מאת שירה קרישר

ביום חמישי האחרון הודיע בני גנץ באופן רשמי על כוונותיו לרוץ בבחירות הקרובות ורשם את מפלגתו חוסן ישראל. למרות השאלה המתבקשת האם יחבור ללבני, גבאי או יעלון שרוצים אותו לצדם, שומר גנץ על זכות השתיקה ובכל זאת סוחף אחריו ישראלים רבים

בני גנץ הוא אחד מאנשי הציבור המסקרנים ביותר בשבועות האחרונים, במיוחד מאז שנפלה ההכרעה בכנסת על הליכה לבחירות. גנץ, שהיה אולי הרמטכ"ל האהוב ביותר, השיג בסקרים השונים 14, 18 ואפילו 26 מנדטים במקרה של חבירה למפלגה אחרת, וכל זאת תוך שמירה על שתיקה. השתיקה הוסיפה לסקרנות הגואה בציבור ובעקבותיה הסתובבו, בעיקר ברשת, שמועות רבות ומגוונות על כוונותיו הפוליטיות. בבוקר יום ה' האחרון פורסם – גנץ מקים מפלגה חדשה, מפלגת חוסן ישראל. למרות זאת גנץ שומר על שתיקה, אשר הופכת למביכה יותר ככל שעובר הזמן.

הגובה, הכומתה האדומה וההתנהגות האצילית – כל אלו הפכו את גנץ לפייבוריט אהוד כל כך ששוכחים לו את כל הכשלים בצוק איתן. למרות שהמבצע ארך 50 יום, לא הושגו כל המטרות והיעדים אשר הוצבו. כמובן שאי אפשר לשכוח גם את החיילים אורון שאול והדר גולדין שנותרו מאחור. למרות כל אלו, גנץ היה ונשאר רמטכ"ל אהוב.

מדוע זה כך? מקרה שקרה ותועד בשבוע שעבר: צלמת של ynet נשלחה בשעת בוקר מוקדמת לחכות מחוץ לביתו של גנץ בראש העין. הוא תועד יוצא מביתו כשבידו כוס קפה אשר הגיש לאותה צלמת. זוהי תמצית העניין. כולם משבחים, מפארים ומהללים את האיש שיצא "גבר", לא פוליטיקאי קלאסי בכלל. כך הפך גנץ למאמי התורן של התקשורת, למועמד המובחר, המועדף, ההוא שכולנו אוהבים לאהוב. כך כל סיקור בתקשורת הפך ויהפוך לחיובי ותומך, אפילו כשהוא רץ עם אשתו בשבת בבוקר.

הוא מוצלח עד כדי כך שטרם הכריז על המפלגה שלו, המחנה הציוני ויש עתיד ביקשו ממנו להצטרף לשורותיהם. אבי גבאי הגדיל לעשות ואף הציע לגנץ את תפקיד ראש המחנה הציוני. גנץ מסרב לכל ההצעות האלו ובינתיים מנסה לגבש רשימה משלו, גם זה – בשתיקה. בזמן שזה קורה, אנשי הימין מצהירים הצהרות על נטיותיו הפוליטיות של גנץ. למשל גדעון סער, במהלך ריאיון שהתקיים ביום ב' בכנס כלכליסט, טען כי: "אם גנץ לא שולל חבירה ללפיד, כנראה שהוא לא שייך לצד שלנו". כך גם שמעון ריקלין אשר פרסם לפני כשבוע בחשבון הטוויטר שלו: "גנץ זה שמאל. שמחתי לעזור". אפילו נתניהו בהתייחסות עוקצת וחד-פעמית אמר: "לא מתערב כיצד השמאל מחלק את הקולות שלו". עם זאת, בסביבתו של גנץ אמרו כי ציפי לבני "שמאלנית מדי" לדעתו ולכן לא יהיה מצב של צירופה למפלגתו.

על בסיס זה, אפשר להבין כי גנץ מנסה למקם את מפלגתו, אם לא בצד הימני של המפה הפוליטית, לפחות באזור המרכז. בסרטון של חברת החדשות מיום שני הוא מצולם אומר כי "ימין ושמאל זה לא משנה, ישראל זה מה שחשוב". אולם, דעתו, אולי המפורסמת ביותר, היא שמאלנית מעט ופחות מרכז. גנץ הצהיר לא פעם כי הדבר החשוב ביותר לדעתו הוא במציאת פתרון לסכסוך הפלסטיני.

במידה וגנץ יחבור למשה (בוגי) יעלון, המפלגה החדשה אכן תהיה יותר ביטחוניסטית שכן שניהם פרחו והתפתחו בצבא. אם ייכנסו לקואליציה, סביר להניח שתיק הבטחון מובטח להם. אולם זהו תרחיש שעדיין אינו מבוסס. בנוסף, יש לציין גם שיעלון מצהיר כי לא ישב בממשלה אחת עם נתניהו ועל כן סיכוי קטן שהתרחיש לעיל אכן יתממש.

כאמור, מפלגתו של גנץ מקבלת בסקרים מנדטים רבים. בסקרים שפורסמו ביום ראשון בכאן ובחדשות, מפלגת חוסן ישראל של גנץ מקבלת 13 ו-14 מנדטים, בהתאמה, מה שהופך אותה למפלגה השנייה בגודלה אחרי הליכוד.

תוצאות אלו מעלות גיחוכים ובדיחות סרקסטיות, כמו למשל של מלך זילברשלג, כוכב רשת חרדי, אשר צייץ: 

אם נחזור להיות רציניים, עמית סגל פרסם את מטרות המפלגה, כפי שנכתבו בטופס רישום המפלגה ברשם המפלגות. גם מקריאתן לא ניתן להסיק על דבר מעשי מלבד שמירה על נרטיב השתיקה: "המשך ביסוס וחיזוק מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לאור החזון הציוני כפי שבא לידי ביטוי במגילת העצמאות תוך קביעת ושינוי סדר העדיפויות הלאומי בנושאים הבאים: חינוך, פיתוח תשתיות לאומיות, חקלאות, חוק משפט וביטחון פנים, מדיניות רווחה, שלום וביטחון".

אם כן, איך זה המצב? גנץ והמפלגה שומרים על שתיקה מצד אחד, ומקבלים 14 מנדטים בסקרים מצד שני? גל לוי, בת 24, שירתה בחיל הים בזמן כהונתו של גנץ כרמטכ"ל. לוי, נכון לעכשיו, מתכננת להצביע לו למרות הערפל סביב: "ראיתי אותו פעם אחת במהלך שירותי הצבאי ואני זוכרת אותו לטובה, את כל ההתנהלות שלו. הוא היה מאוד נחמד, נראה אחד עם ראש על הכתפיים. המעבר של כל הגנרלים ואנשי הצבא לפוליטיקה – זה דם חדש ומרענן. אני מאמינה שכניסתם לכנסת תעשה רק טוב ותביא משב רוח רענן". מכך, ניתן להסיק שהבחירה והבריחה לגנץ מספקת זווית של חוסר שביעות רצון כלפי הנבחרים הנוכחיים, ולכן אולי זו הסיבה שהוא כל כך פופולרי.

מנגד, גדעון סער אמר בוועידת כלכליסט: "צריך שלאדם תהיה תעודת זהות ברורה בכל הנושאים: כלכלי, חברתי, בטחוני, מדיני, וזה צריך להיות ברור לציבור. אני לא מאמין בבחירה שבה הדברים האלה לא ברורים".

דפנה ליאל, כתבת הכנסת של חברת החדשות, צייצה ביום ראשון בטוויטר שלה כי: "גנץ יציג בקרוב את תוכניות החוסן הלאומי שלו שתעסוק לא רק בחוסן בטחוני ובכך כמובן ישבור שתיקה. הקמפיין שלו צפוי להיות חיובי ולא יכלול מתקפות על נתניהו". עד שזה יקרה, ניאלץ לאזור סבלנות. בינתיים הזרקור של "הדבר הבא" הופנה אל בנט ושקד אשר הציגו מפלגה חדשה משלהם, ובכך נתנו לגנץ קצת מרחב נשימה מכל השאלות של התקשורת.

בינתיים, בכאן פרסמו סרטון לקט מדבריו של גנץ בעת היותו רמטכ"ל במטרה להאיר מעט על כוונותיו. למשל כל אמר על פוליטיקאים: "הם צריכים לעסוק בשאלה – לא רק 'איך אני נשאר', אלא גם 'מה אני משאיר?'". חלק מהתבטאויותיו נגעו לעניין גיוס חרדים לצבא: "אני מאמין שהשירות של חרדים בצה"ל הוא דבר חשוב מאוד במדינת ישראל, תורם מאוד לצה"ל, תורם לחברה החרדית. אסור שתיווצר סיטואציה שבה צה"ל נהיה האויב של החברה החרדית", כך סיכם.

זוהי גישה די מתונה וסבלנית, בניגוד לראשי מפלגות אחרים המדברים על הנושא באופן יותר חריף. אולם, גם כאן הנקודה הופכת למעורפלת, שכן גנץ שכר את שירותיו של איתי בן חורין לקדם את קמפיין הבחירות של מפלגתו. בן חורין, מלבד היותו יועץ אסטרטגי ואיש יחסי ציבור, חיבר את הספר "הקרב על הגיוס", העוסק במלחמה על גיוס החרדים לצה"ל. מעניין יהיה לראות לאיזה כיוון יפנה גנץ בנושא זה.

נקודה אחרונה למחשבה: השיח הציבורי-פוליטי כיום הפך לדיבור על אנשים, ולא על מפלגות. לא הליכוד והמחנה הציוני, לא יש עתיד וכולנו, אלא ביבי וגבאי, לפיד וכחלון. ככה גם לגבי גנץ. גנץ, ולא חוסן ישראל. הציבור שוכח שמאחורי כל אדם בראשות מפלגה מסויימת, נמצאים אנשים נוספים, שחלקם יישבו גם כן בכנסת, וערכים נוספים כמו הסתכלות על כלכלה, חברה וביטחון. צריך לזכור שאנחנו לא מצביעים לאנשים, אנחנו מצביעים למפלגות ועל כולנו לשנות את השיח הזה.