לא רק בן גביר: בשנים האחרונות יש גידול במספר העולים להר הבית, ויותר התעניינות והתעסקות בנושא. לנושא העלייה יש מתנגדים משני הצדדים, הפלשתינים והיהודים. ארנון סגל שתומך בעלייה להר הבית מספר על המאבק ועל בעייתיות השליטה במקום ומה ניתן לעשות כדי לתקן זאת: "יצרנו שם איזה מדינה פלסטינית בקטן וזה יוצר אי-יציבות, כשנכריע שם תהיה יציבות בארץ כולה"

כתבה: שיר ששון \ ערכה: טליה סיני

"הר הבית בידינו. אני חוזר: הר הבית בידינו" צעק בקשר המח"ט מוטה גור ב-1967, עת נכנסו הצנחנים בשערי ההר הקדוש, ואיתם נכנסה האומה כולה, מאזינה בקשב רב במשך דורות שלמים לקולו של גור רועם בהתרגשות באותם רגעים מכוננים. כמה דקות לאחר הרגע הזה רעד בחרדת קודש בקשר שוב קולו, כשבישר על בואם של חיילי החטיבה לרחבת הכותל המערבי, שהייתה כנראה גם אז, ונשארה עד היום – לב הקונצנזוס הישראלי.

אם כן לא פלא, שכמה שבועות לאחר מכן הר הבית כבר לא היה בידינו, ולמעשה בימינו אנו, על שטח ההר אחוז היהודים בשגרה כמעט אפסי. איתמר בן-גביר, השר החדש לביטחון לאומי עשה רעש תקשורתי, פוליטי ומדיני אדיר כשהכריז בשבוע שעבר שבכוונתו לעלות להר הבית כשר.

"היה מאוד עצוב אם הוא היה נכנע ולא עולה. זה היה ממש כניעה לאויב, וגם לאלה שמדבררים את האויב מבית", אומר ארנון סגל, סופר, איש חינוך וחבר בעמותת "בידינו" המעודדת עלייה להר הבית, "אני שמח שהוא עלה להר ולא נכנע לזה אבל זה כמובן לא מספיק, לעלות לפי כללי העלייה הנוכחיים – שצריך לעלות בשקט, שלא ישימו לב, ומהר-מהר, עם שכפ"צ".

לפי סגל, הדיון על הר הבית איננו פרקטי בלבד: "הר הבית זה בעצם מיקרו קוסמוס של מה שקורה לנו פה במדינה כולה. בגלל ששם לא הכרענו – יצרנו שם איזה מדינה פלסטינית בקטן. נתנו לאויב הכי מר שלנו, תחושה ששם הוא בעל הבית, וזה יוצר אי-יציבות בכל הארץ כולה. כשנכריע שם תהיה יציבות בארץ כולה".

נראה שהעלייה של השר החדש, שאגב אינו השר הראשון שעולה להר הבית תוך כדי כהונתו, רק מבטאת תופעה אחרת, גדולה יותר. לפי נתונים של עמותת "בידינו" ב-2010 מספר העולים היהודים להר הבית היה כ-5,000. בשנת 2022 הכפילו את עצמם העולים פי עשרה כמעט – קרוב ל-50,000 עולים בשנה.

התופעה הזו, לטענת סגל, "לא קרתה בזכות הממשלה, היא קרתה למרות הממשלה – כל ממשלה שהיא", ולכן דווקא ההתעוררות הזו לנושא מעוררת תמיהה.

עמותת "בידינו" מתנהלת מאבק לא רק על עצם העלייה, גם על האופן שבו עולים. מה הבעיה במצב הקיים?

"יש חמישה דברים שצריך לשנות: א. להכיר בהר הבית כמקום קדוש לעם ישראל בחוק המקומות הקדושים, ואז ממילא גם אפשר יהיה להתקין תקנות שמסדירות תפילה שם, כמו בכותל ובקבר הרשב"י.

"ב. חופש גישה. לא יכול להיות שלהר הבית יש 10 שערים, 9 למוסלמים, אחד לכל היתר וגם הוא ברוחב מטר. זה לא שונה מלהפריד ספסלים לשחורים ולבנים וברזיות לשחורים ולבנים – זו אפליה גזענית. ואת זה אפשר להפסיק מהיום למחר.

"ג. להעיף את הוואקף. זה גוף ירדני, זר, מנוגד לחוק יסוד ירושלים בירת ישראל, שאומר שאסור לתת שליטה לגוף זר בירושלים, ולהחליף אותו בוואקף ישראלי, יש דבר כזה – וואקף שכפוף למשרד הדתות. והוא לא ישלוט בכל ההר כמו שקורה עכשיו, אלא במסגד אל-אקצא עצמו ולא תהיה לו שליטה על יהודים שמגיעים להר הבית.

"ד. חופש פולחן. שהמדינה לא תפריע. היום עומד שוטר שמשגיח שיהודים לא ישתחוו, לא יתנועעו יותר מדי, לא יזוז למקומות שאסור להם. ולהפסיק את זה – שהמדינה לא תפריע ליהודים לממש את הפולחן שלהם.

"ה. משטר הקבוצות – חלק מאמצעי הדיכוי זה שיהודי חובש כיפה מקבל יחס אחר. כל מה שבג"צ אסר לעשות לערבים בנתב"ג – שאי-אפשר לבדוק ערבי יותר מאשר יהודי, עושים בהר הבית. המדינה מפרידה את כל חובשי הכיפה, מכניסה אותם בקבוצות נפרדות שהם הרבה יותר מפוקחות, אסור להם ללכת לאט מדיי, מהר מדיי, הם כמו טירונים, כמו פקודים של השוטרים. זה פשוט משטר אימים. והסיפור הוא שזה כביכול נעשה להגנת היהודים אבל כולם יודעים שזה בעצם נעשה כדי להגן מפניהם – שלא יתפללו, שלא יבנו בטעות את בית המקדש או משהו כזה. בעיניי זה חייב להיפסק, זה הדבר הראשון שצריך להיפסק".

אז למה זה קורה? מי לא רוצה את העלייה להר הבית?

"היה שיתוף פעולה לא-קדוש בין הרשויות של המדינה בכלל לרשויות הדתיות של המדינה להוציא את הר הבית מהלגיטימיות. שאף אחד לא יעז להתעסק בהר הבית, שאף אחד לא יעז לעלות להר הבית. המדינה הוציאה תווית של 'אדם מסוכן לחברה' לכל מי שהתעסק עם הר הבית. הרבנות מצידה מילאה את תפקידה בזה שתלתה שלט בכניסה שאסור לאף אדם להיכנס להר הבית מפאת קדושתו מדין תורה, שזה ממש שקר – אין מקום כזה בהלכה שכתוב איסור כזה. כתוב איך צריך לעלות להר הבית – אחרי טבילה במקווה, ללא נעלי עור, סביב מקום המקדש ולא במקום המקדש עצמו". 

ולמרות כל זה – אנשים לאחרונה מתעניינים בזה יותר, למה?

"בשנים האחרונות לשמחתי קשר השתיקה נשבר ואנשים מעזים לעסוק בזה יותר ויותר. וככל שאנשים מעזים לעסוק בזה, זה מושך גם אחרים שהיו רחוקים מזה, שישבו על הגדר עד עכשיו, להתעסק בנושא.

"וזה גם בזכות הערבים – ככל שהם מעלים את הנושא הזה על הפרק, והם מעלים אותו כל הזמן, זה גורם לאנשים שישבו על הגדר מהבחינה הזו, לרדת מהגדר ולהצטרף לצד הנכון, לצד שבעד העלייה, ולעלות בפועל גם".

הסוגייה ההלכתית סביב העלייה להר הבית מחלקת את הציבור הדתי והחרדי לתומכים ומתנגדים. למשל, המפלגות החרדיות בכנסת מתקשות לשתף פעולה עם איתמר בן-גביר משום מנהגו לעלות להר הבית, בעוד ששותפם הטבעי, בנימין נתניהו, לא שומר כלל תורה ומצוות ובכל זאת עולה בקנה אחד עם עקרונותיהם.

את ההיתר לעלות להר סגל תולה בגדולי דור ורבנים אחרים שעודדו עלייה ועלו גם הם: "הרב דרוקמן, זקן רבני הציונות הדתית שנפטר בשבוע שעבר, אמר לי במפורש שחשוב שיהודים יעלו להר הבית. והרמב"ם, שהוא בוודאי גדול הדורות היהודיים, עלה להר הבית בעצמו, הוא אמר 'נכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו' והוא הפך את זה ליום טוב לו ולזרעו לדורות. אז איסור גדול זה לא".

על ההתנגדות החריפה של הרבנות לעלייה להר הבית אומר סגל: "זה קצת מזכיר את המרגלים שסירבו להיכנס לארץ, במדבר, שהם גם היו גדולי הדור ההוא והתנגדו לכניסה לארץ. כי בארץ – מה יהיה מעמד רב הכותל ביום שהר הבית יהיה נגיש ליהודים? ברור שהוא לא ישמור על מעמדו. אז ברור שהם מתנגדים לזה, אבל זה לא כל כך מסיבות קדושות. אני חושב שגם המשיח הגיע כבר להר הבית, ראה את השלט של הרבנות ועשה 'אחורה פנה'".