ארכיון תגיות: אמנות

שוד האמנות הגדול של שטוקהולם

שטוקהולם, 22 בדצמבר 2000, השעה 4:55 בדיוק, במוזיאון הלאומי של שוודיה מתחילים לסגור, נותרו חמש דקות בדיוק לסגירה, והשומר היחיד במקום קורא למבקרים לצאת. בשעה 4:55 בדיוק מחרידים שני פיצוצים את סביבת המוזיאון, מישהו פוצץ שתי מכוניות. המשטרה ממהרת למקום, אבל הדרמה האמיתית מתרחשת במוזיאון כי מיד עם הישמע הפיצוצים שני מבקרים נכנסים לשירותים ויוצאים מהם אחרי רגע כשהם עוטים מסיכות ומחזיקים אקדחים. שודד נוסף יורד מרכב שחנה רגע לפני כן מחוץ למוזיאון ונכנס כשהוא חמוש בתת מקלע. השומר היחיד במקום לא חמוש ומנוטרל במהירות.

שני השודדים האחרים עולים קומה כשבידיהם מברגות ופליירים, הם לא מבזבזים זמן והולכים לשלושה ציורים ספציפיים: "שיחה עם הגנן" ו"הפריזאי הצעיר" של רנואר, ו"דיוקן עצמי" של רמברנדט. השודדים פשוט הבריגו את המסגרות מהקיר וחתכו כמה חוטים, לא היו אזעקות או סורגים, ובכל המוזיאון לא הייתה אפילו מצלמת אבטחה אחת. אחרי שלקחו הכל השודדים מיהרו לרכב המילוט שלהם ופתחו בנסיעה, המשטרה פתחה במרדף קצר שנפסק מיד כי השודדים מילאו את הכביש בדוקרנים. משם הגיעו השודדים לתעלות, זינקו מהרכב לסירה שהוכנה מבעוד מועד ויצאו משטוקהולם לאגם מלאר הסמוך, שם הם חנו בנקודה שקטה, עלו על רכב נוסף וחזרו לעיר בלי שאף אחד שם לב.

וכך נגנבו ציורים יקרים מפז בשווי 30 מליון דולר בתוך פחות מחצי שעה.

למחרת המשטרה ניקתה את הכבישים המפוחמים וניסתה למצוא קצה חוט. אבל אין. לא היו דגימות דנ"א, לא תמונות של החשודים, לא היה שום דבר. זה היה ג'וב מקצועי. אבל אז, הגיע למשטרה עד ראייה: שייט קשיש שסיפר שראה שלושה חברה קצת חשודים יורדים מרכב, ועולים על סירה. הוא עקב אחריהם עד לאגם מלאר שם החנו את הסירה שלהם. הוא גם הראה למשטרה איפה הסירה חנתה והמשטרה אכן מצאה שם סירה כתומה. אבל, לא היו עליה שום סימני זיהוי. כל מה שהמשטרה יכלה לעשות הוא לפרסם את תמונת הסירה בעיתונים ולקוות לשיתוף פעולה מהציבור.

למחרת הגיע בעלי הסירה למשטרה. הוא סיפר שמכר את הסירה לפני שבוע לשלושה חבר'ה שנראו קצת חשודים. הוא לא רשם את שמותיהם, אבל כן דרש מהם לרשום את מספר הטלפון שלהם כשביקשו לקחת גם את הטריילר, ורשם את המספר על גב הקבלה. וכאן הכל קרס עבור הפושעים, כי למרות כל המקצוענות, הם השתמשו במספר הטלפון האמיתי שלהם.

כן כן, שמעתם נכון. המספר הוביל לכנופייה של גנבים קטנים. הם ישבו על דברים שוליים כמו גניבת רכב ומכירת תרופות מרשם, הם לא היו פושעי ענק כלל. המספר עצמו הוביל לשני אנשים שריצו עונשי מאסר במתקן כליאה באבטחה נמוכה מספר קילומטרים משטוקהולם: רוסי בשם אלכסנדר פטרוב, ושוודי בשם סטפן נורדסטרום. אבל רגע, הם יושבים בכלא, לא? יש להם אליבי מוצק. אבל זה העניין: הם מוגדרים כ'סיכון נמוך' אז הם יוצאים הביתה בסופי שבוע, כך שבעצם הם יושבים בזמנם הפנוי. ובעוד שפטרוב חזר מהסופ"ש האחרון, נורדסטרום לא. המשטרה פשטה על תאו של נורדסטרום ומצאה ראיה מפלילה: שורה של גזרי עיתונים מפשעי אומנות קודמים. בנוסף התברר שהוא גם ביקר בבתי מכירה שונים בסטוקהולם. עכשיו למשטרה היה כיוון ברור.

עכשיו הנה העניין עם שוד אמנות: זה עסק מורכב מאוד. צריך קונה עשיר שמוכן להסתכן וכל מי שמעורב במכירה אשם במכירת רכוש גנוב, כך שבעצם הפושעים החזיקו 30 מליון דולר ברכוש בלתי מכיר. בעיה.

שישה ימים אחרי השוד הגיע למשטרה עורך דינו של פטרוב. הוא הציג את עצמו כנציגם של "לקוחותיו" והודיע שהציורים נמצאים בידיהם, ושהם יוחזרו בתמורה ל'סכום סמלי'. זה כמובן בלתי חוקי בעליל, עו"ד לא יכולים לשאת ולתת על כופר, זו שותפות לדבר סחיטה ועבירה פלילית. המשטרה העמידה פנים כאילו אין לה עניין ובמקביל הציבה מעקב צמוד על פטרוב ועל העו"ד שלו בלי ידיעתם, עד לפעם הבאה שייפגשו. והמפגש הזה אכן התקיים זמן לא רב לאחר מכן, והמשטרה הייתה עדה להכל. אבל פטרוב ועורך דינו לא היו לבד; נורדסטרום הופיע גם הוא למפגש. המשטרה פשטה עליהם מיד ועצרה את שלושת הנוכלים. ואם זה לא מספיק, ברגע של גאונות צרופה, החליט נורדסטרום להביא איתו תיק מלא בתמונות של הציורים הגנובים. המעבדה מצאה את טביעות האצבע שלו ושל פטרוב על התמונות, ועכשיו היו לה כיווני מעצר נוספים. המשטרה עצרה עוד שלוש עשר חברי כנופיה נוספים.

אבל עכשיו למשטרה הייתה בעיה: הם עצרו את הפושעים אבל לא הצליחו להחזיר אפילו לא אחד (!) מהציורים, ואף אחד מהעצורים לא התכוון לזמר. זמן לא רב לאחר המעצרים הגיע למשטרה מידע ש"השיחה" של רנואר עומד למכירה בבית מכירות מפוקפק, אבל למשטרה היה דרוש אימות, אז הם שלחו סוכן שתול שכביכול מייצג קונה עשיר שמעוניין לקנות. הסוכן הגיע למקום וראה את הסחורה, שאכן הייתה הדבר האמיתי. דקות לאחר שיצא המשטרה פשטה על המקום ועצרה את כל מי שהיה שם, ואף מצאה מחברת ובה שמות כל השותפים לפשע וחברים נוספים בכנופיה, ביניהם רוסי בשם סשה לינדגרן, ושני עיראקים בשם בהא ודיאה חאת'ם, ששוחררו לאחר מכן. תזכרו את השלושה האלה, עוד נחזור אליהם .

למרות זאת הגיעו חברי הכנופייה למשפט: נורדסטרום קיבל שש וחצי שנים על שותפות בשוד והחזקת רכוש גנוב, פטרוב קיבל 8 שנים, עורך הדין הפושע שלו קיבל שלילה והורשע ולאחר מכן זוכה משותפות לדבר סחיטה, ואחרים הורשעו בשותפות לדבר עבירה.

אבל גם הפעם אף אחד לא התכוון לזמר, ועדיין היו חסרים שני ציורים.

לוס אנג'לס, 4 וחצי שנים אחרי השוד: ה-FBI מבצע האזנה על כנופיית סוחרי סמים בולגרים כשפתאום הם שומעים דו-שיח מוזר, שבו נאמר ש"הפריזאי הצעיר" עומד למכירה. בהתחלה חשבו בבולשת שמדובר בסחר בבני אדם, אבל אז מישהו העלה את האפשרות שמדובר בציור שנגנב משטוקהולם לפני ארבע שנים. ה-FBI החליט לעקוב אחרי אחד מבכירי הכנופיה – בוריס קוסטוב. הבולשת הציבה מארב לקוסטוב שיצא מביתו ובידיו תיק קטן בגודל ציור ומיהרו לקפוץ עליו. סוכני הבולשת פתחו את התיק ומצאו – ניקוי יבש. כן, באמת.

הבולשת עצרה את קוסטוב בכל זאת ובחקירה הבהירה לו שיש בידיה ראיות חותכות לפעילות העבריינית שלו שגוזרת עליו לפחות 30 שנה בכלא. בגילו המתקדם זה גזר דין מוות לכל דבר, ועם הגב לקיר הוא נשבר ומודה בהכל, בין היתר בהחזקת מידע על הציורים הגנובים. הוא הסכים להוביל את הבולשת ל"פריזאי הצעיר" שאוחסן במשכון קטן בלוס אנג'לס. הציור הנוסף, הרמברנדט, לא נמצא. אבל עכשיו קוסטוב הפך למקור מידע, וסיפר לבולשת מי מחזיק ברמברנדט: לא אחר מאשר בנו שלו – אלכסנדר סשה לינדגרן, שנמצא בשטוקהולם. קוסטוב היה מוכן למכור את בנו כדי לחמוק ממאסר.

הבולשת מיהרה ליידע את המשטרה השוודית וסיכמה איתה על החזרת הרמברנדט במבצע עוקץ. לשם כך השליך ה-FBI למערכה את אמן העוקץ הטוב ביותר שלו, רוברט ק' וויטמן. וויטמן יצר קשר עם לינדגרן והציג את עצמו כקונה עשיר שמוכן לקנות את הרמברנדט, וקבע להיפגש בקופנהגן ביחד עם קוסטוב שיגיע כערב לוויטמן.

ספטמבר 2005, לינדגרן והאחים חאטם נוסעים ברכבת לקופנהגן, כשבידם תיק ובו ציור. הם לא יודעים שבכל שלב עוקבים אחריהם שוטרים וסוכני הבולשת. הם מגיעים למלון שבו נקבע הפגישה, ופוגשים את וויטמן וקוסטוב. קוסטוב לוקח הצידה את לינדגרן והאחים חאטם עולים עם וויטמן לדירה, שמלאה בציוד האזנה. בדירה עצמה וויטמן פותח מול בהא מזוודה ובה 200 אלף קרונות שוודיות. אחרי חמש שנים ואחרי שכל חבריו נשפטו, הוא ייפטר מהציור ששווה לפחות 10 מליון דולר בתמורה ל-200 אלף קרונות בלבד. לאחר שספר את הכסף יצא בהא מהדירה, ועזב את המלון עם הכסף. הבולשת נכנסה לפאניקה. האם יכול להיות שהם נעקצו? אבל וויטמן היה רגוע ושמר על קור רוח. היה לו ניסיון בדברים האלה.

ואכן אחרי חצי שעה, בהא חזר למלון ואיתו הציור האמיתי. התיק המקורי נועד לעבוד על שוטרים פוטנציאליים. בהא פתח את התיק וחשף את הציור לעיניו של וויטמן, שמצדו אמר את מילת הקוד כבדרך אגב, ואז תפס את הציור וקפץ לתוך חדר האמבטיה כשהציור צמוד לחזהו. בתוך שניות פרצו לדירה שוטרי יס"מ דנים שהפילו את בהא ודיאה לרצפה. האחים חאטם הוכרעו ונעצרו, כך גם סשה לינדגרן. רגע לאחר מכן יצא וויטמן כשהוא אוחז בציור, שניהם שלמים.

הציור עמד לחזור למוזיאון ובדיוק בזמן, כי בעוד שבוע אמורה להתפרסם תערוכה מיוחדת של ציורי רמברנדט, ועכשיו הציור יחזור ועם סיפור מרתק. הציור אכן הוחזר והוצב מאחורי סורגים ושומר מיוחד הועמד למשמר. האחין חאטם הורשעו בבית משפט אבל עונשיהם בוטלו על ידי בית דין לערעורים שמצא שהם הובלו לזירת הפשע כי המשטרה בחרה לעצור אותם בעת סחר באמנות גנובה, שהיא הפשע החמור יותר, ולא על החזקת רכוש גנוב, אבל כל זה לא משנה. המוזיאון שדרג את האבטחה, הציורים הוחזרו, ורוברט ק' וויטמן הוסיף הצלחה נוספת לרזומה המרשים שלו.