המציאות הבלתי אפשרית של רבשצים: בין השעות העבודה הארוכות והסיכונים שבתפקיד, מחאת הרבשצים היא אמנם על תנאים אבל בבסיסה עומד משהו הרבה יותר עמוק

בשנה האחרונה עם שינויי ההעסקה של הרבש"צים (רכז ביטחון שוטף), הלנת שכר, התמודדות עם תביעות אזרחיות לבד וחוסר כיסוי בטחוני הם רק חלק מהמורכבות שנוספה להם לתפקיד. הוא האדם האחראי על האבטחת היישובים בשגרה ובחירום עד להגעת כוחות צה"ל או משטרה, האמון על הקשר בין גורמי הביטחון ליישוב והוא זה שנותר חשוף. על רקע מאבקי הכוחות בין משרד הביטחון לבין המועצות המקומיות, נראה כי אין גוף שמוכן לקחת אחריות משפטית וביטוחית סביב פעילותם החשובה.

"התפקיד שלנו הוא 24/7, כל שעה ביממה אנחנו צריכים להיות זמינים ודרוכים לכל תרחיש אפשרי. אנחנו חיים את השטח. כל טלפון שאנחנו מקבלים מקפיץ לנו את הלב, אולי קרה עכשיו משו. אנחנו חווים הרבה אירועים קשים ונמצאים ביום יום בסיטואציות מסכנות חיים. אנחנו הראשונים שחותרים למגע באירוע כדי לסיים אותו ולנטרל את האיום ואנחנו אלה שמגנים בגופנו על התושבים." מספר אהרן מלטר, רבש"צ היישוב נריה וחבר בוועד הארצי של הרבש"צים.

משרד הביטחון שרואה את חשיבות התפקיד, מעביר כספים למימון המשכורת של הרבש"צים דרך המועצות האזוריות, לוועד היישובי ומשם לרבש"צ. אך הם מבקשים מהמועצות לחתום על הסכם שמצהיר שאין יחסי עובד-מעביד בין המשרד לרבש"צ. ומי שלא יחתום לא יקבל כסף. "אנחנו מכירים את השטח, יש אירועים יום יומיים בכל שעות היממה ולפעמים רק מהדיווח אנחנו יודעים לאן הרוח נושבת, מהנסיון שיש לנו. ברגע אנחנו מבינים אם לסגור את הפינה או להפעיל מערכת שלמה עם כל הכוחות. הצבא צריך את העזרה שלנו באבחנה הדקה הזאת ורואה בנו כנחוצים מאוד."

אז מה בעצם הבעייה?
"אחד הדברים שהם בעייתיים זה העניין שאנחנו מועסקים דרך היישובים עצמם, אבל המנחה המקצועי שלנו זה הצבא. הציוד, הנהלים וההסמכה מגיעה מהם, אנחנו חתומים על הביטחון של התושבים ביישוב. הדבר היחיד שקושר אותנו ליישוב זה המשכורת. משרד הביטחון מעביר את המשכורת ליישוב ואז היישוב מעביר לנו, וכל יישוב עושה מה שהוא רוצה. אין משהו אחיד לכולם והנגזרת מזה, זה שאת היישוב מעניין דברים אחרים שלפעמים מכניס את הרבש"צ לכל מיני פינות, אפילו פליליות, וגורם לו להיקרע. הוא לא רוצה להיכנס עם המעסיק שלו לתקל, מצד שני הוא חתום על הנהלים ואם קורה משהו מגיעים אל הרבש"צ בטענות." מוסיף מלטר.

נכון שהמחאה היא על תנאים, אבל בבסיסה עומד משהו הרבה יותר עמוק. אדם שעובד בכל שעות היממה ובכל שעות השבוע בעבודה שמסכנת את חייו, זכאי לתגמול בהתאם. אם חס וחלילה אחד מהם נפצע במהלך תפקידו, חשוב שיהיה לו ביטוח מסודר כמו כל חייל או אדם שעובד במשרד הביטחון.

גם בזמני שגרה, הרבש"צ לא נח לרגע. צריך לפקח על מערך האבטחה בשגרה, על השער בכניסה ליישוב, למידת השטח ותפעול ותרגול כיתת הכוננות לאירועי קיצון. בקרב הרבש"צים התחושות קשות, כיוון שהם יודעים שאם מורידים את הרגל מהגז בנושא האבטחה, בעיות יתחילו לצוץ. אך משרד הביטחון לא מוכן לדבר איתם והם נותרו בין הפטיש לסדן.

הצעד הבא במחאה הוא להזדכות על הנשקים שקיבלו מהצבא ואפילו להתחיל בהשבתה כוללת. מלטר מספר שנכון לכרגע, הצעדים הללו נדחו. "אנחנו מאוד חוששים להגיע למצבים שיסכנו את התושבים שלנו, אפילו אם נצא מזה בצורה לא כל כך טובה, כאילו שאנחנו מתקפלים. אנחנו לא באמת יכולים לעשות צעדים דרסטיים ולנטוש את התושבים שלנו. ביקשנו עזרה גם מהתושבים וגם מהצבא שילחצו. אנחנו כרגע מנסים למצוא פתרונות אחרים, ללכת לכיוונים אחרים. יש לנו עוד שבועיים דיון בבית משפט לענייני עבודה שתדון בשאלת המעסיק. נקווה ששם יתקדם משהו ולא נצטרך להגיע למה עושים בשטח. אם יקרה משהו, זה ישב לנו על המצפון."

תחושת ניצחון בקרב תושבים וראשי רשויות ביהודה ושומרון אחרי הצהרת ארה"ב על כך שההתנחלויות ביהודה ושומרון לא מפרות את החוק הבינלאומי. אבל יש מי שמצנן את ההתלהבות: "על מה כל המהומה? מדובר בקמפיין בחירות של טראמפ ותו לא"

כתב: לירם מורדכי לוי / ערך: שמואל מוהיני

ביום שני, 18.11, הודיע שר החוץ האמריקני, מייק פומפאו, כי ממשל טראמפ משנה את מדיניותו בנוגע להתנחלויות ביהודה ושומרון וקובע כי הן אינן מנוגדות לחוק הבינלאומי.

החלטת ארה"ב לרכך את עמדתה בנושא התקבלה בביקורת במדינות שונות. הושמעה הערכה כי העמדה האמריקנית החדשה, לפיה קיום ההתנחלויות לא סותר את החוק הבינלאומי, מחסלת את הסיכוי לפתרון שתי מדינות. כל זאת לאחר שהבהיר שר החוץ האמריקאי פומפאו, כי אין שינוי במעמד השטחים, עליו יצטרכו לדון ישראל והפלסטינים. מהלך זה מצטרף לשלל מהלכים של ממשל טראמפ לטובת ישראל.

"ראש הממשלה המנוח, מנחם בגין, אמר 'גם המובן מאליו צריך שיאמר לפעמים'. ההתיישבות היא עובדה חיה בשטח וזוהי העת להמשיך ולפתח אותה'", אמר לנו ראש עיריית אריאל, אליהו שבירו. "אני מברך את הנשיא טראמפ על ההכרה הנכונה וההיסטורית בהתיישבות, זו התשובה המוחלטת להחלטה המופרכת של האיחוד האירופאי לסימון מוצרים מיהודה ושומרון".

רק לפני שבועיים קבע בית הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי בלוקסמבורג שכל המדינות החברות באיחוד חייבות לסמן מוצרים שמקורם בהתנחלויות או ברמת הגולן בצורה ברורה ולציין את מקור המוצרים מההתנחלויות. משרד החוץ הישראלי דחה בתוקף את ההחלטה וטען כי "בית המשפט נגרר לקמפיין פוליטי".

ניכר כי האווירה לא מאוד שונה ברחובות אך כן מורגש בקרב תושבי האזור כי יש שינוי. "אני מרגישה יותר שייכת מתמיד", אמרה לנו תושבת מטה בנימין, "הנשיא טראמפ אוהב את ישראל, רואים זאת במעשים שלו עבורנו. זו החלטה משנת גורל, אני רק מקווה שראשי המועצות יידעו לנהוג בתבונה בכדי למנף את ההחלטה הזו".

"אולי ההחלטה של הממשל האמריקני תשנה את ההחלטה הבזויה של האיחוד האירופי ולתת יד לחרם הנוראי הגובר על ישראל", הגיב בעל מפעל מקומי המייצא את מוצריו לחו"ל. "אין מה לומר, ההחלטה הזו פשוט שינתה את העסקים, הפגיעה מתחילה להיות מורגשת, אנחנו צופים ירידה דרמטית יותר במכירות אבל מקווים שזה ייבלם בזכות הצהרת טראמפ".

"זוהי החלטה דרמטית ואנו מברכים את כל העוסקים במלאכה", הגיב ראש מועצת יש"ע, דוד אלחייני, שנבחר לתפקיד בתחילת החודש. "עכשיו זה ברור לכולם – יהודה, שומרון ובקעת הירדן הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל".

ישראל גנץ, יו"ר מטה בנימין הגיב גם הוא: "זה הוא צעד גדול לריבונות, עכשיו הגיע הזמן שממשלת ישראל תכריז על החלת הריבונות והחוק הישראלי ביהודה ושומרון. מדובר במציאות שלא תיאמן, ברשות הפלסטינית פורצים כבישים, מפתחים תשתיות, בונים בתי ספר ואף אחד לא עוצר בעדם. אני מקווה שהחלטת הממשל האמריקאי תביא לשינוי מהותי גם במדיניות הפנימית".

בתוך כל התשובות שמענו גם קולות שטוענים כי מדובר בהצהרה דקלרטיבית ואף מתנגדים אליה בכל תוקף. "חוץ מקצת הצגה לטלוויזיה אני לא רואה איך זה בדיוק יתרום לנו", אמר לנו תושב ותיק מאריאל. "אני באופן אישי לא הבנתי על מה כל המהומה. איך לא ראיתם שמדובר בקמפיין בחירות של טראמפ ותו לא".

מאת אלישבע וייס

מערכת הביטחון נכשלה כישלון חרוץ בימים האחרונים וגם תגובתה של הממשלה אינה מספקת.  הגיע הזמן לקום ולעשות מעשה

הרמטכ"ל גדי איזנקוט הזהיר את הקבינט ב-20 בספטמבר מפני אפשרות להתפרצות אלימה ביהודה ושומרון. על פי דבריו, הסבירות להתפרצות עמדה על בין 60 ל-80 אחוז, והסיכוי הגבוה נבע ממצבו הקשה של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. "עימות בגדה יהיה משמעותי יותר מסבב בעזה", אמר הרמטכ"ל. עם זאת, השרים שנכחו בישיבה בחרו לבטל את דבריו, ואמרו כי הם "נאמרו לפרוטוקול בלבד".

מתחילת החודש, אירעו כמה פיגועי טרור משמעותיים, בהם פיגוע הירי בצומת ליד עפרה שבו נפצעו בני הזוג איש-רן שירה ועמיחי, ונרצח תינוקם עמיעד ישראל ז"ל שיולד טרם הזמן. עוד חמישה נפגעו – אחד באורח בינוני והשאר קל; פיגוע דקירה בעיר העתיקה בירושלים, שבו נפצעו קל לוחם ולוחמת מג"ב; פיגוע הירי בגבעת אסף שבו נרצחו שני לוחמים של הנח"ל החרדי – סמ"ר יובל מור יוסף ז"ל, בן 21 מאשקלון וסמל יוסף כהן ז"ל, בן 19 מירושלים. לוחם נוסף נפצע באורח קשה מאוד ותושבת בית אל נפצעה קשה.

ניזכר אם כן באירועי האינתיפאדה השנייה, שהתחילו בספטמבר 2000 והסתיימו בפברואר 2005. הם התחילו בצורה דומה לאירועים בשבוע האחרון. הם כללו בתחילתם מהומות ספונטניות לצד הפרות סדר מאורגנות. במהלך התקהלויות אלו, ירו חמושים פלסטינים ובהם שוטרים, אש חיה על כוחות צה"ל.  באינתיפאדה ההיא נרצחו למעלה מ-1,100 ישראלים ונפצעו כ־8,000.

נשאלת השאלה אם כך, איך ייתכן שבמדינת ישראל סוף שנת 2018, מתקיימים מדי חודש עשרות ניסיונות לפיגועים ואין הרתעה? כמה פיגועים הם יותר מדי? מתי ממשלת ישראל תקום ותחליט לעשות מעשה? האם כשיהיה מאוחר מדי ונהייה באמצע אינתיפאדה נוספת? האם נשב בחיבוק ידיים, ונחכה שתינוקות יירצחו? הרי ידוע לנו כי החמאס מנסה מאז חודש מרץ ליזום פיגועים ביהודה ושומרון, אז איך ייתכן שפיגועים נערכים מתחת לאפה של הממשלה ואף אחד לא עושה דבר?

לחמאס רצף של "הישגים" מבצעיים, וחוסר תגובה ישראלית פשוט נראה כחולשה והססנות. שירותי הביטחון הישראליים וצה"ל נכשלו כישלון חרוץ בימים האחרונים. יוסי דגן, ראש המועצה אזורית שומרון, אמר בהספד לתינוק שנרצח: "עד מתי יישפך דם יהודי? (…) נמאס מהרפיסות, אנחנו דורשים פעולות תגמול. אנחנו דורשים ממך אדוני ראש הממשלה שתכריז עכשיו על בניית ישוב חדש ליד הישוב אלון מורה לזכר עמיעד ישראל התינוק הקטן, סמוך ליישוב בו מתגוררים הוריו. אנחנו נשבעים כאן שאנחנו ננקום את מותו של עמיעד ישראל בבנייה".

נתניהו הגיב למתרחש בחשבונו בפייסבוק וציין שיינקטו מספר צעדים ביניהם הצבת מחסומים, זירוז הריסת בתי מחבלים (תוך 48 שעות), הסדרת מעמדם של אלפי בתים שמעמדם טרם הוסדר ותגבור הכוחות ביו"ש. אבל תגובתה של הממשלה אינה מספקת,  צריך לראות איך פיגועים כאלה לא יחזרו על עצמם עוד. כי הרי בעוד שבוע או חודש, כולנו כבר נשכח. וזה כמובן עד לפעם הבאה, ששוב נעזוק זעקות שבר.

כמו גם שיש לנו, עם ישראל תפקיד. ברגעים כאלו אנו צריכים להיות מאוחדים מאי-פעם, אסור לשבת בחיבוק ידיים. לכתוב פוסט בפייסבוק, לשתף או לעשות לייק אינו מספיק. אנו צריכים לצאת למחות, אנו צריכים להחיל ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון. והדרך לעשות זאת הוא לא להסתגר בבתים. אלא לנסוע בכבישים, ללכת ללימודים/לעבודה, לא לפחד אלא לחיות!