מאת ליטל מקוריאה

בשבוע שעבר (19.11) נחגג ברחבי העולם יום הגבר הבינלאומי, ונשאלת השאלה, האם החברה מניחה על גברים כבלים שחונקים אותם וכיצד הם מושפעים בכך? חוקרים מצאו כי כבלים אלה מסווגים כחלק מה"קופסה הגברית" והיא משפיעה עמוקות על גברים ועל סביבתם

 

"נזכרתי באבא שלי, באותה תקופה בחיי היו כמה חוויות קשות במשפחה שלנו. אחי הנרי מת באופן טרגי".  טוני פורטר עומד על הבמה ומספר בכאב על אותו יום שאחיו נקבר.

"התגוררנו בניו יורק והקבורה הייתה בערך שעתיים נסיעה מהעיר. כשהתכוננו לחזור מהלוויה, המכוניות עצרו להפסקה למי שרצה לגשת לשירותים לפני הנסיעה הארוכה הביתה והלימוזינה התרוקנה, אימא שלי, אחיותיי, דודותיי, כולן יצאו. אבל אבי ואני נשארנו בלימוזינה וברגע שהנשים עזבו הוא התפרץ בבכי.

הוא לא רצה לבכות לפניי, אבל הוא ידע שלא יצליח להחזיק מעמד כל הדרך עד העיר. והיה עדיף לו לבכות מולי מאשר להרשות לעצמו להביע את הרגשות והתחושות הללו בפני נשים.  ומדובר בגבר, שעשר דקות קודם לכן שם את בנו בן העשר בתוך האדמה. חוויה שאני אפילו לא יכול לדמיין. והדבר שהכי הכאיב לי היה שהוא התנצל בפניי על כך שהוא בכה בפניי. ובו זמנית, שיבח אותי על כך שלא בכיתי בעצמי".

פורטר מסביר בהרצאתו שרק שנים לאחר מכן הבין שהחוויה הזאת ועוד רבות, גרמו לו להבין איך גבר אמור להתנהג ואיך הוא הנחיל את התפיסה הלאה לדור הבא – בנו שלו. עד ליום שהחליט שהוא מאס בכך.

תיבת פנדורה

פורטר הוא סופר, מחנך ופעיל חברתי. הוא נודע במאמציו למנוע אלימות נגד נשים תוך קידום גבריות בריאה ומכבדת. ההרצאה שלו מתקיימת על בימת "טד" (TED), ועידה אקדמית פופולרית בה נערכות הרצאות אשר בדר"כ מופצות ברשת. היא סומנה על ידי מגזין GQ כאחת מ"10 ההרצאות המובילות שכל גבר חייב לראות".

הוא יצא לחקור את התנהגויות שבחר בהן, והבין שאפשר לסווג את כל אותן תפיסות לגבי עצמו כחלק מה"קופסה הגברית". בתוך הקופסה ישנם כמה תכתיבים קבועים שבחורים מגיל מאוד צעיר נאלצים להשתבץ לתוכם על מנת להשתלב.

"הקופסה הגברית" שעליה דיבר פורטר בהרצאתו נחקרה באופן ממחקרי מעמיק. את המחקר הובילו- ארגון "פרומונדו",ארגון עולמי ששם לעצמו מטרה לחקור באופן יישומי את הגבריות, ו"אקס" מותג מוצרי טיפוח לגברים. המחקר נערך בקרב גברים בארה"ב, בריטניה ומקסיקו.

לצורך מחקר זה, חילקו את הנחקרים לשתי קבוצות. נחקרים "בתוך הקופסה הגברית", אשר נוטים להפנים ולהסכים יותר עם מסרים נוקשים של החברה לגבי איך גברים צריכים להתנהג. לעומתם, בחורים ש"מחוץ לקופסה הגברית", אשר פרצו את גבולות הקופסה ומאמצים רעיונות מודרניים ועמדות פתוחות יותר.

בלי רגשות

החוקרים הגדירו את הנחקרים על פי רמת ההזדהות עם התפיסות הבאות, ככל שהנחקר הזדהה יותר עם הנאמר הוא תויג כ"בתוך הקופסה הגברית" ולהפך.

הראשונה היא אי תלות, שאומרת שגברים אמורים להסתמך על עצמם בלבד, במיוחד בנוגע לבריאות הגופנית והרגשית. משתתף במחקר מוושינגטון, ארה"ב. הסביר היטב את התוצאות של התפיסה, "אנחנו לומדים לא להביע את עצמנו, אתה יודע, דפרסיה זה אישיו רציני. דיכאון וחרדה הם למעשה הגורמים למוות של גברים שחורים בארץ הזאת, לא רצח או דבר אחר…אף אחד לא אמר לנו שזה בסדר לדבר על הבעיות שלך".

עוד תפיסה היא שגבר מוכרח לנהוג בצורה קשוחה. הדבר דורש מהם שני דברים- גם שימוש בכוח פיזי במידת הצורך ובאותה נשימה, הימנעות מרגשות פגיעים כלשהם.  אחד הנחקרים בארה"ב סיפר על הדרך בה הוא מביע כאב, "גדלתי ככה, אני לא יכול לשבור את זה. כשאני מגיע לסף בכי, שום דבר לא יוצא. אני פשוט יושב שם ומתרגז יותר ממה שקרה".

החוקרים תייגו גם אטרקטיביות פיזית כאחד הפרמטרים. הזכרים אמורים להיות מושכים. אך בתוך ציפייה חברתית זאת יש פרדוקס. עליהם להשיג זאת בלי להראות שעשו מאמץ כלשהו.

מגדר, מין ושליטה

לגברים בתוך הקופסה הגברית יש גם תפקידים מוגדרים במסגרת הביתית והם נעים סביב הגדרות מגדריות. התפקידים מחולקים כך שגברים גברים תורמים לרווחת המשפחה בעיקר כספקים, בעוד שהנשים תורמות באופן לא פרופורציונאלי בטיפול היומיומי בילדים ובבית. מה שיוצר לחץ אדיר על גברים לספק את כלכלת הבית, ובו בזמן, מעניק להם היתר לא לקחת חלק פעיל בתחזוקתו השוטפת.

החברה גם דוחקת בהם להיות מתוייגים כהטרוסקסואליים וגם הומופובים. "גברים יכולים לפעול רק בדרך מסוימת. אם אתה לא מתאים לקופסה, אתה לא מתויג כזכר".

בחורים גם נדרשים להיות "היפר-סקסואליים", כלומר- מוכנים תמיד למין, ותמיד משתוקקים לרכוש כיבושיים מיניים נוסף. בהרצאתו פורטר מספר על כך שבנעוריו לא רצה לקיים מגע מיני עם שילה, נערה מהשכונה, אך בעקבות הלחץ של חבריו היה עליו להעמיד פנים שכן עשה את המעשה.

בנוסף, נדרשים הגברים להביע תוקפנות ושליטה, אשר מדגישים את הצורך של   ה"גבר האמיתי" להשתמש באלימות פיזית, בעת הצורך.

תוצאות הרסניות

מנתוני המחקר נמצא כי בארה"ב, 52% מהנשאלים שבתוך הקופסה הגברית הסכימו שביצעו תקיפה פיזית של אדם בחודש האחרון, בעוד שרק 7% מהנשאלים שמחוץ לקופסה הסכימו עם קביעה זאת. בבריטניה, 28% מהגברים שזוהו כבתוך הקופסה ענו שהיו מעורבים בתאונת דרכים אחת או יותר בשנה האחרונה, זאת לעומת 7% של גברים שמחוץ לקופסה.

נמצא כי גברים שנוטים להסכים עם תפיסות קשוחות אלה, גם נוטים לחשוב יותר על התאבדות. בקרב הגברים האמריקאים ש"בתוך הקופסה הגברית" 40% סיפרו שבשלב מסוים בשבועיים האחרונים היו להם מחשבות אובדניות, בעוד שאצל אלה שמחוץ לה, רק 17% סיפרו על מחשבות שכאלה. נתונים דומים תועדו בבריטניה.

נראה כי ההדחקה המתמשכת של רגשות כמו פחד, חולשה ועצב, מבעבעת וצפה. וכתוצאה מכך מתבססות התנהגויות שפוגעות בגברים ובסובבים אותם.

אבות ובנים 

בהרצאתו סיפר פורטר על הקשר שלו עם בנו בגיל צעיר. בעוד בתו קיבלה חיבה וחיבוקים כשהגיעה אליו ממררת בבכי, בנו זכה לאטימות. הוא היה מבקש ממנו להירגע, ללכת לחדר ולצאת ממנו רק שיגמור לבכות ואז יוכלו לדבר "כמו גברים". וכל זה שבנו היה רק בן חמש(!).

נראה כי המגבלות החברתיות הניצבות בפני גברים מעיבות על הקשר שבין אב לבן, על פי נתוני המחקר במקסיקו, נמצא כי רק 4% מכלל הנשאלים יפנו לאביהם אם הם מרגישים עצובים או מדוכאים, אל מול 27% שענו שיפנו לאמם בבקשת עזרה.

הכבלים שהחברה מניחה על הגברים מגיל קטן מקשה על הקשר הקרוב והחם שיכול להיווצר בין אבות לבניהם. כך נוצר מעין "מעגל קסמים", אבות מרגישים ריחוק וחוסר יכולת להפגין קרבה ורגשות כדי שהגבריות שלהם לא תמצא בסכנה, ומנגד הבנים רוצים להוכיח לאבותיהם שהם "גברים אמיתיים" ודבקים באותה התנהגות חונקת שאבותיהם נאלצו להתחייב אליה.

"יש לחץ בכל מקום"

לחברה תפקיד מכריע בתפיסות של גברים את עצמם ואיך שהם אמורים להתנהג. במחקר מוצגים הבדלים משמעותיים בין הדעה של הגבר לבין הדעה שהוא חושב שהחברה מורה לו לדבוק בה. כשנשאלו המשתתפים בארה"ב "האם אתה מסכימה אם האמירה שבחור הומוסקסואל הוא לא 'גבר אמיתי'", 29% הסכימו עם כך. אך כשנשאלו "האם אתה חש שהחברה מצפה ממך לחשוב שבחור הומוסקסואל הוא לא 'גבר אמיתי'", 55% ענו על כך בחיוב.

נתונים דומים נצפו גם לגבי השתתפות במטלות בית ויצירת יחסי חברות עם בחור הומוסקסואל. בכל המקרים הנשאלים ענו כי דעתם האישית קרובה יותר למונחים ש"מחוץ לקופסה" ואילו החברה דוחקת בהם להיות "בתוך הקופסה". משתתף בקבוצת מיקוד של המחקר בבריטניה הסביר זאת בקצרה, "יש לחץ בכל מקום שאומר לך איזה גבר אתה צריך להיות".

אך למרות הלחץ החברתי, נראה כי מהפך מתחיל. גברים מתחילים לצאת מהגבולות הישנים שהוכתבו להם ולבחור באלטרנטיבות אחרות. החוקרים מסבירים במחקר  שלדעתם פריצה מהקופסה אינה דבר שצעירים יכולים לעשות בכוחות עצמם. במציאות הזאת, לכולנו – גברים צעירים, נשים צעירות, הורים, אנשי חינוך, תקשורת, מורים ובני זוג רומנטיים– יש תפקיד בחיזוק רעיונות חיוביים, שוויוניים ולא-נוקשים של גבריות. במילים אחרות, הגיע הזמן שכולנו נפעל כדי לפרוץ ולשבור את הקופסה המשעבדת הזאת.

לקראת סיומה של הרצאת "טד" שלו, פורטר מספר שהוא שאל ילד בן 9, איך זה יהיה בשבילו אם לא ייאלץ לדבוק ב"קופסה הגברית". הילד חשב מעט והשיב לו: "אני אהיה חופשי".