ארכיון הקטגוריה: כלכלה

"חור בהשכלה": הפודקאסט שכל סטודנט חייב לשמוע

קרה לכם פעם שהמרצה שאל אתכם על אירוע, מושג או מדינה מסוימים ולא ידעתם מה להשיב לו? חשבתם פעם שמה שלמדתם בתיכון לא העשיר את הידע הכללי שלכם במידה מספקת? אם התשובה שלכם לשתי השאלות הללו היא "כן", אז "חור בהשכלה" של עיתונאי "כלכליסט" יובל שדה, הוא הפודקאסט המושלם עבורכם בדרך חזרה הביתה מהאוניברסיטה

רפרוף קצר ברשימת ההשמעה בת 27 הפרקים של "חור בהשכלה", יחשוף בפניכם נושאים כלליים ומגוונים – מחופשות, דרך מינים פולשים ועד מפלצות. יובל שדה הבטיח לעסוק ב"חור בהשכלה" בכל דבר שהייתם אמורים לדעת אבל אף אחד לא טרח ללמד אתכם. לאור ההצלחה האדירה לה זכה הפודקאסט בשנה וחצי האחרונות, נדמה שמאזינים רבים חושבים שיובל עמד בהבטחתו.

אז איך בעצם הכל התחיל?

"במסגרת התואר למדתי, עבדתי וגם עשיתי דברים נוספים, אך הרגשתי שחסר לי איזשהו ממד יצירתי בחיים. הסיפור של הפודקאסט הוא די מצחיק. אני משרת בחטיבת החרמון במסגרת המילואים, ובזמן שאני נמצא במוצב "ישראלי", מגיע אליי חבר ואומר לי 'שמע יובל, למה שלא תתחיל להקליט פודקאסט?'. בהתחלה אמרתי לו שזה לא מעניין אותי ועל מה בכלל אדבר בפודקאסט, אבל באיזשהו שלב זה התחיל להתבשל לי בראש ואחרי כמה זמן החלטתי שאני פשוט מתחיל לעשות את זה. קניתי ציוד והקלטתי את הפרק הראשון. באותה תקופה בדיוק התחילה הקורונה, ככה שפתאום הייתי יותר בבית והיה לי יותר זמן, ומשם זה התגלגל".

יובל שדה מעיד כי הוא נכנס לעולם התקשורת רק לאחר שהתחיל להקליט את הפודקאסט. עד אז הוא למד במסלול פכ"מ (פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה) באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עבד במהלך התואר במגזר הציבורי והפודקאסט נתן לו הוכחה לדבריו, שהוא יכול "לעשות" תקשורת.

צילום: יובל שדה

מה הייתה המטרה שעמדה מאחורי הקלטת "חור בהשכלה"?

"לא הייתה לי מטרה לחנך. הפודקאסט הזה פשוט משקף את מי שאני. אני אדם שאוהב ידע כללי, שמחפש לדעת כמה שיותר. הייתי ילד שקורא הרבה ספרים, כזה שקנו לו ליום ההולדת אטלס היסטורי של העולם".

מה מייחד את "חור בהשכלה"?

"רוב הפודקאסטים מדברים על דברים פרקטיים, יש פודקאסטים שמלמדים אותך איפה להשקיע את הכסף שלך למשל. אני לא עשיתי משהו פרקטי, עשיתי משהו כללי. הדבר היפה ב'חור בהשכלה' זה שהוא מדבר על הבנאלי – על אש, על איסלאם, על נצרות, על אנגליה, דברים שבמבט ראשוני הם מובנים מאליהם, אבל בפועל אנחנו לא פעם מפספסים אותם ולא יודעים עליהם מספיק. הפידבקים הכי טובים שקיבלתי היו על הפרקים שעשיתי על ארצות- אנגליה וארצות הברית. הפרקים שהכי נהניתי לעשות באופן אישי היו דווקא הפרקים על הנושאים האמורפיים, כמו הפרק על אידיאולוגיה".

מתוך מאות הפודקאסטים הקיימים בישראל, הפודקאסט שלך הוא בין המוכרים והמוצלחים ביותר. אלו המלצות יש לך עבור אותו סטודנט שרוצה להתחיל להקליט פודקאסט משלו?

"קודם כל, צריך להבין שלהצליח כרגע עם פודקאסט בישראל זה כמו להצליח כמוזיקאי, זה מאד קשה. אני חושב שהפודקאסט שלי הצליח הרבה בזכות מזל. זה קשור גם ליכולות הגשה, יש אנשים שכותבים מצוין, אבל המדיום הדבור הוא לא בשבילם. אני חושב שמי שרוצה להצליח, צריך להיות מעניין ולא לעשות את מה שאנשים אחרים עושים".

העונה השלישית של חור בהשכלה הגיעה לסיומה, מה הלאה?

"הגעתי למצב שבו קשה לי להקליט את הפודקאסט בעבודה הנוכחית שלי. אני לא יודע מה השלב הבא, יכול להיות שאחזור להקליט את העונה הרביעית, יכול להיות שאשנה את הפורמט. למרות הפידבקים המדהימים שקיבלתי ולמרות שממש נהניתי לאורך כל הדרך, הקלטת הפודקאסט שאבה ממני הרבה כוחות. אבל שוב, יכול להיות שאמשיך".

בין אם תצא עונה רביעית של הפודקאסט ובין אם או לא, כל שלוש העונות של "חור בהשכלה" מחכות לכם בספוטיפיי, בגוגל פודקאסטס ובכל מקום אחר שבו אתם מאזינים למוזיקה ופודקאסטים. ככה שאם תמיד רציתם לדעת מי זו מושבת האסירים שהפכה לאחת המדינות המצליחות והעשירות ביותר בעולם, מה עומד מאחורי האגדה על חדי הקרן או מי היו הוויקינגיים, יובל שדה כבר מחכה לכם עם כל התשובות.

מבחן הסופגניות הגדול

רולדין, מיקי שמו או מאפה נאמן: איפה תמצאו את הסופגנייה הכי יקרה – ומה הייתה התוצאה במבחן הטעימה העיוור שלנו?

כתב: שמואל מוהיני / עורך: לירם מורדכי לוי

חג החנוכה הקרב ובא עלינו לטובה כבר מזמן הפך לסוג של קונצנזוס בחברה הישראלית יש לומר. אפשר לדבר שעות על משמעויות החג ומקורותיו ועל החופש המיותר שיוצאים אליו התלמידים ועוד ועוד, אך היום נדליק זרקור על המנהג הכי טעים שמביא איתו חג החנוכה.

הריח שלהן כבר מזמן ממלא את האויר במאפיות ובמרכזי הקניות הרבים, ואת הפיות הרבים ברוק שנוצר רק מהמחשבה על טעמן השומני והמתוק שיוצר אצל רובנו ייסורי מצפון אחרי אכילתן. אני חושב שהבנתם על מה אני מדבר על גוש הבצק המתוק, המטוגן, המושחת המגיע במגוון מילויים שונים וחדשים מידי שנה. הסופגנייה!

בעשור האחרון השם הנרדף לסופגניות הפך להיות הרשת המוכרת "רולדין" שחרטה על דגלה להיות הראשונה בתחומה. יצאנו למסע קצר בעקבות המאכל הכל-כך אהוב בקרב הישראלים והלא זול בכלל/ בואו נתחיל

סיפורנו מתחיל על פי המסורת היהודית בימי בית המקדש השני, באותה התקופה אנטיוכוס היווני שלט ביד רמה וחזונו היה להפוך את כל היהודים ליוונים ובין היתר הוא השתלט על בית המקדש ובזז את אוצרותיו. הייתה קבוצה של כוהנים שנקראו חשמונאים. אותם חשמונאים ביצעו מרד ביוונים ולאחר הצלחת המרד הם רצו להחזיר עטרה ליושנה ולהדליק שוב את המנורה. לאחר חיפושים אחר שמן נמצא פח אחד וכנגד כל הסברות השמן הספיק ל-8 ימים. וכמו כל חג יהודי טוב אנו חייבים לציין אותו בעזרת מאכלים כמובן וכאן נכנסת הסופגנייה האהובה לסיפור.

צילום: רוחמה שרף

הצרכן הישראלי מוצף במותגים חדשים בעולם הסופגניות. המחירים כאמור לא מתאימים לכל כיס ולעיתים אף מוגזמים. השווינו בין שלוש הרשתות המובילות בתחום: רולדין, מאפה נאמן, ורשת הקונדיטוריות של מיקי שמו. רכשנו את הסופגניות היקרות ביותר של כל רשת וכאמור ההבדלים ניכרים, רשת מאפה נאמן זכתה בתואר הזולה ביותר בפער משמעותי על שתי המתחרות – 9 ש"ח לסופגנייה. אחריה רשת הקונדיטוריות של מיקי שמו, שם סופגנייה מיוחדת עולה 15 ₪ ובתואר היקרה ביותר זוכה רולדין עם מחיר של 16 ₪ לסופגנייה. כמו כן רכשנו גם את סופגניית הריבה המסורתית בכל אחת מן הרשתות וכאן המחיר הוא די דומה – 5-6 ₪ לסופגנייה.

כעת למבחן הטעם, בחרנו 3 טועמים אקראיים לגמרי ועשינו טעימה עיוורת כך שלא ניתן היה להבחין איזו סופגנייה שייכת לאיזו רשת. התוצאות במבחן הטעימה חד משמעיות, הסופגניות (הדי מוגזמות יש לומר) של רולדין במקום הראשון, מייד אחריהן הסופגניות של מיקי שמו ובמקום האחרון מבחינת הטעם פה אחד נמצאת רשת מאפה נאמן. המשותף לכל הסופגניות הוא שכולן מצטלמות נהדר לאינסטגרם ומכאן לרוב הבהלה אחריהן.

צילום: רוחמה שרף

כיום מוצעות מספר לא מבוטל של אופציות שונות ומגוונות לסופגניות, כאמור הסופגנייה במילוי הריבה המסורתית לא ירדה עדיין מהמדפים מסתבר ואפילו ממשיכה להיות הנמכרת ביותר.

בשיחה עם משה פרץ, בעלים ומנהל סניף "רולדין ממילא" בירושלים ועם השף מיקי שמו שאלנו אותם לגבי הסופגניות הכי נמכרות והחידושים משנה לשנה שמשאירים את הרשת בראש הרשימה כל שנה מחדש וזאת למרות המחירים המופרזים. "למרבה הפלא, אך לא בהכרח מובן מדוע", אומר פרץ, "הסופגנייה הנמכרת ביותר היא עדיין סופגניית הריבה המסורתית. רשת רולדין עומלת וחוקרת רבות את כל המתחדש בעולם הקונדיטוריה הבינלאומי וממשיכה להוביל את עולם הקולינריה הקונדיטורית בישראל מתוך נחישות והתמדה. גם על הידע וגם על איכות החומרים".

פרץ מוסיף: "תתפלא לשמוע שבשנים האחרונות רולדין אינה הרשת היקרה בישראל בתחום הסופגניות, מחירי סופגניות הגורמה הרקיעו שחקים ונעמדים על 18-30 ש"ח לסופגנייה אצל המתחרים ואילו ברולדין המחיר 16 ש"ח לסופגנית גורמה. הלקוח הישראלי מטייל רבות בעולם, מכיר וחשוף לטעמים חדשים ואיכותיים שאותם הוא פוגש ברולדין באיכות וברמה הגבוהה ביותר. ועל איכות וחוויה חדשה הלקוחות מוכנים לשלם".

מטעמו של השף מיקי שמו נמסר: "למרות החידושים, עדיין סופגניית הריבה הקלאסית שומרת על מקומה בתור הנמכרת ביותר, יש מספר סופגניות מיוחדות שאנו משמרים משנה לשנה כדוגמת סופגניית הקליק והאוראו האהובות על הילדים ולצידם יש את הספוגניות החדשות כמו סופדניית הקדאיף והקרם שנית. אנו חייבים להמציא את הגלגל ולחדש כל הזמן. שימוש בחומרי הגלם האיכותיים ביותר מהווה פקטור קריטי הרי סופגניה שיצאה מטיגון צריכה להיאכל באותו הרגע אחרת היא מאבדת מטעמה ולכן אנו משתמשים בחומרים האיכותיים ביותר שמחפים על ההמתנה מהטיגון ועד האכילה, אנו לא מתפשרים בעניין הזה".

אז אם אתם לא מתפשרים ומוכנים לשלם מחיר לא זול "רולדין" ו"מיקי שמו" הם המקומות בשבילכם. למי שמעדיף אלטרנטיבות זולות ולא פחות מוצלחות, ייטב כי ייגש לרשת "מאפה נאמן".

עמית סגל: "יש משהו מכוער ודוחה לחיות על חשבונו של טייקון"

מאת אלעד כרמיאל

הפרשן הפוליטי של חברת החדשות, עמית סגל, התארח באוניברסיטת אריאל וסיפק הצצה לחייו של אחד מבכירי העיתונאים בישראל. בין היתר התייחס לתקשורת בישראל ("לא מייצגת את האוכלוסייה"), לחקירות נתניהו ("המשטרה אובססיבית לגבי כל ראש ממשלה בדור האחרון") וגם הימר מי יהיה ראש הממשלה בעוד שבע שנים

ביום שני האחרון הגיע להתארח בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל העיתונאי עמית סגל. סגל הגיע לדבר עם הסטודנטים ועובדי בית הספר במסגרת "מפגשים עם התעשייה" המפגישה את בכירי עולם התקשורת עם הסטודנטים מבית הספר לתקשורת. במסגרת השיחה התייחס סגל לנושאים הבוערים שעל סדר היום התקשורתי ובנוסף דיבר גם על חוויותיו כימני ומתנחל לשעבר בעולם התקשורת.

עמית סגל

"התקשורת לא מייצגת את האוכלוסייה כמו שהיא, זה כואב אבל פחות", השיב סגל לשאלה איך הוא רואה את התקשורת כיום. "למשל בידיעות אחרונות כתבו במהלך השנים הרבה עיתונאים ימניים, אבל הם תמיד כתבו את טורי הדעה, כלומר תמיד אמרו – זהירות, ימני לפנייך. אורי אליצור, אורי אורבך, אבא שלי (חגי סגל – א"כ) המוסד הזה של כתב/פרשן שמדבר על כל הנושאים אבל יש לו גם דעות ימניות, זה דבר שהוא מובן מאליו בעיניי, אבל זה עדיין דבר שנתפס כמשהו אוונגדרי. למעשה אני חושב, וזה לגנותה של התקשורת הישראלית, שעד 2013 כשמנכ"ל חברת החדשות אבי וייס החליט למנות אותי לכתב הפוליטי, בפאנל, בשולחן הוותיקים, לא היה אף אדם שהוא אובייקטיבי וימני. כולם היו או לא מזוהים בכלל, או מזוהים שמאלה, וזה דבר שצריך להשתנות".

שאלה נוספת שנשאל סגל, היא האם הוא רואה את עצמו כנציג של המגזר הדתי לאומי או שהוא פשוט עיתונאי? "התשובה היא גם וגם. לא הגעתי לעיתונות כי רציתי להיות צייר..  אני אוהב את זה. לכל אדם שמופיע על המסך, ברדיו או בעיתון יש יצר נרקיסיסטי, לא כולנו צנועים וענווים.. כל מי שעל המסך אוהב את זה".

סגל, 36, נחשב לאחד העיתונאים הבכירים בישראל. כיום משמש סגל כפרשן הפוליטי של חברת החדשות, מגיש תוכנית בגלי צה"ל ובעל טור פוליטי בידיעות אחרונות. סגל נולד וגדל בעפרה ולמד בעברו בישיבת נתיב מאיר ובתיכון הימלפרב בירושלים. במהלך הפאנל נשאל סגל האם הוא מפרסם גם ידיעות שעלולות לפגוע במחנה הימין. בתשובה לשאלה זו הזכיר סגל את הפרסום שלו בשבוע שעבר, במהדורת "החדשות",  על כך שראש המועצה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת, נשלח למשימה פוליטית על ידי ראש הממשלה בניסיון למנוע את נפילת הממשלה. "בעיניי זה בעייתי מאוד, הוא אפילו לא הכחיש את זה".

בהמשך לשאלה זאת המשיך סגל ואמר שכיום ההשפעה של הכתבים היא כבר פחות גדולה ממה שחושבים. "אם לא אני הייתי מביא את הסיפור הזה הוא היה דולף למישהו אחר, בעולם של היום אין כמעט סיפור שאם לא אתה תביא אותו אף אחד אחר לא יביא אותו והוא ייגנז לעד".

לדעת סגל ההשפעה הגדולה באמת היא להביע עמדות, לנהל סדר יום ולהעלות נושאים שלא נמצאים בתקשורת הכללית. כדוגמא לדבר הזה ציין סגל את אוסלו וההתנתקות: "אם הייתם מסתובבים בתקשורת בשנות אוסלו, לא היה עיתונאי בכיר אחד שחשב שהרעיון של להביא חבר רוצחים מתוניס, את רוצחי היהודים הגדולים ביותר מאז היטלר, ולצייד אותם בנשק ושיריוניות ולקוות שהדבר הזה יביא שלום, לא היה עיתונאי אחד בשנת 1993 שחשב שהדבר הזה הוא מופקר. ב-2005, בהתנתקות, 99 אחוז מהעיתונאים הבכירים בישראל הביעו עמדות בעד ההתנתקות. היה אחד שלא, ינון מגל, והתנכלו לו בערוץ עשר בעקבות העמדה הזאת. אני חושב שיש שירות לאומי ואזרחי חשוב מאוד בלהביא עמדות אחרות. התקשורת לא נפגעת מעוד עמדות, היא רק מרוויחה מהן".

ינון מגל. "התנכלו לו"

לשאלה מה הוא חושב על האופי הדמוקרטי של מדינת ישראל השיב סגל: "אני חושב שהדמוקרטיה בישראל נמצאת בפריחה, אני חושב שאין שום סכנה לדמוקרטיה במדינת ישראל. כל הטענות על מדרון חלקלק לא נכונות. אני חושב שהתקשורת הישראלית היום חופשית לאין שיעור. הכישלון של התקשורת הוא שכולם מדברים בטון אחד, שם הכישלון הדמוקרטי שלה, טוב שיהיו כלי תקשורת נוספים".

סגל התייחס גם לחוק הנאמנות בתרבות שעלה בשבוע שעבר בכנסת: "לא הצלחתי להבין עדיין למה אם מדינת ישראל לא נותנת מימון למישהו שמעלה הצגה בעד רוצחים, איך הדבר הזה פוגע בדמוקרטיה?" בשלב זה מנחה הפאנל, פרופסור רפי מן, ענה לסגל ואמר שזה פוגע בדמוקרטיה כי תפקיד הממשלה לממן תרבות. "יש כאן סימנים של צנזורה תרבותית שלא הייתה בעבר".אמר מן.

סגל השיב שצריך קודם כל לבדוק האם מדינה צריכה לממן בכלל תרבות. לאחר מכן המשיך ואמר: "אני חושב שיש גבול שמדינה יכולה לשים, במקרים מאוד חריגים, שבהם מדינה לא צריכה לממן יצירות שחותרות תחת עצם קיומה. לדוגמא הסרט ג'נין ג'נין של בכרי, לפי ההיגיון של מתנגדי חוק הנאמנות בתרבות, קצר מאוד הקו בין עמדתם לבין הצורך שישראל תממן את אוסף בשקרים המתועב הזה".

לסיום בנושא חוק הנאמנות בתרבות אמר סגל כי "יש מרחק אדיר בין מקרי הקיצון האלה לבין צנזורה, הלוואי שנגיע למצב שבו האומנות תגיע לייצוג שתתקרב לעשירית מהמשקל של הדתיים, הדרוזים, הימניים והחרדים. כרגע המצב הוא שהאומנות מדברת בקול אחד, אבל זהו איננו קולה של ההמשלה, האומנות היא זאת שנפגעת מכך".

ביחד עם פרופסור מן הנחתה את הפאנל גם נוי גדו, סטודנטית משנה ג', ששאלה את סגל: "מי לדעתך  פוטנציאל להיות ראש ממשלה אחרי נתניהו?" בשלב זה סגל הפתיע וענה "בישראל לא מנצחים בחירות, בישראל מפסידים בחירות. בישראל ראש הממשלה יכול לסיים את תפקידו מתי שרק ירצה, כי ראש הממשלה יכול לקבוע מתי יהיו הבחירות, הוא שולט בסדר היום ואין עליו הגבלת כהונה, הוא יכול לפזר את הכנסת בכל זמן נתון. מתי ראש הממשלה מפסיד בחירות? כשמסת הכישלונות שלך, או החקירות במקרה הזה, עולה על מסת ההישגים. ברגע שהמסה הזאת תעלה, מי שיהיה שם ירים את ראשות הממשלה מהרצפה. זה מה שקרה לביבי ב-2006, עם 12 מנדטים לא הוא ניצח, זה אולמרט שהפסיד עם מלחמת לבנון השנייה. אולמרט בוודאי לא נהיה ראש ממשלה, זה שרון שקיבל שבץ לצערנו. שרון לא נהיה ראש ממשלה כי הציבור התאהב בו, אלא כי ברק נכשל".

סגל נשאל מי הדמויות הפוטנציאליות לדעתו והשיב: "הסטטיסטיקה אומרת שכל ראשי הליכוד מאז קום המדינה נהיו ראשי ממשלה, לכן ראש הליכוד הבא סיכוייו להיות ראש ממשלה הם מאוד טובים. ושם בסוף יש את גדעון סער, ישראל כץ וניר ברקת שגם אותו כדאי לזכור, ואולי מירי רגב".

לדברי סגל, "יותר סביר שזה יהיה או מהימין או מהמרכז-ימין, יאיר לפיד הוא דוגמה, ורמטכ"לים בדימוס. אם הייתי צריך להמר לעוד שבע שנים הייתי אומר שראש הממשלה יהיה ראש המוסד יוסי כהן". לסיום בנושא זה אמר סגל: "לי אין כוונה ללכת לפוליטיקה".

ראש המוסד יוסי כהן.

לסיום נשאל סגל על חקירות נתניהו והתיקים נגדו. "אני לא חושב שהמשטרה רודפת את נתניהו. המשטרה היא אובססיבית כלפי כל ראשי הממשלה בדור האחרון. כשבוחנים את 22 השנים האחרונות רואים שנפתחה חקירה פלילית נגד כל ראש ממשלה מכהן. אני אגיד לכם משהו על חקירות נתניהו, אני חושב שבנימין נתניהו הוא אחד מראשי הממשלה הפחות מושחתים שהיו פה. הוא לא קיבל כסף כמו אהוד אולמרט, בניו לא קיבלו מאות אלפי דולרים כמו אריאל שרון, הוא לא הניע פרשת עמותות כמו אהוד ברק. המלצות המשטרה הן על שוחד בתיק נוני מוזס ואתר 'וואלה', הציבור בישראל לא אוהב מושחתים, אם היו תופסים את נתניהו עם מעטפה אחת של דולרים, או בפרשת הצוללות, הוא היה טס מתפקידו באותו יום. זאת תהיה הפעם הראשונה בתולדות המדינה או העולם שהועמד לדין בן אדם על עסקה של שוחד כשהתמורה היא לא מעטפות, אלא סיקור חיובי".

בעניין הסיגרים והשמפניות אמר סגל: "אני חושב שיש משהו מכוער ודוחה בלחיות על חשבונו של טייקון, בלמלא את חלל משרד ראש הממשלה בעשן מתוצרת מיליארדר או לשתות שמפניה על חשבונו".

ראש הממשלה נתניהו. "מכוער לחיות על חשבונו של טייקון"

בהתייחסות לתיקי 2000 ו-4000 אמר סגל: "לדעתי זאת הפרשה היותר בעייתית מכל השלוש (הסיגרים והשמפניות – א"כ), תיקי 2000 ו4000 הם חמורים, הם חמורים אבל לדיון ציבורי".

לסיום אמר סגל: "אני מחזיק מעצמי צרכן תקשורת אובססיבי. עד שנפתחה החקירה לא שמתי לב ש'וואלה' הוא אתר שבעד ביבי, אפילו הוא היה ממש נגד נתניהו. לכן לגבי תיק 4000 בוא נחכה ונראה מה ההוכחות שיש לרשויות אכיפת החוק".

בית "וואלה!". "לא היה סיקור אוהד"

 

"אין מחלוקת סביב הלגיטימציה של אוניברסיטת אריאל"

מאת שרה מי-מרום

חברי כנסת מארבע מפלגות השתתפו בפאנל פוליטי באוניברסיטת אריאל. ח"כ מיקי לוי: "ישראל נמצאת כל שנה בחוב של 8 מיליארד שקלים". ח"כ עזריה תמכה בו בעניין התקציב לגמלאי המשטרה: "משטרה חזקה זאת משטרה טובה". ח"כ פורר: "המחיה בישראל יקרה, זה לא נורמלי"

חברי הכנסת מיקי לוי (יש עתיד), רחל עזריה (כולנו), עודד פורר (ישראל ביתנו) ואיילת נחמיאס (המחנה הציוני) השתתפו אמש (יום ג') בפאנל פוליטי באוניברסיטת אריאל והשיבו לשאלות הסטודנטים. הפאנל התקיים בשיתוף עם אגודת הסטודנטים באוניברסיטת אריאל והנחתה אותו ד״ר חן פרידברג, מרצה במחלקה ללימודי מזרח תיכון. חברי הכנסת ענו שאלות הסטודנטים שעסקו בנושאי דיור, תקציב המדינה, זכויות הנכים, הטבות מס ושלל נושאים נוספים.

״עד לפני כמה שנים הנושא הזה לא היה 'אישיו'. החברה הישראלית עוברת תהליך טוב ומשמעותי״, אמרה ח"כ עזריה, חברה בוועדת הכספים, בנושא יוקר המחיה במדינה. ח״כ פורר, חבר בוועדת הכספים ובוועדת החינוך, הוסיף: ״המחיה במדינת ישראל הפכה ליקרה בשנים האחרונות, זה לא נורמלי בכל קנה מידה. יש מצב שבונים פחות ממה שצריך ונוצר פער, העניין מחייב ועדת חקירה פרלמנטרית".

ד"ר חן פרידברג. צילום: שרה מי-מרום

ח״כ פורר הציג את המלצותיו להפחתת יוקר המחיה שכללו הפחתת הרגולציה לעסקים שתוביל להורדת מחירי המוצרים והחלת חוק חינוך חובה כבר מגילאי המעונות. ח"כ מיקי לוי אמר: "יש בעיה בחישוב תקציב המדינה. לישראל אין קשרי מסחר טובים בין מדינות כמו בעסקים באירופה וזה יוצר מגבלה. כל שנה יש לישראל חובות של כשמונה מיליארד שקלים, היא מלווה כספים עם ריבית שאין לה מאיפה להחזיר. הפתרון הוא אוטומטיזציה ומחשוב".

עוד דנו חברי הכנסת בקושי הסטודנטים לממן את חייהם בזמן הלימודים (מעונות, מחייה ושכר לימוד) והקושי בהתחלת החיים שאחרי הלימודים עם שכבת הגנה כלכלית. ח״כ נחמיאס אמרה כי מפלגתה תדאג לבניית מעונות נוספים לסטודנטים והוסיפה כי כיום יש מחסור בכ-8,000 עובדים במשק הישראלי והמדינה כלל אינה ערוכה לכך. היא הדגישה כי העבירה חוק להעלאת מספר ימי החופשה במקומות העבודה כתמריץ. כחלק מניסיון להקל על סטודנטים, הסכימו חברי הכנסת שיש צורך בהוספת הטבות כמו הטבות נוספות למשרתי המילואים.

בעניין העברת הכספים לגמלאי המשטרה ענה ח"כ לוי, לשעבר מפקד מחוז ירושלים במשטרה, לשאלת הסטודנט: "מגיע להם, ישראל תשלם יותר על השעות הנוספות של השוטרים. ב-2008 צה"ל קיבל תוספת והשוטרים לא קיבלו העלאה, לא השוו את שכרם של השוטרים לצבא". ח"כ עזריה תמכה בדבריו ואמרה: "אנחנו צריכים משטרה חזקה. תמיד שמים קודם כל את הצבא אבל המשטרה חשובה ואני מאחלת שלעולם לא נאלץ להצטרך למשטרה ונראה כמה היא קריטית. כסף למשטרה זה חיובי בעיניי, משטרה חזקה זה משטרה טובה".

ח"כ מיקי לוי. צילום: ויקיפדיה

ח"כ פורר ענה לשאלת סטודנטית בשאלת חוסר הארגון של משרד החינוך בנוגע לחינוך פיננסי, והציג את הבעייתיות הקיימת במשרד החינוך: "מערכת החינוך צריכה לשנות כיוון ולתת כלים ולא לתת ידע".

בנוגע לשאלה של אחת הסטודנטיות על עזרה לנכים אמרה ח"כ עזריה כי הועלה התקציב המחולק לנכים אך ישנה בעייתיות בקריטריונים שעל פיהם יחולק הכסף, והוסיפה: "השוק זקוק לאנשים עם מוגבלויות ולאנשים שלא נמצאים בשוק העבודה: חרדים ואנשים מאוכלוסיות מוחלשות. המהפכה הבאה בתעסוקה תקרה באמצעות הנכים".

בעיית התעשייה הישראלית מוכרת לכל חברי הכנסת. הח"כים הציגו את הבעיה וטענו שהמדינה שולחת בעלי מפעלים להתמקם ברחבי הארץ ולטענתם "שוכחת" אותם. ח"כ עזריה הציגה כדוגמא את בניית המנהרות בכניסה לירושלים וטענה כי המדינה העדיפה לקחת חברה סינית על חברה ישראלית. ח"כ נחמיאס הוסיפה כדוגמא את תעשיית האוטובוסים וטענה כי מפעלים בארץ נסגרים כיוון שחברות התחבורה קונות רכבים מחברות בחו"ל.

לסיכום אמרה ח"כ נחמיאס כי קיים קונצנזוס לגבי מעמדה של אריאל: "הגעתי לאוניברסיטת אריאל מבטאת אמירה: אין מחלוקת סביב הלגיטימציה של אוניברסיטת אריאל".

"למדתי להעריך את העבודה הקשה הכרוכה בגידול קנאביס"

מאת ארצ'י קגן

בצלאל בנימין בן ה-26 עבד בקיץ בחווה לגידול קנאביס בקליפורניה. "המומחים שם הם קצת כמו רבנים, אנשים עם תשוקה". ריאיון

רק חודש מאז שהלגליזציה בקנדה נכנסה לתוקף ומלאי המריחואנה ברחבי כל המדינה כמעט אזל.

צמחי הקנאביס גדלים, נקטפים ומיובשים בתהליך קפדני על מנת לספק עבור השוק מוצר איכותי. בדרך כלל בשדות פרטיים על ידי אנשים מסורים ומקצועיים. בצלאל בנימין בן ה-26 מבית שמש הוא רק אחד מתוך קהילת מגדלי המריחואנה המסורים. בקיץ האחרון נסע בנימין עד לחוות קנאביס פרטית בקליפורניה כדי לעסוק בקטיף הצמח. משהגיעו לחווה באמצע אוגוסט, טיפח את השיחים במשק והתמסר למלאכה. את עבדותו כמלקט פרחים מן השיחים עשה בקפידות וזהירות רבה למשך 10 שעות עבודה ביום. בנימין, סטודנט להנדסה המנוסה בעבודות חקלאיות, מודה שנסע לחווה למען החוויה, הגיע בתור חובבן ועזב אותה כמגדל מתחיל.

ספר לי איך הגעת לחווה
"חבר שלי מבית שמש שאתו גדלתי, עבר לקליפורניה לפני כמה שנים והקים שם חוות קנאביס. הוא פרסם בפייסבוק שהוא מחפש עובדים לקיץ. אני סטודנט, בדיוק בחופש ומחפש עבודה".

למה רצית לנסוע לארה"ב לעבוד?
"עסקתי בעבר בחקלאות גם בארץ בקטיף תפוחים וגם באוסטרליה בחוות משק. רציתי גם להיות במקום אחר וזה משך אותי, לחזור למקורות שלי. נולדתי בניו ג'רזי ועליתי עם הוריי לישראל בגיל 3, אז רציתי לחזור לשם בתור מבוגר להתחבר לאדמה שם, לא רציתי להרגיש כמו זר, לפתוח דברים שהיו סגורים אצלי הרבה זמן. קצת זמן איכות עם האדמה ועם עצמי".

 מה היה הסכם העבודה?
"סגרנו לפני הטיסה שישלמו לי משכורת בעד 7 שעות עבודה ביום, יכסו לי את הטיסה, לינה ואוכל. באמת כשהגעתי לשם עבדתי את שהובטח לי, אבל במהרה כבר נדרש ממני לעבוד 11-10 שעות ביום כדי לפצות על ההזנחה שהייתה שם. מומחה בגידול ויועץ לחבר שלי הסביר לו שהוא חייב להריץ עבודה כדי להספיק את הקטיף בזמן".

מתוך עמוד האינסטרגם של החווה

מתוך עמוד האינסטרגם של החווה

ספר לי על תהליך הגידול של הקנאביס.    
"קודם כל העבודה בשדות היא עבודה קשה, עבדנו במשך כל שעות האור. כמו שמגדלים כל צמח, יש לו זמן זריעה משלו בתחילת העונה. בכל עונה צריך לשתול מחדש, זרעים או שיבוטים של זן מסוים. גידלנו בשטח פתוח בתוך אדניות. שותלים את האדניות באדמה ומכסים את הקרקע סביב הצמח באלפלפא".

ובזמן הפריחה?
"אחרי שהצמח גדל, והפריחה החלה, אני הגעתי ותמכתי בפרחים, שמתי רשתות, גזמתי, השקתי ידנית, האכלתי את הצמחים במזינים, ונתתי לצמח לפרוח. כל יום בדקתי שהמים מפוזרים סביב השורשים בצורה מושלמת כי שיצמחו בצורה שווה".

מתי תקופת הקטיף של הפרח?
"תקופת אוקטובר, הפרחים מוכנים והגיע הזמן לקציר. קודם צריך להוציא את הפרח הבשל מהעץ, ומעבירים את הפרחים לתחנת הורדת עלים .אחר כך תולים את הפרח לייבוש, כמובן שמסמנים הכל לפי זנים (גידלנו שם כמה זנים). הפרח מתייבש בערך לשבועיים בטמפרטורה קבועה של 67 מעלות פרנהייט".

מתי המוצר מוכן למכירה לספק?
"כל התנאים מותאמים בצורה מדויקת כדי שהפרח יתייבש בצורה מושלמת כדי לייצור מוצר מושלם עבור הספק. אחרי התלייה מאכסנים את הפרחים בארגזים כדי לשמר אותם. כל כמה זמן מנערים את הארגז כדי לרענן את הפרח, גם בערך שבועיים, ואז הפרח מוכן לגיזום נוסף ולהימכר לספק".

היית רוצה לראות לגליזציה בארץ?
"לא עכשיו, הייתי רוצה לחכות לראות מה ההוכחות הסטטיסטיות מארה"ב לראות באמת איך הכלכלה, החברה, והאוכלוסייה נראית. תראי הייתי שם, ראיתי איך האנשים שם מרגשים בנח להסתובב מסטולים כל היום. וזה כאילו נורמלי, אבל זה לא. זה מוזר. מצד שני בארץ, יש המון מצבים בהם אנשים טובים, שומרי חוק, נתפסים ונעצרים על החזקת מריחואנה, לאנשים טובים נפתחים תיקים במשטרה, נרשם להם עבר פלילי וזה פשוט הורס להם את העתיד.  לדעתי הם לא צריכים להיות מוכתמים".

מתוך עמוד האינסטרגם של החווה

זוהי עבודה קשה ומתישה לגדל מריחואנה. אבל מישהו צריך לעשות את זה. וכדאי, שוק המריחואנה החוקית לשימוש אישי ורפואי הוא עסק משתלם במיוחד המגולל רווח של מיליארדי דולרים בשנה, בעיקר באמריקה הצפונית. התצורה הרווחית העניקה לכלכלה האמריקנית מקפצה, תוספת של מקומות עבודה ובזכות הלגיטימציה גם דרישה ותשלום של מיסים, מה שגם הוא מוסיף לערך הכלכלי.

במידה ויתרחש לגליזציה בארץ, היית רוצה לקחת בזה חלק?
"ברמת המיקרו כן, אבל יש השלכות שליליות ללגליזציה בארץ. למרות שהמסחר בקנאביס היא תעשייה מבוקשת, שיכניס כספים למדינה, ויעניק מקומות עבודה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שלקנאביס יש השפעות פיזיות".

מה אתה מוצא שלילי בהשפעות הללו?
"שהם יכולות להשפיע לרעה על ענפים אחרים בתעשייה, אנשים יהיו פחות אסרטיביים, שעלולים למנוע מהכלכלה לצמוח כי הגראס משפיע על הביטים אישיותיים באדם. יש סכנה שאם ינגשו מדינה שלימה לסמים קלים, זה עלול להשבית אותו".

עברו כמה חודשים מאז שחזרת, מה נשאר איתך מהחוויה שם בחווה?
"אני עדיין מעבד את כל מה שהיה שם, אני בטוח שהושפעתי מרמת המקצועיות שם, שנחשפתי לאנשים כאלה שכל כך מבינים במשהו מסוים. המומחים שם הם קצת כמו רבנים, בן אדם פועל וכל פעולה שהוא עושה מכוון ומדויק כל כך, הם אנשים עם תשוקה. הבנתי גם מה אמריקאים עושים שונה מישראלים, שזה באמת להיות מקצוען בתחום שלך, הם מקדישים עצמם ומבינים שזה התפקיד שלהם להיות הכי טובים בזה".

איך אתה מסכם את השהות שם?
"הגעתי שם באמת לתובנות עמוקות, זה חוויה ענקית, גרתי שם עם עוד חבר'ה צעירים שגם רק באו כדי לחוות משהו אחר. בארץ, לא הייתי יכול לעשות משהו כזה בקיץ שלי. נסעתי לקליפורניה, עבדתי בחוות קנאביס, היה לי קיץ מיוחד. למדתי להעריך את העבודה הקשה שכרוכה בגידול הקנאביס".