כאשר חיה סביר ואוריה כהן נחשפו לזמני ההמתנה הארוכים של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית לטיפול במערך הציבורי הן החליטו לחולל שינוי ולפתוח במיזם לגיוס מטפלים ומטפלות במחיר מוזל. "ניסחנו מודעה בוואטסאפ, אמרנו 'נצא לדרך ונקווה שתהיה היענות' – האמת שלגמרי הופתענו"

כתבה: שי אמסלם / ערכה: הלל זארוג

בעולם שבו טיפול נפשי לנפגעים ונפגעות תקיפה מינית אינו נגיש לכולם, בין אם דרך מערך הטיפול הציבורי ובין אם דרך המערך הטיפולי הפרטי, קמים אנשי טיפול אשר אינם מוכנים לתת לתופעה יד, ומחליטים לחולל שינוי. הכירו את חיה סביר ואוריה כהן, צמד עובדות סוציאליות מעוררות השראה, אשר באוקטובר האחרון הקימו מיזם חדש בשם "קומי אורי", שנועד להנגיש כלכלית את הטיפול הנפשי לנפגעים ונפגעות מינית.

סביר (34), אחת מצמד היוזמות, היא עובדת סוציאלית קלינית, אם לשתי בנות, מנהלת דירה של נערות בסיכון ובמקביל עובדת בצמוד לרב שמואל אליהו בבתי הדין שהקים, שמטרתם למגר פגיעות של אנשי ציבור מתוך החברה הדתית והחרדית.

מאיפה נבעה ההחלטה להקים מיזם מסוג זה?
"שתינו עובדות עם נערות בסיכון שרובן נפגעו מינית. לכן, יצא לנו לדבר לא מעט על כך שאין מספיק מענים בשבילן. כלומר, כאשר נערה, אישה או אפילו גבר, נפגעו מינית ורוצים ללכת לטיפול במערך הציבורי, הם יאלצו לחכות המון זמן עד שיקבלו אותם באחד ממרכזי הטיפול, לפעמים ממש עד שנה-שנתיים. אז צריך להבין שעד שבכלל נפגע/ת אוזרים אומץ ללכת לטיפול – המעט שניתן לעשות זה לאפשר להם את תהליך הריפוי".

האם ישנו מקרה ספציפי שאת זוכרת אשר גרם לכן להבין את חומרת המצב?  
"הייתה לי מטופלת שליוויתי אותה בתחילת דרכי כעובדת סוציאלית, שהיא הייתה הראשונה שאיתה נתקלתי במקרה של פגיעה מתוך המשפחה וגם במצב ההזוי שאין מספיק מענים למקרים כאלו. היא בעצם הגיעה אליי לקראת התהליך המשפטי, שהוא תהליך לא פשוט בכלל. רציתי לדאוג שיהיה לה טיפול שיעזור לה לפחות לעבד את הפגיעה, כדי שתהיה מוכנה לחקירות משטרה הפולשניות ולעדות הלא פשוטה בבית משפט. כאשר הרמתי למרכז טיפול ייעודי הנמצא באיזור מגוריה, אמרו לי שמדובר בשנה המתנה. אז למרות שאין המרכז אשם בחוסר המענה, אלא המדיניות הכללית בתחום הטיפול בשירות הציבורי – מה אמורה לעשות נערה בת 18 שרוצה לבוא ולהוציא את הצדק לאור, ומעבר לזה, לעצור את הפגיעה באחים שלה – ולא מאפשרים לה לעשות את זה?"

בסופו של דבר, אני זאת שטיפלתי בה בצורה התחלתית ובהמשך השגתי תרומות כדי לשלוח אותה למטפלת יותר מקצועית. אז כן – כבר מאז הנושא מאוד כואב לי. בהמשך גם נתקלתי לצערי בעוד סיפורים כאלו ובאמת כאשר פגשתי את אוריה אשר גם היא העלתה את חומרת הנושא, התחלנו לדבר על כך יותר לעומק והחלטנו שאנו צריכות לעשות עם זה משהו".

כהן (25), השנייה מצמד היוזמות, היא גם כן עובדת סוציאלית וסטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית במטרה להפוך גם כן לעובדת סוציאלית עם התמחות קלינית. במקביל ללימודיה היא גם עובדת נערות בסיכון.

איזו נקודה התחדדה אצלך מאז הקמת הפרויקט?
"בעיקר האחריות החברתית שלנו – שעלינו כחברה לתקן את העוולות האלו. הרי אנחנו יכולים להיות עובדים סוציאליים מאוד טובים ולהיות בקליניקה, וזה כמובן סופר חשוב – אבל לא פחות חשוב גם להנגיש את הטיפול כמה שאפשר. זוהי גם האמירה של המיזם – שהמטפלים שלוקחים חלק במיזם יכלו לקחת בין 300-400 שקלים לפגישה, אך הם בוחרים לקחת כמעט חצי מחיר ממה שהם לוקחים בדרך כלל, כמובן מבלי שהטיפול שהם מעניקים יורד מאיכותו של הטיפול במחיר המלא".

כמה מטפלים ומטפלות משתתפים היום במיזם? ואיך הצלחתן לגייס אותם?

כהן: "כיום לוקחים חלק במיזם בעיקר מטפלות. זה התחיל בכך שפשוט ניסחנו מודעה בוואטסאפ, ואמרנו 'נצא לדרך ונקווה שתהיה היענות' – והאמת שלגמרי הופתענו. הייתה פשוט היענות מאוד גדולה של מטפלים ומטפלות – בעיקר מטפלות בנות, כנראה בעיקר כי יש פחות מטפלים גברים. גם פשוט הופתענו שפנו אלינו מכל רחבי הארץ".

סביר מוסיפה כי: "בפועל היו יותר שפנו ולכן חשוב לנו גם להגיד שכן עשינו סינון מסוים, כי חשוב לנו שכולם יהיו מטפלים מקצועיים. המטפלים שאכן משתתפים במיזם הם בעלי תואר שני טיפולי עם ניסיון בתחום הטראומה מפגיעות מיניות וכמובן שכל המטפלות והמטפל עברו ראיון אישי איתנו. בראיון האישי באמת ניסינו להבין מהם היקף הניסיון שלהם וכמובן ביקשנו מהם לראות לנו את התעודות המקצועיות שלהם".

פרשיות אנשי ציבור

בשנים האחרונות, אנו עדים לחשיפתם של סיפורים מזעזעים שבהם אנשי ציבור מנצלים את מעמדם וכוחם ופוגעים מינית בחלשים מהם. לאחרונה גם עלתה לכותרות פרשייה מדאיגה במיוחד, אשר במסגרתה רב מרכזי בציונות הדתית פגע לכאורה מינית בשתי נשים שונות. באופן טבעי, לא מעט שאלות עולות בעקבות כך, כגון מהו תפקידנו כצופים מהצד, או ליתר דיוק כחברה וכקהילה, כאשר חשד כזה מתעורר?

כאשר שאלתי זאת את סביר וכהן, כהן הסבירה כי: ”קודם כל, אני לא חושבת שהקהילה והחברה הכללית היא זאת שצריכה לשפוט אם הפגיעה קרתה או לא. אני כן חושבת שיש לה מקום לחבק, לתמוך ולהיות שם בשביל הנפגע/ת, ולכן בראש ובראשונה תפקידה של הקהילה הוא להאמין לנפגע/ת ולעזור לה בתהליך הריפוי שלה".

בהמשך, סביר מוסיפה ומדגישה כי: "יכול להיות שבסופו של דבר יתברר שהסיפור שהם מספרים לא קרה בדיוק לפי איך שהם מתארים אותו, ולמרות זאת ב-95% מהמקרים – כשהם אומרים שהם נפגעו, הם באמת נפגעו. לכן, על ה-5% שאולי הם בדו זאת מליבם, יש להבין שהם לא התעוררו בוקר אחד והחליטו לבוא ולהאשים מישהו – אלא הם עשו זאת ממקום של מצוקה ולכן קודם כל עלינו לתת להם את ההרגשה הזאת שהם בסדר ושאנחנו מאמינים להם".

לסיכום, סביר משתפת במסקנה חשובה: "אני כן חושבת שאם הקהילה והחברה הייתה יותר מבינה ומפנימה שככל שהיא יותר עוטפת ויותר נותנת את החיבוק והמקום, כך הנפגעים ירגישו בטוחים יותר לבוא ולהגיד 'נפגעתי'".

במידה ותרצו לפנות למיזם בנוגע לטיפולים ולשאלות נוספות, תוכלו ליצור איתן קשר דרך כתובת המייל: Kumiory2626@gmail.com, או דרך עמוד הפייסבוק הרשמי שלהן- 'קומי אורי'.