איתן, ודים, יאיר וטל מפתחים מכשיר שמזהה התקף פוסט-טראומטי לפני שהוא מתחיל ומשמיע הקלטות מרגיעות. "הרעיון הגיע אלינו באופן טבעי משום שארבעתנו שירתנו כלוחמים במסגרת השירות הצבאי", הם מספרים

כתבה: שי אמסלם / ערכה: שיר ששון

איתן רוטשילד, ודים נווה, יאיר מיימוני וטל אהרון אינם רק חברים לספסל הלימודים במחלקות להנדסת חשמל ופיזיקה באוניברסיטה. בקרוב הם גם יעמדו בראש חברת סטארט-אפ משלהם, בשם Headnology.

ארבעתם נפגשו בשנה הראשונה ללימודים, ומאז התחרו בהרכבים שונים במסגרת חמש האקתונים מגוונים, אשר בשניים מהם זכו במקום הראשון. בשיחה עם איתן רוטשילד, אחד ממקימי הסטארט-אפ וסטודנט שנה ד' במחלקה להנדסת חשמל, הבנתי כי החיבור ביניהם אינו בהכרח מתבסס על "חשיבה אקדמית" המסייעת להם להגיש מטלות בקלות, אלא בעיקר עומד על כך שלארבעתם יש סקרנות טבעית המדרבנת אותם לשבת שעות נוספות כדי לפצח רעיונות ופתרונות לבעיות קיימות.

"האקדמיה היא לא הגורם שדחף אותנו להתנסות ביזמות וזה גם לא התפקיד שלה", מסביר רוטשילד, "יש לה אג'נדה מסוימת וזה עולם המחקר. באופן כללי אני מאמין שיזמות צריכה לבוא מסטודנטים; אף אחד לא ילמד אותך להיות יזם, שום קורס ושום הרצאה. מה שהאקדמיה כן יכולה לתת דחיפה ראשונית לחדשנות על ידי תחרויות והאקתונים – ממש איפה שאנחנו התחלנו".

Safehand, הפרויקט שהתניע את רעיון הקמת הסטרט-אפ, קיבל חוות דעת מעולות במסגרת ההאקתון האחרון שהאוניברסיטה ערכה בשיתוף עם חברת מיקרוסופט בנושא "יזמות חברתית". "חשבנו על מכשור טכנולוגי נייד לפוסט-טראומתיים, הנעזרים בכלבים העוברים הכשרה מיוחדת בכדי לסייע להם ביום-יום", מסביר רוטשילד, "הרעיון הגיע אלינו באופן טבעי משום שארבעתנו שירתנו כלוחמים במסגרת השירות הצבאי, כך שלצערנו, אנו אוטומטית מוקפים בחברים ובמכרים שעברו חוויה טראומטית במהלך הצבא וכיום מתמודדים עם פוסט-טראומה אשר משבשת את תפקוד חייהם התקין".

"לאחר שערכנו תחקיר בקרב אנשים החיים עם פוסט טראומה, הבנו כי עצם רכישת הכלב ותחזוקתו הינו הליך יקר שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו", מוסיף רוטשילד, "ולכן הבנו שאנו חייבים למצוא פתרון נגיש שיוכל להוות כפתרון זמני לאנשים הזקוקים לעזרה דומה, בצורה הדחופה היותר".

מכאן, הדברים התגלגלו די מהר: "נעזרנו בשירה אשכנזי, סטודנטית שנה ג' לפסיכולוגיה, אשר סיפקה לנו מידע לגבי פוסט טראומה הנגרמת מלחימה ומלחמה, על התפקיד ממלא הכלב בחייו של האדם הפוסט-טראומתי ועל התגובות הפיזיולוגיות הנגרמות בשעה שהאדם חווה התקף".

אפקט של חזרה למציאות

"להאקתון עצמו הגענו עם רעיון ודרכי פעולה", הוא מספר, "אך כיום כבר יש בידינו אב-טיפוס. המכשיר מזהה בגופו של האדם את הסימנים המקדימים בגוף להתקף פוסט טראומתי וכך לפני שההתקף מתחיל, כבר משמיע לאדם הקלטה של קולו עם אמירות העוזרות לו לחזור למציאות ולהירגע, או אפילו מפעיל שיר מסוים שעוזר לו גם כן להשיג את אותו אפקט של חזרה למציאות – בדיוק כפי שכלב עוזר לעשות במצבים דומים".

אמנם זו לא פעם ראשונה שחברים מתאגדים יחדיו למען פרויקט משותף, אך בדרך כלל זה קורה בשלב בחיים כאשר המקימים התייצבו כלכלית וצברו כמה קשרים פה ושם – אך אצלם זה כנראה זה אף פעם לא הפריע: "לא צריך לחכות שיהיה לך סכום כסף גדול כדי להתחיל לעבוד על רעיון. בייחוד לא לחכות עוד כמה שנים ולקחת סיכון שאולי משהו דומה יצא לשוק ואז כל הרעיון ילך לפח".

"מעבר לכך", הוא מוסיף, "ידענו מלכתחילה שאנחנו מתחילים בלי סכום אסטרונומי. הרי ארבעתנו סטודנטים, אשר במקביל משלבים משרות סטודנט ואת הזמן הנותר לנו אנו פשוט משקיעים ברעיון שאנחנו מאמינים בו".

בימים אלו, ארבעת מייסדי הסטארט-אפ נפגשים עם משקיעים פוטנציאליים ומקווים להוציא לשוק בקרוב את המוצר שפיתחו. "אני ושאר חברי הצוות עובדים בכל רגע פנוי שיש לנו כדי לקדם את הפרויקט הזה", מספר רוטשילד, "אני לגמרי מאמין בו ועצם זה שיש בו ערך מוסף שמתחבר לכל אחד מאיתנו, רק מעניק לנו יותר מוטיבציה להמשיך וליצור רעיונות דומים במסגרת הסטרט-אפ שאנו מקימים".

*המכשיר אינו מהווה תחליף לטיפול רפואי, פסיכולוגי או תרופתי  – אלא משמש ככלי עזר בלבד.

אתר האינטרנט: headnology.com
כתובת המייל: info@headnology.com

מאת אלעד כרמיאל

הפרשן הפוליטי של חברת החדשות, עמית סגל, התארח באוניברסיטת אריאל וסיפק הצצה לחייו של אחד מבכירי העיתונאים בישראל. בין היתר התייחס לתקשורת בישראל ("לא מייצגת את האוכלוסייה"), לחקירות נתניהו ("המשטרה אובססיבית לגבי כל ראש ממשלה בדור האחרון") וגם הימר מי יהיה ראש הממשלה בעוד שבע שנים

ביום שני האחרון הגיע להתארח בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל העיתונאי עמית סגל. סגל הגיע לדבר עם הסטודנטים ועובדי בית הספר במסגרת "מפגשים עם התעשייה" המפגישה את בכירי עולם התקשורת עם הסטודנטים מבית הספר לתקשורת. במסגרת השיחה התייחס סגל לנושאים הבוערים שעל סדר היום התקשורתי ובנוסף דיבר גם על חוויותיו כימני ומתנחל לשעבר בעולם התקשורת.

"התקשורת לא מייצגת את האוכלוסייה כמו שהיא, זה כואב אבל פחות", השיב סגל לשאלה איך הוא רואה את התקשורת כיום. "למשל בידיעות אחרונות כתבו במהלך השנים הרבה עיתונאים ימניים, אבל הם תמיד כתבו את טורי הדעה, כלומר תמיד אמרו – זהירות, ימני לפנייך. אורי אליצור, אורי אורבך, אבא שלי (חגי סגל – א"כ) המוסד הזה של כתב/פרשן שמדבר על כל הנושאים אבל יש לו גם דעות ימניות, זה דבר שהוא מובן מאליו בעיניי, אבל זה עדיין דבר שנתפס כמשהו אוונגדרי. למעשה אני חושב, וזה לגנותה של התקשורת הישראלית, שעד 2013 כשמנכ"ל חברת החדשות אבי וייס החליט למנות אותי לכתב הפוליטי, בפאנל, בשולחן הוותיקים, לא היה אף אדם שהוא אובייקטיבי וימני. כולם היו או לא מזוהים בכלל, או מזוהים שמאלה, וזה דבר שצריך להשתנות".

שאלה נוספת שנשאל סגל, היא האם הוא רואה את עצמו כנציג של המגזר הדתי לאומי או שהוא פשוט עיתונאי? "התשובה היא גם וגם. לא הגעתי לעיתונות כי רציתי להיות צייר..  אני אוהב את זה. לכל אדם שמופיע על המסך, ברדיו או בעיתון יש יצר נרקיסיסטי, לא כולנו צנועים וענווים.. כל מי שעל המסך אוהב את זה".

סגל, 36, נחשב לאחד העיתונאים הבכירים בישראל. כיום משמש סגל כפרשן הפוליטי של חברת החדשות, מגיש תוכנית בגלי צה"ל ובעל טור פוליטי בידיעות אחרונות. סגל נולד וגדל בעפרה ולמד בעברו בישיבת נתיב מאיר ובתיכון הימלפרב בירושלים. במהלך הפאנל נשאל סגל האם הוא מפרסם גם ידיעות שעלולות לפגוע במחנה הימין. בתשובה לשאלה זו הזכיר סגל את הפרסום שלו בשבוע שעבר, במהדורת "החדשות",  על כך שראש המועצה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת, נשלח למשימה פוליטית על ידי ראש הממשלה בניסיון למנוע את נפילת הממשלה. "בעיניי זה בעייתי מאוד, הוא אפילו לא הכחיש את זה".

בהמשך לשאלה זאת המשיך סגל ואמר שכיום ההשפעה של הכתבים היא כבר פחות גדולה ממה שחושבים. "אם לא אני הייתי מביא את הסיפור הזה הוא היה דולף למישהו אחר, בעולם של היום אין כמעט סיפור שאם לא אתה תביא אותו אף אחד אחר לא יביא אותו והוא ייגנז לעד".

לדעת סגל ההשפעה הגדולה באמת היא להביע עמדות, לנהל סדר יום ולהעלות נושאים שלא נמצאים בתקשורת הכללית. כדוגמא לדבר הזה ציין סגל את אוסלו וההתנתקות: "אם הייתם מסתובבים בתקשורת בשנות אוסלו, לא היה עיתונאי בכיר אחד שחשב שהרעיון של להביא חבר רוצחים מתוניס, את רוצחי היהודים הגדולים ביותר מאז היטלר, ולצייד אותם בנשק ושיריוניות ולקוות שהדבר הזה יביא שלום, לא היה עיתונאי אחד בשנת 1993 שחשב שהדבר הזה הוא מופקר. ב-2005, בהתנתקות, 99 אחוז מהעיתונאים הבכירים בישראל הביעו עמדות בעד ההתנתקות. היה אחד שלא, ינון מגל, והתנכלו לו בערוץ עשר בעקבות העמדה הזאת. אני חושב שיש שירות לאומי ואזרחי חשוב מאוד בלהביא עמדות אחרות. התקשורת לא נפגעת מעוד עמדות, היא רק מרוויחה מהן".

לשאלה מה הוא חושב על האופי הדמוקרטי של מדינת ישראל השיב סגל: "אני חושב שהדמוקרטיה בישראל נמצאת בפריחה, אני חושב שאין שום סכנה לדמוקרטיה במדינת ישראל. כל הטענות על מדרון חלקלק לא נכונות. אני חושב שהתקשורת הישראלית היום חופשית לאין שיעור. הכישלון של התקשורת הוא שכולם מדברים בטון אחד, שם הכישלון הדמוקרטי שלה, טוב שיהיו כלי תקשורת נוספים".

סגל התייחס גם לחוק הנאמנות בתרבות שעלה בשבוע שעבר בכנסת: "לא הצלחתי להבין עדיין למה אם מדינת ישראל לא נותנת מימון למישהו שמעלה הצגה בעד רוצחים, איך הדבר הזה פוגע בדמוקרטיה?" בשלב זה מנחה הפאנל, פרופסור רפי מן, ענה לסגל ואמר שזה פוגע בדמוקרטיה כי תפקיד הממשלה לממן תרבות. "יש כאן סימנים של צנזורה תרבותית שלא הייתה בעבר".אמר מן.

סגל השיב שצריך קודם כל לבדוק האם מדינה צריכה לממן בכלל תרבות. לאחר מכן המשיך ואמר: "אני חושב שיש גבול שמדינה יכולה לשים, במקרים מאוד חריגים, שבהם מדינה לא צריכה לממן יצירות שחותרות תחת עצם קיומה. לדוגמא הסרט ג'נין ג'נין של בכרי, לפי ההיגיון של מתנגדי חוק הנאמנות בתרבות, קצר מאוד הקו בין עמדתם לבין הצורך שישראל תממן את אוסף בשקרים המתועב הזה".

לסיום בנושא חוק הנאמנות בתרבות אמר סגל כי "יש מרחק אדיר בין מקרי הקיצון האלה לבין צנזורה, הלוואי שנגיע למצב שבו האומנות תגיע לייצוג שתתקרב לעשירית מהמשקל של הדתיים, הדרוזים, הימניים והחרדים. כרגע המצב הוא שהאומנות מדברת בקול אחד, אבל זהו איננו קולה של ההמשלה, האומנות היא זאת שנפגעת מכך".

ביחד עם פרופסור מן הנחתה את הפאנל גם נוי גדו, סטודנטית משנה ג', ששאלה את סגל: "מי לדעתך  פוטנציאל להיות ראש ממשלה אחרי נתניהו?" בשלב זה סגל הפתיע וענה "בישראל לא מנצחים בחירות, בישראל מפסידים בחירות. בישראל ראש הממשלה יכול לסיים את תפקידו מתי שרק ירצה, כי ראש הממשלה יכול לקבוע מתי יהיו הבחירות, הוא שולט בסדר היום ואין עליו הגבלת כהונה, הוא יכול לפזר את הכנסת בכל זמן נתון. מתי ראש הממשלה מפסיד בחירות? כשמסת הכישלונות שלך, או החקירות במקרה הזה, עולה על מסת ההישגים. ברגע שהמסה הזאת תעלה, מי שיהיה שם ירים את ראשות הממשלה מהרצפה. זה מה שקרה לביבי ב-2006, עם 12 מנדטים לא הוא ניצח, זה אולמרט שהפסיד עם מלחמת לבנון השנייה. אולמרט בוודאי לא נהיה ראש ממשלה, זה שרון שקיבל שבץ לצערנו. שרון לא נהיה ראש ממשלה כי הציבור התאהב בו, אלא כי ברק נכשל".

סגל נשאל מי הדמויות הפוטנציאליות לדעתו והשיב: "הסטטיסטיקה אומרת שכל ראשי הליכוד מאז קום המדינה נהיו ראשי ממשלה, לכן ראש הליכוד הבא סיכוייו להיות ראש ממשלה הם מאוד טובים. ושם בסוף יש את גדעון סער, ישראל כץ וניר ברקת שגם אותו כדאי לזכור, ואולי מירי רגב".

לדברי סגל, "יותר סביר שזה יהיה או מהימין או מהמרכז-ימין, יאיר לפיד הוא דוגמה, ורמטכ"לים בדימוס. אם הייתי צריך להמר לעוד שבע שנים הייתי אומר שראש הממשלה יהיה ראש המוסד יוסי כהן". לסיום בנושא זה אמר סגל: "לי אין כוונה ללכת לפוליטיקה".

לסיום נשאל סגל על חקירות נתניהו והתיקים נגדו. "אני לא חושב שהמשטרה רודפת את נתניהו. המשטרה היא אובססיבית כלפי כל ראשי הממשלה בדור האחרון. כשבוחנים את 22 השנים האחרונות רואים שנפתחה חקירה פלילית נגד כל ראש ממשלה מכהן. אני אגיד לכם משהו על חקירות נתניהו, אני חושב שבנימין נתניהו הוא אחד מראשי הממשלה הפחות מושחתים שהיו פה. הוא לא קיבל כסף כמו אהוד אולמרט, בניו לא קיבלו מאות אלפי דולרים כמו אריאל שרון, הוא לא הניע פרשת עמותות כמו אהוד ברק. המלצות המשטרה הן על שוחד בתיק נוני מוזס ואתר 'וואלה', הציבור בישראל לא אוהב מושחתים, אם היו תופסים את נתניהו עם מעטפה אחת של דולרים, או בפרשת הצוללות, הוא היה טס מתפקידו באותו יום. זאת תהיה הפעם הראשונה בתולדות המדינה או העולם שהועמד לדין בן אדם על עסקה של שוחד כשהתמורה היא לא מעטפות, אלא סיקור חיובי".

בעניין הסיגרים והשמפניות אמר סגל: "אני חושב שיש משהו מכוער ודוחה בלחיות על חשבונו של טייקון, בלמלא את חלל משרד ראש הממשלה בעשן מתוצרת מיליארדר או לשתות שמפניה על חשבונו".

בהתייחסות לתיקי 2000 ו-4000 אמר סגל: "לדעתי זאת הפרשה היותר בעייתית מכל השלוש (הסיגרים והשמפניות – א"כ), תיקי 2000 ו4000 הם חמורים, הם חמורים אבל לדיון ציבורי".

לסיום אמר סגל: "אני מחזיק מעצמי צרכן תקשורת אובססיבי. עד שנפתחה החקירה לא שמתי לב ש'וואלה' הוא אתר שבעד ביבי, אפילו הוא היה ממש נגד נתניהו. לכן לגבי תיק 4000 בוא נחכה ונראה מה ההוכחות שיש לרשויות אכיפת החוק".

 

מאת ארצ'י קגן

בצלאל בנימין בן ה-26 עבד בקיץ בחווה לגידול קנאביס בקליפורניה. "המומחים שם הם קצת כמו רבנים, אנשים עם תשוקה". ריאיון

רק חודש מאז שהלגליזציה בקנדה נכנסה לתוקף ומלאי המריחואנה ברחבי כל המדינה כמעט אזל.

צמחי הקנאביס גדלים, נקטפים ומיובשים בתהליך קפדני על מנת לספק עבור השוק מוצר איכותי. בדרך כלל בשדות פרטיים על ידי אנשים מסורים ומקצועיים. בצלאל בנימין בן ה-26 מבית שמש הוא רק אחד מתוך קהילת מגדלי המריחואנה המסורים. בקיץ האחרון נסע בנימין עד לחוות קנאביס פרטית בקליפורניה כדי לעסוק בקטיף הצמח. משהגיעו לחווה באמצע אוגוסט, טיפח את השיחים במשק והתמסר למלאכה. את עבדותו כמלקט פרחים מן השיחים עשה בקפידות וזהירות רבה למשך 10 שעות עבודה ביום. בנימין, סטודנט להנדסה המנוסה בעבודות חקלאיות, מודה שנסע לחווה למען החוויה, הגיע בתור חובבן ועזב אותה כמגדל מתחיל.

ספר לי איך הגעת לחווה
"חבר שלי מבית שמש שאתו גדלתי, עבר לקליפורניה לפני כמה שנים והקים שם חוות קנאביס. הוא פרסם בפייסבוק שהוא מחפש עובדים לקיץ. אני סטודנט, בדיוק בחופש ומחפש עבודה".

למה רצית לנסוע לארה"ב לעבוד?
"עסקתי בעבר בחקלאות גם בארץ בקטיף תפוחים וגם באוסטרליה בחוות משק. רציתי גם להיות במקום אחר וזה משך אותי, לחזור למקורות שלי. נולדתי בניו ג'רזי ועליתי עם הוריי לישראל בגיל 3, אז רציתי לחזור לשם בתור מבוגר להתחבר לאדמה שם, לא רציתי להרגיש כמו זר, לפתוח דברים שהיו סגורים אצלי הרבה זמן. קצת זמן איכות עם האדמה ועם עצמי".

 מה היה הסכם העבודה?
"סגרנו לפני הטיסה שישלמו לי משכורת בעד 7 שעות עבודה ביום, יכסו לי את הטיסה, לינה ואוכל. באמת כשהגעתי לשם עבדתי את שהובטח לי, אבל במהרה כבר נדרש ממני לעבוד 11-10 שעות ביום כדי לפצות על ההזנחה שהייתה שם. מומחה בגידול ויועץ לחבר שלי הסביר לו שהוא חייב להריץ עבודה כדי להספיק את הקטיף בזמן".

ספר לי על תהליך הגידול של הקנאביס.    
"קודם כל העבודה בשדות היא עבודה קשה, עבדנו במשך כל שעות האור. כמו שמגדלים כל צמח, יש לו זמן זריעה משלו בתחילת העונה. בכל עונה צריך לשתול מחדש, זרעים או שיבוטים של זן מסוים. גידלנו בשטח פתוח בתוך אדניות. שותלים את האדניות באדמה ומכסים את הקרקע סביב הצמח באלפלפא".

ובזמן הפריחה?
"אחרי שהצמח גדל, והפריחה החלה, אני הגעתי ותמכתי בפרחים, שמתי רשתות, גזמתי, השקתי ידנית, האכלתי את הצמחים במזינים, ונתתי לצמח לפרוח. כל יום בדקתי שהמים מפוזרים סביב השורשים בצורה מושלמת כי שיצמחו בצורה שווה".

מתי תקופת הקטיף של הפרח?
"תקופת אוקטובר, הפרחים מוכנים והגיע הזמן לקציר. קודם צריך להוציא את הפרח הבשל מהעץ, ומעבירים את הפרחים לתחנת הורדת עלים .אחר כך תולים את הפרח לייבוש, כמובן שמסמנים הכל לפי זנים (גידלנו שם כמה זנים). הפרח מתייבש בערך לשבועיים בטמפרטורה קבועה של 67 מעלות פרנהייט".

מתי המוצר מוכן למכירה לספק?
"כל התנאים מותאמים בצורה מדויקת כדי שהפרח יתייבש בצורה מושלמת כדי לייצור מוצר מושלם עבור הספק. אחרי התלייה מאכסנים את הפרחים בארגזים כדי לשמר אותם. כל כמה זמן מנערים את הארגז כדי לרענן את הפרח, גם בערך שבועיים, ואז הפרח מוכן לגיזום נוסף ולהימכר לספק".

היית רוצה לראות לגליזציה בארץ?
"לא עכשיו, הייתי רוצה לחכות לראות מה ההוכחות הסטטיסטיות מארה"ב לראות באמת איך הכלכלה, החברה, והאוכלוסייה נראית. תראי הייתי שם, ראיתי איך האנשים שם מרגשים בנח להסתובב מסטולים כל היום. וזה כאילו נורמלי, אבל זה לא. זה מוזר. מצד שני בארץ, יש המון מצבים בהם אנשים טובים, שומרי חוק, נתפסים ונעצרים על החזקת מריחואנה, לאנשים טובים נפתחים תיקים במשטרה, נרשם להם עבר פלילי וזה פשוט הורס להם את העתיד.  לדעתי הם לא צריכים להיות מוכתמים".

זוהי עבודה קשה ומתישה לגדל מריחואנה. אבל מישהו צריך לעשות את זה. וכדאי, שוק המריחואנה החוקית לשימוש אישי ורפואי הוא עסק משתלם במיוחד המגולל רווח של מיליארדי דולרים בשנה, בעיקר באמריקה הצפונית. התצורה הרווחית העניקה לכלכלה האמריקנית מקפצה, תוספת של מקומות עבודה ובזכות הלגיטימציה גם דרישה ותשלום של מיסים, מה שגם הוא מוסיף לערך הכלכלי.

במידה ויתרחש לגליזציה בארץ, היית רוצה לקחת בזה חלק?
"ברמת המיקרו כן, אבל יש השלכות שליליות ללגליזציה בארץ. למרות שהמסחר בקנאביס היא תעשייה מבוקשת, שיכניס כספים למדינה, ויעניק מקומות עבודה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שלקנאביס יש השפעות פיזיות".

מה אתה מוצא שלילי בהשפעות הללו?
"שהם יכולות להשפיע לרעה על ענפים אחרים בתעשייה, אנשים יהיו פחות אסרטיביים, שעלולים למנוע מהכלכלה לצמוח כי הגראס משפיע על הביטים אישיותיים באדם. יש סכנה שאם ינגשו מדינה שלימה לסמים קלים, זה עלול להשבית אותו".

עברו כמה חודשים מאז שחזרת, מה נשאר איתך מהחוויה שם בחווה?
"אני עדיין מעבד את כל מה שהיה שם, אני בטוח שהושפעתי מרמת המקצועיות שם, שנחשפתי לאנשים כאלה שכל כך מבינים במשהו מסוים. המומחים שם הם קצת כמו רבנים, בן אדם פועל וכל פעולה שהוא עושה מכוון ומדויק כל כך, הם אנשים עם תשוקה. הבנתי גם מה אמריקאים עושים שונה מישראלים, שזה באמת להיות מקצוען בתחום שלך, הם מקדישים עצמם ומבינים שזה התפקיד שלהם להיות הכי טובים בזה".

איך אתה מסכם את השהות שם?
"הגעתי שם באמת לתובנות עמוקות, זה חוויה ענקית, גרתי שם עם עוד חבר'ה צעירים שגם רק באו כדי לחוות משהו אחר. בארץ, לא הייתי יכול לעשות משהו כזה בקיץ שלי. נסעתי לקליפורניה, עבדתי בחוות קנאביס, היה לי קיץ מיוחד. למדתי להעריך את העבודה הקשה שכרוכה בגידול הקנאביס".