עצרתם פעם לחשוב איך גוף שמחדש מילים בעברית מרשה לעצמו להיקרא בשם לועזי? תפסנו את ד"ר אבשלום קור לשיחה קצרצרה בנושא. "סירבתי להצטרף לאקדמיה", חשף קור – וסיפר איך לדעתו צריך לקרוא למוסד הוותיק

כתבה: נועה בן-עזרא / ערכה: ליאור תושיה

ודאי שאלתם את עצמכם אי פעם אם אומרים מזרן או מזרון, אם צריך לומר ישן או יושן ומי בדיוק המציא את המילה יישומון לאפליקציה. האקדמיה ללשון העברית היא הגוף האחראי על המצאת והטמעת מילים חדשות בשפה העברית. על פי הערך בוויקיפדיה, המילה אקדמיה היא "מוסד לפיתוח, שימור והפצת הידע האנושי, בכל תחומי המדעים לסוגיהם. כיום מתייחס המונח בעיקר למוסדות להשכלה גבוהה".

מקור המילה אקדמיה הוא ביוון העתיקה. הראשון שעשה שימוש במילה זו למוסד לימודים היה אפלטון, שקרא כך לבית הספר שהקים לפילוסופיה. דוגמה מובהקת לשימוש במילה זו בעברית היא בשמו של המוסד "האקדמיה ללשון העברית" שנכנס לתודעתנו לאחרונה כשהחל להיות פעיל בפייסבוק. בעמוד חושפת האקדמיה את הציבור למקורות ופירושים של מילים נפוצות ואף משתפת אותם בתהליך בחירת שמות חדשים למילים לועזיות.

עוד מימי אליעזר בן יהודה הבנו שלהחיות את השפה זה לא פשוט, אך חשוב. אז איך גוף כה הכרחי לאומה עם חזון ושאיפות, מרשה לעצמו להשתמש בשם לועזי? אקדמיה היא איננה מילה בעברית. איך מתיישב האבסורד הזה ולמה כל כך קשה למצוא שם חלופי למילה זו?

"האקדמיה ללשון העברית לא יכולה להיאבק למען העברית באופן מלא אם היא בעצמה אין לה שם עברי", טוען ד"ר אבשלום קור, מומחה לשפה העברית, שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה. אבשלום מסביר כי אחת הסיבות העיקריות לאי רצונו להשתייך לאקדמיה ללשון העברית היא העובדה כי בחרה לעצמה שם לועזי: "אני משום כך סירבתי להצטרף כשהפרופסור משה בר אשר, נשיא האקדמיה, הציע לי להצטרף".

אז איך מוסד כה נעלה עם שליחות גדולה שכזו מקל על עצמו ולא מוצא שם חדש ותקין? מישהו כבר חשב על השאלה הזו. זאב בן חיים מתייחס לכך במאמרו "מלחמות של לשון – לקראת הקמת האקדמיה ללשון העברית". על פי המחקר שלו, ראש הוועד ללשון נפתלי הרץ טור-סיני נלחם לשמר את המונח הלועזי "אקדמיה" בטענה שהוא נושא עמו משמעות תרבותית. דוד בן גוריון, שכיהן כראש הממשלה באותה תקופה, התנגד לדעתו של נפתלי הרץ. הוא טען שכחברה אנו מושפעים מתרבות אירופאית המאמינה בסיפורי יוון העתיקה, לדבריו ביפן או הודו בוודאי לא משתמשים במילה הזו משום שהם לא מושפעים מתרבות המערב. ואין זה הגיוני שגוף עם אחריות כזו ימשיך להטמיע את יוון ורומי בשפתנו הקדושה.

יוסף קלוזנר בא לעזרת חברו נפתלי הרץ טור-סיני, ופנה לבן גוריון בניסיון לשכנע אותו בצדקתם. "לאומני אני בכל ליבי ונפשי", כותב קלוזנר, "אבל אין אני פוסל מילות מקובלות בכל לשונות תרבות". ניסיונותיו לא ריגשו את בן גוריון, שהמשיך בשלו והתנגד להבאת החוק אל הצבעת הממשלה.

עם הזמן בן גוריון פרש מתפקידו ומשה שרת תפס את מקומו. תפישתו של משה שרת דמתה לתפישת בן גוריון. הוא דגל בכך שמוסד מסוג זה צריך להיות "זך כגביש" וכי יש בזה "בחינת טומאה בהיכל קדושה" כדבריו. במרוצת השנים משה שרת איפשר את הקמת מוסד האקדמיה ובסעיפו הראשון נקבע כי על המוסד עצמו לבחור את שמו, בציפייה שאנשיו יבחרו לו שם עברי. אך לא כך קרה הדבר. אנשי האקדמיה הצביעו פה אחד לשמר את השם.

ד"ר קור מוסיף כי לדעתו יש לחזור לשם הראשוני של המוסד: "במסכת אבות כתוב 'יהי ביתך בית ועד לחכמים' אין דבר יפה יותר מהשם 'הועד ללשון העברי' שהיה נהוג עוד בימי אליעזר בן יהודה". ד"ר קור ממשיך ואומר כי "רע מאוד שבפרסומות עדין שומעים טעויות עברית והרבה לועזית מיותרת". לדעתו, "גוף שלא ייקרא 'אקדמיה' יוכל להיאבק עליהם ביתר קלות".

אך יחד עם כל זאת, מדגיש אבשלום: "חשוב לי לציין שאתר האקדמיה ללשון עברית הוא אתר משובח שנותן שירות רחב, עמוק, עצום, מרענן ומשמח לעם ישראל! ויש צוות גדול של עובדים מסורים ידענים וחרוצים ואחרי כל זה – השם מונע אפשרות למאבק על דברים רבים בחוצותינו, בשידורינו".

הודעתה הדרמטית של האוניברסיטה העברית כי תחל ללמד בשפה האנגלית במסגרת תוכניות התואר השני והדוקטורט הנלמדים אצלה העלתה על נס מאבק שמתקיים לאורך השנים אודות מיקומה וחשיבותה של השפה העברית במרחב הציבורי. מן הצד האחד עומדים תומכי הלימודים בשפה האנגלית בתואנה כי עלינו להשתלב בהליך הגלובליזציה ובמחקר העולמי המתקיים בשפה האנגלית, ומהצד השני מי שמגנים בכל תוקף את ההחלטה ואינם מוכנים לקבל החלטה כזו, בשם כבודה של השפה העברית, במדינת ישראל, והחשש שהחלטה כזו תזלוג גם ללימודים בבתי הספר ושינוי מעמד השפה העברית במרחב הציבורי. יש לציין שמאבק עקרוני זה, מתקיים על רקע חגיגות השפה העברית שיתקיימו בסוף החודש בניצוחה של האקדמיה ללשון העברית

"מה אתה רוצה? שלא תהיה פה רפואה מתקדמת? שלא יהיה פה מחקר על רמה? אין מה לעשות, אם רוצים פה מדינה מתקדמת ותוחלת חיים ארוכה, צריך ללמוד פה באנגלית, כמו שעושים בחו"ל" – כך טען בפניי בן זוגה של בת-דודתי לאחר ארוחת ערב שבת. השיח שנוצר בינינו נגע בסוגיה שעומדת במחלוקת זה שנים רבות, ושהועלה על נס לאחרונה בזכות הודעתה של האוניברסיטה העברית (כמה אירוני) כי תחל מהלך של לימודי תארים מתקדמים באנגלית בלבד. עמדה זו של הבחור מייצגת נאמנה השקפת עולם שקיימת אצל מיטב אנשי האקדמיה ואנשי הציבור. העמדה אומרת שאנו נמצאים בעיצומו של הליך גלובליזציה, וכיוון שהשפה הרלוונטית לצורך העניין הוא אנגלית, יש לשחק את המשחק לפי הכללים ולהיות חלק מהעולם הגדול. יטענו אותם אנשים כי אין חלילה כוונה להוריד מכבודה של השפה העברית, אך יש מקומות בהם היא איננה נצרכת.

תהליך שילוב השפה האנגלית במרחב הציבורי על חשבון העברית  ועד לכדי דחיקתה למקומות מסויימים בלבד לא החלה מאותה הודעה של האוניברסיטה הירושלמית. רבים הישראלים המשתמשים באנגלית כמעין שפה משנית במהלך שיחותיהם היומיומיות. המילה "אוקיי" משומשת בהזדמנויות רבות כשרוצים להגיד שהכל בסדר, תקין. המילה "נייס" נאמרת על משהו שמתואר כנחמד או יפה ואם מישהו רוצה להתנצל או להודות על משהו, סיכוי לא קטן שהוא יגיד "סורי" או "תנקס" בהתאמה. מלים אלו ועוד רבות נוספות הפכו מזמן לחלק לגיטימי בלקסיקון המילים הרחב (ראו גם כתבה של תאגיד השידור "כאן" אודות ה"אנגלוז" המתקיים בשפה העברית)

נראה כי יש איזשהו גבול עדין ודק בין הליך ה"אנגלוז" לבין דחיקתה של השפה העברית לגמרי מהמרחב האקדמי והציבורי בהמשך. את חציית גבול זו זיהה כנראה נשיא המדינה ראובן ריבלין כאשר תקף בחריפות את אותה החלטה וטען כי "המהלך מסכן את תחיית העברית" ו"רעיון אומלל שמשמעותו כריתת הענף עליה יושבת האוניברסיטה העברית".

יש לציין שהשפה האנגלית איננה היחידה מבין כלל שפות העולם שקיבלו מקום של כבוד בארצנו העברית. יש פה גם מן היידיש, הערבית, הצרפתית והאיטלקית. ההבדל הוא שהאנגלית היא השפה המשנית הדומיננטית ביותר או כפי שהדגים לי חברי לשיח מערב שבת, "הרי גם למוצרים בסופרמרקט וגם לשמות של מקומות יש מילים באנגלית, אז מה הבעיה שילמדו בשפה הזו בתארים שגם כך נלמדים רובם באנגלית?"

הסברתי לחברי שאני חושב ומאמין כי השפה העברית היא שפה חשובה מדי מכדי להידחק לפינה. שהאמירה שתואר שלם ילמד באנגלית בלבד בעייתית. אפשר ורצוי ללמד באנגלית, אך בנוסף לעברית ולא במקום. גם אם תוחלת החיים תיפגע מעט עקב מחקר פחות מתקדם ואקדמיה פחות מתפתחת, גם אם ניחשב למדינה פחות מתקדמת, אין מקום לוותר על השפה העברית לגמרי אלא להשאירה במקביל לאנגלית דומיננטית וחזקה. לא נגד גלובליזציה, כן נגד מחיקת העברית.

בסופו של דבר, הן הציבור הרחב והן אנשי האקדמיה צריכים לשאול עצמם האם יש גבול למקומה של האנגלית על חשבונה של העברית בחיינו, ואם יש גבול כזה היכן הוא עובר. האם לגיטימי ללמוד פה באנגלית בלבד, ובלבד שהאקדמיה תמשיך לפרוח והכלכלה תוסיף לשגשג – או שאנו בוחרים להמשיך ולשמור על ייחודנו ועל מקומה של העברית בחיינו, גם במחיר של הידרדרות קלה של המחקר הישראלי והאקדמיה הנהדרת.