מאת שירה קרישר

המון שעות של שיח, הקשבה ודיבורים עברו עליי בכנס העיתונות ה-12 באילת, אליו נשלחתי מטעם אגודת הסטודנטים ומועצת יש"ע. בין לבין היה לי קצת זמן לחשוב ולהגיע למסקנות, הנה מקצתן לפניכם

בשבוע שעבר זכיתי לקחת חלק בכנס העיתונות ה-12 באילת. 14 סטודנטים נבחרים, ואני ביניהם, ייצגנו את אוניברסיטת אריאל מטעם אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה בשיתוף פעולה עם מועצת יש"ע. הכנס שאורכו היה כשלושה ימים כלל שלושה מושבים במהלך היום כאשר כל מושב הכיל שלושה פאנלים שבהם השתתפו אנשי תקשורת מובילים, עיתונאים, מובילי דעת קהל, מכתיבי סדר יום ופוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית. ימים אלו היו עמוסים בהקשבה, הכלה והפנמה של דיבורים ורעיונות. לפניכם כמה מאלו, נקודות אשר עלו במהלך הפאנלים או ביניהם, והיוו עבורי חומר רב למחשבה.

הפאנל הראשון עסק ב"שבטים" שמהם מורכבת המדינה, בעקבות "נאום השבטים" של הנשיא ריבלין. בהקשר זה הזכירו לא מעט פעמים את המונח "פוליטיקה של זהויות". משמעותו של המונח הוא הדגשה של ייחודיותן של קבוצות הזהות (תפיסת האדם את עצמו) השונות בחברה, ובקשה לקדם את האינטרסים של אותה קבוצה. פוליטיקה זו למעשה מנציחה את השוני שבין הקבוצות כי היא מה שמקטבת ומדגישה את ההבדלים, ולכן זו הסיבה שיש מתח בחברה הישראלית. בהקשר לפאנל, דיברו על כך שיש לבטל את השוני ולייצור חברה אחידה, ואם לא אחידה אז לפחות בעלת מכנה משותף משום שכך יהיה ניתן לקדם את החברה קדימה. המכנה המשותף, כך עלה מהפאנל, הוא דבר מופלא אך קשה להשיגו. אולם, אני חושבת ששוני הוא לאו דווקא רע. עצם העניין שאנו כולנו חיים במדינת ישראל, הוא סיבה מספקת לכך שיש מכנה משותף והוא הבסיס לרעיון שלכולנו מטרה משותפת. לכן אני לא מבינה מדוע לבטל את הדגשת השוני. השוני לא בהכרח מנגיד אלא הוא יכול גם להיות מייחד, ובעזרת ייחודיות זו החברה שלנו יכולה להפיק הרבה יותר. לא סתם מעגל הצבעים יוצר צבע לבן ויפה כשהוא מסתובב במהירות ובקלות. כך גם החברה – השוני יכול להפוך להרמוניה ועל כן אין מה לבטל אותו או להמעיט בערכו ובחשיבותו. הכל תלוי בנו.

עניין נוסף שעלה הוא הקטע של האמת בתקשורת ותופעת הפייק ניוז. הציבור היום לא מאמין לתקשורת, לא משנה אם מקור המידע הוא עיתונאי בעל ותק ושם טוב, או דובר של הארגון הכי גדול במדינה. בפאנל זה אחד הפוליטיקאים שנכח טען כי גם אם האמירה היא אמת לאמיתה – עדיין לא יאמינו לה. זו אמירה מאוד קשה בעיניי. נכון שתם עידן התמימות, אבל גם לנבחרי הציבור אנו לא מאמינים? עיתונאית אחרת סייגה ואמרה כי זה מעט פרנואידי לחשוב ולהאמין שכולם משקרים. האמנם? לדעתי יש מעט מן הנכון בשתי האמירות. עלינו להאמין ולסמוך על נבחרי הציבור ואנשי התקשורת שהם רוצים בטובתנו ולכן יספרו לנו את כל האמת ולא דבר אחר מלבדה. עם זאת מוטלת עלינו החובה, כציבור שחושב ואוהב לעשות זאת, תמיד לשאול שאלות. אם מספרים לנו דבר אחד זה לא בהכרח שקר, אבל אולי למעשה מסיטים את תשומת ליבינו לעבר דבר אחד כשלמעשה קורה משהו דרמטי אחר בכיוון השני. זוהי חובתנו האזרחית, של כל אחד מאיתנו, עיתונאים ואזרחים כאחד, לשאול שאלות תוך אמונה כי המידע שיש בידינו הוא אמת. אלו לא דברים סותרים, אלא משלימים. ביחד נגיע לאמת השלמה.

נוסף על אלו, התקיימו שיחות רבות על עיתונאים וסובייקטיביות. כולנו אומרים שהאובייקטיביות מתה מזמן. אולי זה נכון. בכל מקרה, הדיון הוא על כך שאם כל עיתונאי ואיש תקשורת יכול להביע, ומביע, את דעתו, לפחות כדאי שתהיה מנומקת ונכונה. את דעתנו נביא עם הסברים מפורטים ומנומקים, כי לזרוק דעות חסרות בסיס לאוויר, הן יתעופפו להן הרחק. על כן, חשוב לקרוא, לחקור, להסתקרן, לשמוע, לשאול שאלות ולהקשיב. אנו יכולים ללמוד מכל דבר שסביבנו ולכן אל לנו לזלזל אלא לספוג הכל. בטוחה שזה ישמש אותנו ביום מן הימים.

לסיום רוצה להודות למועצת יש"ע ואגודת הסטודנטים על הזדמנות פז זו. לא מובן מאליו בכלל.

מאת: רינה פיש-דהן

מי שלא לומד באוניברסיטה אולי לא מכיר את המושג, אבל לסטודנט בישראל אגודת הסטודנטים היא דבר רציני ביותר. ארגון שכזה יכול לשפר באופן משמעותי את האתגרים הקיימים בתקופת הלימודים ולהקל על חיי הסטודנטים. באוניברסיטת אריאל התקיימו בשנה שעברה בחירות ויושב הראש הוחלף. נראה שאת התוצאות מתחילים להרגיש עכשיו בשטח

לפני כחצי שנה מצאתי את עצמי צועדת לעבר כיתה בקמפוס התחתון באוניברסיטת אריאל. בלי לדעת כמעט על מה מדובר ועם תעודת זהות ביד הלכתי להצביע בבחירות לאגודת הסטודנטים. אם להיות כנה עם עצמי ואתכם, פשוט הייתי בקמפוס התחתון וראיתי הודעה של חבר מהלימודים שמבקש שנצביע כי "זה ממש חשוב". התקשרתי אליו להתייעץ איתו במי לבחור, בגלל שהוא מתנדב באגודה וסמכתי עליו שיסביר לי מה ההבדלים בין המועמדים השונים. את שמות המתמודדים לתפקיד יושב הראש לא הכרתי, אך כמה מהשמות של המתמודדים למועצה נשמעו מוכרים. בחרתי כמובן בשמות המוכרים ויצאתי.

כך נראית מערכת הבחירות לאגודת הסטודנטים, למרות שמדובר בארגון חשוב ובעמותה שפועלת עם תקציב של למעלה משני מיליון שקלים בשנה. ב-29 באפריל יצאה הודעה לבוחר שבה הכריזו על בחירות למועצת וליו"ר אגודת הסטודנטים. הבחירות נקבעו ל-27 במאי ותעמולת בחירות מכל סוג שהיא נאסרה עד ל-22 במאי. בחמישה ימים המועמדים היו צריכים לפרסם את עצמם ולנסות ולמשוך את המצביעים לבחור בהם על סמך המצע שלהם. כך קרה שבמועד הבחירות לא אני ולא סטודנטים רבים אחרים הבינו מה ההבדלים בין המועמדים השונים ומה המשמעות של הבחירות האלו. מה הפלא שבסקר שערכתי בין 100 סטודנטים באוניברסיטת אריאל רק 19% ענו שהם השתתפו בבחירות האחרונות.

היום, כחצי שנה אחרי, יצאתי לבדוק את התוצאות של אותן בחירות. אמנם את תהליך הבחירות יש לשפר ולמקצע אבל נראה שהתוצאה לא רעה. היו"ר הנבחר והמכהן הוא אור אזולאי, סטודנט בן 26 לתואר ראשון במדעי המחשב ומתמטיקה. הוא התחיל בתור נציג שנתון, בלי להכיר יותר מידי את האגודה ולהבין מה זה אומר. לאחר מכן המשיך והפך להיות נציג הפקולטה, כדי לצבור יותר כוח מול ראש המחלקה והדיקן. בשנה השנייה ללימודיו הפך להיות חבר מועצה באגודה. הוא היה באופוזיציה ולא כל כך אהב את ההתנהלות שם. "חמישה חודשים לפני הבחירות התייעצתי עם אנשים ולא ראיתי לאן האגודה ממשיכה או לאן היא יכולה ללכת. אז החלטתי לרוץ ליושב ראש האגודה, אמרתי שאני יכול לתרום מעצמי ושזה משהו של פעם בחיים. שנה אחת אני אתן לסטודנטים".

מהשיחה עם אור ניכר שהוא מלא באמביציה ובתקווה לשנות את פני הדברים. "דבר ראשון רציתי לשנות את היחס באגודה לאנשים. ולשפר את המענה האקדמי לסטודנטים".

אושריאל בן עמרם, ראש מחלקת תקשורת וחבר בהנהלת האגודה כבר שנה וחצי, משתף אותנו ביעדים שהאגודה החדשה הציבה לעצמה. "הרעיון הוא יותר לתת מענה ודגש על תחום האקדמיה והרווחה, לנסות לעשות שינויים בקמפוס. אם זה היחס שהסטודנטים מקבלים במחלקות ואם זה ברמת המקצועיות. יש רצון לשים דגש על מרתונים וסיוע לסטודנטים שקשה להם. ב"ה יש עבודה טובה בנושא ויש גם מה להשתפר, אבל יש בסיס ממש טוב. ובתחום הרווחה, יש ניסיון לשפר את היחס של כל מיני עסקים פה לטובת הסטודנטים, בין אם זה במחירים, וכמה שיותר סיוע לסטודנטים עם בעלי יכולות כלכליות מוגבלות, חיילי מילואים[…]"

על מנת להכיר את התחושות בשטח, בשאלון שהופץ שאלתי את הסטודנטים על תפקוד האגודה בעיניהם. אני משתפת את אושריאל במידע ומעמתת מולו את הנתון שעולה מהסקר. 63% מהסטודנטים המשיבים אמרו שהם חושבים כי האגודה משקיעה הכי הרבה בתרבות, על אף שרק 12% הצהירו שנושא זה הוא חשוב ושעל האגודה לקדם אותו יותר. "ביחס לשנה שעברה שבה היה דגש יותר על תרבות, בין אם זה בפתיחת שנה או באירועים תוך כדי השנה, ובין אם זה ביום הסטודנט שהיה הכי גדול בארץ. זה משהו שהאגודה החדשה גם תשים עליו דגש אבל לא מרכזי".

48% מהסטודנטים שענו על השאלון חושבים שהאגודה צריכה להשקיע יותר בהוזלת עלויות לסטודנטים וביצירת מבצעים שיקלו על ההוצאות של הסטודנט הממוצע. גם כאן הוא מסכים ומבין את התחושות שעולות מהשטח. "יש דברים שיותר דחופים ורלוונטיים לסטודנט. היחס שהוא מקבל מהמרצים שלו כשהוא בא לקמפוס, כשהוא יודע שהוא בא במטרה ללמוד ולהצליח והוא מקבל יחס ראוי מהמרצים שלו ומהמחלקה. שהוא יכול להתקיים מבחינה כלכלית באוניברסיטה, בין אם זה במעונות בין אם הוא רוצה לקנות משהו בקפיטריה. תשלומים ומבצעים באוניברסיטה. וזה הדגש המרכזי שלא היה כל כך בקדנציה הקודמת".

אושריאל משתף אותנו בהישג האחרון של האגודה. "מחירים גבוהים הורדו לאחרונה בקרנף, לאחר שיתוף פעולה מחודש עם הבעלים. אנחנו שמים יותר דגש על מוצרי יסוד שיהיו במחירים מפוקחים, ויש על זה פיקוח".

הוא גם משתף אותנו בתוכניות לעתיד: "בקרוב נשים דגש מיוחד על המעונות, כדי לשים קץ לכל עניין המחירים הגבוהים ביחס לרמה שניתנת שם".

הנושא השני בחשיבותו שאותו בחרו הסטודנטים (24%) הוא מתן מענה אקדמי כדוגמת מרתונים לפני מבחנים, חוברות לתרגול ועזרה בפנייה למחלקות בנושאים שונים. גם בתחום הזה אושריאל משתף אותנו בתוכניות שיש לאגודה. "אנחנו בוחנים אפשרות לעשות מרתונים מחוץ לאוניברסיטה, שיהיו בתוך אריאל. בין אם זה בשיתוף עם 'מרכז צעירים אריאל' או בחדרים שיש בקאנטרי, או כל מיני רעיונות שעכשיו אנחנו עובדים עליהם".

אחרי כל ההבטחות וגם ההישגים שהאגודה זוקפת לזכותה, ובצדק, גם הוא לא מנסה לייפות את המציאות. "האגודה גם צריכה להתקיים כלכלית. האירועים האלו מכניסים, כמובן שהאגודה מוציאה על זה כסף אבל זה משאיר גם איזה שהוא קיום מסוים ועודף תקציבי. בסופו של דבר זה גם בא לידי ביטוי בצורה של חוברות אקדמיות שנמכרות בזול, הטבות למיניהן ואירועים ספציפיים שהם לא תרבות. אין מה לעשות, בסופו של דבר זה סוג של עסק לנהל". דבר זה מסביר את ההוצאות הגבוהות של האגודה בתחום התרבות. זאת כנראה גם הסיבה שיותר ממחצית מהסטודנטים טוענים שהאגודה מקדמת את הנושא הזה בצורה הטובה ביותר.

עוד נושא שהאגודה מבקשת לקדם בקדנציה הנוכחית הוא נושא השקיפות. הם מתחייבים להעלות את פרוטוקול הישיבות עד עשרה ימים מישיבת המועצה. גם התקציבים ומשכורותיהם של בעלי התפקידים חשופים לציבור. בעבר נשמעו ביקורות על כך שהסטודנטים לא יכולים לראות לאן הכספים הולכים ושבאופן כללי הוצאות יום הסטודנט מוגזמות.

כבר היום ניתן לראות פרוטוקולים של ישיבות המועצה, ואת התקציבים שהוקצו בכל חודש לכל מחלקה ואירוע. יש אווירה של עשייה ומוכנות לעבודה קשה, יחד עם הקשבה לדרישות העולות מהשטח. אך מוקדם מידי לדעת האם האגודה הנוכחית תענה על כל הציפיות של הסטודנטים. קל להתלהב מכל ההבטחות והיעדים שחברי האגודה מפזרים. יותר נכון יהיה לחכות בסבלנות ולראות שהם לא רק יודעים להבטיח, אלא מצליחים גם לקיים.