בסוף שנת 2018 שחררה חברת Bethesda את המשחק Fallout76 שנטען שהוא המשחק הגדול ביותר שהיה לה עד כה. אלא שהמשחק עצמו התגלה כתיבת פנדורה של כשלים. הפיתוח והשיווק היו רצופים בתקלות, וכתוצאה מכך אמון קהילת המעריצים התרסק. המשחק נמכר ב-1.4 מיליון עותקים דיגיטליים, המהווים פחות משישית מהיקף המכירות של המשחק האחרון בסדרת המשחקים הוותיקה מאז 1998. על שיווק המשחק העיבו שורה של כשלים והונאות מצד החברה המפתחת.

בכנס העסקים והמדיה (E3 –  Electronic Entertainment Expo) שנערך בלוס אנג'לס ביוני 2018 הציג טוד הווארד, המפיק הראשי של ענקית משחקי הווידאו Bethesda Game Studios, את טכנולוגיות הגרפיקה פורצות הדרך של Fallout76 לעומת Fallout4 משחקה שובר הקופות האחרון של החברה. הובטח כי המשחק יכלול מפה שתשתרע על שטח גדול פי ארבעה, פי 16 חדות ומורכבות גרפית, וכן, מעבר מפורמט של שחקן יחיד למערך רב-משתתפים. ואכן, דבריו גרמו להתרגשות רבה בקרב משתתפי הכנס. עם זאת, כגודל ההבטחות, כך גודל האכזבות.  ביום ההשקה, שקל הקובץ הראשוני קרוב ל-50 גיגבייט, ויתרה על כך, היה ניכר לעין כי פיתוח המשחק טרם הסתיים. כך לדוגמא, המחנה אותו השחקן יכול לבנות, מאתחל את מיקומו בכל כניסה להמשך המשחק, ולעתים אף מופיע מתחת למים. ושנית, אויבים בלתי נראים או בהיקף חסר תקדים נפוצו לכל עבר. כמו כן, התגלתה שורה של בעיות גרפיות מטרידות, כנפילה פתאומית תחת עולם המשחק, גל שחור הבולע את כל מה שסביבו ובעיות באנימציה ובבינה המלאכותית של דמויות לא-שחקניות (NPC).

בעיות אלו ורבות נוספות העלו את חמתה של קהילת המעריצים. דירוג המשחק באתר Metacritic היה נמוך באופן בלתי סביר עם 1,642 ביקורות שליליות לעומת 624 ביקורות חיוביות בלבד לגרסאת המשחק למחשב. לא רק שהמשתמשים שנאו את המשחק, המבקרים קטלו אותו באכזריות, בגופי התקשורת המסורתיים, ובקהילת היוטיוברים. רוב המבקרים לא יכלו לסיים את המשחק או אפילו לחזור אליו בשל מצבו הטכני. מגזין "יורוגיימר" כינה את המשחק "בלאגן מבולגן וביזארי", "ג'ו הזועם", מבקר משחקים ביוטיוב הצהיר "בקושי יכולתי להביא את עצמי לשחק כדי לסיים את הסקירה". וכשהמכירות נמוכות והזעם רב, ההחזרים גבוהים: על פי נתוני המכירות המשחק מכר פחות משישית ממה שמכר המשחק הקודם בסדרה, fallout 4 וחברת האם הוצפה בדרישות להחזר כספי. בתגובה החליטה Bethesda לעצור לחלוטין את כל ההחזרים הכספיים.

אך לא רק עניינים טכניים העיבו על המשחק, גם שיווק המשחק באמצעות מוצרים נלווים התגלה כשרשרת של סקנדלים ובעיקר הונאות, במיוחד בשני מקרים ספציפיים: מעריצים שרצו, יכלו להזמין מהדורה מיוחדת בשם "מהדורת שריון הכוח" שכללה בנוסף למשחק קסדה, מפה וחיילי משחק, וגולת הכותרת, תיק קנבס איכותי. אך ביום ההשקה התברר לרוכשים שהתיק האיכותי שרכשו, ושעל פי הפרסומים היה אמור להיות עשוי מהקנבס הטוב ביותר שיש, עשוי בכלל מניילון. אך אם הרוכשים זעמו על המוצר שקיבלו, הם זעמו עוד יותר על התשובה שקיבלו מ-bethesda שכתבה בקצרה ש"התיק בפרסומים היה אב טיפוס שהיה יקר מדי לייצור, אנו לא מתכוונים לעשות משהו בנידון." המעריצים רתחו מזעם, וכש-Bethesda הבינו שיש להם בעיה הם הציעו "פיצוי" בדמות כסף פנימי של המשחק, אך הסכום שהציעה החברה היה המינימום האפשרי – 500 אטומים השווים בערכם לחמישה דולרים. המעריצים רתחו עוד יותר ואפילו התקשורת החלה לשים לב לעניין.

בתגובה החליטה Bethesda לייצר את התיקים כפי שהובטח, ויצרה עמוד לפרטי רישום עבור כל לקוח שנפגע, אבל מיד התברר שהאתר של החברה פרוץ לחלוטין ופתוח לגמרי לציבור, כך שכל מי שהזמין תיק מסתכן בחשיפת זהותו, ובנוסף, ניתן היה לשנות את פרטי ההזמנה גם לאחר ביצועה. פרשת תיק הקנבס, מצבו הכללי של המשחק, וגם מדיניות ההחזרים הלא עקבית, כונסו שבועיים לאחר יציאת המשחק לאוויר בתביעה ייצוגית שהגיש משרד עורכי דין גדול בקליפורניה נגד Bethesda. סערה זוטא נוספת התעוררה כשהתברר שלא רק שיש במשחק עצמו תיק קנבס, אלא התברר גם שהחברה שלחה תיק קנבס למשפיענים בלבד.

המקרה השני היה משקה רום בשם "נוקה קולה דארק", משקה רום איכותי עם בקבוק זכוכית מהודר ומעוצב שאמור היה להגיע לפני חג ההודיה. אבל, ביום השקת המשחק שום משקה לא הגיע. שבוע אחרי יציאת המשחק התקבל אצל המזמינים מייל שבו נכתב כי "יש דחיה" וכי המשקה יגיע בהמשך, בלי לציין מועד. רק בחמישה בדצמבר, שלושה חודשים אחרי שהחלו ההזמנות, הודיעו בחברה שהחלו לשלוח את המשקה למזמינים, וכדי להוכיח את רצונם הטוב צירפו גם סרטון פרסומת. בסרטון הפרסומת התחוור למזמינים שהם שילמו 80 דולר לא על בקבוק זכוכית מעוצב, אלא על בקבוק תעשייתי רגיל בכיסוי פלסטיק זול. המעריצים כמובן השתוללו מזעם. סרטון הפרסומת ביוטיוב זכה לפער מחריד של 8.8 אלף דיסלייקים לעומת 236 לייקים בלבד. התקשורת מצדה שמה לב לעניין ואנשים החלו לבטל את ההזמנות. אלו שלא ביטלו קיבלו את המשקה שהובטח לחג ההודיה ב-20 לדצמבר, ואיכותו הייתה ירודה לחלוטין. פיית הבקבוק גם הייתה בנויה כך שכל מי שמזג מהמשקה שפך את רובו מחוץ לכוס. ניק בריצקי מערוץ היוטיוב Nick drinks קבע "זה נורא, מותר לי לקלל פה? זאת התכנית שלי. זה גרוע ממה שחשבתי שזה יהיה."

כיום Fallout 76 הוא בגדר בדיחה רעה. מספר השחקנים בו נחתך דרמטית בתוך פחות מחצי שנה. אף שבמהלך 2019 ו-2020 נוספו דברים חדשים למשחק, כמו שלושה מיני משחקים להורדה, ונרשמה עלייה מסוימת במספר השחקנים החדשים, המשחק נותר פקעת של תקלות. המשחק עלה במעט לכותרות בסוף שנת 2020 כשמשחק בשם Cyberpunk 2077 יצא לאור בצורה דומה עם כשלים ותקלות בלי סוף, אך בסך הכל, המשחק נותר כתם שחור בהיסטוריה של חברת Bethesda ומשחקי הוידאו בכלל.

הארבעה ביולי 2014 היה יום קרב בין שני אתרים שונים ביותר: מן הצד האחד יש את טאמבלר, אחד מאתרי הבלוגים הגדולים ביותר דאז, עם יותר מ-300 אלף בלוגים, וקהל יעד שנע בין שמאל לשמאל קיצוני, עם נוכחות מורגשת של פרוגרסיבים, תומכי פמיניזם למיניהם ושאר אנשי התאוריה המגדרית.

מהצד השני נמצא אתר קטן בהרבה: 4chan אתר פורומים ותמונות שמאוכלס באנשי מרכז עד אנשי הימין הרדיקלי. האתר עובד על טראפיק, כך שעל מנת להשיג כניסות, פוסט חייב למשוך את תשומת הלב מהר ככל האפשר, אחרת הוא נמחק. בפורצ'אן פועלים שני פורומים מרכזיים שמהווים למעלה מ-60% מהתנועה באתר, והם נקראים /b/ random ו-/pol/ politicly incorrect.

"פול" ו"בי" ידועים לשמצה ולרוב כאשר מדברים על כל הרע שבאינטרנט, ככל הנראה מדברים עליהם. "פול" הוא הפורום הפוליטי או "לא תקין פוליטית" ו"בי" הוא "אקראי". ב"בי" אין חוקים ולכן שם צמחו האנשים שעשו את פורצ'אן לידוע כל כך: מסתובבים שם לאומנים לבנים, גזענים, פדופילים, ושאר מרעין בישין.

 בפורצ'אן גם צמחו מספר תופעות אינטרנט (memes) כמו פפה הצפרדע, lolcat, ו-pedobear  שהפכו לסמלים מוכרים בתרבות האינטרנט כיום. האתר גם התפרסם כשמשתמשיו ביצעו "פשיטות" על אתרים אחרים. בתרבות האינטרנט, "פשיטה" היא כניסה מאסיבית לאתר או פורום תוך שיבוש הסדר התקין באתר, לרוב על ידי העלאת תמונות או פוסטים בצורה שמאפילה על התוכן הרגיל בפורום המותקף.

על אף האמור, שני הצדדים, טאמבלר ופורצ'אן מפגרים להפליא.

קצת לפני הארבעה ביולי התפרסם בטאמבלר פוסט שקרא לפשוט על פורצ'אן כדי לציין את "יום העצמאות שלנו מגזענים". בארבעה ביולי זה אכן קרה, כששורה של משתמשי טאמבלר נכנסו לפורצ'אן והציפו את הפיד המרכזי של "בי" ו"פול" בתוכן פמיניסטי, תמונות של גורים ולבבות, אבל לאחר זמן קצר הפושטים חזרו לטאמבלר, בלא שהשפיעו במידה רבה. אבל הגרוע מכל היה עוד לפנים, כי הם העירו בכך את "בי" ו"פול", שענו בפשיטה משלהם ושטפו את טאמבלר כולו בתמונות זוועה, פורנוגרפיה קשה ותוכן ניאו נאצי. המצב הגיע לידי כך שבמשך 48 שעות טאמבלר לא יכל לפעול כי כל התגיות היו מוצפות בתמונות זוועה.

משתמשי טאמבלר נכנסו לפאניקה. חלקם עשו מה שעושים בטאמבלר והרימו עצומה לסגור את פורצ'אן שהשיגה 900 חתימות. "בי" בתגובה הרימו עצומה משלהם והשיגו 15 אלף חתימות. חלק ממשתמשי טאמבלר ניסו להילחם בתופעת צילומי הזוועה והתחילו למלא את הפיד בתמונות סלפי שלהם, אבל במהרה "בי" לקחו את הסלפיז, שמו אותם על תמונות זוועה ופורנוגרפיה קשה ואז העלו מחדש לפיד של טאמבלר.

אבל המטומטמים ביותר הם אלה שהאמינו לפוסט של מתחזה מ"בי", שסיפר על פיצ'ר במחשב שיכול למחוק את פורצ'אן, והפעלתו דורשת פתיחה של הפנקס ורישום הפקודה "למחוק את מערכת32". 41 מחשבים קרסו כתוצאה מיישום הפקודה, שבעצם מחקה את מערכת ההפעלה של המחשבים.

אחרי 48 שעות שבהן משתמשי טאמבלר היו בהיסטריה, הקרבות שכחו. אלא שאז, עלתה קונספירציה לאוויר: מי שאחראים לפוסט שפתח את כל הבלאגן הם בכלל "פול", שניסו להטריל את "בי" על ידי גרירת טאמבלר לעימות. בכך ניתן האות ושני הפורומים של פורצ'אן שבו למריבות הרגילות שלהם. טאמבלר נמכר מספר פעמים מאז וחווה מספר משברים פנימיים כמו הגבלות על תוכן ושיח, ונכון לשנת 2021 נמצא בידי חברת automattic שהייתה החברה החמישית שרכשה את האתר מאז 2013. פורצ'אן מנגד נמכר בשנת 2015 ולא חל בו כל שינוי נראה לעין. האתר עלה מפעם לפעם לכותרות בעיקר בהקשרו של הנשיא דונלד טראמפ, שרבים ממשתמשי פורצ'אן נמנים עם תומכיו.

שטוקהולם, 22 בדצמבר 2000, השעה 4:55 בדיוק, במוזיאון הלאומי של שוודיה מתחילים לסגור, נותרו חמש דקות בדיוק לסגירה, והשומר היחיד במקום קורא למבקרים לצאת. בשעה 4:55 בדיוק מחרידים שני פיצוצים את סביבת המוזיאון, מישהו פוצץ שתי מכוניות. המשטרה ממהרת למקום, אבל הדרמה האמיתית מתרחשת במוזיאון כי מיד עם הישמע הפיצוצים שני מבקרים נכנסים לשירותים ויוצאים מהם אחרי רגע כשהם עוטים מסיכות ומחזיקים אקדחים. שודד נוסף יורד מרכב שחנה רגע לפני כן מחוץ למוזיאון ונכנס כשהוא חמוש בתת מקלע. השומר היחיד במקום לא חמוש ומנוטרל במהירות.

שני השודדים האחרים עולים קומה כשבידיהם מברגות ופליירים, הם לא מבזבזים זמן והולכים לשלושה ציורים ספציפיים: "שיחה עם הגנן" ו"הפריזאי הצעיר" של רנואר, ו"דיוקן עצמי" של רמברנדט. השודדים פשוט הבריגו את המסגרות מהקיר וחתכו כמה חוטים, לא היו אזעקות או סורגים, ובכל המוזיאון לא הייתה אפילו מצלמת אבטחה אחת. אחרי שלקחו הכל השודדים מיהרו לרכב המילוט שלהם ופתחו בנסיעה, המשטרה פתחה במרדף קצר שנפסק מיד כי השודדים מילאו את הכביש בדוקרנים. משם הגיעו השודדים לתעלות, זינקו מהרכב לסירה שהוכנה מבעוד מועד ויצאו משטוקהולם לאגם מלאר הסמוך, שם הם חנו בנקודה שקטה, עלו על רכב נוסף וחזרו לעיר בלי שאף אחד שם לב.

וכך נגנבו ציורים יקרים מפז בשווי 30 מליון דולר בתוך פחות מחצי שעה.

למחרת המשטרה ניקתה את הכבישים המפוחמים וניסתה למצוא קצה חוט. אבל אין. לא היו דגימות דנ"א, לא תמונות של החשודים, לא היה שום דבר. זה היה ג'וב מקצועי. אבל אז, הגיע למשטרה עד ראייה: שייט קשיש שסיפר שראה שלושה חברה קצת חשודים יורדים מרכב, ועולים על סירה. הוא עקב אחריהם עד לאגם מלאר שם החנו את הסירה שלהם. הוא גם הראה למשטרה איפה הסירה חנתה והמשטרה אכן מצאה שם סירה כתומה. אבל, לא היו עליה שום סימני זיהוי. כל מה שהמשטרה יכלה לעשות הוא לפרסם את תמונת הסירה בעיתונים ולקוות לשיתוף פעולה מהציבור.

למחרת הגיע בעלי הסירה למשטרה. הוא סיפר שמכר את הסירה לפני שבוע לשלושה חבר'ה שנראו קצת חשודים. הוא לא רשם את שמותיהם, אבל כן דרש מהם לרשום את מספר הטלפון שלהם כשביקשו לקחת גם את הטריילר, ורשם את המספר על גב הקבלה. וכאן הכל קרס עבור הפושעים, כי למרות כל המקצוענות, הם השתמשו במספר הטלפון האמיתי שלהם.

כן כן, שמעתם נכון. המספר הוביל לכנופייה של גנבים קטנים. הם ישבו על דברים שוליים כמו גניבת רכב ומכירת תרופות מרשם, הם לא היו פושעי ענק כלל. המספר עצמו הוביל לשני אנשים שריצו עונשי מאסר במתקן כליאה באבטחה נמוכה מספר קילומטרים משטוקהולם: רוסי בשם אלכסנדר פטרוב, ושוודי בשם סטפן נורדסטרום. אבל רגע, הם יושבים בכלא, לא? יש להם אליבי מוצק. אבל זה העניין: הם מוגדרים כ'סיכון נמוך' אז הם יוצאים הביתה בסופי שבוע, כך שבעצם הם יושבים בזמנם הפנוי. ובעוד שפטרוב חזר מהסופ"ש האחרון, נורדסטרום לא. המשטרה פשטה על תאו של נורדסטרום ומצאה ראיה מפלילה: שורה של גזרי עיתונים מפשעי אומנות קודמים. בנוסף התברר שהוא גם ביקר בבתי מכירה שונים בסטוקהולם. עכשיו למשטרה היה כיוון ברור.

עכשיו הנה העניין עם שוד אמנות: זה עסק מורכב מאוד. צריך קונה עשיר שמוכן להסתכן וכל מי שמעורב במכירה אשם במכירת רכוש גנוב, כך שבעצם הפושעים החזיקו 30 מליון דולר ברכוש בלתי מכיר. בעיה.

שישה ימים אחרי השוד הגיע למשטרה עורך דינו של פטרוב. הוא הציג את עצמו כנציגם של "לקוחותיו" והודיע שהציורים נמצאים בידיהם, ושהם יוחזרו בתמורה ל'סכום סמלי'. זה כמובן בלתי חוקי בעליל, עו"ד לא יכולים לשאת ולתת על כופר, זו שותפות לדבר סחיטה ועבירה פלילית. המשטרה העמידה פנים כאילו אין לה עניין ובמקביל הציבה מעקב צמוד על פטרוב ועל העו"ד שלו בלי ידיעתם, עד לפעם הבאה שייפגשו. והמפגש הזה אכן התקיים זמן לא רב לאחר מכן, והמשטרה הייתה עדה להכל. אבל פטרוב ועורך דינו לא היו לבד; נורדסטרום הופיע גם הוא למפגש. המשטרה פשטה עליהם מיד ועצרה את שלושת הנוכלים. ואם זה לא מספיק, ברגע של גאונות צרופה, החליט נורדסטרום להביא איתו תיק מלא בתמונות של הציורים הגנובים. המעבדה מצאה את טביעות האצבע שלו ושל פטרוב על התמונות, ועכשיו היו לה כיווני מעצר נוספים. המשטרה עצרה עוד שלוש עשר חברי כנופיה נוספים.

אבל עכשיו למשטרה הייתה בעיה: הם עצרו את הפושעים אבל לא הצליחו להחזיר אפילו לא אחד (!) מהציורים, ואף אחד מהעצורים לא התכוון לזמר. זמן לא רב לאחר המעצרים הגיע למשטרה מידע ש"השיחה" של רנואר עומד למכירה בבית מכירות מפוקפק, אבל למשטרה היה דרוש אימות, אז הם שלחו סוכן שתול שכביכול מייצג קונה עשיר שמעוניין לקנות. הסוכן הגיע למקום וראה את הסחורה, שאכן הייתה הדבר האמיתי. דקות לאחר שיצא המשטרה פשטה על המקום ועצרה את כל מי שהיה שם, ואף מצאה מחברת ובה שמות כל השותפים לפשע וחברים נוספים בכנופיה, ביניהם רוסי בשם סשה לינדגרן, ושני עיראקים בשם בהא ודיאה חאת'ם, ששוחררו לאחר מכן. תזכרו את השלושה האלה, עוד נחזור אליהם .

למרות זאת הגיעו חברי הכנופייה למשפט: נורדסטרום קיבל שש וחצי שנים על שותפות בשוד והחזקת רכוש גנוב, פטרוב קיבל 8 שנים, עורך הדין הפושע שלו קיבל שלילה והורשע ולאחר מכן זוכה משותפות לדבר סחיטה, ואחרים הורשעו בשותפות לדבר עבירה.

אבל גם הפעם אף אחד לא התכוון לזמר, ועדיין היו חסרים שני ציורים.

לוס אנג'לס, 4 וחצי שנים אחרי השוד: ה-FBI מבצע האזנה על כנופיית סוחרי סמים בולגרים כשפתאום הם שומעים דו-שיח מוזר, שבו נאמר ש"הפריזאי הצעיר" עומד למכירה. בהתחלה חשבו בבולשת שמדובר בסחר בבני אדם, אבל אז מישהו העלה את האפשרות שמדובר בציור שנגנב משטוקהולם לפני ארבע שנים. ה-FBI החליט לעקוב אחרי אחד מבכירי הכנופיה – בוריס קוסטוב. הבולשת הציבה מארב לקוסטוב שיצא מביתו ובידיו תיק קטן בגודל ציור ומיהרו לקפוץ עליו. סוכני הבולשת פתחו את התיק ומצאו – ניקוי יבש. כן, באמת.

הבולשת עצרה את קוסטוב בכל זאת ובחקירה הבהירה לו שיש בידיה ראיות חותכות לפעילות העבריינית שלו שגוזרת עליו לפחות 30 שנה בכלא. בגילו המתקדם זה גזר דין מוות לכל דבר, ועם הגב לקיר הוא נשבר ומודה בהכל, בין היתר בהחזקת מידע על הציורים הגנובים. הוא הסכים להוביל את הבולשת ל"פריזאי הצעיר" שאוחסן במשכון קטן בלוס אנג'לס. הציור הנוסף, הרמברנדט, לא נמצא. אבל עכשיו קוסטוב הפך למקור מידע, וסיפר לבולשת מי מחזיק ברמברנדט: לא אחר מאשר בנו שלו – אלכסנדר סשה לינדגרן, שנמצא בשטוקהולם. קוסטוב היה מוכן למכור את בנו כדי לחמוק ממאסר.

הבולשת מיהרה ליידע את המשטרה השוודית וסיכמה איתה על החזרת הרמברנדט במבצע עוקץ. לשם כך השליך ה-FBI למערכה את אמן העוקץ הטוב ביותר שלו, רוברט ק' וויטמן. וויטמן יצר קשר עם לינדגרן והציג את עצמו כקונה עשיר שמוכן לקנות את הרמברנדט, וקבע להיפגש בקופנהגן ביחד עם קוסטוב שיגיע כערב לוויטמן.

ספטמבר 2005, לינדגרן והאחים חאטם נוסעים ברכבת לקופנהגן, כשבידם תיק ובו ציור. הם לא יודעים שבכל שלב עוקבים אחריהם שוטרים וסוכני הבולשת. הם מגיעים למלון שבו נקבע הפגישה, ופוגשים את וויטמן וקוסטוב. קוסטוב לוקח הצידה את לינדגרן והאחים חאטם עולים עם וויטמן לדירה, שמלאה בציוד האזנה. בדירה עצמה וויטמן פותח מול בהא מזוודה ובה 200 אלף קרונות שוודיות. אחרי חמש שנים ואחרי שכל חבריו נשפטו, הוא ייפטר מהציור ששווה לפחות 10 מליון דולר בתמורה ל-200 אלף קרונות בלבד. לאחר שספר את הכסף יצא בהא מהדירה, ועזב את המלון עם הכסף. הבולשת נכנסה לפאניקה. האם יכול להיות שהם נעקצו? אבל וויטמן היה רגוע ושמר על קור רוח. היה לו ניסיון בדברים האלה.

ואכן אחרי חצי שעה, בהא חזר למלון ואיתו הציור האמיתי. התיק המקורי נועד לעבוד על שוטרים פוטנציאליים. בהא פתח את התיק וחשף את הציור לעיניו של וויטמן, שמצדו אמר את מילת הקוד כבדרך אגב, ואז תפס את הציור וקפץ לתוך חדר האמבטיה כשהציור צמוד לחזהו. בתוך שניות פרצו לדירה שוטרי יס"מ דנים שהפילו את בהא ודיאה לרצפה. האחים חאטם הוכרעו ונעצרו, כך גם סשה לינדגרן. רגע לאחר מכן יצא וויטמן כשהוא אוחז בציור, שניהם שלמים.

הציור עמד לחזור למוזיאון ובדיוק בזמן, כי בעוד שבוע אמורה להתפרסם תערוכה מיוחדת של ציורי רמברנדט, ועכשיו הציור יחזור ועם סיפור מרתק. הציור אכן הוחזר והוצב מאחורי סורגים ושומר מיוחד הועמד למשמר. האחין חאטם הורשעו בבית משפט אבל עונשיהם בוטלו על ידי בית דין לערעורים שמצא שהם הובלו לזירת הפשע כי המשטרה בחרה לעצור אותם בעת סחר באמנות גנובה, שהיא הפשע החמור יותר, ולא על החזקת רכוש גנוב, אבל כל זה לא משנה. המוזיאון שדרג את האבטחה, הציורים הוחזרו, ורוברט ק' וויטמן הוסיף הצלחה נוספת לרזומה המרשים שלו.