דב ווייס וחבריו ניצלו את החופש מפעילותם ההתנדבותית באוסטרליה בשביל לטייל במדינה השכנה ניו-זילנד. "הייתי רוצה לחזור לשם למרות שהייתי שם כמעט חודש", הוא מספר. אלה המקומות שאסור לכם להחמיץ אם אתם מגיעים לשם

כתבה: רעות פינצ'וק / ערכה: עדן שקורי

דב ווייס, בן 23, השתחרר לפני כשנה מצה"ל וכבר הגיע לצד השני של העולם. כחלק משליחות התנדבותית בקהילה במלבורן שבאוסטרליה, בחודשי דצמבר וינואר השליחים מקבלים חודש חופש מההתחייבויות שלהם לקהילה והם בחרו לנסוע לניו-זילנד וחזרו עם חוויה בלתי נשכחת.  

דב מעביר את השנה הנוכחית כשליח קהילה באוסטרליה. "בצד הזה של העולם, דצמבר-ינואר אלה חודשי הקיץ, אז בעצם אלה גם חודשי חופשת הקיץ של הבית ספר שבו אנחנו עובדים", הוא מסביר. כחלק מהחופשה השנתית שלו, הוא ושני שותפיו לשנה החליטו לעצור הכל ולטייל כמה שבועות באחד המקומות הקסומים בעולם – ניו-זילנד. ריכזנו בכתבה אחת את ההמלצות החמות לאן שווה להגיע ומה אסור לפספס כשמגיעים לצד השני של העולם.

"אחרי חצי שנה של עבודה אינטנסיבית בקהילה היהודית, שמחנו לקבל הזדמנות לטייל באזור המיוחד שבו אנחנו נמצאים", מספר דב, "במהלך השנה עוד לא הספקנו לטייל הרבה כי אנחנו עסוקים בפעילויות המגוונות שלנו בקהילה". כשדב הגיע לאוסטרליה הוא נוכח לדעת שיש הבדל תרבותי משמעותי בין הישראלים לאוסטרלים, אך בגלל שניו-זילנד קרובה כל כך לאוסטרליה, הוא לא חשב שיהיה פער גם בין התרבויות הללו. "אנשים הרבה יותר נחמדים, יותר עוזרים לך, יותר חייכנים, יותר בצ'יל. מרגיש שהם הרבה יותר רגועים, המדינה בכללי יותר רגועה ויותר יפה – כן, נתקלנו ביותר תיירים אבל התחושה הכללית בניו-זילנד היא שהכל הרבה יותר משוחרר".

ניו-זילנד מתחלקת לשני איים – צפוני ודרומי. הצפוני מיושב יותר והדרומי הוא יעד פופולרי במיוחד לתיירים מכל העולם. את הטיול שלהם התחילו דב וחבריו בקווינסטאון – אחת הערים המרכזיות באי הדרומי בניו-זילנד. העיר מציעה מגוון חוויות אקסטרים – באנג'י, קפיצה ממטוס, נסיעה באופנוע ים ועוד. דב וחבריו החליטו שעל חוויות כאלה הם לא מוותרים ובימים שבהם שהו בעיר הם עשו שלל פעילויות כאלה: "קווינסטאון מדהימה, בכללי לעשות את כל פעילויות האקסטרים הללו זה משהו שלא כל אחד עושה ולעשות את זה דווקא במקום עם נופים כאלה עוצרי נשימה הוסיף לחוויה בעוד כמה רמות".

את הטיול הם רצו לחוות בצורה רגועה: "רצינו טיול עם אופי 'פנסיונרי' כי פשוט נדהמנו מכל מה שאנחנו רואים", מספר דב. הם שכרו רכב אחד לשלושתם ובעצם נסעו לאורך כל האי הדרומי כשבכל יום הם חווים את ניו-זילנד ורואים נופים עוצרי נשימה. "בכל יום שנסענו אמרנו לעצמנו שזה היה היום עם הנופים הכי מדהימים בטיול, בכל יום מחדש התרגשנו מהנופים האלה שבחיים לא ראינו".

כמובן שגם הנהיגה בניו-זילנד היתה חוויה בפני עצמה, איך היית מדייק את ההבדל מהנהיגה בישראל, חוץ מהעובדה שנוהגים בצד השני של הכביש?

"הנהיגה רגועה באופן קיצוני, אנשים מאוד מאוד רוצים לעזור לך בכל דבר קטן, מאוד אדיבים ומרגיש כאילו שאף אחד לא ממהר לשום מקום, גם בכבישים". כמו כן, הוא אומר באופן חד-משמעי שהעובדה שהם שכרו רכב איפשרה להם עצמאות ותרמה באופן משמעותי לחוויית הטיול, בעיקר כי דרכי הניידות שם מחוץ לערים לא קיימות באופן המאפשר להסתמך רק עליהן אם מתכננים טיול עם עצירות רבות, כמו שהם רצו. 

דב משתף כי החוויה הכללית מהאנשים בניו-זילנד היא שאנשים "חיים את החלום". הוא משתף כי העובדה שכתייר לא יצא לו להפגש בכל יום עם אנשים רבים מחוץ למקומות התיירותיים רק הוסיפה לחוויה שלו – הוא מספר על שקט עוצמתי המאפשר לחוות את הכל בצורה מיוחדת ומשמעותית הרבה יותר. "המחשבה העיקרית בכל פעם שאתה מסתכל על נופים כאלה היא 'איזה מטורף, למה זה לא נמצא בישראל'. פשוט וואו".

איך ידעתם לאן ללכת? איך תכננתם את הטיול שלכם?

"שאלנו ובדקנו הרבה מראש ומצד שני לא סגרנו יותר מדי דברים כמו טיולים וכדומה מראש כדי לאפשר לעצמנו להיות גמישים. כן היו פעמים שנתקענו ברגע האחרון ולא ידענו איפה לישון, אבל בגדול פשוט בהתאם לאזור שבו טיילנו באותו היום, חיפשנו מקומות לישון. יצא טוב בסוף". הוא מדגיש כי לקרוא, להתכונן מראש ולשאול אנשים שהיו באזור עוזר מאוד. הרבה נקודות וחוויות שהם הגיעו אליהם היו בזכות המלצות של אנשים שהיו שם והמליצו להם.

תקופת הקיץ בניו-זילנד כוללת גם גשמים פתאומיים. האם יש מה לעשות גם בימים כאלה?

"כן, באופן כללי בניו-זילנד תמיד יפה, אז גם ביום גשום אפשר לגמרי לתפוס פשוט פינה ולהסתכל על הנופים סביבך". באחד מימי הגשם הפתאומיים שהם נתקלו בהם, לאחר בדיקה מה הם יכולים לעשו במקום מסלול שהם תכננו לעשות, הם נסעו לבריכות הנמר (HANMER SPRINGS), אזור עם בריכות חמות בטבע. במקום יש 19 בריכות, כל אחת בטמפרטורה אחרת. "זאת היתה אחת החוויות המטורפות בחיים שלי. אתה נכנס למים כשהכל רטוב וקר סביבך והמים מחממים אותך, אז חצי מהגוף שלך קפוא מהגשם וחצי ממנו רותח מהמעיין".   

הבריכות נמצאות במרחק נסיעה של "רק" שעתיים וחצי מקרייסטצ'רץ'- עוד עיר גדולה שדב וחבריו בילו בה והוא מעיד שהחוויה לגמרי שווה את הנסיעה. "באופן כללי כל המקומות רחוקים אחד מהשני, זה שטח בסדר גודל שאנחנו לא רגילים אליו בארץ ונסיעה של שעתיים נחשבת קצרה מאוד יחסית למרחבים שבה".

דב משתף כי הם תכננו את הטיול שלהם בצורה כזו שהם נוסעים לאורך האי ופשוט עוצרים בהתאם למקומות שהמליצו להם עליהם או שהם רוצים לעשות. "הייתי רוצה לחזור לשם למרות שהייתי שם כמעט חודש, כי יש פשוט כל כך הרבה דברים ומקומות לראות ולעשות שם. האי הדרומי נחשב קטן יחסית אבל יש שם מרחבים בסדר גודל שבתור ישראלי פשוט לא נתפס בעיניי".

אז עכשיו שאתה מסכם את הטיול, מה לדעתך המקומות שאם מגיעים לניו-זילנד פשוט אסור לפספס?

1. קווינסטאון – אחת מהערים הגדולות באי הדרומי בניו-זילנד. כל האטרקציות שהעיר מציעה לתיירים מיוחדים ופשוט מוסיף לחוויה של הטיול וכמובן שהאגם שלהם מדהים ביופיו.
2. הוקיטיקטי- מקום שהגענו אליו ממש במקרה ביום אחד שהיינו כבר עייפים ומותשים. הנוף שם מטורף! בעיקר הכנו אוכל, נכנסנו למים והרגשנו שלא צריך יותר מרוב שהחוויה היתה טובה. היה מזג אוויר מדהים והמים הכי יפים שראיתי בחיים שלי.
3. אגם טקאפו – נוף בתולי, גולמי ומדהים שפשוט לא יכול להתפס במצלמה, אתה מסתכל ולא מבין איך אתה במקום כזה.
4. הוקר ואלי – מסלול שעשינו באחד מהימים. המסלול קליל ולא מאתגר מדי וההליכה לאורך כל הטיול יפה, הנוף שונה בנקודות שונות ככה שאתה רק רוצה להמשיך את המסלול כדי לראות ולחוות עוד.

"בגדול הייתי ממליץ לכל מי שרוצה לטייל בכללי בניו-זילנד או מקומות אחרים, לסגור מקומות לישון מראש, גם כן אטרקציות הרבה לפני כי בתקופות עמוסות אין תמיד מקום ברגע האחרון, כי המערכות בחו"ל לא תמיד כמו בישראל, לטוב ולרע".

לסיכום, למרות שהחוויה היתה מדהימה, מה לדעתך הטיפ העיקרי לטיול עם חברים?

"בעיני, יש שלוש נקודות שהכי חשוב לשים לב אליהן כשמטיילים עם חברים והן: תיאום ציפיות לפני הטיול ובמהלך כל הטיול, ראש פתוח ולדעת שכנראה יהיו מצבים של התפשרות וכמובן, להתנהל בצורה שתאפשר מרחב אחד לשני, כדי שעדיין תיהנו להיות ביחד".

מקדשים, נחשים ואפילו שבט מקומי שמבטיח להרוג את כל מי שינסה ליצור עמו קשר- אלו הם היעדים המבודדים בעולם, שיישארו סגורים גם לאחר תקופת ימי הבידוד והסגר

כתב: מור שפייר

אי הנחשים, האוקיינוס האטלנטי

האי קווימדה גרנדה ששוכן 40 קילומטרים בלבד מחופי סאו פאולו שבברזיל, הוגדר על ידי משטרת ברזיל כאזור שהכניסה אליו אסורה על פי חוק. מלבד כמה מדענים בודדים ואמיצים שזכו לאישור הכניסה הנכסף, מדובר במקום פראי ובתולי שכף רגלו של אדם כמעט ולא דרכה בו. אז מה הופך את האי הזה לכה מסוכן אתם שואלים? התשובה נמצאת כמובן בשמו של האי. האגדה מספרת שניתן למצוא חמישה נחשים על כל מטר מרובע באי. אך לא סתם נחשים, מדובר בזנים הארסיים ביותר בעולם שרובם יכולים להרוג אדם תוך דקות ספורות. בקיצור, לא יעד מומלץ כל עוד אין לכם איזו משאלת מוות הזויה שכוללת הכשה על ידי אלפי נחשים ארסיים.

מקדש ארון הברית, אתיופיה

מקום מנוחתו של ארון הברית הוא בגדר תעלומה עתיקה ומסתורית שמעסיקה כל חוקר תנ"ך בעולם. לפני כשלוש שנים, מספר חוקרי תנ"ך מבריטניה וארה"ב דיווחו כי על פי הראיות, כנסיית "סנט מרי מציון" שבעיר האתיופית אקסום, היא זו שמחזיקה בפריט התנכ"י המוזהב – ארון הברית אשר מכיל בתוכו את לוחות הברית ומטה אהרון הכהן. החוקרים טענו שהארון המיתולוגי הגיע לאתיופיה יחד עם היהודים שגורשו בתקופת מלכות מנשה. הוא נדד בין מספר ערים באתיופיה עד שהגיע לאקסום. העובדה שבכנסייה נמצאת כספת שמורה ומוקפת גדר שאיש אינו מורשה להיכנס אליה מלבד הכומר המקומי, מצליחה לאשש במידה מסוימת את טענת החוקרים. אין עשן בלי אש ואין כנסייה מבודדת לחלוטין בלי האוצר התנ"כי הנחשק ביותר בהיסטוריה.

האי סנטינל, מפרץ בנגל

האי סנטינל שוכן בקבוצת איי אנדמן השייכת להודו. בניגוד לתושבי האיים האחרים ברצועה, שמעודדים קשרי מסחר עם האדם המודרני, הסנטינלים חרטו על דגלם בידוד קיצוני לפני כ-60 אלף שנים. השבט מונה על פי ההערכות כ-400 בני אדם, צבע עורם כהה מאד והם נמוכים בצורה דרסטית מהאדם הממוצע. על פי ההערכות השתרשה בקרב הסנטינלים האמונה שהאדם המודרני יכול להדביק אותם במחלות ולכן בני השבט החליטו שכל אדם זר שיתקרב לאי – דינו מוות. ההחלטה של בני השבט עמדה במבחן בשני מקרים שונים ב-15 שנה האחרונות.

בשנת 2006, שני דייגים הודים נסחפו בטעות אל האי. הם הוצאו להורג וגופותיהם נתלו כדחלילים על החוף. משמר החופים ההודי ניסה להשיב את הגופות בעזרת מסוק, אך מטח חצים של הסנטינלים לעבר המסוק, הביע את התנגדותם להשיב את שני הדייגים המסכנים.

ב-2018, מיסיונר אמריקאי בשם ג'ון אלן צ'או הגיע לאי בעזרת סירת דיג שיצאה מאחד האיים השכנים על מנת "לייסד את ממלכת ישו בסנטינל". צ'או הביא עמו מספר מתנות לסנטינלים – מספריים, סיכות ביטחון וכדור, אך הסנטינלים פחות התחברו למתנות הזולות והעדיפו להוציא את צ'או להורג בעזרת מטח חצים. 

חדר השינה של המלכה אליזבת', לונדון

ארמון בקינגהאם הוא אחד המבנים המוכרים ביותר בעולם, מיליוני בני אדם מבקרים בו מדי קיץ על מנת לספוג מעט מתחושת הפאר והיוקרה של בני משפחת המלוכה. יחד עם זאת, ישנו חדר אחד מתוך 775 חדרי הארמון שלא ניתן להיכנס אליו בשום פנים ואופן – חדר השינה של המלכה אליזבת'. למרות האיסור המפורש והאבטחה הכבדה, בשנת 1982 הצליח אדם בשם מייקל פגן להסתנן לחדר השינה של המלכה בזמן שהיא ישנה. פגן, שכבר פרץ בעבר לארמון, הצליח לטפס על גדר התיל הגבוהה, הוא נכנס לארמון דרך חלון פתוח ושוטט לו ברחבי הארמון עד שמצא את חדר השינה של המלכה. הוד מעלתה התעוררה בבהלה ומצאה את פגן בן ה-31 כשהוא מלוכלך ומדמם (כתוצאה מכך שנחתך מהגדר). המלכה ניסתה להתקשר מספר פעמים לאבטחה, אך איש לא ענה ולכן היא החליטה, בדרכה המלכותית, לפתוח עם הפורץ בשיחה בת 12 דקות על אהבה ומשפחתיות. לאחר שנעצר, טען פגן שהוא תכנן להתאבד בחדרה של המלכה, אך התחרט כי הוא חשב "שזה לא דבר נחמד לעשות". אין כמו הנימוסים הבריטיים.  

סטודנטים באוניברסיטת אריאל מתלוננים על תופעה מטרידה: זרים מתפרצים לקבוצות וואטסאפ ומציפים אותן בתוכן לא הולם, לעתים במהלך השבת. לטענת המתלוננים, וואטסאפ לא חוסמת את מספרי הטלפון המטרידים. מערך הסייבר: "התופעה אינה חדשה או ייחודית לאריאל". כך תגנו על קבוצות הוואטסאפ שלכם

כתב: אחיה יוסף לייבו / עריכה: הודיה וייס

"מיד עם צאת שבת ראיתי שיש בקבוצת הטרמפים לאריאל משעריה 160 הודעות והבנתי שמשהו לא תקין כי כבר דיברו לפני שבוע שיש פריצות של ערבים ששולחים פורנו", כך מתארת י' סטודנטית באוניברסיטת אריאל. "נכנסתי ישר לקבוצה וראיתי הודעה באנגלית שכתוב בהן HI ומלא הצטרפויות אז ישר הבנתי ודיווחתי… גם שלחו לי HI לפרטי ממספר מוזר". סטודנטית נוספת מספרת כי פרצו השבת גם לקבוצה נוספת, "כשרות המזון", ושלחו בה תמונות פורנוגרפיות. בנוסף לשליחת ההודעות בקבוצה, אחד המספרים שנכנסו לקבוצה שלח בפרטי הודעות פורנו לאחת המשתתפות בקבוצה ואף ניסה להתקשר אליה בשיחת וידאו בוואטסאפ.

י' וחברתה הסטודנטית לא לבד. במהלך השבת האחרונה נפרצו קבוצות רבות של סטודנטים באריאל. בחודשים האחרונים ובמיוחד בשבוע האחרון, נכנסו לקבוצות וואטסאפ רבות של סטודנטים באריאל מספרי טלפון מחו"ל ודוברי ערבית בחלקם ושלחו הודעות ותמונות פורנוגרפיות ,שינו את תמונת ושם הקבוצה לתוכן פורנוגרפי ואף שלחו הודעות פורנוגרפיות פרטיות לחלק מחברי הקבוצות.

י', אחד ממנהלי קבוצות הוואטסאפ באריאל, מספר כי למרות שהסיר את המספרים הלא מזוהים ששלחו הודעות פורנוגרפיות בקבוצה, ולמרות שדיווחו על מספרים אלו לוואטסאפ, אותם מספרים נכנסו לקבוצות נוספות גם לאחר שעברו כחודשיים מהדיווח. י' מציין כי אופי פעולת הפורצים דומה ברוב המקרים – הפורצים נכנסים בדרך כלל בזמן שבת דרך קישורי קבוצות וואטסאפ ,בעדיפות לקבוצות של דתיים בלבד, ושולחים בהם תכנים אלו. לאחר שהבחין בדפוס התקיפה הדומה, י' חסם את הקבוצה להודעות בשבתות ובחגים.

בשבוע זה מצוין "שבוע הגנת הסייבר הישראלי" שנועד להעלות את המודעות לפריצות סייבר אפשריות ולהעלאת רמת ההגנה האישית מפריצות. אך מה עם אחריות הרשתות החברתיות שבאמצעותם גל הפריצות מתקיים? למרות שעברו מספר חודשים מאז החל גל הפריצות לקבוצות הסטודנטים באוניברסיטה, וחרף דיווחים שדיווחו הסטודנטים על מספרי הטלפון הזרים לוואטסאפ כמפיצי ספאם, החברה לא חסמה בפניהם את השימוש בשירות. על פי הבדיקה שערכנו, עולה כי ישנם מספרי טלפון אשר השתתפו לפחות בשתי פריצות לקבוצות וואטסאפ במרחק של יותר מחודש ביניהם וחרף הדיווחים כנגדם בפריצה הראשונה בה השתתפו חשבונם בוואטסאפ לא נחסם והם השתתפו בתקיפות נוספות. דבר זה הוא לכאורה כנגד מדיניות חברת וואטסאפ שלא מאפשרת הפצת תכנים בלתי הולמים בשירותיה.

האם גל הפריצות לקבוצות הוואטסאפ באוניברסיטה היינו ייחודי לאוניברסיטה? או שמא מדובר בגל תקיפות ארצי? מערך הסייבר הלאומי אומר כי "התופעה שאתה מתאר מוכרת על ידינו ועל ידי וואטסאפ. היא אינה חדשה או יחודית לסטודנטים של אוניברסיטת אריאל, לרוב מדובר בנסיונות אקראיים על מספרי טלפון. תחילתה בהשתלטות על חשבון WhatsApp של אחד המשתמשים. במתווה זה, מתקבלת הודעה מרשימת אנשי הקשר לכאורה, אשר מבקש לקבל את קוד האימות לפתיחת האפליקציה, בטענת שווא שהקוד נשלח בטעות במסרון.  אך למעשה, מדובר בהאקר שעומד מאחורי ההודעה, וקוד האימות שייך לבעל החשבון. לאחר מסירת קוד האימות, משתלט ההאקר על החשבון ונועל אותו. ההאקר ממשיך הפצת ההודעות גם לחברים של אותו משתמש שהשתלטו לו על חשבון וכך חוזר חלילה (פירסמנו התרעה בנושא מספר פעמים, הראשונה בנושא כבר לפני שנתיים).

לעיתים, בשלב הבא, חלק מהאקרים בוחרים "להפציץ" את הקבוצות שאותו משתמש חבר בהם בתמונות המוגדרות על ידי התנאי שימוש של וואטסאפ כלא ראויות. כך, הפצת התמונה בקבוצה או החלפת צילום הקבוצה, מפריה את תנאי השימוש ומביאה לחסימה אוטומטית של וואטסאפ של כל חברי הקבוצה. במערך הסייבר מתייחסים גם לשיטה שבה נפרצו קבוצות הוואטסאפ באריאל ואומרים כי "לחלופין, בחלק מהמקרים מדובר במספרים לא מוכרים למשתמש שפותחים קבוצה מוסיפים אנשים ו'מפציצים' את הקבוצה".

כיצד תוכלו להתמודד מול גל הפריצות? מערך הסייבר הלאומי מציע לעשות את שורת הצעדים הבאים:

• הפעלת אימות דו שלבי: אימות נוסף לקוד האימות שמתקבל במסרון – צעד קל לביצוע בהגדרות החשבון – אימות דו שלבי – של האפליקציה.
• לא מעבירים קוד אישי לאף אחד.
• צאו מהקבוצה אם זיהיתם שינוי חריג בתמונת הקבוצה, בשם הקבוצה או הופצה תמונה לא ראויה, צאו מיד מהקבוצה.
• מניעת הוספה אוטומטית לקבוצות – הגדרה בהרשאות מניעת צירוף אוטומטי לקבוצות: הגדרות – חשבון –  פרטיות –  קבוצות –  אנשי הקשר שלי חוץ מ – סימון כל אנשי הקשר שלכם באמצעות לחיצה על שלושת הקווים בצד השמאלי העליון של המסך.
• חיסמו את המספרים מהם מגיעות ההודעות החריגות.
• עיקבו אחר ההתרעות והאזהרות של המערך ברשתות החברתיות ובאתר. חייגו 119 לסיוע או דיווח

איגוד האינטרנט הישראלי פרסם מדריכים מפורטים המסבירים כיצד לבצע חלק מצעדי האבטחה אלו:

א. מדריך למניעת הוספה לקבוצה בוואטסאפ על ידי זרים: https://www.isoc.org.il/netica/guidance-for-parents-and-teachers/whatsapp/how-to-stop-people-from-adding-you-to-whatsapp-groups

ב. מדריך לביצוע אימות דו שלבי בוואטסאפ: https://www.isoc.org.il/netica/guidance-for-parents-and-teachers/whatsapp/2-step-verification-whatsapp

האיגוד מציין כי במידה וכתוצאה מגל הפריצות נחסמתם משימוש בוואטסאפ, ניתן לפנות לוואטסאפ האיגוד בטלפון 0548858911 או לכתובת האתר של האיגוד: https://block.org.il והאיגוד יסייע בהורדת החסימה , כפי שסייעו לאנשים שנחסמו מפריצות קודמות.

עטרת-גילה עזר, דוברת אגודת הסטודנטים באריאל, מסרה: "לאחר שדיברתי עם דוברים מאגודות אחרות הובהר לי כי נושא הפריצות הינו כלל ארצי וקורה במגוון אוניברסיטאות ומכללות. כמובן שאנו מתייעצים בכל נושא משפטי עם עו"ד האוגדה אסף ביטון, שלחנו הודעת אזהרה לשולחי הודעות הספאם והסרטונים ואיפסנו כמה פעמים את הקישורים לוואטסאפ. בכל קבוצה יש מנהלים שהם בדרך כך – נציגי השנתון והם הינם רשאים להוציא מהקבוצה אנשים פוגעניים ולאפס את הקישור. נכון לרגע זה אין עילה לתביעה בבית משפט". 

בניגוד לדברים אלו, באתר איגוד האינטרנט הישראלי נכתב: "יצוין כי חוק הסרטונים שנחקק בינואר 2014 קובע כי הפצת תוכן בעל אופי מיני הינו עבירה מסוג הטרדה מינית שדינה עד 5 שנות מאסר. החוק מגדיר שגם אדם "שרק" העביר אותו חומר יחשב כמי שביצע עבירה". כמו כן, גורם בפרקליטות המדינה המתמחה בעבירות סייבר ציין כי הפצת חומרים פרונוגרפיים באמצעות הוואטסאפ במקרים רבים תחשב לעבירה פלילית. כך שלא ברור מדוע לא הוגשה תלונה במשטרה כנגד התוקפים.

ביקשנו פעמים רבות ובאמצעים רבים את תגובת חברת מטא (לשעבר פייסבוק) המחזיקה בבעלות על וואטסאפ לנאמר בכתבה, אך חרף פניות חוזרות ונשנות טרם נמסרה תגובה.

מאחורי החיים של אליזבת', וויליאם, קייט ושאר בני משפחת המלוכה הבריטית, מסתתרת היסטוריה אפלה במיוחד, אותה ניסתה הממלכה לטייח במשך עשורים. וגם – איך התקשורת קשורה לכך?

כתב: מור שפייר / ערכה: תהילה עטיה

בשבוע האחרון, הכריזה ממשלת בריטניה על הכרתה בחמאס כארגון טרור. האירוניה היא שדווקא המדינה שנחשבת כיום לאחת המדינות המערביות הבולטות בעולם, שמתנגדת בצורה כה מובהקת לטרור, היא המדינה שלפני כמה מאות שנים הייתה הראשונה להעסיק טרוריסטים, שמוכרים לנו כיום בתור הפיראטים המיתולוגיים. הפיראטים, שעסקו בטרור וביזה ימית, זכו להכרה מהמלכה והפכו עם השנים לשכירי החרב שלה בים. הם בזזו עבור הכתר ואף הטביעו ספינות למענו. ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאירוניה חולשת על היבטים רבים בממלכה הבריטית ולא מסתכמת רק בנושא הטרור.  

תפקידו של בית המלוכה הבריטי בעשורים האחרונים הוא למכור לכולנו סיפור אגדה. סיפור על ארמונות, זהב, יהלומים, נסיכים ונסיכות. עבורנו, משפחת המלוכה הבריטית היא כל מה שסיפרו לנו עליו באגדות, שמצליח להתחולל בחיים עצמם. את המפגש שלי עם בית המלוכה בארמון בקינגהאם בלונדון, שאירע לפני יותר מעשור, אני זוכר עד היום. הפרשים, המשמר המלכותי והחצוצרות שלאחריהם הגיעו כמה שניות של אופוריה מוחלטת- המלכה אליזבת' השנייה בכבודה ובעצמה. השריד האחרון של ימי הביניים בעולם הפוסט-מודרני שבו אנו חיים. נמוכת קומה, לבושה בחליפה ירוקה, כתר על ראשה והיא מנופפת לנו לשלום בדרכה הייחודית. נפנוף קטן ואלגנטי שעם השנים הבנתי שעומדת מאחוריו היסטוריה אפלה ונשכחת.

בית המלוכה הבריטי תמיד ידע להתאים את עצמו לרוח התקופה. לאחר מלחמת העולם השנייה,  מאסו יושבי תבל במלכים, ברודנים ובעריצים. בני משפחת המלוכה בבריטניה היו הראשונים לזהות את המגמה והם הפכו את עצמם בן רגע מרודנים מורמים מעם, לחברים הכי טובים שלו. הם פשטו את הגלימות ולבשו חליפות, השילו מעצמם סמכויות והפכו לסימבול חייכן ופופולרי שמוכר סיפורי אגדה להמונים. המנטרה אותה קידם בית המלוכה הייתה – "אנחנו רק סמל, אנחנו לא מושלים בכם ולכן את הכעס שלכם כלפי השליטים אל תפנו כלפינו".

המגמה השנייה אותה זיהו בניה ובנותיה של משפחת וינזדור הייתה עליית כוחה של התקשורת. הם ניצלו את התקשורת לטובתם, העניקו ראיונות וצילומים משפחתיים לכל דורש וציינו בכל מופע ראווה בכל פינה בעולם שהם מקדמים את הערכים שכולנו יכולים להזדהות עמם – ערכי השלום, הדמוקרטיה והאחווה. אלו רק חיזקו את התדמית שלהם כמשפחה אנושית, שבעורקיה זורם דם אדום ולא דם כחול, שנהנית ממעמדה בתור המשפחה שנבחרה בעבר על ידי האל וכעת נבחרת בשנית על ידי תקשורת ההמונים ודעת הקהל. אך חשוב מכל, התדמית שהמלכה אליזבת' והנסיך פיליפ דאגו לטפח בגופי התקשורת בכל העולם, גרמה לכך שרבים מהעמים שהיו תחת השלטון הבריטי ערב המלחמה, בחרו להישאר תחת חסותה עד היום. השלטון הבריטי הושג בעזרת כוח הזרוע והונצח בעזרת כוחה של התקשורת.

ועכשיו בואו נדבר על מי מממן את כל המופע היקר הזה. רבים נוטים לחשוב שכספי המיסים של העם הבריטי הם אלו שמחזיקים את בית המלוכה, אך בפועל לא מדובר ביותר מאחיזת עיניים. ובחלק זה של הכתבה עליי לשאול בשנית את השאלה ששאל ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד באותו נאום אייקוני באילת – "איפה הכסף?", או יותר נכון מאיפה הכסף.

בית המלוכה הבריטי מקבל כיום קצת יותר מ-100 מיליון ליש"ט בשנה ממשלם המיסים הבריטי, כמעט פי שניים מכל בית מלוכה אחר בעולם. כאשר מוסיפים לכך גם את ההשקעות הסודיות של בית המלוכה, את אוצרות הממלכה ואת הארמונות המשפחתיים, נקבל בחישוב גס הון בשווי של מיליארד ליש"ט. הבעיה היא שחלק גדול ממנו לא מייצר הכנסה עבור בני המשפחה, אלא בעיקר גורם להוצאות כבדות כמו התשלומים על אחזקת הארמונות למשל. אם נסתכל בספרי ההיסטוריה נבין שגם מיליארד הפאונד הללו מהווים רק את קצה הקרחון, וכאן אנחנו צוללים לחלק האפל של היסטוריה הבריטית. נא להדק חגורות.

במשך מאות שנים התנהל בית המלוכה הבריטי בצורה פשוטה. הם הבינו שככל שאתה כובש יותר ארצות, כך אתה זוכה ליותר נתינים וכתוצאה מכך גם ליותר כסף מתשלומי מיסים. במשך שנים פעלה בריטניה בצורה של פירמידה שבה השכבה התחתונה, שכבת הנתינים מכלכלת את השכבה העליונה, בית המלוכה ולא מקבלת דבר בתמורה. אך במאה ה-15, הבינו הבריטים שלא די בלשעבד את ממונם של הנתינים, אפשר גם לשעבד את גופם.

באמצע שנות התשעים של המאה ה-15 חלה נקודת המפנה – ממלכות אירופאיות ובראשן הממלכה הבריטית אימצו את הטכנולוגיה הימית והצבאית שלהן כדי לכבוש ארצות מעבר לים. הדבר גרם להקמת האימפריה הגדולה מכולן, האימפריה הבריטית שבה השמש אינה שוקעת לעולם. היא נקראה כך מפני שדגלה של בריטניה התנוסס בכל מקום שהשמש זרחה עליו בכדור הארץ – מצפון אמריקה ועד אפריקה, מאוסטרליה ועד הקריביים. את תוצאות המפגש הראשון בין האדם הלבן האירופאי לאדם השחור מאפריקה והקריביים כולנו כבר מכירים.

עד מהרה, הפכה בריטניה לאימפריה הגדולה בהיסטוריה של סחר בעבדים, והמספרים על פי ההיסטוריוניים בני זמננו הם איומים- מיליוני בני אדם מהקריביים, מאפריקה ומהודו נחטפו על ידי הצבא הבריטי ונמכרו בכל רחבי העולם. למעשה, בריטניה הרוויחה לאורך ההיסטוריה יותר מ-80 טריליון דולר כתוצאה מסחר בבני אדם וגזלת משאבים. בריטניה הפכה למרוויחה הגדולה ביותר בהיסטוריה של הסחר בעבדות, "החברה המלכותית האפריקאית" אותה הפעילה לצורך העברת עבדים מאפריקה לסוחרים בארה"ב, הכניסה עבורה יותר כסף מאשר כל מפעל וממסד שפעל תחת הכתר לאורך ההיסטוריה. לפתע, שווי האוצרות של בית המלוכה כיום, שעומד על קצת יותר מ-200 מיליון פאונד הופך להיות כסף קטן.

בסופו של דבר העניין פשוט – בהתחשב בכך שבית המלוכה הבריטי לא מרוויח מהאוצרות והנכסים שלו, שכספי המיסים לא מספיקים לממן את הוצאותיו והעובדה שעשרות טריליונים של דולרים יכולים לממן כל בית מלוכה במשך דורות, הגיע הזמן לשאול את השאלות הקשות – כיצד מומנו טקסי החתונה של וויליאם והארי? מי שילם על הלוויה של הנסיך פיליפ ומניין הכסף למימון המלתחה הגרנדיוזיות של המלכה אליזבת'? התשובות כפי שהבנתם, נמצאות בהיסטוריה המדממת שבית המלוכה מנסה להשכיח. אך ישנה גם שאלה גדולה שאמורה להיות מופנית כעת עבורנו – איך עלינו, על התקשורת ועל דעת הקהל העולמית, שכפי שצוין לעיל, מעניקים את הלגיטימציה לבית המלוכה כיום, להתייחס אליו לאחר שאנחנו כבר יודעים את התשובות האפלות הללו?

אחת מתופעות האינטרנט הוותיקות שמלווה אותנו עד היום החלה בתרגום קלוקל של משחק מחשב יפני מ-1989. סיפורו של הציטוט העילג "all your base are belong to us"

לאינטרנט יש הרבה דרכים לומר הרבה דברים, כך למשל אחת מהצורות הרבות להכריז על ניצחון, היא באמצעות המשפט "all your base are belong to us", שורה שהייתה לאחת מתופעות האינטרנט (meme) הראשונות בהיסטוריה. אבל מאיפה באה השורה המוזרה הזאת, ומדוע היא בנויה דווקא מאנגלית קלוקלת?

השורה "all your base are belong to us" הופיעה לראשונה במשחק הירי-חלל "zero wing" משנת 1989, ומספר על ספינת חלל שנאלצת לשרוד לבדה מול אימפריה גלקטית קטלנית. המשחק תורגם מיפנית לאנגלית באופן קלוקל, תופעה שמכונה "אנגרית" (engrish) שבה שפות אסייאתיות מתורגמות לאנגלית תוך מתן משמעויות כפולות ולא פעם מגוחכות בלי כוונה.

השורה עצמה מגיעה מפתיחת המשחק, אז מגלים אנשי הספינה כי נבגדו. או אז מופיע מנהיגה של האימפריה הגלקטית "קאטס" שמודיע כי כל בסיסי כדור הארץ נכבשו וכי סיכויי הספינה לשרוד אפסיים, או במילותיו שלו "all your base are belong to us" (כל בסיסכם הם שייך לנו). השורה החלה לצבור תאוצה הדרגתית ככל שהאינטרנט המוקדם התפתח במהלך שנות התשעים, ובשנת 1998 הגיעה לאתר הפורומים "something awful", מוקד פופולארי באותם ימים לאנשים עם כישורי פוטושופ.

החל משנת 2000 החל הפורום להיות מוצף בתמונות ערוכות שונות עם השורה "all your base are blong to us". משם עברה השורה לאתר הפורומים 4chan ולאתר המשחקים הפופולארי ביותר באותם ימים, newgrounds, שם הפך למם נפוץ. במספר אוניברסיטאות הופצו אלפי פליירים ממקור בלתי ידוע שהודיע לקוראים כי כל בסיסיהם נכבשו על ידי צד שני בלתי ידוע.

בשנת 2003 חווה המם את שיאו כשדי'גיי בשם ג'פרי ריי רוברטס יצר קטע מוזיקלי עם חלק מהמוזיקה של המשחק זירו ווינג, ויצר את מה שנחשב לגרסה המזוקקת של התופעה. מכאן הדרך ליוטיוב הייתה קצרה, ואיתה גם הדרך ל"רימיקסים" של המם, כמו למשל החלפת "קאטס" בקפטן קוברה מ'כוח המחץ' שומדיע ש"כל נחשכם הם שייכים לנו" ואף גרסה בסגנון "רפסודה בוהמית".

אבל מאז שנת 2005 קמו ועלו תופעות אינטרנט אחרות, וכוכבו של "all your base are belong to us" דעך. הוא המשיך לשמש אנשים בשיחות ותקשורת, אך העניין בו כבר לא היה כבעבר. העניין במם התחדש לרגע לאחר שחברת הקונגרס הדמוקרטית אלכסנדריה אוקסיו-קורטז השתמשה בו כדי ללעוג ליריביה הרפובליקנים, אך העניין דעך באותה מהירות שבה התחדש.

"all your base" נותר עד היום לחלק מהותי בתרבות האינטרנט, ומשמש באופן טבעי כמעין הכרזת ניצחון. זהו שריד לתור הזהב של האינטרנט, כשתופעות אינטרנט היו מעשה מחתרתי, והרשת לא נוהלה במספר רשתות חברתיות גדולות. זהו זכר נוסטלגי לעידן שחלף, כנראה לבלי שוב.

בס"ד

כתב : אביב פורת | עורכת : רבקה שורק

בדיוק ברגע שבו העולם מתחיל להתחסן, צצה לה המוטציה מבריטניה שמאיימת לטרוף את הקלפים. מה אנחנו יודעים עליה והאם החיסון יעיל נגדה? כל התשובות

בריטניה סוגרת את שעריה לנכנסים ויוצאים מהמדינה בגלל עלייה דרמטית של יותר מ-50% במקרי הקורונה במדינה השבוע. הצעדים הדרסטיים האלו ננקטו בגלל חשש ממוטציה חדשה לנגיף הקורונה. החדשות על כך שנמצא מוטציה חדשה לנגיף נמסרה לציבור ביום שני 14/12, אך למעשה כבר היה ידוע על קיומה ברשויות בריטניה לפני כחודשיים. המוטציה התפשטה במהרה בעיקר בדרום המדינה. מדענים טוענים שהמוטציה מדבקת ב-70% יותר מאשר covid 19, אך לעת עתה לא ידוע אם היא קטלנית יותר או לא. כשליש מאוכלוסיית הממלכה נדבקו נכון לרגע זה באחד מהנגיפים הקיימים.

ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, הורה להיכנס לסגר כללי ומידי בגלל החשש של התפשטות מהירה של הנגיף או גרסתו החדשה. שר הבריאות של בריטניה, מאט הנקוק, טען כי מצב התחלואה שנגרמה בגלל המוטציה "יצא משליטה". בין ההגבלות: עסקים לא חיוניים לא ייפתחו, כולל בענף התרבות, ותצומצם התקהלות אפילו אינטימית, מה שאומר שהעם הבריטי לא יוכל לחגוג את חג המולד כמתוכנן וכפי שציפו לו. ההגבלות יהיו בתוקף במשך שבועיים וב-30 דצמבר יתקיים דיון נוסף ויוחלט באילו צעדים לנקוט.

עוד מדינות אשר התגלו בהן ראיות להידבקות במוטציה המסתורית הן דנמרק, דרום אפריקה ואוסטרליה.

אחת השאלות החשובות שעולות היא האם החיסונים הקיימים שפיתחו יעילים גם נגד המוטציה החדשה? לפי ה-BBC, הנוגדנים שמספקים החיסונים אמורים גם לעבוד במקרה החדש, ושאפשר לסמוך על כך שהחיסונים יהיו יעילים גם נגד המוטציה. עייני העולם נשואות כעת למה שקורה בבריטניה, מדינות רבות באירופה ובשאר היבשות סוגרות את הגבולות שלהן בפניי מטיילים מהממלכה המאוחדת ביניהן: ישראל, מרוקו, איטליה, שוויץ, ערב הסעודית ועוד רבות אחרות. גם אצלנו בישראל עוקבים בדאגה אחרי המתרחש בבריטניה. בישראל הוחלט בקבינט הקורונה שכל החוזרים מבריטניה, דרום אפריקה, אוסטרליה ודנמרק יועברו לבידוד.

ימים מורטי עצבים עוברים על אוכלוסיית העולם. כניסת החיסונים של מודרנה ופייזר למדינות המערב שינו את חוקי המשחק ויכול לראות שבעתיד הקרוב נוכל כבר את העולם צועד לקראת יציאה מן המשבר הגדול ביותר של העשורים האחרונים. בריטניה היא המדינה הראשונה בעולם שהתחילה להתחסן, ותוך שבוע התחסנו שם יותר מ-130 אלף איש. כעת, מעל ראשה מרחפת סכנה חדשה, מסתורית ולא ידועה, שמאיימת לטרוף את הקלפים מחדש.

בס"ד
כתבת : רבקה שורק | עורך : אביב פורת

בעקבות הסכם השלום עם מדינת המפרץ, התייר הישראלי רק מחכה לכבוש את דובאי ואבו דאבי האקזוטיות, אך לפניי שיוכל לעשות זאת יצטרך להכיר וללמוד את ההליכות, המנהגים וההיסטוריה של מדינת הנפט העשירה

• 

לפני כחודשיים בלבד, ישבנו אל מול הטלוויזיה ונכחנו לאירוע היסטורי נדיר מסוגו. עם ישראל החסיר פעימה למראה המדינה הערבית, העשירה והמתקדמת שעושה צעד גדול אל עבר ישראל. עצרנו נשימה כאשר עיננו פגשו בנופים המרהיבים ובגורדי השחקים הרבים. מי היה מאמין שמדינה שנקטה בעבר עמדה עוינת כלפי ישראל ונמנעה מיחסים גלויים עמה תנהל מעתה קשר דיפלומטי וכלכלי רשמי וגלוי? מה כדאי  לדעת על אופי השלטון, היחס לישראל, החוקים הנוקשים והאוכלוסייה באמירויות?

האמירויות הערביות היא פדרציה של שבע אמירויות שלכל אחת חוקים משלה. בראש כל אמירות עומד שייח' ששלטונו עובר בירושה מדור לדור. מדינות החוץ וההגנה היא משותפת בין כלל האימרויות אך בעניינים פנימיים של מדיניות בתחומי החברה, הדת והכלכלה המנהיג המקומי הוא המכריע הבלעדי. בראש הפדרציה מכהנת "המועצה העליונה", המורכבת מהמנהיגים של כל אחת משבע האמירויות, ראש המועצה הוא הנשיא הנבחר מבין אמירי המדינות (אם כי בפועל אמיר אבו דאבי תמיד מכהן כנשיא) והקדנציה שלו נמשכת כ-5 שנים. המדינה לא נחשבת לדמוקרטית אלא למונרכיה חוקתית, שבה לא מתקיימות בחירות וחל איסור על הקמת מפלגות.

בניגוד לשכנותיה עומאן וקטאר, האמירויות נמנעו מיחסים פומביים עם ישראל. עד הסכם אוסלו אף נקטה עמדה שלילית כלפיה. אולם לאחר ההסכם, התקיימו יחסים ביטחוניים הדדיים מתחת לרדאר. בעקבות כינון היחסים והנורמליזציה שהתרחש ב-15.8.2020, מתבצעים יחסים דיפלומטיים מלאים של קשרים דו צדדים, נוסף על כך, ישראל והאימרויות הקימו שגרירויות זו במדינה השנייה בהתאם לכללים החוקיים הבין לאומיים. כמו כן, המדינות משתפות פעולה בתחומי המדע, הטכנולוגיה, החינוך, הבריאות, תעופה אזרחית, בנושאי החדשנות, סחר וכלכלה ועוד.

על אף הדמיון בין ישראל בענף הסייבר, החדשנות והקדמה. קיימות נקודות שוני ופערים בנושאים ליברליים, נאורים ודתיים. באימרויות, לדוגמה, קיים קוד לבוש מסוים שהאזרחים והתיירים מוכרחים לכבד. עליהם ללבוש בגדים שמכסים את הכתפיים והזרועות והנשים מחויבות שם לחבוש כיסוי ראש כלשהו בכניסה לאתרים הקדושים. לעיתים אף מוצבים שלטים המבקשים להתלבש באופן צנוע ולכסות את הכתפיים והברכיים. בגדי ים מקובלים במרחב הפרטי אך לא במרחב הציבורי. צריכת אלכוהול תעשה אך ורק במקומות המיועדים לכך כמו בתי מלון ומסעדות, אבל אין לעשות זאת במרחב הכללי. גם לעישון יש כללים המגבילים זאת, אסור לעשן ברכב פרטי שבו אחד מהנוסעים הוא בן פחות מ-12, לא ניתן לעשן במבנים קדושים ובמוסדות החינוך. נוסף על כך קיים חוק האוסר על קיום יחסים חד מיניים, הנשים צריכות לקבל אישור מגבר כלשהו על מנת להינשא, הפלות אינן חוקיות והזכויות של העובדים הזרים מופרות לא פעם.

האוכלוסייה באיחוד האימרויות מגוונת מאוד. ב-2020 הוערך כי רק -20% מתושבי המדינה הם ילידים. כל יתר התושבים הם מהגרים מאסיה וממדינות המערב בין השאר מהודו, פקיסטן פיליפינים, אוסטרליה ועוד. על כן, רק ל-1.4- מיליון יש אזרחות מתוך 9 מיליון תושבים. רובם הם בני דת האסלאם דוברי ערבית שהיא השפה הרשמית של המקום.  אולם כל השילוט בדרכים כתוב בשפה הערבית והן בשפה האנגלית.

בסיכומו של דבר, איחוד האימרויות היא מדינה מגוונת ויפה להפליא. אך עם זאת שלטונה הוא איננו דמוקרטי והחוקים בה נוקשים ביותר ביחס לישראל. יש להכיר ולדעת את אופייה לפני שאנו בוחרים לטייל ולנפוש בה. ומעבר לכך, לא יזיק לנו להכיר את ידידתנו החדשה מהמפרץ.

כתב: אביאל ויצמן, ערכה: מוריה כהן

כשבע נשים התלוננו על נשיא ארה"ב הנבחר ג'ו ביידן במהלך כהונתו כחבר בסנאט האמריקאי. לטענתן הוא נהג כלפיהן "בצורה שאינה הולמת" ואף הוגשה נגדו תלונה ב-1993. אז מה בדיוק קרה שם ולמה בקושי שמענו על זה עד היום? התשובות לפניכם

ב-1993 כשג'ו שביידן עוד היה חבר בסנאט האמריקאי מטעם מדינת דלאוור, הוא פגש שם את טארה ריד, עובדת זוטרה כבת 29. לדברי ריד, הוא זרק הערות מיניות לא פעם ואף ביקש ממנה שרק היא תגיש את המשקאות הקלים באירועים ובלשכתו, כדי שיוכל להסתכל על גופה.

לטענת ריד, ביידן היה נוהג לשלוח אליה מסרים דרך גורמים מגוף שלישי, שהוא חושק בה ושהוא חושב שהיא יפה. אבל, השיא היה כאשר לדברי ריד, ביידן אחז בה בפתאומיות ללא שום התראה מוקדמת, כשלתדהמתה לא ראתה אף איש במסדרון גבעת הקפיטול, שם הותקפה כדי שתוכל לקרוא לעזרה כלשהי.

ריד טוענת שביידן, בלי לומר מילה, הצמיד את ידיו מתחת לבגדיה ואט אט ביצע בה את זממו תוך כדי שהוא מנשק אותה. היא מספרת שהצליחה לבסוף לחמוק מביידן, כשהוא מצידו מטיח בה הערות מלגלגות כגון "שמעתי שאת מחבבת אותי".

אז מה הניא את ריד מלהגיש תלונה נגד ביידן? ומדוע התקשורת לא מתלהבת מסיפור זה? ריד טוענת שהיא אכן פנתה לתקשורת באפריל האחרון, אך לא ציינה את שמו של ביידן (כנראה מפחד) ואף הגישה תלונה כדי להראות רצינות בפני אתר שמרני בארה"ב שפרסם את סיפורה.
עוד מוסיפה ריד, כי כבר ב-1993 היא ניסתה להגיש תלונה בתוך הקונגרס אך גורמים בסביבת ביידן נקטו בצעדים נגדה על מנת שתרד מהמהלך ובין היתר קיצצו בסמכויותיה והעבירו את משרדה לחדר נטול חלונות.

ריד היא אחת משבע נשים שהתלוננו על התנהגות לא הולמת מצדו של ג'ו ביידן. בתלונותיהן הן מתארות כי נהג ללטף בצווארן ואף לשחק להן בשיער. ביידן בתגובתו הראשונה אמר כי נהג בתום לב וללא כוונה מינית ומעתה יכבד יותר את המרחב הפרטי של הנשים שסביבו. לאחרונה, ביידן מכחיש בתוקף את הטענות נגדו. לרשת msnbc הוא אמר: "לא, זה לא נכון, אני אומר זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים. זה מעולם, מעולם לא קרה".

כנגד ריד, קמו טוקבקיסטים רבים ברשתות החברתיות שטענו כי היא מנסה להפיל את ביידן בטענות כוזבות משום שהיא תומכת נלהבת של יריבו מהפריימריז האחרונים לנשיאות מצד הדמוקרטים, ברני סנדרס. בנוסף, תחקיר בעיתון המפורסם "ניו יורק טיימס" דיווח כי ערך תחקיר מעמיק סביב סיפורה של ריד ועלה מכך שאף איש צוות מאותה העת לא צידד בריד ואישר את דבריה.

מנגד, חברה של ריד אישרה כי שמעה על המקרה כבר ב-1993 וחברה נוספת סיפרה כי שמעה על המקרה ב-2008. אחיה של ריד מצדד באחותו וטוען גם הוא שאחותו סיפרה לו על המקרה. ריד מבחינתה מודה שהיא תומכת בסנדרס, אך מכחישה בתוקף כי זה המניע שלה לטענותיה. גם את הטענות שטראמפ עומד מאחוריה, או רוסיה, היא דוחה על הסף.

היום ישנן קריאות רבות לחקור את הסיפור ואף פורסמו מאמרים בעיתונים מרכזיים בארה"ב סביב הנושא. עיתון "הטיימס" טוען כי דרשו כבר ב-2018 לחקור לעומק את התלונות על התקיפות, של השופט העליון ברט קבאנו ושל ג'ו ביידן.