מאת משה סלע

ספרופולוס היווני הוא המאמן העשירי שהונחת במכבי תל אביב בחמש שנים האחרונות מאז עזב דייוויד בלאט ל-NBA ומאז הקבוצה לא מתרוממת. הסיפור של מכבי מזכיר את מכבי חיפה כדורגל, שגם אותה עזב מאמן מצליח – אלישע לוי, לאחר שגורש ממנה, ומאז עזיבתו הקבוצה לא מצליחה להתרומם

ידוע לכל חובב ספורט העניין שהרבה יותר קל להחליף מאמן של קבוצה, מאשר את הקבוצה עצמה. כמעט כל מועדון ספורט בעולם שאיננו מצליח להגיע לשאיפות אליהן רצה, או שלחילופין נמצא במשבר, יעדיף לפטר מאמן מאשר לשחרר שחקנים. מה לעשות – שחרור המאמן בלבד חוסך עלויות, ועל הדרך מייצר אפקט אצל שחקנים החוששים לגורלם. הם מציגים רמה משופרת יותר בתקופת המשחקים שלאחר הפיטורים.

אלא שנראה כי היד הקלה על ההדק בעניין פיטורי מאמנים פוגעת קשות בקבוצות. הנזק הכלכלי שפיטורים אלו הסבו לקבוצות, היה כבד יותר מאשר להחליף את כל הקבוצה לאותו פרק זמן (מה לעשות- כולנו חכמים בדיעבד). היד הקלה על ההדק נובעת בין השאר כיוון שמאמנים אינם מוערכים מספיק ברוב המקרים, ונוטים לייחס להם את כשלונות קבוצותיהם בלבד. ההצלחה מיוחסת לשחקנים הרצים על כר הדשא או על הפרקט. חלוקה דיכוטומית שעושה עוול עם המאמנים. נראה כי שני מקרים שממחישים ומבליטים את העניין בצורה הטובה ביותר הם של מועדון הכדורסל מכבי תל אביב ושל מועדון הכדורגל מכבי חיפה.

תחילה, למכבי תל אביב. נחזור לרגע ארבע שנים אחורה, ל- 18 במאי 2014. ערב מרגש עבור אוהדי מכבי תל אביב. קבוצתם זכתה באליפות אירופה בכדורסל באותו רגע לאחר שהגיעה כאנדרדוג מובהק למעמד הפיינל פור, זכייה כנגד כל הסיכויים והתחזיות. סנסציה אם תרצו. מתראיין אחד הבעלים דייויד פדרמן לערוץ הספורט, וכאשר הוא נשאל על הישארותו של דייוויד בלאט בתפקיד מאמן הקבוצה, הוא נשמע נינוח. אפשר לומר מעט זחוח, ואומר שדייוויד ישאר בתפקידו במאה אחוזים. לאחר כמה חודשים בלאט מקבל את הצעת חלומותיו – משרת מאמן ראשי בליגת ה- NBA. הוא עוזב את מכבי תל אביב לטובת הגשמת חלומו.

עכשיו, למכבי חיפה בכדורגל. הקבוצה לא משחקת כ"כ טוב, אך ממוקמת בצמרת ליגת העל בכדורגל. הקבוצה של לוי התהדרה בתואר אלופת המדינה זה שנתיים ברצף, והיתה יכולה להיות מוכתרת שלוש שנים ברצף, אלמלא אותה אליפות קיזוז (אז זכתה הפועל תל אביב באליפות – אליפות עם כוכבית יש שיגידו). במשך כל העונה מכבי חיפה לא משחקת כדורגל מבריק, אך עומדת במבחן התוצאה באופן יחסי. הקהל של חיפה עושה ללוי את המוות. החל מקללות, גידופים, קריאות "תתפטר" שריקות בוז ועד לאותו רגע זכור. זריקת מוט ברזל מהיציע שכמעט ופגע בלוי. בהמשך אלישע לוי מפוטר ממכבי חיפה, והקהל החיפאי לא מבין כמה הוא הולך להתגעגע לאיש אותו גירש בחמת זעם.

מה משותף לשני מאמנים אלו? שניהם היו אנדרייטד בקבוצתיהם. דייויד מתל אביב היה על סף פיטורים במהלך העונה שבסיומה זכה באליפות אירופה. אלישע לא הצליח לסיים את העונה למרות שחיפה תחתיו זכתה בתארים ורצה חזק בצמרת. אומנם יש הבדלים. בסופו של דבר את בלאט רצו להשאיר והוא שבחר לעזוב. ואילו לוי פוטר, אך הורגש כי לשניהם לא היתה מספיק הערכה הן מצד הנהלות המועדונים בהם עבדו, והן מצד קהל האוהדים. אם בעלי קבוצותיהם היו צריכים לחזור אחורה בזמן ולהחליט אם להשאיר אותם או לא, אני מניח שהם היו בוחרים באופציה הראשונה.

אז האם אתם עדיין בטוחים שעדיף להחליף מאמן על פני חצי קבוצה?