עצרתם פעם לחשוב איך גוף שמחדש מילים בעברית מרשה לעצמו להיקרא בשם לועזי? תפסנו את ד"ר אבשלום קור לשיחה קצרצרה בנושא. "סירבתי להצטרף לאקדמיה", חשף קור – וסיפר איך לדעתו צריך לקרוא למוסד הוותיק
כתבה: נועה בן-עזרא / ערכה: ליאור תושיה
ודאי שאלתם את עצמכם אי פעם אם אומרים מזרן או מזרון, אם צריך לומר ישן או יושן ומי בדיוק המציא את המילה יישומון לאפליקציה. האקדמיה ללשון העברית היא הגוף האחראי על המצאת והטמעת מילים חדשות בשפה העברית. על פי הערך בוויקיפדיה, המילה אקדמיה היא "מוסד לפיתוח, שימור והפצת הידע האנושי, בכל תחומי המדעים לסוגיהם. כיום מתייחס המונח בעיקר למוסדות להשכלה גבוהה".
מקור המילה אקדמיה הוא ביוון העתיקה. הראשון שעשה שימוש במילה זו למוסד לימודים היה אפלטון, שקרא כך לבית הספר שהקים לפילוסופיה. דוגמה מובהקת לשימוש במילה זו בעברית היא בשמו של המוסד "האקדמיה ללשון העברית" שנכנס לתודעתנו לאחרונה כשהחל להיות פעיל בפייסבוק. בעמוד חושפת האקדמיה את הציבור למקורות ופירושים של מילים נפוצות ואף משתפת אותם בתהליך בחירת שמות חדשים למילים לועזיות.
עוד מימי אליעזר בן יהודה הבנו שלהחיות את השפה זה לא פשוט, אך חשוב. אז איך גוף כה הכרחי לאומה עם חזון ושאיפות, מרשה לעצמו להשתמש בשם לועזי? אקדמיה היא איננה מילה בעברית. איך מתיישב האבסורד הזה ולמה כל כך קשה למצוא שם חלופי למילה זו?
"האקדמיה ללשון העברית לא יכולה להיאבק למען העברית באופן מלא אם היא בעצמה אין לה שם עברי", טוען ד"ר אבשלום קור, מומחה לשפה העברית, שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה. אבשלום מסביר כי אחת הסיבות העיקריות לאי רצונו להשתייך לאקדמיה ללשון העברית היא העובדה כי בחרה לעצמה שם לועזי: "אני משום כך סירבתי להצטרף כשהפרופסור משה בר אשר, נשיא האקדמיה, הציע לי להצטרף".
אז איך מוסד כה נעלה עם שליחות גדולה שכזו מקל על עצמו ולא מוצא שם חדש ותקין? מישהו כבר חשב על השאלה הזו. זאב בן חיים מתייחס לכך במאמרו "מלחמות של לשון – לקראת הקמת האקדמיה ללשון העברית". על פי המחקר שלו, ראש הוועד ללשון נפתלי הרץ טור-סיני נלחם לשמר את המונח הלועזי "אקדמיה" בטענה שהוא נושא עמו משמעות תרבותית. דוד בן גוריון, שכיהן כראש הממשלה באותה תקופה, התנגד לדעתו של נפתלי הרץ. הוא טען שכחברה אנו מושפעים מתרבות אירופאית המאמינה בסיפורי יוון העתיקה, לדבריו ביפן או הודו בוודאי לא משתמשים במילה הזו משום שהם לא מושפעים מתרבות המערב. ואין זה הגיוני שגוף עם אחריות כזו ימשיך להטמיע את יוון ורומי בשפתנו הקדושה.
יוסף קלוזנר בא לעזרת חברו נפתלי הרץ טור-סיני, ופנה לבן גוריון בניסיון לשכנע אותו בצדקתם. "לאומני אני בכל ליבי ונפשי", כותב קלוזנר, "אבל אין אני פוסל מילות מקובלות בכל לשונות תרבות". ניסיונותיו לא ריגשו את בן גוריון, שהמשיך בשלו והתנגד להבאת החוק אל הצבעת הממשלה.
עם הזמן בן גוריון פרש מתפקידו ומשה שרת תפס את מקומו. תפישתו של משה שרת דמתה לתפישת בן גוריון. הוא דגל בכך שמוסד מסוג זה צריך להיות "זך כגביש" וכי יש בזה "בחינת טומאה בהיכל קדושה" כדבריו. במרוצת השנים משה שרת איפשר את הקמת מוסד האקדמיה ובסעיפו הראשון נקבע כי על המוסד עצמו לבחור את שמו, בציפייה שאנשיו יבחרו לו שם עברי. אך לא כך קרה הדבר. אנשי האקדמיה הצביעו פה אחד לשמר את השם.
ד"ר קור מוסיף כי לדעתו יש לחזור לשם הראשוני של המוסד: "במסכת אבות כתוב 'יהי ביתך בית ועד לחכמים' אין דבר יפה יותר מהשם 'הועד ללשון העברי' שהיה נהוג עוד בימי אליעזר בן יהודה". ד"ר קור ממשיך ואומר כי "רע מאוד שבפרסומות עדין שומעים טעויות עברית והרבה לועזית מיותרת". לדעתו, "גוף שלא ייקרא 'אקדמיה' יוכל להיאבק עליהם ביתר קלות".
אך יחד עם כל זאת, מדגיש אבשלום: "חשוב לי לציין שאתר האקדמיה ללשון עברית הוא אתר משובח שנותן שירות רחב, עמוק, עצום, מרענן ומשמח לעם ישראל! ויש צוות גדול של עובדים מסורים ידענים וחרוצים ואחרי כל זה – השם מונע אפשרות למאבק על דברים רבים בחוצותינו, בשידורינו".