ארכיון הקטגוריה: בארץ

הסטודנטים שמסרבים להתחסן שוברים שתיקה

יותר משליש מאזרחי ישראל אינם מחוסנים – עם מה נאלצים להתמודד הסטודנטים שמסרבים להתחסן? "הגבלת התו הירוק פוגעת לי בחיי היום יום ומאלצת אותי להתחסן בניגוד לרצוני", טוען אחד מהם

כתבה: שני בובלי // ערכה: יובל כהן

את שנת הלימודים סטודנטים לא מחוסנים פתחו מעט שונה מאלו המחוסנים. כל סטודנט לא-מחוסן צריך להציג בשערי האוניברסיטה בדיקה שלילית לקורונה. את הבדיקה השלילית אפשר לעשות בשתי דרכים: בדיקה שעולה 52 שקלים דרך מד"א – התוצאה מגיעה לנייד לאחר רבע שעה מלקיחת הדגימה אך הבדיקה תקפה ל-24 שעות. האפשרות השנייה היא בדיקה דרך פיקוד העורף. הבדיקה היא חינמית ותקפה ל- 72 שעות, אך התורים אליה ארוכים והתוצאה מגיעה בין 24 ל48 שעות.

סטודנטים רבים כעסו על האפליה בין מחוסנים ולא מחוסנים והתאגדו לקבוצה אחת. משיחות עם סטודנטים שאינם מחוסנים עולה כי כיום באוניברסיטת אריאל חיי השגרה פועלים על פי חוקי התו הירוק. דבר זה מעורר מחלוקת רבה בין סטודנטים רבים.

"כבול לחיסון" . Pixabay

"אני לא חלק ממתנדי החיסונים, אני מאמינה בקורונה אבל אני חושבת שאין מספיק מידע על תופעות הלוואי של החיסון ולכן בחרתי לא להתחסן". מספרת מאיה, סטודנטית שנה ב' לאדריכלות באוניברסיטת אריאל. "בשביל שאני אקבל תו ירוק אני צריכה לעשות בדיקת מד"א כל יום שעולה לי כסף או בדיקת PCR שהיא חינמית ולכן אני בוחרת לעשות בדיקה שלא עולה לי כסף כי להוציא כל יום על בדיקה זה לא ראלי לסטודנט. הבעיה היא שהתשובה מגיעה רק 48 שעות אחרי לקיחתה ולכן נשאר לי רק 24 שעות להשתמש בה כשהיא עוד בתוקף ולכן אני כל יום צריכה ללכת לעשות בדיקה, לעמוד בתור הארוך, לקבוע תור לבדיקה, להפסיד שעות לימוד או עבודה".

החיסון לקורונה הגיע לאחר כשנה בצל המגפה, ושינה את תמונת המצב אחרי סגרים ארוכים וקורבנות רבים: מספר החולים ירד, קצב הדבקה הואט ועולם הצליח לחזור לשגרה. אך מהירות הוצאת החיסון והחובה להתחסן (במספר מדינות) גררה אין ספור מתנגדי חיסונים בעולם.

בישראל מחסנים את האוכלוסייה בחיסונים של פייזר ומודרנה שאושרו על ידי ה-FDA. החיסון עצמו מורכב רק מחלבון ספציפי של הנגיף וזאת על מנת לא לחשוף את המתחסן לנגיף השלם. החיסון אינו מגן באופן מלא על המתחסן ולמרות קבלת החיסון אפשר להידבק שוב, אבל בסיכוים נמוכים יותר של הגעה למצב של חולי קשה או חלילה מוות.

במדינת ישראל החליטו לחסן ילדים מתחת לגיל 12, עד היום חוסנו ילדים בני 12 ומעלה כאשר בהתחלה התמקדו על קבוצות בסיכון. החיסון אינו חד-פעמי אלא הוא יעיל למשך חצי שנה ולכן כל חצי שנה בערך אנחנו צריכים ללכת להתחסן שוב. בישראל עד היום האזרחים שבחרו להתחסן קיבלו שלוש מנות של חיסון כאשר את המנה השלישית נתנו לפני מספר חודשים ועדיין לא יודעים לכמה זמן היא אפקטיבית. חשוב לציין שכיום 62.5% תושבים ישראלים התחסנו בשתי המנות. יעילות החיסון היא לא במאת האחוזים אלא החיסון מפחית את החומרה של קבלת הנגיף לקל ובינוני (ברוב המקרים). ממחקרים באינטרנט עולה כי גם לאחר החיסון אדם יכול להמשיך את הפצת הנגיף לאחרים למרות שהוא בעצמו לא יהיה חולה.

משיחה עם קבוצת מתנגדי החיסונים גיליתי שיש להם קבוצת וואטסאפ פעילה תחת השם "חירות ושוויון באריאל" שבה הם מעלים עדכונים שוטפים לגבי השינויים על תו הירוק ובנוסף רובם אף הולכים להפגנות ענק תחת הסיסמא "תו ירוק=כתם שחור".

תמונת הנושא של קבוצת הWhatsApp של מתנגדי החיסונים באריאל – "חירות ושיוון באריאל"

ירון, סטודנט להנדסה: "אני בוחר שלא להתחסן. זה לא משנה למה, כמה ואיך. אנחנו במדינה דמוקרטית וזאת זכותי המלאה להחליט על הגוף שלי. הגבלת התו הירוק פוגעת לי בחיי היום יום ומאלצת אותי להתחסן בניגוד לרצוני, אז איפה הדמוקרטיה פה? איפה אפשרות ההחלטה של עצמי על גופי".

נעמה, סטודנטית באוניברסיטת אריאל, טוענת כי היא משלמת שכר אוניברסיטאי כמו כל סטודנט וכועסת על האפליה: "למה ההחלטה שלי לא להתחסן מגבילה אותי אם אני משלמת את אותו שכר לימוד, ואמורה להיות שווה כמו כל סטודנט אחר?". היא מוסיפה כי "אם החיסון לא יעיל במאת האחוזים וגם אני יכולה להידבק ולהדביק וגם מחוסן יכול להידבק ולהדביק אז מה ההבדלים בינינו? למה הוא לא צריך להציג בדיקה בכניסה ואני כן?"

כך תמצאו אהבה באוניברסיטה: הזוגות והמומחים מייעצים

כתבה: הודיה וייס // ערך אחיה יוסף לייבו.

למי אין את הדודה שבכל מפגש משפחתי שואלת אם יש משהו שמתקדם? הלכנו לבדוק דרכים למציאת אהבה באוניברסיטה

שנת הלימודים האקדמית כבר בעיצומה והשנה בעיקר בצורה פרונטלית. סטודנטים מסתובבים בכל רחבי הקמפוס, מכירים אנשים בהרצאות, מסיבות, ישיבות, בפעילויות של האגודה, בספרייה ועוד. נוצרות חברויות חדשות. יש כאלה שהצליחו למצוא כאן מעבר לחברויות ומצאו כאן ממש אהבה. אז איך עושים את זה? ואם רואים מישהו/י שמוצא חן בעיניך- מה עושים? החלטתי לדבר עם כמה זוגות שכאלה ולברר את סוד הקסם. 

מושיקו ועינב נגר (25), סטודנטים לתקשורת באוניברסיטת אריאל, התחתנו לפני שלושה חודשים. "נפגשנו ממש בתחילת הלימודים בשנה א'", מספר מושיקו. "עינב נגשה אליי ושאלה אותי אם אני גר באריאל, יום אחרי עינב שלחה לי הודעה ושאלה אותי איפה אני שבת, הזמנתי אותה אליי לדירה והשאר היסטוריה". הטיפ שלו למי שרוצה לנסות לצאת באוניברסיטה וחושש להתחיל הוא: "פשוט לגשת ולתת לזמן לעשות את שלו". כשאני שואלת אותו איזה קשיים ויתרונות יש כשבת הזוג נמצאת באוניברסיטה, הוא עונה: "אינטנסיביות בקשר בגלל שכל היום היינו ביחד בלימודים ואחרי הלימודים אבל לאט לאט למדנו לאזן את זה. היינו לומדים למבחנים ביחד וזה היה מעולה וללכת ביחד לאוניברסיטה". ולקוראים הם "מאחלים אושר אהבה ושכל אחד ואחת ימצא בזמנו את הנפש שהכי מתאימה לו". 

מושיקו ועינב נגר [ קרדיט צילום:- אוסף פרטי, באדיבות המרואיינים]

זוג נוסף שהכיר באוניברסיטה הם אבישי יבלינוביץ' (24) סטודנט לכלכלה וחשבונאות שנה ב' ורינת קרמר (24) סטודנטית לתקשורת, שיוצאים כבר 10 חודשים בצורה רצינית.  

אז ספרו לנו את סיפור ההיכרות שלכם ומי התחיל עם מי?

רינת: "הייתי סתם בפייסבוק וראיתי אותו ב"אנשים שאולי תכיר". ראיתי שיש לנו חברים משותפים שאחד מהם זה חבר טוב מהלימודים אז שלחתי לו הודעה וביקשתי שיכיר בינינו".

אבישי: "פתאום אני מקבל הודעה ממנו שידידה שלו מהתואר ראתה אותי ומצאתי חן בעיניה. אמרתי "יאללה למה לא".

רינת: "אז החבר המשותף שלח לי הודעה ואמר שאבישי בעניין והוא מעביר את המספר שלי. אז זרמתי ואמרתי שאחכה להודעה ממנו".

אבישי: "הייתי באמצע שיעור ולקח לי זמן לענות לחבר המשותף, הוא כבר חשב שאני אולי לא בעניין ולא לחץ עליי לשלוח לה הודעה".

רינת: "לא עברו שעתיים מהרגע שראיתי אותו בפייסבוק עד שקיבלתי ממנו הודעה".

היה חשש בהתחלה?

אבישי: "ממש לא, השיחה זרמה מהרגע הראשון".

רינת: "לא נראה לי".

תנו טיפ למי שרוצה לנסות לצאת באוניברסיטה וחושש להתחיל?

רינת: "זה נורא תלוי בחשש, אם הם מפחדים שלא יהיה זמן לשלב בין הכל הייתי אומרת שזה רק עניין של סדר עדיפויות וניצול זמן נכון".

אבישי: "לדעתי שווה את המאמץ, בסוף אם זה זה, זה שווה הכל. אין ספק שלימודים זה חשוב אבל זה זמני, זוגיות זה לכל החיים".

איזה קשיים יש שבן הזוג נמצא באוניברסיטה?

אבישי: "וואה וואה".

רינת: "קצת מתסכל שהשיעורים שלנו לא חופפים, כשאני ביום חופש הוא לומד ולהפך".

אבישי: "או שלומדים עד מאוחר ואחר כך גם צריך לשבת על שיעורים וזה, יוצא שאנחנו נפגשים רק ב11 בלילה".

רינת קרמר ואבישי יבלינוביץ' [קרדיט צילום: אוסף פרטי באדיבות המרואיינים]

איזה יתרונות יש?

אבישי: "הכי כייף שהיא גרה קרוב".

רינת: "אנחנו יכולים לקפוץ אחד לשני מתי שבא לנו. גם סתם לראות אחד את השני בהפסקות שבין השיעורים זה כייף".

אבישי: "הקשר הרבה יותר חזק כי אנחנו מתראים באופן יותר תדיר מאשר שכל אחד היה לומד באוניברסיטה שונה מהשני".

רינת: "אנחנו לפעמים גם סתם נפגשים ללמוד ביחד. כל אחד בלימודים שלו, אבל זה עדיין סוג של זמן איכות".

ובקיצור, מה אתם מאחלים לקוראים שלנו?

אבישי: "לכו תתחילו עם בנות בספרייה".

רינת: "לא חייב בספרייה, אפשר גם בפייסבוק".

"הכרנו במעונות – אני ראיתי אותו ונדלקתי עליו אבל לא היה לי מושג אפילו איך קוראים לו ולא היה לנו כלום במשותף, אז לא עשיתי עם זה משהו", מספרת סטודנטית נוספת שבחרה להישאר אנונימית. 

"אחרי כמה זמן הוא הגיע לקרוואן שלי עם חבר שלו ואחרי שהוא הלך שאלתי את חבר שלו אם הוא יכול לעזור לי להתחיל איתו החבר הגדיל ראש וגרם לו פשוט לשים עליי עין בעצמו ולהתחיל איתי, ואז יצאנו לדייט והשאר היסטוריה". היום הם נשואים כבר מעל שנה.

"לשנינו היה חשש בהתחלה – אני התביישתי לבקש מחבר שלו עזרה, והוא נורא פחד להתחיל איתי אבל עשה את זה בכל זאת" היא מספרת. ביקשתי גם ממנה טיפ למי שרוצה לצאת באוניברסיטה וחושש להתחיל: "הטיפ שלנו קצת נדוש, אבל אם מישהו מוצא חן בעינכם פשוט תנסו. במקרה הפחות טוב לא הולך וממשיכים הלאה, ובמקרה הטוב מרוויחים".

"יש בעיקר יתרונות שבן הזוג נמצא באוניברסיטה, זה מאוד נוח ונחמד. החיסרון הוא כשרק מתחילים את הקשר והוא עוד לא רציני – אבל אתם מוקפים בחברים אז אין מלא פרטיות. אנחנו מאחלים לקוראים לזרום עם החיים וליהנות כמה שאפשר".

אצל ד"ר צוריאל ראשי המרצה בבר אילן, בצה"ל, באריאל ובעוד מוסדות, הכירו כבר כמה וכמה סטודנטים בשיעורים- והתחתנו. (אמנם רוב הזוגות הכירו במוסדות אחרים ולא אצלנו, אבל אין ייאוש.) ביקשתי ממנו טיפים למציאות זוגיות בלימודים. "הטיפ שלי מהניסיון", הוא מייעץ, "א. תהיו נחמדים לכולם- זה עשוי להשתלם לכם. ב. תשתתפו בשיעורים ויכירו אתכם. ג. אל תברחו בסוף השיעור ואל תאחרו. בדרך כלל זה קורה לפני ההרצאה או אחריה, אלא אם כן ההרצאה ממש משעממת…".

ואם לא התמזל מזלכם, ולא מצאתם את האביר על הסוס הלבן/הנסיכה מהחלומות באוניברסיטה – אסור להתייאש. הכירו את קבוצת "החצי השני", קבוצה שנועדה לעזור במציאת זוגיות לציבור הדתי על גווניו. אלישי פריד אחד ממנהלי הקבוצה מספר: "קבוצת "החצי השני" נועדה לספק מענה למחפשים זוגיות. היא קבוצת שידוכים חינמית בווצפ כבר הפכנו להיות עמותה רשומה. מטרתה לעזור לאנשים למצוא את החצי השני. אני רואה את זה גם כמעבר. לעזור בכל התהליך והדרך. אני גם חושב מאוד שיש לנו תפקיד חשוב בתהליך של האנשים במציאת הזוגיות. אני עושה עם אנשים שיחות על זוגיות, ואנשים נפרדים ומדברים איתי ומגיעים למסקנות ומשם אנחנו משתפרים ומנסים להבין לאיזה כיוון ללכת". 

האם יש הצלחות משם?

"כן ב"ה עומדים על 15 זוגות נשואים, מתוכם 3 זוגות אני אישית הכרתי ביניהם".

איך אתה ממליץ לחפש זוגיות בכללי בחיים?

"כל אחד מתאים לו דרך אחרת. יש אנשים שיותר יעדיפו להכיר בפלטפורמה הזאתי כי הם מרגישים יותר בנח להכיר דרך תיווך. יש כאלה שיעדיפו דרך מתווך בדרכים היותר מסורתיות וישנות (ה.ו- שדכן/חברים משותפים וכו'), יש כאלה שיעדיפו דרך אפליקציות ויש אנשים שיעדיפו להכיר פנים מול פנים. זה אינדיבידואלי לדעתי. אני ממליץ להכיר פנים מול פנים, למרות שאני מאמין שגם בדרך של היכרות בקבוצה של החצי השני ובכל דרך אחרת אפשר למצוא".

איך אפשר למצוא אתכם?

"המספר שלי מופץ בכל מקום שאפשר. אני דוחף אותו בפייסבוק, בווצפים ולאוזניים של אנשים. אם לא- יש לנו קבוצה בפייסבוק שנקראת "החצי השני- קבוצת שידוכים לציבור הדתי" וגם שם אפשר לשלוח לנו הודעה".

אז, אחרי שאתם מצוידים בהמון טיפים והמון מידע. זה הזמן לפעול. תחפשו, תשאלו, תבררו, תלמדו גם שלפעמים זה בסדר לקבל "לא" וכמובן שתיהנו מה"כן" . ואיחול ממני הכתבת- שבעזרת ה' תמצאו את החצי השני בזמן מדויק, מתוך שמחה ובקלות. 

אז יאללה, מחכה להזמנה…

מלחמת אחים – לעולם לא עוד

ראש הממשלה נפתלי בנט, טענת כי לאור הקרע בעם חובה לפעול למען אחדותו, אך האם במעשיך אתה מאחד או מפלג עוד יותר? עוד לא מאוחר לשנות את המציאות. גם אם הדבר כרוך במחירים פוליטיים. דעה

כתב: ירון משה תנעמי, ערך: אחיה לייבו

בראשונה נכווינו, בשנייה בנס ניצלנו, ובשלישית מי ישורנו. אלה שלוש הפעמים מאז הקמת מדינת ישראל שעמנו היה בסכנה לפריצת מלחמת אחים.

הפעם הראשונה היא תקופת הסכמי אוסלו ופיגועי הטרור שיצרו קרע גדול בעם. קרע שהוביל לצערנו להירצחו של ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל על ידי יגאל עמיר. הפעם השנייה היא תקופת ההתנתקות בה גורשו אלפי יהודי מגוש קטיף. אצילות הנפש של המגורשים והחלטתם למחות אך ורק במחאה פאסיבית מנעו מלחמת אחים. אינני חושב שציבור אחר בישראל היה נוהג כמותם. הפעם השלישית היא בימינו, ימי ממשלת בנט-לפיד. ממשלה זו התחילה לעשות שינויים רבים אם כי, לפחות בינתיים, לא הרי גורל כמו הפעמים הקודמות.

המחאה נגד הסכמי אוסלו

המחאה נגד ההתנתקות ב-2005

אם נבחן היטב נמצא קווי דמיון בין התקופות ונוכל ללמוד מהם כיצד לנהוג בעתיד. הראשון הוא הפרת הבטחת בחירות משמעותית. רבין הבטיח כי לא ידון עם אש"ף ולבסוף חתם אתו על הסכם אוסלו. שרון הבטיח ש"דין נצרים כדין תל אביב" ולבסוף פינה את נצרים ואת שאר יישובי גוש קטיף מתושביהם היהודים. בנט הבטיח השכם והערב שלא ישב עם לפיד כראש ממשלה גם לא ברוטציה, ושלא יקים ממשלה עם מפלגת רע"מ וחתם על כך בשידור חי. כידוע הוא הפר בבוטות שתי הבטחות אלה. הפרת הבטחות בחירות משמעותיות גורמת לאזרחים להרגיש מרומים ונבגדים על ידי הדרג הפוליטי.

רה"מ בנט לפני הבחירות: "לעולם ובשום תנאי אני לא אתן את ידי להקמת ממשלה בראשות יאיר לפיד לא בצורה רגילה ולא ברוטציה"


הפן השני הוא הסתמכות על רוב מינימלי לשנות סדרי בראשית. כך עשה רבין באישור הסכמי אוסלו ברוב של 61 כולל חברי הכנסת הערבים. וכך עשה שרון באישור תוכנית ההתנתקות ברוב של 59. דברים גדולים צריכים לעשות ברוב גדול.

ממשלת בנט הוקמה ברוב מינימלי של 61 חברי כנסת. ממשלה זו עדיין לא עשתה שינויים הרי גורל כמו קודמותיה אך היא מתקרבת לשם. בזמן קצר הקואליציה מעבירה שינויים גדולים כגון רפורמת הכשרות, רפורמת החקלאות, מיסוי כלי הפלסטיק, קיצוץ הסבסוד למעונות היום לציבור החרדי ועוד. בנוסף היא מתנהגת בדורסנות כלפי האופוזיציה בהרבה בחינות. דוגמא אחת לדורסנות היא יחס החברים בוועדות הכנסת שאינן משקפות את היחס בין הקואליציה לאופוזיציה.

דבר חמור ביותר שמקדמת ממשלה זו הוא החוק הפרסונלי למניעת נאשם בפלילים להרכיב ממשלה, או בשמו הפופולרי "חוק נתניהו". החוק הוא אנטי דמוקרטי. בבחירות האחרונות נבחרו 59 ח"כים שהצהירו שיתמכו בבנימין נתניהו לראשות הממשלה. החוק מנוגד לרצון חצי העם. מטרת החוק היא ששנוא נפשם, בנימין נתניהו, לא יחזור לשלטון. בשלטון דמוקרטי חובה היא שהאזרח יהיה בעל תקווה להחליף את השלטון בקלפי. לולא תקווה זו, אם ידחקו אותו לפינה מספיק, הוא עלול לפנות לאפיקים מסוכנים אחרים שבאמצעותם יחליף את השלטון.

"החוק מנוגד לרצון חצי העם. מטרת החוק היא ששנוא נפשם, בנימין נתניהו, לא יחזור לשלטון"

ראש הממשלה בנט מרבה להזכיר את העובדה שעם ישראל לכל אורך ההיסטוריה שלו לא שמר על עצמאות ריבונית מאוחדת מעבר לעשור השמיני. כך היה בפיצול מלכות בית דוד לשתי ממלכות, ממלכת יהודה וממלכת ישראל. פיצול שהוביל למלחמות בין שתי הממלכות ולשפיכת דם אחים רב. כך גם היה בממלכת החשמונאים שנכבשה ע"י רומא בעקבות המלחמה בין האחים הורקנוס השני ואריסטובולוס השני על ירושת המלוכה.

מדינת ישראל נכנסת כעת לעשור השמיני להקמתה. בתקופה האחרונה הקרע בעם גובר. מספר מערכות בחירות ללא הכרעה, ולבסוף הקמת הממשלה הנוכחית. מדובר בשעה גורלית וצודק ראש הממשלה בנט באומרו כי חייבים לאחד את העם. כוונתו רצויה אך מעשיו אינם רצויים. מעשיו אינם מאחדים את העם. אך עדיין לא מאוחר מדי. אפשר עוד לשנות כייוון. על הקואליציה לנהוג בהגינות כלפי האופוזיציה. לנהל דיון ער בין הצדדים ,להגיע לפשרות ולגנוז תוכניות רדיקליות. הקואליציה רוצה לעשות טוב למדינה (כפי שהיא מבינה אותו) אבל בסיטואציה שלנו הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות הוא לאחד את העם גם אם זה אומר שהקואליציה לא תממש את כל שאיפותיה.

עלינו לזכור, קואליציה ואופוזיציה, שמאלנים וימניים, חילונים ודתיים כי אין לנו ארץ אחרת, ולפני הכל ואחרי הכל "אנשים אחים אנחנו".

החזיר זבולון עזב את חיפה בשביל האהבה

אם תשאלו את החיפאי הממוצע מה הוא חושב על חזירי הבר, כנראה שהוא יאמר לכם שמדובר באחת התופעות המדאיגות והמטרידות שידעה בירת הכרמל. תכירו את הסופרת ענת ליבנה, שכתבה ספר ילדים על זבולון, חזיר בר חיפאי שהתאהב בחזירה מהיער. "אני חושבת שלא טוב להם לחיות בעיר, ולא טוב לנו שהם חיים בעיר"


כתבה: אביטל פריד / ערך: מור שפייר

מה עוד לא נאמר על תופעת חזירי הבר בחיפה, אשר הגיעה אל שיאה בשבוע שעבר כאשר תקף חזיר בר תושב בן 69 במהלך טיול לילי. התושב נפצע באורח בינוני ופונה לביה"ח רמב"ם.

כידוע, חזירי בר אינן חיות עירוניות, ומקומם הוא בטבע. אבל, בחיפה, המציאות היא קצת אחרת – חזירי הבר מסתובבים בגני המשחקים ובחצרות בתי הספר, במרכזים מסחריים ובין כבישי העיר. את שעות היום שלהם מעבירים החזירים בבילויים כמו הפיכת פחים ופיזור האשפה על המדרכות, פגיעה במכוניות ואף יש המגדילים לעשות ורודפים אחר בני אדם.

שתי עובדות מעניינות לגבי חזירי הבר: הראשונה היא שחזירי בר לא יכולים להרים את הראש. לכן, במקרה שאתם נתקלים בחזיר בר ברחוב ומרגישים מאויימים, תעלו על האמצעי הגבוה הקרוב אליכם. זה יכול להיות פח, או גג של רכב למשל. העובדה השנייה היא שחזירי הבר לא תוקפים סתם כך – הם תוקפים רק במידה שהם מרגישים מאויימים.

אתם ודאי שואלים את עצמכם – כיצד מתמודדים עם המציאות הזאת בחיפה? עיר אשר חרטה על דגלה את היותה עיר של "דו קיום" בקרב היושבים בה, וכעת, גם בין תושביה לחזיריה?

ובכן, ישנן דרכים שונות – יש תושבים שכועסים, יש את המכילים, ישנם האקטיביסטים הפועלים לשינוי המצב, ויש את מי שמתבוננת על התופעה הייחודית מזווית אחרת לגמרי.

צילום : שירלי קרשובר

שוחחתי בנושא עם ענת ליבנה – בת 38, נשואה ואם לשתי בנות, תושבת שכונת ורדיה בחיפה שגרה בעיר כ-17 שנים. היא עברה לחיפה בשביל ללמוד בטכניון, התאהבה בעיר ונשארה.

ליבנה הינה חובבת ספרים מושבעת. היא הוציאה לאור שני ספרי ילדים – "נועה חייבת שמלה מסתובבת" שנכתב בהשראת בנותיה, ו"ליאור חייב להיות הכי גיבור". כעת, היא מוציאה ספר חדש העוסק בתופעת חזירי הבר בחיפה. את הספר החליטה לכתוב מזווית הראייה של… ובכן, מזווית הראיה של החזיר.

נחשפתי לספר שלך דרך ההדסטארט שפורסם באחת מקבוצות החיפאים בפייסבוק. איך הגעת ללכתוב ספר?

"חזירים היו פה תמיד בחיים שלנו, אבל בשנה האחרונה נהיו כמויות מטורפות. אם פעם הייתי רואה חזיר פעם בהמון זמן, זה נהיה כמויות ברמה שרואים אותם גם כל יום. זה גם עלה המון בתקשורת, ברשתות החברתיות, בעיתונים ובטלוויזיה. בכל מקום מדברים על זה. הסתכלתי על החזירים וזה הביא לי איזשהי מחשבה על הזווית של החזיר שנולד בעיר, והוא בכלל לא אחד כזה שבא מהיער. הוא כל החיים שלו היה חי בעיר, והוא מראה את העולם מהזווית שלו. מה שאני אוהבת זה לכתוב סיפורים, ובפרט לילדים, אז הסיפור הזה התחיל להיבנות ולהתגלגל עד שהחלטתי שאני רוצה להוציא אותו בתור ספר".

מהי התפיסה שלך לגבי ההתנהלות אל מול תופעת החזירים? בפרט, כתושבת העיר חיפה.

"הרבה אנשים רוצים לדעת באיזה קופסה לשים אותי, אם אני בעד או נגד. לתייג. האמת שהדעה שלי היא לא כל כך נחרצת – אני חושבת שלא טוב להם לחיות בעיר, ולא טוב לנו שהם חיים בעיר. יש כל מיני סיטואציות שיכולות להיות מאוד מסוכנות כמו המקרים שראינו – שאנשים נפגעו, שחזירים נדרסו. אני לא חושבת שהם רעים, אבל הנושא הזה לא מטופל ובגלל זה הוא מגיע לכאלה מימדים.

"אקולוג שדיברתי איתו במסגרת ההכנות לספר אמר שאת המצב צריך לנהל, או להגביל את ההתרבות שלהם ולשים להם האכלה במקומות אחרים. אני לא בדיוק יודעת איזה פתרונות יש, אבל הייתי מאחלת לכל החזירים שימצאו בית ביער ולא ברחובות כי זה לא טוב להם".

מעניין אותי לשאול – למה בחרת לספר את הסיפור דווקא מנקודת המבט של החזיר?

"כי נקודת המבט שלנו מאוד ברורה, מסוקרת ומצולמת. יש כאלה שאומרים שאנחנו הפרענו להם, יש כאלה שאומרים שצריך להרוג את כולם. אבל, בעצם, אין את הזווית של החזיר שלא כל כך מודע למה שאומרים עליו וחי בכיף שלו – מחטט בפחים, נח על מזרון, מפריע למכוניות – במהלך הסיפור הוא מתאהב בחזירה מהיער ומחליט לצאת אחריה למסע. בסופו של דבר הוא מגלה שהחיים ביער הרבה יותר טובים, ומחליט לחיות איתה שם. זה סיפור הרפתקה".

האמת שזה גדול. לא חשבתי על הזווית הזו אף פעם. איך היו התגובות של אנשים לספר?

"התגובות מעורבות. היו דתיים שהיו מזועזעים מזה, כי חזיר זה חיה שאסור לדבר עליה ולהזכיר אותה והם לא היו מכניסים ספר שכזה בשום אופן לבית שלהם. בסופו של דבר, אני חושבת שהרבה אנשים כן אהבו אותו. גם אנשים מהסוג שאוהב את החזירים וגם מהסוג שלא אוהב אותם. בסופו של הסיפור הוא מחליט לחיות ביער, אז כולם אוהבים את הסיפור".

ליבנה אוהבת לכתוב לילדים. היא רצתה שהספר יהפוך למערך שיעור וישולב במסגרות החינוך, ללמד את הילדים באמצעות הספר על תופעת החזירים – מאיפה הם באו, למה הם פה, מה הם אוכלים, איך צריך להתנהג לידם, פתרונות. במשך תקופה ארוכה ניסתה להוציא את זה לפועל, אך הגורמים הרשמיים לא היו מעוניינים לקחת חלק. היא הרימה את הכפפה והלכה על זה לבד, פתחה הדסטארט (פרויקט מימון המונים) שצובר תאוצה בימים אלו.

מה המסר שהיית רוצה להעביר לאנשים שקוראים את הכתבה הזאת?

"הייתי רוצה קודם כל לעורר את החשיבה, שתהיה מעבר למה שמדברים. הפכו את הנושא הזה לפוליטי ולכלי שמשמש להתנגחויות בראש העיר, אבל בסופו של דבר – לראות את החזירים מזווית קצת אחרת. מי ששונא אותם יוכל אולי לחשוב שזו לא אשמתם שהם פה בסך הכל, ואולי אפילו יהיו אנשים שיתחילו לנקוט פעולה ולמצוא את הדרכים להוציא אותם מכאן".

אז… החזירים עדיין כאן, התושבים עדיין כאן. שניהם מוצאים בעיר את ביתם. אף גורם רשמי לא מוכן לקחת אחריות על התופעה שמטרידה רבים – בין רשות הטבע והגנים לעיריית חיפה ישנם ויכוחים בלתי פוסקים, ובפועל, התושבים הם אלה שנאלצים להתמודד עם התופעה, איש איש בדרכו שלו.

ובינתיים, תיירים רבים ימשיכו לנהור לרחובותיה של חיפה, שהוסיפה לרשימת האטרקציות שלה תצפית מקרוב על חזירי בר. אם מישהו מוצא את פומבה ממלך האריות – תגידו לו שהוא מוזמן להצטרף לחגיגה.

לא רואים את הסוף: מצוקת חניה חמורה באוניברסיטת אריאל

הצפיפות בחניוני האוניברסיטה מגיעה לשיאים חדשים: סטודנטים מתלוננים שפספסו שיעורים, מרצה מספר ששקל להעביר את הקורס לזום וגם תושבי העיר מרגישים את הפקקים שנוצרים באזור. בהנהלת האוניברסיטה מבטיחים כי הם מכשירים "שטח גדול" לחניה, אבל לא ברור אם זה מה שיפתור את הבעיה

כתב: אחיה לייבו / עריכה: ירון משה תנעמי

"מצוקת חניה קשה" – אלו המילים שנשמעות שוב ושוב מפיהם של סטודנטים מתוסכלים באוניברסיטת אריאל שניסו בסך הכל להגיע ללימודים, ובזמן.

שבועיים וחצי לאחר פתיחת הלימודים האקדמאיים באוניברסיטת אריאל, ומצוקת החניה באוניברסיטה גורמת לסטודנטים רבים לאחר משמעותית ואף להיעדר משיעורים בשל זמן חיפוש החניה הארוך.

שיראל בלאסן, סטודנטית לתקשורת, מספרת כי חיפשה במשך שעה ורבע חניה בכל המתחמים האפשריים ולא מצאה. כתוצאה מכך היא החמיצה את השיעור הראשון. בלאסן מוסיפה כי כל יציאה ממגרש חניה מלא ארכה כעשר דקות והיו "פקקים מטורפים" בכבישים הסמוכים.

ברחבי קמפוס אוניברסיטת אריאל פועלים כיום 12 מגרשי חניה המיועדים לסטודנטים. החניונים בגדלים שונים, חינמיים, בחלקם יש שער הנסגר כשהחניון כמעט מלא, בחלקם שומר ובחלקם כניסה ללא הגבלה. כיום לומדים באוניברסיטה מעל 17,000 סטודנטים. רבים מהסטודנטים בוחרים לבוא ברכב פרטי עקב קושי להגיע בתחבורה ציבורית, וכך נוצר עומס גדול בחניונים השונים.

סטודנט נוסף שהתקשה במציאת חניה הוא אביב זיגדון, שלומד כלכלה ומנהל עסקים. "ביום שני האחרון איחרתי לשיעור הראשון בבוקר בשעה רק בגלל שחיפשתי במשך 45 דקות חניה", הוא סיפר לנו. דניאלה ברדה, סטודנטית לתקשורת, מספרת גם היא כי היא מתקשה מאוד למצוא חניה וביום שני האחרון איחרה לשיעור בחצי שעה רק בגלל חיפוש החניה וזאת למרות שלקחה מקדם ביטחון של 20 דקות.

מצוקת החניה מתחילה כבר בשעות הבוקר המוקדמות ולא רק סביב השעה 9:00 (שעת תחילת השיעור הראשון לרוב הסטודנטים), כך מספרת סיון מלייב, סטודנטית למנהל מערכות בריאות: "איחרתי ב-20 דקות לשיעור שמתחיל בשעה 8:00 בגלל שחיפשתי במשך כחצי שעה חניה". לדברי מלייב, מצוקת החניה הייתה קיימת גם בסמסטר הקודם אך לא בעצימות כה גבוהה.

עמית גזית, סטודנט להנדסה אזרחית שנה ב', מעיד: "ביום שלישי האחרון בבוקר חיפשתי חניה במשך 25 דקות עד שבשעה תשע ורבע התייאשתי וחניתי באדום לבן כדי לא לאחר לשיעור". אלמוג אברה, סטודנטית שנה ג' לפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מספרת כי ביום רביעי האחרון חיפשה במשך שעה חניה עד שנאלצה לקרוא לביטחון על מנת שיגיד לה איפה ניתן לחנות. גם אז החניה היחידה שנמצאה הייתה רחוקה מהאוניברסיטה. גם שירה דוד, סטודנטית לתקשורת שנה ב', מספרת כי חיפשה חניה ביום שלישי בבוקר במשך זמן רב ובעקבות כך נאלצה לאחר לשיעור בכ-20 דקות.

על פי עדויות של סטודנטים רבים, החניונים בקמפוס התחתון והעליון נסגרים לאחר זמן מסוים באמצעות מחסום אוטומטי או על ידי שומר בכניסה לחניון המונע כניסה. הסטודנטים טוענים שגם כשמתפנה מקום בחניון לאחר שרכבים יצאו ממנו, לא מתאפשרת כניסה אליו. אלמוג אברה מספרת כי ראתה כיצד החל מהשעה תשע בבוקר, המחסומים האוטומטיים של חניות האוניברסיטה מונעים כניסת כלי רכב גם אם יוצאים אנשים ומתפנים מקומות. סטודנטית נוספת, שהעדיפה להישאר בעילום שם, מעידה כי ראתה בשעות הבוקר את החניות ברוש 3 והגפן 2 עם מקומות חניה וכשפנתה באחת החניות לשומר וביקשה להיכנס לחניון הוא אמר שהוא אינו יכול להכניס אותה למרות שהיו מקומות פנויים. על פי שלט שהאוניברסיטה תלתה על גבי מחסום בכניסה לחניון נכתב כי החניון נסגר כשהוא כמעט מלא מחשש לחסימות, אך לפי עדויות רבות של סטודנטים גם כאשר היה מקום בחניונים ויצאו רכבים לא אפשרו להם להיכנס.

לא רק סטודנטים נפגעים ממצוקת החניה. מ', מרצה באוניברסיטה, מספרת כי עקב מצוקת החניה הכבדה לא מצאה חניה אף במקומות המיועדים למרצים ולא בחניות קרובות לאוניברסיטה ולכן נאלצה לחנות הרחק מהאוניברסיטה. מרצה נוסף, צ', מספר כי בעקבות מצוקת החניה שקל לבקש מהנהלת האוניברסיטה להעביר את השיעור לזום, על מנת שיוכל לקיים אותו כסדרו. בסופו של דבר הוא לא העביר את השיעור לזום, אך לדבריו מצוקת החניה הקשה עדיין מפריעה מאוד.

לדברי מקור באוניברסיטה, על פי תוכניות הבינוי של האוניברסיטה החניון החינמי גפן המכונה 1, שבו חנו עד כה סטודנטים, עומד להפוך לכביש. בימים אלו מתקיימות עבודות תשתית לקראת הפיכתו לכביש אשר יחבר בין בית הספר לתקשורת לבין שאר הקמפוס, מהלך שיפחית את מספר החניות שהיו עד כה בקמפוס. אומנם האוניברסיטה הודיעה כי היא מכשירה כעת מגרש חניה חדש, אך למרות פניות חוזרות ונשנות בניסיון לברר מהו מספר מקומות החניה המתוכנן לא קיבלנו תשובה, כך שאי אפשר לדעת האם במגרש החניה שנבנה בימים אלו יש מספר חניות דומה למספר החניות שהיה בחניון שמוסב לכביש או לא. במידה ומספר החניות המתוכנן בחניון החדש דומה למספר המקומות בחניון גפן 1 או קטן ממנו שנהרס, לא ברור כיצד חניון זה יפתור את מצוקת החניה שהייתה קיימת גם כאשר מגרש החנייה גפן 1 היה פעיל. התוצאה היא שמצוקת החניה תמשיך לצערנו עוד זמן רב.

כתוצאה ממצוקת החניה, נוצר עומס כבד בכבישים המובילים לאוניברסיטה ולוקח זמן רב לצאת מחניון במידה ואין בו מקום פנוי. ד', תושב ותיק באריאל בשכונה הסמוכה לאוניברסיטה, טוען שהעומס הרב שבכביש ליד האוניברסיטה הוא חריג אף ביחס לשנים קודמות. ואכן, על פי כתבות שנערכו בעבר בעיתון האוניברסיטה ניתן לראות כי המצוקה הייתה קיימת בעבר אך לא בהיקפים כה גדולים.

פנינו לאוניברסיטת אריאל במספר שאלות. לחלקן התקבלה תגובה, ולחלקן עדיין לא.

בנושא מצוקת החניה התקבלה התגובה הבאה: "אוניברסיטת אריאל נמצאת בתנופת צמיחה ומספר הסטודנטים בה הולך וגדל משמעותית. האוניברסיטה פועלת ללא לאות לפיתוח ושיפור התשתיות לרווחתם של חברי הסגל והסטודנטים. באוניברסיטה קיימים מרחבי חניה חינמיים רבים ונרחבים סביב מתחמי הלמידה בקמפוס. במסגרת העבודות לשינוי ושיפור פני הקמפוס, מתקיימות בימים אלו פעולות נרחבות להכשרת שטח גדול נוסף לטובת מקומות חניה לסטודנטים". בעניין מספר מקומות החניה המתוכננים בחניון החדש ומתי הוא יהיה מוכן, לא התקבלה תשובה. בעניין טענת המרצים באוניברסיטה כי מספר החניות שהוקצה למרצים צומצם, לא התקבלה תשובה. הבקשה לפירוט מדיניות סגירת השערים לא נענתה.

פנינו למשרד התחבורה על מנת לקבל את התייחסותו למצוקת התחבורה ציבורית אשר גורמת למצוקת החניה אך טרם קיבלנו תגובה והיא תפורסם לכשתתקבל.

כמו כן, בפרסום של אגודת הסטודנטים אריאל באינסטגרם נטען כי היא פתרה את מצוקת החניה. פנינו באמצעים שונים לבקשת התייחסותם ונכון לכתיבת שורות אלה היא לא התקבלה.

קום והתהלך בשומרון: האתרים שלא כדאי לפספס

הישראלים רוצים לטוס לראות מקומות מרהיבים בחו"ל, אבל לישראל, ובמיוחד לשומרון, יש הרבה מה להציע. אז לפני שאתם קופצים על המטוס שייקח אתכם לדובאי או למדינה אחרת, קראו והכירו כמה מקומות ששווה לשקול ביקור בהם

כתבה: שלם אריאלי / ערכה: כנרת גואטה

אחרי תקופה ארוכה בה טיסות לחו"ל היו חלום רחוק, מתחילים לפתוח לנו את השמיים. אלא שגם עכשיו, האופציות מאוד מצומצמות וכמעט שאין יעדים ירוקים לבקר בהם. רבות כבר דובר על ההזדמנות שיצרה הקורונה לטייל בארץ שלנו ולהכיר אותה, בהיעדר טיולים אחרים באופק. האם כבר יצא לכם ליהנות מכל מה שיש לישראל להציע? אם אתם רוצים לטייל בשומרון ועוד לא עשיתם זאת, הנה כמה המלצות בשבילכם.

רמת גלעד

רמת גלעד היא שכונה בתוך היישוב קרני שומרון שבמרכז השומרון. השכונה בנויה על גבעה, כאשר בפסגתה הוקם "מצפה שמוליק". שמוליק הוא שמוליק שהם ז"ל, אחד ממייסדי היישוב. המצפה צופה על כל מישור החוף, מהכרמל ועד אשדוד. בשלט המסביר לבאים מה הם רואים בנוף שלפניהם מצוינים מקומות כמו רחובות, תל אביב ואפילו זיכרון יעקב ואור עקיבא. במקום יש פרגולה לטובת המבקרים ואפשר ליהנות מהנוף ומהאוויר הנעים.

מצפה שמוליק. צילום: רות זרצקי
רמת גלעד. צילום: רות זרצקי

נחל קנה

מתחת לקרני שומרון עובר נחל קנה, אחד מיובליו הגדולים של הירקון ושמורת הטבע הגדולה במערב השומרון. מדובר במסלול אליו אפשר לרדת מחניית בית הקברות של קרני שומרון והוא מסתיים ביישוב יקיר. המסלול בדרגת קושי בינונית והוא אורך כ-5 ק"מ שעוברים בנוף ירוק עוצר נשימה, כאשר לאורך הדרך אפשר להתרחץ במעיינות ולנוח בצל בוסתנים. לפני הירידה לנחל, מומלץ להודיע על כך למוקד קרני שומרון במספר 09-7929222.

נחל קנה. צילום: גיל אהרוני

פארק הצנירים

לא רחוק משם, נמצא היישוב קדומים, היישוב היהודי הראשון בשומרון. בקצה היישוב נמצא פארק הצנירים שנקרא כך על שם הצנירים שנמצאים למרגלות הפארק, שהם תופעה גיאולוגית בה סלע הגיר הוא בצורת מצוק קעור. בפארק יש מדשאות רחבות ידיים, פינות פיקניק שונות ושרידים של מחצבות עתיקות. נבנתה בו מערכת של בריכות שכשוך בגדלים שונים ותעלות מים מלאכותיות והוא מושלם לבילוי משפחתי ביום חם. מהפארק נשקף נוף השומרון היפיפה, ואפשר לרדת ממנו אל מסלול קצר בנחל הנקרא נחל תאנים. גם כאן, במידה ויורדים מהפארק אל השטח יש להודיע למוקד קדומים במספר 09-7928665.

פארק הצנירים. צילום: רות זרצקי
נחל תאנים. צילום: רות זרצקי
הצניר. צילום: רות זרצקי

המרפסת של המדינה

נמשיך אל מערב השומרון, שם שוכן היישוב פדואל ובו "המרפסת של המדינה". המרפסת, כפי שהיא נקראת בקיצור, היא אתר ייחודי ומרהיב ממנו נשקף מרבית שטחה של מדינת ישראל. מאשקלון ואשדוד, דרך מודיעין, נתב"ג, תל אביב וגוש דן, נתניה, השרון וחדרה ואפילו עד הכרמל וחיפה. באופק אפשר לראות את הקו הכחול של הים התיכון. במקום הוקם מצפור חדש, שבו הוצבו משקפות נוף לשימוש המבקרים, ואם תשקיעו כמה דקות של הליכה תוכלו להגיע לעתיקות של מבצר המצודה ("דיר קלעה") המרשים. למקום יש שעות פתיחה מוגדרות, עליהן כדאי להתעדכן באינטרנט.

פינת ישיבה במרפסת של המדינה. צילום: רות זרצקי
צילום: רות זרצקי

חוות גבעות עולם

היישוב איתמר שבגב ההר משתרע על רכס הרים שנקרא רכס גדעונים. איתמר הוא היישוב המרכזי ברכס, ובגבעות האחרות נבנו חוות ונקודות התיישבות מרוחקות יותר ופחות. אחת מהן היא חוות גבעות עולם, שהיא מהמובילות בתחום החקלאות האורגנית. בחווה מדשאות מרווחות ופינות ישיבה מוצלות והיא פתוחה תמיד למבקרים. אפשר להתרשם שם מתנאי המחייה של בעלי החיים, להסתובב בין הדירים, לצפות בחליבה ובגדיים ובטלאים המקפצים להנאתם בחצרות. המרחבים בחווה יחד עם הנוף הפרוש ותחושת החיבור לטבע יוצרים מקום מושלם לבילוי של כמה שעות נטולות רעשים. במקום ישנה גם חנות המפעל של החווה בה אפשר לרכוש מוצרים איכותיים רבים מחלב עיזים המיוצרים במקום.

גבעות עולם. צילום: רות זרצקי
צילום: רות זרצקי

אם אתם כבר בדרך אל החווה, תוכלו לעצור במעיין "אירוס השומרון" שנמצא ממש בצד הדרך שמובילה מאיתמר אל גבעות עולם. לא תמיד המים במעיין נקיים ומזמינים, אבל גם אם לא, מדובר במקום נהדר לשבת רגע ולהתבונן בגבעות הירוקות שמסביב.

מעיין "אירוס השומרון". צילום: רות זרצקי

סקר: הלמידה המקוונת פוגעת בחיי החברה שלנו


כתבה: מוריה כהן, ערך: אביאל וייצמן | ט"ז חשוון התשפ"א

מעל 70% מהמשתתפים בסקר שערכנו השיבו שהלמידה המקוונת משפיעה לרעה על מצבם החברתי. לעומת זאת, רק כ-35% השיבו שהלמידה המקוונת משפיעה לרעה על מצבם הלימודי

המעבר מהכיתות אל המחשב יצר מציאות חדשה: ממגע, קרבה ושיח אנושי, שיחות חיזוק בין מורים לתלמידיהם וגם פטפוטים והשתוללויות, עברנו אל עולם של ריחוק, חוסר מגע וחום. בעולם כזה המפגש הכיתתי נעשה דרך מסך וזוג אוזניות והלמידה בו דורשת משמעת עצמית רבה יותר. ביקשנו מתלמידים ומורים לענות על שאלון בנושא המעבר ללמידה מקוונת. התשובות היו רבות ומגוונות. השאלון עסק בהשפעת הלמידה המקוונת על התחום החברתי, לעומת השפעתה על התחום הלימודי.

1- גרוע. 5-מעולה

מעל 70% מהעונים השיבו כי הלמידה המקוונת פגעה מאוד במצבם החברתי. מלמדים רבים שמילאו את השאלון ציינו כי בדרך הלמידה הזאת התלמידים פחות קשובים אחד לשני ופחות מכבדים אחד את השני, אין מפגש של פנים מול פנים וקשה לתקשר ללא שפת גוף, הבעות פנים וטון דיבור בצורה טבעית.

"ילדים מרגישים פתאום בודדים וגם הלמידה בזום יוצרת פערים לימודיים שמשפיעים מאוד על המצב החברת", ציינה אחת המורות בחינוך היסודי. מורה אחרת התייחסה לכוח ההרגל שנוצר אצל התלמידים: "התלמידים לא נפגשים כמעט. סגורים כל אחד בבית שלו מול המסך. אפילו כשכבר נגמר הסגר – אין להם כוח לצאת".

נקודה נוספת שעלתה היא של בתי ספר אשר התלמידים בהם מגיעים מכל מיני יישובים ומתקשים יותר בשמירה על קשר חברתי בין התלמידים. מורה נוספת המלמדת בחטיבת ביניים לחינוך המיוחד הוסיפה כי "בנות חנ"מ גם ככה מתקשות ליצור קשרים חברתיים קל וחומר במרחק". כמותם, מרצה במכללה ציינה את הקושי של עולים חדשים, אשר מתקשים להתנהל חברתית ללא היכרות עם חברים בארץ.

צילום: מוריה כהן

למרות זאת, ישנם מלמדים שתומכים בלמידה המקוונת וכתבו כי בעקבות המצב, הלימוד עבר לקבוצות קטנות, דבר שאפשר פתיחות ושיתוף רבה יותר בין התלמידים. מורה בתיכון כתבה כי לדעתה לא חלה פגיעה במצב החברתי, התלמידים עדיין נפגשים ועושים צחוקים בזום.
"ניתן לבחון זאת ממרחק זמן", סיכמה אחת המלמדות.

1- גרוע. 5-מעולה

ההצבעה על השפעת הלמידה המקוונת בתחום הלימודי הייתה חיובית יותר, בפער גדול מהחברתי. תלמידים רבים כתבו כי דווקא הלמידה המקוונת, כאשר כל הקניונים ושאר הבילויים סגורים ואי אפשר להיפגש עם חברים, מאפשרת להם להתמקד בלימודים ולהשקיע את כל זמנם בהם. בנוסף, הם יכולים לתכנן את הזמן ולשלב את הלימוד עם מטלות נוספות ובנסיעה.

כנגדם היו שטענו כי הישיבה הממושכת מול המסך קשה מאוד, השיעורים לא מעניינים וההקשבה לא פשוטה, במיוחד כשמדובר במשמעת עצמית, שלא באה בקלות לרוב התלמידים. סטודנטית סיפרה כי היא לומדת 7 שעות ביום ואחר כך צריכה לשבת עוד 4 שעות לפחות מול מסך כדי לעשות עבודות, קשה לה והיא לא מצליחה להתרכז.

"לחלק מהתלמידים אין את האמצעים והמקום בבית ללמידה מיטבית", הוסיף אחד המלמדים בחינוך העל יסודי. סטודנט אף סיפר כי השהייה הממושכת בבית לא עושה לו טוב, לא ללימודים ובכלל. רוב העונים רואים בלמידה המקוונת תחליף זמני בלבד ומייחלים ליום של אחרי המגפה.

מתוך השאלון עולה שאלה גדולה – האם המלמדים אחראים רק להעביר לתלמידים את החומר הלימודי או שיש להם אחריות גם על מצבו החברתי של התלמיד?



מחאת הרבש"צים: "אם יקרה משהו זה ישב לנו על המצפון"

המציאות הבלתי אפשרית של רבשצים: בין השעות העבודה הארוכות והסיכונים שבתפקיד, מחאת הרבשצים היא אמנם על תנאים אבל בבסיסה עומד משהו הרבה יותר עמוק

בשנה האחרונה עם שינויי ההעסקה של הרבש"צים (רכז ביטחון שוטף), הלנת שכר, התמודדות עם תביעות אזרחיות לבד וחוסר כיסוי בטחוני הם רק חלק מהמורכבות שנוספה להם לתפקיד. הוא האדם האחראי על האבטחת היישובים בשגרה ובחירום עד להגעת כוחות צה"ל או משטרה, האמון על הקשר בין גורמי הביטחון ליישוב והוא זה שנותר חשוף. על רקע מאבקי הכוחות בין משרד הביטחון לבין המועצות המקומיות, נראה כי אין גוף שמוכן לקחת אחריות משפטית וביטוחית סביב פעילותם החשובה.

"התפקיד שלנו הוא 24/7, כל שעה ביממה אנחנו צריכים להיות זמינים ודרוכים לכל תרחיש אפשרי. אנחנו חיים את השטח. כל טלפון שאנחנו מקבלים מקפיץ לנו את הלב, אולי קרה עכשיו משו. אנחנו חווים הרבה אירועים קשים ונמצאים ביום יום בסיטואציות מסכנות חיים. אנחנו הראשונים שחותרים למגע באירוע כדי לסיים אותו ולנטרל את האיום ואנחנו אלה שמגנים בגופנו על התושבים." מספר אהרן מלטר, רבש"צ היישוב נריה וחבר בוועד הארצי של הרבש"צים.

משרד הביטחון שרואה את חשיבות התפקיד, מעביר כספים למימון המשכורת של הרבש"צים דרך המועצות האזוריות, לוועד היישובי ומשם לרבש"צ. אך הם מבקשים מהמועצות לחתום על הסכם שמצהיר שאין יחסי עובד-מעביד בין המשרד לרבש"צ. ומי שלא יחתום לא יקבל כסף. "אנחנו מכירים את השטח, יש אירועים יום יומיים בכל שעות היממה ולפעמים רק מהדיווח אנחנו יודעים לאן הרוח נושבת, מהנסיון שיש לנו. ברגע אנחנו מבינים אם לסגור את הפינה או להפעיל מערכת שלמה עם כל הכוחות. הצבא צריך את העזרה שלנו באבחנה הדקה הזאת ורואה בנו כנחוצים מאוד."

קרדיט: כיתת כוננות אבני חפץ

אז מה בעצם הבעייה?
"אחד הדברים שהם בעייתיים זה העניין שאנחנו מועסקים דרך היישובים עצמם, אבל המנחה המקצועי שלנו זה הצבא. הציוד, הנהלים וההסמכה מגיעה מהם, אנחנו חתומים על הביטחון של התושבים ביישוב. הדבר היחיד שקושר אותנו ליישוב זה המשכורת. משרד הביטחון מעביר את המשכורת ליישוב ואז היישוב מעביר לנו, וכל יישוב עושה מה שהוא רוצה. אין משהו אחיד לכולם והנגזרת מזה, זה שאת היישוב מעניין דברים אחרים שלפעמים מכניס את הרבש"צ לכל מיני פינות, אפילו פליליות, וגורם לו להיקרע. הוא לא רוצה להיכנס עם המעסיק שלו לתקל, מצד שני הוא חתום על הנהלים ואם קורה משהו מגיעים אל הרבש"צ בטענות." מוסיף מלטר.

נכון שהמחאה היא על תנאים, אבל בבסיסה עומד משהו הרבה יותר עמוק. אדם שעובד בכל שעות היממה ובכל שעות השבוע בעבודה שמסכנת את חייו, זכאי לתגמול בהתאם. אם חס וחלילה אחד מהם נפצע במהלך תפקידו, חשוב שיהיה לו ביטוח מסודר כמו כל חייל או אדם שעובד במשרד הביטחון.

קרדיט צילום: אהרן מלטר

גם בזמני שגרה, הרבש"צ לא נח לרגע. צריך לפקח על מערך האבטחה בשגרה, על השער בכניסה ליישוב, למידת השטח ותפעול ותרגול כיתת הכוננות לאירועי קיצון. בקרב הרבש"צים התחושות קשות, כיוון שהם יודעים שאם מורידים את הרגל מהגז בנושא האבטחה, בעיות יתחילו לצוץ. אך משרד הביטחון לא מוכן לדבר איתם והם נותרו בין הפטיש לסדן.

הצעד הבא במחאה הוא להזדכות על הנשקים שקיבלו מהצבא ואפילו להתחיל בהשבתה כוללת. מלטר מספר שנכון לכרגע, הצעדים הללו נדחו. "אנחנו מאוד חוששים להגיע למצבים שיסכנו את התושבים שלנו, אפילו אם נצא מזה בצורה לא כל כך טובה, כאילו שאנחנו מתקפלים. אנחנו לא באמת יכולים לעשות צעדים דרסטיים ולנטוש את התושבים שלנו. ביקשנו עזרה גם מהתושבים וגם מהצבא שילחצו. אנחנו כרגע מנסים למצוא פתרונות אחרים, ללכת לכיוונים אחרים. יש לנו עוד שבועיים דיון בבית משפט לענייני עבודה שתדון בשאלת המעסיק. נקווה ששם יתקדם משהו ולא נצטרך להגיע למה עושים בשטח. אם יקרה משהו, זה ישב לנו על המצפון."

עיריית פתח תקווה הכריזה על מיזם להגנה על פעוטות. האם הוא אכן קיים?

ראש העיר הודיע על תוכנית "SAFEטף" שאמורה לפקח על גנים פרטיים, אבל במועצה טוענים: "רק ראש העיר מכיר את נתוני הפרויקט, אם הוא קיים בכלל"

כתב ועורך: שמואל מוהיני

בשנים האחרונות נחשפו עשרות מקרים של התעללות בפעוטות, במעונות יום ובפעוטונים פרטיים. רק בימים האחרונים נחשף בחדשות 12 תיעוד מטריד של התנהגות לא הולמת מצד הצוות כלפי פעוטות בגן פרטי בפתח תקווה. בעקבות המקרה ההורים התעמתו עם הגננות ויותר מעשר משפחות עזבו את הגן.

לאור הישנות מקרים כאלה הודיעו בעיריית פתח תקווה על "SAFEטף", תוכנית פיילוט "ראשונה מסוגה בארץ" לדברי ראש העיר רמי גרינברג, אשר מטרתה להחל פיקוח עירוני בגנים ובמעונות היום הפרטיים ולתת אפשרות לעירייה לפקוח עין נוספת יחד עם ההורים המודאגים. מבדיקה קצרה, גילינו שהצעות דומות עלו בישיבות מועצה של ערים נוספות ברחבי הארץ וכיום תוכניות דומות פועלות כבר למעלה משנה בהרצליה, ראשון לציון ותל-אביב.

מתוך אתר עיריית פתח תקווה

במעונות ממשלתיים קיים פיקוח בדמות מצלמות אבטחה, אך בכל הנוגע למסגרות הפרטיות הבלגן חוגג. במסגרת התוכנית, עיריית פתח תקווה אמורה לדאוג לפיקוח ושמירה על הסטנדרטים המקובלים בתחום החינוך באמצעות תצפיות וביקורים. בנוסף תחייב העברת הכשרות עזרה ראשונה לצוות החינוכי, ביקורי סיירי הביטחון של העיר והתקנת לחצני מצוקה וכמובן רישות הגנים במצלמות תוך מתן אפשרות צפייה ליחידת פיקוח ייעודית. במקומון בעיר פורסם כי באוקטובר האחרון התקיים כנס הסברתי בנושא, עם זאת לא ברור מתי מתחיל שלב היישום של הפרויקט.

בסוף השנה האזרחית נערכה בעיריית פתח תקווה ישיבה לאישור התקציב לשנת 2020, בין שלל הסעיפים הוחלט כי הסעיף האמון על החלת התוכנית יתוקצב בכ-100 אלף שקלים, כך לפי דברי חברת מועצת העיר ענת זנזורי, תחת הכותרת "פעולות המחלקה לגיל הרך". מבדיקה שערכנו נמצא כי עלות התקנת מצלמות ולחצן מצוקה לפי תקנות העירייה, מוערכת בכ-5,000 ₪ לכל גן. ברחבי העיר קיימות לכל הפחות עשרות מסגרות פרטיות. חישוב מהיר מראה כי הסכום שהוקצב לפרויקט לא מספיק עוד לפני יישום כל הפעולות שבהן מתפארים בעירייה, למשל הטלת פיקוח קפדני, סיורים והעברת הדרכות לצוות החינוכי. נוסיף כי באותה הישיבה טען גרינברג שקיים גירעון של למעלה מ-30 מיליון שקלים בעקבות הקמת פרויקט "הפארק הגדול" שהותיר אחריו ראש העיר היוצא איציק ברוורמן.

תוך כדי כתיבת הכתבה צפו ועלו טענות נוספות באשר להתנהלות העירייה ובפרט לגבי התנהלותו של ראש העיר, הכוללת האשמות בדבר הסתרת מידע וקבלת החלטות מבלי לשתף את חברי מועצת העיר. דיברנו עם שניים מהם.

גנאדי בורשבסקי, מסיעת "מצטיינים עם גנאדי", אמר לנו כי הוא לא מכיר כלל את התוכנית המדוברת וזאת למרות שכל פרטיה מופיעים באתר העירייה. "רק ראש העיר מכיר את נתוני הפרויקט, אם הוא קיים בכלל", אמר בורשבסקי. לדבריו, "זה שהפרויקט מופיע באתר לא מעיד כי הוא קיים, רמי גרינברג מתעסק רק ביח"צנות ומעניינת אותו רק התקשורת".

מתברר כי גם בקרב חברי סיעתו של ראש העיר כלל לא מכירים את הפרויקט: ענת זנזורי מסיעתו של גרינברג "התחדשות", לא ידעה במה מדובר והאשימה את ראש העיר כי הוא מנהל את חברי המועצה כמו "בובות על חוטים". בנוגע לטענות שעלו בפי גרינברג על הגירעון הקיים התפלאנו לשמוע כי ההפך הוא הנכון והעירייה נמצאת דווקא במאזן חיובי של מיליון שקלים.

כמו חבר המועצה גנאדי, גם זנזורי השתלחה בראש העיר והאשימה כי "הוא מנהל את העיר לבדו. מדובר בשקרן, לא מאמינה למילה שיוצאת לו מהפה". בנוסף, אנו מדווחים כאן לראשונה כי לאור התנהלותו הבעייתית של ראש העיר רמי גרינברג מאז נבחר, החליטה זנזורי לפרוש מסיעתו של ראש העיר. "רמי גרינברג הוא שקרן, אם הוא הוא יגיד לי שעכשיו השעה חמש בערב אני הולכת לבדוק", אמרה והוסיפה  כי "האיש מנהל תקציב של שני מיליארד שקלים בעצמו ומבטל את דעותיהם של חברי המועצה אחד אחד. גם את חברי סיעתו הוא מנהל כאילו היו בובות על חוטים".

צילום: דוברות המטה של רמי גרינברג

מראש העיר רמי גרינברג נמסר בתגובה: "לגבי הגירעון, מדובר בחריגה מתקציב האגם שהותיר אחריו איציק ברוורמן ולטובת ייעול התקציב עצרנו את התשלומים לקבלנים שעבדו שם בכדי לא לפגוע בתקציב העירייה. הרבה מאוד אנשים לא קיבלו את הכסף שהיו צריכים לקבל בגלל ההתנהלות התקציבית".

לגבי פרויקט "SAFEטף" הוסיף גרינברג: "אנחנו העירייה היחידה בארץ שהקימה מחלקה ייעודית בכל הקשור לטיפול בגיל הרך עם מבנה משלה, קבלת קהל, אנחנו מעבירים הדרכות לכל מעונות היום הפרטיים והלא פרטיים כאחד וכן גם פעילויות מהנות. במשרד הרווחה רוצים לתת לעיר פתח תקווה את הסמכויות לטיפול בנושא לאור היעילות במחלקת הגיל הרך. בשונה מתל אביב, הרצליה וראשון לציון, שם הפיקוח הוא מטעם משרד הרווחה ולא באחריות העירייה, בפתח תקווה הפיקוח הוא עירוני שכולל גם תקציבים, הדרכות והכשרות שונות. תקצוב הפרויקט נאמד במיליונים שהולך למשכורות, לפעולות ייעודיות וכן למעטפת הפיקוח העירונית".



כולנו יהודים: הקשר עם יהודי התפוצות

שירות לאומי חוצה גבולות הוא שליחות בפני עצמה. עמותת 'בת-עמי' בשיתוף תנועת 'בני עקיבא העולמית' ו'המזרחי העולמי' מפעילים בכל שנה כמאה בנות שירות מסביב לעולם. משמעות המשאב הלאומי של יצירת קשר עם יהודי התפוצות, חיבורם לציונות וערכים ועל ההתבוללות ההולכת וגוברת בקרב יהודי העולם

כתבה: הודיה גרוס / ערכה: מיכל עמיצור

כולנו מכירים את בתי חב"ד הפזורים בכל קצוות העולם ומהווים מקום חם ובטוח לישראלים שבחו"ל. אך יש עוד אנשים שמקדישים זמן מחייהם לשליחות בתפוצות וביניהם בנות השירות הלאומי. את השירות מקיימות הבנות מטעם עמותת 'בת עמי' המשמשת לארגון השירות הלאומי בתפוצות בשיתוף תנועות 'בני עקיבא העולמית', 'המזרחי העולמי' וארגון 'תורה מציון'. 

אוהד טל, מנהל מרכז השליחות המזרחי העולמי בקריאה לבנות לבוא ולהצטרף לשליחות בתפוצות
מתוך עמוד היוטיוב של עמותת 'בת עמי'

רוב הצעירים בישראל משרתים את השירות הצבאי או הלאומי שלהם בגבולות הארץ. אומנם יש כאלו שיוצאים למבצעים נועזים בארצות השכנות לנו אבל בדרך כלל זה לטווח קצר. ישנן בנות אשר בוחרות לצאת מאזור הנוחות שלהן ולתרום את השנה השנייה של השירות הלאומי שלהן דווקא בחו"ל במטרה לחזק את הציונות בקרב אלו שבחרו שלא לגור בארץ.

בנות שירות ושליחים מטעם 'תורה מציון' בממפיס, תמונה באדיבות: עדינה גרוס, בת שירות בממפיס

לא מספיק לרצות לצאת לשליחות, בשביל להתקבל לכך קיים תהליך מיונים שאינו פשוט ומהיר. תנאי הסף הראשוני הינו שהבנות יהיו אחרי השנה הראשונה של השירות. לאחר מכן, עליהן לעבור שלל ראיונות פרטניים וקבוצתיים עד להודעת התאמה לשירות. גם כאן התהליך לא מסתיים, הבנות עוברות בדיקות התאמה לבת זוגתן לשליחות, דבר הדומה קצת לשידוכים בין בני זוג. הצוות של עמותת 'בת עמי' מצוות את הבנות בזוגות, דבר הקובע עם מי יהיו ביחד במהלך השנה הקרובה. בדרך כלל, כל זוג יפגשו בארץ על מנת לוודא שהן אכן מסתדרות יחד ומשם יצאו לחיפוש קהילה המתאימה לשתיהן. כחלק מהקשר של עמותת 'בת-עמי' עם התפוצות קיימות קהילות שונות ברחבי העולם אליהן ניתן לטוס. אוסטרליה, גרמניה, שווייץ וארצות הברית הם רק חלק מהמקומות ביניהם צריכות הבנות לאתר את המקום השירות הנכסף.

השלב הקשה מכל הוא שלב הפרידה מהמשפחה, הבנות יודעות שהן הולכות להיעדר מהבית למשך השנה הקרובה, אולם ישנה יש גם תחושה של התרגשות באוויר, יציאה לדרך חדשה. עם הזמן המקום החדש הופך למוכר ונעים אך במקביל גם הגעגוע לבית גובר.

הקשיים לא מסתיימים בפרידה מהארץ, קליטת השפה היא לעיתים מורכבת, המנטליות השונה ובעיקר המרחק מכל המוכר והידוע גורמים לשנה להיות מאתגרת יותר משירות רגיל. הבנות מגיעות לקהילות יהודיות ברחבי העולם ולרוב מתארחות בבתים של תושבים. במהלך היום הן משולבות בבתי הספר היהודים ואחריות על פעילויות חברתיות סביב ערכים וציונות. בשעות אחר הצהריים הרבה מהבנות שותפות לפעילות בסניפי תנועת הנוער העולמית של בני עקיבא ומוסיפות ליצירת הקשר דרך דור העתיד.

פעילות חינוכית בעברית בבית ספר בממפיס, ארה"ב
תמונה באדיבות: עדינה גרוס

אחת הדוגמאות למקומות השירות אלהם מגיעות הבנות הוא ממפיס. ממפיס היא העיר השנייה בגודלה במדינת טנסי שבארה"ב. רק לאחרונה הגיעה לשם לביקור סיוון רהב מאיר, כתבת חדשות 12, שיצאה לשנת שליחות עם משפחתה בארה"ב. היא סיפרה כי הרב בנימין לרפילד, רב המקום, אמר לה כשאסף אותה משדה התעופה של ממפיס, "ברוכה הבאה לאמריקה האמיתית". "כעבור יממה וחצי ו-8 הרצאות בעיר, הבנתי על מה הוא מדבר. זו הפעם הראשונה שלי בקהילה כזו: מרוחקת, קטנה, בקצב אחר לגמרי, עם אתגרים אחרים לגמרי. כשידברו על 'יהדות ארצות הברית' לרוב לא ידברו עליה". כך כתבה בעמוד הפייסבוק שלה.

סיוון רהב מאיר בביקור בממפיס, במפגש עם בנות השירות והשליחים במקום.
תמונה באדיבות: עדינה גרוס

השליחות אינה חשובה רק ליצירת הקשר עם יהודי התפוצות: כ-8.1 מיליון יהודים חיים מחוץ לישראל (מתוכם כ-5.7 מיליון בארה"ב), בעוד שבישראל חיים כ-6.6 מיליון יהודים. כך עולה מהאומדנים המעודכנים של פרופ' סרג'ו דלה פרגולה מהאוניברסיטה העברית. נראה כי כמות היהודים המתגוררים בחוץ לארץ גדולה מכמות היהודים המתגוררים בישראל. על כן יש לעודד עלייה לישראל ולשמור על קשר בין היהודים ברחבי העולם. כמו כן, נושא ההתבוללות לא מוסיף למצב, וכן הישראלים היורדים מהארץ למדינות אחרות.

מידי שנה שולחת עמותת בת-עמי כמאה בנות שירות אל מעבר לים. ההשפעה שלהן רחבה ומשמעותית. ילדים רבים רואים בהן מקור השראה וחיזוק של הערכים הציונים. לא פעם בני נוער מעידים שהדמויות של בנות השירות והשליחים שליוו אותם לאורך השנים הם אלו שגרמו להם בגיל מבוגר יותר לעשות עליה ולבוא לגור בארץ. כמו כן, קיימת השפעה ארוכת טווח, לאחר זמן השהות בחו"ל. כאשר הן חוזרות לארץ בתום השנה, האנשים והתלמידים אתם נפגשו במהלך השנה יודעים שיש להם כתובת בארץ. ובעצם יוצרים את הקשר החזק ביותר בין הארץ ליהודי התפוצות.

אין ספק שלבחור לשרת את מדינת ישראל מחוץ לגבולותיה היא החלטה אמיצה, אך היא גם מתגמלת וחשובה בין אם לפן האישי אישיותי ובין אם למשאב הלאומי הנוצר בקשר זה.