הגיע הזמן לחשבון נפש על המצב הפוליטי בישראל. הפכנו שאננים אל מול יציאה לבחירות חוזרות ונשנות. אם נמשיך במצב כפי שהיה עד כה, ייתכן שנמצא את עצמנו בעוד שנה מהיום במדינה בבחירות מתמשכות

כתבה: מיכל עמיצור / ערכה: הודיה גרוס

אתם לא היחידים שמרגישים בלופ חוזר, אזרחי ישראל כבר מאסו בקמפיינים של בחירות. הסתה, בושם פשיזם, גילוח שפם, רק לא ביבי, מה לא היה לנו בקמפיינים מגוונים ומתובלים שנאה והסתה כלפי כל מגזר במדינה כה קטנה. כמה שיסוע, פילוג, וממשלת אחדות אחת שתלינו בה יותר מדי תקוות שווא. 

בבחירות אפריל הריצו בדיחות על כך שניפגש עוד כמה חודשים לבחירות חוזרות, לא שיערנו שזה יקרה בתוך חודשיים. בבחירות השניות שהתקיימו, כבר הכל היה קל ומוכר יותר, ובכל זאת גם אז הייתה הרגשה שפתרון לא יהיה פה. בסיום ספירת הקולות, בתור לוועדה המרכזית כתבתי בפייסבוק על החוויה להיות מזכירת קלפי בפעם השנייה. "בבחירות הקודמות אמרתי לעצמי שאני לא עושה את זה עוד פעם. מה גרם לי לעשות זאת שוב? אולי הכסף, אולי טוהר הבחירות, אבל מה שבטוח אולי ניפגש לפעם שלישית גלידה. אז אם אתם מתכננים משהו בזמן הקרוב דברו איתי.. והגלידה עליכם". זה לא היה מופרך, רק עניין של זמן.

לקראת הודעת נשיא המדינה, ראובן ריבלין, על העברת המנדט לידי הכנסת, חילקה דוברות בית הנשיא גלידות. אמנם בדוברות לקחו את המצב בהומור, אך מדינת ישראל מצויה בפלונטר עמוק. ייתכן, כי בסיום 21 הימים הנוספים של המנדט בכנסת פנינו למערכה שלישית במספר, וכל זה בלי לקחת בחשבון את הבחירות המוניציפליות שחלו גם הן בפאתי 2019.

אנו נמצאים בתקדים היסטורי במדינת ישראל, כאשר בבחירות השניות שהתרחשו בספטמבר שברו שיא שלא קרה מעולם במדינה, בחירות בפעם השלישית הן שיא השיאים. דווקא בזמן זה, עלינו לעשות חשבון נפש על המצב הפוליטי בישראל. ימין, שמאל, ערבים, חרדים. כל הפסיפס היוצר את החברה הישראלית, המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. אם נמשיך במצב כפי שהיה עד כה יתכן שנמצא את עצמנו בעוד שנה מהיום במדינה בבחירות מתמשכות.

מדברים רבות על המחיר הכלכלי שעולה לנו הציבור עבור כל מערכת בחירות, אך שוכחים את המחיר החברתי הכבד היוצר ומעמיק את השסע בחברה הישראלית. הפכנו שאננים אל מול יציאה לבחירות מחודשות. במקום להבין שהסיטואציה אינה סבירה, כל צד בוחר שלא להתפשר, מוחא כנגד יריבו הפוליטי, ומסרב לקחת אחריות למציאות שבה אנו נמצאים.

זה לא עניין של ימין או שמאל, ההפך. ישיבה על הגדר לא מועילה במדינת ישראל, יש צורך לבחור צד. תהיה ימין, תהיה שמאל, אבל תבחר צד. זה בדיוק העניין שבגללו הציבור הישראלי יצא שוב לבחירות. ישנו אחד שלא בוחר צד, כולכם יודעים את שמו, בוחר שלא לבחור ומשאיר את שני הצדדים נתונים לגחמותיו. בבחירות האחרונות ניסו הקמפיינים לטשטש את הזהות של כל צד, ליברלים, מכילים, ובקיצור לא ברורים. ההצעה ליציאה לבחירות ישירות לראשות הממשלה לא תפתור את המצב. ניהול מדינה בסוף תלויה בהרכבת ממשלה, העברת תקציבים, ואישור חוקים. לכל מפלגה בת שלוש מנדטים וקצת יש כוח כל כך גדול ובר השפעה עד כדי הפלת ממשלה, אנו נמצאים בנקודת משבר. נכון, יש עניין לייצוג מיעוטים במדינה, אך עם זאת החברה הישראלית מורכבת מפסיפס אנושי מגוון אשר בחיי היומיום מצליחים להסתדר יחד. עד כה 73 שנה הצליחו במדינת ישראל להקים ממשלות, לקשור קשרים, להעביר חוקים, זה ניתן גם כיום. אין לנו את הפריבילגיה להמשיך את המצב כמו שהוא.

כיצד ישפעו אחוזי ההצבעה בבחירות בפעם השלישית, עוד לא ניתן לדעת. בין אם הבחירות יתקיימו ביום חורפי המתאים לימי מרץ ובין אם ביום קיצי המתאים לבילוי בים, בשביל לשכנע את הציבור ללכת לבחור בפעם השלישית יהיה על המועמדים להציע פתרון, כזה שלא יביא אותנו לבחירות נוספות. בבחירות האחרונות שנערכו בספטמבר אחוז ההצבעה עמד על 69.4% מצביעים, כאשר בבחירות שנערכו באפריל אחוז ההצבעה עמד על 67.9% גידול של 1.5% במספר המצביעים. ייתכן כי בחירות חוזרות יביאו להצבעת מחאה, מעין בקשה של הציבור לסיים עם הסאגה אליה הוא נכנס ללא רצונו, אך אין כל הבטחה שאחוז זה יגדל או יישמר כפי שהוא.

דמוקרטיה היא שלטון העם, בחירות בפעם בשלישית לא בהכרח ישנו את דברו. הגיע העת שמנהיגי העם יבינו זאת ויעשו הכל על מנת להימנע מבחירות חוזרות. כמו כן, השאננות וקריאה לבחירות בפעם השלישית מראה גם היא על תודעה המוטעת בקרב הציבור, אנחנו נוטים לשכוח שמעבר לדיון האידיאולוגי יש פה מדינה שצריך לנהל. ואולי השאלה שצריכה להעסיק אותנו היא באיזה טעם, שוקו או וניל? ימים יגידו.

מאת שירה קרישר

הסרטון של מרב מיכאלי שעלה לפייסבוק צבר תהודה רבה. בסופו של דבר היא הסבירה כי הוא היה מיועד לבנט ולבית היהודי אשר מבצעים הסתה ומנצלים את בנות השירות הלאומי המשרתות ב"תרבות יהודית ישראלית". היא רק שכחה שהיהדות היא לא רק דת, אלא היא גם לאום וכל זאת תוך סיבוב על חשבון הציבור, הסתה בקטנה והתעלמות ממהי הדמוקרטיה עליה היא מדברת

ב-29 בנובמבר פרסמה מרב מיכאלי בדף הפייסבוק שלה סרטון שבו היא קוראת להורי התלמידים בחינוך הממלכתי לפקוח עיניים לשיעורי "תרבות יהודית ישראלית" שמועברים בבתי הספר על ידי בנות שירות לאומי, ובמסגרתו התלמידים והתלמידות עוברים שטיפת מוח בחסות "בנט והבית היהודי". לפי דבריה בנות השירות מלמדות את הילדים "מה זה להיות יהודי וישראלי טוב: שומר מצוות, מאמין בבניית בית המקדש השלישי, מקפידה על צניעות, מבינה שהומואים זה תקלה ועוד ועוד. כלומר, הישראלי הנכון הוא המתנחל חובש הכיפה ואישתו הכפופה לו… אתם לא האידיאל הזה". בנוסף, היא טוענת כי שיעורים אלו גורמים להסתה של הילדים נגד הוריהם וזאת משום שבנות השירות נשלחות למשימה על ידי הרבנים של בנט, כמו הרב אליהו, ולעשות זאת "בחוכמה ובפיקחות".

יומיים לאחר מכן באירוע 'שבתרבות' במודיעין נשאלה מיכאלי על הסרטון ואמרה כי היא אינה מתנצלת אך הסבירה שהסרטון היה מיועד לבנט, הבית היהודי ואורי אריאל אשר משתמשים בבנות השירות וכך "במקום להיות שירות לאומי הוא הופך להיות שירות לצרכים הפוליטיים שלהם". ראשית, השתלחות של נבחר ציבור באחרים אינה לגיטימית כל עוד זה על חשבון ציבור מסויים, ובמקרה זה ציבור בנות השירות הלאומי, גם אם הן עוסקות בהפצת יהדות וגם אם זה מגובה בנתונים מדוייקים ומפורשים ככל האפשר, לדבריה. לא זו בלבד, ההסתה עליה היא מדברת שנוצרת בקרב הילדים בחינוך הממלכתי כלפי הוריהם- היא בעצמה מסיתה ציבור שלם, ציבור בוחריה, נגד נתח אוכלוסייה שלם אחר. האם הסתה זו ראויה?

שנית, מיכאלי כנראה שכחה שהדבר שהכי מיוחד ביהדות הוא עצם העובדה כי היא דת לצד היותה לאום. אלו הם שני הדברים שמשלימים אותה וממלאים אותה בערכים שיכולים להפוך להרמוניה כל עוד קיים שילוב ואיזון נכון. מעיון באתר התוכנית המדוברת, "תרבות יהודית ישראלית", ניתן לראות כי ישנם תכנים משני העולמות – הדתיים והישראליים, שיחדיו יכולים לחזק את הזהות היהודית שלנו, לאו דווקא הדתית כי אם בעיקר את הלאומית. לצד תכנים דתיים, כמו טקסטים מהמשנה ומהתלמוד, ישנם תכנים ישראליים דוגמת שירים של אריק איינשטיין וסיפורו של אילן רמון. בתג 'אודות' נכתב כי מטרת התוכנית היא "להזמין את התלמידים לצאת למסע זהות אישי עמוק ומרתק, לאפשר להם להכיר מקרוב את תרבותם ומורשתם, לפתוח בפניהם את ארון הספרים היהודי-ישראלי, להעמיק את זיקתם לארץ, למדינה ולמורשת הציונית, ולסייע להם למצוא את השביל שלהם בתוך הסיפור המשותף של כולנו". אמנם התכנים אכן מלווים בטקסטים דתיים אך הם אינם המטרה, הם רק אמצעי לחיזוק המסר. כל אלו שיגידו כעת כי "המדיום הוא המסר", השאלה היא עם מה הילדים הולכים לאחר מכן הביתה – עם הפסוק שכרגע נתקלו בו לראשונה או עם השורה התחתונה שתהדהד להם בראש, כמו למשל מסרים של ערבות הדדית, אחריות וכיבוד האדם.

נוסף על כל אלו מיכאלי מדגישה בדבריה את ערך הדמוקרטיה ואת חשיבותה של הבחירה. אבל הנה הנקודה המעט אירונית – מניעת ילדים מחשיפה לתכנים מסויימים היא היא לקיחת חופש הבחירה. כל עוד נותנים לילד בסיס הבנתי חזק כי ישנם דברים ששונים ממה שהוא מכיר, לא צריך להיות פחד בעצם החשיפה לשונה. כך חשיפה לתכנים לכאורה דתיים אינם מהווים 'איום' על דרך החינוך שהורים בוחרים לילדם.

דבר אחרון בנימה מעט יותר אישית, את שנת השירות הלאומי הראשונה שלי העברתי בהדרכת איכות הסביבה בבתי ספר יסודיים. כמעט כמו התוכנית עליה מדבר חברת הכנסת הנ"ל, רק שההתמקדות היא בתכנים סביבתיים. מדוע זה בסדר? אין זו הסתה למחזור ושימוש חוזר? הנקודה שברצוני להדגיש כאן היא כי החיים אינם שחור לבן והשטח האפור גדול ממה שנצפה. עלינו לפתוח עיניים, להיות יותר ביקורתיים ושיפוטיים ולא לתת לאף פוליטיקאי לשסות אותנו אחד נגד השניה. אנחנו ציבור שלם בזכות עצמינו, גם בלעדיהם.

**יש לציין כי איני מסיתה נגד מרב מיכאלי ובנוסף גם לא הכרתי את התוכנית המדוברת לפני כן. כל רצוני הוא לעודד את חוש הביקורת ולהראות את הצד השני של המטבע.