דב ווייס וחבריו ניצלו את החופש מפעילותם ההתנדבותית באוסטרליה בשביל לטייל במדינה השכנה ניו-זילנד. "הייתי רוצה לחזור לשם למרות שהייתי שם כמעט חודש", הוא מספר. אלה המקומות שאסור לכם להחמיץ אם אתם מגיעים לשם

כתבה: רעות פינצ'וק / ערכה: עדן שקורי

דב ווייס, בן 23, השתחרר לפני כשנה מצה"ל וכבר הגיע לצד השני של העולם. כחלק משליחות התנדבותית בקהילה במלבורן שבאוסטרליה, בחודשי דצמבר וינואר השליחים מקבלים חודש חופש מההתחייבויות שלהם לקהילה והם בחרו לנסוע לניו-זילנד וחזרו עם חוויה בלתי נשכחת.  

דב מעביר את השנה הנוכחית כשליח קהילה באוסטרליה. "בצד הזה של העולם, דצמבר-ינואר אלה חודשי הקיץ, אז בעצם אלה גם חודשי חופשת הקיץ של הבית ספר שבו אנחנו עובדים", הוא מסביר. כחלק מהחופשה השנתית שלו, הוא ושני שותפיו לשנה החליטו לעצור הכל ולטייל כמה שבועות באחד המקומות הקסומים בעולם – ניו-זילנד. ריכזנו בכתבה אחת את ההמלצות החמות לאן שווה להגיע ומה אסור לפספס כשמגיעים לצד השני של העולם.

"אחרי חצי שנה של עבודה אינטנסיבית בקהילה היהודית, שמחנו לקבל הזדמנות לטייל באזור המיוחד שבו אנחנו נמצאים", מספר דב, "במהלך השנה עוד לא הספקנו לטייל הרבה כי אנחנו עסוקים בפעילויות המגוונות שלנו בקהילה". כשדב הגיע לאוסטרליה הוא נוכח לדעת שיש הבדל תרבותי משמעותי בין הישראלים לאוסטרלים, אך בגלל שניו-זילנד קרובה כל כך לאוסטרליה, הוא לא חשב שיהיה פער גם בין התרבויות הללו. "אנשים הרבה יותר נחמדים, יותר עוזרים לך, יותר חייכנים, יותר בצ'יל. מרגיש שהם הרבה יותר רגועים, המדינה בכללי יותר רגועה ויותר יפה – כן, נתקלנו ביותר תיירים אבל התחושה הכללית בניו-זילנד היא שהכל הרבה יותר משוחרר".

ניו-זילנד מתחלקת לשני איים – צפוני ודרומי. הצפוני מיושב יותר והדרומי הוא יעד פופולרי במיוחד לתיירים מכל העולם. את הטיול שלהם התחילו דב וחבריו בקווינסטאון – אחת הערים המרכזיות באי הדרומי בניו-זילנד. העיר מציעה מגוון חוויות אקסטרים – באנג'י, קפיצה ממטוס, נסיעה באופנוע ים ועוד. דב וחבריו החליטו שעל חוויות כאלה הם לא מוותרים ובימים שבהם שהו בעיר הם עשו שלל פעילויות כאלה: "קווינסטאון מדהימה, בכללי לעשות את כל פעילויות האקסטרים הללו זה משהו שלא כל אחד עושה ולעשות את זה דווקא במקום עם נופים כאלה עוצרי נשימה הוסיף לחוויה בעוד כמה רמות".

את הטיול הם רצו לחוות בצורה רגועה: "רצינו טיול עם אופי 'פנסיונרי' כי פשוט נדהמנו מכל מה שאנחנו רואים", מספר דב. הם שכרו רכב אחד לשלושתם ובעצם נסעו לאורך כל האי הדרומי כשבכל יום הם חווים את ניו-זילנד ורואים נופים עוצרי נשימה. "בכל יום שנסענו אמרנו לעצמנו שזה היה היום עם הנופים הכי מדהימים בטיול, בכל יום מחדש התרגשנו מהנופים האלה שבחיים לא ראינו".

כמובן שגם הנהיגה בניו-זילנד היתה חוויה בפני עצמה, איך היית מדייק את ההבדל מהנהיגה בישראל, חוץ מהעובדה שנוהגים בצד השני של הכביש?

"הנהיגה רגועה באופן קיצוני, אנשים מאוד מאוד רוצים לעזור לך בכל דבר קטן, מאוד אדיבים ומרגיש כאילו שאף אחד לא ממהר לשום מקום, גם בכבישים". כמו כן, הוא אומר באופן חד-משמעי שהעובדה שהם שכרו רכב איפשרה להם עצמאות ותרמה באופן משמעותי לחוויית הטיול, בעיקר כי דרכי הניידות שם מחוץ לערים לא קיימות באופן המאפשר להסתמך רק עליהן אם מתכננים טיול עם עצירות רבות, כמו שהם רצו. 

דב משתף כי החוויה הכללית מהאנשים בניו-זילנד היא שאנשים "חיים את החלום". הוא משתף כי העובדה שכתייר לא יצא לו להפגש בכל יום עם אנשים רבים מחוץ למקומות התיירותיים רק הוסיפה לחוויה שלו – הוא מספר על שקט עוצמתי המאפשר לחוות את הכל בצורה מיוחדת ומשמעותית הרבה יותר. "המחשבה העיקרית בכל פעם שאתה מסתכל על נופים כאלה היא 'איזה מטורף, למה זה לא נמצא בישראל'. פשוט וואו".

איך ידעתם לאן ללכת? איך תכננתם את הטיול שלכם?

"שאלנו ובדקנו הרבה מראש ומצד שני לא סגרנו יותר מדי דברים כמו טיולים וכדומה מראש כדי לאפשר לעצמנו להיות גמישים. כן היו פעמים שנתקענו ברגע האחרון ולא ידענו איפה לישון, אבל בגדול פשוט בהתאם לאזור שבו טיילנו באותו היום, חיפשנו מקומות לישון. יצא טוב בסוף". הוא מדגיש כי לקרוא, להתכונן מראש ולשאול אנשים שהיו באזור עוזר מאוד. הרבה נקודות וחוויות שהם הגיעו אליהם היו בזכות המלצות של אנשים שהיו שם והמליצו להם.

תקופת הקיץ בניו-זילנד כוללת גם גשמים פתאומיים. האם יש מה לעשות גם בימים כאלה?

"כן, באופן כללי בניו-זילנד תמיד יפה, אז גם ביום גשום אפשר לגמרי לתפוס פשוט פינה ולהסתכל על הנופים סביבך". באחד מימי הגשם הפתאומיים שהם נתקלו בהם, לאחר בדיקה מה הם יכולים לעשו במקום מסלול שהם תכננו לעשות, הם נסעו לבריכות הנמר (HANMER SPRINGS), אזור עם בריכות חמות בטבע. במקום יש 19 בריכות, כל אחת בטמפרטורה אחרת. "זאת היתה אחת החוויות המטורפות בחיים שלי. אתה נכנס למים כשהכל רטוב וקר סביבך והמים מחממים אותך, אז חצי מהגוף שלך קפוא מהגשם וחצי ממנו רותח מהמעיין".   

הבריכות נמצאות במרחק נסיעה של "רק" שעתיים וחצי מקרייסטצ'רץ'- עוד עיר גדולה שדב וחבריו בילו בה והוא מעיד שהחוויה לגמרי שווה את הנסיעה. "באופן כללי כל המקומות רחוקים אחד מהשני, זה שטח בסדר גודל שאנחנו לא רגילים אליו בארץ ונסיעה של שעתיים נחשבת קצרה מאוד יחסית למרחבים שבה".

דב משתף כי הם תכננו את הטיול שלהם בצורה כזו שהם נוסעים לאורך האי ופשוט עוצרים בהתאם למקומות שהמליצו להם עליהם או שהם רוצים לעשות. "הייתי רוצה לחזור לשם למרות שהייתי שם כמעט חודש, כי יש פשוט כל כך הרבה דברים ומקומות לראות ולעשות שם. האי הדרומי נחשב קטן יחסית אבל יש שם מרחבים בסדר גודל שבתור ישראלי פשוט לא נתפס בעיניי".

אז עכשיו שאתה מסכם את הטיול, מה לדעתך המקומות שאם מגיעים לניו-זילנד פשוט אסור לפספס?

1. קווינסטאון – אחת מהערים הגדולות באי הדרומי בניו-זילנד. כל האטרקציות שהעיר מציעה לתיירים מיוחדים ופשוט מוסיף לחוויה של הטיול וכמובן שהאגם שלהם מדהים ביופיו.
2. הוקיטיקטי- מקום שהגענו אליו ממש במקרה ביום אחד שהיינו כבר עייפים ומותשים. הנוף שם מטורף! בעיקר הכנו אוכל, נכנסנו למים והרגשנו שלא צריך יותר מרוב שהחוויה היתה טובה. היה מזג אוויר מדהים והמים הכי יפים שראיתי בחיים שלי.
3. אגם טקאפו – נוף בתולי, גולמי ומדהים שפשוט לא יכול להתפס במצלמה, אתה מסתכל ולא מבין איך אתה במקום כזה.
4. הוקר ואלי – מסלול שעשינו באחד מהימים. המסלול קליל ולא מאתגר מדי וההליכה לאורך כל הטיול יפה, הנוף שונה בנקודות שונות ככה שאתה רק רוצה להמשיך את המסלול כדי לראות ולחוות עוד.

"בגדול הייתי ממליץ לכל מי שרוצה לטייל בכללי בניו-זילנד או מקומות אחרים, לסגור מקומות לישון מראש, גם כן אטרקציות הרבה לפני כי בתקופות עמוסות אין תמיד מקום ברגע האחרון, כי המערכות בחו"ל לא תמיד כמו בישראל, לטוב ולרע".

לסיכום, למרות שהחוויה היתה מדהימה, מה לדעתך הטיפ העיקרי לטיול עם חברים?

"בעיני, יש שלוש נקודות שהכי חשוב לשים לב אליהן כשמטיילים עם חברים והן: תיאום ציפיות לפני הטיול ובמהלך כל הטיול, ראש פתוח ולדעת שכנראה יהיו מצבים של התפשרות וכמובן, להתנהל בצורה שתאפשר מרחב אחד לשני, כדי שעדיין תיהנו להיות ביחד".

הכירו את הפאב החברתי שהקים יוסף סולומון בקרני שומרון. שולחן סנוקר חופשי, משחקי קופסא וערבי במה פתוחה הם רק חלק קטן מהדרכים לחבר בין אנשים זרים, ולייצר בילוי חברתי – עם קונספט ייחודי

כתבה: טליה סיני / ערכה: שיר ששון

אם תעשו חיפוש מהיר בגוגל ותקוו למצוא מקום לבילוי לילי בשומרון, כנראה לא תמצאו תוצאות מזהירות. גם באריאל, העיר המרכזית באזור, אין הרבה אפשרויות. כך שמי שרוצה לחוות חיי לילה, לשבת בבר על חצי ליטר בירה וליהנות ממוזיקה טובה, יצטרך להשקיע בנסיעה למרכז הארץ.

ישנה אופציה נוספת, במקום שאנשים אולי לא כל כך מכירים. ביישוב קרני שומרון, הנמצא במרכז השומרון, תמצאו את הפאב החברתי "מול העץ". המקום שבימים מארח אירועים כמו בריתות, חתונות, בר-מצוות ובת-מצוות, הופך בשעות הערב למקום מפגש חברתי לאנשי השומרון.

הפאב הוקם בשיתוף פעולה של מועצה מקומית קרני שומרון והיזם יוסף סולומון, במטרה להוות מקום חברתי ותרבותי לאנשי השומרון. הוא נמצא בכביש המחבר בין שכונת נווה מנחם לקרני שומרון, ושמו, "מול העץ", הוא על שם עץ החרוב המיתולוגי שהפך למקום מפגש חברתי לאורך השנים ונהרס לפני כמה שנים בעקבות מזג אוויר סוער.

הפאב ממוקם על צלע ההר וממנו ניתן לצפות על וואדי קנה המתפרש למטה. בכניסה ישנה מרפסת אשר בימי הקיץ נמצאת תחת כיפת השמיים, וכשצריך מקורה לכבוד החורף והימים הגשומים. כאשר נכנסים אפשר לחוש את האוויר החמים הבוקע מעמודי החימום, וברקע נשמעת מוזיקה רגועה. במרכז הבר עומד שולחן סנוקר שכל אחד יכול לשחק בו ללא תוספת תשלום, ומסך טלוויזיה עצום בו מתנגנים סרטוני מוזיקה ואף ניתן לצפות בו במשחקי הכדורגל השונים. על אחד הקירות יש תמונות סטילס קטנות עם אנשים שהיו באחד מערבי הטעימות, ובצמוד לקיר השני המכוסה תמונות ופוסטרים, ישנו מעמד עם ספרים רבים ומשחקי קופסא לכל החפץ להשתמש בהם.

כחלק מההוויה של המקום ישנם אורחים שונים המתארחים בבר, כמו חברי כנסת או מרצים, המעבירים סדנאות שונות ומגוונות. לעיתים יש ערבים מגוונים עם טעימות של בשרים ויין, מסיבות למתגייסים לצבא ולשירות הלאומי, וכמובן – ערבי הקרנה של משחקי כדורגל. בנוסף מתקיימות הופעות של אומנים מהאזור שבאים להופיע בסגנונות שונים – בלוז, להקות נשים, וגם מופעים אישיים ואקוסטיים. הבר דואג גם לנוער של היישוב ומספק להם מדי תקופה ערבים סגורים רק עבורם, עם סרטים, סדנאות ואוכל טוב. אם תבואו בימי הקיץ החמים תגלו כי פעם בחודש מתקיימים ערבי במה פתוחים וכל אחד המעוניין להפגין כישרון כלשהו – שירה, נגינה, קריאת פואמות וסטנדאפ – יכול להשתתף ולקחת חלק.

"יש במהות של הבר כמה מטרות", אומר מנחם סולומון, אחיו של יוסף ומנהל לשעבר במקום, "קודם כל להילחם ביוקר המחייה – אם תסתכלי על המחירים בתפריט תראי מחירים מופחתים. אין הרבה מקומות שתמצאי המבורגר ב-35 שקלים או שתייה קלה ב-10 שקלים, מה שמאפשר להילחם ביוקר המחייה ומצד שני עדיין ליהנות". סולומון מוסיף כי "אחד הדברים שהחלטנו מהרגע שהקמנו את המקום הוא לאפשר לאכולוסיות מוחלשות לעבוד כאן במטרה לעזור להם להשתקם. למשל, בעבר היה לנו עובד שהסתבך עם המשטרה כשהיה צעיר, ונתנו לו כאן מקום עבודה במטרה לעזור לו להתחיל מחדש ולשקם את חייו".

סולומון ממשיך לספר: "אנחנו מנסים ליצור חיבורים חדשים בקהילה. זה קורה דרך השולחנות הגדולים שאנשים שלא בהכרח מכירים יכולים להתיישב בהם ביחד, מה שיוצר שיח. והאירועים שמתקיימים בפאב – ערבי גברים או נשים, או ערבים לנוער, וגם דרך הפעילות היומיומית של הבר – בבמה הפתוחה אפשר לראות קבוצות של אנשים שלא מכירים אחד את השנייה שיושבים ביחד, שרים ביחד, מדברים ואפילו יוצרים חברויות חדשות".

האמת, שגם לי בעצמי יצא ליצור חברויות חדשות בזכות ישיבה עם אנשים שלא הכרתי קודם בבר. יצרתי חברויות שנשמרות עד היום, גם מעבר לארבעת קירות המקום. הפאב החברתי כשמו כן הוא, בא ליצור לנו מקום חם, חברתי וקהילתי. אז אם אתם מחפשים מקום שהוא מעבר לחיי לילה רגילים וקצת יותר מכוס בירה לסוף השבוע, מקום שמביא אתו גם ערך מוסף, תבואו ל"מול העץ" – ותרגישו כבר לבד שהגעתם למקום הנכון.

מקדשים, נחשים ואפילו שבט מקומי שמבטיח להרוג את כל מי שינסה ליצור עמו קשר- אלו הם היעדים המבודדים בעולם, שיישארו סגורים גם לאחר תקופת ימי הבידוד והסגר

כתב: מור שפייר

אי הנחשים, האוקיינוס האטלנטי

האי קווימדה גרנדה ששוכן 40 קילומטרים בלבד מחופי סאו פאולו שבברזיל, הוגדר על ידי משטרת ברזיל כאזור שהכניסה אליו אסורה על פי חוק. מלבד כמה מדענים בודדים ואמיצים שזכו לאישור הכניסה הנכסף, מדובר במקום פראי ובתולי שכף רגלו של אדם כמעט ולא דרכה בו. אז מה הופך את האי הזה לכה מסוכן אתם שואלים? התשובה נמצאת כמובן בשמו של האי. האגדה מספרת שניתן למצוא חמישה נחשים על כל מטר מרובע באי. אך לא סתם נחשים, מדובר בזנים הארסיים ביותר בעולם שרובם יכולים להרוג אדם תוך דקות ספורות. בקיצור, לא יעד מומלץ כל עוד אין לכם איזו משאלת מוות הזויה שכוללת הכשה על ידי אלפי נחשים ארסיים.

מקדש ארון הברית, אתיופיה

מקום מנוחתו של ארון הברית הוא בגדר תעלומה עתיקה ומסתורית שמעסיקה כל חוקר תנ"ך בעולם. לפני כשלוש שנים, מספר חוקרי תנ"ך מבריטניה וארה"ב דיווחו כי על פי הראיות, כנסיית "סנט מרי מציון" שבעיר האתיופית אקסום, היא זו שמחזיקה בפריט התנכ"י המוזהב – ארון הברית אשר מכיל בתוכו את לוחות הברית ומטה אהרון הכהן. החוקרים טענו שהארון המיתולוגי הגיע לאתיופיה יחד עם היהודים שגורשו בתקופת מלכות מנשה. הוא נדד בין מספר ערים באתיופיה עד שהגיע לאקסום. העובדה שבכנסייה נמצאת כספת שמורה ומוקפת גדר שאיש אינו מורשה להיכנס אליה מלבד הכומר המקומי, מצליחה לאשש במידה מסוימת את טענת החוקרים. אין עשן בלי אש ואין כנסייה מבודדת לחלוטין בלי האוצר התנ"כי הנחשק ביותר בהיסטוריה.

האי סנטינל, מפרץ בנגל

האי סנטינל שוכן בקבוצת איי אנדמן השייכת להודו. בניגוד לתושבי האיים האחרים ברצועה, שמעודדים קשרי מסחר עם האדם המודרני, הסנטינלים חרטו על דגלם בידוד קיצוני לפני כ-60 אלף שנים. השבט מונה על פי ההערכות כ-400 בני אדם, צבע עורם כהה מאד והם נמוכים בצורה דרסטית מהאדם הממוצע. על פי ההערכות השתרשה בקרב הסנטינלים האמונה שהאדם המודרני יכול להדביק אותם במחלות ולכן בני השבט החליטו שכל אדם זר שיתקרב לאי – דינו מוות. ההחלטה של בני השבט עמדה במבחן בשני מקרים שונים ב-15 שנה האחרונות.

בשנת 2006, שני דייגים הודים נסחפו בטעות אל האי. הם הוצאו להורג וגופותיהם נתלו כדחלילים על החוף. משמר החופים ההודי ניסה להשיב את הגופות בעזרת מסוק, אך מטח חצים של הסנטינלים לעבר המסוק, הביע את התנגדותם להשיב את שני הדייגים המסכנים.

ב-2018, מיסיונר אמריקאי בשם ג'ון אלן צ'או הגיע לאי בעזרת סירת דיג שיצאה מאחד האיים השכנים על מנת "לייסד את ממלכת ישו בסנטינל". צ'או הביא עמו מספר מתנות לסנטינלים – מספריים, סיכות ביטחון וכדור, אך הסנטינלים פחות התחברו למתנות הזולות והעדיפו להוציא את צ'או להורג בעזרת מטח חצים. 

חדר השינה של המלכה אליזבת', לונדון

ארמון בקינגהאם הוא אחד המבנים המוכרים ביותר בעולם, מיליוני בני אדם מבקרים בו מדי קיץ על מנת לספוג מעט מתחושת הפאר והיוקרה של בני משפחת המלוכה. יחד עם זאת, ישנו חדר אחד מתוך 775 חדרי הארמון שלא ניתן להיכנס אליו בשום פנים ואופן – חדר השינה של המלכה אליזבת'. למרות האיסור המפורש והאבטחה הכבדה, בשנת 1982 הצליח אדם בשם מייקל פגן להסתנן לחדר השינה של המלכה בזמן שהיא ישנה. פגן, שכבר פרץ בעבר לארמון, הצליח לטפס על גדר התיל הגבוהה, הוא נכנס לארמון דרך חלון פתוח ושוטט לו ברחבי הארמון עד שמצא את חדר השינה של המלכה. הוד מעלתה התעוררה בבהלה ומצאה את פגן בן ה-31 כשהוא מלוכלך ומדמם (כתוצאה מכך שנחתך מהגדר). המלכה ניסתה להתקשר מספר פעמים לאבטחה, אך איש לא ענה ולכן היא החליטה, בדרכה המלכותית, לפתוח עם הפורץ בשיחה בת 12 דקות על אהבה ומשפחתיות. לאחר שנעצר, טען פגן שהוא תכנן להתאבד בחדרה של המלכה, אך התחרט כי הוא חשב "שזה לא דבר נחמד לעשות". אין כמו הנימוסים הבריטיים.  

בס"ד
כתבת : רבקה שורק | עורך : אביב פורת

בעקבות הסכם השלום עם מדינת המפרץ, התייר הישראלי רק מחכה לכבוש את דובאי ואבו דאבי האקזוטיות, אך לפניי שיוכל לעשות זאת יצטרך להכיר וללמוד את ההליכות, המנהגים וההיסטוריה של מדינת הנפט העשירה

לפני כחודשיים בלבד, ישבנו אל מול הטלוויזיה ונכחנו לאירוע היסטורי נדיר מסוגו. עם ישראל החסיר פעימה למראה המדינה הערבית, העשירה והמתקדמת שעושה צעד גדול אל עבר ישראל. עצרנו נשימה כאשר עיננו פגשו בנופים המרהיבים ובגורדי השחקים הרבים. מי היה מאמין שמדינה שנקטה בעבר עמדה עוינת כלפי ישראל ונמנעה מיחסים גלויים עמה תנהל מעתה קשר דיפלומטי וכלכלי רשמי וגלוי? מה כדאי  לדעת על אופי השלטון, היחס לישראל, החוקים הנוקשים והאוכלוסייה באמירויות?

האמירויות הערביות היא פדרציה של שבע אמירויות שלכל אחת חוקים משלה. בראש כל אמירות עומד שייח' ששלטונו עובר בירושה מדור לדור. מדינות החוץ וההגנה היא משותפת בין כלל האימרויות אך בעניינים פנימיים של מדיניות בתחומי החברה, הדת והכלכלה המנהיג המקומי הוא המכריע הבלעדי. בראש הפדרציה מכהנת "המועצה העליונה", המורכבת מהמנהיגים של כל אחת משבע האמירויות, ראש המועצה הוא הנשיא הנבחר מבין אמירי המדינות (אם כי בפועל אמיר אבו דאבי תמיד מכהן כנשיא) והקדנציה שלו נמשכת כ-5 שנים. המדינה לא נחשבת לדמוקרטית אלא למונרכיה חוקתית, שבה לא מתקיימות בחירות וחל איסור על הקמת מפלגות.

בניגוד לשכנותיה עומאן וקטאר, האמירויות נמנעו מיחסים פומביים עם ישראל. עד הסכם אוסלו אף נקטה עמדה שלילית כלפיה. אולם לאחר ההסכם, התקיימו יחסים ביטחוניים הדדיים מתחת לרדאר. בעקבות כינון היחסים והנורמליזציה שהתרחש ב-15.8.2020, מתבצעים יחסים דיפלומטיים מלאים של קשרים דו צדדים, נוסף על כך, ישראל והאימרויות הקימו שגרירויות זו במדינה השנייה בהתאם לכללים החוקיים הבין לאומיים. כמו כן, המדינות משתפות פעולה בתחומי המדע, הטכנולוגיה, החינוך, הבריאות, תעופה אזרחית, בנושאי החדשנות, סחר וכלכלה ועוד.

על אף הדמיון בין ישראל בענף הסייבר, החדשנות והקדמה. קיימות נקודות שוני ופערים בנושאים ליברליים, נאורים ודתיים. באימרויות, לדוגמה, קיים קוד לבוש מסוים שהאזרחים והתיירים מוכרחים לכבד. עליהם ללבוש בגדים שמכסים את הכתפיים והזרועות והנשים מחויבות שם לחבוש כיסוי ראש כלשהו בכניסה לאתרים הקדושים. לעיתים אף מוצבים שלטים המבקשים להתלבש באופן צנוע ולכסות את הכתפיים והברכיים. בגדי ים מקובלים במרחב הפרטי אך לא במרחב הציבורי. צריכת אלכוהול תעשה אך ורק במקומות המיועדים לכך כמו בתי מלון ומסעדות, אבל אין לעשות זאת במרחב הכללי. גם לעישון יש כללים המגבילים זאת, אסור לעשן ברכב פרטי שבו אחד מהנוסעים הוא בן פחות מ-12, לא ניתן לעשן במבנים קדושים ובמוסדות החינוך. נוסף על כך קיים חוק האוסר על קיום יחסים חד מיניים, הנשים צריכות לקבל אישור מגבר כלשהו על מנת להינשא, הפלות אינן חוקיות והזכויות של העובדים הזרים מופרות לא פעם.

האוכלוסייה באיחוד האימרויות מגוונת מאוד. ב-2020 הוערך כי רק -20% מתושבי המדינה הם ילידים. כל יתר התושבים הם מהגרים מאסיה וממדינות המערב בין השאר מהודו, פקיסטן פיליפינים, אוסטרליה ועוד. על כן, רק ל-1.4- מיליון יש אזרחות מתוך 9 מיליון תושבים. רובם הם בני דת האסלאם דוברי ערבית שהיא השפה הרשמית של המקום.  אולם כל השילוט בדרכים כתוב בשפה הערבית והן בשפה האנגלית.

בסיכומו של דבר, איחוד האימרויות היא מדינה מגוונת ויפה להפליא. אך עם זאת שלטונה הוא איננו דמוקרטי והחוקים בה נוקשים ביותר ביחס לישראל. יש להכיר ולדעת את אופייה לפני שאנו בוחרים לטייל ולנפוש בה. ומעבר לכך, לא יזיק לנו להכיר את ידידתנו החדשה מהמפרץ.

כתבה: הודיה גרוס / ערכה: מיכל עמיצור

את קיוסק "הפינה" הקימה עמותת עטרת כהנים לאחר הירצחם של הרב נחמיה לביא ואהרון בניטה לפני ארבע שנים. הקיוסק שוכן ברחוב הגיא שברובע המוסלמי ומשמש את העוברים והשבים במשך כל שעות היממה. אליזה שלמה, פעילה ועובדת "הפינה", מספרת על הפרויקט וחשיבותו

מעל 4 שנים עברו מאז נרצחו הרב נחמיה לביא ואהרון בניטה הי"ד בפיגוע דקירה בעיר העתיקה בירושלים. הרב לביא, אשר התגורר ברובע המוסלמי שמע באותו ערב מר צעקות ויצא להושיט עזרה, אך נרצח בעת שניסה להגן. רחוב הגיא ברובע המוסלמי ידע לא מעט פיגועים וניסיונות לפגיעה בנפש. המקום בו הוא נמצא יוצר מתיחות בין היהודים העוברים בו כדי להגיע אל הכותל ובין התושבים הערבים שמתגוררים וסוחרים בו. חיילי צה"ל מוצבים בו במקומות אסטרטגיים אך דבר זה רק זה מעיד על הסכנה הרבה השוררת ברחוב זה.

עמותת "עטרת כוהנים" הפועלת לישוב הרובע המוסלמי ביהודים, על ידי קניית בתים על פי חוק מתושבים מקומיים, החליטה על הקמת פרויקט מיוחד. בעקבות הפיגוע הוחלט לעודד את הנוכחות היהודית ברחוב 'הגיא' סמוך מאוד למקום הפיגוע. העמותה הקימה קיוסק הפועל 24/7 ובכך מנסה להפחית מתחושת הסכנה שאותו חווה אדם המתהלך ברחוב. הקיוסק, המכונה "הפינה", אינו מכסה את הוצאותיו אבל עומד איתן כדי להעביר מסר חד וברור. יהודים אינם צריכים ללכת בפחד ברחובותיה של ירושלים בירת ישראל.

אליזה שלמה (23), הייתה מעורבת בפרוייקט "הפינה" כמעט מרגע הקמתו. ימים ולילות עשתה שם כדי לדאוג שהמקום ימשיך לתפקד. בין בעזרה בקניית המוצרים ובין אם בשעות הרבות אותם היא מעבירה מאחורי הדלפק, מוכרת קפה ליהודים וערבים ושומרת על נוכחות יהודים גם כשהשכנים לא רואים את המקום בעין יפה.

איך הגעת לפינה?

"אחי עובד תחת העמותה 'עטרת כהנים' והיה צריך עוד אדם שיעשה במקביל אליו משמרות לילה". שלמה מספרת כי היא עובדת שם במשמרות קבועות, אך המקום דורש לעיתים גמישות והתמסרות. לא פעם היא בילתה שם לילות, שבתות ואף חגים. הזמן היחיד בו המקום סגור הוא יום כיפור. בשבתות המקום פועל במתכונת מיוחדת: "בשבת לא מוכרים, המקום שומר שבת. יש פה קפה, תה ומאפים בחינם".

תגובת הערבים, לדבריה, משתנה בהתאם לרקע: "הערבים שפה, הרוב הגדול עוין מאוד. ערבים שבאים מחו"ל מאוד פתוחים וסבבה איתנו, אבל זה נדיר. הערבים מהצפון ומהדרום לא מתים עליי, אבל לפעמים כשהערבים מסביב לא צועקים להם 'יהוד' הם קונים ואומרים שלום ותודה".

גם היהודים אינם מגיבים באופן זהה. לדבריה, "יש כאלה שעושים פרצופים ולא מבינים או לא מאמינים שדבר כזה יכול לקרות באמצע הרובע המוסלמי. יש כאלה שמברכים, והם נותנים יותר ביטחון לעבור ביום ובלילה בפחות פחד".

ואם חשבתם שהתושבים הערבים הם היחידים המפרים את השלווה של אנשי הצוות, טעות בידכם. ירושלים והעיר העתיקה ידועה בתור אבן שואבת לאנשים מעורערים בנפשם אשר חושבים את עצמם למשיח. סינדרום ירושלים בעגה המקצועית. פעמים רבות אליזה חשה עצמה מאוימת על ידי אנשים אשר אינם מבינים את מקומם. ישנם דמויות המוכרות לצוות המקום, אשר חוזרים פעמים רבות בשבוע אל הפינה וכל פעם אם בקשות אחרות.

המתחם שבו נמצאת "הפינה" שוכנת בתפר שבין עמדות החיילים ומהווה חזית לבניין עתיק "בית ויטנברג". בבנין מתגגרות כ-8 משפחות יהודיות המוותרות על חיי נוחות, ובוחרות לתת ביטוי לאידאלים שלהם ולגור במקום שלא ניתן להסתובב בו ללא לווי של נשק. משפחות אלו מקפידות לקרוא לשכונה 'הרובע היהודי המתחדש' ולא בשמו המוכר לכולנו, 'הרובע המוסלמי'.

בנין זה נקנה בתחילת המאה ה-19 על ידי משה ויטנברג, סוחר יהודי עשיר אשר החליט להשקיע את הונו בהתיישבות בירושלים. ביום השני למאורעות תרפ"ט, רצחו הערבים בסמוך לבניין שני יהודים, התושבים היהודים ברחו מהמקום והשאירו אותו המבנה שומם. בשנת 1967 המתחם ניתן לעמותת "עטרת כוהנים" אשר חזרו לישב את המקום והכניסו אליו משפחות יהודיות. בשנת 1978, אריאל שרון, שר הבנוי והשיכון דאז, קנה דירה בבניין כדי להביע תמיכה ביהודי המקום, זאת בעקבות התנכלויות של ערביי האזור ליהודים תושבי הרובע המוסלמי. הוא התגורר שם כמה לילות בשבוע, וכאשר כיהן כראש ממשלה הבניין אף כונה "בית ראש הממשלה".

מה הקשיים במקום?

"הם רבים מאוד", אומרת שלמה, "קודם כל התשתיות של המקום על הפנים". הבניין שנבנה לפני שנים רבות סובל מהתפוררות וקשיים טכניים גדולים. נוסף על כך, מיקומו גורם לו להיות מקום לא נגיש לצורך הבאת ציוד ואספקה. תנאי המזג אוויר של המקום גם הם קשים: "הקור והחום קיצוניים".

"כספית המקום לא עומד בפני עצמו וזקוק לתמיכה", מספרת שלמה ומציינת כי כמות הקונים אינה גדולה וכוללת פעמים רבות רק את השומרים של המתחם או עוברי אורח בודדים. בזמנים של מתיחות ביטחונית, המצב אפילו קשה יותר. "אם יש פיגוע, בשבועות שאחרי כמעט ואין קונים, זאת בעיה".

ברור שמה שמנחה את המקום היא אידאולוגיה טהורה המאמינה בצורך להגביר את הנוכחות היהודית באזור הרובע והכותל. עצוב שמקום שנמצא במרחק מטרים ספורים מהכותל ילכו יהודים בתחושת פחד. אליזה יודעת שלא מדובר בעבודה רגילה, אבל עבורה להיות שם "זה חשוב".

אצטדיון כדורגל בלתי נשכח, מסעדת סושי והרחוב הכי מתוייר באירופה: המקומות שאסור לוותר עליהם בבירה הקטלונית

כתבה: סתיו מלמד / ערך: רועי גרינוולד

ברצלונה, ספרד, אחד היעדים החמים בעשור האחרון. כולנו שמענו וקראנו עליה, אך לא כולנו הספקנו לבקר בה, וגם אם כן, האם עשינו את הדברים הנכונים? אנחנו כאן כדי לספר לכם על המקומות השווים בעיר ועל המסעדות הכי טובות. בואו נתחיל מהסיבה האמיתית, למה ברצלונה הפכה לעיר כל כך מתויירת.

• הקאמפ נואו, איצטדיון הכדורגל של ברצלונה

העיר הפכה להומה ומעניינת, הרבה בגלל צמיחתה של הקבוצה בעשור האחרון. בין אם אתה לא מתחבר לכדורגל או מכבה את הטלוויזיה ברגע שאתה רואה מישהו בועט בכדור בסתמיות. אין ספק שזה אחד המקומות המעניינים לתייר בהם, ואם אפשר להוסיף דובדבן, אז לא לפספס משחק אם אתה כבר בעיר. האיצטדיון מתפאר בעשרות גביעים, שחקנים גדולים בעבר ובהווה, ועוד שלל הפתעות. אפשר להעביר בסיור לפחות שלוש שעות. האיצטדיון מונה כ-99,354 מקומות, וזהו האיצטדיון הגדול ביותר באירופה. מחיר כניסה לסיור כ-26 יורו, לעומת זאת מחיר כניסה למשחק משתנה.

הידעתם? המנון הקבוצה נמצא באיצטדיון גם בתרגום לשפה העברית.

• הראמבלס

ברחוב הראשי של העיר תוכלו למצוא דוכנים מכל הסוגים, מסעדות רבות מכל העולם, וביניהם אפילו כמה ישראלים. זהו הרחוב המתוייר ביותר באירופה לשנים 2018-2019, מיליוני איש עוברים בו מדי יום. כיף לספוג שם את האווירה. בנוסף, יש גם אמני רחוב ומקומות מגניבים להצטלם איתם ולהעלות לאינסטגרם.

• פארק גואל וגאודי

לחובבי הטבע והאומנות, אין ספק שזה המקום המתאים ביותר בשבילכם. גן צבעוני במיוחד, יש בו בתים, ספסלי אבן הבנויים בצורת חיות וירוק מכל עבר. בתוך הפארק ישנו מבנה שתכנן לגאודי. אומן שבנה באזור מרכז העיר כנסייה הידועה כגבוהה ביותר בעולם, ועדיין נמצאת בבנייה שככל הנראה תסתיים בעוד עשור. אם אתם ממש סקרנים, עומדת בפניכם האפשרות לקנות כרטיסים בשילוב כל האטרקציות במקום. הכי מומלץ ומשתלם לקנות מראש דרך האינטרנט.

• מסעדת איקיבנה
  אוהבי סושי? בהצלחה. מי שנכנס לשם וטועם את הסושי הזה, לא יכול לחזור לארץ ולאכול פה. מסעדה יוקרתית, לא זולה, אך שווה כל ביס. ישנם כמה סניפים בעיר, עדיף להזמין מראש מקום. הבחירה שלי: ניגירי כבד אווז, אורז מטוגן עם סלמון ושמנת, אורז מטוגן עם טונה וסוכריות קופצות, סלמון, אבוקדו, שמנת בציפוי קיווי, טונה, פקאן בציפוי כבד אווז. בתיאבון.

• מסעדת בואנוס איירס
  מסעדה ארגנטינאית ממש כמו בארגנטינה: יש סניף אחד בעיר, עדיף להזמין מקום מראש. מקום מגניב, המלצר מגיע עם מספר נתחים ומתחיל להסביר על כל אחד, לבסוף הוא צולה לכם את זה במידה על-פי בקשתכם. בתיאבון.

• פורטאוונטורה
  אם אתם אוהבים אקסטרים זה המקום המושלם בשבילכם. לונה פארק הנמצא במרחק של כ-40 דקות ממרכז העיר. הוא כולל עשרות מתקנים שווים, ארוכים ומפחידים. ישנה אפשרות לשלם על כרטיס VIP, וכך נמנעים מתורים ארוכים ובזבוז זמן של שעות.

ועוד טיפ קטן מאיתנו אליכם: תיזהרו. זוהי עיר מלאת כייסים, היו ערניים לסביבה.

ביקור בספריה הלאומית? נשמע כמו אטרקציה של חנונים, מקום שכל הזקנים מגיעים אליו בשביל עבודת הדוקטורט שלהם ומי שיעז לעשות קצת רעש יחטוף נזיפה. ובכל זאת, יש שם איזה קסם שאתם חייבים לחוש

כתבה: הודיה גרוס / ערכה: מיכל עמיצור

הספרייה הלאומית של ישראל היא גוף לאומי מטעם מדינת ישראל המהווה מרכז תרבותי לאומי מעורר השראה של אוצרות התרבות, המורשת וההיסטוריה של העם היהודי לדורותיו ושל החברה הישראלית על רבדיה השונים. הספרייה מהווה אבן שואבת לחוקרים, לתלמידים ולקהל הרחב, ומספקת לציבור מגוון שירותים אשר הופכים את חוויית העיון והמחקר למשמעותית, מעמיקה, יצירתית ומיוחדת.

כיום ממוקמת הספרייה באוניברסיטה העברית בקמפוס גבעת רם. בסוף שדרה של בניינים וספריות המשמשים את הסטודנטים של המקום. בכניסה הצנועה מחכה לה מאחורי דלפק שומרת התיקים. השומרת מבקשת לקבל את התיק והציוד של מבקרים. בתמורתם, היא מציעה שקית שקופה בה ניתן לאכסן את הדברים אותם רוצים להכניס לספרייה. מיותר לציין שאוכל ושתייה לא כל כך באים בחשבון. לאחר שהתיק נמסר וקיבלתם כרטיס המורה על המדף בו הוא מאוחסן, אתם רשאים להיכנס לתחומי הספרייה.

הפלזמה בכניסה מספרת לנו על האירועים והכנסים המיוחדים המתרחשים באופן תדיר בין כותלי המקום. למשל, בשבועות אלו נערכת תערוכה ארכיונית ומספר הרצאות המציגות את דמותו וחייו של המושרר והפוליטיקאי, אורי צבי גרינברג. בקומת הכניסה, ישנו מיצג חדש של דג גדול בו ניתן לשבת ולקרוא ספרים. מייצג זה מדמה למבקרים את התחושה המיוחדת העוטפת בכניסה לעולם הקריאה והלימוד. מעיין חווית צלילה מעמיקה לעולם מלא בתוכן.

העלייה במדרגות, חושפת את קומת האולמות כשבכניסתה ישנו חלון ענק ומואר (17X6.5), יצירת אמנות. היצירה נחשבת לאחת היצירות המפורסמות של האמן מרדכי ארדון, אמן יהודי אשר ניסה לבטא ביצירתו את חזונו של הנביא ישעיהו. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", ישעיהו ניבא על השלום העתידי ועל המעמד הגובה שיהיה לירושלים באותו הזמן. פסוק זה בהחלט מתאים לתאר את המתרחש במקום זה.

דלתות עץ כבדות משמשות גבול בין הרעש לשקט. ברגע שחוצים אותן, נדמה שהעולם כולו הס ויש צורך להקפיד על דממה או לפחות על דיבור בלחישות. מאחורי הדלפק, מסתובבים אנשי צוות נעימים המוכנים בכל עת להדריך ולעזור במציאת ספרים במאגר העצום שקיים בספרייה. שלא כמו בספריות רבות שאנו נוטים לבקר בהן, כאן מלאי הספרים לא מונח על המדפים ויש צורך להזמינו מראש באתר הספרייה. הספרים מגיעים מהר מאוד לדלפק, בעזרת מערכת מעליות קטנה המעבירה את הספרים מהמחסנים אל האולם אליו הזמנתם את הספר. כן כן, גם בספרייה עם ספרים ישנים תוכלו למצוא טכולוגיות מתקדמות.

אז נכון שבין המבקרים ישנם מבוגרים רבים השוקדים על כתיבה מכל מיני סוגים. אך, בנוסף אליהם ניתן לחזות בעוד כמה קבוצות של אנשים בגילאים שונים המעוררים עניין לא פחות. ילד כבן 12, אשר הזמין מגדל ספרי קומיקס ודנידין – הרואה ואינו נראה, שככל הנראה רוצה גם הוא לשקוע בעולם הקריאה ולא לשים לב לכל מה שקורה סביבו. אדם מבוגר וציורי, היושב באופן קבוע אל מול מחשב עם זכוכית מגדלת וקורא מלל מתוך מאגרים מיוחדים. צעירים חרדים רבים, שניתן להניח שאינם חשופים לאינטרנט, והגיעו כדי להתעדכן בחדשות, מוזיקה או איזה סדרה שהם אוהבים.

בקצה האחורי של חלק מהאולמות, ישנן כיתות קטנות לצורך לימוד בזוגות ובקבוצות, דבר המאפשר יצירת רעש בחלל השקט. החדרים, מצוידים בשולחן, כיסאות ומסך שפלזמה אליו ניתן לחבר את המחשב האישי ולהציג את התוכן עליו דנים. בכל חדר מצוי גם לוח מחיק, טושים ומחק למי שעוד לא מועדכן טכנולוגית ומעדיף ולהציג את ממצאיו בדרך הישנה והנוחה.

יכול להיות שקסמו של המקום טמון דווקא בשקט, ביכולת שלו לשלב בין אמצעי טכנולוגיה מתקדמים עם אותנטיות של ספרים מכל הסוגים. אולי המגוון הרחב של האנשים השונים המתעניינים בעולם התוכן הוא זה שיוצר שם איזו תחושה של אחווה ונוסטלגיה נעימה. התרבות הנודפת מכל הפריטים התלויים על הקירות מוסיף נופח של ישראליות במיטבה המחברת את הקוראים למדינה ולמסורת הלאום היהודי, עם הספר.

אולם, בימים אלה מסתיימת בניה של בניין חדש לספריייה ובשנת 2021, עתידה הספרייה הלאומית להעתיק את מקומה לבניין החדש והמתקדם. הבניין יוקם בקריית הלאום במרחק צעדים אחדים ממשכן הכנסת, כחלק מפיתוח הדיגיטלי הקיים במקום. אם כן, יתכן וזה הזמן הנכון ביותר לבקר בה טרם השינוי ומעבר שיחל בקרוב.

אז עד כמה באמת הספרייה הלאומית היא מקום כבד וחנוני? אם לא תלכו לבדוק בעצמכם לא תוכלו לדעת.

מאת אלישבע וייס

חורף עושה לכם חשק להתחבא מתחת לפוך או לצאת ולטייל? אם אתם שייכים לקבוצה השנייה תשמחו לגלות שקיימת קבוצת פייסבוק בדיוק לאנשים כמוכם. עם המלצות למסלולים שמשולבות עם תמונות מדהימות ויוזמות לשמירה על הטבע, אין סיכוי שלא תמצאו את החוויה הבאה והמושלמת בשבילכם

בחנוכה האחרון רצינו אני והחבר לטייל קצת בארץ ישראל היפה. הרמתי את הטלפון ושאלתי כמה חברים אם יש להם המלצות לאן אנחנו יכולים לטייל. בין כמה המלצות שקיבלנו ובין כמה תגובות מופתעות בסגנון "למה לטייל בחורף?" גיליתי להפתעתי שכשמגיע הקור, האנשים שסביבי מתחלקים לשתי קבוצות לא שוות. הקבוצה המרכזית מצטיידת במטרייה, מגפיים ומעיל ובדרך כלל תחפש להיות במיטה עם שוקו חם. לעומתם הקבוצה השנייה תצטייד בג'יפ, נעלי הרים, מעיל ותחכה לחזות בנופי בוץ ושיטפונות בלתי רגילים.

אני משתדלת להשתייך יותר לזרם ההרפתקני. לכן התלהבתי מהתגלית (לא שהיא משנה עולמות, אבל אני התרגשתי). חלקתי עם חברתי הטובה את הממצאים. אפשר להגיד שלה זה לא היה חדש.

היא ובעלה כבר תקופה "חוטפים" כל הזדמנות שיש בידיהם לטייל, בעיקר בחורף. היא עוד הוסיפה והכירה לי קבוצת פייסבוק מיוחדת: "רודפי שלום, שלווה ושיטפונות", שמיועדת למי שחושבים בדיוק כמונו שכל זמן הוא הזדמנות מדהימה לטייל. בקבוצה המיוחדת הזו נמצאים כ-37,768 חברים ומטרתה היא להיות "שוק קח-תן של חוויות מטיולים בארץ סיוע במידע חשוב שלא ניתן למצוא בחיפוש בין פוסטים קודמים". קבוצה זו בעיניי מייצגת ישראליות אמיתית- של טיול, אהבה ואחווה. בין הפוסטים הרבים תמצאו מסלולים מומלצים, מזג אוויר, המלצות למעיינות וכמובן שיטפונות. וגם תמונות מרהיבות שנראות כאילו נלקחו מכוכב אחר ועוד הרבה יותר.

בין הפרסומים, צצו להם פרסומים של אהבת הארץ ודאגה לניקיונה. ביניהם הפרסום של תמר. היא כתבה על יוזמה של שני חברי קבוצה: נינה וקונסטנטין. "הם אירגנו קבוצה קטנה וחרוצה של הורים וילדים למבצע ניקיון בחוף ים המלח באזור מעינות קדם. מזג האוויר היה סוער. למרות זאת קבוצה קטנה זו ניקתה שני קילומטר של חוף מכל מה שלא שייך לטבעו של המקום". אך מטרתו של הפרסום הוא לא פרגון אלא "פנייה לעזרה מעשית מבן אדם עם רכב שטח שאכפת לו מהנוף והטבע בארץ ישראל". כמובן שחברי הקבוצה מיד התגייסו. תוך פרק זמן קצר הפוסט קיבל כמעט 100 לייקים, 22 תגובות לעזרה ותמיכה ו-35 שיתופים במטרה "שנוכל להמשיך כולנו יחד להחזיר את הטבע למצבו הטבעי".

לטיול יצאנו

בעקבות הפרסומים הרבים, המלצות ותמונות מרהיבות החלטנו לטייל במדבר יהודה, בנחל צאלים. כמו רוב המסלולים באזור זה הוא נחשב לטיול מטיבי לכת, ויש כארבע אפשרויות לעשותו (נלקח מאתר למטייל):

1. מסלול מעגלי ברמת קושי בינונית: המסלול יוצא מחניון הלילה של נחל צאלים והולך בתוך הנחל עד עין נמר, משם הוא חוזר בחזרה, עם אפשרות לחזור בתוך המעוק של נחל צאלים (גיא בהק וגיא סלעים). אורך המסלול כ-11 ק"מ.
2. מסלול קווי ברמת קושי בינונית: המתחיל בבריכת צפירה ומסתיים בחניון הלילה של נחל צאלים . הטיול מתאים למיטבי לכת ואורכו 12 ק"מ.
3. מסלול מעגלי ברמת קושי קשה: המסלול מתחיל ומסתיים בחניון הלילה של נחל צאלים. הוא עולה במעלה צאלים לרמת המדבר, עובר בעין הרדוף, יורד לעין נמר וממשיך בנחל צאלים. סך הכל 16.5 ק"מ.
4. טיול מעגלי בן יומיים ברמה קשה: מתחילים במצדה (שם ניתן בתיאום מראש להחנות את הרכב ללילה), בטיפוס בשביל הנחש, יורדים בשביל הסוללה והולכים באחד מסימוני השבילים לחניון הלילה של בריכת צפירה (מים ועצים יש להטמין בחניון הלילה מראש). יומו השני של הטיול הוא זה שמתואר באפשרות 2.

כדאי לדעת: "שמו העברי של נחל צאלים ניתן לו בשנות החמישים, והוא נגזר משם העץ צאל. 'תחת צאלים ישכב בסתר קנה וביצה. יסכהו צאלים צללו…' (איוב מ, כא-כב). עץ הצאל במקרא הוא עץ מצל, וסבורים שהוא עץ השיטה. בערבית נקרא הנחל "ואדי א-סיאל" שבעברית הפירוש הוא נחל השיטפונות הגדולים".

כשאנחנו מצוידים בשקית אשפה והרבה מצב רוח, החלטנו לבחור באפשרות מספר 2 עם מעט שינויים לטעמנו. התחלנו את הטיול בחניון הלילה של נחל צאלים (זהירות! מוכר כחניון שפורצים בו לרכבים). הטיול היה מרהיב ומעניין. עברנו בתצפיות על העמק למטה וירדנו אל הנחל. השתכשכנו בגבים בצורות מעניינות (אחד מהגבים היה בצורת א"י) וטיפסנו למעלה אל בירכת צפירה ביתדות מאתגרות. בקיצור, ממליצה לכל מי שרגליו מעקצצות מעט ולא רוצה להישאר במיטה, לשרוך שרוכים ולצאת לטייל.

מצורפות תמונות להשראה 😊