מאת שרה מי-מרום
לקראת גמר תוכנית המוזיקה The four שעשתה לאחרונה עלייה לישראל בעונה הראשונה ברשת 13, זה הזמן לחשבון נפש. האם התוכנית הצדיקה את הרייטינג של הצופים בשעת הפריים טיים או שזהו ניסיון של ההפקה לדחוף תכנים ולמלא לו"ז שישאיר את הצופים בערוץ רשת 13?
אם תשאלו את חבריכם, סביר להניח שאחוז לא קטן מהם מעולם לא שמע על התוכנית The Four ואחוז גדול עוד יותר כלל לא צפה בה. הצלחתן של תוכניות ריאליטי מז'אנר המוזיקה מדורגות על-פי כמות הרייטינג שלהן, אבל כישלון כמו שקרה לדה פור מצריך חשיבה מחודשת וביקורת עצמית של ההפקה. הנה מספר דברים שיעזרו לה להבין את חוסר ההצלחה.
דה פור היא תוכנית שפותחת את העונה עם ארבעה זמרים שנבחרו מראש וטובים מספיק כדי להגיע לגמר התוכנית. במהלך הפרקים מגיעים זמרים שמנסים לקחת את מקומם של הרביעייה הפותחת ולהגיע לגמר. בשלב הראשון, המתמודדים יעברו אודישן מול השופטים ורק לאחר שיקבלו ארבע טבעות כחולות, יוכלו לעבוד לדו-קרב מול אחד מהרביעייה. מתמודד שקיבל טבעת אדומה אחת, ימצא את עצמו מחוץ לתוכנית. לאחר הדו-קרב עם אחד מהרביעייה, הקהל באולפן מצביע ובוחר את מי שלדעתו ראוי לקבל כיסא ברביעייה.
בואו נבחן את הדברים מקרוב ונתחיל במטרת התוכנית. נניח שצופה ישראלי, נקרא לו אורן, יושב ביום שלישי אחרי יום עבודה מפרך, כוס הקפה כבר מוכנה, מהדורת החדשות לקראת סיום. האם אורן שלנו ימשיך לצפות בדה פור? תלוי מה הוא מחפש. אם הוא מחפש בידור ברמה נמוכה וצחוק, כנראה שלא ימצא זאת בתוכנית, אך אם הוא מחפש מוזיקה ברמה גבוה וכמעט אפס בידור, יש שיגידו שזה המקום בשבילו.
נעבור לחלוקת התפקידים בתוכנית. כדי לייצר תוכנית ריאליטי טובה ובעלת רייטינג גבוה, צריך שופטים טובים ובמינון הנכון מכל סוג, וצריך מתמודדים טובים עם סיפור. ניתן לזהות בקלות על איזו משבצת יושב כל אחד מהשופטים בתוכנית החדשה של רשת 13: מוקי כמובן קיבל את תפקיד השופט הקשוח וה"אחראי" שבחבורה. נדמה כי הוא נהנה לשחק את התפקיד הזה (אולי כי לאחרונה נהפך גם לשחקן). ברוב הדיונים לגבי המתמודדים מוקי הוא זה שאמר את המילה האחרונה, והמתמודדים יחד עם שאר השופטים נושאים את עיניהם אליו בתפילה שייתן להם את אישורו. לזכותו ייאמר שלרוב הביקורת שנתן הייתה עניינית וניכר בו הניסיון כשופט בתוכנית מוזיקה, אף שלעיתים פסל מתמודדים מ"חוסר טעם אישי". בקיצור: תלוי באיזה יום נפלתם עליו.
נמשיך עם המלכה האם ושמה מארינה מקסימיליאן: זמרת בעלת קול עוצמתי ולב רחב, יש שיאמרו מדי רחב. כמובן שעל המשבצת (או הכיסא) עליה היא יושבת כתוב: "האמא הטובה". מקסימיליאן הצהירה כבר מתחילת התוכנית שתיתן מילות חיזוק למתמודדים על האומץ בהשתתפות ובשם האמנות. לעיתים נדמה כי היא כמו ילדה בממלכה קסומה שבה הכל ורוד ונוצץ. חוסר הרצינות והענייניות שלה ניכר בביקורת שלה כלפי המתמודדים והתחושה היא שתפקידה הוא לאזן ולהרגיע את מוקי היושב לצידה, כשמדי פעם הרים את קולו וצעק. בקיצור: אם אתם מחפשים מילה טובה, מארינה היא הכתובת.
המלכה הבאה בפאנל השופטים היא דקלה. חוסר הניסיון שלה בשיפוט השתנה לטובה במהלך פרקי התוכנית. נראה כי היא הגיעה במשבצת "המפרגנת", אך עם התקדמות התוכנית, הביקורת שלה נעשתה עניינית יותר והיא החלה לעמוד על שלה. המשבצת כוללת גם את הקול הנשי והפמיניסטי שבחבורה. בקיצור: לכו אל דקלה ותקבלו את האמת.
המשבצת האחרונה נתפסה על ידי גלעד כהנא. הוא נכנס לתוכנית כשופט "קשוח" נוסף אך הניסיון כשל. המסכה בצורת משקפי שמש ששם עליו כהנא במהלך כל התוכניות לא יצרו את התדמית הקשוחה ולהיפך, ככל שעבר הזמן הוא התגלה כרך, מושפע בקלות מדעותיהם של חבריו לפאנל ולעיתים הציג ביקורת שאינה הוגנת כלפי המתמודדים. בקיצור: אל תלכו אליו, הוא לא תמיד יגיד את האמת.
התפקיד הבא שייך לרביעיית דה פור. הרביעייה הפותחת של העונה כללה זמרים מז'אנרים שונים במוזיקה: מיי פיינגולד, שיר לוי, שרית אביטן ויונתן אבידני. הרביעייה בהחלט נראתה כבחירה מעולה של זמרים מומחים בתחומם. זמרים שונים הגיעו לאודישנים וניסו לקחת את מקומם של הרביעייה וניכר בבירור שיש התערבות של ההפקה: שרית אביטן, התמודדה בכל אחת מהתכניות בדו-קרב מול מתמודד, ניצחה את כולם והגיעה לגמר. אביטן היא הזמרת היחידה מבין הרביעייה הפותחת שהגיעה לגמר. היא זמרת מעולה אך התמודדו מולה מספר מתמודדים שהיו ראויים לקחת את הכיסא והפסידו בדו קרב פעם אחר פעם.
דוגמא נוספת להתערבות ההפקה היא בבחירת הזמר לדו-קרב. המתמודדים שהגיעו לשלב הדו-קרב והיו צריכים לבחור מול מי לשיר, כשנשאלו על הבחירה שלהם, רובם לא ידעו מה לענות ולרוב ענו "אני באמת לא יודע למה בחרתי בה" או גמגמו בחוסר ידיעה מה לומר.
תפקיד המנחה היה אולי הבחירה החכמה ביותר שעשו מפיקי התוכנית. המנחה אסתר רדא, ללא עבר בהגשת תכניות אחרות בפריים טיים ובעצמה שחקנית וזמרת, עשתה עבודה טובה. נראה כי לקחה ברצינות את התפקיד ולא נראתה מתאמצת, נדמה כי התפקיד מתאים לה ויוצא ממנה בקלות ואותנטיות. רדא היא האתיופית הראשונה שמנחה תוכנית פריים טיים בישראל.
מתמודדי התוכנית גם הם ליהוק מוצלח של ההפקה. המתמודדים הם זמרים ברמה גבוה, עברו סינון קפדני שהשאיר רק את הזמרים הטובים. כמו כל תוכנית ריאליטי, ניסתה ההפקה לייצר רייטינג באמצעות סיפורים אישיים ונוגעים ללב של המתמודדים אך הדבר לא הוריד את רמת התוכנית, מה שאי אפשר לומר על מתחרותיה בז'אנר המוזיקה.
דבר נוסף שבאמצעותו ניסתה התוכנית לייצור עניין הוא נושא הטבעות. לאחר כל הצבעה של השופטים, הוצגו הטבעות אחת אחרי השנייה, הדבר לקח זמן רב ולרוב הכיל את אותה התוצאה: שתיים ראשונות תמיד כחולות ושתי הטבעות שלאחר מכן השתנו ממתמודד למתמודד, דבר שגרם לצופים רבים לעזוב את התוכנית מחוסר סבלנות ולעבור לערוץ אחר, אולי אפילו לא לחזור.
אז האם התוכנית הצליחה? הנתונים מראים שלא. דה פור נמכרה לרשת פוקס האמריקאית עוד לפני עלייתה לשידור בישראל וכללה שמונה פרקים. ברשת תכננו לשדר 20 פרקים אך כישלון התוכנית גרם לה לקצץ במספר הפרקים ולהעלות רק שמונה. כבר מהתוכנית הראשונה שעלתה, הנתונים לא היו מזהירים: 9.2% לדה פור מול 16.1% ל"מטבח מנצח" בקשת 12. לאורך העונה, תוכניותיה השונות של קשת זכו לרייטינג גבוה בעוד דה פור ממשיכה "לצנוח" עד לשיא שלילי באחת התוכניות של כ-5 אחוזי צפייה.
לסיכום, נראה כי כישלונה של התוכנית ברור. ליהוק השופטים לא הצליח, וכנראה שהישראלים סולדים מניסיון לייצר מתח מוגזם. הצופה הישראלי אינו טיפש, הוא מבין כשמנסים לעבוד עליו ולא ייתן לזה יד. הישראלים מזהים כשמביאים להם טראש ולפעמים דווקא מחפשים זאת, אבל כשמנסים לעשות זאת במסווה של תוכנית עם רמה גבוהה, זה לא עובד. להבא יצרכו המפיקים לתת לצופים את מה שהם מחפשים או שימצאו את עצמם שוב בתחתית שרשת המזון. הדבר היחיד שנתן לה קצת יתרון הוא הסיבה שלא משודרת כרגע תוכנית מוזיקה מתחרה, תארו לכם מה היה קורה אם באותו הזמן בקשת 12 היו משדרים את "הכוכב הבא לאירוויזיון".