ארכיון תגיות: קשישים

"צריך לזכור שגם העובד הזר מתעייף, רעב ומתגעגע"

כתב: ירון משה תנעמי // ערכה: אביטל פריד

טיפול בקשישים הוא אינו דבר פשוט, קל וחומר עם הפינוק הישראלי. אצלנו לא אוהבים "ללכלך את הידיים". את מקום המסירות, הטיפול וה"עבודה השחורה" תופסות העובדות הזרות. מהמזרח הרחוק היישר אל ביתה של סבתא

למבוגרים רבים יש מטפלת הדואגת להם 24/7. בדרך כלל מדובר בנשים המכונות "עובדות זרות", ולרוב מוצאן הוא – המזרח הרחוק. אתם אולי פוגשים בהן כשהולכים לבקר קרוב משפחה מבוגר. אולי חולפים על פניהן ברחוב. ולפעמים גם קוראים לעזרתן להדליק משהו בשבת. אך כיצד הן הגיעו לכאן? מי אחראי "לשדך" בין המטפלת למטופלת, וכיצד דואגים לכך שהשידוך יצליח?

צילום אילוסטרציה: Pixabay

ננסה להבין זאת באמצעות חברת "דרך הלב". "דרך הלב" הינה חברה ותיקה שמתווכת בין מטופלים לבין מטפלים זרים בתחום הסיעוד ומסייעת בהליכי הרישוי הנדרשים, תוך מתן יעוץ לכל מקרה לגופו. חברת "דרך הלב" מעסיקה אנשי מקצוע, עובדים סוציאליים ובקרים המפקחים על הצלחת תהליכי ההשמה והשתלבות המטפלים והמטפלות בבתי המעסיקים ונותנים מענה מהיר ומקצועי לפניות הלקוחות. דיברנו עם מנכ"לית החברה, תמר גליל (59).

מאילו מדינות מביאים עובדים זרים לישראל?

"מדינת ישראל מכוונת לפי תחומים. למשל מתאילנד יגייסו לחקלאות ומפיליפינים לסיעוד, לא ברורה הסיבה. ככלל, יגיעו עובדים ממדינות פריפריה וממדינות שיש להן ולישראל נציגויות הדדיות. בסיעוד, מגיעים בעיקר פיליפינים, הודים, סרילנקים, אוזבקים, מולדובנים ואוקראינים, כעת יש שמועות לגבי מרוקו".

איך תהליך הגיוס עובד?

"הגיוס נעשה על ידי סוכנויות מקומיות בארצות המוצא, על סמך הזמנה של מעסיק סיעודי מהארץ. סוכנות ישראלית תשלח את הצעת העבודה ופרטי המקרה, והסוכנות הזרה תציע לראיין מועמדים מתאימים.
כיום ישנה מגמה להעביר את הגיוס בחו"ל לחברה ישראלית בודדת הנקראת CIMI, המועסקת מטעם מדינת ישראל. כיום CIMI מאיישת מאגר ממוחשב במועמדים מפיליפינים, והכיוון הוא לעתיד לכלל ארצות חו"ל ולכלל הזמנות הזרים מחו"ל. כך שהגיוס יופרד באופן שתהיה בלעדיות ל-CIMI בחו"ל אבל כל שאר התהליך נותר באחריות החברות שלנו. כלומר להזמין ללקוח מטפל, להכין את כל הטיפול הבירוקרטי של ההזמנה מול משרד הפנים, חוזה, קבלת העובד בנתב"ג, ליוויו לבית הלקוח וכדומה. לפני שהעובד מקבל ויזה מהקונסול הישראלי, הקונסול ומשרד הפנים אמורים לבצע סינוני מדינה מבחינת בדיקות ביטחוניות, רפואיות ועוד".

איזו הכשרה עוברים העובדים לפני הגעתם לארץ?

"המועמדים עוברים שם מעין אולפן ראשוני במסגרת קורס סיעוד והכשרה. מלמדים אותם גם מעט על התרבות הישראלית, על בשר חלב, שבת וכדומה".

מה החברה עושה לאחר שהמטפל הגיע לבית המטופל?

"אנו חברות תיווך למטפלים בסיעוד, אנו לא המעסיקים. לכן מרגע שהעבודה החלה בבית המטופל, אנו לא גרים עם הצדדים והאחריות נופלת עליהם. אנו מחויבים לתת יעוץ ללקוח. אדגיש שגם המעסיק וגם העובד הינם לקוחות שלנו. הרי ללא עובד אין למתווך מה להציע. יש לנו אתר בעברית ואנגלית ואנו מפרסמים בו בנוסף לרגיל גם את החדשות של הרשויות. אנו מבהירים מראש ומחתימים את הצדדים ומדגישים בשיחות הפתיחה את הזכויות והחובות של הצדדים, את חשיבות הכבוד ההדדי לטובת כולם. יחד עם זאת, אנו נותנים מענה כל יום לאינספור פניות ושאלות, מייעצים ומשתדלים להקל על המצוקות לתת אוזן קשבת וטיפים".

היו מקרים של עובדות זרות שלא התנהגו כראוי למטופלות ואף היכו אותן. כיצד מסננים את העובדות? איך מוודאים שמטפלת מתאימה לעבודה מהסוג הזה?

"אכן היו מקרי אלימות מצד עובדים כלפי המעסיקים. למזלנו הרב אלה הם חריגים אבל יש לאתר ולטפל ולשאוף לאפס מקרים בכל מחיר. אנחנו מבצעים לפחות שני ביקורי בית מקצועיים לצרכי דיווח לרשויות כדי לוודא שאין חשד לפגיעה בחסר ישע. במחקר שערכו לפני מספר שנים עלה מכנה משותף במרבית המקרים הקשים הללו ונתנו לו שם – 'עומס טיפולי'".

גליל מוסיפה כי "כל כך חשוב להתחשב גם בעובד ולזכור שהוא רק בן אדם גם הוא מתעייף, רעב, מתגעגע, מאבד סבלנות וזה ניכר כאשר יש עומס טיפולי. כשאין יום ואין לילה, בדרישות רבות והתמיכה איננה ואין הערכה אין חופש אין הפסקה אין מילה טובה. יש מקרים שפשוט חייבים לסייע למטפל ולא להפיל עליו את כל הנטל. לא תמיד אדם אחד מסוגל לשאת בזה לאורך זמן ולהישאר שפוי. בעת הגיוס יש לזהות אנשים חולניים בגופם או בנפשם. זה נכון אבל זה לא מספיק. צריך לשמור על בריאות העובד גם לאחר שמתחיל לעבוד. ושוב אני מדגישה. בסיעוד שני הצדדים די חסרי ישע. לכן נשתדל להיות קשובים ורגישים למצוקה הן של המטופל והן של המטפל".

כפי שגליל אמרה, מרבית החיבורים בין מטפל למטופל הם סיפורי הצלחה. כזה הוא החיבור שנוצר בין נעמי תנעמי (82) למאיה (38).

מאיה הגיעה לפני כ-3 שנים מאוזבקיסטן. היא נשואה ויש לה שני בנים ובת. שמה האמיתי של מאיה הוא מוחיגול נגמטובה, שם מסובך מדי לישראלים, וכך קיבלה את השם "מאיה". כשנשאלה על ההחלטה שקיבלה לבוא לעבוד בישראל, ענתה מאיה: "היה קשה, אבל מה לעשות? צריך כסף".

נעמי גומרת עליה את ההלל: "היא כמו בת שלי, באמת. היא אישה מאוד אמינה. אני יכולה לשים תכשיטים מזהב היא שומרת, היא נקייה, אישה עם מוטיבציה ואינטליגנטית". גם מאיה משבחת את נעמי ומתארת אותה ואת משפחתה: "היא מקסימה שלי, גם הילדים שלה מקסימים".

היום (שלישי) תטוס מאיה לבקר את משפחתה באוזבקיסטן למשך חודש ימים. נעמי חוששת כיצד תסתדר עם המחליפה הזמנית של מאיה. אך מאיה מרגיעה אותה ואומרת: "אל תדאגי, אני חוזרת מותק".