רבקי למברגר, עובדת סוציאלית, מנחת סדנאות למיניות בריאה ואמא לשלושה ילדים, מוציאה בימים אלה את הספר "גופיפי" שמטרתו לנרמל את השיח על הגוף בקרב ילדים. "מיניות זה לא רק קשר מיני , בעיניי הבסיס הוא החיבור לגוף ולהכיר ולהבין מה נעים ומה פחות"
כתבה: רעות פינצ'וק.
השיח על מיניות כבר מזמן הפך לפתוח וההתייחסות אליו משתנה בהתאם לחברה שבה הוא מתקיים. נפגשנו לשיחה עם רבקי למברגר, עובדת סוציאלית, מטפלת רגשית ומנחת סדנאות למיניות בריאה כדי להבין לעומק איך ניגשים לנושא כזה.
רבקי, בת 32 ואמא לשלושה ילדים, מקווה שהיא תצליח לחנך אותם לעולם שבו הדיבור על מיניות נגיש, נעים ובריא יותר. בקליניקה שלה היא מקבלת נוער ומבוגרים לטיפול אישי.
אז מה זה אומר מנחה למיניות בריאה?
"נתחיל מההתחלה – מיניות זה היצר שלנו לחיות, זה נושא רחב שקשור לחיים שלנו מתחילת חיינו. יש נטייה לחשוב שמיניות זה רק יחסי מין, אבל זה ממש לא רק זה". היא משתפת שבעבודה שלה היא רוצה להביא לעולם את האפשרות להתחבר למקום של החיים בכל אחד ואחת בהתאם לגיל ולמצב בו נמצאים. בסופו של דבר, מה שעושה טוב לאנשים זה החיבור והקשר עם אנשים אחרים".
למברגר מעבירה סדנאות והרצאות למגוון גילאים, חיילים, חינוך מיוחד, לקויות למידה וסטודנטים והכל בתחום בו היא עוסקת – החיבור למיניות. בסדנאות שלה היא מתאימה את השיח לקהל אך מעבירה באופן מודגש – החיבור לגוף שלנו חשוב, כי הוא שלנו. "זה נושא רגיש וכל כך חשוב שפחות היה בדיבור ולאחרונה באמת יש מגמת שינוי".
איך הגעת לנושא הזה?
למברגר מודה שזה באמת נושא שיש סביבו מן "טאבו" וזה היחס כלפיו בשיח. "הייתי בתיכון דתי-לאומי והשיח היחיד שדיברו איתנו כמתבגרות מטעם הבית ספר היה במסגרת שיעורי 'חינוך למשפחה' והוא עסק בעיקר בהלכות". היא משתפת כי לאורך השנים היו לה מורות משמעותיות שהשיח איתן בנושא זה היה יותר פתוח, אך זה הרגיש "מנותק ולא מתמשך". "הרגשתי שחסר דיבור על החיבור של מיניות למקום של האישה", היא מסבירה, "מדברים המון על צניעות ואסור ומותר שלמרות החשיבות, זה מייצר שיח לא מזמין ולא נעים".
בדבריה מדגישה למברגר שההתמקדות באסור ומותר ולא בתחושות ובחיבור יוצרים בידול בין ההלכות לבין מה שקורה בפועל: "יש למגע כוח להיות מיטיב וגם הורס ולא מדברים על זה מספיק".
אז זה בעצם בעיה בעולם היותר שמרני.
"אני חושבת שהחוסר הוא לא רק בעולם הדתי. בכל חברה יש את הטאבו שלה, זו חוויה שמדברים עליה ברמה עולמית ורק בשנים האחרונות החינוך המיני מקבל במה שבעיני מכבדת יותר". אכן כן, בשנים האחרונות קמים ארגונים ועמותות שעוסקים בהנגשת השיח על החינוך וההתנהלות המינית לשלל שכבות הגיל במגוון האוכלוסיות. "אם זה מגיע בכל האוכלוסיות, אפשר להבין שזה תחום שבאמת לוקה בחסר אצל כולם", היא אומרת ומוסיפה כי כשמשהו לא יושב טוב, הקושי מביא להתפתחות של דברים.
עלה מהשטח כצורך
את ההכשרה שלה היא קיבלה בקורס של אגודת "דלת פתוחה" הקיימת שנים רבות ופונה בעיקר לציבור הממלכתי. "אני הייתי המחזור הראשון ששילב גם את מרכז יהל, מרכז 'דתי' שהתחיל לקחת חלק, בזכות הצורך שעלה מאנשים", היא מספרת.
ולמרות השיח המתפתח היום, יש עדיין טאבו על שיח על מיניות מענייני צניעות. את לא מרגישה התנגשות בין הערכים?
"זה קיים בכל התרבויות. אני מדברת מהמקום הדתי שלי אבל אני בטוחה שיש כאלה שמגיעים ממקום אחר שיחוו את התחום, גם אם הם לא גדלו בחינוך דתי.אצל דתיים יש הלכה ואיסורים הלכתים שעוטפים את המיניות. בעיניי זה לא קשור לדתי או לא. זה לא סותר. זה הולך ביחד לדעתי. כחברה זה יכול להיות יותר מאתגר כי יש את המקום ההלכתי – יש הרבה החכות ואיסורים. מאוד קל להצמד לאסורים במקום להתסכל על התמונה הכוללת". בגישתה היא מביאה הסתכלות על המושג מיניות – הוא יצר החיים שלנו, הוא היצר לרצון של אהבה וקרבה. גם ארגון הבריאות העולמי מכיר בכך, וישנן תורות ותיאוריות שלמות על הצורך של האדם בקשר ועל הצורך במגע.
"בעיניי התורה וההלכה לא מנותק מהחיים", אומרת למברגר, "הכללים וההנחיות מדהימים, בעיניי הם מעצימים את הצורך לקשר, יש התייחסות לקשר בין בני זוג, בין הורים לילדים. זה מעצים את הכוח של התא המשפחתי".
אבל בשיח כזה יש עוד נושאים שעד היום הם מורכבים.
"כנראה שאם מתייחסים לזה בהלכה ובתורה זה קיים, משמע שאין כאן ניתוק וחוסר ידע למה שקורה. אני חושבת שהעיסוק בנושאים כמו אוננות וקהילת הלהט"ב אלה נושאים שעוד יש לאן להתקדם בהתייחסות אליהם כי הם מורכבים".
היא ממשיכה ואומרת שכאשר היא מגיעה לדבר עם קבוצה בגיל ההתבגרות, היא מתייחסת לזה ממקום שיש הלכה, יש את המוסכמות החברתיות אבל קודם כל צריך להכיר את איך שהגוף פועל: "אני חושבת שצריך להתייחס לאיסורים של מיניות כאחד מני רבים, יש היום פחד מלדבר על הנושא כי זה 'לא בסדר'. אם נדבר על הדברים – נוכל 'לנרמל' ולהבין שהכל זה חלק מהתפתחות תקינה ואז אפשר בכלל להתחיל לדבר על מה אסור ומותר, בהקשר דתי וחברתי, שהולכים ביחד".
מבחינתך מגיל אפס צריך לדבר עם ילדים על המיניות שלהם, איך ניגשים לזה בגיל כל כך צעיר?
"מהרגע שהם נולדים. אני אמא לילדים קטנים. חד-משמעית לדעתי צריך לדבר על זה מההתחלה". היא משתפת שכאשר היא עמדה ללדת את ביתה הבכורה, היא הסבירה לה מה הולך לקרות גם לפני וגם אחרי הלידה. "ילדים קולטים ומרגישים בצורה הכי חזקה. צריך לדבר ולהסביר ולהעביר את החוויה באופן כללי וכמובן במיניות".
היא מוסיפה כי מיניות זה חיבור האדם לעצמו, איך מרגישים בגוף ובמצבים אינטימיים: "מיניות זה לא רק קשר מיני ובעיניי הבסיס הוא החיבור לגוף ולהכיר ולהבין מה נעים ומה פחות, ילדים מקבלים את השפה הזאת בצורה הכי יפה וטבעית ופשוט צריך לקחת ולעצים את זה".
היא מסבירה כי בשיח עם ילדים יש את הכוח להסביר למה יש רצון לחיבוק, למה כואבת הבטן, להסביר הכל מגיל צעיר כדי להתחבר ולהרגיש את עצמנו מההתחלה.
אז איך אפשר להגיע למציאות שבה השיח החברתי על הגוף שלנו הוא חיובי ונעים כמו שאת מנסה לקדם בעבודתך?
"בעיניי, לדבר ולעודד באופן טבעי את הילדים לדבר ולהבין את עצמם וככה הם לא ילחצו מההתפתחות של עצמם, ככה לא יווצר תסכול ובושה סביב תחום זה. כמובן שלא צריך לחשוף הכל מההתחלה אבל עם ההתאמה הנכונה, אפשר לגמרי לשים לב".
בימים אלה את מוציאה ספר על גוף האדם, איך בעינייך את מקדמת את השיח עם ספר זה?
"הספר מגיע בדיוק מהמקום הזה, מהרצון לחיבור עמוק ואמיתי של ילדים לגוף שלהם. כשלתינוק קר הוא יצרח, כשהוא רעב הוא יבכה עד שהוא יקבל מה שהוא רוצה. יש לילדים ובעצם לכולנו את המקום הטבעי הזה כבר! בספר שאני מוציאה, אני מביאה שם – 'גופיפי', זה ספר עם ידע ומשפטים על הגוף ויכולותיו". היא משתפת כי בספר שלה היא מעלה את הצורך לקבל את הגוף שלנו ולדבר על הקשר עם הגוף שלנו.
"בסופו של דבר, הגוף הוא הכלי שלנו בחיים וככל שמתבגרים הקשר איתו הופך למורכב, אז המסר העיקרי הוא שהגוף בסדר", היא אומרת ,"הספר ישמש ככלי למבוגרים לפתח את השיח עם הילדים ואפילו עם עצמם, על מה נעים וטוב, לחדש את הקשר עם הגוף שלנו".
