ארכיון תגיות: ישראל

לצחוק כדי לחיות

אחרי כל אירוע גדול בישראל, הרשת מוצפת בשלל סטטוסים וממים שהופכים את המקרה הרציני לבדיחה גדולה. אמיר מויאל, אושיית רשת, מסביר איך עושים את זה נכון, וד"ר רותי הרפז מדגישה שכדאי להיזהר כשמשתמשים בהומור

כתבה: מיכל עמיצור / ערכה: הודיה גרוס

החדשות בישראל רצות מאירוע לאירוע, ביו פיגוע וטילים לטונה מקולקלת בארומה. בכל יום שערוריה חדשה על הפרק, וכאשר אחת כבר מוצתה ישר תגיע אחרת להחליפה. אך מה הופך כל שערוריה קטנה, בארצנו רוית החדשות, לסערה כל פעם מחדש וכיצד הישראלים מתמודדים עם המציאות השותפת. 

שערוריה או מקרה שעולים לסדר היום הציבורי צוברים תאוצה והופכים לאירועים משמעותיים בין היתר כאשר הם הופכים לוויראליים ברשתות החברתיות. שיתופים, תגובות, לייקים על פאנצ'ים מכל הסוגים וממים מלבים את האש. את התגלגלות האירוע ראינו בשנים האחרונות בכל מיני אירועים ומקרים שקרו במדינתנו. החל מהחורף מלא המשקעים שהגיע אלינו והציף אזורי רבים בארץ, פרשת הטונה המקולקלת בארומה שהפכה לבדיחת היום, בחירות חוזרות ונשנות, המצב הביטחוני בדרום, ובעצם מה לא?! מצבי לחץ, פחד וחרדה מובילים רבים מאיתנו להתמודדות עם המצב על ידי הומור ולפעמים אף בהומור שחור. 

הומור ברשת.

אמיר מויאל, אושיית רשת, כותב וסטנדאפיסט, מסביר על אופן כתיבת הומור, השימוש בו כדרך התמודדות עם נושאים כואבים, וכן על התגובות של קהל הגולשים והקוראים. 

איך כותבים פאנץ' על אירוע חדשותי?

"כשזה מגיע לכתיבה קיימות שתי אפשרויות. לפעמים זה מגיע מיד, בהבזק. משהו חד שפשוט נשלף החוצה בבת אחת, מנוסח וטוב. האפשרות השנייה, שהיא מצויה יותר, זה שאתה באמת יושב וחושב. זה יכול להיות ברמה של יש לי מה להגיד, אני יודע מה אני רוצה להגיד, אבל אני לא יודע איך לנסח ולפעמים זה גם לשבת ברמה של 'מה אני רוצה להגיד', אם בכלל".

מתוך עמוד הפייסבוק של אמיר מויאל.

הומור לפעמים נוגע במקומות כואבים, לא מפחיד להשתמש בו?

"אני לא יודע אם הייתי מגדיר את זה פחד. לפעמים יש רגישות. לפעמים אם מדובר בנושא כואב, אתה לא רוצה לפגוע באנשים. אז בהחלט מפעילים שיקול דעת. גם אם מדובר באסון, גם אם מדובר בנושא שהוא טאבו, גם כשהקהל שלך הוא דתי ברובו, צריך להיות רגיש, אבל קרה לי גם שכתבתי דברים שידעתי שלא כולם יוכלו לקבל אותם והרגשתי שאני שלם איתם והם אכן נכתבו. האם יש פוסטים שאני מתחרט עליהם? לא באופן דרמטי. אולי פה ושם עניינים של ניסוח, אבל מכיוון שאני שקול בדרך כלל ולא ממהר להוציא דברים, לא קרה בכל שנותיי כאן (כמעט 10) שכתבתי משהו והתחרטתי ממש".

יש אנשים שכועסים? איך התגובות של הגולשים?

"בתגובות כן לפעמים יש כאלה שכועסים. זה יכול להיות אנשים מהמחנה השני, אנשים שמקפידים יותר ממך ברמה התורנית, אנשים שחושבים שאסור לצחוק על נושא מסוים וכו'. למדתי להתמודד. אם הביקורת היא עניינית ומכבדת, אז אני גם משיב ומתייחס. אם הביקורת מתלהמת, אני מתעלם או אם אני לא מסוגל להתעלם, מנסה להרגיע או להוציא קצת אוויר מהתגובה שלו. לעיתים רחוקות, אם המגיב חוצה את הגבול ומגיב אישית, אני קצת נכנס בו. אבל זה די נדיר".

הומור ברשת.

הומור הוא דבר שאני משתמשים בו בצורה חיובית, עד כמה הוא באמת עוזר להתמודדות עם מצבי לחץ, פחדים?

ד"ר רותי הרפז, מרצה לפסיכולוגיה, מסבירה: "השימוש בהומור תלוי באיזה אוכלוסייה מדובר, הומור נתפס לעיתים כדבר שלילי. לא כל אוכלוסייה תקבל את זה בצורה חיובית, לכן חשוב לזהות את קהל היעד ולוודא שאכן זה משמש את המטרה. יש אנשים שכל בעיה נתפסת בעיניהם כסוף העולם אך כשמכניסים הומור זה נותן בהם יותר קלילות ודרך התמודדות. הבנה שלא הכול שחור אלא יש גם אפור באמצע. לדוגמא חיילים מרבים להשתמש בהומור שחור שפורק להם את המתח".

לדבריה, "ילדים ומתבגרים מקבלים בצורה טובה יותר את ההומור ולכן הוא משמש ככלי ריפוי וטיפול יותר בגילאים צעירים. אנו רואים זאת למשל בתוכנית 'ארץ נהדרת' צוחקים על כולם, אז יש אנשים שישמחו מהדמות המציגה אותם, וצוחקים ממנה. ויש שיעלבו ויראו בה כפוגענית".

אז בפעם הבאה כשאתם מעבירים תמונה מצחיקה, צילום מסך של פאנץ' הומוריסטי או משתפים מעצמכם איזה בדיחה על המצב בארצנו, תזכרו – זה עוזר להתמודדות עם המצב, אך אל תשכחו להיות גם קצת רגישים למי שפחות מתחבר.

הספרייה הלאומית: מקום עם סיפור

ביקור בספריה הלאומית? נשמע כמו אטרקציה של חנונים, מקום שכל הזקנים מגיעים אליו בשביל עבודת הדוקטורט שלהם ומי שיעז לעשות קצת רעש יחטוף נזיפה. ובכל זאת, יש שם איזה קסם שאתם חייבים לחוש

כתבה: הודיה גרוס / ערכה: מיכל עמיצור

הספרייה הלאומית של ישראל היא גוף לאומי מטעם מדינת ישראל המהווה מרכז תרבותי לאומי מעורר השראה של אוצרות התרבות, המורשת וההיסטוריה של העם היהודי לדורותיו ושל החברה הישראלית על רבדיה השונים. הספרייה מהווה אבן שואבת לחוקרים, לתלמידים ולקהל הרחב, ומספקת לציבור מגוון שירותים אשר הופכים את חוויית העיון והמחקר למשמעותית, מעמיקה, יצירתית ומיוחדת.

כיום ממוקמת הספרייה באוניברסיטה העברית בקמפוס גבעת רם. בסוף שדרה של בניינים וספריות המשמשים את הסטודנטים של המקום. בכניסה הצנועה מחכה לה מאחורי דלפק שומרת התיקים. השומרת מבקשת לקבל את התיק והציוד של מבקרים. בתמורתם, היא מציעה שקית שקופה בה ניתן לאכסן את הדברים אותם רוצים להכניס לספרייה. מיותר לציין שאוכל ושתייה לא כל כך באים בחשבון. לאחר שהתיק נמסר וקיבלתם כרטיס המורה על המדף בו הוא מאוחסן, אתם רשאים להיכנס לתחומי הספרייה.

הפלזמה בכניסה מספרת לנו על האירועים והכנסים המיוחדים המתרחשים באופן תדיר בין כותלי המקום. למשל, בשבועות אלו נערכת תערוכה ארכיונית ומספר הרצאות המציגות את דמותו וחייו של המושרר והפוליטיקאי, אורי צבי גרינברג. בקומת הכניסה, ישנו מיצג חדש של דג גדול בו ניתן לשבת ולקרוא ספרים. מייצג זה מדמה למבקרים את התחושה המיוחדת העוטפת בכניסה לעולם הקריאה והלימוד. מעיין חווית צלילה מעמיקה לעולם מלא בתוכן.

מייצג הדג, לצלילה לחוויית קריאה מעמיקה. צילום: זהבה ברנשטיין

העלייה במדרגות, חושפת את קומת האולמות כשבכניסתה ישנו חלון ענק ומואר (17X6.5), יצירת אמנות. היצירה נחשבת לאחת היצירות המפורסמות של האמן מרדכי ארדון, אמן יהודי אשר ניסה לבטא ביצירתו את חזונו של הנביא ישעיהו. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", ישעיהו ניבא על השלום העתידי ועל המעמד הגובה שיהיה לירושלים באותו הזמן. פסוק זה בהחלט מתאים לתאר את המתרחש במקום זה.

דלתות עץ כבדות משמשות גבול בין הרעש לשקט. ברגע שחוצים אותן, נדמה שהעולם כולו הס ויש צורך להקפיד על דממה או לפחות על דיבור בלחישות. מאחורי הדלפק, מסתובבים אנשי צוות נעימים המוכנים בכל עת להדריך ולעזור במציאת ספרים במאגר העצום שקיים בספרייה. שלא כמו בספריות רבות שאנו נוטים לבקר בהן, כאן מלאי הספרים לא מונח על המדפים ויש צורך להזמינו מראש באתר הספרייה. הספרים מגיעים מהר מאוד לדלפק, בעזרת מערכת מעליות קטנה המעבירה את הספרים מהמחסנים אל האולם אליו הזמנתם את הספר. כן כן, גם בספרייה עם ספרים ישנים תוכלו למצוא טכולוגיות מתקדמות.

אז נכון שבין המבקרים ישנם מבוגרים רבים השוקדים על כתיבה מכל מיני סוגים. אך, בנוסף אליהם ניתן לחזות בעוד כמה קבוצות של אנשים בגילאים שונים המעוררים עניין לא פחות. ילד כבן 12, אשר הזמין מגדל ספרי קומיקס ודנידין – הרואה ואינו נראה, שככל הנראה רוצה גם הוא לשקוע בעולם הקריאה ולא לשים לב לכל מה שקורה סביבו. אדם מבוגר וציורי, היושב באופן קבוע אל מול מחשב עם זכוכית מגדלת וקורא מלל מתוך מאגרים מיוחדים. צעירים חרדים רבים, שניתן להניח שאינם חשופים לאינטרנט, והגיעו כדי להתעדכן בחדשות, מוזיקה או איזה סדרה שהם אוהבים.

עושר תרבותי חוצה מגזרים. צילום: זהבה ברנשטיין

בקצה האחורי של חלק מהאולמות, ישנן כיתות קטנות לצורך לימוד בזוגות ובקבוצות, דבר המאפשר יצירת רעש בחלל השקט. החדרים, מצוידים בשולחן, כיסאות ומסך שפלזמה אליו ניתן לחבר את המחשב האישי ולהציג את התוכן עליו דנים. בכל חדר מצוי גם לוח מחיק, טושים ומחק למי שעוד לא מועדכן טכנולוגית ומעדיף ולהציג את ממצאיו בדרך הישנה והנוחה.

יכול להיות שקסמו של המקום טמון דווקא בשקט, ביכולת שלו לשלב בין אמצעי טכנולוגיה מתקדמים עם אותנטיות של ספרים מכל הסוגים. אולי המגוון הרחב של האנשים השונים המתעניינים בעולם התוכן הוא זה שיוצר שם איזו תחושה של אחווה ונוסטלגיה נעימה. התרבות הנודפת מכל הפריטים התלויים על הקירות מוסיף נופח של ישראליות במיטבה המחברת את הקוראים למדינה ולמסורת הלאום היהודי, עם הספר.

אולם, בימים אלה מסתיימת בניה של בניין חדש לספריייה ובשנת 2021, עתידה הספרייה הלאומית להעתיק את מקומה לבניין החדש והמתקדם. הבניין יוקם בקריית הלאום במרחק צעדים אחדים ממשכן הכנסת, כחלק מפיתוח הדיגיטלי הקיים במקום. אם כן, יתכן וזה הזמן הנכון ביותר לבקר בה טרם השינוי ומעבר שיחל בקרוב.

אז עד כמה באמת הספרייה הלאומית היא מקום כבד וחנוני? אם לא תלכו לבדוק בעצמכם לא תוכלו לדעת.