ארכיון תגיות: יופי

איש תקשורת, אושיית אופנה וחובש כיפה: "לא מחפש אישור מאף אחד"

כתבה וערכה: אביטל פריד

השקות, במות, אישיות כובשת, תסרוקות בשיער שמשאירות מקום לכיפה שעל ראשו וסטורי משגשג. הוא שובר כל תבנית שאי פעם הכרתם. מרימים עליו גבה מכל כיוון, אבל הוא מבחינתו הולך עם הזרם – רק בדרך שלו: "מי שלא טוב לו מוזמן להוריד עוקב". ראיון חושפני עם דניאל ציוני

"הייתי אמור לסיים שירות במודיעין בצבא ולהמשיך בביטחון או במשרד החוץ, ואז אמא שלי אמרה לי: 'אתה ממש לא עוזב לירושלים', אז נכנסתי לרדיו. זה היה מסלול שלא חשבתי ולא בניתי עליו אף פעם".

דניאל ציוני בן 28. כבר בגילו מילא שלל תפקידים בתקשורת הישראלית – כתב שטח ב'חדשות הבידור', הגיש פינה ב'מילון היופי' עם סנדרה רינגלר, בתוכנית 'מה הלו״ז' של קשת ועוד. הוא מגיש תוכנית בוקר יומית עם קארין קבסה ברדיו חיפה (99.5) מזה כשמונה שנים, וממש לאחרונה התחיל להגיש באותה תחנה תוכנית שבועית לצד פאני בוזגלו (הישרדות).

ציוני ב'מילון היופי'. מתוך אוסף פרטי

מי אתה בכלל, דניאל ציוני?

"גדלתי בחיפה. התחלתי בלימודים של שלוש שנים ב'יבנה' בחיפה. ישיבה תיכונית ממש, הארדקור, כמו שמכירים: מסדרי תפילה כל בוקר, לימודי תורה וקודש עד 12:00 בצהריים, ואז לימודי ליבה. אחרי שלוש שנים החלטתי שזה ממש לא בשבילי, לא אני בשום צורה ובשום אופן, אז עברתי לבית ספר פרטי 'בראשית' במרכז הכרמל. לימודי התורה שם היו בצורה יותר חווייתית, זה עדיין מסלול שהוא תורני לכל דבר ועניין, שמרתי על המקורות שלי, זו עדיין ישיבה תיכונית לבנים בלבד אבל במסלול מוקלל יותר (לשון קליל – א"פ). במקום לימודי גמרא עד הצהריים, לומדים גמרא עד השעה 10:00, עם יותר סיפורים, תושב"ע. התמקצעתי במגמת תקשורת ונחשפתי לזה גם ברמה העיונית וגם במעשית. משם, פשוט, המשכתי לצבא".

ציוני. מתוך אוסף פרטי

זה לא כל כך פשוט. היה לך תהליך גיוס לא רגיל.

"יש לי מום מולד בלב. בגיל 14, משום מקום, החליטו לנתח אותי. כשמתחילים תהליך כזה עם נער מתבגר זה מבהיל ומפחיד בצורה משמעותית. שנה שלמה הייתי בבית, למדתי מהבית, הכל. משם התחזקתי ויצאתי לעולם בטורבו – עברתי בית ספר, יצאתי לצבא. קיבלתי פטור רפואי אוטומטי, אבל נלחמתי בצבא כדי להתגייס. לא רצו לגייס אותי. הצבא לא אוהב לקחת סיכון עם אנשים חולים, ובצדק. התגייסתי למסלול במודיעין, שירות הכי חווייתי שיש, על אזרחי, באחת מהיחידות המטורפות בצה"ל. משם היתה החלטה – להמשיך לקבע או לצאת לאזרחות. אני לא אשכח שעבדתי ב-ALDO בגרנד קניון, עד שמקומה ראשונה הגעתי לקומה הרביעית. הרדיו".

ציוני. מתוך אוסף פרטי

כבר אז היית שונה בנוף שלך?

"כן, אבל לא בצורה חריגה כמו היום. בואי, את לא תראי היום אדם דתי שמסתובב עם מעילים של פרווה ותגידי לעצמך שהוא דתי, כי היום יש הגדרת 'דתי' שהיא מאוד מאוד ספציפית. כולם חושבים שאני הולך נגד הזרם, ואני מקבל המון הרמות גבה – אם זה מהמגזר הדתי ואם זה מהמגזר החילוני, של 'איך הוא מתנהג, מה הוא עושה, איך זה הגיוני'.

"אני לא הולך נגד הזרם, בואי – אני שומר תורה, מצוות, מקפיד על שבת, צם בצומות ועדיין הולך עם הזרם, אבל בסגנון שלי. אין הגדרה אחת לדתי היום. אף אחד הוא לא הנציג של אלוהים ואין דתומטר שימדוד כמה אתה דתי או כמה אתה יהודי. הדת זה לא בסממנים החיצוניים של הכיפה והציצית. פעם היה לי מאוד חשוב לשים את הכיפה והציצית בחוץ, שייראו, 'הנה, הוא דתי', שיהיה לי איזשהו מגזר להשתייך אליו. לקבל את האישור הזה. היום אני לא מחפש את האישור הזה מאף אחד. אני מי שאני. לא רואה ממטר אף אחד".

ציוני ב-TVBEE. מתוך אוסף פרטי

הוא הגיע לרדיו עם בלנדסטון וכיפה נוטה הצידה. כיום, ציוני הוא אחד הבחורים הצבעוניים ביותר בישראל. הוא לובש מעילי פרווה, משקפיים מיוחדים, תכשיטים נועזים. הוא מנחה במות, מוזמן להשקות, שומר שבת ולובש ציצית. הוא שונה מכל מה שהכרתם, בהתחייבות. לא כולם מצליחים לעכל אותו, קשה להכניס אותו למסגרות, והוא בעיקר מוכיח שאפשר לעשות דברים בצורה קצת אחרת.

איך אתה מגדיר את עצמך?

"אני לא אוהב הגדרות, אני בורח מהן, בכל תחום שהוא. לא אוהב כותרות ולא אוהב שמכניסים אותי לשום משבצת. אני דניאל ציוני, אני באמת דתי, אבל עם זאת – לא רוצה שיגדירו וישפטו אותי על פי זה שאני דתי. אני כן יכול היום לשבת במסעדה לא כשרה, לצורך העניין, אצל חבר שלי טום אביב ב'קוקו במבינו'. אני מעלה תמונה של אחת המנות ומקבל מטר של הודעות. על מה? בן אדם דתי לא יכול לשבת במקום חילוני ולהתאים לעצמו את התפריט שלו? אני לא צריך דין לתת וחשבון לאף אחד, אני בן 28, חי את החיים שלי ולא מחפש לרצות היום אף אחד. אני לא במקום הזה בכלל".

ציוני. מתוך אוסף פרטי

אתה כבר לא במקום הזה, זה אומר שהיו שלבים בחיים שכן היית. מה גרם לך לשנות את זה?

"קודם כל, היום אני יודע שאני חזק – בחוץ, ברשתות, שיש לי את הקהל שלי שהולך אחריי כבר שמונה שנים והוא רק גדל מיום ליום. פעם כן הייתי מחשב כל סטורי שאני אעלה או כל אמירה שלי, להיראות או לא להיראות במקומות. היום אני גם אחשב, אני לא אשתכר במקום שאני יודע שיכולים לצלם אותי בו, אני לא אתנהג בצורה זולה במקום שאני יודע שיש קהל שלי ואנשים שמכירים אותי. אבל כן, מי שלא טוב לו מוזמן להוריד עוקב או לדפדף, זה פשוט מאוד".

הוא בנה של חברת מועצת העיר ומחזיקת תיק החינוך בעיריית חיפה, סיגל ציוני. היא גאה בו ומקבלת אותו באהבה. שניהם דמויות מוכרות בעיר. בשל כך, לעיתים הוא נאלץ לעשות דברים בעיר בהתנדבות על מנת למנוע התנגחויות פוליטיות. הוא אוהב את העיר, והמחיר, מבחינתו, שווה את זה. כאן הוא גדל, כאן התפתח, ולכאן תמיד יחזור.

מה המקום האהוב עליך בעולם?

"אני מת על חיפה. כל הזמן אומרים לי 'איך אתה לא עובר לתל אביב?', אני חושב שאני ההוכחה שאפשר להיות כל הזמן בתל אביב או בתעשיה ועם זאת לגור מחוץ לבועה. כי בואי, יש חיים מחוץ לבועה התל אביבית. חיפה זה השקט שלי, הקרקע שלי. אני יודע שלא משנה מה, אני יכול להיות באירועים עם נטע אלחמיסטר וציפי רפאלי ואז לחזור לארבעה קירות שלי, למקום הבטוח, לנוחות, למשפחה שלי. זה הרגליים על הקרקע מבחינתי.

"כשאת נמצאת על במה, עם 50-60 אלף איש בקהל שמריעים לכל מילה שאת אומרת, זה מביא אותך לאדרנלין והיי מאוד מאוד גבוה לפעמים. ופתאום, אחרי כל האהבה הזאת שאתה מקבל, אתה יוצא ואתה לפעמים יכול להשתגע. אתה מגיע לבית ושומע את הרעש מהקירות, ברמה הזאת. שקט. אני אוהב לחזור לזה. כשאני צריך את הבריחות שלי מידי פעם, אני נוסע לניו יורק".

ציוני בהנחיית במות יום העצמאות. מתוך אוסף פרטי

מה מפחיד אותך בחיים?

"שכל זה ייגמר. אני חי את הרגע, מאוד אוהב את הערכת הקהל. אנחנו יושבים באולפן, בין ארבעה קירות, וכשאתה מדבר למיקרופון אתה לא יודע באמת מה קורה בחוץ ואיזה אימפקט יש למילים שאתה אומר. ויכול להיות שהפחד שלי, ביום מן הימים, זה שכל זה ייגמר".

יש איזה דיסוננס בין אדם שנראה שמתעסק באובססיביות בחיצוניות לבין היותך אדם עם המון רגישות ותוכן בפוסטים שלך.

"בפעמים הראשונות שראו אותי חשבו 'זה גימיק', כי מסתכלים ישר חיצונית. כן, אני מתעסק באובססיביות בחיצוניות שלי. באיך אני נראה, איך אני מצטלם, איך מדברים עליי. חשוב לי. עם זאת, אני יוצק לתוך העולם הזה את התוכן שלדניאל ציוני חשוב לקדם ולהעביר. כן יש דיסוננס מאוד גדול כי אומרים שאם בן אדם מתעסק בדברים מסויימים אז הוא שטחי ואין לו מה להעביר, אין בו תוכן. 'שקר החן והבל היופי'. אני אוהב למרות ועל אף להראות שכן, אני יכול להיראות ככה, אבל בל נשכח: תכנסו לרגע, תקראו פוסט או שניים, תאזינו רגע לרדיו. יש לי מה לומר, יש לי את האג'נדה שלי. אני לא בא וצורח אותה, אני מעביר אותה בנעימות בדרך שלי, ומקווה שבצד השני למדו דבר או שניים.

"אם ילד או ילדה מישיבה תיכונית, אולפנה, סתם ילד שמרגיש שהוא קצת אאוטסיידר וקצת שונה – אם הוא מוצא בי את נקודות החיבור, והוא אומר 'אוקיי, מתייחסים אליו ככה, מתנהגים ומגיבים אליו ככה, אבל הוא הצליח והוא עשה, אז גם אני יכול', אני מבחינתי עשיתי את שלי".

ציוני. מתוך אוסף פרטי

כל כבודה בת מלך 'פנימה'

מאת אביה עזרן

ברוריה ברטלר ואודיה יהב, המוכרות דרך עמוד הפייסבוק שלהן, פרצו לעולם האופנה הדתי בצעדי ענק. כיום הן עושות הפקות אופנה בעיקר למגזין 'פנימה' המיועד לנשים דתיות, וחושפות בין הפקה להפקה איך מדור הסטיילניג במגזין התחיל ומהי הייחודיות שלו. "חלק מהנשים שינו מקום עבודה, או דברים ביחסים עם הבעל, בעקבות העבודה איתנו"

עד לא מזמן האופנה הדתית לא הייתה בשיאה, אומנם קיימות חנויות אשר משרתות את הציבור הדתי, אך לא יותר מזה. בתקופה האחרונה ניתן לראות שהציבור הדתי ולא רק בעולם האופנה פורץ החוצה. והפעם כמו כל אופנה אחרת בעולם, מחליטות הנשים הדתיות להיפתח ולהוציא הפקות גם לקהל שלהן, בהן הן מתכננות את התוכן ואת פרטי הלבוש.

אודיה יהב מתפקדת בהפקות כמאפרת, מסרקת וקושרת מטפחות (לנשים נשואות). "פנימה הוא מגזין המיועד לנשים דתיות, פועל כבר ארבע שנים ויוצא פעם בחודש סביב ראש חודש. למגזין ישנם כמה מדורים בתחומי עניין נשיים, ויש בו גם מדור של סטיילינג".

התמונה של ‏אודיה יהב איפור ושיער‏.
אודיה יהב

איך הכל התחיל

את מדור הסטיילינג הקימה ברוריה ברטלר. ברטלר, סטייליסטית ותיקה, למדה בשנקר ועובדת בתחום כבר שבע שנים. כיום היא משמשת כסטייליסטית הראשית של המדור. לדבריה, "המגזין התחיל לפני משהו כמו ארבע שנים, שלחתי מייל לעופרה בהרון (שהייתה אז הבעלים) והצעתי לה לעשות כתבה חד-פעמית שלי על סטיילינג. היא אמרה לי- 'כן בשמחה!' לא נעניתי ישר כי קצת הבהיל אותי שהיא אמרה לי כן. אחרי חודשיים היא התקשרה ואמרה לי 'את עדיין רוצה לעשות את הכתבה שאמרת? על צבעים', ישר עניתי בפשטות- כן! כתבתי כתבה חד פעמית, עופרה הייתה מאוד מתוקה ופרגנה לי- 'וואי איך זה שינה לי את כל החשיבה, איזה מגניב'. הציגו את הכתבה הזו עם תמונות ממש ראשוניות שעשיתי, וזהו. הם אמרו תודה, אני עניתי תודה ושם זה נגמר, זו הייתה כתבה חד-פעמית. חצי שנה אחר כך, קיבלתי טלפון מהעורכת עם בקשה להקים מדור סטיילינג בפנימה. בנוסף, היא שאלה אם אני יודעת לכתוב ואם אני יודעת לעשות הפקות, כמובן שלא ידעתי כלום, אבל ישר אמרתי לה כן – וכך נולד המדור שלי, פשוט זרקו אותי לאיזה חנות בשומרון הביאו לי איזה מאפרת ואמרו לי תעשי, לא ידעתי כלום בחיים על הפקות אופנה. היום הזה היה יום ארוך ומתיש שבסופו נפתח המדור שלי".

התמונה של ‏ברוריה ברטלר‏. 

ברוריה ברטלר

ברוריה, בעלת ניסיון רב שנים, ואודיה, שהיא די חדשה בתחום, בונות יחד, כל אחת מכיוונה, הפקות מפעימות ומרגשות. אודיה: "רציתי כבר הרבה זמן לעבוד עם ברוריה, לפני שנה יצא לי להיפגש איתה במפגש של נשים דתיות בעלות עסקיים עצמאיים, ומשם הקשר שלנו התחיל, היא הזמינה אותי להפקה ראשונה, סביב שבועות, זו הייתה הפקה מרגשת שבה הופיעה אישה בעלת סיפור חיים מעניין, גיורת, וזה התחבר לחג שבועות, לרות. מאז אני וברוריה יחד".

התמונה של ‏אודיה יהב איפור ושיער‏.

ברוריה (ימין), אודיה (שמאל)

הייחודיות של המדור

ללא ייחודיות כלשהי, אין עניין ואין הצלחה. אין ספק שברוריה הצליחה בזכות הייחודיות שלה שמעוררת השראה. ברוריה: "תפיסת העולם של המדור שלי היא להביא סיפורים של העצמה נשית של כוח נשי, הסיפורים שמאחורי הנשים, נשים מביאות גאולה לעולם הזה, ואני חושבת שב'פנימה' אחד הדברים שמאוד מייחדים את העיתון הזה הוא שהמטרה שלו היא להביא אור, להוסיף אור, להביא חוויה יותר חזקה של מודעות דרך נשים, ממש העצמה נשית. לתת ביטוי לכוח הנשי בעולם. ואנחנו במדור עושות את זה מתוך התבוננות על הטוב, על היש, על המאפשר, זה מבחינתי איך שאני רואה את פנימה. הרגש והנפש קודמים, היום כשאני מחפשת מה להביא למדור שלי אני מחפשת סיפור, אני בעצם מלבישה את האישה לפי הנשמה שלה והאמירה שלה. אני מלבישה את הסיפור הזה, אני לאו דווקא מחפשת לספר על הטרנד האחרון האופנתי או מה מעצבות אחרות עשו, זה מעניין אותי כקליפת השום, מה שמעניין אותי בתפיסה האישית שלי זה להביא בעצם את החוויה הרגשית שנמצאת מאחורי החוויה של הלבוש שהיא כביכול מאוד מאוד טכנית אבל לשיטתי יש מאחורינו, מאחורי כל אקט כזה של לקום בבוקר ולהתלבש יש איזשהו משהו רגשי. הדמויות שאני בוחרת להביא למדור שלי הם קודם כל סיפורים מהלכים, אני קודם מחפשת את הסיפור ורק מתוכו נולד המדור".

אודיה: "מאוד ריגש אותי הרעיון של ברוריה ללכת בעקבות סיפורים, בכל הפקה כאשר אני נפגשת עם אישה אחרת אני שואבת ממנה כוחות ומנסה ללמוד על דמותה, כדי לקשט אותה בהתאם. חוץ מהיופי החיצוני שבהפקות, אין ספק שערך המוסף של הסיפורים מקדש אותן".
התמונה של ‏‎Noa Singer‎‏.

בהפקה ל'פנימה' עם חני ליפשיץ, שליחת חב"ד בקטמנדו

למה רק עכשיו

ישנה שאלה מתבקשת: למה רק עכשיו הנשים הדתיות פורצות בתחומים אלו? את התשובה לכך עונה אודיה וטוענת: "המהפכה בעולם הדתי בתחומי היופי החלה בעקבות הפייסבוק, מה שקרה זה שבשנים האחרונות הציבור הדתי נמצא כמעט כולו בפייסבוק, וזה מה שמאפשר לו להיחשף לתכנים הללו. מניסיון עבודתי עם הפייסבוק אין ספק שזהו כלי חזק ביותר. אם בהתחלה היינו אומרים 'וואי איך רואים שזה דוסים', אז היום בציבור הדתי אין סגנון אחד, וככל שעובר הזמן הרמה עולה. והבנות הדתיות לומדות במקומות טובים ונחשפות לרמה גבוה".

תמיד יש קשיים בהתחלה
כמו בכל התחלה של משהו חדש, גם ברוריה נתקלה בקשיים כאשר פתחה את המדור שלה. "לפני שהמדור נפתח הוא העלה הרבה אנטגוניזם, הרבה ביטולים והרבה השגות על המדור, הרבה מכתבי זעם, והרהורים – למה אני מזכירה את המילים 'מפתח חזה' ו'צוואר', כמובן שזה נשכח והמדור תפס תאוצה, והיום הוא אחד המדורים החזקים".

בנוסף גם לגבי נושא צניעות, היו לא מעט לבטים. ברוריה שותקת, חושבת אם לפתוח את הנושא, ולבסוף מחליטה שזה הצעד הנכון לעשות: "בתחילת הדרך היה לי מאוד קשה, היה לי מאוד חשוב להנגיש לקהל הנשים את הבגדים הרגילים, את 'H&M', את 'זארה' ואת 'קסטרו', להביא את המקומות שבהן אנחנו מסתובבות ומשם בעצם להצליח להתלבש, וזה היה יותר מורכב. היום גם בעקבות הדרך שעשיתי אני עדיין מייעדת את הבגדים אני לא יכולה להגיד שקל לי וזורם לי, אבל אני כל כך עמוק בעבודה הזאת במשך שבע שנים שאני כבר יודעת מה לעשות, אני יודעת את השיטות של איך להאריך את הבגד, יש מאחורי זה מחשבה שהיא הרבה יותר יצירתית. למשל: אני לא אקח רק חצאית תחתית כדיי ליצור אורך, אני לא אניח מתחת חולצת בסיס אני אניח חולצה מגניבה. אני אשים ג'קטים ופחות עליוניות, יותר דברים שיצרו עניין. אני נותנת לנשים את המעוף לפתוח את הראש, בגלל זה המדורים שלי קצת יותר מוגזמים בסטיילינג שלהם, כי אני רוצה שנשים יחשפו למשהו קצת יותר גדול ורחוק מהן, וממנו יקבלו השראה".

מקור ההשראה
כמובן שהציבור הדתי חייב לחבר ולקבל את ההשראה שלו ממקור רוחני, כך גם אצל ברוריה: "אני חושבת שההשראה שלי לעשות את הדבר הזה היא מהרבנית ימימה שבעצם פתחה צוהר אדיר לכל חווית הנשיות שלנו, לתת לה מקום וביטוי. להבין שהמקום של היופי ושל הנוכחות הנשית היא נוכחות חשובה, מעצימה, מקדמת, שצריכה לבוא לידי ביטוי וחשוב שהיא תבוא לידי ביטוי. אני חושבת שכיום יש כל כך הרבה סטייליסטיות וכיף לראות נשים שמביאות את עצמם עד הסוף, את הנשיות שלהן ואת הכוח שלהן, גם באופן הוויזואלי".

רואים תוצאות

אין ספק שהתוצאות מפתיעות, מי היה חושב שמלבוש יצמחו שינויים כמו שמספרת ברוריה. בהתלהבות מספרת ברוריה כי "יש אצלי כל כך הרבה נשים שבעקבות תהליך הסטיילינג שהן עברנו, הן שינו מקום עבודה, שינו דברים אישים שלהם עם הבעל, שינו אפיקי מחשבה, שינו יחסי אימא ובת. אין סוף דוגמאות, ברמה כזו שאפילו מישהי כתבה לי שהיו לה בעיות פריון, והחוויה של שינוי לבוש נתנה לה תחושה של שינוי פנימי, ולאחר תקופה היא נכנסה להריון".

סטיילינג לשולי מעולם

ברוריה ואודיה מלמדות בכל הפקה מחדש את החיבור ההכרחי בין גוף לנפש, אין ספק שזהו שיעור חשוב לחיים, וכמו שאומרים אצל הדוסים: שנזכה!