פרויקט סמ"ן (סטודנטים מנהיגים נגישות) הוקם כדי לסייע לסטודנטים עם מוגבלויות בקמפוסים ברחבי הארץ. "כלי שאפשר דרכו להקל על אוכלוסייה מדהימה, מוכשרת, לפעמים חבויה מעינינו"

כתבה: ליאור תושיה / ערכה: נועה בן עזרא

בעשורים האחרונים חלה עלייה מתמדת במספר הסטודנטים עם מוגבלויות הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה, אך נראה כי הגדרות הנגישות של המוסדות נשארות על כנם וסטודנטים עם צרכים מיוחדים נאבקים במערכת על מנת לקבל הזדמנות שווה, פרויקט סמ"ן (סטודנטים מנהיגים נגישות) בא לעזרתם.

פרויקט סמ"ן מתפרש על 17 קמפוסים ברחבי הארץ, תחת התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית. במסגרתו פועלים יחד סטודנטים עם ובלי מוגבלויות, למען שינוי עמדות וניפוץ סטיגמות בקרב ציבור הסטודנטים הרחב והסגל האקדמאי ובכך שיפור החיים הסטודנטיאליים של סטודנטים עם מוגבלות, מבחינה פיזית, אקדמאית וחברתית כאחד. הפעילות כוללת יצירת מפגשים קבועים בין חברי הגרעין, פעילות אקטיבית לשינוי עמדות בקרב הגורמים השונים בקמפוס, ייזום והוצאה לפועל של אירועים, ימי שיא, ויצירת שיתופי פעולה לקידום זכויות אנשים עם מוגבלויות.

 

"סמ״ן הוא מעין תקווה, הפרויקט הוא כלי שאפשר דרכו להקל על אוכלוסייה מדהימה, מוכשרת, לפעמים חבויה מעינינו כמו פנינים שלא מקבלות את הבמה הראויה בשביל לחשוף את היוקרתיות והזוהר שטמון בהם", אומר סאלח בדרייה, רכז פרויקט סמ״ן באוניברסיטת חיפה.

אנטונלה פורטנוי, רכזת הפרויקט במכללת ספיר, מספרת על משמעות הפרויקט עבורה: "סמ"ן נתנה לי את האפשרות להביע את המקום שלי בתור מישהי עם מגבלה. בשנה שעברה בזכות הרכזת הקודמת, הפכתי להיות פעילה בסמ"ן בקמפוס בו אני לומדת, מכללת ספיר, ואין רגע שאני לא מודה לה על זה שהיא חשפה אותי לעולם הזה".

התוכנית מיועדת להגדיל את אחוזי ההצלחה באקדמיה של סטודנטים עם מוגבלות על ידי שיפור החוויה של הסטודנט בעת לימודיו. נועה חקיקיאן, מנהלת הפרויקט מטעם התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, משתפת בהתרגשות: "אני רואה בצורה חיה מאוד את השינוי שקורה אצל הרכזים, הרכזים עם המוגבלות מרגישים יותר בנוח לדבר על המוגבלות ואפילו להתגאות בה – לא להיחבא אל הכלים ולהעצים את המקום הזה".

"העולם של מוגבלות ונגישות קרוב אליי אבל מזווית אחרת", מספרת חקיקיאן על בחירתה בניהול הפרויקט, "יש לי בת דודה מאוד קרובה אליי עם תסמונת אנדלמן. אני זוכרת בתור ילדה הרבה מצבי כעס או עצב מתגובות שהייתה מקבלת ברחוב מקרה שזכור לי במיוחד הוא שאישה פנתה לדודה שלי ושאלה 'איך את מוציאה אותה למקומות ציבוריים? זה מפריע'. זה משהו שחרוט בי עד היום".

החיבור הזה לעולם הנגישות דחף את חקיקיאן לקחת חלק בפרויקט: "מוגבלות היא דבר מאוד מגוון החל מכיסא גלגלים ועד מגבלה נפשית, ובעקבות סמ"ן נפתח בפניי עולם מאוד חדש של סוגי נגישות וזה לגמרי שינה את איך שאני נכנסת לחדר, האם החדר נגיש או לא נגיש, מתאים או לא מתאים".

https://www.youtube.com/watch?time_continue=59&v=TNJHa3vz7VM&feature=emb_logo

 

בדרייה נשוי לאת׳יל, עורכת דין לקוית ראייה אשר במקרה שלה הלקות נראית לעין, בזכות המקל נחייה. "למען האמת, אני חושב שלולא הלקות שלה לא הייתי שם לב לעניין הנגישות", הוא מודה, "וזה לפעמים גורם לייסורי מצפון, ולתחושה של פספוס ועצימת עיניים, שלפני הידרדרות מצבה של אשתי מבחינת הראייה, לא הבחנתי בכך. לא הערכתי כמה הנגישות אמורה להיות מובנית ומוטמעת בחיינו, וזו הרגשה נוראית".

בשל מקרים כאלו, הפרויקט מציב לעצמו כמטרת על העלאת מודעות ויצירת אכפתיות. רכזת מכללת ספיר, פורטנוי, רואה את תפקידה כרכזת, בראש ובראשונה כהזדמנות לכך: "החזון שלי כרכזת הוא ליצור חשיפה לעולם של אנשים עם מוגבלויות ולהבנה שכל אחד מאיתנו הוא שווה, עם מוגבלות או ללא בסופו של דבר לכולנו מגיע שיהיו את אותן זכויות ושיתייחסו לכולנו באופן שווה וידברו אלינו בגובה עיניים".

התוכנית קמה מתוך הכרה כי האחריות לשינוי עמדות כלפי אנשים עם מוגבלויות ושיפור נגישות השירות במערכת ההשכלה הגבוהה, איננה יכולה להיעשות ע"י המוסדות האקדמאיים והמל"ג ללא מעורבות הסטודנטים עצמם. "אנחנו מקבלים 'לא' מכל מיני כיוונים", מסבירה חקיקיאן, "סטודנטים שמבקשים התאמה מסויימת ממרצה ומקבלים סירוב בניגוד לתקנות הנגישות, או סטודנטים לקויי ראייה או שמיעה שביקשו את המקומות השמורים מסטודנטים שכבר ישבו שם והם לא הסכימו לקום עבורם".

"אני אף פעם לא חושבת שה'לא' הזה מגיע מתוך רוע, שנאה או כעס אלא מחוסר מודעות או חוסר אכפתיות", משתפת חקיקיאן. "בשביל זה אנחנו קיימים. זה התפקיד שלנו, לעורר מודעות ולעורר אכפתיות. אני לא מסתכלת על אנשים ואומרת שהם רעים, אנחנו לא בתקופה הזאת, הם פשוט לא מודעים".