ארכיון תגיות: חינוך

עיריית פתח תקווה הכריזה על מיזם להגנה על פעוטות. האם הוא אכן קיים?

ראש העיר הודיע על תוכנית "SAFEטף" שאמורה לפקח על גנים פרטיים, אבל במועצה טוענים: "רק ראש העיר מכיר את נתוני הפרויקט, אם הוא קיים בכלל"

כתב ועורך: שמואל מוהיני

בשנים האחרונות נחשפו עשרות מקרים של התעללות בפעוטות, במעונות יום ובפעוטונים פרטיים. רק בימים האחרונים נחשף בחדשות 12 תיעוד מטריד של התנהגות לא הולמת מצד הצוות כלפי פעוטות בגן פרטי בפתח תקווה. בעקבות המקרה ההורים התעמתו עם הגננות ויותר מעשר משפחות עזבו את הגן.

לאור הישנות מקרים כאלה הודיעו בעיריית פתח תקווה על "SAFEטף", תוכנית פיילוט "ראשונה מסוגה בארץ" לדברי ראש העיר רמי גרינברג, אשר מטרתה להחל פיקוח עירוני בגנים ובמעונות היום הפרטיים ולתת אפשרות לעירייה לפקוח עין נוספת יחד עם ההורים המודאגים. מבדיקה קצרה, גילינו שהצעות דומות עלו בישיבות מועצה של ערים נוספות ברחבי הארץ וכיום תוכניות דומות פועלות כבר למעלה משנה בהרצליה, ראשון לציון ותל-אביב.

מתוך אתר עיריית פתח תקווה

במעונות ממשלתיים קיים פיקוח בדמות מצלמות אבטחה, אך בכל הנוגע למסגרות הפרטיות הבלגן חוגג. במסגרת התוכנית, עיריית פתח תקווה אמורה לדאוג לפיקוח ושמירה על הסטנדרטים המקובלים בתחום החינוך באמצעות תצפיות וביקורים. בנוסף תחייב העברת הכשרות עזרה ראשונה לצוות החינוכי, ביקורי סיירי הביטחון של העיר והתקנת לחצני מצוקה וכמובן רישות הגנים במצלמות תוך מתן אפשרות צפייה ליחידת פיקוח ייעודית. במקומון בעיר פורסם כי באוקטובר האחרון התקיים כנס הסברתי בנושא, עם זאת לא ברור מתי מתחיל שלב היישום של הפרויקט.

בסוף השנה האזרחית נערכה בעיריית פתח תקווה ישיבה לאישור התקציב לשנת 2020, בין שלל הסעיפים הוחלט כי הסעיף האמון על החלת התוכנית יתוקצב בכ-100 אלף שקלים, כך לפי דברי חברת מועצת העיר ענת זנזורי, תחת הכותרת "פעולות המחלקה לגיל הרך". מבדיקה שערכנו נמצא כי עלות התקנת מצלמות ולחצן מצוקה לפי תקנות העירייה, מוערכת בכ-5,000 ₪ לכל גן. ברחבי העיר קיימות לכל הפחות עשרות מסגרות פרטיות. חישוב מהיר מראה כי הסכום שהוקצב לפרויקט לא מספיק עוד לפני יישום כל הפעולות שבהן מתפארים בעירייה, למשל הטלת פיקוח קפדני, סיורים והעברת הדרכות לצוות החינוכי. נוסיף כי באותה הישיבה טען גרינברג שקיים גירעון של למעלה מ-30 מיליון שקלים בעקבות הקמת פרויקט "הפארק הגדול" שהותיר אחריו ראש העיר היוצא איציק ברוורמן.

תוך כדי כתיבת הכתבה צפו ועלו טענות נוספות באשר להתנהלות העירייה ובפרט לגבי התנהלותו של ראש העיר, הכוללת האשמות בדבר הסתרת מידע וקבלת החלטות מבלי לשתף את חברי מועצת העיר. דיברנו עם שניים מהם.

גנאדי בורשבסקי, מסיעת "מצטיינים עם גנאדי", אמר לנו כי הוא לא מכיר כלל את התוכנית המדוברת וזאת למרות שכל פרטיה מופיעים באתר העירייה. "רק ראש העיר מכיר את נתוני הפרויקט, אם הוא קיים בכלל", אמר בורשבסקי. לדבריו, "זה שהפרויקט מופיע באתר לא מעיד כי הוא קיים, רמי גרינברג מתעסק רק ביח"צנות ומעניינת אותו רק התקשורת".

מתברר כי גם בקרב חברי סיעתו של ראש העיר כלל לא מכירים את הפרויקט: ענת זנזורי מסיעתו של גרינברג "התחדשות", לא ידעה במה מדובר והאשימה את ראש העיר כי הוא מנהל את חברי המועצה כמו "בובות על חוטים". בנוגע לטענות שעלו בפי גרינברג על הגירעון הקיים התפלאנו לשמוע כי ההפך הוא הנכון והעירייה נמצאת דווקא במאזן חיובי של מיליון שקלים.

כמו חבר המועצה גנאדי, גם זנזורי השתלחה בראש העיר והאשימה כי "הוא מנהל את העיר לבדו. מדובר בשקרן, לא מאמינה למילה שיוצאת לו מהפה". בנוסף, אנו מדווחים כאן לראשונה כי לאור התנהלותו הבעייתית של ראש העיר רמי גרינברג מאז נבחר, החליטה זנזורי לפרוש מסיעתו של ראש העיר. "רמי גרינברג הוא שקרן, אם הוא הוא יגיד לי שעכשיו השעה חמש בערב אני הולכת לבדוק", אמרה והוסיפה  כי "האיש מנהל תקציב של שני מיליארד שקלים בעצמו ומבטל את דעותיהם של חברי המועצה אחד אחד. גם את חברי סיעתו הוא מנהל כאילו היו בובות על חוטים".

צילום: דוברות המטה של רמי גרינברג

מראש העיר רמי גרינברג נמסר בתגובה: "לגבי הגירעון, מדובר בחריגה מתקציב האגם שהותיר אחריו איציק ברוורמן ולטובת ייעול התקציב עצרנו את התשלומים לקבלנים שעבדו שם בכדי לא לפגוע בתקציב העירייה. הרבה מאוד אנשים לא קיבלו את הכסף שהיו צריכים לקבל בגלל ההתנהלות התקציבית".

לגבי פרויקט "SAFEטף" הוסיף גרינברג: "אנחנו העירייה היחידה בארץ שהקימה מחלקה ייעודית בכל הקשור לטיפול בגיל הרך עם מבנה משלה, קבלת קהל, אנחנו מעבירים הדרכות לכל מעונות היום הפרטיים והלא פרטיים כאחד וכן גם פעילויות מהנות. במשרד הרווחה רוצים לתת לעיר פתח תקווה את הסמכויות לטיפול בנושא לאור היעילות במחלקת הגיל הרך. בשונה מתל אביב, הרצליה וראשון לציון, שם הפיקוח הוא מטעם משרד הרווחה ולא באחריות העירייה, בפתח תקווה הפיקוח הוא עירוני שכולל גם תקציבים, הדרכות והכשרות שונות. תקצוב הפרויקט נאמד במיליונים שהולך למשכורות, לפעולות ייעודיות וכן למעטפת הפיקוח העירונית".



מנער בסיכון לקצין מוערך: "המכינה הקדם-צבאית הצילה את חיי"

מאת בת-אל ווחניש

הוא היה נער בסיכון שיכל להגיע בקלות ובמהירות למקומות השפלים ביותר, אבל ממש ברגע האחרון הוא הבין שדרוש שינוי, תפס עצמו בידיים וכיום הוא מסיים שירות צבאי כקצין מוערך מאוד. תכירו את מאיר לדרמן

"זה התחיל כמכיניסט, הייתי צריך להוכיח את עצמי לתקופה של שלושה חודשים על פי חוק, אחרי ששפטו אותי על משהו שעשיתי, אז נרשמתי למכינה קדם-צבאית. אחרי כמה חודשים יצאנו לסדרת שטח בנגב שבה היינו צריכים 'לשרוד' כמה ימים במדבר בתת תנאים. לאחר שלושה ימים נשברתי, רציתי לברוח משם ולחזור הביתה. ברחתי. כשהמדריך שם לב הוא הציב אולטימטום ואמר לכל החברה שעד שהם לא מחזירים אותי למסלול הם יורדים למצב שתיים. החברים, אחד אחרי השני, רצו אליי וביקשו שאחזור לקבוצה. שם הבנתי שאני חלק ממשהו והרגשתי שייך. הרגשתי שסוף סוף יש מישהו שתופס אותי ויכול לדחוף אותי קדימה מבלי שאפול למקומות האפלים שכבר הייתי בהם".

זהו מאיר לדרמן, מטר שמונים של כוח רצון ומוטיבציה. הוא נולד וגדל בירושלים עד גיל חמש ומשם עבר עם משפחתו לבית שמש. כיום הוא בן 24, משתחרר בקרוב משירות משמעותי מאוד בצבא עם סיפור חיים מעניין מאוד שיכול לתת הרבה מוטיבציה לכל אחד. 

השנה מסתיימת בקרוב ואיתה מגיעים הסיכומים השנתיים של אחוזי הגיוס לצה"ל. מול אחוזי הגיוס שהולכים ויורדים, לדרמן הוא דוגמה מצוינת לנער מבית דתי-חרדי שהתגייס לשירות משמעותי בצה"ל ולא ויתר למרות כל הקשיים בדרך, והיו לא מעט. כיום הוא מנסה לתת השראה ודוגמא אישית לכל הנערים שהיו או שנמצאים במקום שהוא היה לפני כמה שנים בודדות ומספר על השינוי המהותי שעבר בחייו.

מתוך פרופיל הפייסבוק של מאיר

 

מאיר, איזה ילד היית?
"האמת שעד גיל עשר הייתי ילד ממש טוב, אפילו קצת חנון. הייתי ממושמע, לא עושה יותר מידי שטויות. ההורים שלי חינכו אותי שתמיד כשיש מכות לא צריך להחזיר אז אולי הייתי 'ילד כאפות כזה', בעיקר תלמיד טוב ובערך מגיל 10 נמאס לי להיות 'פראייר' אז הפסקתי להתעניין בבית ספר ופחות להשקיע".

ואז?
"מגיל 12 התחלתי לברוח מהבית ספר ולהתחבר לחבר'ה הפחות טובים בשכונה, עדיין עם פאות קטנות מאחורי האוזן, לאט לאט התחילו להבין שאני לא מסתדר עם מסגרות ושלחו אותי לכל מיני פנימיות, שגם משם הייתי בורח אחרי יומיים וחוזר הביתה. כל פעם מחדש הייתי נפגש עם קצין נוער שהיה שולח אותי לנסות פנימייה אחרת".

שם החלה הידרדרות?
"הפעם הראשונה שעצרו אותי לחקירה הייתה בגיל 12, זה היה עדיין שלב שהיה אפשר להגדיר אותי כילד טוב. עצרו אותי בתחנת משטרה והפרידו אותי מאמא שלי לחדר נפרד שבו שמו לי אזיקים על הידיים והתחילו לתת לי סטירות. בדקות לפני שזה קרה המתנתי עם אמא שלי בתחנה וראיתי שם על הקיר את הערכים של המשטרה ופשוט מאותו רגע התחלתי לשנוא שוטרים, שם גרמו לי להרגיש עבריין באמת, בראש הייתי בטוח שאני בתחתית ושמכאן אין לי לאן לעלות".

fotolia אזיקים – אילוסטרציה

מאיזו משפחה אתה מגיע?
"אפשר להגדיר את המשפחה שלי חרדית-דתית לאומית, תשעה אחים ואחיות".

ואיך קיבלו אותך?
"ההורים תמיד תמכו בי והיו לצידי אבל מאז שהתחלתי ממש להידרדר לא היה מי שיתפוס אותי חזק ויישר אותי, זה גיל שאתה מורד. לאבא שלי גילו את מחלת הסרטן באותה תקופה אז אפשר לומר שנעלם ממני הפוקוס ובתור ילד שברח מכל מסגרת אפשרית פשוט ניסיתי לשרוד. בגיל 16 היה שלב שרציתי לעזוב את הבית לירושלים, ההורים שלי הבינו שאם זה קורה אני כנראה אגיע למקומות מאוד אפלים ומסוכנים, וזאת היתה אחת הנקודות היחידות שהם הצליחו לתפוס אותי חזק ולמנוע ממני עוד הידרדרות".

 איפה התחיל השינוי?
"בגיל 17 וחצי עצרו אותי, היתה לי אז חברה, חקרו אותי על משהו שעשיתי כשהיא הייתה איתי ובתור ילד ניסיתי ישר להכחיש אז השוטרים רצו לזמן גם אותה לחקירה. באותו רגע הבנתי שהדברים שאני עושה פוגעים לא רק בי אלא גם באנשים שהכי קרובים אליי ושאני אוהב, פשוט הודיתי על כל מה שעשיתי וגם על דברים שלא עשיתי, הייתי במעצר כמה ימים ואחר כך החלטתי שאני צריך לברוח מהשכונה שמדרדרת אותי אז נרשמתי למכינה קדם-צבאית, הגעתי לשם ערס קטן ושונה מכולם אבל במבט לאחור אפשר להגיד שמהנקודה הזאת התחיל השינוי".

במכינה הוא שהה שנה וחצי ומשם ידע שהכיוון הוא להתגייס לקרבי, אך כמו כל נער עם עבר פלילי הוא ידע שיהיו הרבה בעיות בגיוס ובתפקיד שאליו הוא רוצה להתגייס.

איך התחיל השירות הצבאי?
"הייתי מאוד החלטי בבקו"ם ואמרתי שאני רוצה להתגייס לקרבי, אמרו לי שזה יקרה וקבעו לי תאריך גיוס. לפי התאריך כבר הבנתי שזה לא הולך להיות קל, כי הוא היה שונה מכל החברים שלי שאמורים להתגייס לתפקידי לוחמה. בגיוס אמרו לי שאני לא יכול להיות לוחם כי יש לי 'קשיי הסתגלות' וגם אם אני רוצה את זה ממש הם לא יכולים לשבץ אותי ללוחמה אז שלחו אותי להיות תומך לחימה בנח"ל".

קיבלת את זה?
"ממש לא! במשך שנה שלמה כתומך לחימה נלחמתי מול המג"ד שלי לצאת לתפקיד קרבי ולא וויתרתי. הייתי צריך לעבור תהליך כדי להוכיח את עצמי אז היו כמה פגישות עם הקב"ן והייתי חייל טוב ואחרי שנה אישרו לי לצאת לגיבוש צנחנים, שאחריו הודיעו לי שהתקבלתי ואני צריך להתחיל מחדש את שרשרת החיול כלוחם".

באיזה גיל סיימת הכשרה והפכת ללוחם?
"וואו, זה היה אחרי איזה שנתיים של שירות צבאי, סביב גיל 21".

למה בכלל להתעקש על זה בגיל כזה? מאיפה המוטיבציה?
"קודם כל אני חושב שזה בא מהערכים שקיבלתי מהמכינה שלי, לתת את כל כולך לצבא ולמדינה, ובעיקר זה היה כדי להוכיח לעצמי שלא משנה מה אומרים או חושבים עליי אני יכול להוכיח להם מה אני שווה. אני חושב שבסופו של דבר הוכחתי שגם נער שבא מהמקומות הכי רדודים שיש יכול לנתב את הכוחות שלו בצורה חיובית ולהגיע הכי רחוק שהוא רוצה ולהיות אפילו טוב בזה, כי הכל תלוי בסוף לאן אתה מנתב את הכוחות שלך".

והיציאה לקצונה?
"רציתי לצאת לקורס מ"כים מוקדם אבל אישרו לי את זה רק אחרי שנה מאז שהתחיילתי כלוחם, וכבר בסוף הקורס הבנתי שאני רוצה לצאת לקצונה. שירתתי כסמל כמה חודשים ובמקביל הייתי במגעים עם המג"ד שלי בקשר ליציאה לקצונה, זה הגיע עד המח"ט ואחריי כמה חודשים הודיעו לי שאני יוצא ותמכו בי מאוד".

העריכו אותך בכל הדרך הזאת?
"בוודאי, מאוד האמינו בי, הייתי מצטיין פלוגתי בסוף הקורס מ"כים ובהמשך, עדיין כסמל, המג"ד זימן אותי לשיחה והודיע לי שנבחרתי להיות מצטיין נשיא בטקס הקרוב".

לדרמן בטקס מצטייני הנשיא

 

לדרמן שירת כמפקד מחלקה, בהמשך כסמ"פ וכיום הוא משרת כקצין מבצעים, כשבעוד חודשיים הוא משתחרר עם שאיפות גדולות לעתיד ועם הרבה מוטיבציה.

מי שמחטט לך בפרופיל יכול לראות שאתה כותב הרבה, אתה מנסה להעביר מסר מסויים?
"יש משפט ששמעתי הרבה בחיים שלי והוא 'כל מקום שאתה מגיע אליו, תשאיר אותו קצת יותר טוב ממה שהוא היה', ואני חושב שמה שאני מנסה לעשות זה בעיקר לתת השראה לחבר'ה שגדלו איתי או שנמצאים במקום שלי כדי שיבינו שהם מסוגלים אם הם קצת יסתכלו מחוץ לקופסה וישאפו".

אתה גם פורק רגשות או מחשבות?
"אני חי את התהליך שעברתי, אני שומע הרצאות מוטיבציה וקורא ספרים שמחזקים אותי, אז זה די בא לי באופן טבעי, אני חושב על משהו ומיד מתחיל לרשום וזה רץ לי".

אתה מצליח לשים לב אם יש אנשים שמושפעים ממך במציאות, מעבר לתגובות בפייסבוק?
"בטח. יש אנשים שכבר רואים בי סמכות ובאים להתייעץ איתי על כל מיני נושאים, שולחים לי הודעות ומעודדים אותי מאוד. אני מרגיש שמאוד גאים בתהליך שעברתי".

מה מוביל אותך בחיים?
"אני חושב שבעיקר הרצון לעשות טוב, זה אולי נשמע בנאלי אבל בסופו של דבר כשאתה עושה טוב לאחרים אתה עושה טוב לעצמך".

איפה אתה רואה  את עצמך עוד חמש שנים?
"אני כרגע עובד על הקמת מרכז צעירים בבית שמש, העיר שבה גדלתי, מרכז שתומך בנוער שמשתחרר מהצבא ומכווין אותם בתחום היזמות בשיתוף עם העירייה. אז אני מקווה שזה יצא לפועל ויתפתח עוד כמה שנים".

איך אתה מסכם?
"אם חשבתי שאני מגיע למכינה רק בשביל שלושה חודשים כדי לסגור את התיק, היום אני יודע שזה היה הצעד שהציל אותי ושינה לי את החיים".

מרב מיכאלי שכחה מהי תרבות יהודית

מאת שירה קרישר

הסרטון של מרב מיכאלי שעלה לפייסבוק צבר תהודה רבה. בסופו של דבר היא הסבירה כי הוא היה מיועד לבנט ולבית היהודי אשר מבצעים הסתה ומנצלים את בנות השירות הלאומי המשרתות ב"תרבות יהודית ישראלית". היא רק שכחה שהיהדות היא לא רק דת, אלא היא גם לאום וכל זאת תוך סיבוב על חשבון הציבור, הסתה בקטנה והתעלמות ממהי הדמוקרטיה עליה היא מדברת

מרב מיכאלי

ב-29 בנובמבר פרסמה מרב מיכאלי בדף הפייסבוק שלה סרטון שבו היא קוראת להורי התלמידים בחינוך הממלכתי לפקוח עיניים לשיעורי "תרבות יהודית ישראלית" שמועברים בבתי הספר על ידי בנות שירות לאומי, ובמסגרתו התלמידים והתלמידות עוברים שטיפת מוח בחסות "בנט והבית היהודי". לפי דבריה בנות השירות מלמדות את הילדים "מה זה להיות יהודי וישראלי טוב: שומר מצוות, מאמין בבניית בית המקדש השלישי, מקפידה על צניעות, מבינה שהומואים זה תקלה ועוד ועוד. כלומר, הישראלי הנכון הוא המתנחל חובש הכיפה ואישתו הכפופה לו… אתם לא האידיאל הזה". בנוסף, היא טוענת כי שיעורים אלו גורמים להסתה של הילדים נגד הוריהם וזאת משום שבנות השירות נשלחות למשימה על ידי הרבנים של בנט, כמו הרב אליהו, ולעשות זאת "בחוכמה ובפיקחות".

יומיים לאחר מכן באירוע 'שבתרבות' במודיעין נשאלה מיכאלי על הסרטון ואמרה כי היא אינה מתנצלת אך הסבירה שהסרטון היה מיועד לבנט, הבית היהודי ואורי אריאל אשר משתמשים בבנות השירות וכך "במקום להיות שירות לאומי הוא הופך להיות שירות לצרכים הפוליטיים שלהם". ראשית, השתלחות של נבחר ציבור באחרים אינה לגיטימית כל עוד זה על חשבון ציבור מסויים, ובמקרה זה ציבור בנות השירות הלאומי, גם אם הן עוסקות בהפצת יהדות וגם אם זה מגובה בנתונים מדוייקים ומפורשים ככל האפשר, לדבריה. לא זו בלבד, ההסתה עליה היא מדברת שנוצרת בקרב הילדים בחינוך הממלכתי כלפי הוריהם- היא בעצמה מסיתה ציבור שלם, ציבור בוחריה, נגד נתח אוכלוסייה שלם אחר. האם הסתה זו ראויה?

טקסטים דתיים לצד חומרים מהתרבות הישראלית

שנית, מיכאלי כנראה שכחה שהדבר שהכי מיוחד ביהדות הוא עצם העובדה כי היא דת לצד היותה לאום. אלו הם שני הדברים שמשלימים אותה וממלאים אותה בערכים שיכולים להפוך להרמוניה כל עוד קיים שילוב ואיזון נכון. מעיון באתר התוכנית המדוברת, "תרבות יהודית ישראלית", ניתן לראות כי ישנם תכנים משני העולמות – הדתיים והישראליים, שיחדיו יכולים לחזק את הזהות היהודית שלנו, לאו דווקא הדתית כי אם בעיקר את הלאומית. לצד תכנים דתיים, כמו טקסטים מהמשנה ומהתלמוד, ישנם תכנים ישראליים דוגמת שירים של אריק איינשטיין וסיפורו של אילן רמון. בתג 'אודות' נכתב כי מטרת התוכנית היא "להזמין את התלמידים לצאת למסע זהות אישי עמוק ומרתק, לאפשר להם להכיר מקרוב את תרבותם ומורשתם, לפתוח בפניהם את ארון הספרים היהודי-ישראלי, להעמיק את זיקתם לארץ, למדינה ולמורשת הציונית, ולסייע להם למצוא את השביל שלהם בתוך הסיפור המשותף של כולנו". אמנם התכנים אכן מלווים בטקסטים דתיים אך הם אינם המטרה, הם רק אמצעי לחיזוק המסר. כל אלו שיגידו כעת כי "המדיום הוא המסר", השאלה היא עם מה הילדים הולכים לאחר מכן הביתה – עם הפסוק שכרגע נתקלו בו לראשונה או עם השורה התחתונה שתהדהד להם בראש, כמו למשל מסרים של ערבות הדדית, אחריות וכיבוד האדם.

נוסף על כל אלו מיכאלי מדגישה בדבריה את ערך הדמוקרטיה ואת חשיבותה של הבחירה. אבל הנה הנקודה המעט אירונית – מניעת ילדים מחשיפה לתכנים מסויימים היא היא לקיחת חופש הבחירה. כל עוד נותנים לילד בסיס הבנתי חזק כי ישנם דברים ששונים ממה שהוא מכיר, לא צריך להיות פחד בעצם החשיפה לשונה. כך חשיפה לתכנים לכאורה דתיים אינם מהווים 'איום' על דרך החינוך שהורים בוחרים לילדם.

דבר אחרון בנימה מעט יותר אישית, את שנת השירות הלאומי הראשונה שלי העברתי בהדרכת איכות הסביבה בבתי ספר יסודיים. כמעט כמו התוכנית עליה מדבר חברת הכנסת הנ"ל, רק שההתמקדות היא בתכנים סביבתיים. מדוע זה בסדר? אין זו הסתה למחזור ושימוש חוזר? הנקודה שברצוני להדגיש כאן היא כי החיים אינם שחור לבן והשטח האפור גדול ממה שנצפה. עלינו לפתוח עיניים, להיות יותר ביקורתיים ושיפוטיים ולא לתת לאף פוליטיקאי לשסות אותנו אחד נגד השניה. אנחנו ציבור שלם בזכות עצמינו, גם בלעדיהם.

**יש לציין כי איני מסיתה נגד מרב מיכאלי ובנוסף גם לא הכרתי את התוכנית המדוברת לפני כן. כל רצוני הוא לעודד את חוש הביקורת ולהראות את הצד השני של המטבע.

"אין מחלוקת סביב הלגיטימציה של אוניברסיטת אריאל"

מאת שרה מי-מרום

חברי כנסת מארבע מפלגות השתתפו בפאנל פוליטי באוניברסיטת אריאל. ח"כ מיקי לוי: "ישראל נמצאת כל שנה בחוב של 8 מיליארד שקלים". ח"כ עזריה תמכה בו בעניין התקציב לגמלאי המשטרה: "משטרה חזקה זאת משטרה טובה". ח"כ פורר: "המחיה בישראל יקרה, זה לא נורמלי"

חברי הכנסת מיקי לוי (יש עתיד), רחל עזריה (כולנו), עודד פורר (ישראל ביתנו) ואיילת נחמיאס (המחנה הציוני) השתתפו אמש (יום ג') בפאנל פוליטי באוניברסיטת אריאל והשיבו לשאלות הסטודנטים. הפאנל התקיים בשיתוף עם אגודת הסטודנטים באוניברסיטת אריאל והנחתה אותו ד״ר חן פרידברג, מרצה במחלקה ללימודי מזרח תיכון. חברי הכנסת ענו שאלות הסטודנטים שעסקו בנושאי דיור, תקציב המדינה, זכויות הנכים, הטבות מס ושלל נושאים נוספים.

״עד לפני כמה שנים הנושא הזה לא היה 'אישיו'. החברה הישראלית עוברת תהליך טוב ומשמעותי״, אמרה ח"כ עזריה, חברה בוועדת הכספים, בנושא יוקר המחיה במדינה. ח״כ פורר, חבר בוועדת הכספים ובוועדת החינוך, הוסיף: ״המחיה במדינת ישראל הפכה ליקרה בשנים האחרונות, זה לא נורמלי בכל קנה מידה. יש מצב שבונים פחות ממה שצריך ונוצר פער, העניין מחייב ועדת חקירה פרלמנטרית".

ד"ר חן פרידברג. צילום: שרה מי-מרום

ח״כ פורר הציג את המלצותיו להפחתת יוקר המחיה שכללו הפחתת הרגולציה לעסקים שתוביל להורדת מחירי המוצרים והחלת חוק חינוך חובה כבר מגילאי המעונות. ח"כ מיקי לוי אמר: "יש בעיה בחישוב תקציב המדינה. לישראל אין קשרי מסחר טובים בין מדינות כמו בעסקים באירופה וזה יוצר מגבלה. כל שנה יש לישראל חובות של כשמונה מיליארד שקלים, היא מלווה כספים עם ריבית שאין לה מאיפה להחזיר. הפתרון הוא אוטומטיזציה ומחשוב".

עוד דנו חברי הכנסת בקושי הסטודנטים לממן את חייהם בזמן הלימודים (מעונות, מחייה ושכר לימוד) והקושי בהתחלת החיים שאחרי הלימודים עם שכבת הגנה כלכלית. ח״כ נחמיאס אמרה כי מפלגתה תדאג לבניית מעונות נוספים לסטודנטים והוסיפה כי כיום יש מחסור בכ-8,000 עובדים במשק הישראלי והמדינה כלל אינה ערוכה לכך. היא הדגישה כי העבירה חוק להעלאת מספר ימי החופשה במקומות העבודה כתמריץ. כחלק מניסיון להקל על סטודנטים, הסכימו חברי הכנסת שיש צורך בהוספת הטבות כמו הטבות נוספות למשרתי המילואים.

בעניין העברת הכספים לגמלאי המשטרה ענה ח"כ לוי, לשעבר מפקד מחוז ירושלים במשטרה, לשאלת הסטודנט: "מגיע להם, ישראל תשלם יותר על השעות הנוספות של השוטרים. ב-2008 צה"ל קיבל תוספת והשוטרים לא קיבלו העלאה, לא השוו את שכרם של השוטרים לצבא". ח"כ עזריה תמכה בדבריו ואמרה: "אנחנו צריכים משטרה חזקה. תמיד שמים קודם כל את הצבא אבל המשטרה חשובה ואני מאחלת שלעולם לא נאלץ להצטרך למשטרה ונראה כמה היא קריטית. כסף למשטרה זה חיובי בעיניי, משטרה חזקה זה משטרה טובה".

ח"כ מיקי לוי. צילום: ויקיפדיה

ח"כ פורר ענה לשאלת סטודנטית בשאלת חוסר הארגון של משרד החינוך בנוגע לחינוך פיננסי, והציג את הבעייתיות הקיימת במשרד החינוך: "מערכת החינוך צריכה לשנות כיוון ולתת כלים ולא לתת ידע".

בנוגע לשאלה של אחת הסטודנטיות על עזרה לנכים אמרה ח"כ עזריה כי הועלה התקציב המחולק לנכים אך ישנה בעייתיות בקריטריונים שעל פיהם יחולק הכסף, והוסיפה: "השוק זקוק לאנשים עם מוגבלויות ולאנשים שלא נמצאים בשוק העבודה: חרדים ואנשים מאוכלוסיות מוחלשות. המהפכה הבאה בתעסוקה תקרה באמצעות הנכים".

בעיית התעשייה הישראלית מוכרת לכל חברי הכנסת. הח"כים הציגו את הבעיה וטענו שהמדינה שולחת בעלי מפעלים להתמקם ברחבי הארץ ולטענתם "שוכחת" אותם. ח"כ עזריה הציגה כדוגמא את בניית המנהרות בכניסה לירושלים וטענה כי המדינה העדיפה לקחת חברה סינית על חברה ישראלית. ח"כ נחמיאס הוסיפה כדוגמא את תעשיית האוטובוסים וטענה כי מפעלים בארץ נסגרים כיוון שחברות התחבורה קונות רכבים מחברות בחו"ל.

לסיכום אמרה ח"כ נחמיאס כי קיים קונצנזוס לגבי מעמדה של אריאל: "הגעתי לאוניברסיטת אריאל מבטאת אמירה: אין מחלוקת סביב הלגיטימציה של אוניברסיטת אריאל".