הכירו את הזוג הצעיר שגר בקבר רחל

אוטובוס מגיע פעם בארבע שעות, מול הבית עומדת משאבת ביוב ואת חשבון החשמל משלמים לרשות הפלסטינית. תחיה וצור פלס מספרים על החיים במתחם המבודד בבית לחם: "החומות נראות מפחידות, אבל בטוח כאן יותר מאשר במקומות אחרים ביהודה ושומרון". יש חיים בקבר רחל

"משהו על ההווי של המקום", תחיה כותבת לי בהודעה, "אנחנו בדרך הביתה ועברנו ליד הציון ואז שתי נשים הציעו לנו חבילת סוכריות 'בואו בואו' תעשו ברכה. זה רק פה קורה. או שיש פה 'סעודות אמנים' וקוראים לך בואי בואי תברכי כשאת בדרך הביתה". 

את תחיה וצור פלס אני מכירה כבר כמה שנים, למען האמת אני שידכתי ביניהם. איפה הם גרים תשאלו? בקבר רחל. רחל אמנו על פי המסורת נקברה בדרך בית לחם, אפרתה, כאשר ילדה את בנימין בדרכם לארץ. רחל אמנו נתפסה כדמות המחכה לעם ישראל שישוב מהגלות ושהיא שומעת את כאבם. באים לקבר המון אנשים להתפלל ולבקש על מחסורם.

צור ותחיה, ספרו על עצמכם

תחיה: "אני במקור מעופרה, אחרי מדרשה ושנתיים שירות לאומי התחתנתי עם צור ובאנו לגור פה. אני סטודנטית שנה ב' במכללה בירושלים".

צור: "אני במקור מנהריה, שנה לפני הגיוס למדתי במכינת עטרת כהנים ואחד הר"מים (רב מלמד . ו.ה)  הוא ראש הישיבה של קבר רחל ותוך כדי הצבא הייתי איתו בקשר. אחרי הצבא חיפשתי מקום ללמוד תורה וזה היה ברור שאני מגיע לקבר רחל וזה מה שעשיתי. למדתי שלוש שנים בישיבה ואז התחתנו ועברנו לגור פה ביחד. מאז אנחנו גרים פה שנה וחצי".

מה ההיסטוריה של המקום?

"המבנה  נרכש כבר ב-2003 אבל היו בעיות ביטחוניות ולכן לא הסכימו לאנשים להיכנס למבנה הזה. לפני 12 שנה הסכימו לבחורי הישיבה ללמוד שם כמו שצריך. בהתחלה אמרו להם לצאת בצהריים עד השקיעה. ולאט לאט הסכימו יותר ויותר. עדיין אבל לא נתנו להם לישון שם. לפני שמונה שנים קיבלנו אישור, או אפשר להגיד 'קבענו עובדות' ואז קיבלנו אישור שאפשר לישון שם. לאט לאט גדל וגדל והתווספו גם קראוונים מאחורה. המבנה של הישיבה שנרכש הוא בעל שלוש קומות והתווספו גם עוד בתים, משחקים לילדים, גן שעשועים יפה, מחסנים…כרגע אנחנו 11 משפחות, כ-25 ילדים ו30- בחורים ישנים בישיבה ועוד 15 אברכים בישיבה".  

איך נראית צורת החיים בקבר רחל?

צור: "הבתים פה מחולקים לשני אזורים בערך: הבתים הראשונים התחילו בתוך המבנה ערבי שקנו ומחולקים בקומה הקרקעית של המבנה ושתי דיקות בקומה השנייה של המבנה מעל בית המדרש. שאר הבתים הם משחקיות שהתפתחו – מבנים שבנו בבנייה קלה בהתחלה למשחקיה ואז זה התפתח למשחקיה ובית. עוד בית נבנה בתור חדר אירוח לר"מים של הישיבה, עוד בית היה כצריף שלא ברור איך נכנס לתוך החומה. עוד צריף ששימש כמחסן של הישיבה ומשמש גם כמחסן גם משרד וגם כחדר ואחרי הפך לבית. יש עוד בית בודד במערכה שהוא הבית שלנו שהוא נבנה מתוכנן מראש לבית. מבחינת תשתיות – יש לנו חשמל שמגיע לישיבה וכולם יושבים עליו. החשמל מגיע מבית לחם ומשלמים לחברת החשמל של הרשות הפלסטינאית שהם לוקחים מחברת החשמל הרגילה של ישראל. אותו החשמל שהצבא משתמש בו, אנחנו חיים עם זה סבבה. ביוב זה סיפור מאוד נחמד פה וחלק מהווי החיים שלנו, יש לנו משאבת ביוב מול הבית שהיא חלק מאוד נוכח מהחיים בישוב".

תחיה: "מבחינת תחבורה לדוגמה – יש קו עד קבר רחל רק פעם בארבע שעות בערך. אנחנו חצי שנה אחרי החתונה בערך קנינו רכב, גם מעוד סיבות וגם מהסיבה שמאוד קשה להיות פה בלי רכב- קניות ועוד… מבחינת ביטחון – אני תמיד אומרת שזה מקום יותר בטוח מהרבה מקומות ביהודה ושומרון למרות שהחומות מסביב גורמות למקום להראות כאילו מפחיד. קודם כל הן קיימות, והן גורמות לכך שגם אם רוצים לזרוק עלינו דברים רוב הפעמים להיתקע בחומה ולא להגיע אלינו. יש פה גם כוחות גדולים מאוד של מג"ב כל הזמן והם ישר קופצים, נכנסים לבית לחם, עושים מה שצריך כשמשהו קורה".

"אין אף רשות מקומית במקום הזה אנחנו לא חלק מירושלים ולא חלק מגוש עציון", מספרת תחיה, "אז יש לנו מיסי יישוב שכל משפחה משלמת 100 שקל ועם זה אנחנו עושים לעצמנו את הגינון, שיפוצים, ערבי נשים, דברים יישוביים. עכשיו יש גן שעשועים חדש שנבנה בעשרות אלפי שקלים וזה מהתרמה שעשינו. השירות היחיד שעיריית ירושלים נותנת לנו זה פינוי זבל".

מה הקשיים לגור בקבר רחל? ויש פחדים?

תחיה: "הקושי הוא קודם כל שזה מבודד אי אפשר לקפוץ למכולות או משהו כזה, זה דורש יציאה עם הרכב של רבע שעה לפחות. עוד משהו זה מול הגורמים פה, בעיקר מול גורמי הביטחון, לא מאפשרים לנו לפתח את הבתים ולבנות, עוד קושי מול הגורמים הביטחוניים, לא מאפשרים לנו ללכת ברגל מהשער למתחם פה. אבל בשבתות כן מאפשרים וכל פעם הם מביאים תירוץ שונה למה אסור. קושי נוסף הוא שאין פה גישה בשבת למקום, לפעמים לא מצליחים לארגן מניין.  פחדים מבחינה ביטחונית אני חושבת שאין בכלל. באמת יש פה דברים ביטחוניים פעם ב…, לעיתים רחוקות".           

 בזמן מבצע "שומר החומות" היה בקבר רחל מתיחות מורגשת?

תחיה: "הייתה יותר זריקת אבנים, יותר התפרעויות בבית לחם, החיילים נכנסו הרבה לבית לחם".

צור: "היינו הולכים לישון לצלילי קולות של ירי".

תחיה: "שומעים כל דבר שקורה בצד השני אז בשומר החומות זה היה חזק. לי קרה שיצאתי לתלות כביסה בחוץ דברתי עם אחת השכנות ופתאום אבן קטנה נוחתת לידנו, היינו בשוק".

משהו מעניין או מרגש שחוויתם בקבר רחל?

תחיה: "שבוע וחצי לפני החתונה באנו לכאן כדי לנקות את הבית, תפסנו טרמפים מהצומת פנימה ועצרו לנו שתי מבוגרות. אחת ישר שאלה אותנו 'אתם זוג?' אז אמרנו לה שכאן ועוד שבוע וחצי מתחתנים הן התלהבו בטירוף  ושאלו איפה נגור. אמרנו להן. אחת מהן אמרה 'מה? אנחנו לא מאמינות זה נפל לנו משמיים'. ואחת אמרה שהיא בדיוק באה מפוקס הום וקנתה שני כלים מהממים ושהיא תביא לנו מתנה לחתונה. כמובן שאמרנו שהיא לא צריכה. כשהגענו לחניה הזמנו אותן לראות את הבית והן באו והתלהבו והביאו את המתנה. זאת הייתה חוייה ממש מיוחדת".

מה מחזיק אתכם במקום כל כך מורכב ולא פשוט?

צור: "הקדושה של המקום. השליחות, שהיא מתחלקת לזה שיש עניין לגור בכל בארץ ישראל, ולהתיישב בכל מקום בארץ ישראל אבל יש נקודות ספציפיות שיותר צריכות חיזוק, וכל אחד איפה שהוא מוצא את עצמו. אנחנו פה כי בעצם זאת נקודה שרצו למסור אותה כמה וכמה פעמים, כשבאמת חלק מהפעמים היא יצאה מרשותנו. המטרה שלנו היא קודם כל שזה לא יקרה שוב. שאפילו לא תהיה מחשבה למסור את קבר רחל. הנקודה במבט היותר רחוק היא שיש לנו פה משימה להקים עיר יהודית גדולה. לחזור לעיר של דוד המלך, העיר שבה הוא גדל, שממנה יצאה מלכות והסנהדרין ישבה פה".

תחיה: "ולהגשים את הנבואה של 'ושבו בנים לגבולם' במובן הכי עמוק. פה זה נאמר".

תרצו לגדל ילדים בקבר רחל?

תחיה וצור ביחד: "בטח! הילדים פה צדיקים ומתוקים".

יש לכם איזה מסר שחשוב לכם להגיד לקוראים?

צור: "אנחנו רוצים להעלות את המודעות למקום ולמשמעותו. ולגעת בנקודה של ההתישבות פה, שקצת נשכחה במפת ההתישבות – כי זה תמיד היה על הדרך". תחיה: "כשמאמינים במשהו באמת שום דבר חיצוני לא משפיע ומכריע".

עוד כתבות

כתיבת תגובה