ההרואין שיק חוזר. האם זה צריך להדאיג אותנו?

האופנה של תחילת שנות ה-2000 עושה קאמבק, ואיתה גם הדוגמנויות השדופות. בעידן הרשתות החברתיות יכולה להיות לכך השפעה הרסנית על דימוי הגוף של נערות ונערים, אבל יש פתרון. "אדם שלמד להכיר ולקבל את עצמו אוהב ומקבל גם את הגוף שקיבל", מסבירה מאמנת הנשים דלית טוט

כתבה: טליה סיני \ ערכה: עדן שקורי

אם נולדתם בשנות ה-2000 בטח תוכלו להבחין בכמה דברים מוכרים המזדחלים אל חיי היום-יום שלנו כבר כמה שנים – מכנסיים בגזרה נמוכה, מכנסי פדלפון, קרוקס, הפאוץ' ועוד.

מעבר לפרטי לבוש ואופנה, אפשר למצוא דבר נוסף החוזר מתקופה זו. מידה אפס או בשם אחר מעשור קודם לכן – ההרואין שיק. למי שלא מכיר, מדובר באופנה שרווחה באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 שהציגה דוגמניות שדופות וחיוורות למראה כמו מכורות לסמים, מה שבא לידי ביטוי ברזון קיצוני ואיפור חיוור. מראה זה בלט בתצוגות האופנה האחרונות בעולם, שבהן עלה מספר הדוגמניות השדופות והגיוון שהיה עד כה במראה של דוגמניות במידות שונות דעך וכמעט ולא נראה על המסלולים.

למרות שבשנים האחרונות מעצבי האופנה הם לא אלה ששולטים בהכרח בנרטיב האופנתי וקובעים מה יהיה אופנתי או לא, וישנה השפעה גדולה ברשתות החברתיות, כדוגמת טיקטוק, כאשר מדובר על עניינים מעין אלה, נראה כי גם משפיעניות אופנה גדולות וכוכבות רשת כדוגמת בנות הקרדשיאן מושפעות ממנו ומעבירות אותו הלאה.

אידיאל היופי השתנה הרבה במהלך השנים. מאידיאל של נשים מלאות ובשרניות, לנשים אתלטיות ושריריות ולאחר מכן שוב לנשים בעלות בטן וחמוקיים. במאה ה-20 חלו שינויים לגבי האידיאל הנשי שעבר תהפוכות רבות – האידיאל התחיל בגוף נשי נערי בשנות ה-40, עבר לנשים בעלות חמוקיים בשנות ה-50, גוף רזה ושרירי בשנות ה-70 ואידיאל ברבי בעלת המותניים הצרים וחזה שופע וכן ההרואין שיק בשנות ה-90.

בשנים האחרונות היה נדמה כי הגענו למקום הנכון. בחנויות האופנה אפשר לראות דוגמנויות בשלל מידות, אין מודל שהוא אחד ויחיד, יש מגוון של סוגי גוף ואפילו המדיה מעבירה מסרים של קבלה ואהבה עצמית, לא משנה איזה גוף יש לך. את התפיסה הזו גם העבירו באופן בולט במיוחד בנות משפחת קרדשיאן שהציגו לעולם את המבנה הנשי בעל הקימורים ולא הרזה והשדוף ואף העבירו את משנתם הלאה בעזרת הרשתות החברתיות.

כמו קסם, אופנת ה-2000 חזרה אלינו בכל מהותה והחששות שהיא מביאה יחד איתם. האידיאל עובר לעולם דרך המדיות השונות. אם בעבר היה זה דרך הטלוויזיה, עיתונים ושלטי החוצות, היום יש לנו את הרשתות החברתיות שמעבירות מידע ואופנות במהירות שיא ויוצרת השפעה גבוה יותר על דימוי גוף שלילי אצל נערות. יעל לצר, חוקרת בתחום הפרעות האכילה, כותבת במחקרה כי "התקשורת משמשת לא אחת ראי של החברה על ערכיה, ונותנת תהודה נרחבת לנורמות התנהגות ולאופנה הרווחת" ומוסיפה כי רוב הנשים מושפעות מהמסרים שעוברים בהן מה שיכול להוביל לאי שביעות רצון ממראה הגוף ולדימוי עצמי נמוך.

אם כך, האם יש דרך להתמודד מול הגורמים הרבים המשפיעים על דימוי הגוף?

על פי מטפלים שונים, הורים יכולים לעזור לבני נוער לפתח דימוי גוף גבוה יותר ולצמצם את השפעת המדיה. דימוי גוף גבוה יכול להתפתח בעזרת כלים שונים: עשיית ספורט, שיקוף הדברים היפים שיש בגוף והגברת הביטחון העצמי שלהם באמצעות חוויות שונות. בנוסף, על הורים ללמד את ילדיהם להסתכל ולהכיר את האני הפנימי שלהם, שמהווה גורם חשוב עבור הדימוי העצמי שלהם ומכך גם דימוי הגוף שלהם.

"קבלת הגוף שאיתו נולדנו קשורה לקבלה ולתפיסה שלנו את עצמנו. אדם שלמד להכיר ולקבל את עצמו אוהב ומקבל גם את הגוף שקיבל", אומרת דלית טוט, מאמנת אישית לנשים. "באהבה ובקבלה הזו יש את הכוח לשמור על הבריאות ועל מראה מטופח בכל משקל ובכל צורה. כמו שלהפך, מיליון ניתוחים, תזונה הכי בריאה ושנות ספורט לא יעזרו לאדם שלא מקבל את עצמו לחשוב שהוא נראה טוב. מה שאנחנו רואים במראה ביומיום, הוא מה שאנחנו מרגישים ולא איך שאנו נראים בעיני אחרים".

על פי דלית ועל פי מטפלים נוספים, הדרך לדימוי גוף חיובי עוברת דרך דימוי עצמי חיובי. הדרך להגיע לכך היא דרך היכרות עצמית עם מי אני, מה היכולות שלי ומה הדברים הטובים שיש בי בפנים. אורית ערב, מאמנת אישית לנשים ונוער, מוסיפה כי "בסופו של דבר, לכל אחד יש ביקורתיות מסוימת על המראה שלו עצמו. בעיניי נכון לחבר אנשים למשאבים שלהם, ליכולות ולכוחות שלהם, שאינם תלויים במראה חיצוני, להראות להם כמה הם שווים וכך בעצם לעבור תהליך של העצמת הטוב שיש, להגדיל את מה שחיובי, לחקור ולהעמיק בו, ואז המקום חסר הביטחון מצטמצם".

אם כך, נראה כי הדרך לקבלת המראה שלנו נובעת קודם כל מקבלת האני הפנימי. זו גם הדרך להתמודדות מול ההשפעות החיצוניות, מאחר וכאשר אנחנו אוהבים ומקבלים את מי שאנחנו, זה לא משנה כלל מה מראים לנו בחוץ, מה שיוצר השפעה מופחתת.

עוד כתבות

כתיבת תגובה