הודעתה הדרמטית של האוניברסיטה העברית כי תחל ללמד בשפה האנגלית במסגרת תוכניות התואר השני והדוקטורט הנלמדים אצלה העלתה על נס מאבק שמתקיים לאורך השנים אודות מיקומה וחשיבותה של השפה העברית במרחב הציבורי. מן הצד האחד עומדים תומכי הלימודים בשפה האנגלית בתואנה כי עלינו להשתלב בהליך הגלובליזציה ובמחקר העולמי המתקיים בשפה האנגלית, ומהצד השני מי שמגנים בכל תוקף את ההחלטה ואינם מוכנים לקבל החלטה כזו, בשם כבודה של השפה העברית, במדינת ישראל, והחשש שהחלטה כזו תזלוג גם ללימודים בבתי הספר ושינוי מעמד השפה העברית במרחב הציבורי. יש לציין שמאבק עקרוני זה, מתקיים על רקע חגיגות השפה העברית שיתקיימו בסוף החודש בניצוחה של האקדמיה ללשון העברית
"מה אתה רוצה? שלא תהיה פה רפואה מתקדמת? שלא יהיה פה מחקר על רמה? אין מה לעשות, אם רוצים פה מדינה מתקדמת ותוחלת חיים ארוכה, צריך ללמוד פה באנגלית, כמו שעושים בחו"ל" – כך טען בפניי בן זוגה של בת-דודתי לאחר ארוחת ערב שבת. השיח שנוצר בינינו נגע בסוגיה שעומדת במחלוקת זה שנים רבות, ושהועלה על נס לאחרונה בזכות הודעתה של האוניברסיטה העברית (כמה אירוני) כי תחל מהלך של לימודי תארים מתקדמים באנגלית בלבד. עמדה זו של הבחור מייצגת נאמנה השקפת עולם שקיימת אצל מיטב אנשי האקדמיה ואנשי הציבור. העמדה אומרת שאנו נמצאים בעיצומו של הליך גלובליזציה, וכיוון שהשפה הרלוונטית לצורך העניין הוא אנגלית, יש לשחק את המשחק לפי הכללים ולהיות חלק מהעולם הגדול. יטענו אותם אנשים כי אין חלילה כוונה להוריד מכבודה של השפה העברית, אך יש מקומות בהם היא איננה נצרכת.
תהליך שילוב השפה האנגלית במרחב הציבורי על חשבון העברית ועד לכדי דחיקתה למקומות מסויימים בלבד לא החלה מאותה הודעה של האוניברסיטה הירושלמית. רבים הישראלים המשתמשים באנגלית כמעין שפה משנית במהלך שיחותיהם היומיומיות. המילה "אוקיי" משומשת בהזדמנויות רבות כשרוצים להגיד שהכל בסדר, תקין. המילה "נייס" נאמרת על משהו שמתואר כנחמד או יפה ואם מישהו רוצה להתנצל או להודות על משהו, סיכוי לא קטן שהוא יגיד "סורי" או "תנקס" בהתאמה. מלים אלו ועוד רבות נוספות הפכו מזמן לחלק לגיטימי בלקסיקון המילים הרחב (ראו גם כתבה של תאגיד השידור "כאן" אודות ה"אנגלוז" המתקיים בשפה העברית)
נראה כי יש איזשהו גבול עדין ודק בין הליך ה"אנגלוז" לבין דחיקתה של השפה העברית לגמרי מהמרחב האקדמי והציבורי בהמשך. את חציית גבול זו זיהה כנראה נשיא המדינה ראובן ריבלין כאשר תקף בחריפות את אותה החלטה וטען כי "המהלך מסכן את תחיית העברית" ו"רעיון אומלל שמשמעותו כריתת הענף עליה יושבת האוניברסיטה העברית".
יש לציין שהשפה האנגלית איננה היחידה מבין כלל שפות העולם שקיבלו מקום של כבוד בארצנו העברית. יש פה גם מן היידיש, הערבית, הצרפתית והאיטלקית. ההבדל הוא שהאנגלית היא השפה המשנית הדומיננטית ביותר או כפי שהדגים לי חברי לשיח מערב שבת, "הרי גם למוצרים בסופרמרקט וגם לשמות של מקומות יש מילים באנגלית, אז מה הבעיה שילמדו בשפה הזו בתארים שגם כך נלמדים רובם באנגלית?"
הסברתי לחברי שאני חושב ומאמין כי השפה העברית היא שפה חשובה מדי מכדי להידחק לפינה. שהאמירה שתואר שלם ילמד באנגלית בלבד בעייתית. אפשר ורצוי ללמד באנגלית, אך בנוסף לעברית ולא במקום. גם אם תוחלת החיים תיפגע מעט עקב מחקר פחות מתקדם ואקדמיה פחות מתפתחת, גם אם ניחשב למדינה פחות מתקדמת, אין מקום לוותר על השפה העברית לגמרי אלא להשאירה במקביל לאנגלית דומיננטית וחזקה. לא נגד גלובליזציה, כן נגד מחיקת העברית.
בסופו של דבר, הן הציבור הרחב והן אנשי האקדמיה צריכים לשאול עצמם האם יש גבול למקומה של האנגלית על חשבונה של העברית בחיינו, ואם יש גבול כזה היכן הוא עובר. האם לגיטימי ללמוד פה באנגלית בלבד, ובלבד שהאקדמיה תמשיך לפרוח והכלכלה תוסיף לשגשג – או שאנו בוחרים להמשיך ולשמור על ייחודנו ועל מקומה של העברית בחיינו, גם במחיר של הידרדרות קלה של המחקר הישראלי והאקדמיה הנהדרת.
