רפאל בגוונוב, בן 28, מעיד על עצמו שהיה נער ביישן. זה לא הפריע לו להפוך לקצין בצה"ל ולסגן יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת אריאל, שם הוא אחראי על עשרות עובדים. "פעם הניחו שההתנהלות מול העובדים היא כמו מתכון. היום מבינים שיש כל מיני סוגי מנהלים, החוכמה היא להתאים את עצמך", הוא אומר בריאיון ומשתף חמישה טיפים לניהול
כתבה: רעות פינצ'וק / ערכה: עדן שקורי
כמו תחומים רבים כיום, עולם הניהול עובר שינוי ויש צורך להבין מה נדרש ממנהלים טובים כדי להפוך אותם לכאלה. נפגשנו עם רפאל בגוונוב, סגן יושב ראש אגודת הסטודנטים באריאל, שהוא סטודנט בעצמו, לשמוע על החוויה שלו כמנהל צעיר ולהבין ממנו מה נדרש ממנו כיום.
בגוונוב, בן 28, מתגורר בגבעת כח שבשומרון עם בת זוגו. בשנים האחרונות הוא היה סטודנט בתואר להנדסת מכונות באוניברסיטת אריאל, שם בעצם אנחנו פוגשים אותו לצורך הכתבה.
תפקידו הנוסף של רפאל הוא סגן יו"ר אגודת הסטודנטים, במסגרת תפקידו הוא אחראי על ניהול צוות אגודת הסטודנטים המונה עשרות עובדים ואחראי על פעילויות רבות באוניברסיטה והתנהלות שוטפת תוך אחריות על סכומים גדולים במיוחד.
"תמיד הייתה לי את התשוקה להיות יזם ולהסתדר ולייצג את עצמי. אני סולל את הדרך לעצמי. מגיל קטן בער בי לפעול ולשנות", מספר בגוונוב.
עוד הוא מספר שבתור נער וחייל צעיר הוא דווקא היה ביישן, עם חששות לדבר מול קהל ולהוביל. למרות החששות, נראה כי הוא תמיד היה מוקף באנשים שהעריכו אותו כי מתחילת השירות שלו עודדו אותו ללא הרף לצאת לקורס קצינים, להיות במסלול כוכבים ייעודי, אבל החשש שלו עצר אותו, עד שהוא הפך למפקד ומשם הכל היסטוריה. "ברגע שנהייתי מפקד הבנתי שאני טוב בזה".
מה באמת גרם לך להבין שאתה טוב בתפקיד שאתה עושה?
"ברגע שאתה בגדוד קל ליפול לתכנים שטחיים ולהוביל את החיילים בשגרה. תמיד השקעתי בהדרכות ווידאתי שמועבר ערך מוסף לחיילים כדי להוסיף השראה ושלא ניתן לשגרה לשחוק אותם. בסופו של דבר, ככל שאתה עולה ברמות הניהול אתה קולט שזה לא כזה קשה אבל כמובן כל דבר חדש הוא מפחיד בהתחלה".
לאגודת הסטודנטים הגיע בגוונוב בדרך מעניינת. לאחר שלא התקבל לתפקיד ראש חטיבת הרווחה, הוא החל כחבר מועצה באמצע התואר אך לא היה מרוצה מהתפקיד ונשאר כדי לסיים כמו שצריך. עם תחושות אלו, הוא הקים ליין מסיבות ואירועים משל עצמו וכמובן שראשי האגודה בזמנו לא נותרו אדישים. עם תום הסגרים שהיו בתקופת הקורונה פנו אליו שיצטרף לאגודה בתפקיד ראש חטיבת התרבות, מה שהרגיש לו בהתחלה כמאוד אירוני ומיד סירב להצעה. הוא מספר כי לאחר שכנוע מצד בת זוגו ועוד מחשבה הוא קיבל את ההצעה וניהל את חטיבת התרבות. "עפו עליי, אחרי שהרמתי בזמן קצר כמה אירועים מוצליחם התחילו הבחירות וכולם רצו שאתמודד איתם כסגן או כמנכ"ל".
אגודת הסטודנטים מתנהלת על ידי סטודנטים, כמוך. האם הרגשת את המורכבות? ספר לנו על החוויה.
"קודם כל, אני פועל לקידום אג'נדה וזה יכול לקרות רק על ידי ניהול נכון. ברור שתפקיד ניהולי עם סטודנטים שהם חברים שלי זה מורכב מאוד".
"אני פועל בשיטה של הפרדה", מוסיף בגוונוב, "לא לערב רגש בעניין. אני מאפשר לעצמי להוסיף רגש רק אם אני רואה בהתנהלות העובדים מחוץ למשרד שזה אפשרי. אני כל הזמן בבקרה ובדיקה להבין למי טוב להתחבר יותר בפן האישי ומול מי להשאר בדיסטאנס כדי למנוע טישטוש גבולות שרק יפגעו בהתנהלות".
הוא מוסיף כי בעבודה עם חברים שמכירים לפני הכניסה לתפקיד חשוב לעשות סוג של תיאום ציפיות – מה הוא מצפה ומה אתה מצפה ממנו כחבר וכעובד. תיאום חשוב להוספת גבולות. "ברור שאין ציפייה לריצוי אבל יש כאן עבודה עם פריצת גבולות של חברים – אני מצפה מחבר שלי שלא ייצחק איתי כמו שהוא עושה בבית או שלא יעלה מקרים מביכים שהיו לי".
בהתנהלות עם חברויות שנוצרות תוך כדי – הוא אומר שנבון יותר להתחיל עם צד מקצועי, לא להכניס יותר מדי רגש במשרד כדי שלא תהיה "התפזרות". "אם אדם שלא היה חבר שלי מלפני כן, אני מעדיף קודם צמיחה מקצועית ורק אחרי זה חברית. ואז אתה מבין שזה אדם שאפשר לסמוך עליו".
"בסופו של דבר", הוא מציין, "גם אני כעובד – אני נותן את הכבוד למנהל שלי, רציני מולו ומכבד אותו, להיות שם כמו שאני מצפה שהוא יהיה".
למרות ההפרדה שרפאל מדבר עליה, הוא מוסיף כי ההתנהלות בסופו של דבר מלאה באמביוולנטיות – רגשות מעורבים. מצד אחד הוא משמש כסטודנט ומבין את הצרכים ומצד שני מייצג גוף שהסטודנט בקצה שלו ולא תמיד מבין את התמונה השלמה בהחלטות שנעשות. "לדוגמה, בשנה שעברה בתקופת מבחנים סמסטר א' – המאבק מול האוניברסיטה במבחנים בזום כי הקורונה חזרה בגדול. נלחמנו והצלחנו להשיג הקלה מסויימת, הצלחנו לשכנע ראשי מחלקות אבל מבחינת הסטודנטים המבחנים לא היו מאה אחוז בזום אז האגודה לא פועלת בשבילם".
בגוונוב הוא חלק משמעותי מהנהלת האגודה ומשתף כי אחת הנקודות החשובות בהתנהלות כמנהל היא להיפטר מהחשיבה הרעה – אם משהו לא מצליח, אז לנסות שוב בעוד דרך עד שהוא מצליח, לא לתת לאכזבות לעצור את החלום. עוד הוא מוסיף כי קל לשכוח בהתנהלות השוטפת שאף עובד אינו מושלם, לא אתה ולא הסובבים אותך; מה שהוא טוען שמביא אותך תמיד לשאוף לצאת מאיזור הנוחות שלך "ולקדם את האג'נדה שלך", דבריו.
מדהים. להגיע לעמדה כזאת באמת מעלה איתה התמודדויות חבריות רבות ובוודאי עוד התמודדויות בתחומים רבים. מה לדעתך חמשת הנקודות הקריטיות שמנהל צריך לדעת היום?
"אתה לא יכול לצפות להיות יעיל לחטיבה אם אתה לא מנהל את עצמך. בעיני מנהל טוב זה מנהל שמנהל את עצמו בצורה טובה".
- הצבת מטרות: אדם שלא יודע לנהל את עצמו לא יכול לנהל אף אחד. סדר יום, הצבת יעדים, שנתיים, יומיים ושנתיים. אני מצפה מעצמי X בשנה הקרובה – החכמה זה לבקר את עצמי לאורך הדרך ובסוף ולהבין למה ואיך לא הגעתי לזה.
- סדר וארגון: לוח זמנים, יצירת סדר יום מוסדר. להוסיף את האירועים החשובים גם ביומן פיזית וגם ביומן האינטרנט, מה שמביא אותך לקביעת יעדים. כחלק מסדר היום, בסוף כל יום אתה עובר על הלוז של היום הבא. אתה רואה איך ומה מצפה לך, אתה מציב לך יעדים להמשך.
לסדר את המיטה והחדר בכל יום – זה משפיע על המחשבות שלך. אם המחשבות שלך מבולגנות, הפתקים והמשרד שלך לא במקום, רואים על האדם. הוא מאחר, פחות יעיל. - בקרה על משימות: משהו שלמדתי על בשרי. אם אני כמנהל נותן משימה לעובדים שלי – אני לא יכול פשוט להביא ולהגיד "שאו ברכה" – זה כמו אדם שלומד למבחן רק לפני המבחן ולא לפני. אם אתה רוצה שהמשימות יתבצעו אתה נותן דד-ליין לקשורים בדבר, לעצמך ומתוך כך נוצר הלחץ החיובי מה יקרה במידה ולא נספיק בזמן. בעיניי זה יכול להיות רק כשיש בקרה כל הזמן.
- אינטלגנציה רגשית: תכונה שצריך לעבוד עליה. חד משמעית זאת תכונה מולדת אבל גם ממש אפשר לפתח על ידי אינטרקציות עם אנשים, שיחות מאתגרות וכן הלאה. בניהול של פעם הניחו שההתנהלות היא כמו מתכון- עושים משהו יקרה משהו. היום מבינים שיש כל מיני סוגי מנהלים – אחד אגרסיבי, אחד עדין ואחד המתנהל בגובה העיניים וכו' – החכמה זה להתאים את עצמך אליהם ולא אותם אליך. אם מתחילים עם פחד ולא הערכה וכבוד ולאט לאט הפחד יורד. וצריך להתאים, להיות שם בשביל העובדים, לשבת יחד כדי לדייק ולהבהיר נושאים מסוימים וככה אתה יודע להתאים את ההתנהלות הכללית לאדם שעומד מולך.
- ליהנות מהדרך. לא שווה כלום אם אתה פועל ומשיג מטרות ואתה בכלל לא נהנה מהדרך. זה מעל הכל. כמובן צריך לראות איך משיגים מוטיבציה – על ידי השקעה בספורט, זוגיות, חברים. אם אין לך הנאה ממה שאתה עושה אתה לא תהיה יעיל יותר, לא תהנה ובסוף גם תרד התפוקה שלך כעובד.
לסיכום, רפאל משתף כי הוא מאוד נהנה, חד-משמעית רואה שימשיך בניהול וממליץ לכל אחד שרוצה לפרוץ – לא בהכרח להמשיך רק בניהול אם יש לו חלום ואג'נדה לקדם.
"אתה כמנהל מקדם אג'נדה ואם אתה רוצה להיות בעלים של חברה, להמשיך בניהול לא בהכרח יביא אותך למקום שלך כי אתה כפוף לחלומות של הבעלים", הוא אומר, "אם אתה רוצה להיות בעלים, תמצא בעיה וצורך. להבין מלמטה איזה בעיה עולה ומכך לפתוח כעצמאי את החברה שלך כדי לענות על הבעיה. ניהול לוח זמנים נכון כדי שאתה תהיה מדהים עם תחביבים – ובכך רק נותר לעוף על החלום שלך".