלגות שנועד לבית היהודי לעצמם. מצדם של בנט ושקד נטען שבתקופתם צומצמו חובות המפלגה מ- 40 מליון ₪ שקיבלו בירושה ל- 19 מליון ₪

ארז צדוק מתמודד לרשימת "הבית היהודי" בביקורת על החובות שנשארו

הניסיונות להרכבת הרשימה החדשה עוררו גם תגובות נזעמות. שרת התרבות והספורט מירי רגב, פרסמה סטטוס זועם בדף הפייסבוק שלה, זאת בעקבות בעקבות פרסום ב"ישראל היום" על כך שהמפלגה מחפשת פעילים חברתיים מזרחיים שייקחו חלק ברשימתה. "הריאליטי של בנט ושקד יצא לדרך!!!" כתבה רגב בביקורת, "החידוש: בעונה הזו המזרחי לא יודח כפי שקרה בעונה הקודמת עם אלי אוחנה, כי זה פוגע ברייטינג של 'הימין החדש'". היא המשיכה ופנתה את ציבור עוקביה, "זה נראה לכם רציני? זכרו, הימין החדש הוא חיקוי עלוב של הדבר האמיתי- הליכוד".

המערכת הפוליטית תמשיך ותמתין לרשימה הסופית של המפלגה החדשה, ובנתיים במפלגה הופץ סרטון ראשוני המשלב הומור בגב האומה ומשרטט קווים לקמפיין הקרוב של המפלגה הצעירה.