ארכיון תגיות: חרדים

ח"כ אשר מיהדות התורה: "מה שהיה לא יוכל להישאר"

מאת חיים גולדיטש

הבחירות המקומיות היוו יריית פתיחה לטרנספורמציה אפשרית במפלגות החרדיות. באופן מפתיע "דגל התורה" הליטאית הביסה את "אגודת ישראל" החסידית בירושלים. כעת הקרב על חלוקת המקומות והתפקידים בתוך "יהדות התורה" עלול להסתיים בפיצול

סקר חברת החדשות מה31.12

בסקרים האחרונים מפלגת יהדות התורה עומדת על שבעה מנדטים – אם תישאר מאוחדת. פיצול המפלגה לשתי הרשימות דגל התורה ואגודת ישראל עלול לסכן את שתיהן בשל אחוז החסימה הגבוה. אחוז החסימה עומד על ארבעה מנדטים כרגע, ובמקרה של פיצול שתי הרשימות עלולות למצוא עצמן מחוץ לכנסת ה-21.

הבחירות המקומיות בירושלים נתנו את אותותיהן על המפלגות החרדיות ולמעשה סימנו על שינוי עתידי. האירוע המרכזי התרחש בתוך מפלגת יהדות התורה המאחדת את רשימות "דגל התורה" ו"אגודת ישראל". רשימת דגל התורה המייצגת את הציבור הליטאי הפתיעה בניצחון ענק של שישה מנדטים לעומת שלושה מנדטים בלבד לחסידים – אגודת ישראל. שנים רבות שלטה הנציגות החסידית בהרכב המאוחד. ליצמן קיבל בקלות את ההנהגה וגם מבחינת הסדר ברשימה "אגודה" קדמה ל"דגל" מפאת גודלה וכוחה.

הפגנות הפלג הירושלמי נגד חוק הגיוס

מתוך הציבור הליטאי התפצלה בשנים האחרונות חבורת הפלג הירושלמי הנשמעת לרב אוירבך, אשר הפתיעה ובבחירות המקומיות בירושלים תמכה במועמד החילוני ברקוביץ' בניגוד לשאר הרשימות החרדיות שתמכו בליאון. עם כל זאת, הציבור הליטאי בירושלים עדיין קיבל 6 מנדטים.

ח"כ יעקב אשר מדגל התורה התראיין ב'רדיו קול חי" ואמר: "הרצון שלנו לאחדות עם אגודת ישראל נשאר בעינו, זהו גם רצון הציבור שלנו. רק ברור לשני הצדדים שמה שהיה לא יוכל להישאר. אנו דורשים שוויוניות. הציבור באמת רוצה אחדות, אך הציבור יבין אותנו בסופו של דבר אם נמנע מאחדות כי לא תהיה שוויוניות".

ח"כ יעקב אשר, סיעת דגל התורה ביהדות התורה.

אשר הוסיף כי "לטובת כולנו עלינו לקבל החלטה לגבי הריצה בהקדם אם ביחד, אז כגוש אחד מאוחד חזק שמחליט מראש על החלוקה. ואם לא אז כבר מעכשיו ללכת כל אחד לציבור שלו ולמקסם את היכולות שלנו ולדעת לאן פנינו מועדות. כרגע במספרים אנחנו יותר גדולים מאגודת ישראל אך פנינו ברשימה הארצית לחלוקה שווה והוגנת. בשיחה הראשונה שהתקיימה בין יו"ר דגל התורה הרב גפני לבין יו"ר אגודת ישראל הרב ליצמן הגיעו להבנה שתהיה שיווניות לא רק במספרים והובן שפנינו לאחדות".

ההבדל המהותי בין שתי הרשימות המרכיבות את "יהדות התורה" הוא באיזה מועצת רבנים הרשימה נועצת בעת הצורך. מפלגת "אגודת ישראל" נשענת על מועצת גדולי התורה של המפלגה, המורכבת מאדמו"רים מהחסידויות השונות שמייצגים ומתווים את מרבית בוחריה. מנגד מפלגת "דגל התורה", מסתמכת ונקבעת על פי מועצת גדולי התורה של המפלגה המורכבת מגדולי הרבנים הליטאים וראשי הישיבות הליטאיות החשובות. לדעת הרבנים ופסיקתם ישנה משמעות חשובה מבחירת הרשימה ועד הכרעות בהתנהלות הרשימות השונות בכנסת.

רב הפלג הירושלמי,הרב שמואל אוירבך ז"ל

דוגמא להשפעת הרבנים ועל ההבדלים בין הרשימות הוא הפיצול של "הפלג הירושלמי" מסיעת "דגל התורה" לפני מספר שנים עקב פסיקותיו של הרב אוירבך הנוקט בשיטה מאוד אגרסיבית במלחמה נגד "גזירת הגיוס". ה"פלג" מנחה את בחורי הישיבות לא להגיע ללשכת הגיוס אפילו על מנת לדחות את הגיוס במעמד "בן-ישיבה". בניגוד לעמדת שאר המגזר החרדי הדוגלת בהתנהלות יותר מתונה כלפי הממסד.

חוק הגיוס שבעצם היה הטריגר לפירוק הממשלה משמש גם כסלע המחלוקת בתוך "יהדות התורה". חברי רשימת 'דגל' הליטאית תמכו בחוק וטענו שעם תיקונים קלים יוכלו לחיות אתו בשלום וזוהי הזדמנות נדירה לסיים את הסאגה בנושא הגיוס. מנגד השר ליצמן ונציגי 'אגודת ישראל' איימו על נתניהו בפירוק הממשלה במידה והחוק יועלה. הבעיה והמחלוקת בתוך המפלגה יהיו חייבים גם בנושא להיפתר לפני הריצה המשותפת יחד. דחיית המחלוקת בעניין חוק הגיוס לאחר הבחירות יכולה להוות מכשול רציני להקמת קואליציה שככל הנראה תהיה חייבת להיות בשיתוף המפלגות החרדיות.

מנער בסיכון לקצין מוערך: "המכינה הקדם-צבאית הצילה את חיי"

מאת בת-אל ווחניש

הוא היה נער בסיכון שיכל להגיע בקלות ובמהירות למקומות השפלים ביותר, אבל ממש ברגע האחרון הוא הבין שדרוש שינוי, תפס עצמו בידיים וכיום הוא מסיים שירות צבאי כקצין מוערך מאוד. תכירו את מאיר לדרמן

"זה התחיל כמכיניסט, הייתי צריך להוכיח את עצמי לתקופה של שלושה חודשים על פי חוק, אחרי ששפטו אותי על משהו שעשיתי, אז נרשמתי למכינה קדם-צבאית. אחרי כמה חודשים יצאנו לסדרת שטח בנגב שבה היינו צריכים 'לשרוד' כמה ימים במדבר בתת תנאים. לאחר שלושה ימים נשברתי, רציתי לברוח משם ולחזור הביתה. ברחתי. כשהמדריך שם לב הוא הציב אולטימטום ואמר לכל החברה שעד שהם לא מחזירים אותי למסלול הם יורדים למצב שתיים. החברים, אחד אחרי השני, רצו אליי וביקשו שאחזור לקבוצה. שם הבנתי שאני חלק ממשהו והרגשתי שייך. הרגשתי שסוף סוף יש מישהו שתופס אותי ויכול לדחוף אותי קדימה מבלי שאפול למקומות האפלים שכבר הייתי בהם".

זהו מאיר לדרמן, מטר שמונים של כוח רצון ומוטיבציה. הוא נולד וגדל בירושלים עד גיל חמש ומשם עבר עם משפחתו לבית שמש. כיום הוא בן 24, משתחרר בקרוב משירות משמעותי מאוד בצבא עם סיפור חיים מעניין מאוד שיכול לתת הרבה מוטיבציה לכל אחד. 

השנה מסתיימת בקרוב ואיתה מגיעים הסיכומים השנתיים של אחוזי הגיוס לצה"ל. מול אחוזי הגיוס שהולכים ויורדים, לדרמן הוא דוגמה מצוינת לנער מבית דתי-חרדי שהתגייס לשירות משמעותי בצה"ל ולא ויתר למרות כל הקשיים בדרך, והיו לא מעט. כיום הוא מנסה לתת השראה ודוגמא אישית לכל הנערים שהיו או שנמצאים במקום שהוא היה לפני כמה שנים בודדות ומספר על השינוי המהותי שעבר בחייו.

מתוך פרופיל הפייסבוק של מאיר

 

מאיר, איזה ילד היית?
"האמת שעד גיל עשר הייתי ילד ממש טוב, אפילו קצת חנון. הייתי ממושמע, לא עושה יותר מידי שטויות. ההורים שלי חינכו אותי שתמיד כשיש מכות לא צריך להחזיר אז אולי הייתי 'ילד כאפות כזה', בעיקר תלמיד טוב ובערך מגיל 10 נמאס לי להיות 'פראייר' אז הפסקתי להתעניין בבית ספר ופחות להשקיע".

ואז?
"מגיל 12 התחלתי לברוח מהבית ספר ולהתחבר לחבר'ה הפחות טובים בשכונה, עדיין עם פאות קטנות מאחורי האוזן, לאט לאט התחילו להבין שאני לא מסתדר עם מסגרות ושלחו אותי לכל מיני פנימיות, שגם משם הייתי בורח אחרי יומיים וחוזר הביתה. כל פעם מחדש הייתי נפגש עם קצין נוער שהיה שולח אותי לנסות פנימייה אחרת".

שם החלה הידרדרות?
"הפעם הראשונה שעצרו אותי לחקירה הייתה בגיל 12, זה היה עדיין שלב שהיה אפשר להגדיר אותי כילד טוב. עצרו אותי בתחנת משטרה והפרידו אותי מאמא שלי לחדר נפרד שבו שמו לי אזיקים על הידיים והתחילו לתת לי סטירות. בדקות לפני שזה קרה המתנתי עם אמא שלי בתחנה וראיתי שם על הקיר את הערכים של המשטרה ופשוט מאותו רגע התחלתי לשנוא שוטרים, שם גרמו לי להרגיש עבריין באמת, בראש הייתי בטוח שאני בתחתית ושמכאן אין לי לאן לעלות".

fotolia אזיקים – אילוסטרציה

מאיזו משפחה אתה מגיע?
"אפשר להגדיר את המשפחה שלי חרדית-דתית לאומית, תשעה אחים ואחיות".

ואיך קיבלו אותך?
"ההורים תמיד תמכו בי והיו לצידי אבל מאז שהתחלתי ממש להידרדר לא היה מי שיתפוס אותי חזק ויישר אותי, זה גיל שאתה מורד. לאבא שלי גילו את מחלת הסרטן באותה תקופה אז אפשר לומר שנעלם ממני הפוקוס ובתור ילד שברח מכל מסגרת אפשרית פשוט ניסיתי לשרוד. בגיל 16 היה שלב שרציתי לעזוב את הבית לירושלים, ההורים שלי הבינו שאם זה קורה אני כנראה אגיע למקומות מאוד אפלים ומסוכנים, וזאת היתה אחת הנקודות היחידות שהם הצליחו לתפוס אותי חזק ולמנוע ממני עוד הידרדרות".

 איפה התחיל השינוי?
"בגיל 17 וחצי עצרו אותי, היתה לי אז חברה, חקרו אותי על משהו שעשיתי כשהיא הייתה איתי ובתור ילד ניסיתי ישר להכחיש אז השוטרים רצו לזמן גם אותה לחקירה. באותו רגע הבנתי שהדברים שאני עושה פוגעים לא רק בי אלא גם באנשים שהכי קרובים אליי ושאני אוהב, פשוט הודיתי על כל מה שעשיתי וגם על דברים שלא עשיתי, הייתי במעצר כמה ימים ואחר כך החלטתי שאני צריך לברוח מהשכונה שמדרדרת אותי אז נרשמתי למכינה קדם-צבאית, הגעתי לשם ערס קטן ושונה מכולם אבל במבט לאחור אפשר להגיד שמהנקודה הזאת התחיל השינוי".

במכינה הוא שהה שנה וחצי ומשם ידע שהכיוון הוא להתגייס לקרבי, אך כמו כל נער עם עבר פלילי הוא ידע שיהיו הרבה בעיות בגיוס ובתפקיד שאליו הוא רוצה להתגייס.

איך התחיל השירות הצבאי?
"הייתי מאוד החלטי בבקו"ם ואמרתי שאני רוצה להתגייס לקרבי, אמרו לי שזה יקרה וקבעו לי תאריך גיוס. לפי התאריך כבר הבנתי שזה לא הולך להיות קל, כי הוא היה שונה מכל החברים שלי שאמורים להתגייס לתפקידי לוחמה. בגיוס אמרו לי שאני לא יכול להיות לוחם כי יש לי 'קשיי הסתגלות' וגם אם אני רוצה את זה ממש הם לא יכולים לשבץ אותי ללוחמה אז שלחו אותי להיות תומך לחימה בנח"ל".

קיבלת את זה?
"ממש לא! במשך שנה שלמה כתומך לחימה נלחמתי מול המג"ד שלי לצאת לתפקיד קרבי ולא וויתרתי. הייתי צריך לעבור תהליך כדי להוכיח את עצמי אז היו כמה פגישות עם הקב"ן והייתי חייל טוב ואחרי שנה אישרו לי לצאת לגיבוש צנחנים, שאחריו הודיעו לי שהתקבלתי ואני צריך להתחיל מחדש את שרשרת החיול כלוחם".

באיזה גיל סיימת הכשרה והפכת ללוחם?
"וואו, זה היה אחרי איזה שנתיים של שירות צבאי, סביב גיל 21".

למה בכלל להתעקש על זה בגיל כזה? מאיפה המוטיבציה?
"קודם כל אני חושב שזה בא מהערכים שקיבלתי מהמכינה שלי, לתת את כל כולך לצבא ולמדינה, ובעיקר זה היה כדי להוכיח לעצמי שלא משנה מה אומרים או חושבים עליי אני יכול להוכיח להם מה אני שווה. אני חושב שבסופו של דבר הוכחתי שגם נער שבא מהמקומות הכי רדודים שיש יכול לנתב את הכוחות שלו בצורה חיובית ולהגיע הכי רחוק שהוא רוצה ולהיות אפילו טוב בזה, כי הכל תלוי בסוף לאן אתה מנתב את הכוחות שלך".

והיציאה לקצונה?
"רציתי לצאת לקורס מ"כים מוקדם אבל אישרו לי את זה רק אחרי שנה מאז שהתחיילתי כלוחם, וכבר בסוף הקורס הבנתי שאני רוצה לצאת לקצונה. שירתתי כסמל כמה חודשים ובמקביל הייתי במגעים עם המג"ד שלי בקשר ליציאה לקצונה, זה הגיע עד המח"ט ואחריי כמה חודשים הודיעו לי שאני יוצא ותמכו בי מאוד".

העריכו אותך בכל הדרך הזאת?
"בוודאי, מאוד האמינו בי, הייתי מצטיין פלוגתי בסוף הקורס מ"כים ובהמשך, עדיין כסמל, המג"ד זימן אותי לשיחה והודיע לי שנבחרתי להיות מצטיין נשיא בטקס הקרוב".

לדרמן בטקס מצטייני הנשיא

 

לדרמן שירת כמפקד מחלקה, בהמשך כסמ"פ וכיום הוא משרת כקצין מבצעים, כשבעוד חודשיים הוא משתחרר עם שאיפות גדולות לעתיד ועם הרבה מוטיבציה.

מי שמחטט לך בפרופיל יכול לראות שאתה כותב הרבה, אתה מנסה להעביר מסר מסויים?
"יש משפט ששמעתי הרבה בחיים שלי והוא 'כל מקום שאתה מגיע אליו, תשאיר אותו קצת יותר טוב ממה שהוא היה', ואני חושב שמה שאני מנסה לעשות זה בעיקר לתת השראה לחבר'ה שגדלו איתי או שנמצאים במקום שלי כדי שיבינו שהם מסוגלים אם הם קצת יסתכלו מחוץ לקופסה וישאפו".

אתה גם פורק רגשות או מחשבות?
"אני חי את התהליך שעברתי, אני שומע הרצאות מוטיבציה וקורא ספרים שמחזקים אותי, אז זה די בא לי באופן טבעי, אני חושב על משהו ומיד מתחיל לרשום וזה רץ לי".

אתה מצליח לשים לב אם יש אנשים שמושפעים ממך במציאות, מעבר לתגובות בפייסבוק?
"בטח. יש אנשים שכבר רואים בי סמכות ובאים להתייעץ איתי על כל מיני נושאים, שולחים לי הודעות ומעודדים אותי מאוד. אני מרגיש שמאוד גאים בתהליך שעברתי".

מה מוביל אותך בחיים?
"אני חושב שבעיקר הרצון לעשות טוב, זה אולי נשמע בנאלי אבל בסופו של דבר כשאתה עושה טוב לאחרים אתה עושה טוב לעצמך".

איפה אתה רואה  את עצמך עוד חמש שנים?
"אני כרגע עובד על הקמת מרכז צעירים בבית שמש, העיר שבה גדלתי, מרכז שתומך בנוער שמשתחרר מהצבא ומכווין אותם בתחום היזמות בשיתוף עם העירייה. אז אני מקווה שזה יצא לפועל ויתפתח עוד כמה שנים".

איך אתה מסכם?
"אם חשבתי שאני מגיע למכינה רק בשביל שלושה חודשים כדי לסגור את התיק, היום אני יודע שזה היה הצעד שהציל אותי ושינה לי את החיים".

מירב מיכאלי לא טרחה לבדוק את העובדות

מאת: שרה מי-מרום

הסרטון שהעלתה חברת הכנסת מירב מיכאלי השבוע הביא גל של תגובות זועמות מצד נשים רבות. מה הקשר של הסרטון לפרשת החרדים באל על והחיילים בעזה? ומה הקשר של כל אלו לנס חג החנוכה?

כבר הרבה זמן שאנשי ציבור שונים מדברים על "הדתה"' אז למה הסרטון שפרסמה חברת הכנסת מירב מיכאלי עורר כזאת סערה ברשת מצד הדתיים ובעיקר נשים?

בסרטון של מיכאלי, בנות השירות הוצגו ככאלה שבאות לבתי הספר רק כדי ללמד יהדות. הורים רבים שלא מכירים את עבודתן של בנות השירות בבית הספר יתחילו לחשוש, אם יש בת שירות בבית הספר של הילד – כנראה שהוא לומד איתן יהדות ואולי בסוף גם ישמור כשרות או שבת חלילה.

בתור דתייה שעשתה שירות לאומי בבית ספר אני יכולה להעיד שלא לימדתי שום דבר שקשור ביהדות. בסך הכל הוצאתי מהכיתה תלמידים שקצת התקשו בחומר ועזרתי להם לפתור תרגילים בחשבון, באנגלית או אפילו סתם ישבתי ודיברתי איתם על המשחק החדש שהם קיבלו (אל תגלו למנהלת).

אני רק דוגמא אחת לעשרות ומאות בנות שירות שעוזרות ומקדמות בצורה מדהימה ילדים שלפעמים היו צריכים רק קצת יחס שהמורה, היועצת והרבה פעמים גם ההורה, לא היו מסוגלים לתת לילד. העניין הוא שחברת הכנסת יצאה בכאלה הצהרות נוקבות כאשר מצופה מאשת ציבור לבדוק את העובדות לפני שהיא מפרסמת סרטון מהסוג הזה.

כולנו חוטאים בחוסר בדיקת העובדות. הרי רק לפני שבועיים נשמעו הטענות כנגד החרדים בסיפור הטיסה של אל על, הטענות היו כמובן לפני בדיקת העובדות וכולנו רצנו להסיק מסקנות לגבי מה שבאמת התרחש שם ולבסוף התגלה סיפור אחר ממה שכולם חשבו בהתחלה.

זה נכון גם לגבי המצב בעזה שבו כולנו העברנו את הודעות הוואטסאפ השונות על מצבם של החיילים, כאשר רובן לא באמת יצאו מגורם צבאי. שוב, חוסר בדיקת העובדות והריצה להסקת המסקנות.

מטוס אלעל. ויקיפדיה

את השם של חג החנוכה נהוג לקרוא גם חנו-כה. הסיבה לכך היא שבימים אלו לפני אלפי שנים, בני ישראל חנו בכ"ה כסליו. אנו מדליקים נרות וחוגגים בין היתר את הנס שלאחר ימים רבים שבהם הרומאים כיבו כל דבר אפשרי בארץ, מגזירות ומלחמות נגד היהודים, דרך הרס הבתים ועד אונס הנשים, ולאחר כל זה, נמצא בין ההריסות פך אחד קטן של שמן שהספיק לשמונה ימים, אותו פך קטן, נקודה קטנה של אור שחשבו שיספיק בקושי ליום אחד.

בשטף היום יום שלנו, קשה לנו להסתכל על הדברים בצורה עמוקה. אנחנו עוברים כל כך הרבה דברים חיוביים יותר או פחות, שאנחנו נותנים להם לעבור לידינו מבלי באמת לשים לב אליהם. נוח לנו לקבל את הדברים כמו שאנחנו רואים אותם, להגיד את דעתנו בעניין ולהמשיך הלאה לסיפור הבא. אנחנו נוטים להסתכל על הדברים בצורה השטחית שלהם ולא לנסות לבדוק האם יש בהם מעבר למה שנראה לנו. אולי אנחנו מפספסים מעט אור וטוב שידליקו אצלנו משהו גדול יותר, ואולי חג החנוכה הזה יכול להוציא אותנו מה"חושך" שבו אנחנו נמצאים.

"ב-2065 החרדים יהוו 32.1% מהאוכלוסייה, הערבים – 19.2%"

מאת חיים גולדיטש

המכון החרדי למחקרי מדיניות מציג את התפלגות האוכלוסייה העתידית של ישראל בעוד 20-40 שנים וטוען שרוב האוכלוסייה בישראל בשנת 2065 תורכב ממגזרי המיעוטים

במהלך כנס אילת ה-12 לעיתונות הציגה הפרופסור ניצה קסיר מהמכון החרדי למחקרי מדיניות את נתוני תחזית התפלגות האוכלוסייה העתידיים לעשורים הבאים.

לפי המכון, ב-2035 החרדים יהוו כ-17.3% מהאוכלוסייה, הערבים כ-21.4% ושאר האוכלוסייה כ-60.7%. משמעות הנתונים הם שב-2035 קבוצת הרוב באוכלוסייה תהיה מורכבת עדיין מחילונים ודתיים, והם יהיו בעצם הכוח המשמעותי המוביל במדינה.

חרדים, אילוסטרציה

30 שנים מאוחר יותר, בשנת 2065, לפי נתוני המכון החרדים יגדלו ל-32.1%, הערבים ל-19.2% ושאר האוכלוסייה שאינה ערבים וחרדים תעמוד על 48.6% בלבד. לפי דבריה של פרופסור קסיר, עלינו להיערך ולהבין כי בעוד 45 שנים בערך קבוצות הרוב בחברה הישראלית יעברו שינוי משמעותי והשבטים בחברה הישראלית ישנו את צורתם.

בן דרור ימיני, פובליציסט בידיעות אחרונות.

עוד נאמר בפאנל שבו הוצגו הנתונים על ידי הפובליציסט מ"ידיעות אחרונות" בן דרור ימיני כי היבוא של פוליטיקת הזהויות מארצות הברית פוגע אנושות בחברה הישראלית. ימיני גם טוען כי ההתמקדות בשוני בין השבטים והעצמת הקיטוב בין המגזרים, במקום למצוא את האתוס המשותף המלכד את השבטים לידי חברה ישראלית יציבה, הוא בידינו ועלינו לא ליפול לשיח הזה.

ערבים בישראל, אילוסטרציה

ד"ר צגה מלקו סיפרה בפאנל כי לפני כמה שנים באותו כנס של אגודת העיתונאים באילת, אחד מנציגי דובר צה"ל פנה אליה במהלך ארוחת הצהריים וביקש ממנה לפנות לו את מגש האוכל מפני שחשב שהיא עובדת המלון. ד"ר צגה הביאה זאת כהוכחה לגזענות ולהתעלמות של החברה הישראלית מהשבט של יוצאי אתיופיה בישראל והגזענות שעדיין מתקיימת לטענתה.