מאת ליטל מקוריאה

גאורגיה הפכה בשנים האחרונות ליעד נחשק בקרב צעירים, בעיקר כאלה המחפשים יעד זול וקרוב לטוס אליו. בחודש ספטמבר נסענו, אני וחברה קרובה, לעשרים ימים בארץ מלאה בעושר תרבותי ואנושי

גאורגיה (הנקראת גם "גרוזיה") שוכנת חציה באסיה וחציה אירופה. רוב אזרחיה הם נוצרים, אך ישנה תחושה חזקה של כבוד לתרבויות ודתות אחרות. תושביה, במיוחד הכפריים, הינם לבביים ומכניסי אורחים. המדינה מציעה אירוח זול (המטבע המקומי לארי שוה ל-1.3 שקלים) וקניית מוצרי צריכה בסיסיים במחירים נמוכים. יש בה כפרים קטנים, אזורים הרריים וערים מודרניות וכל זה רק במרחק שעתיים טיסה מפה. אז עלינו על מטוס ויצאנו ליהנות מכל השפע שיש לה להציע.

האזור הכפרי
בלילה הראשון נחתנו בטביליסי, עיר הבירה של גאורגיה, וכבר בנסיעה הראשונה לאחר הנחיתה, חווינו את תרבות הנהיגה הפרועה של המקומיים. תרבות נהיגה זאת מקובלת בהחלט, ונראה כי המקומיים מתורגלים בכך ולכן לא פוגעים באחרים או בעצמם, אך לנו היא הייתה חדשה ומפחידה.

לאחר הנחיתה בטביליסי נסענו נסיעה ארוכה למסטיה, עיירה עמוסת תיירים בצפון גאורגיה. בתחילה נסענו ברכבת עד לעיירה זוגדידי ולאחר מכן נסענו אל מסטיה ב"מרשוטקה",סוג של מונית שירות שבה משתמשים רוב התיירים במעברים בתוך המדינה.

מסטיה קיבלה את פנינו בברכה, מכל מקום המקומיים מציעים את שירותי ההסעה והלינה שלהם. נראה כי הם מתורגלים בתיירות המפותחת. לאחר מפגש עם ישראלים אחרים, התוודענו לכך שממסטיה אפשר לצאת לכמה טיולים קצרים. אחד הוא טיול ל"צלב האגמים",טיול רגלי בו ישנו מעבר בין אגמים גדולים ובריכות. את רובה של הדרך התלולה עברנו במרשוטקה ואת סופה ברגל. בסוף, הגענו לתצפית מרשימה, נוף הררי ופסגות מושלגות. בישלנו במקום מעט אוכל לעצמנו ואכלנו שמולנו מראות עוצרי נשימה.

בנוסף, ממסטיה מתחילים רוב הישראלים את הטרק המוכר למטיילים במדינה,"מסטיה-אושגולי". טרק בן שלושה ימים, שמתחיל במסטיה עובר לכפר אדישי ולבסוף מסתיים בכפר אושגולי.

יצאנו רגלית אל זבישי, הכפר הקרוב, הליכה מישורית וקלילה, ולאחר ההגעה אל זבישי התחלנו את השלב המורכב יותר בטרק. תחילת הטרק היא בעליה מתונה ואז מעט תלולה על ההר. יש לציין כי למתקשים בהליכה לפרק זמן ארוך, כמוני, הטרק עלול להיות קשה ויש להיות מוכנים לכך, במיוחד שהצעידה כוללת נשיאת הציוד לשלושת הימים על הגב. כדי להקל על המאמץ  ישנה אפשרות להצטייד במקלות הליכה. כמו כן, הסימונים בדרך (צבעי אדום- לבן או כתום-לבן) אינם רציפים ועלולים לטעות את המטיילים, לכן יש עדיפות להתנייד בקבוצות. לאחר עלייה מפרכת, עצרנו מעט בקצה ההר ולפנינו נחזה מראה מעורר התפעלות. האוויר בפסגות ההרים נקי והאזור הכפרי המבודד מוסיף לתחושת השלווה.

לקראת סופו של היום הראשון, הגענו לאדישי, כפר קטנטן שבו גרות כעשרים משפחות. רוב המשפחות בכפר מציעות חדרים לאירוח תיירים ונראה כי זהו מקור הפרנסה הכמעט בלעדי של התושבים. באדישי חווינו שינוי דרסטי במזג האוויר. ובסוגריים יש לציין כי חודש ספטמבר אכן מאופיין באקלים מעט הפהפך. השמיים שהיו בהירים ושמשיים הפכו קודרים. והסופה, שהתחילה אחרי הצהריים והמשיכה אל תוך הלילה, הביאה איתה רוחות חזקות, גשם ורעמים, אשר גרמו לנפילת החשמל בכפר. בהיעדר חשמל לא היו לנו מים חמים ולא תקשורת סלולרית. בנוסף, לא הצלחנו ליצור קשר עם המשפחה בארץ במשך כיומיים. בעקבות מזג האוויר הבעייתי, המקומיים המליצו לנו להפסיק את הטרק ולהמשיך לאזור אחר, זאת כמובן רק לאחר היחלשות מזג האויר הסוער.

בטומי
לאחר החוויה הקרה שאותה חווינו באזור הכפרי, החלטנו לנסוע אל בטומי, עיר הנופש מלאת השמש של המדינה. יש שקוראים לה "האילת של גאורגיה". שם נהנו מימים ארוכים של רביצה על החוף, רכיבה על אופנועי ים וטיולי ערב בטיילת. הטיילת מציעה מגוון של פעילויות ומופעים. צפינו בנערים ונערות רוקדים ריקודים גאורגיים מסורתיים. וכמו כן, במרכז הטיילת נתקלנו בפסל נע מיוחד, בשם "פסל האוהבים". הפסל מורכב משתי דמויות – גבר ואישה שמתקרבות לנשיקה ואחר כך מתמזגות לגמרי אחת בתוך השנייה, זאת בגלל חריצים שיש לרוחבן. זהו פסל מרשים שמזמין עיניים רבות להתבונן בו.

טביליסי
לאחר בטומי המרגיעה, החלטנו לסיים את הטיול בטביליסי ,העיר הגדולה והמודרנית של גאורגיה. העיר תוססת, מלאת התרחשויות, וגרים בה כמיליון וחצי תושבים. בשונה מהאזור הכפרי, יש בה קניונים גדולים, מרכזי קניות ותחבורה מפותחת. בשיטוט בעיר מצאנו בה עניין רב. טיילנו בשדרות מלאות אנשים, שבתוכן פאבים שמציעים נרגילות ואלכוהול זול. התפנקנו בפדיקור ומניקור במחיר נוח ואפילו קיבלנו מסאז' תאילנדי, כמעט כמו בתאילנד.

כמו כן, ביקרנו בבית חב"ד, שם אכלנו אוכל כשר והכרנו מטיילים ישראלים אחרים. הביקור במסעדה החלבית של בית חב"ד היווה בשבילנו שינוי מרענן, במיוחד בתור שומרות כשרות שאכלו בעיקר אוכל משומר. בנוסף התוודענו למסעדות כשרות נוספות בעיר, מסעדת "ירושלים" ו"דויד". כשניגשנו למסעדות אלה מצאנו מנות מגוונות בתפריט, מצד אחד הוגשו מנות גאורגיות עתירות בשר ומצד שני, הוגשו מנות ישראליות כמו שניצל ופרגית.

גאורגיה היא מדינה מסקרנת יש בה שפע של אפשרויות לטיולים, במיוחד לצעירים, אך גם למשפחות. ובעיקר היא יעד נחשק לכל מי שמחפש חופשה נעימה במחיר נוח.

ממליצה בחום!