ארכיון תגיות: חיפה

איש תקשורת, אושיית אופנה וחובש כיפה: "לא מחפש אישור מאף אחד"

כתבה וערכה: אביטל פריד

השקות, במות, אישיות כובשת, תסרוקות בשיער שמשאירות מקום לכיפה שעל ראשו וסטורי משגשג. הוא שובר כל תבנית שאי פעם הכרתם. מרימים עליו גבה מכל כיוון, אבל הוא מבחינתו הולך עם הזרם – רק בדרך שלו: "מי שלא טוב לו מוזמן להוריד עוקב". ראיון חושפני עם דניאל ציוני

"הייתי אמור לסיים שירות במודיעין בצבא ולהמשיך בביטחון או במשרד החוץ, ואז אמא שלי אמרה לי: 'אתה ממש לא עוזב לירושלים', אז נכנסתי לרדיו. זה היה מסלול שלא חשבתי ולא בניתי עליו אף פעם".

דניאל ציוני בן 28. כבר בגילו מילא שלל תפקידים בתקשורת הישראלית – כתב שטח ב'חדשות הבידור', הגיש פינה ב'מילון היופי' עם סנדרה רינגלר, בתוכנית 'מה הלו״ז' של קשת ועוד. הוא מגיש תוכנית בוקר יומית עם קארין קבסה ברדיו חיפה (99.5) מזה כשמונה שנים, וממש לאחרונה התחיל להגיש באותה תחנה תוכנית שבועית לצד פאני בוזגלו (הישרדות).

ציוני ב'מילון היופי'. מתוך אוסף פרטי

מי אתה בכלל, דניאל ציוני?

"גדלתי בחיפה. התחלתי בלימודים של שלוש שנים ב'יבנה' בחיפה. ישיבה תיכונית ממש, הארדקור, כמו שמכירים: מסדרי תפילה כל בוקר, לימודי תורה וקודש עד 12:00 בצהריים, ואז לימודי ליבה. אחרי שלוש שנים החלטתי שזה ממש לא בשבילי, לא אני בשום צורה ובשום אופן, אז עברתי לבית ספר פרטי 'בראשית' במרכז הכרמל. לימודי התורה שם היו בצורה יותר חווייתית, זה עדיין מסלול שהוא תורני לכל דבר ועניין, שמרתי על המקורות שלי, זו עדיין ישיבה תיכונית לבנים בלבד אבל במסלול מוקלל יותר (לשון קליל – א"פ). במקום לימודי גמרא עד הצהריים, לומדים גמרא עד השעה 10:00, עם יותר סיפורים, תושב"ע. התמקצעתי במגמת תקשורת ונחשפתי לזה גם ברמה העיונית וגם במעשית. משם, פשוט, המשכתי לצבא".

ציוני. מתוך אוסף פרטי

זה לא כל כך פשוט. היה לך תהליך גיוס לא רגיל.

"יש לי מום מולד בלב. בגיל 14, משום מקום, החליטו לנתח אותי. כשמתחילים תהליך כזה עם נער מתבגר זה מבהיל ומפחיד בצורה משמעותית. שנה שלמה הייתי בבית, למדתי מהבית, הכל. משם התחזקתי ויצאתי לעולם בטורבו – עברתי בית ספר, יצאתי לצבא. קיבלתי פטור רפואי אוטומטי, אבל נלחמתי בצבא כדי להתגייס. לא רצו לגייס אותי. הצבא לא אוהב לקחת סיכון עם אנשים חולים, ובצדק. התגייסתי למסלול במודיעין, שירות הכי חווייתי שיש, על אזרחי, באחת מהיחידות המטורפות בצה"ל. משם היתה החלטה – להמשיך לקבע או לצאת לאזרחות. אני לא אשכח שעבדתי ב-ALDO בגרנד קניון, עד שמקומה ראשונה הגעתי לקומה הרביעית. הרדיו".

ציוני. מתוך אוסף פרטי

כבר אז היית שונה בנוף שלך?

"כן, אבל לא בצורה חריגה כמו היום. בואי, את לא תראי היום אדם דתי שמסתובב עם מעילים של פרווה ותגידי לעצמך שהוא דתי, כי היום יש הגדרת 'דתי' שהיא מאוד מאוד ספציפית. כולם חושבים שאני הולך נגד הזרם, ואני מקבל המון הרמות גבה – אם זה מהמגזר הדתי ואם זה מהמגזר החילוני, של 'איך הוא מתנהג, מה הוא עושה, איך זה הגיוני'.

"אני לא הולך נגד הזרם, בואי – אני שומר תורה, מצוות, מקפיד על שבת, צם בצומות ועדיין הולך עם הזרם, אבל בסגנון שלי. אין הגדרה אחת לדתי היום. אף אחד הוא לא הנציג של אלוהים ואין דתומטר שימדוד כמה אתה דתי או כמה אתה יהודי. הדת זה לא בסממנים החיצוניים של הכיפה והציצית. פעם היה לי מאוד חשוב לשים את הכיפה והציצית בחוץ, שייראו, 'הנה, הוא דתי', שיהיה לי איזשהו מגזר להשתייך אליו. לקבל את האישור הזה. היום אני לא מחפש את האישור הזה מאף אחד. אני מי שאני. לא רואה ממטר אף אחד".

ציוני ב-TVBEE. מתוך אוסף פרטי

הוא הגיע לרדיו עם בלנדסטון וכיפה נוטה הצידה. כיום, ציוני הוא אחד הבחורים הצבעוניים ביותר בישראל. הוא לובש מעילי פרווה, משקפיים מיוחדים, תכשיטים נועזים. הוא מנחה במות, מוזמן להשקות, שומר שבת ולובש ציצית. הוא שונה מכל מה שהכרתם, בהתחייבות. לא כולם מצליחים לעכל אותו, קשה להכניס אותו למסגרות, והוא בעיקר מוכיח שאפשר לעשות דברים בצורה קצת אחרת.

איך אתה מגדיר את עצמך?

"אני לא אוהב הגדרות, אני בורח מהן, בכל תחום שהוא. לא אוהב כותרות ולא אוהב שמכניסים אותי לשום משבצת. אני דניאל ציוני, אני באמת דתי, אבל עם זאת – לא רוצה שיגדירו וישפטו אותי על פי זה שאני דתי. אני כן יכול היום לשבת במסעדה לא כשרה, לצורך העניין, אצל חבר שלי טום אביב ב'קוקו במבינו'. אני מעלה תמונה של אחת המנות ומקבל מטר של הודעות. על מה? בן אדם דתי לא יכול לשבת במקום חילוני ולהתאים לעצמו את התפריט שלו? אני לא צריך דין לתת וחשבון לאף אחד, אני בן 28, חי את החיים שלי ולא מחפש לרצות היום אף אחד. אני לא במקום הזה בכלל".

ציוני. מתוך אוסף פרטי

אתה כבר לא במקום הזה, זה אומר שהיו שלבים בחיים שכן היית. מה גרם לך לשנות את זה?

"קודם כל, היום אני יודע שאני חזק – בחוץ, ברשתות, שיש לי את הקהל שלי שהולך אחריי כבר שמונה שנים והוא רק גדל מיום ליום. פעם כן הייתי מחשב כל סטורי שאני אעלה או כל אמירה שלי, להיראות או לא להיראות במקומות. היום אני גם אחשב, אני לא אשתכר במקום שאני יודע שיכולים לצלם אותי בו, אני לא אתנהג בצורה זולה במקום שאני יודע שיש קהל שלי ואנשים שמכירים אותי. אבל כן, מי שלא טוב לו מוזמן להוריד עוקב או לדפדף, זה פשוט מאוד".

הוא בנה של חברת מועצת העיר ומחזיקת תיק החינוך בעיריית חיפה, סיגל ציוני. היא גאה בו ומקבלת אותו באהבה. שניהם דמויות מוכרות בעיר. בשל כך, לעיתים הוא נאלץ לעשות דברים בעיר בהתנדבות על מנת למנוע התנגחויות פוליטיות. הוא אוהב את העיר, והמחיר, מבחינתו, שווה את זה. כאן הוא גדל, כאן התפתח, ולכאן תמיד יחזור.

מה המקום האהוב עליך בעולם?

"אני מת על חיפה. כל הזמן אומרים לי 'איך אתה לא עובר לתל אביב?', אני חושב שאני ההוכחה שאפשר להיות כל הזמן בתל אביב או בתעשיה ועם זאת לגור מחוץ לבועה. כי בואי, יש חיים מחוץ לבועה התל אביבית. חיפה זה השקט שלי, הקרקע שלי. אני יודע שלא משנה מה, אני יכול להיות באירועים עם נטע אלחמיסטר וציפי רפאלי ואז לחזור לארבעה קירות שלי, למקום הבטוח, לנוחות, למשפחה שלי. זה הרגליים על הקרקע מבחינתי.

"כשאת נמצאת על במה, עם 50-60 אלף איש בקהל שמריעים לכל מילה שאת אומרת, זה מביא אותך לאדרנלין והיי מאוד מאוד גבוה לפעמים. ופתאום, אחרי כל האהבה הזאת שאתה מקבל, אתה יוצא ואתה לפעמים יכול להשתגע. אתה מגיע לבית ושומע את הרעש מהקירות, ברמה הזאת. שקט. אני אוהב לחזור לזה. כשאני צריך את הבריחות שלי מידי פעם, אני נוסע לניו יורק".

ציוני בהנחיית במות יום העצמאות. מתוך אוסף פרטי

מה מפחיד אותך בחיים?

"שכל זה ייגמר. אני חי את הרגע, מאוד אוהב את הערכת הקהל. אנחנו יושבים באולפן, בין ארבעה קירות, וכשאתה מדבר למיקרופון אתה לא יודע באמת מה קורה בחוץ ואיזה אימפקט יש למילים שאתה אומר. ויכול להיות שהפחד שלי, ביום מן הימים, זה שכל זה ייגמר".

יש איזה דיסוננס בין אדם שנראה שמתעסק באובססיביות בחיצוניות לבין היותך אדם עם המון רגישות ותוכן בפוסטים שלך.

"בפעמים הראשונות שראו אותי חשבו 'זה גימיק', כי מסתכלים ישר חיצונית. כן, אני מתעסק באובססיביות בחיצוניות שלי. באיך אני נראה, איך אני מצטלם, איך מדברים עליי. חשוב לי. עם זאת, אני יוצק לתוך העולם הזה את התוכן שלדניאל ציוני חשוב לקדם ולהעביר. כן יש דיסוננס מאוד גדול כי אומרים שאם בן אדם מתעסק בדברים מסויימים אז הוא שטחי ואין לו מה להעביר, אין בו תוכן. 'שקר החן והבל היופי'. אני אוהב למרות ועל אף להראות שכן, אני יכול להיראות ככה, אבל בל נשכח: תכנסו לרגע, תקראו פוסט או שניים, תאזינו רגע לרדיו. יש לי מה לומר, יש לי את האג'נדה שלי. אני לא בא וצורח אותה, אני מעביר אותה בנעימות בדרך שלי, ומקווה שבצד השני למדו דבר או שניים.

"אם ילד או ילדה מישיבה תיכונית, אולפנה, סתם ילד שמרגיש שהוא קצת אאוטסיידר וקצת שונה – אם הוא מוצא בי את נקודות החיבור, והוא אומר 'אוקיי, מתייחסים אליו ככה, מתנהגים ומגיבים אליו ככה, אבל הוא הצליח והוא עשה, אז גם אני יכול', אני מבחינתי עשיתי את שלי".

ציוני. מתוך אוסף פרטי

החזיר זבולון עזב את חיפה בשביל האהבה

אם תשאלו את החיפאי הממוצע מה הוא חושב על חזירי הבר, כנראה שהוא יאמר לכם שמדובר באחת התופעות המדאיגות והמטרידות שידעה בירת הכרמל. תכירו את הסופרת ענת ליבנה, שכתבה ספר ילדים על זבולון, חזיר בר חיפאי שהתאהב בחזירה מהיער. "אני חושבת שלא טוב להם לחיות בעיר, ולא טוב לנו שהם חיים בעיר"


כתבה: אביטל פריד / ערך: מור שפייר

מה עוד לא נאמר על תופעת חזירי הבר בחיפה, אשר הגיעה אל שיאה בשבוע שעבר כאשר תקף חזיר בר תושב בן 69 במהלך טיול לילי. התושב נפצע באורח בינוני ופונה לביה"ח רמב"ם.

כידוע, חזירי בר אינן חיות עירוניות, ומקומם הוא בטבע. אבל, בחיפה, המציאות היא קצת אחרת – חזירי הבר מסתובבים בגני המשחקים ובחצרות בתי הספר, במרכזים מסחריים ובין כבישי העיר. את שעות היום שלהם מעבירים החזירים בבילויים כמו הפיכת פחים ופיזור האשפה על המדרכות, פגיעה במכוניות ואף יש המגדילים לעשות ורודפים אחר בני אדם.

שתי עובדות מעניינות לגבי חזירי הבר: הראשונה היא שחזירי בר לא יכולים להרים את הראש. לכן, במקרה שאתם נתקלים בחזיר בר ברחוב ומרגישים מאויימים, תעלו על האמצעי הגבוה הקרוב אליכם. זה יכול להיות פח, או גג של רכב למשל. העובדה השנייה היא שחזירי הבר לא תוקפים סתם כך – הם תוקפים רק במידה שהם מרגישים מאויימים.

אתם ודאי שואלים את עצמכם – כיצד מתמודדים עם המציאות הזאת בחיפה? עיר אשר חרטה על דגלה את היותה עיר של "דו קיום" בקרב היושבים בה, וכעת, גם בין תושביה לחזיריה?

ובכן, ישנן דרכים שונות – יש תושבים שכועסים, יש את המכילים, ישנם האקטיביסטים הפועלים לשינוי המצב, ויש את מי שמתבוננת על התופעה הייחודית מזווית אחרת לגמרי.

צילום : שירלי קרשובר

שוחחתי בנושא עם ענת ליבנה – בת 38, נשואה ואם לשתי בנות, תושבת שכונת ורדיה בחיפה שגרה בעיר כ-17 שנים. היא עברה לחיפה בשביל ללמוד בטכניון, התאהבה בעיר ונשארה.

ליבנה הינה חובבת ספרים מושבעת. היא הוציאה לאור שני ספרי ילדים – "נועה חייבת שמלה מסתובבת" שנכתב בהשראת בנותיה, ו"ליאור חייב להיות הכי גיבור". כעת, היא מוציאה ספר חדש העוסק בתופעת חזירי הבר בחיפה. את הספר החליטה לכתוב מזווית הראייה של… ובכן, מזווית הראיה של החזיר.

נחשפתי לספר שלך דרך ההדסטארט שפורסם באחת מקבוצות החיפאים בפייסבוק. איך הגעת ללכתוב ספר?

"חזירים היו פה תמיד בחיים שלנו, אבל בשנה האחרונה נהיו כמויות מטורפות. אם פעם הייתי רואה חזיר פעם בהמון זמן, זה נהיה כמויות ברמה שרואים אותם גם כל יום. זה גם עלה המון בתקשורת, ברשתות החברתיות, בעיתונים ובטלוויזיה. בכל מקום מדברים על זה. הסתכלתי על החזירים וזה הביא לי איזשהי מחשבה על הזווית של החזיר שנולד בעיר, והוא בכלל לא אחד כזה שבא מהיער. הוא כל החיים שלו היה חי בעיר, והוא מראה את העולם מהזווית שלו. מה שאני אוהבת זה לכתוב סיפורים, ובפרט לילדים, אז הסיפור הזה התחיל להיבנות ולהתגלגל עד שהחלטתי שאני רוצה להוציא אותו בתור ספר".

מהי התפיסה שלך לגבי ההתנהלות אל מול תופעת החזירים? בפרט, כתושבת העיר חיפה.

"הרבה אנשים רוצים לדעת באיזה קופסה לשים אותי, אם אני בעד או נגד. לתייג. האמת שהדעה שלי היא לא כל כך נחרצת – אני חושבת שלא טוב להם לחיות בעיר, ולא טוב לנו שהם חיים בעיר. יש כל מיני סיטואציות שיכולות להיות מאוד מסוכנות כמו המקרים שראינו – שאנשים נפגעו, שחזירים נדרסו. אני לא חושבת שהם רעים, אבל הנושא הזה לא מטופל ובגלל זה הוא מגיע לכאלה מימדים.

"אקולוג שדיברתי איתו במסגרת ההכנות לספר אמר שאת המצב צריך לנהל, או להגביל את ההתרבות שלהם ולשים להם האכלה במקומות אחרים. אני לא בדיוק יודעת איזה פתרונות יש, אבל הייתי מאחלת לכל החזירים שימצאו בית ביער ולא ברחובות כי זה לא טוב להם".

מעניין אותי לשאול – למה בחרת לספר את הסיפור דווקא מנקודת המבט של החזיר?

"כי נקודת המבט שלנו מאוד ברורה, מסוקרת ומצולמת. יש כאלה שאומרים שאנחנו הפרענו להם, יש כאלה שאומרים שצריך להרוג את כולם. אבל, בעצם, אין את הזווית של החזיר שלא כל כך מודע למה שאומרים עליו וחי בכיף שלו – מחטט בפחים, נח על מזרון, מפריע למכוניות – במהלך הסיפור הוא מתאהב בחזירה מהיער ומחליט לצאת אחריה למסע. בסופו של דבר הוא מגלה שהחיים ביער הרבה יותר טובים, ומחליט לחיות איתה שם. זה סיפור הרפתקה".

האמת שזה גדול. לא חשבתי על הזווית הזו אף פעם. איך היו התגובות של אנשים לספר?

"התגובות מעורבות. היו דתיים שהיו מזועזעים מזה, כי חזיר זה חיה שאסור לדבר עליה ולהזכיר אותה והם לא היו מכניסים ספר שכזה בשום אופן לבית שלהם. בסופו של דבר, אני חושבת שהרבה אנשים כן אהבו אותו. גם אנשים מהסוג שאוהב את החזירים וגם מהסוג שלא אוהב אותם. בסופו של הסיפור הוא מחליט לחיות ביער, אז כולם אוהבים את הסיפור".

ליבנה אוהבת לכתוב לילדים. היא רצתה שהספר יהפוך למערך שיעור וישולב במסגרות החינוך, ללמד את הילדים באמצעות הספר על תופעת החזירים – מאיפה הם באו, למה הם פה, מה הם אוכלים, איך צריך להתנהג לידם, פתרונות. במשך תקופה ארוכה ניסתה להוציא את זה לפועל, אך הגורמים הרשמיים לא היו מעוניינים לקחת חלק. היא הרימה את הכפפה והלכה על זה לבד, פתחה הדסטארט (פרויקט מימון המונים) שצובר תאוצה בימים אלו.

מה המסר שהיית רוצה להעביר לאנשים שקוראים את הכתבה הזאת?

"הייתי רוצה קודם כל לעורר את החשיבה, שתהיה מעבר למה שמדברים. הפכו את הנושא הזה לפוליטי ולכלי שמשמש להתנגחויות בראש העיר, אבל בסופו של דבר – לראות את החזירים מזווית קצת אחרת. מי ששונא אותם יוכל אולי לחשוב שזו לא אשמתם שהם פה בסך הכל, ואולי אפילו יהיו אנשים שיתחילו לנקוט פעולה ולמצוא את הדרכים להוציא אותם מכאן".

אז… החזירים עדיין כאן, התושבים עדיין כאן. שניהם מוצאים בעיר את ביתם. אף גורם רשמי לא מוכן לקחת אחריות על התופעה שמטרידה רבים – בין רשות הטבע והגנים לעיריית חיפה ישנם ויכוחים בלתי פוסקים, ובפועל, התושבים הם אלה שנאלצים להתמודד עם התופעה, איש איש בדרכו שלו.

ובינתיים, תיירים רבים ימשיכו לנהור לרחובותיה של חיפה, שהוסיפה לרשימת האטרקציות שלה תצפית מקרוב על חזירי בר. אם מישהו מוצא את פומבה ממלך האריות – תגידו לו שהוא מוזמן להצטרף לחגיגה.

המהומה שגרמה לסגן ראש העיר חיפה להתפטר

מאת: עדי באזוב

השוואת הציונות לטרור, גינויי ישראל ותמיכה ב-BDS: נציג שמאל רדיקלי נבחר לסגן ראש העיר חיפה, אבל תגובת התושבים והתערבות נתניהו הביאו להתפטרותו המהירה של רג'א זעאתרה

ראש העיר החדשה של חיפה, ענת קליש-רותם ממפלגת העבודה, עוררה סערה בקרב הציבור והמערכת הפוליטית כאשר החליטה למנות לסגנה את יושב ראש חד"ש (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון) מטעם סיעת "החזית החיפאית", רג'א זעאתרה. זעאתרה הוא אחד משני נציגי חד"ש במועצת העיר חיפה, תומך BDS שהשווה את הפעילות הציונית לפעולות של דאעש.

תושבי חיפה סירבו להשלים עם מינויו של זעאתרה ופתחו בדיון סוער ברשתות החברתיות השונות. בנוסף, כמחאה לחצו התושבים על לשכתה של ראש העיר חיפה עם שיחות טלפונים מרובים ומכתבי מחאה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בתגובה למינוי: "זה דבר שאינו מתקבל על הדעת ומכיוון שהוא אינו מתקבל על הדעת הוא גם לא יתקיים. אני משוכנע בזה". לדבריו של נתניהו הצטרפו שרים וחברי כנסת מהימין שהביעו התנגדות למינוי. אך לא רק מהימין נשמעו קולות נגד, גם יאיר לפיד ממפלגת יש עתיד כתב לאחר המינוי "החלטת מפלגת העבודה למנות לסגן ראש עיריית חיפה תומך מוצהר של החיזבאללה וה-BDS שהשווה את הציונות לדאעש, היא טירוף מערכות מוחלט".

קליש-רותם, שקיבלה גיבוי מראש מפלגת העבודה אבי גבאי, לא התכוונה להיכנע ללחצים מהסביבה ולבטל את מינויו של זעאתרה לסגן ראש העיר. עם זאת, היא כן דרשה ממנו להבהיר את עמדותיו.

למרות שכבר היו סגנים ממוצא ערבי בערים מעורבות בעבר, כמו אדם ג'מאל בעכו, פרג' אבן פרג' בלוד, שוכרי עוואוודה בנצרת עילית, הם לא התבטאו כמו זעאתרה. הסיבה שהציבור התקשה לקבל את המינוי נובעת מהתוכן של העמדות של זעאתרה, לא בעצם היותו ממוצא ערבי.

זעאתרה מביע את עמדותיו בניסוחים קשים לאוזן. כאשר מדובר במינוי למען הציבור הכללי, יש לקחת בחשבון את כוונותיו של המועמד ולבדוק האם הן ראויות ליישום בתוך מועצה עירונית. זעאתרה מתבטא באופן גלוי בעניין הטבח המתמשך בסוריה, אינו מסתיר את הערצתו הבלתי מסויגת לדיקטטור הסורי הרצחני בשאר אסד וטוען כי חמאס וחיזבאללה הם אירגונים לגיטימיים.

בעבר, זעאתרה אף הצליח להביך את מפלגתו כאשר פורסמה שיחת פייסבוק בינו לבין פעילה פלסטינית, ניסאל מוהנה חדאד, שהתנגדה למשטר אסד. בהודעות שנחשפו מאיים זעאתרה על הפעילה כי יחשוף פרטים מעברה המיני אם לא תפסיק להשמיע את הביקורת שלה על התנהלותו הרצחנית של משטר אסד.

חלק מהשיחה:

ניסאל : "החברים המשפחה והאנשים שלי נהרגים, ואתה רוקד על הדם שלהם. מה אני אמורה לעשות? לכבד אותך? לשתוק? בלתי אפשרי. כי לא השארת לכך אפשרות”.

רג'א: "אני מתכוון ל'היסטוריה' מסוג אחר. כזאת שתהפוך אותך למנהיגת מהפכת ג'יהאד הסקס. אבל אני לא ארד לרמה שלך ושל החברים שלך. ביי".

ניסאל: " המשפט שלך הוא הדוגמא הכי טובה לכך שאתה חולה ושאתה לא מבין מהו קומוניזם חופשי ומחשבה חופשית. אתה בזוי יותר מהקיצוניים".

רג'א: " הקיצוניים או המהפכנים? אמרתי לך, תאפשרי לי להמשיך לכבד אותך. או שתשאי בתוצאות, בחירה שלך ".

מפלגתו הובכה ומיהרה להוציא הודעה בה היא מתנערת מהתנהגותו ואמירותיו בשיח עם הפעילה הפלסטינית. בנוסף, בדף הפייסבוק שלו העלה פוסט אחרי יממה בלבד מהצהרת ההתחייבות שלו במסיבת עיתונאים לפעול למען ה'דו-קיום' בעיר, בפוסט כתב "למנהיגי ומובילי גיוס הצעירים הנוצרים, הבטחת כבוד: אני אלחם בכם ולא אנוח עד שננקה את החברה שלנו מכם. יא זבלי האנושות. המשיח מתבייש בכם".

הפוסט האגרסיבי מעמוד הפייסבוק של זעאתרה

בעקבות הסערה הציבורית, תגובת הממשלה ובקשתה של קליש-רותם להבהיר את עמדותיו כסגן ראש העיר, ניסה ולא הצליח זעאתרה להטות את דעת הציבור. על מנת לרכך את דעת הציבור כינס מסיבת עיתונאים שבה הודיע כי החליט לוותר על התפקיד ולהעבירו לשהירה שלבי, סגניתו ממפלגת חד"ש, בעלת דעות ואינטרסים דומים לאלו של זעאתרה מבחינות רבות.

זעאתרה החליט לא להתנצל על אף אחת מאמירותיו: "אני לא מתנצל, אני לא תומך בטרור ומתנגד לכל פגיעה בחפים מפשע. אבל אני יודע שבסכסוך זה נפגעים משני הצדדים, ואנחנו מצדדים ותומכים בעם שנמצא תחת כיבוש, ויש לו הזכות להילחם בכיבוש בכל האמצעים העומדים לרשותו". לא ברור אם יש סתירה בדבריו או לא, אך למרות כל זאת הלחץ הציבורי עבד וזעאתרה לא יפעל בתור סגן ראש העיר חיפה.

קליש-רותם סיכמה את ההיסטריה הציבורית בהודעה לתקשורת: "המלחמה האישית נגד זעאתרה הסתיימה, לא אתן שנציגי הליכוד המקומיים שכועסים על שלא קיבלו ג'ובים, ינהלו מלחמה נגד האוכלוסייה הערבית בחיפה".

שלבי וזעאתרה. צילום: חגית הורנשטיין

התגובות בחיפה חלוקות. לדברי תושב העיר עמיחי כהן, "יש תחושה מסביב שהסיבה שמתנגדים למינוי זה כי הוא ערבי, זה לא נכון. זה לא משנה מהו, ערבי או יהודי, ההתבטאויות שלו קיצוניות והוא משרה בציבור רחב בחיפה אווירה לא נעימה. זה לא הגיוני זה הזוי".

מוחמד עוואדה, תושב חיפה גם הוא, מסביר: "אני רוצה סגן ערבי בחיפה כדי להרגיש שיש לנו ייצוג, אני לא בעד כל מה שג'רא זעאתרה אומר אבל חשוב שיידעו שיש פה גם קול אחר. אנחנו חושבים איך לקדם את העיר ביחד ערבים ויהודים, וזה לא נכון לדבר ככה בשום צד".

מדבריהם של התושבים והתכתבויות שונות ברשתות החברתיות ניתן להבחין כי ישנה הסכמה כללית שיש צורך בייצוג הוגן לכל תושבי המדינה, אבל לא על-ידי נציגות מסיתה או קיצונית מדי.

קליש-רותם ראתה במינוי צעד לגיטימי בשם הדמוקרטיה מאחר וסיעת "החזית החיפאית" נבחרה באופן הוגן בבחירות האחרונות, כלומר זהו הסכם קואליציוני לכל דבר. חיפה אמנם ידועה כעיר הגדולה בארץ שבה שורר דו-קיום אמיתי, אך לאחר הסערה האחרונה לקליש-רותם צפויה דרך לא קלה בהמשך הקדנציה לאחר שהותירה הרבה מתומכיה מאוכזבים כבר בתחילת דרכה.