מההתחלה הצנועה בשנת 1981 ועד להפקת הענק הווירטואלית בצל הקורונה. קיצור תולדות הפסטיגל
"שנה עם הילדים בבית זה לא קל, אבל היום סוף סוף הגיע – בואו, הולכים לפסטיגל!", במילים האלה פתחה חני נחמיאס את הפסטיגל אי אז בשנת 1997, לפני 23 שנים. והיום, כשהמילים האלה צברו משמעות חזקה פי כמה, החליטו בהנהלת הפסטיגל להפיק מהלימונים שנתנה הקורונה לימונדה ולהרים מופע וירטואלי אינטראקטיבי ענק תחת הכותרת "אירוע של פעם ב-40 שנה". עם למעלה מ-30 משתתפים מכל שנות קיומו של מופע החנוכה, הפסטיגל חוגג ארבעים באווירה נוסטלגית למדי, וזו הזדמנות נהדרת לסקור קצת את ההתגלגלות שעבר המופע הזה.
הפסטיגל הראשון נערך בחנוכה 1981 בהיכל הספורט רוממה בחיפה כקונטרה מקומית לפסטיבל שירי הילדים הפופולרי שנערך בתל אביב. הקונספט היה כמעט זהה לפסטיבל – תחרות שירי ילדים בה משתתפים זמרים מוכרים כאשר את השיר המנצח בוחר הקהל. בנוסף לתחרות השירים, בכל שנה היו נושא או עלילה מרכזיים סביבם סבבו השירים הפסטיגל הורכב משני חלקים, החלק הראשון הוא החלק ה"עלילתי" בו מוצגים השירים ובו מתרחש הסיפור המרכזי כאשר כזה קיים. החלק השני הוא חלק "אמנותי" בו ה אומנים המוכרים מבצעים את שיריהם ובו גם יבוצעו מחוות ומופעים אומנותיים כאלה ואחרים שאינם קשורים לעלילת המופע המרכזי. המופע צבר פופולריות רבה וב-1984 הוא אף החל להיות משודר בטלוויזיה, תחילה בערוץ הראשון ולאחר מכן בערוץ 2, כך עד 2008.
בעשור הראשון של המופע השתתפו בו בעיקר זמרים ואמנים מוכרים שלווה דווקא קשורים לילדים ואילו על כוכבי הילדים והנוער הוטלה ה הנחייה. מרכז המופע הוקדש לתחרות השירים, והשירים לא תמיד היו קשורים לנושא המרכזי של הפסטיגל. שירים מוכרים שהופיע על בימת הפסטיגל בשנים האלה כוללים את: "אבא אמא וארץ ישראל" של אילנה אביטל מ-1984, "ארץ הצבר" של כמו צועני ו"הדרך אל הכפר" של רבקה זוהר מ-1985, ו"אל תשכח" של אדם מ-1988.
בשנות ה-90 החלו בהדרגה להפוך כוכבי הילדים לעניין המרכזי של הפסטיגל.. עלייתם של הטלוויזיה המסחרית בכלל ושל ערוץ הילדים בפרט הורגשה מאוד ולצד הזמרים מוכרים כמו דנה ברגר, שרית חדד ואתניX החלו להופיע ברשימת המבצעים גם שחקנים וכוכבי נוער כמו חני נחמיאס, גיל ססובר ועודד מנשה. ולצד "מיכאל" של אתי אנקרי ו"קטן זה הכי כיף בעולם" של היי פייב החלו להפציע במקומות הראשונים גם שירים כמו "שלום היא מילה שימושית" של מיכל ינאי ו"החיים הם קרקס" של יעל בר זוהר. בשנים האלה השירים התקרבו הרבה יותר לנושא המרכזי של הפסטיגל והעלילה תפסה חלק משמעותי הרבה יותר במופע. כמו כן, מכיוון שהכוכבים המרכזיים של המופע היו שחקנים ומנחים ולווא דווקא זמרים, החלק השני החל לכלול קטעים אומנותיים יצירתיים כמו מחרוזות, מחוות ואף שירים חדשים ברוח התקופה. כך לדוגמא בשנת 1997 שרו עבור ענת אלימלך שנרצחה ממש לפני שהספיקה להופיע באותו פסטיגל את השיר שנכתב עבורה, ואת השיר "זה לא כל כך פשוט להיות כאן ילד" בשל המציאות הביטחונית הקשה של האינתיפאדה הראשונה ותחילת פיגועי ההתאבדות.
בעשור השלישי לפסטיגל, שני מוקדי הכוח שלו היו העלילה והכוכבים. השירים כולם הותאמו כדי להיכנס ולהיות חלק מהעלילה של הפסטיגל והוא הפך להיות מין סוג של מחזמר, כשההבדל היחיד הוא שבסוף גם בוחרים שיר אהוב. בעשור הזה ניצחו על הפסטיגל שחקנים וזמרים פופולריים מהפולקלור הטלוויזיוני. אם זה כוכבי טלוויזיה כמו יהודה לוי וצביקה הדר, כוכבי ריאליטי כמו דנה פרידר מ"נולד לרקוד" והראל סקעת ורוני דלומי מ"כוכב נולד", או קומיקאים כמו שלישיית פרוזק ומה קשור.
בשנת 2015 השלים הפסטיגל את הטרנספורמציה שלו מתחרות שירים למחזמר כאשר בוטלה התחרות וכל שחקן או זמר יכול היה להשתתף במספר שירים, בהתאם לעלילה. המשתתפים הם כוכבים מתחומי השירה והמשחק כמו גם מהרשתות החברתיות. גם הנושאים בהם עוסקים השירים הם תחומים שמכוונים לסצנה הדיגיטלית של בני נוער בני ימינו כמו "שיר השיימינג" ו"תעשו לייק לעולם". לפסטיגלים החדשים נלוו גם סרטים מצולמים כדי לחבר חוויה קולנועית למופע החי.
עם כל שינוי שעבר הפסטיגל הופיעו גם ביקורות כאלה ואחרות, אך נדמה שהשינוי שעבר הפסטיגל הכין אותו בצורה מושלמת לשנת הקורונה, שכן אם לא היו מותאמים כבר לעולם הדיגיטלי מי יודע אם בכלל היה מתקיים מופע. נכון לעכשיו נראה שהפקת הפסטיגל מנסה להכין השנה מופע שכולם, קטנים וגדולים, ייהנו ממנו, תחת הסיסמא "גם אני הייתי ילד". רק המציאות תכריע אם הם גם הצליחו במשימה הזו.