בתקופה בה המוצרים מתייקרים מרגע לרגע ואנשים מתקשים לסגור את החודש, מתגלים להם אנשים טובים מאוד "כמו רקפות בין הסלעים". הם הקימו סופר חינמי ומפעל חסד אדיר במו ידיהם והם לא נחים לרגע. הכירו את משפחת שוקרון

כתבה וערכה: אביטל פריד

"היתה פעם בה אמא נכנסה עם שני ילדים לסופר. מיד כשנכנסו הם רצו למדף של הלחם ורצו לקחת. זה היה מרגש בטירוף, הבנתי עד כמה הם רעבים" מספרת שני שוקרון, מקימת הסופר החינמי בפתח תקווה, בת 27 בלבד.

אושר (24) ושני שוקרון הם זוג נשוי, הורים לאורין (שנה) ומתגוררים בראש העין. הוא אינסטלטור עצמאי, היא מטפלת בקשישים ומכינה מארזי מתנות מהבית. הם הכירו דרך חברים משותפים, התנדבו יחד בעזרה לנזקקים והפכו לזוג. כבר בגילם הצעיר, בשנות ה-20 לחייהם, הקימו עמותה ופרוייקט חברתי יוצא דופן – סופר חינמי שנותן מענה לאלפי אנשים מעוטי יכולת במטרה לעזור לאנשים רעבים שאין ביכולתם לרכוש מוצרי מזון ולו הבסיסיים ביותר. זה התחיל ממחסן קטן, וממש לאחרונה עבר לחנות גדולה בפתח תקווה.

מאיפה עלה הרעיון? בכל זאת, לא קמים יום בהיר אחד ומקימים סופר חינמי.

"בטח שלא!" הם עונים יחד. הם מתארים שפתיחת הסופר היתה תהליך ארוך. זה התחיל לפני כארבע שנים ממחסן קטן בחצר ביתה השכור של שני כשעוד היתה רווקה, וגדל אט אט. "כשהכרתי את אושר ועברנו לגור יחד, עשינו גמ"ח (א"פ: גמילות חסדים) באחד מחדרי הבית", מספרת שני. לפני כשנה, במהלך תקופת הקורונה, נולדה ביתם, אורין שמה. היא נולדה במשקל של קילו וחצי בלבד. מהחשש לסכנה בשל המערכת החיסונית החלשה שלה, החליטו הזוג להוציא את הגמ"ח אל מחוץ לביתם ולפתוח אותו במקום ציבורי. המטרה היתה ברורה, להגשים את החלום: אם עד עכשיו הגמ"ח שלהם היה במחסן או בחדר צדדי, הגמ"ח החדש שייפתח ייראה לחלוטין כמו סופר אמיתי, רגיל וגדול, עם הבדל אחד משמעותי – כלל המצרכים בסופר "נקנים" ללא עלות.

איך עוברים מרעיון ליישום? מה היה השלב הקשה ביותר בהתנעת הפרוייקט?

"השלב הכי קשה זה למצוא מקום שמתאים לצרכים שלנו, ומצאנו. גם לגייס תרומות זה מאוד קשה. אבל לאט לאט, יש סיעתא דשמיא (א"פ: בסיוע השמיים/בעזרת האל בארמית)", אומרת שני. גיוס התורמים התבצע דרך חשבון הפייסבוק האישי שלה. "הייתי מעלה הכל לקבוצה 'משמחים ילדים רעבים'. הכל היה בשקיפות מלאה: מעדכנת בכל דבר, מצלמת קבלות. כל מה שעשיתי בעמותה הראיתי שם. ככה אנשים התחילו לראות בדיוק לאן הכסף שלהם הולך ולסמוך עלי. ככה זה מתבצע עד היום". מבחינת אושר, הקושי הוא "לשמוע את הסיפורים של המשפחות שמגיעות לסופר".

אתם חושבים שאתם אלה שצריכים להתעסק בזה, או שיש גופים שאמורים להיות אחראיים? כלומר, מתוך הממשק היומיומי שלכם עם נזקקים ומעוטי יכולת, האם יש לכם ביקורת מסויימת על הממשלה או משרד הרווחה?

"ממשלה ורווחה לא באמת יכולים להשתלט על כולם. יש המון עוני בארץ, המון בתים מוזנחים. הדבר היחיד שהייתי רוצה זה שיעזרו לי בהוצאות. מהרווחה עצמה שולחים לי נזקקים, אז לפחות שיעזרו לי בהנחה בארנונה. זו בקשה פשוטה. יש לי חוב של 47 אלף שקלים וזה גדל וגדל", אומרת שני.

אושר נבוך מהראיון ולא מרבה במילים. ניכר שהשיח לא נוח עבורו, הוא אומר מעט ועושה הרבה. שני, לעומתו, משתפת בפתיחות ובקלילות. ניכר כי מרבית מהתרומות אכן התקבלו בזכות השיתופים והשיתופיות שלה בקבוצות שונות בפייסבוק, דבר שחיבר אליהם אנשים רבים ואיפשר את ההתקדמות המטאורית וצמיחתו של הפרוייקט.

שני יזמה את הפרוייקט לכתחילה. אתה, אושר, הצטרפת ל"רכבת נוסעת". מה מקומו של כל אחד מכם מבחינת חלוקת התפקידים?

אושר משיב בחיוך: "ראיתי את הפעילות שלה מהצד והתרגשתי מאוד. התחלתי לעזור לה ולאט לאט התמכרתי לזה. אני דואג לניקיון הסופר, להזמנות, סידור מדפים וניקיון".

שני: "אני מתעסקת עם התורמים ועם הנזקקים. בנוסף, על עזרה למשפחות באופן אישי חוץ מהעזרה הניתנת בסופר. אני עוזרת בריהוט, תשלומי חשמל, שכירות, קניות וכד'".

איך זה מתבצע בפועל?

"יש שמונה קבוצות וואטסאפ שרק אני כותבת בהן", אומרת שני. "אני מפרסמת שם מתי שעות החלוקה וכל דבר שקשור לסופר. בפועל, הסופר פתוח פעם בשבוע מידי יום שלישי בשעות הערב, מ16:00-20:00. זה יום שאני מקדישה לסופר החינמי".

איך משלבים בין ביזנס לפלז'ר? זוגיות, קריירה, משפחה, התנדבות? עומס מטורף.

"הסופר נותן סיפוק וכוח", אומר אושר. שני מהנהנת בהסכמה. "אנחנו זוג נשוי עם ילדה. לדעתי, העמותה והסופר החינמי זה מה שנותן לנו ברכה גם בזוגיות. אנחנו מסתדרים מצויין. זה באמת מטורף, אבל לא יודעת להסביר איך זה קורה. הסיפוק שיש אחרי זה מה שממריץ, ממלא ונותן כוח לעוד".

חוויית הקניות בסופר החינמי מספקת חוויה נורמטיבית ורגילה הכוללת עגלות, סלסלאות, מגוון רחב של מוצרים מסודרים שורות שורות על גבי מדפים ואף מקררים גדולים מלאים בכל טוב. מה שלא כוללת החוויה הזו לעומת סופר רגיל היא ההמתנה המעיקה בתור לקופות בסוף הקניה. כלל המצרכים בסופר נאספים מתרומות, מרביתם דרך הרשתות החברתיות. "כל אדם שזקוק יכול להגיע לסופר, רק לתאם הגעה. אנחנו לא שואלים שאלות" אומרת שני, "בעלי ואני לא מקבלים משכורת, הכל בהתנדבות. את השכר שלנו נקבל בעולם הבא".

איפה אתם רואים את עצמכם בעוד 10 שנים מהיום?

שני: "שאלה קשה, לא חשבתי על זה. ניתן לזמן לעשות את שלו, אבל בטוח שיהיה מפעל חסד תמיד".

אושר: "אי אפשר לדעת לאיפה החיים יובילו אותנו. כל רגע בסופר הוא משמעותי. אבל אם היית אומרת לי לפני שלוש שנים שזה מה שאני אעשה, אולי הייתי מגחך".

האם יש דרך בה הציבור יכול לתת יד לפרוייקט?
"אנחנו פתוחים להצעות. נשמח לכל תרומה ולכל עזרה. לבוא לעזור בסופר, לסדר מוצרים. מי שרוצה מוזמן לדבר איתנו בוואטסאפ במספר 052-4219552".

מה השאיפה לעתיד? בסופר, בכלל.

שני: "השאיפה לעתיד היא לפתוח סופר בכל עיר שהכל בו יהיה חינם. להרים בניין של שלוש קומות: בקומה הראשונה יהיה סופר. בקומה השניה יהיו מגורים להומלסים ושיקום של שלושה חודשים. בקומה השלישית יחולק אוכל חם וטרי בכל יום. הכל – חינם".

אל הפעילות הענפה שלהם חברו אנשים רבים מכלל גווני החברה הישראלית, חברות גדולות ואנשים פרטיים. בין המתנדבים והתורמים נמצא אלכס כהן (שם בדוי), שנחשף לעמותה דרך הפייסבוק. "ראיתי במקרה את השם של העמותה, התעניינתי ופניתי אליה (א"פ: פנה לשני). יצא לי לעזור דרכה לכמה משפחות בבאר שבע וגם מחוץ לעיר בקניית מוצרים למשפחות".

בני הזוג שוקרון מתארים כי אין סגנון מסויים של אנשים שמגיעים לערוך קניות בסופר החינמי, יש הכל מהכל: קשישים, חד הוריים, חיילים, אנשים בודדים ומשפחות מכלל גווני האוכלוסייה. ברור להם שיש גם אנשים שמגיעים "לעקוץ" ולקחת מוצרים בחינם, אבל הם לא שופטים ולא בודקים זאת. מי שמגיע, בוחר לעצמו את כל אשר ליבו חפץ ויוצא בידיים מלאות במוצרים ובאהבת חינם.

"אני רוצה שכולם יידעו מי זאת שני", אומרת מילנה רפאלוב (36) מלוד, אם חד הורית לבתאל בת השנתיים. רפאלוב היא אחת מהנשים שנעזרו בפועלם של שני ואושר שוקרון במוצרי מזון, רהיטים ומוצרים בסיסיים נוספים.

מה בעצם הקשר ביניכן? איך הגעתן אחת לשניה?

"אני אם חד הורית והוצא צו הרחקה כנגד אבא של הילדה שלי. נכנסנו למקלט לנשים מוכות בירושלים למשך שבעה חודשים בעקבות החלטת הרווחה. לפני כחודש יצאנו משם, תודה לאל. אני והילדה שכרנו דירה ונכנסתי לדירה ריקה לחלוטין, ממש בלי כלום – בלי מיטה לילדה, בלי ספה, שום דבר. פניתי לשני בפייסבוק והיא נתנה לי את מספר הטלפון האישי שלה. מאז היא לא נפרדת ממני. כל פעם שאני זקוקה לעזרה היא שם בשבילי בכל תחום".

היית פעם בסופר שלהם?

"לא. לא הצלחתי להגיע לפתח תקווה, אבל הסופר הגיע עד אליי. ממש קניה גדולה שמשפחה יכולה לחיות עליה במשך חודש. כששני עושה רשימה לסופר היא יודעת בדיוק מה אותו אדם צריך, למה הוא זקוק. לא אמרתי לה אילו דברים אני צריכה, היא רק שאלה בגדול מה חסר לי ועשתה את הרשימה לבד. כשהדברים הגיעו ראיתי שזה ממש מהדברים הכי קטנים כמו מלח ועד לבננות ובשר. אתם צריכים לראות את הדמעות שיש לי בעיניים כשהקניה הזו מגיעה. אלה דמעות של אושר מהידיעה שהיום בתאל שלי תחזור הביתה ותהיה לה מנה חמה לאכול. זו הקלה וזו עשיה של בן אדם אחד. אני חושבת רק מבחינה פרקטית, לענות לכל כך הרבה אנשים, לתת מענה לכל כך הרבה משפחות. זה נדיר. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל שני היא מלאך. אני לא מכירה אותה, בחיים לא פגשתי אותה, אפילו בטלפון לא יצא לי לדבר איתה אלא רק בוואטסאפ בהתכתבויות. היא אישה מדהימה, עם לב רחב, היא יודעת בדיוק מה אותה אמא שפונה אליה באמת זקוקה ובאילו מישורים נוספים אפשר עוד לעזור".

רפאלוב מספרת שעבדה בעירייה עד לפני שבעה חודשים. "אני בן אדם שהרוויח כסף בחיים ואני יודעת מה זה להחזיק כסף ביד. כשהיא ובתה בת השנתיים נכנסו למקלט נשים, כל החסכונות שלהן אזלו, והמטרה שלה הייתה לחסוך ככל הניתן בשביל דירה. "כשיצאנו מהמקלט כל הכסף הלך על שכירות, ולא היה כסף 'מיותר' בשביל ללכת לעשות סופר ולקנות מה שצריך".

מה עשית לפני שפנית לשני שוקרון? נעזרת בגורמים אחרים?

"היום כל הגופים הגדולים אפילו לא עונים לבן אדם הפשוט. פניתי כמעט לכל גוף אפשרי, אפילו לסלבס, אנשים עם ילדים. אין היענות. והבחורה הזאת, שני, שהגעתי אליה לגמרי במקרה דרך הפייסבוק ולא הכרתי אפילו את הפעילות שהיא עושה, לא את הסופר החינמי ולא כלום, היא פשוט מלאך. ככה היא גם שמורה אצלי בפלאפון. מלאכית.

"פעם אחת, כשרק הגענו לדירה ולא היה לי מעדן לתת לבתאל כדי שתלך לישון עם בטן שבעה, יצאתי לסופר הקרוב לדירה שלי וגנבתי שני מעדנים. גנבתי. אלוהים יסלח לי מעומק הלב שעשיתי את המעשה הזה, אבל הייתי חייבת להביא אוכל לילדה שלי".

אמרת מקודם "אני לא מתביישת". זה יכול לתת הרבה כוח וגב לאנשים אחרים. מה היית רוצה להגיד לאנשים שנמצאים במצב שלך?

"צריך לדעת לבקש עזרה. לי לקח הרבה זמן, התחבטתי עם עצמי המון ואכלתי את הלב, שאלתי את עצמי 'איך אני פונה לבקש עזרה'? באיזשהו שלב הבנתי שאם לא אפנה, אני אעשה עוול גם לעצמי וגם לילדה שלי. בתור אדם שהרוויח משכורות יפות והגיע למצב שזקוק ממש לפת לחם – צריך לדעת לבקש עזרה והיא תגיע מאיזשהו מקום. כשפונים לבן אדם כמו שני, שאין לה שום אינטרס, היא לא מרוויחה מזה שום דבר ואפילו ההפך, רק כאב ראש, הפלאפון שלה מתפוצץ מהודעות. אני חושבת על מה שהיא עושה, ועל התמונות שאנחנו שולחים לה כשמגיע משלוח והיא רואה את השפע שיש בבית, מכלום פתאום יש דברים. צריך לדעת לבקש.

זה שיעור מאוד חשוב לחיים לכולנו, העניין הזה של לבקש עזרה. בכל התחומים זה דבר קשה. לפעמים האגו מוביל אותנו.

"אין אגו. כשאת אמא לילדה את מבינה שאין אגו כי את רוצה שלילד שלך יהיה הכל מהכל. אם הייתי לבד יכול להיות שלא הייתי פונה לעזרה, הייתי מחכה. אמרתי לשני 'יבוא יום ואני מבטיחה לך שכל מה שעשית בשבילי אני אעשה בשביל משפחה אחרת'. זה משהו שמנקר לי בראש.  אני חושבת שאם כל אדם שעוזרים לו יעשה את זה כשהוא יעמוד על הרגליים ויעביר את זה הלאה תיווצר שרשרת חברתית ענקית. זה ביטחון למשפחות אחרות".

את האמנת שתגיעי לשלב כזה בחיים שבו תצטרכי מישהו אחר?

"לא. לא, לא, לא. תמיד הייתי עם האף למעלה, תמיד היה לי הכל ולא ידעתי מחסור בכלום. לא היה לי דבר כזה שפותחים ארון של מטבח והוא ריק. כשהגעתי למצב כזה שהבית שלי ריק, זה חרדות. אלה דברים שמנקרים לך במוח אפילו יותר מבבטן.

"הלוואי ובתאל תגדל ותהיה כמו שני. הלוואי ותהיה לה את התודעה החברתית להאמין שיש עדיין טוב בחיים האלה, שיש עוד אנשים טובים באמצע הדרך. שני לא סתם אדם. היא מלאך, נקודה. היא עושה את זה בהתנדבות, והיא צעירה ממש. את מבינה כמה אינטליגנציה רגשית גבוהה צריך בשביל לעשות דברים כאלה? לעשות את זה בשביל אנשים מבוגרים וילדים שלא יכולים לסגור את השבוע? לא מדברת על לסגור את החודש. רק את השבוע, את היום. את יודעת מה זה לסיים את היום בידיעה שהילד שלך הולך לישון על בטן מלאה ולא ריקה?"

שני שוקרון הגיבה בהתרגשות רבה לדבריה של רפאלוב. "לפי מה שהבנתי מסיפור חייה ידעתי שלא אשאיר אותה לבד. הבטחתי לה שאדאג לה תמיד עד שתקום על הרגליים. היא אישה מדהימה ואמא לביאה. אני מעריצה אותה".