מאת שירה קרישר

מיליוני טונות של אשפה מושלכים לים מדי יום ברחבי העולם. חלקם הופכים לאי באמצע האוקיינוס וחלקם נסחפים, בין היתר, לחופי ארצנו הקטנטונת והיפה. לפנינו סקירה קצרה על איך משפיעה שקית פלסטיק אחת על המאזן האקולוגי ומה ביכולתנו לעשות כדי לשנות את המצב כדי שלא יהפוך, חלילה, לגרוע יותר

הגדרת התפקיד בשנה הראשונה של השירות הלאומי שלי היתה הדרכת בתי ספר יסודיים לאיכות הסביבה. לא כי זה היה הדבר שליווה אותי כל חיי, למרות שכן היתה לי המודעות אליו, אלא כי התקן היה בירושלים, העיר שאני מאוד אוהבת, והתפקיד היה תפקיד הדרכתי, שזהו המגרש הביתי שלי. את החודש הראשון העברנו בסמינריונים, הדרכות וימי עיון שחשפו אותי לעומקו של הנושא. כמה דרמטי שזה יישמע, אפשר להגיד שזה שינה את חיי.

אחד הנושאים שדיברו איתנו עליהם היה נושא זיהום האוקיינוסים והים והוא זה שנגע בי במיוחד. לפי מחקר שפורסם בכתב העת האינטרנטי "Scientific Reports" במרץ 2018, ישנו "אי פלסטיק" באוקיינוס השקט. שטחו כ1.6 מיליון קמ"ר, פי 80 משטחה של מדינת ישראל, ובו 1.8 טריליון חתיכות פלסטיק, רובן מיקרוסקופיות, ועל כן מסכנות את כל המאזן האקולוגי, כולל אותנו – בני האדם אשר אוכלים את הדגים שאוכלים את הפלסטיק.

דו"חות נוספים שפורסמו לאורך השנים מראים כי כל שנה מושלכים לאוקיינוס לפחות 8 מיליון טונות של פלסטיק. כמות השווה למשאית זבל מלאה הנשפכת כל דקה לאוקיינוס. כמות זו צפויה לגדול לשתיים ואפילו ארבע משאיות לדקה. עד 2050 יהיה באוקיינוס יותר זבל ופלסטיק מאשר דגים. תחשבו שנייה ותבינו עד כמה זה בלתי נתפס, אלו כמויות אשפה חריגות בממדים עצומים.

בתמונה הזאת אתם אולי רואים מדוזה ואם היא תיגע לכם ברגל אולי תחשבו שהיא מדוזה. אבל היא לא. היא שקית פלסטיק פשוטה של סופר, שיש לכולנו בבית ואנו משתמשים בה באופן יומיומי. מי שלא נגעה בו שקית כזאת בזמן ששהה בים וקפץ מפחד וחשש שזו מדוזה, שירים את היד. אז אם אנחנו, בני האדם, היצורים התבוניים ביותר במערכת השמש, לא מצליחים להבדיל בין מדוזה לשקית, על אחת כמה וכמה צב ים שניזון ממדוזות ועלול לטעות ולחשוב שהשקית היא למעשה ארוחת הצהריים שלו. התמונה הזאת אומנם לא מאוד אייקונית ומרגשת, אך בעיניי היא מסמלת המון.

דוגמא ממשית לכך היא מאחת הצלילות שעשיתי באילת לפני חצי שנה. ראיתי כמה מטרים מעליי שקית כזאת, אחת בודדה, זזה לאיטה לאן שזרמי המים מובילים אותה. הלכתי לתפוס אותה כי ידעתי שלהתעלם ולהשאיר אותה שם לא יועיל לאף אחד ואפילו יזיק. זה קורה לנו מול העיניים, אלו לא אגדות.

כל הפלסטיק הזה לא נשאר בתוך האוקיינוס, הוא אינו מובל רק ל"אי הפלסטיק". יש זרמים אחרים המובילים את כל הפסולת הזאת גם לחופים. לדוגמא האי קופיפי בתאילנד, שכולנו אוהבים לשמוע עליו מחברים, על קו החוף החלומי שלא נגמר- כך נראה הצד השני של האי. אולי לא נעים לראות את זה אך זהו המצב. רצועת חוף זו אינה היחידה, קחו למשל גם את האי רואטן שבהונדורס. חפשו בגוגל "Roatan Honduras plastic".

אולי רובנו לא ניתקל בלכלוך כזה במהלך חיינו ובממדים כאלו אבל כדאי שנדע שזה קורה גם לנו, ממש כאן בחופי מדינת ישראל. על פי מסמך תקנות בריאות העם שפורסם בשנת תשמ"ז – 1986, בדיקה מיקרוביאלית היא בדיקה שמטרתה שמירה על בריאות הציבור על ידי גילוי של חיידקים (חיידקי קוליפורמים צואתיים, חיידקים ממשפחת הסטרפטוקוקים, האונטרוקוקים וחיידקים נוספים) אשר עלולים להימצא במים, וכאשר הם נמצאים בהם בכמויות גדולות ומגיעים לגוף האדם- עלולים לגרום למגוון של תופעות רפואיות לא נעימות כגון דלקות בקרום המוח, בדרכי השתן ואף לתמותת עוברים. בדיקה מיקרוביאלית כזאת נעשתה בחופי הרחצה בישראל בשנת 2017 ועל פי נתוני הלמ"ס נמצא כי בים סוף ישנה חריגה של 1.1% בממוצע מ-104 אונטרוקוקים ל100 מ"ל מים. לא זו בלבד, בים התיכון ממוצע החריגה עומד על 3.8% לאותו מדד. איני בקיאה גדולה בשמות החיידקים הללו, או במשמעותם של המספרים, אולם חריגה זו חריגה והיא אינה אמורה להיות קיימת. לא כל שכן כשהיא נוכחת בחופים בהם כולנו מבלים וטובלים לפחות פעם בשנה.

כשהייתי בת 18 והתחלתי את שנת השירות באיכות הסביבה, כל הנושאים האלו הכניסו אותי קצת לדיכאון. העתיד לא מצטייר כזוהר מדי והנתונים לא מעודדים במיוחד, אז בשביל מה לנו כאב הראש הזה. מחשבה שניה על החברה הישראלית עודדה אותי והוכיחה לי אחרת. אנו מתגאים באכפתיות ובסולידריות החברתית שלנו, במיוחד בזמני משבר. זהו הזמן וזוהי הנקודה בה עלינו לקחת את האחריות אל ידינו ולהתעורר. עזרה לתושבי עוטף עזה, לחיילים ולחולי סרטן אומנם חשובה מאוד, אך שמירה על הסביבה חשובה לא פחות. כל צעד שאנו עושים היום ישפיע על חיינו בעוד 10-20 שנה וההשפעה תימשך גם לחייהם של ילדנו וילדי ילדינו. זה נשמע גדול- גדול מאתנו ומיכולותינו, אבל אני מאמינה גם בצעדים קטנים כי הכל עניין של בחירות. הבחירה מתבטאת במגוון דרכים כמו למשל האפשרות להשתמש בבקבוק חד פעמי או שמא בבקבוק רב פעמי; לקנות שקית פלסטיק בסופר גם אם היא עולה 10 אגורות או שאולי להשתמש בשקיות בד; לשתות את הקפה של הבוקר בכוס חמה חד פעמית או שאקח איתי תרמוס ואיתו אוכל לשתות את הקפה שיישאר חם לאורך זמן. ישנם מעשים קצת יותר גדולים שבעשייתם נרגיש תרומה משמעותית וישירה מעט יותר כמו הצטרפות ליוזמה המבורכת של גיל דרורי ובעל הבלוג "איפה גיל?". יוזמה זו היא פרוייקט של ניקוי חופים שמתקיים בסוף החודש, בין התאריכים 19-27 לנובמבר ובו גיל ומתנדבים נוספים ילכו לאורך כל רצועת חוף הים התיכון במטרה לנקותו מלכלוך ופלסטיק. זוהי אפשרות נוספת של בחירה- האם אצטרף או שאשאר בבית להשלים את הפרק בסדרה שבדיוק יצא? אלה הן הבחירות הקטנות והגדולות שישפיעו על איכות חיי כולנו ועתידנו. נכון שקשה לשנות אורח חיים מקצה לקצה, אך בצעדים קטנים והרבה רצון זה אפשרי, ואם לא רצון לפחות שתהיה קיימת המודעות לכך. עניין זה רלוונטי ואקטואלי לכל זמן ויום ולכן כל שנותר לי לבקש הוא שנצליח. אני מאמינה בנו, כחברה, שנהיה רגישים, נשים לב ונפתח את העיניים. תאמינו בעצמכם- כי השינוי מתחיל כאן. כן, עליכם אני מצביעה.

למאמר על "אי הפלסטיק"
קישור לפרוייקט ניקיון החופים של "איפה גיל?"