קרדיט לתמונה ראשית: מתוך פרופיל פייסבוק אישי (צילום: בני וודו)

מאת ליטל מקוריאה

בתור ילד חלם רועי טמניו להיות כדורגלן. היום, בגיל 24, הוא הקס הצעיר בארץ – מנהיג וכהן דת של הקהילה שלו בחדרה. "צעיר אמר לי 'אם מישהו בן גילנו יודע על מורשת יהודי אתיופיה, זה רק בזכותך'"

בחודש שעבר נחגג ברחבי הארץ "חג הסיגד", יום שבו ציינו יהודי אתיופיה בגולה את כמיהתם לארץ ישראל, וכשהגיעו לארץ הפך לחג הודיה. החג נערך חמישים יום לאחר יום הכיפורים, והיהודים היו צמים ומתפללים יום שלם למען שיבה לארץ הקודש. הטקס היה נערך על הר גבוה כסמל למעמד הר סיני.

כיום בישראל, אלפים מבני הקהילה עולים בחג הסיגד לירושלים. החג מתקיים בשני מוקדים – טיילת ארמון הנציב ורחבת הכותל. במהלך הטקס כולם מודים בתפילה על השיבה לציון והזכות להימצא בעיר הקודש, "ירוסלם".

את התפילות של היום הקדוש מנהלים הקסים, המנהיגים הרוחניים של קהילת יהודי אתיופיה או בשמם המדויק יותר, קהילת ביתא ישראל.

מעבר לתפילות בירושלים, ברחבי הארץ יום זה הפך ליום חשיפה לתרבות האתיופית והפולקלור של ביתא ישראל, במיוחד במוסדות חינוכיים וציבוריים.

קס רועי טמניו (24) לוקח חלק מידי שנה בתפילות שמתרחשות בטיילת ארמון הנציב בירושלים. הוא מספר כי "החלק של החג הוא מקצת ממנו, היום נקרא (באמהרית – ל"מ) "יסגד קן" – יום הסיגד. הוא יום של צום, מחילה וסליחה. יום שבו מתוודים על עוונות ועושים מין חשבון נפש של כל העם ביחד. פחות ל'פאן', יש לו מימד משמעותי ורוחני עמוק יותר".

קס רועי, אשמח לשמוע מהם תפקידיו של הקס הקהילתי?

"תפקידו להשכין שלום, לקרב את האנשים בקהילה, לחנך לתורה ומצוות. גם לקיים שחיטה, להגיע לאזכרות. הקס הוא גם החזן הראשי בתפילה. התפילה, בדומה לתפילות הבית המקדש הראשון, היא מאוד ציבורית. הקס אומר את המילים וכולם חוזרים. בנוסף, הקס אחראי על שיעורים ללימוד ההלכה".

האם היו אנשים שהתנגדו לבחירה שלך בתפקיד?

"כן, היו קולות מבחוץ שאמרו לי ש'אנחנו בעידן חדש, הקסים זה דבר ישן', 'השפות האלה, אמהרית וגעז, מיושנות', 'אנחנו בארץ ישראל, למה לא לדבר עברית?' או 'אולי תהיה רב?'. אבל לא המשפחה. הם דווקא עודדו. הם רצו שאלך על התפקיד הזה, שאמשיך את השושלת המשפחתית ואת הסבים שהיו קסים.

"גם חברים וקרובי משפחה תמכו. את יודעת, כמו כל דרך שאדם בוחר יש שיגידו שכן ויש כאלה שיגידו שפחות. אני הלכתי עם האמת שלי, הייתי דבק בדרך שלי".

מודל לחיקוי

קס טמניו גר בחדרה, נשוי פלוס אחד. יש לו שמונה אחים. הוא הקס הצעיר בארץ, אבל מאחוריו עומדים הישגים מרשימים. בגיל 14 הוא הוביל שלוש קבוצות לימוד של ילדים צעירים בחדרה, נתניה וכפר סבא. בקבוצות לימד את השפה האמהרית ותפילות בשפת הגעז (שפת הקודש שבה מתפללים ולומדים הקסים), מהלך שנחשב לפורץ דרך ללימוד מורשת ביתא ישראל. יש בית כנסת באחריותו בו הוא מנהיג את התפילות של הקהילה המקומית, והוא אף הדליק משואה בחדרה עירו, בסמל "שימור נכסי תרבות והנחלתם לדורות הבאים". 

מה הקשיים בלהיות מנהיג של קהילה?

"לא חסרים קשיים. מתעוררים בשעות מוקדמות לפתוח את בית הכנסת. לאחר מכן יכולים להיות מבוקר עד ערב מחוץ לבית. שעות לא שעות. יום שלם בחוץ בלי לראות את המשפחה. אז צריך להסתגל.

"בנוסף, יש כמה זרמים בקהילה ולא פשוט לקרב את כולם. מהמקום שלי בתור צעיר ומנהיג רוחני. צריך לתת גם לדעת לתת תשובות, וגם להיות מודל לחיקוי. צריך לדעת איך להתמודד עם הכול".

האם את רואה את התפקיד שלך כשליחות?

"כן, שליחות רצינית מאוד. כצעיר שחונך פה בארץ במסגרות דתיות, שגדל פה בארץ, בעצם 'צבר', להתחבר למורשת שלי, לשפת הקודש געז וללמד את זה. לחנך את הדור הבא לשמירת המסורת והזהות שלו. אי אפשר להגיד שזה לא שליחות. כנראה שצריך לעשות את זה. וכנראה שאני צריך לעשות את זה, אני מאמין ששום דבר לא קורה סתם".

בפברואר האחרון החליטה ועדת שרים להכיר במעמד הקסים באופן רשמי כ"רועים רוחניים". מה אתה חושב על ההחלטה?

"עד היום לא הייתה הכרה בקסים. שהם משרתים את הציבור, מחנכים לשמירת תורה ומצוות ומנחילים את המסורת היהודית לעם ישראל. והיום, אחרי מאבק ממושך שהתחילו אותו לפני 30 שנה, ברוך ה', רואים את האור שבקצה המנהרה".

מה ההחלטה אומרת בפועל?

"קודם כל ההכרה אומרת שזה מעוגן בחוק. שהקסים הם המנהיגים הרוחניים. וגם שיש המשכיות, הילדים שלנו יהיו יכולים להיות פתוחים גם למסלול של הקסים וגם לרבנות. בעצם, אפשרות ללמוד את הדרך שלנו.

"דבר נוסף זה משכורת. בתור קס צעיר זה לא פשוט שמסתמכים בעיקר על כספים מהקהילה. ועכשיו תהיה משכורת".

"יש לך הזדמנות"

מה שהוביל את קס טמניו אל תפקידו כיום היה סיפור טרגי. כשהיה בן 18, מי שהיה המורה הרוחני שלו וגם דודו, נפטר במפתיע. בדיוק כשהיה אמור להתגייס. הקהילה שנשארה ללא קס שיוביל אותה התערערה. כשנשאלה השאלה מי יהיה הממשיך של הקס הנפטר, מיד עלה שמו של קס טמניו, משום היותו התלמיד המובהק של דודו והכרה בשליטתו המצוינת בחומר הנלמד.

על מנת לדחות את גיוסו הצבאי, נכתבה עצומה שעליה חתמו רבים, בהם אנשי הקהילה, נציגי המועצה הדתית, הרב הראשי, מועצת כהני הדת של הקסים וגם ראש עיריית חדרה שנרתם ואף כתב מכתב. כולם הסכימו על הצורך של הקהילה במנהיג רוחני וממשיך דרך.

מאבק זה הוביל לכך שקס טמניו התגייס לאחר תקופה בגיל 19.5, אך קיבל קיצור שירות ותנאי שירות שיהיו נוחים לתפקידו. וכך, מתוך הכאב נבנה מעמדו של קס טמניו כעמוד תווך בתוך הקהילה המקומית בחדרה.

איזה ילד היית?

"ילד שאוהב לשאול הרבה שאלות, את כל השאלות. ילד לא פשוט, אפשר להגיד קצת מופרע. ילד שאוהב להיות בתזוזה ולשחק הרבה. להיות הרבה בחברה, בעיקר בחברתם של מבוגרים ממני".

מה חלמת להיות שתהיה גדול?

"את האמת, אם היית שואלת אותי בגיל צעיר, בערך 12, אם היית רוצה להיות קס זה היה רק אם היה אפשר לשלב את זה עם כדורגל. אחרי זה הבנתי שאי אפשר לשלב בין השניים. התחלתי את הלימודים בגיל צעיר מאוד, למדתי את לימודי התפילות מגיל 9, אבל לא ידעתי לאן זה יתפתח מפה. אבל עם הזמן הבנתי שזה הכיוון. המשפחה אמרה 'הנה יש לך הזדמנות'".

תספר לי קצת על החיבור שלך כילד לעולם הלימוד.

"כבר בגיל 7 התחלתי ללמוד את האותיות האמהריות עם אבא ובגיל 9 כבר ידעתי לכתוב. בשעות הערב הייתי הולך ללמוד עם הקס, לימוד בעל פה של התפילות בשפת הגעז. הייתי לומד עם הפנים לכיוון ירושלים (הוא צוחק). את הכול שילבתי עם הלימודים בבית הספר, וגם עם הכדורגל".

חיבור חזק לשורשים

על הקירות בביתו של הקס תלויות תמונות משפחתיות רבות. חלקן מחתונות של בני משפחה, מאירועים משמחים וגם דיוקנאות של אישים מהמשפחה. הוא מצביע על הדיוקנאות בקיר ומסביר שבשלושה מהם מצולמים סבו ושני אחיו של סבו, גם הם היו קסים.

התחושה שמקבלים מהסביבה היא תחושה של חיבור חזק לשורשים, למסורת ולמשפחה. מה שמסביר את הדרך שבחר קס טמניו בשנים האחרונות. אך הוא מסביר שלמרות המשפחה ממנה צמח, לא הייחוס מכריע את הכף אלא הלמידה והרצון. "כל אחד יכול להיות קס", הוא קובע.

מתי בעצם התחלת את הדרך מנער צעיר למנהיג של קהילה?

"זאת התלבטות בגיל צעיר, ללכת עם הדבר הזה על הראש (מצביע על מצנפת הבד שלראשו – ל"מ). התפקיד הזה היה נראה לי מאוד גדול. אבל אחרי שיחות שעשיתי החלטתי שאני הולך על זה ובגיל 17 קיבלתי את ההכתרה הראשונית. היא נקראת 'דקון', הכתרה קטנה יותר מההכתרה הסופית. זאת בעצם ההתחלה להיותי קס".

מה כולל התהליך שלפני טקס ההכתרה?

"התלמיד והמורה שלו דנים לגבי המועמדות שלו יחד עם קס הקסים. ברגע שרואים שהוא בקיא בחומר הנלמד, מכיר את התפילות, את ההלכה הנהוגה ואת הברכות בשפת הגעז לפי מסורת האבות, וגם יודע אך להתנהג מול הקהילה בטקסים השונים. מחליטים לתת לו את ההסמכה".

כיצד מתנהל טקס ההכתרה?

"הטקס מתרחש במעמד של קסים מרחבי הארץ ומזמינים גם את הקהילה המקומית, לעיתים גם את המשפחה והמכרים מחוץ לעיר. בדרך כלל עושים זאת בתוך בית הכנסת".

לדברי קס טמניו, "הקהל מגיע לחצר בית הכנסת. מתחילים בתפילה, מושיבים את המועמד יחד עם אשתו. אישה, היא דבר מאוד משמעותי. כלומר, מי שרוצה להיות קס חייב להיות נשוי, מה שנקרא להיות שלם. הקסים מתחילים בתפילת שבח על כך שהגענו למעמד של הכתרת קס.

"כשמגיעים לחלק בתפילה שאומר בגעז 'נעו נסמם' (בואו נסיים – ל"מ), הקס מגיע ומכתיר את המועמד. הוא לוקח שש (בד לבן – ל"מ) וכורך את הבד סביב ראשו של המועמד. ואז מתחילים בקריאות צהלה ושמחה. לבסוף יש גם סעודה".

לגשר על הפערים

קס טמניו חובש לראש מצנפת בד לבנה, או בשמה באמהרית "שש" או "מטמטמיה", על פריט זה הוא מקפיד בכל יציאה מהבית. לגופו יש חליפת ספורט אפורה. השילוב בין שני פריטי הלבוש מסמל את החיבור המיוחד שקס טמניו יוצר בתוך הקהילה, מפגש בין שני עולמות מעט רחוקים.

מאז שהגיעה לישראל, הקהילה האתיופית חווה משבר עמוק. מצד אחד, הזהות שהלכה מעט לאיבוד בעקבות בכך שהנוער נשלח למסגרות דתיות שונות בתכלית מהמסורת של אבותיהם ומצד אחר, הניתוק של יהודי אתיופיה מהמסורת שלהם בעקבות תיוגם כ"לא-יהודים".

כך יצא שבמשך כ-30  שנה מוסדות המדינה לא הכירו במנהיגיה ומנהגיה הרוחניים, ולא נתנו אפשרות לפתח את המורשת העתיקה והמיוחדת שלה. לכן הצעירים שגדלו והתחנכו בארץ, מתקשים להתחבר למסורת שנראה להם כמיושנת ולא רלוונטית.

"כנראה אני צריך לגשר בין שני המקומות האלה העולם הצעיר והבוגר, לחבר את כולם", מסביר קס טמניו בנועם. "צעיר אמר לי 'אם מישהו בן גילנו יודע על מורשת יהודי אתיופיה, זה רק בזכותך. אתה הכרת לנו את הקסים והמסורת'". מקומו של קס טמניו בתוך הקהילה יכול לאחות את הקרע בין הדורות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במאי 2015 נערכה הפגנה גדולה של העדה האתיופית במחאה על אלימות משטרתית. מה אתה חושב על הפגנה זאת?

"השתתפתי בה, גם אנחנו בתור מנהיגים רוחניים ניסינו להשמיע את קולנו. הייתה מחאה מאוד לא פשוטה. לא הייתי חשוף למקרים האלה (של אלימות משטרתית – ל"מ) לא ידעתי שזה קורה באמת ועל רקע גזעני. זה משהו שנחשפתי אליו רק בשלוש השנים האחרונות. ברגע שאת רואה הרבה צעירים שופכים את הלב שלהם ומדברים בריש גלי. את מבינה שזאת תופעה נגד הקהילה שלנו והיא אלימה ביותר".

האם נתקלת בגזענות בגיל צעיר יותר?

"כן, יש תופעות של גזענות על רקע צבע עור. וזה קורה בל מקום, גם בבית הספר. יש אמירות אימפולסיביות בגיל צעיר 'שחור' ו'כושי'. גם בחיים הבוגרים במקומות ציבוריים. לעיתים יש העדפות על פניי, זה קורה הרבה וזה לא נסתר".

האם אתה חש בשינויים שמתרחשים בתוך הקהילה?

"אני חושב שאנחנו בדרך טובה, אני רואה המון צעירים שנכנסים ומשתלבים בתוך האקדמיה. ויש לדחוף את הצעירים להצלחה. גם מבחינה רוחנית. הרבה צעירים מתקרבים למסורת, לשורשים שלהם ולתרבות שלהם. אנשים מחפשים.

"מישהו סיפר לי שעד הצבא התבייש בשם שלו (באמהרית – ל"מ). הוא אמר, 'הייתי חי בתחפושת והייתי קורא לעצמי דניאל, אבל אחרי הצבא אמרתי לעצמי, אין להתחפש יותר וחזרתי לשם המקורי שלי', אנשים את רוצים ללמוד עוד על הזהות שלהם".

איך אתה צופה את העתיד של קהילת יהודי אתיופיה בישראל?

"לדעתי, כיום אנחנו ככה באמצע. יש עשבים שוטים שמנסים לנשל אותנו אבל אני מאמין שהכול זמני ויחלוף. אם נעצים את עצמנו בתוכנו, אנחנו נצליח. לא להתבייש במה שאנחנו. עם הרבה אמונה ותקווה הכול יהיה בסדר, אנחנו במקום ממש טוב".