מאת בת-אל ווחניש

הוא היה נער בסיכון שיכל להגיע בקלות ובמהירות למקומות השפלים ביותר, אבל ממש ברגע האחרון הוא הבין שדרוש שינוי, תפס עצמו בידיים וכיום הוא מסיים שירות צבאי כקצין מוערך מאוד. תכירו את מאיר לדרמן

"זה התחיל כמכיניסט, הייתי צריך להוכיח את עצמי לתקופה של שלושה חודשים על פי חוק, אחרי ששפטו אותי על משהו שעשיתי, אז נרשמתי למכינה קדם-צבאית. אחרי כמה חודשים יצאנו לסדרת שטח בנגב שבה היינו צריכים 'לשרוד' כמה ימים במדבר בתת תנאים. לאחר שלושה ימים נשברתי, רציתי לברוח משם ולחזור הביתה. ברחתי. כשהמדריך שם לב הוא הציב אולטימטום ואמר לכל החברה שעד שהם לא מחזירים אותי למסלול הם יורדים למצב שתיים. החברים, אחד אחרי השני, רצו אליי וביקשו שאחזור לקבוצה. שם הבנתי שאני חלק ממשהו והרגשתי שייך. הרגשתי שסוף סוף יש מישהו שתופס אותי ויכול לדחוף אותי קדימה מבלי שאפול למקומות האפלים שכבר הייתי בהם".

זהו מאיר לדרמן, מטר שמונים של כוח רצון ומוטיבציה. הוא נולד וגדל בירושלים עד גיל חמש ומשם עבר עם משפחתו לבית שמש. כיום הוא בן 24, משתחרר בקרוב משירות משמעותי מאוד בצבא עם סיפור חיים מעניין מאוד שיכול לתת הרבה מוטיבציה לכל אחד. 

השנה מסתיימת בקרוב ואיתה מגיעים הסיכומים השנתיים של אחוזי הגיוס לצה"ל. מול אחוזי הגיוס שהולכים ויורדים, לדרמן הוא דוגמה מצוינת לנער מבית דתי-חרדי שהתגייס לשירות משמעותי בצה"ל ולא ויתר למרות כל הקשיים בדרך, והיו לא מעט. כיום הוא מנסה לתת השראה ודוגמא אישית לכל הנערים שהיו או שנמצאים במקום שהוא היה לפני כמה שנים בודדות ומספר על השינוי המהותי שעבר בחייו.

מאיר, איזה ילד היית?
"האמת שעד גיל עשר הייתי ילד ממש טוב, אפילו קצת חנון. הייתי ממושמע, לא עושה יותר מידי שטויות. ההורים שלי חינכו אותי שתמיד כשיש מכות לא צריך להחזיר אז אולי הייתי 'ילד כאפות כזה', בעיקר תלמיד טוב ובערך מגיל 10 נמאס לי להיות 'פראייר' אז הפסקתי להתעניין בבית ספר ופחות להשקיע".

ואז?
"מגיל 12 התחלתי לברוח מהבית ספר ולהתחבר לחבר'ה הפחות טובים בשכונה, עדיין עם פאות קטנות מאחורי האוזן, לאט לאט התחילו להבין שאני לא מסתדר עם מסגרות ושלחו אותי לכל מיני פנימיות, שגם משם הייתי בורח אחרי יומיים וחוזר הביתה. כל פעם מחדש הייתי נפגש עם קצין נוער שהיה שולח אותי לנסות פנימייה אחרת".

שם החלה הידרדרות?
"הפעם הראשונה שעצרו אותי לחקירה הייתה בגיל 12, זה היה עדיין שלב שהיה אפשר להגדיר אותי כילד טוב. עצרו אותי בתחנת משטרה והפרידו אותי מאמא שלי לחדר נפרד שבו שמו לי אזיקים על הידיים והתחילו לתת לי סטירות. בדקות לפני שזה קרה המתנתי עם אמא שלי בתחנה וראיתי שם על הקיר את הערכים של המשטרה ופשוט מאותו רגע התחלתי לשנוא שוטרים, שם גרמו לי להרגיש עבריין באמת, בראש הייתי בטוח שאני בתחתית ושמכאן אין לי לאן לעלות".

מאיזו משפחה אתה מגיע?
"אפשר להגדיר את המשפחה שלי חרדית-דתית לאומית, תשעה אחים ואחיות".

ואיך קיבלו אותך?
"ההורים תמיד תמכו בי והיו לצידי אבל מאז שהתחלתי ממש להידרדר לא היה מי שיתפוס אותי חזק ויישר אותי, זה גיל שאתה מורד. לאבא שלי גילו את מחלת הסרטן באותה תקופה אז אפשר לומר שנעלם ממני הפוקוס ובתור ילד שברח מכל מסגרת אפשרית פשוט ניסיתי לשרוד. בגיל 16 היה שלב שרציתי לעזוב את הבית לירושלים, ההורים שלי הבינו שאם זה קורה אני כנראה אגיע למקומות מאוד אפלים ומסוכנים, וזאת היתה אחת הנקודות היחידות שהם הצליחו לתפוס אותי חזק ולמנוע ממני עוד הידרדרות".

 איפה התחיל השינוי?
"בגיל 17 וחצי עצרו אותי, היתה לי אז חברה, חקרו אותי על משהו שעשיתי כשהיא הייתה איתי ובתור ילד ניסיתי ישר להכחיש אז השוטרים רצו לזמן גם אותה לחקירה. באותו רגע הבנתי שהדברים שאני עושה פוגעים לא רק בי אלא גם באנשים שהכי קרובים אליי ושאני אוהב, פשוט הודיתי על כל מה שעשיתי וגם על דברים שלא עשיתי, הייתי במעצר כמה ימים ואחר כך החלטתי שאני צריך לברוח מהשכונה שמדרדרת אותי אז נרשמתי למכינה קדם-צבאית, הגעתי לשם ערס קטן ושונה מכולם אבל במבט לאחור אפשר להגיד שמהנקודה הזאת התחיל השינוי".

במכינה הוא שהה שנה וחצי ומשם ידע שהכיוון הוא להתגייס לקרבי, אך כמו כל נער עם עבר פלילי הוא ידע שיהיו הרבה בעיות בגיוס ובתפקיד שאליו הוא רוצה להתגייס.

איך התחיל השירות הצבאי?
"הייתי מאוד החלטי בבקו"ם ואמרתי שאני רוצה להתגייס לקרבי, אמרו לי שזה יקרה וקבעו לי תאריך גיוס. לפי התאריך כבר הבנתי שזה לא הולך להיות קל, כי הוא היה שונה מכל החברים שלי שאמורים להתגייס לתפקידי לוחמה. בגיוס אמרו לי שאני לא יכול להיות לוחם כי יש לי 'קשיי הסתגלות' וגם אם אני רוצה את זה ממש הם לא יכולים לשבץ אותי ללוחמה אז שלחו אותי להיות תומך לחימה בנח"ל".

קיבלת את זה?
"ממש לא! במשך שנה שלמה כתומך לחימה נלחמתי מול המג"ד שלי לצאת לתפקיד קרבי ולא וויתרתי. הייתי צריך לעבור תהליך כדי להוכיח את עצמי אז היו כמה פגישות עם הקב"ן והייתי חייל טוב ואחרי שנה אישרו לי לצאת לגיבוש צנחנים, שאחריו הודיעו לי שהתקבלתי ואני צריך להתחיל מחדש את שרשרת החיול כלוחם".

באיזה גיל סיימת הכשרה והפכת ללוחם?
"וואו, זה היה אחרי איזה שנתיים של שירות צבאי, סביב גיל 21".

למה בכלל להתעקש על זה בגיל כזה? מאיפה המוטיבציה?
"קודם כל אני חושב שזה בא מהערכים שקיבלתי מהמכינה שלי, לתת את כל כולך לצבא ולמדינה, ובעיקר זה היה כדי להוכיח לעצמי שלא משנה מה אומרים או חושבים עליי אני יכול להוכיח להם מה אני שווה. אני חושב שבסופו של דבר הוכחתי שגם נער שבא מהמקומות הכי רדודים שיש יכול לנתב את הכוחות שלו בצורה חיובית ולהגיע הכי רחוק שהוא רוצה ולהיות אפילו טוב בזה, כי הכל תלוי בסוף לאן אתה מנתב את הכוחות שלך".

והיציאה לקצונה?
"רציתי לצאת לקורס מ"כים מוקדם אבל אישרו לי את זה רק אחרי שנה מאז שהתחיילתי כלוחם, וכבר בסוף הקורס הבנתי שאני רוצה לצאת לקצונה. שירתתי כסמל כמה חודשים ובמקביל הייתי במגעים עם המג"ד שלי בקשר ליציאה לקצונה, זה הגיע עד המח"ט ואחריי כמה חודשים הודיעו לי שאני יוצא ותמכו בי מאוד".

העריכו אותך בכל הדרך הזאת?
"בוודאי, מאוד האמינו בי, הייתי מצטיין פלוגתי בסוף הקורס מ"כים ובהמשך, עדיין כסמל, המג"ד זימן אותי לשיחה והודיע לי שנבחרתי להיות מצטיין נשיא בטקס הקרוב".

לדרמן שירת כמפקד מחלקה, בהמשך כסמ"פ וכיום הוא משרת כקצין מבצעים, כשבעוד חודשיים הוא משתחרר עם שאיפות גדולות לעתיד ועם הרבה מוטיבציה.

מי שמחטט לך בפרופיל יכול לראות שאתה כותב הרבה, אתה מנסה להעביר מסר מסויים?
"יש משפט ששמעתי הרבה בחיים שלי והוא 'כל מקום שאתה מגיע אליו, תשאיר אותו קצת יותר טוב ממה שהוא היה', ואני חושב שמה שאני מנסה לעשות זה בעיקר לתת השראה לחבר'ה שגדלו איתי או שנמצאים במקום שלי כדי שיבינו שהם מסוגלים אם הם קצת יסתכלו מחוץ לקופסה וישאפו".

אתה גם פורק רגשות או מחשבות?
"אני חי את התהליך שעברתי, אני שומע הרצאות מוטיבציה וקורא ספרים שמחזקים אותי, אז זה די בא לי באופן טבעי, אני חושב על משהו ומיד מתחיל לרשום וזה רץ לי".

אתה מצליח לשים לב אם יש אנשים שמושפעים ממך במציאות, מעבר לתגובות בפייסבוק?
"בטח. יש אנשים שכבר רואים בי סמכות ובאים להתייעץ איתי על כל מיני נושאים, שולחים לי הודעות ומעודדים אותי מאוד. אני מרגיש שמאוד גאים בתהליך שעברתי".

מה מוביל אותך בחיים?
"אני חושב שבעיקר הרצון לעשות טוב, זה אולי נשמע בנאלי אבל בסופו של דבר כשאתה עושה טוב לאחרים אתה עושה טוב לעצמך".

איפה אתה רואה  את עצמך עוד חמש שנים?
"אני כרגע עובד על הקמת מרכז צעירים בבית שמש, העיר שבה גדלתי, מרכז שתומך בנוער שמשתחרר מהצבא ומכווין אותם בתחום היזמות בשיתוף עם העירייה. אז אני מקווה שזה יצא לפועל ויתפתח עוד כמה שנים".

איך אתה מסכם?
"אם חשבתי שאני מגיע למכינה רק בשביל שלושה חודשים כדי לסגור את התיק, היום אני יודע שזה היה הצעד שהציל אותי ושינה לי את החיים".

מאת אביגיל ישועה

מה משמעות השם אבוקדו, מתי הוא הגיע לישראל ומה אפשר לעשות איתו חוץ מלאכול? כל מה שרציתם לדעת על הפרי הטרופי

כבר שנים שהאובססיה העולמית לאבוקדו אינה דועכת וחובבי הפרי הטרופי זוכים לעדנה שאין כמוה. מסעדות, מוצרי קוסמטיקה וגלידריות אימצו בחום את הפרי הירוק והפוטוגני שהשתלט גם על הרשתות החברתיות, והפך למסחטת לייקים יקרה ובלתי מעורערת. מה הסיבה למחירו הגבוה, מתי הפך לקינוח פופולרי והאם הטירוף סביבו עתיד להימשך? יצאנו לבדוק מה סוד הקסם של הפרי הכי טרנדי של 2018 . פייר, התאהבנו.

אבוקדו הוא עץ פרי קדום שזקוק לאקלים טרופי כדי לגדול. שמו האקזוטי מגיע מהשפה האצטקית, בה הוא נקרא "ahuacati" או בעברית "אשך", בגלל שהאופן בו פירותיו גדלים על העץ מזכיר שק אשכים.

מוצאו של האבוקדו במרכז אמריקה ומשם הפיצו אותו הספרדים, תחילה לאמריקה הדרומית ובהמשך לאפריקה וחלקים מאסיה. לארצות הברית הגיע הפרי רק בתחילת שנות העשרים וכך גם לישראל. אם זאת, נטיעת מטעים בהיקף ניכר התחילה בארץ רק בשנות ה-50.

"קוראים לזה שגעת"
ה"זהב הירוק", "פלא טרופי", "טירוף האבוקדו" ו"פריחתו של גן העדן" הם רק חלק משמות התואר שהוענקו  למאכל הטרנדי והלוהט של 2018. בשנתיים האחרונות הפך הפרי הקדום (12,000 שנים לפחות) לכוכב אינסטגרם פוטוגני, יקיר התזונאים וסופר-פוד נחשק. אז כמה עולה לנו כל הטוב הזה? מסתבר שהרבה ולא בצדק. "הסיבה העיקרית שהאבוקדו הפך להיות כל כך יקר השנה, נובעת מכך שבעלי הסופרים מרשים לעצמם לקבוע מחירים גבוהים בעקבות הטירוף שנוצר סביבו", מספרת דקלה פוקס, חקלאית המגדלת אבוקדו בשש השנים האחרונות.

מה טווח המחירים שמרוויח החקלאי מהאבוקדו?

"החקלאים מוכרים את הפרי במחירים די נמוכים. זה נע בין 4.5 שקלים לזן אטינגר ל-12 שקלים להאס".

אז בעצם אין באמת סיבה שהצרכן ישלם כל כך הרבה?

"תשמעי, ברור שבסופו של דבר הכל זה עניין של היצע וביקוש ועם הזמן הביקוש רק עולה".

אז המחיר המופקע נובע מכך שאין מספיק אבוקדו לכולם?

"יש המון אבוקדו. ועדיין, בשנה האחרונה זה הפך למצרך בסיסי אצל כל משפחה והוא נחשב לסופר-פוד מבוקש. כמות הנטיעות גדלה מאוד, ובשנים האחרונות נוספו עשרות אלפי דונמים של מטעים בארץ ובעולם".

יש כיוון לירוק?
באקלים אידאלי יכול עץ אבוקדו לצמוח לגובה של כ-30 מטרים. בשל היותו פרי טרופי, מטעיו נפוצים בעיקר במקסיקו, פרו, צילה, ארגנטינה, ברזיל, ארצות הברית (פלורידה וקליפורניה) קניה, דרום אפריקה, אוסטרליה, ניו זילנד ספרד וישראל. "אזור קו המשווה מעולה עבור האבוקדו מכיוון שהוא לא יכול לגדול בתנאים של חום או קור קיצוני. לכן, חוץ מחלקים מסוימים בספרד, שבהם מזג האוויר הוא ים-תיכוני, אי אפשר לגדל אבוקדו באירופה כי פשוט קר לו שם", מספרת דקלה.

איפה האבוקדו שלך נמכר?

"חלק בארץ וחלק באירופה. האס הוא הזן העיקרי שנמכר בעולם ולכן אותו אנחנו מייצאים. יש גם זנים ירוקים שהולכים שם די טוב. אבל האס, שהקליפה שלו הופכת לשחורה, הוא הנמכר ביותר באופן משמעותי. הסיבה העיקרית לכך, היא טעמי הנוחות של בעלי הסופרים בחו"ל. בשונה משאר סוגי האבוקדו שמתקמטים כשמגיעים לבשלות, האס פשוט הופך לשחור (הקליפה). בשנים האחרונות החליטו באירופה שהוא 'הנבחר' והם מוכרים אותם בזוגות, כשהם ממש מוכנים לאכילה ולא צריך לתהות מתי יבשילו. זה מאוד מתאים לאירופאים. בשונה מישראל שכאן קונים הכל בקילוגרמים, שם קונים שניים שמספיקים להם ליומיים וכשנגמר קונים שוב. תרבות האכילה שם מאוד שונה".

למרות הרגלי האכילה השונים, נראה ש"טירוף האבוקדו" רחוק מלפסוח גם על שאר חלקי הגלובוס. "The Avocado Show". או "מופע האבוקדו", היא מסעדת פופולרית, שנפתחה סמוך לאמסטרדם, והתפריט שלה מבוסס כולו על טהרת הפרי הטרופי. לחמניות ירוקות, שייקים ושלל ורסיות של טוסט האבוקדו המפורסם, מוגשות במסעדה בוקר, צהריים ולילה וזוכות לאהדה רבה בקרב ההולנדים והתיירים. בארצות הברית כבר פועלות מסעדות גריל של אבוקדו ובברוקלין משגשג בר האבוקדו, "אבוקדריה". עד כה נראה כי ישראל פיגרה מעט מאחור בכל הקשור לפרי הטרנדי, אך לפני כחודשיים תוקן הנזק ומסעדת "אבוקדה" בתל אביב נפתחה להרצה. המסעדה כשמה כן היא, שמה את האבוקדו במרכז והוא נוכח בה בכל מנה אפשרית. אז מה בתפריט? פנקייק אבוקדו יפני, מגוון רוטבי אבוקדו וגלידה אמריקאית על בסיס הפרי בלבד. מבולבלים? כדאי שתצאו מזה, כי מדובר במעדן.

יפה לך אבוקדו
שמן האבוקדו הוא אחד מהשמנים הצמחיים הראשונים אשר הופקו על ידי תרבויות קודמות. בניגוד לרוב השמנים הצמחיים המופקים מזרעים, שמן האבוקדו עשוי מציפית הפרי, החלק אותו אנו אוכלים. מספר רב של מחקרים שנערכו לאורך השנים הוכיחו את יתרונותיו הייחודיים של האבוקדו ואת יכולות האיחוי, ריפוי, אנטי-אייג'ינג וחידוש הרקמות שבהן הוא התברך. ניסויים קליניים מצביעים על כך שהשמן נספג בעור בקלות רבה יותר מרוב השמנים הקוסמטיים המוכרים. לפיכך ניתן למצוא תכשירים כגון מסכות, קרמים ושמני גוף המבוססים על והפרי הירוק, שמשגע לגמרי את שוק הקוסמטיקה העולמי, ומוכיח לנו (שוב) שהוא כאן כדי להישאר.

משהו מתוק לסיום

רובנו משתמשים באבוקדו כממרח על לחם, תוספת לסלט או כקרם לחות לפנים. אולם, ישנן אוכלוסיות המתנהגות אל האבוקדו כפרי של ממש: בברזיל מועכים אותו, מסופים סוכר ומגישים כקינוח. האינדונזים מערבבים אותו בחלב, קפה ורום ומגישים כמשקה, בטייוואן אוכלים אותו סטייל "קורנפלקס" והפיליפינים טוחנים אותו עם חלב וסוכר. כנראה שהשימושים המתוקים בפרי הטרופי יכולים להסביר מעט את הטרנד העולמי, שמככב כעת בגלידריות – הכנת גלידה מאבוקדו. הכדורים הירוקים והקרמים מדיפים ניחוחות של הפרי הטרופי. ואיך הטעם? חובבי האבוקדו צפויים להתמכר, אנחנו כבר לגמרי שם.

מאת: עדי באזוב

השוואת הציונות לטרור, גינויי ישראל ותמיכה ב-BDS: נציג שמאל רדיקלי נבחר לסגן ראש העיר חיפה, אבל תגובת התושבים והתערבות נתניהו הביאו להתפטרותו המהירה של רג'א זעאתרה

ראש העיר החדשה של חיפה, ענת קליש-רותם ממפלגת העבודה, עוררה סערה בקרב הציבור והמערכת הפוליטית כאשר החליטה למנות לסגנה את יושב ראש חד"ש (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון) מטעם סיעת "החזית החיפאית", רג'א זעאתרה. זעאתרה הוא אחד משני נציגי חד"ש במועצת העיר חיפה, תומך BDS שהשווה את הפעילות הציונית לפעולות של דאעש.

תושבי חיפה סירבו להשלים עם מינויו של זעאתרה ופתחו בדיון סוער ברשתות החברתיות השונות. בנוסף, כמחאה לחצו התושבים על לשכתה של ראש העיר חיפה עם שיחות טלפונים מרובים ומכתבי מחאה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בתגובה למינוי: "זה דבר שאינו מתקבל על הדעת ומכיוון שהוא אינו מתקבל על הדעת הוא גם לא יתקיים. אני משוכנע בזה". לדבריו של נתניהו הצטרפו שרים וחברי כנסת מהימין שהביעו התנגדות למינוי. אך לא רק מהימין נשמעו קולות נגד, גם יאיר לפיד ממפלגת יש עתיד כתב לאחר המינוי "החלטת מפלגת העבודה למנות לסגן ראש עיריית חיפה תומך מוצהר של החיזבאללה וה-BDS שהשווה את הציונות לדאעש, היא טירוף מערכות מוחלט".

קליש-רותם, שקיבלה גיבוי מראש מפלגת העבודה אבי גבאי, לא התכוונה להיכנע ללחצים מהסביבה ולבטל את מינויו של זעאתרה לסגן ראש העיר. עם זאת, היא כן דרשה ממנו להבהיר את עמדותיו.

למרות שכבר היו סגנים ממוצא ערבי בערים מעורבות בעבר, כמו אדם ג'מאל בעכו, פרג' אבן פרג' בלוד, שוכרי עוואוודה בנצרת עילית, הם לא התבטאו כמו זעאתרה. הסיבה שהציבור התקשה לקבל את המינוי נובעת מהתוכן של העמדות של זעאתרה, לא בעצם היותו ממוצא ערבי.

זעאתרה מביע את עמדותיו בניסוחים קשים לאוזן. כאשר מדובר במינוי למען הציבור הכללי, יש לקחת בחשבון את כוונותיו של המועמד ולבדוק האם הן ראויות ליישום בתוך מועצה עירונית. זעאתרה מתבטא באופן גלוי בעניין הטבח המתמשך בסוריה, אינו מסתיר את הערצתו הבלתי מסויגת לדיקטטור הסורי הרצחני בשאר אסד וטוען כי חמאס וחיזבאללה הם אירגונים לגיטימיים.

בעבר, זעאתרה אף הצליח להביך את מפלגתו כאשר פורסמה שיחת פייסבוק בינו לבין פעילה פלסטינית, ניסאל מוהנה חדאד, שהתנגדה למשטר אסד. בהודעות שנחשפו מאיים זעאתרה על הפעילה כי יחשוף פרטים מעברה המיני אם לא תפסיק להשמיע את הביקורת שלה על התנהלותו הרצחנית של משטר אסד.

חלק מהשיחה:

ניסאל : "החברים המשפחה והאנשים שלי נהרגים, ואתה רוקד על הדם שלהם. מה אני אמורה לעשות? לכבד אותך? לשתוק? בלתי אפשרי. כי לא השארת לכך אפשרות”.

רג'א: "אני מתכוון ל'היסטוריה' מסוג אחר. כזאת שתהפוך אותך למנהיגת מהפכת ג'יהאד הסקס. אבל אני לא ארד לרמה שלך ושל החברים שלך. ביי".

ניסאל: " המשפט שלך הוא הדוגמא הכי טובה לכך שאתה חולה ושאתה לא מבין מהו קומוניזם חופשי ומחשבה חופשית. אתה בזוי יותר מהקיצוניים".

רג'א: " הקיצוניים או המהפכנים? אמרתי לך, תאפשרי לי להמשיך לכבד אותך. או שתשאי בתוצאות, בחירה שלך ".

מפלגתו הובכה ומיהרה להוציא הודעה בה היא מתנערת מהתנהגותו ואמירותיו בשיח עם הפעילה הפלסטינית. בנוסף, בדף הפייסבוק שלו העלה פוסט אחרי יממה בלבד מהצהרת ההתחייבות שלו במסיבת עיתונאים לפעול למען ה'דו-קיום' בעיר, בפוסט כתב "למנהיגי ומובילי גיוס הצעירים הנוצרים, הבטחת כבוד: אני אלחם בכם ולא אנוח עד שננקה את החברה שלנו מכם. יא זבלי האנושות. המשיח מתבייש בכם".

בעקבות הסערה הציבורית, תגובת הממשלה ובקשתה של קליש-רותם להבהיר את עמדותיו כסגן ראש העיר, ניסה ולא הצליח זעאתרה להטות את דעת הציבור. על מנת לרכך את דעת הציבור כינס מסיבת עיתונאים שבה הודיע כי החליט לוותר על התפקיד ולהעבירו לשהירה שלבי, סגניתו ממפלגת חד"ש, בעלת דעות ואינטרסים דומים לאלו של זעאתרה מבחינות רבות.

זעאתרה החליט לא להתנצל על אף אחת מאמירותיו: "אני לא מתנצל, אני לא תומך בטרור ומתנגד לכל פגיעה בחפים מפשע. אבל אני יודע שבסכסוך זה נפגעים משני הצדדים, ואנחנו מצדדים ותומכים בעם שנמצא תחת כיבוש, ויש לו הזכות להילחם בכיבוש בכל האמצעים העומדים לרשותו". לא ברור אם יש סתירה בדבריו או לא, אך למרות כל זאת הלחץ הציבורי עבד וזעאתרה לא יפעל בתור סגן ראש העיר חיפה.

קליש-רותם סיכמה את ההיסטריה הציבורית בהודעה לתקשורת: "המלחמה האישית נגד זעאתרה הסתיימה, לא אתן שנציגי הליכוד המקומיים שכועסים על שלא קיבלו ג'ובים, ינהלו מלחמה נגד האוכלוסייה הערבית בחיפה".

התגובות בחיפה חלוקות. לדברי תושב העיר עמיחי כהן, "יש תחושה מסביב שהסיבה שמתנגדים למינוי זה כי הוא ערבי, זה לא נכון. זה לא משנה מהו, ערבי או יהודי, ההתבטאויות שלו קיצוניות והוא משרה בציבור רחב בחיפה אווירה לא נעימה. זה לא הגיוני זה הזוי".

מוחמד עוואדה, תושב חיפה גם הוא, מסביר: "אני רוצה סגן ערבי בחיפה כדי להרגיש שיש לנו ייצוג, אני לא בעד כל מה שג'רא זעאתרה אומר אבל חשוב שיידעו שיש פה גם קול אחר. אנחנו חושבים איך לקדם את העיר ביחד ערבים ויהודים, וזה לא נכון לדבר ככה בשום צד".

מדבריהם של התושבים והתכתבויות שונות ברשתות החברתיות ניתן להבחין כי ישנה הסכמה כללית שיש צורך בייצוג הוגן לכל תושבי המדינה, אבל לא על-ידי נציגות מסיתה או קיצונית מדי.

קליש-רותם ראתה במינוי צעד לגיטימי בשם הדמוקרטיה מאחר וסיעת "החזית החיפאית" נבחרה באופן הוגן בבחירות האחרונות, כלומר זהו הסכם קואליציוני לכל דבר. חיפה אמנם ידועה כעיר הגדולה בארץ שבה שורר דו-קיום אמיתי, אך לאחר הסערה האחרונה לקליש-רותם צפויה דרך לא קלה בהמשך הקדנציה לאחר שהותירה הרבה מתומכיה מאוכזבים כבר בתחילת דרכה.

מאת ארצ'י קגן

אוסטריה דחפה לאישור הצהרה היסטורית של האיחוד האירופי, שבמסגרתה 28 המדינות מתחייבות להיאבק באנטישמיות המתגברת ביבשת ולהעניק לקהילות היהודיות עוד ביטחון והגנה. "היהודים באוסטריה לא מפחדים", אומר מאבטח של הקהילה בווינה

28 מדינות האיחוד האירופי אישרו בתחילת החודש הצהרה הדורשת לנקוט צעדים להבטחת הביטחון של הקהילות היהודיות, המוסדות היהודיים והאזרחים היהודים באירופה על רקע האנטישמיות שמתחזקת. על פי ההצהרה, המדינות מתחייבות להיאבק בפעולות אנטישמיות. ראש הממשלה בנימין נתניהו דחף לאימוץ בהגדרת האנטישמיות החדשה גם כל ביקורת נגד ההתיישבות בישראל, אולם החלטה זו לא התקבלה בנוסח האחרון של ההצהרה.

מי שדחפה לאימוץ ההצהרה בידי האיחוד האירופי היא אוסטריה, הנשיאה התורנית של האיחוד, בעידודו של נתניהו ששוחח על הנושא עם הקנצלר סבסטיאן קורץ. שיתוף הפעולה בין ישראל לאוסטריה בתחום מתקיים למרות החרם הישראלי על שותפיו לקואליציה ממפלגת החירות, שהקהילה היהודית המקומית טוענת שלא התנערה מעברה האנטישמי, וכי חלק מחבריה עדיין משתמשים בביטויים ובסמלים אנטישמיים ונאציים.

ביקורת רבה עלתה לגבי שיתוף הפעולה של נתניהו עם ממשלת אוסטריה. אבל למרות התגברות האנטישמיות במדינות השונות באירופה, כולל אוסטריה, היהודים שם לא חוששים.

הקהילה היהודית בווינה הקימה ארגון שפועל לטובת הקהילה. "ממש כמו אוטונומיה קטנה", אומר דב בוגן, 24, מאבטח לשעבר בקהילה היהודית בווינה. רבים מהמאבטחים הם צעירים ישראלים שמגיעים לבירה האוסטרית על מנת לעבוד. הם זוכים לדיור, משכורת והכשרה על חשבון הקהילה ובתמורה כמובן, משרתים את הקהילה. בוגן מאשש שאין תחושה רווחת של עליית התבטאויות אנטישמיות מעבר להימצאות חברי פרלמנט עם שורשים נאציים.

למה היהודים בווינה רוצים אבטחה?
"לא באמת צריך, אין הרבה אנטישמיות בווינה. התקרית האחרונה שהייתה קרתה ב-1988 כשניאו נאצי אחד נשך רב והוריד לו את האצבע. יש בעיות בקהילות אחרות, כמו בהולנד, אנגליה וצרפת ששם יש מלא אנטישמיות. אז גם באוסטריה הם רוצים להתגונן, יש להם יכולת, זה לא מזיק להם שיש אותנו פה. בכל מקרה גם אם לא הייתה את האבטחה שלנו יש הרבה מאד שירות ביטחוני במדינה, הרבה שוטרים וחבלנים שעובדים מסביב לשעון בכל מקרה".

בעקבות עלייתם של הקנצלר קורץ וסגנו שטראכה ממפלגת החירות, אין חשש בקרב היהודים?
"קורץ בן אדם מאד חכם שמנהל את המדינה מאד טוב. בקואליציה שלו יש את שטראכה שמוכר כאוסטרי גאה ונאו-נאצי בולט, אבל כמובן שהוא יותר מתון בממשלה".

"היהודים שונאים את שטראכה, אבל הם לא מפחדים ממנו. אבל בכל זאת היהודים פה מאד ליברלים ובעד ריבוי דעות. אני קלטתי משטראכה שהוא מתנגד לפליטים המוסלמים. כן, אין ספק שהוא נאו-נאצי, אבל הוא לא באמת פועל נגד הקהילה היהודית שם בכלל. הוא מתנגד לאיסלאם. הוא לא יפגע במהגרים עצמם כי בכל זאת אוסטריה קיבלה אותם, אבל הוא כן מאמין בשמירת אוסטריה כאוסטריה ולא לשנות אותה. לכן כשהיו שייחים מוסלמים שהתבטאו נגד אוסטריה הורה לסגור כמה מסגדים. כמו בישראל, מישהו בוגדני לא ייכנס לארץ, אז הם פועלים נגד התבטאות בוגדנית. לשמירה על הייחוד של אוסטריה. השוטרים פה גם ממש ימנים ושמים עין על הפליטים המוסלמים. חוץ מזה יש פה לדעתי את ההתנהלות הכי טובה ומאורגנת לפליטים, לשילוב הפליטים בחברה".

איזה יד הממשלה נותנת לפליטים? 
"שיטת האינטגרציה טובה – נותנים להם דיור, עבודה, קורסים ללמידת גרמנית. באוסטריה יש הרבה פרויקטים לדיור, במיוחד לסטודנטים. יש להם שיטת גבייה שהשכירות המועטה מאוד שמשלמים הולכת בעתיד למשכנתא ככה שלא באמת משלמים שכר דירה וגם אפשר לקנות בית בקלות. יש גם עוד כל מיני תוכניות, הפליטים מקבלים דיור חינם. הם לא מגיעים לשכונות היהודיות, אין להם מה לחפש שם. גם האכיפה של המשטרה מאוד יעילה. חברים שלי במשטרה אמרו שלפני שש שנים המדינה כל כולה הייתה שקטה מאוד ואחרי שהמוסלמים הגיעו התחילו כל מיני בעיות ופשעים קטנים. מוכרי סמים אפגנים, שהם גם אלימים ואגרסיביים מאוד. הסורים די מפחדים מהשוטרים. יש פשוט מחוזות של המהגרים, זה לא גטו זה פשוט הם גרים בקהילה כמו שהיהודים גרים קרוב לשני".

אוסטריה היא מדינה גזענית?          
"הייתי אומר לגמרי שכן. בקונספט היא ממש כמו ישראל שמנסה ורוצה לשמר על הייחודיות שלה. וינה היא כמו תל אביב, שמאלנית יותר, פתוחה מאוד למהגרים, אבל השאר סגורים מאוד בדעותיהם ובקיבעון שלהם. נגיד מחוץ לווינה הם כאלה 'רד נקס', מלא נשקים בבית, קצת בוּרים. את חבר שלי העיפו מבר בגלל שיש לו עור כהה. למרות שאני נראה אירופאי עם עור לבן בהיר ועיניים כחולות, נכנסתי לפאב וכולם שם הסתובבו והסתכלו כי אני זר. פשוט אמרתי במבטא שלהם 'שלום' ולא עשו לי בעיות".

לאחר מלחמת העולם השנייה קיבלו היהודים האוסטריים חזרה את כלל רכושם של היהודים. בזכות מהלך זה, הקהילה היהודית הצליחה לצבור הון בעסקי הנדל"ן בעיקר. בראש הקהילה עומד נשיא ושותפים לו שרים לעניינים שונים, כמו שר הרב הראשי, שר חברתי, ושר ביטחון. מתקיימות בחירות הוגנות והנציגים נבחרים על ידי הקהילה. שר הביטחון אחראי על מענק ביטחון סביב המתקנים היהודיים השונים בעיר ומציב שם אבטחה. הקהילה היא זו שמממנת את התקציב הביטחוני ליהודים. אך כעת משממשלת אוסטריה הצהירה כי היא תאבטח את היהודים במדינתה התקציב עבור הקהילה יגדל ויאפשר שמירה רחבה יותר.

מדבריו של בוגן עולה כי הגזענות באוסטריה מתמקדת כיום במהגרים ובפליטים המוסלמים, אך אין לומר בבטחה שהגזענות לא עלולה לפגוע גם במיעוטים אחרים ובהם היהודים. לכן, הצהרת ההגנה על הקהילות היהודיות באירופה היא הכרחית.